ישיבת וולוזין

הרב ד"ר שמואל ק. מירסקי

- ה מ ש ך -


פטירתו
כך מתאר בנו ר' יצחק, אותו יום שבו כבה נרו:
"רגע היה משפיל גופו בדבריו, כאשר הרגיש שישוב העפר אל הארץ כשהיה, ופניו שחורות כעורב, וכרגע היה מתאזר עוז בדביקות נפלא ופניו היו מאירים כאור פני מלך חיים"122.
ביום י"ד חשון תקפי'א שבק חיים.

בספר "אגודת אזוב"123 אומר עליו המחבר בהספדו:
"הנה כי כן קרה לנו ביום ה', י"ד לחדש הזה, יום בא השמש בצהרים. פתאום נאסף מנו בחטאינו ט"ו גאון עוזינו, מופת דורנו, החריף ובקי בחדרי התורה, ולו נגלו שערי אורה בסתרי התורה, החסיד המפורסם מו"ה חיים זצ"ל, ריש מתיבתא דק"ק וואלזין יצ"ו. הוא הגבר הקים עול תורה בישיבה שיש בה סמיכה בק"ק הנ"ל, ועל ידו החזיקו גם בשאר הקהילות הקרובות והרחוקות, אשר זה שנים רבות שפסקו הישיבות במדינת ליטא, ואין דורש ומבקש, עד אשר העיר ה' את רוח חיים להחזיר עטרה ליושנה, ותורה ריבץ, ותלמידים קיבץ, כלובש תשבץ בקרית יעבץ.

כמה גדולים מעשי רבנו חיים בצדקות וגמילות חסדים והכנסת אורחים אשר הפליא לעשות כל ימיו גם עד זקנה וגניבה טובה. אם אמרתי אספרה כמו, מידותיו התרומות, לא ידעתי ספורות למו. רבה דעמיה מדברנא דאומתיה. כי יבוא דבר למשפט, וכל דבר עצה על פיו יצאו ועל פיו יבואו. והנה אבדה עצה מבנים, ומי יגדור גדר, ומי יעמוד בפרץ. אפס עצור ועזוב. הי חסיד, הי עניו, תלמידו של רבנו הגדול והקדוש הגאון מאור הגולה, רבנו אליהו החסיד נ"ע, אשר יצק מים על ידו בשמושו ולמודו, דברי אלקים חיים" 124

ספר מספד "נחל דמעה" חובר עליו ע"י ר' צבי הירש קאצינעלנבויגן מווילנא 125. ובספר "גליא מסכת" 126 דורש ר' דוד מנברודוק בהספדו על ר' חיים את הפסוק את "מספר ימיך אמלא":
"הנה הצדיק המנוח הלך למנוחתו כבוד, זקן ושבע ימים, בן ע"ב שנים, ונולד ביום ב' דשבועות, ונעדר מאתנו ביום ה' י"ד סיון. ולפי רז"ל 127 את מספר ימיך אמלא, מלמד שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם מיום אל יום.. . לפי זה יש לדקדק אחריו, למה לא נתקיים בצדיק הזה מקרא הזה. . . בצדיק הזה נתקיים במועדו וזמנו מקרא שכתוב את מספר ימיך אמלא, היינו ימי תמימים שלו, מיום שנימול, שנולד ביום ב' דשבועות ונימול ביום י"ד סיון, לפיכך ביום הזה מלאו ימיו תמימים, מכוון מיום ליום".

כשכתב מיכה יוסף ברדיצ'בסקי את מאמרו "תולדות ישיבת "עץ החיים" 128 ביקש מאת רבו הגאון הנצי"ב להעתיק עבורו את נוסח המצבה שעל קברו של ר' חיים (ושאר המצבות) וכן עשה. וזה נוסח המצבה כפי שנדפס שם 129:
חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים.
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים.
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים.
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים.
בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים,
נהי ובכי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים.
יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים.
צעקת אראלים, נשבה רוח ה', נשא רוח חיים.
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים.
קדושה וענווה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים.
זורח היא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים.
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים.
אשר הונף ואשר הורם, עטרת ראשנו, רוח אפנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הגאון הגדול, הי חסיד, הי ענו, כקש"ת מרנא חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, אשר יצק מים חיים ע"י עיר וקדיש בשמיא, גאון האמתי, אור העולם, רבן שכבה"ג כקש"ת מרנא ורבנא החסיד המפורסם מ' אליהו מווילנא, ואחי ראש אלפי ישראל הגאון וצדיק דמי לבר אלחין, קדוש יאמר לו, מ' ש, זלמן נ"ע. שבק לן חיים, יום ה' לסדר "ויהי בנסוע הארון" י"ד סיון, שנת "כל הכתוב לחיים" לפי'ק.

את מספדו עליו מסיים תלמידו המובהק ר' דוד טעביל ממינסק, בספרו "בית דוד" במלים אלו:
"ובאלה נקווה להתנחם בהשאר לנו אחריו ברכה, בית המדרש הגדול והקדוש, ובן יושב על כסאו, הוא ניהו בנו, הרב הגאון ממלא מקום אבותיו. הן בעודני חי הוא הוא היה המכניס והמוציא, וכל צרכי וישיבה נחתכים על פיו. על פיו יצאו ועל פיו יבואו, ותורה יבקשו מפיהו, כי הוא המלמד ההלכה לבני הישיבה בחיי אדמו"ר, ותהי המשרה על שכמו. לזאת מורי ורבותי באו ונעביד תמכין לאורייתא, אלה מפה ואלה מפה, להחזיק בית תלמודו של רבנו, ולהרים קרן התורה כי באורה נראה אור. אחי ורעי, אם לעת כזאת ירפו ידינו מלהתנדב אל נדבת הישיבה מעט קט, מה מאד נקל לנו להנתק מוסרות עול התורה מעל צווארינו, כי ירך לבבו בראותו כי אזלת יד, ויהי' הקולר תלוי על צווארינו.

הבו לה' תופשי התורה, הבו לה' כבוד ועוז. עלינו לשבח לאדון הכל, כי נשאר לנו בית תלמודו ומדרשו של רבנו, ומנהיגו. ובכל כוחינו נשתדל להרים קרן התורה ולפאר בית מדרשו של רבנו אשר הוא לנו למקדש מעט 130 בגלותינו, הבית הגדול שמגדלין בו תורה. ובכל עצמת יכולתנו נתנדב נדבת הבית הלזה, ונדבת התלמידים ההוגים בו, להיות להם לאכלה לבל יחסר המזג ולבל יחרב ח"ו בית תפארתנו, כי מה נעשה לבני העניים האומללים איבר אין יד אביהם משגת לגדלם לתורה ולתעודה, אשר עליהם באתה הפלגת האזהרה שבדברי חז"ל, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

ובמה נצא ידי חובתינו, אם לא בהחזק בדק בית תלמודו של רבנו, אשר שמה יתאספו ושמה יתקבצו ושמה יהגו בתורת ה' עשיר ורש יחדיו. ובאלה נוחיל להרפא מעט ולקומם מוסדי עולם אשר נתרופפו בפטירת רבנו, כי מצוות נדבת צדקה זו, יש בה מהתורה והעבודה וגמילת חסדים, בי כבר קדמו אמרינו, כי בהגיון התורה לבדה יכוון ג"כ לקומם מוסדי עולם, כאשר שנו אנשי כה"ג הראשונים, ומצורף לזה, כי גם עבודה וג"ח מעשיים, על דרך ששנה שמעון הצדיק, נכללו במצות צדקה זאת, יען כי מבלעדי הגיון התורה גם העבודה נמנעת, כדברי חז"ל 131, ולא עם הארץ חסיד. אשר לזאת אם נתנדב בכל לבנו לקומם בית מדרשו של רבנו, יתחזקו עמודי עולם, ושלשלת המדות אשר העולם נשען, עליהם יעמדו על מעמדן ומצבן132, ורוב שלום יהי' לכולנו. ברוך דיין אמת לעד ולנצח נצחים, אמן".

הערות:



1. מכות כד, א.
2. ש. דובנוב, די"י בדורות האחרונים, כרך א', עמ' 225.
3. מכתב זה נתפרסם ב"הפלסי', שנה שניה, חוברת שלישית (טבת תרסי'ב), בשם "לחוקרי קדמוניות", עם, 143-140, ובהערות העורך (שם): "המכתב הזה קבלנו מאת הרה"ג מוהר"ר זאב וואלף ראדונסקי שליט"א הגאב"ק פיסאצנא הכותב אלינו, כי העתיק לשון המכתב אות באות". אף אני מעתיק כאן את המכתב אות באות. גם במקום שנראה לי כאילו חלו שינויים בדפוס כגון שם השם, שלפעמים נכתב בה' ולפעמים בד, אני משאיר כמו שהוא. רק סימני ההפסק כנקודה וכפסיק והחלוקה לפסקות, הרשיתי לעצמי לשנות כדי להקל על הקורא. שום שינוי אחר, לא בכתיב ולא במלים שאינן נשלמות וקו רשום עליהן, לא התרתי לעצמי. המכתב נדפס גם ב"תולדות ר"ח מוואלוזין", מאת הרב מ. ש. שמוקלר ווילנא תרסי'ט, מעמ' 38, וב"מקורות לתולדות החנוך בישראל", מאת הר"ש אסף, כרך - ד', ירושלים תש"ג, עמ, ק"ע.
4. ב"הפלסי': ה" מקום, ובסוגרים: מקמא, הר"ש אסף העתיק: הי' מקום, ובהערה כתב: נראה שצ"ל מקמי. רמ"ש שמוקלר כתב: הא מקמא. וכנ"ל נכון.
5. כן ב"הפלסי', ואצל רמ"ש שמוקלר: ההגיון. ואיני יודע מניין לו זה.
6. כן ב"הפלסי' ורמ"ש שמוקלר ור"ש אסף: לילך. ומכיוון שמקור אחד להם, הלכתי אחרי המקור היחידי הזה.
7. ראוי להיכתב: דבר, וכן כתב רמ"ש שמוקלר. אבל הר"ש אסף כתב: דברי, כמו ב"הפלסי'. גם אני לא שניתי.
8. יתברך שמו.
9. אצל רמ"ש שמוקלר בטעות: "הגעתי כי לא למדה זו".
10. שם בטעות: "עם ד' ב"ה". ברור שנשמטה שם שורה שלימה מעם ה' עד עם ה'.
11. ירושלמי סנהדרין פי'י ה"ב, ובראשית רבא פמ"ב, ג (הוד טהעאדאר עם, 401) ויק"ר פי"א, ז.
12. זהו הרעיון המרכזי של השער הראשון בספרו "נפש החיים".
13. ברכות ח, א.
14. מלה זו קשת הבנה. גם הר"ש אסף העיר: "הדברים מגומגמים ויש כאן טעות דפוסי'. אולי צ"ל: אכן.
15. ב"הפלסי': עזבונו. ובודאי טעות וצ"ל: עזבינו.
16. משלי ח, ל, ובראשית רבא פי'א.
17. המלה "בתורה" נשמטה אצל רמ"ש שמוקלר.
18. חגיגה ה, ב.
19. השווה נפש החיים, שער א' פ, י"ט.
20. מנחות כט, ב: מפני מה נברא העולם הבא ביוד מפני שצדיקים שבו מועטים.
21. ישעיה ס, כא.
22. אנשי כנסת הגדולה.
23. בלב ונפש.
24. צ"ל בהר"ש שם בפירושו למס' שביעית.
25. מגילה ו, ב.
26. כן כתב הר"ש אסף. אבל ב"הפלסי': הודיע. ורמ"ש שמוקלר כתב: הציעי.
27. ר"ש אסף כתב: "הדברים מגומגמים ואולי צ"ל: אלופי בני ישראל". בודאי נפלה כאן טעות דפוס ב"הפלסי' בין המלים פי אליהם ואליהם פי קראתי, ושגיאות מי יבין.
28. מכאן שאין לחשוב את שנת תקסי'ג בה נכתב כרוז זה, להתחלה ראשונה של הישיבה.
29. דברים כז, כו, והשווה סוטה מח, ב.
30. הושע ח, י.
31. שו"ת חוט המשולש, ווילנא 1882, סי' ח. התשובה נכתבה בר"ח תמוז תקסי'ב.
32. קידושין מט, ב.
33. הגר"ח ברלין, בית המדרש, חלק ראשון, בעריכת מיכה יוסף בהרב רמ"א בארדיטשעווסקיא (ברדיצ'בסקי), קראקא תרמ"ח, עמ' 73.
34. ר' יהושע צייטליש (צייטלין) נולד בשנת תק"ב (היה, אפוא, גדול בשבע שנים מר' חיים) אף הוא היה תלמידו של בעל "שאגת אריה" והיה ממעריצי הגר"א. הוא עשה חיל בעסקיו והיה קבלן ומספק צרכי הצבא הרוסי ונתחבב על הנסיך פוטומקין. כינו אותו בשם השר, ובית מדרשו בשקלוב קנה לו שם בלומדיו, וביניהם ר' ברוך משקלוב, שתרגם עפי'י מצות הגר"א ספר אוקלידס לעברית. ר' יהושע צייטליש נפטר בר"ח אלול תקפי'ב.
35. מכתב זה נדפס ב"הפלסי', תרסי'ב עמ' 293, ממכתב שהיה ברשותו של הרה"ג ר' יוסף יחיאל שערשעווסקי מסלאנים.
36. עמוד הימיני פטיש החזק.
37. נרו יאיר ויזרח.
38. הפלס, שם. חנוך זונדל בהרב המאוה"ג מוהר"ר יצחק, אחד מן החתומים, היה גיסו של ר חיים. שתי האחיות, שרה אשת ר' חיים, ואשתו של ר' חנוך זונדל, היו בנותיו של ר' ליב גינצבורג (תולדות ר"ח עמ' 64.
39. ארבעה אחים היו לו לר' חיים. ר' שמחה הוא הבכור, ואחריו ר' שלמה זלמן, שתולדותיו כתובים על ספר "תולדות אדם", שחיבר ר' יחזקאל פיוויל מדרעטשין, תולדות ה"ר שלמה זלמן ב"ר יצחק מוולאזין ונפלאות בהנהגותיו - דיהרנפורט תקסי'א, שם נזכר שר' שמחה חיבר בילדותו ספר "קיצור פסקי דינים", כתבנית הספר "שמלה חדשה" לר' אלכסנדר סנדר שור. האח השלישי היה ר' נחמן ששימש אח"כ אב"ד דפאהוסט, והרביעי - ר' יוסף שהיה אב"ד בפאריטש.
40. לפי מה שכותב ר' יהודא יודיל הלוי עפשטיין במכתבו שנדפס בסוף הספר "סערת אליהו", למד ר' חיים עוד קודם לכן אצל ר' רפאל הכהן מהמבורג "בהיותו רב בגלילות וולאזין". אבל כבר דקדק ומצא ר' ליפמאן ראבינאוויץ במכתבו לר' שמואל יעוונין, שנדפס כהערה לאותו מכתב, שר' רפאל לא היה רב בגלילות וולאזין, ושוולאזין לא הייתה כלל עיר הגליל, וסיים "וכפי הנראה למד הגר"ח אצל הגר"פ ז"ל בהיותו אב"ד בגליל עליון סביב ק"ק מינסק, ואז היה הגר"ח ז"ל רק כי"ג שנים או פחות, אשר ע"כ דברי הרה"ג ר' יודיל צריכים עיון".
41. ראה הערה 39.
42. עירובין יג, ב.
43. הקדמה לביאור הגר"א על שו"ע או"ח.
44. סוף ספר צוואת כנסת יחזקאל: אמר רבנו שבא לפני הגר"א ז"ל כבן י"ט שנה וכו'. וראה "ארחות חיים" בידי ר' אשר הכהן אבד"ק טיקטין ושערשאוו, נדפס בסידור הגר"א, ירושלם, תרצ"ה.
45. בהקדמה לתקלין חרתין על שקלים, נדפס בש"ס ד' ראם.
46. בהקדמתו ל"נפש החיים".
47. הגר"א נפטר בי"ס בתשרי תקנ"ח.
48. מכתב ר' יהודה יודיל עפשטיין כמילואים ל"סערת אליהו": "והיה דרכו של הגר"א ז"ל בהיות מילי דמתא עליו רמיא לנסוע לווילנא ג' או ד' פעמים בשנה ולהתעכב שמה בערך חודש ימים להציע ספקותיו ושאלותיו לפני הגר"א ז"ל ולשוב לעירו. כן היה דרכו תמיד. ונמשך זמן רב יותר מעשרים שנה" עי"ש כל הסיפור באותו עניין.
49. שו"ת חוט המשולש סי' ט'. התשובה נכתבה ביום ב' כ"ה תמוז שנת תקסי'א לר' נח חיים צבי אב"ד דק"ק אלטונא האמבורג וואנזבאק (אה"ו) מחבר ס' עצי ארזים ועצי אלמוגים ומעין החכמה.
50. בהקדמתו לספר נפש החיים, בהערה.
51. ראש השנה יז, א.
52. מכתב ר' יהודה יודיל עפשטיין, מילואים ל"סערת אליהו".
53. שם. ר' רפאל הכהן הנודע על שם האמבורג, שבה שימש ברבנות בסוף ימיו, יחד עם הקהילות האחיות אלטונה וואנזבאך: שימש מקודם רב בסביבות וולאזין; מינסק (תק"ב-תקח); ראקאוו (תק"ו) ווילקאמיר, שמילעוויץ ופינסק; ובשנת תקל"ג נתמנה לרב פוזנא, ובתקל"ו לקהלות אה"ו.
54. עפי'י הלל נח שטיינשניידר, מילואים ל"סערת אליהו".
55. "רוח החיים", על אבות מאת ר חיים מילאזין י"ל ע"י ר' יהושע העשיל לעבין, ווילנא תרי"ט.
56. ברכות ח, א.
57. הלל נח שטיינשניידר, מילואים ל"סערת אליהו": "והגר"ח ז"ל לא רצה לקבל שכירות בעד הוראותיו, רק שיחזיק הוא לבדו מכירת (גוואנט) וע"ז יצאו מערערים נגדו, ומסיבה זו עזב את העיר שמה ושב לוולאזין, ושם יסד את ישיבתו הגדולה בשנת תקסי'ג".
58. שו"ת חוט המשולש סי' א'. וכך כתוב גם על שער הספר: "קונטרסים מכתבי קודש של הגאון אמתי המפורסם בתורתו וצדקתו ומעשיו המכריזים עליו, פאר הדור ומופתו, חסיד ועניו, כקש"ת מו' חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וולאזין, אשר יקרא בחתימתו בכתיבתו בשם נפש החיים".
59. נפש החיים שער א' ראש פרק ד.
60. הכוונה לרסי'ג ולראב"ע (בראשית א, א) "ואל תשים לבך לדברי הגאון שאמר שהאדם נכבד מהמלאכים וכבר בארתי בס' היסוד כי כל דבריו הפוכות". עי"ש ומו"נ ח"ג פי"ג, ור"מ בן גבאי בספרו עבודת הקודש, חלק התכלית, פרקים ג-ד.
61. נפה"ח מפרק י' ואילך.
62. שם, סוף פ' כ"כ.
63. שם, שער ד' פ' א.
64. שם.
65.מדרש תהילים, מזמור א', אות ח'.
66. כאן הוא מעיר במאמר המוסגר על דברי הגמרא, ב"ב יז, א': וי"א אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח. ואידך, ההוא רחמי הוא דקא בעי.
67. סוכה כח, א.
68. ראוי לעיין שם במדרש משלי פי'י כדי לראות עד כמה עמדה פרשה זו לעיני מיסד ישיבת עץ חיים בוולאזין. כך פותח המדרש שם באותו עניין: לא ירעיב ה' נפש צדיק בשעה שהוא משמר אורח חיים, ואין חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ומניין לתלמיד שהוא צריך לשמור, שנאמר אורח לחיים שומר מוסר וכו' ואחרי כן מתחיל המאמר המובא ב"נפש החיים" בקיצור. גם שם הישיבה וגם תכניתה כלולים במדרש זה שעמד לעיני מיסדה.
69. נפש החייים שער ד', פרק ב'.
70. בספר "מצרף העבודה", מכתבי ויכוח בין שני גדולי חסידים ומתנגדים, הובא לביה"ד ע"י ה"ר דובער ב"ר שלום הלוי סגאלאוויץ, קיניגסבערג תרי"ח, דף י"ח ע"ב.
71. הכוונה לר' יצחק בנו של ר' חיים.
72. בהקדמתו ל"נפש החיים" כותב ר' יצחק: "על כולם לא נצטויתי מאתו להדפיסם, יק על דא נצטויתי מפורש יוצא מפיו יום העלותו השמימה בנוראות דברים, להתחזק בכל כוחי לחזק בית אולפנא דידי' שלא תמוש תורה ח"ו, וגם על הקונטרסים הללו נתן קולו עלי מקירות לבבו, שלא אשנה מדבריו כאשר המה כתובים, ככה צויתי להדפיסם בזרוז". והמסכימים להדפסת הספר חוזרים ומזכירים זירוז זה. כך כותב ר' שאול. ב"ר יוסף קציננלבויגין מווילנא: "וגם ברצותו להשאיר אחריו ברכה, לא שת לבו לרובי תורתו ורצה לעשות נ"ר ליוצרו ית"ש להיות ממצדיקי הרבים, וצוה את בנו הרב המאה"ג מוהרי"ץ הנ"ל שראשית חכמה ידפיס דברי מוסריו ביראת ה' לחיים הנעימים ומושכין לבות ב"א לתורה ועבודת הלב ושלהבת יראתו ואהבתו ית"ש, הגם כי נפשי יודעת זזוטר הוא לגביה דרב ז"ל". ור' אברהם אבלי ב"ר שלמה ממילנא כותב: "ופקד את כבוד בנו הרב המאוה"ג הנ"ל לתת לו משפט הקדימה על כל דבריו הקדושים הנחמדים אשר בכתובים".
73. ר' יצחק בהקדמתו ל"נפש החיים" כותב: "אף חכמתו נתקיימה לו בכל מדע, לחדש חדושי תורה בגפי'ת המתוקים מדבש (והנם בכתובים פסקי פסקי מה שכתבו תלמידיו, כי לא הוה ניחא לי' לכתוב על ספר בעצמו כל דבר שאינו הלכה למעשה) והרבה להשיב שו"ת מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמננו, וכולם נקבעו הלכה למעשה. (ועם כי בעו"ה המון גנזי שו"ת שגנזם, נשרפו בעו"ה באש ששולח ממרום יום ד' י"ד אייר בשנת תקע"ה, ונשרפה ר"ל כחצי העיר וגם הוא הי' מהם שהיו בתיו לאכול אש. ורק בית אולפנא דידי' רחמי ה', מתלקחת בתוך האש, שאכלה סביביו וקצותיו, והוא נשאר כאוד מוצל מאש. וגם הספרים נצולו. ברוך שעשה נס במקום הזה. ואמנם הרבה מהם נשאר ביד התלמידים שהעתיקו להם, והרבה מבדרן בעלמא, ה' יהא עוזר לאספם ולחברם יחד").
74. ראה רש"י זוין, אישים ושיטות, תל-אביב, תשי"ב עם, 19-18, שניסה לעשות כן מחידוש אחד של ר' חיים הנמצא בספרו של אחד מגדולי תלמידיו ר' דויד טיביל ממינסק בספרו "נחלת דוד", בחידושיו לב"מ, שמבאר סוגיא אחת בארוכה ומסיים: "וביאור סוגיא זו שמעתי מאדמו"ר הגאון מוהר"ח זלה"ה".
75. כוונתו להלכות פסוקות, הלכות גדולות, הלכות קצובות ועוד.
76. השווה את דברי ההקדמה לש"ע הרב: "ומפני שצרכי ישראל מרובים ובפרט בצוק העתים הללו שהיוקר יאמיר וטרדת הפרנסה מוטלת עכאו"א בנפשו יביא לחמו, וע"כ דעתם קצרה לבוא בערוכה בעיון ים התלמוד והפוסקים לידע מוצא הדין בארוכה, ומילתא בטעמא דווקא. וגם לגדולים, אשר להם יד ושם בתלמוד, תכבד עליהם העבודה להכריע בין הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, על פי הסכמת האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ובדרכיהם אנו הולכים, כי ברוב המקומות יש דיעות חלוקות, זה מקשה וזה מפרק זה בונה וזה סותר, בידי אדם אין ברירה שיבור לו דרך ישרה. אשר על כן על כל דברי האגרת הזאת משמיא אסכימו על ידי הרב הקדוש הנ"ל לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלוקים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא, הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר הש"ע או"ח ויו"ד שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצות קדימה על השאר ולסדר כל פסקי דינים הבאים בש"ע ובכל האחרונים בלשון צח מילתא בטעמא, ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל וכו'.
77. ובמאמר המוסגר שם: אמר המגיה (הוא ר' חיים הלל שריד, מלקט התשובות בספר): עיין במעדני מלך על הרא"ש שפירש כוונת התוס' והרא"ש כמו שפירש הגאון ז"ל דלא כהמהרש"א".
78. התשובה נכתבה ע"י ר' חיים לר' אהרן בעל הס' מנחת אהרן על סנהדרין, ולפיכך הוא קורא לו בשם "מופלא שבסנהדרין".
79. שו"ת חוס המשולש סי' ח.
80. כך הוא כותב בתשובה אחרת, שם סי' ט': "וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבנו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה כו' ". רש"י זוין, אישים ושיטות עמ' 18, העיר שעפי'י "עליות אליהו", דף לו, נוסח התשובה הוא: אף להכרעת רבותינו בעלי השלחן ערוך, וב"חוט המשולש" נשמטו מלים אלו ונכתב במקומן: כו'.
81. חוט המשולש סי' יא. דברים אלה נכתבו ביום ה' י"א כסלו תקע"ח, לאחר שכבר ניהל ישיבתו ברמה.
82. לזכר לישראל על אבות, מובא בתולדות ר"ח לרמ"ש שמוקלר עמ' 49. הסופר הביבליוגרף המובהק ד"ר יצחק ריבקינד (ספר טורוב עמ' 234 הע' 6) כותב ששאל את רמ"ש שפירא-שמוקלר, מפני מה איננו קורא בשם התלמיד הזה, ר' יחיאל מיכל מנישויז (ידובר עליו להלן) וגם את שם הספר "לזכר לישראל" אינו מזכיר כראוי ((בתולדות ר"ח כתוב זכר ישראל) ענה שהוא שאב מכלי שני.
83. חוט המשולש סי' יז.
84. מסופר בשינוי ובאריכות בספר "דורש לציון" עמ' 42-41, ומובא בתולדות ר"ח, עמ' 22-21.
85. רוח חיים, פי' על פי'א ונוספו בו ציונים - מהמסדר ה"ר יהושע העשיל הלוי לעיין חתן נכדו, ווילנא תרי"ט, פ"ג, מ"ו.
86. שם.
87. שם,
88. ד"ר ש. י. טשארנא ליקט אמרים אחדים משני ספרים אלה להראות על "ר' חיים מולוז'ין בתור פדגוג" - ראה מאמרו ב"שבילי החנוך", שנה ד, חוב' ו', ניויורק חשון תרפ"ט.
89. בהקדמה לס' נפש החיים.
90. הכוונה לבית הישיבה, וכנראה ששם גם הייתה תפילתו.
91. לדוגמא, בס' קהלת יצחק עה"ת, פ' ויקהל.
92. התישבותם התחילה לאחר גירוש היהודים מן הכפרים בשנת 1908. ר' דובנוב, די"י בדורות האחרונים ח"א עמ' 222.
93. הפלס, תרס"א עמ' 636, נמסר לדפוס ע"י הגר"ח ברלין.
94. באגרתו "האמת מארץ תצמח", תולדות חכמי ירושלים, פרומקין-רבלין, ח"ג, עמ' 139.
95. בכתב קדשו.
96. שם עמ' 141.
97. רמ"ש שמוקלר, תולדות ר"ח, עמ' 62.
98. העתק ע"י רש"ח קוק ז"ל מכי"ק של הגאון ר' דובער קארעליץ, אבי הגאון ר' מרדכי גימפל יפה זצ"ל בשביל הר"ש אסף ז"ל, ב"מקורות לתולדות החנוך", ח"ד עמ' קס"ט, בסוף המכתב כתוב: "ע"כ שלח אדומ"ר הגאון האמיתי וצדיק יסוד עולם מרנא חיים שליט"א (?) לבנו הרב הגדול הצדיק, מוהר"ר יוסף משערשאב זלה"ה".
99. ואפילו מדבריו הקצרים בהקדמת הס' נפש החיים, והערתו לגמ' יבמות צ"ד ע"ב שכתב בבואו ל"בית אולפנא של כבוד מר אבא הגאון נ"ע, בסיעתא דעסקי בבי מדרשא במס' יבמות" יש לשמוע זאת.
100. ראה ר"ש אסף, מקורות, ח"ד עמ' קסח.
101. חגיגה ט, ב: אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת. המלאך הממונה על הזכרון הוא מיכאל בגימטריא ק"א. וראה בהגהות על הש"ס. ובעל "כלי יקר" עה"ת נתן סימן יפה לק"א, שהוא ההבדל בין זכר (רכ"ז) לשכ"ח.
102. מכות טז, א.
103. נדרים פא, א.
104. אביה הקפיד לכתוב את שמה חסא, על שם חס רחמנא עלן, לפי הגמ' פסחים לט, א, ופעם שינה מדרך כתיבה זו במכתב אליה ע"י שליח, והחזיר את השליח וקרע את המכתב הראשון וכתב אחר במקומו, וכל זה למה? מפני שידע שילמדו ממגו אופן כתיבת השם בגיטין. וכן היה. כ"ז מסופר באריכות ע"י רמ"ש שמוקלר, תולדות ר"ח, עמ' 28-27, ובהע' שם: "הגאון בעל זכרון יעקב מבויסק בס', נ, מביא בשם הגאון מו"ה זלמן אבד"ק זאגער ששמע מהגאון מוהר"ח ששם חסיה צריך לכתוב כמו שנכתב בגמרא חסא, כי אמר שנקראת ע"ש רחמנות".
105. כך כותב נכדו ר' חיים הלל פריד בהקדמת הספר "חוט המשולש": "וגם א"ז הגאון מ' הלל זצלה"ה הגיד שיעור בהישיבה הק' דפה"ק עשר שנים רצופות ומהם כמה שנים עוד בחיי חותנו הגאון רשכבה"ג אדמו"ר זצ"ל, כאשר מצאתי כתוב בין כי"ק א"א הגאון זצ"ל בהספדו אשר ספד עליו בקהל עם בבהמ"ד דפה".
106. בספר "גליא מסכת" לר' דוד אב"ד נאוואהרדאק (שהיה מתלמידיו הגדולים של ר' חיים) ח"ב, עמ' מ"ב, נמצא הספד על ר' הלל, שחלקים ממנו נדפסו בהקדמת הס' חוט המשולש.
107. נדפסו בראשונה ע"י ר"מ גידימן (בתרגום העברי, התורה והחיים, ח"א עמ' 80-77) ור' מאיר איש שלום ב"בית תלמוד" שנה ח', ואח"כ ב"מקורות לתולדות החנוך" מאת ר"ש אסף, ח"א מעמ' ו.
108. ייחד עליו את הדיבור ד"ר יצחק ריבקינד, ראש-ישיבה אלמוני בוולוזין - ר' יחיאל מיכל מנשויז, ספר טורוב, בוסטון מס. תרצ"ח, עמ' 239-232.
109. לזכר לישראל, ה"ר יחיאל מיכל ב"ר צבי הירש ממינסק, פי' על פרקי אבות, ובסופו קצת ח" על מס' ב"מ גיטין וחולין, וילנא והוראדגא תקצ"ד.
110. לפי זה יסד את הישיבה במינסק בשנת תקפ"ד.
111. משנת תקס"ג עד שנת תק"ע. כשקרא ר' חיים במכתבו שנכתב בעשי"ת תקס"ג לשאר אנשים אשר כגילו שיתנדבו להיות בין המלמדים תפס, כנראה, ר' יחיאל מיכל את הדברים כפשוטם, ונענה לקריאתו. גם ר' הלל, חתנו של ר' חיים, אחד המסכימים על הספר, כותב על המחבר ר' יחיאל מיכל: "ועל ידו נתיסד ישיבה דק"ק וולאזין ולמד ולימד עם תלמידים רבים בפני אדמו"ר חותני מהר"ח ז"ל". ורבנים מסכימים אחרים כותבים עליו כי "גדולים מעשיו אשר קעבד דלא תשתכח תורה מישראל ולמד לבני יהודה קשות (מלבד הרמז לפסוק "ללמד לבני יהודה קשת" יש כאן גם רמז ללימוד ההלכה שאמרו עליו, במגילה כא, א: קשות מיושב) בישיבה גדולה בק"ק וולאזין", "הוא היה. ראשון ממיסדי הישיבה החשובה דק"ק וואלאזין". ראה מאמרו הנ"ל של ד"ר יצחק ריבקינד עליו.
112. סוף ההקדמה. וראה למעלה הע' 82.
113. משכנות יעקב, ה"ר יעקב אהרן אבד"ק קארלין, דרושים בפלפול והלכות, שקלאוו, תק"ע.
114. ראה למעלה הע' 74.
115. ראה במכתבו של ר' יהודה יודיל עפשטיין, מילואים ל,,סערת אליהו".
116. מכתביו נדפסו ע"י תלמידו ר' בן ציון מלוצין בירושלים, בספר שנקרא בשם "אגרות שלום", מכתבו בנוגע למלמדות ולדרך הלימוד, נדפס ע"י ר"ש אסף, מקורות, ח"ד עמ' קע"ו-קע"ז. הוא נזכר ע"י ר' יחיאל מיכל, בהקדמת ספרו "לזכר לישראל: "ודכירנא שהרב הגדול המפורסם בתורה ויראה מו"ה מנחם מאנדיל נ"ע שהיה דר בחצרי כמה שנים והיה נותן שבח להשם שאין לו חצר בית חומה כשהיה רואה אפילו טירדא קטנה שנעשה לי מנכסים".
117. מכתבו שכתב בזקנותו בשנת תרכ"ה לעורר נדבות לטובת ישיבת וולאזין בתקופת ר' ייצה'לע מוולאזין יזכר להלן.
118. הוא נפטר בצעירותו, ור' יהודה ליב ב"ר אליעזר אב"ד זלאבין מספידו בספרו "קול יהודה", נדפס ביוזעפאף תקפ"ז (עמ' נו-גז): "עיר קטנה שמה יילאווקע, בא אליה מלך גדול, מאן מלכי רבנן, מוכתר בנימוסין, אב בחכמה ורך בשנים, ה"ה תלמיד של הגאון החסיד אביר הרועים מדברנא דאומתא, ריש מתיבתא דבל מדינת ליטא, אדומ"ר חיים מוואלאזין, והיה האיש ההוא תם וישר. . . והאיר עיני דורו באור תורתו, ושמו גרם כי שמו יעקב, ויעקב איש תם יושב אוהלים, הקים תלמידים לעשרות ולמאות, הוציא יקר מזולל, אור תורה מחייהו, נר ישראל, שמו יעקב מאיר, בראותו כי גלה כבוד מישראל ונלקח ארון אלקים בפטירת הגאון אמו"ר החסיד מהר"ח מוואלאזין הנ"ל פחד וחרד פן יתפזרו בני ישיבות הגאון ויתמעט כבוד התורה, ולמען לא תהיה תורה מוזנחת בקרן זווית אימץ לבו בגבורים, ואסף אליו כל יתום וכל בן אלמנה, אשר אין יד אמו משגת לשכור לו מלמד והושיבו בין ברכיו" וכו'.
119. רבו של ר' ישראל מסלאנט. הוא נולד בר"ה תקמ"ו, בא לירושלים בח' כסליו תקצ"ח, ונפטר שם בג' במרחשון תרכ"ו. ראה עליו תולדות חכמי ירושלים, פרומקין-רבלין, ח"ג עמ' 221-220.
120. תולדות חכמי ירושלם, פרומקין-רבלין, ח"ג עמ' 177. אחרי בואו לא"י יצא כמה פעמים בשליחות לגולה, עי"ש.
121. שם, עמ' 176. בשית תקצ"ז עלה לירושלם ונפטר בי"ז סיון תקצ"ט. שם כתוב: "והיה בקי ושלם בתלמודו ומעורב בין הבריות ורצוי בעיניהם, והיה מחבב את עיקרי הלשון ודקדוקיו, אשר לזאת היה בקי מאד בחכמת הדקדוק" - כ"ז מסיפורי חתנו הרה"ג הגדול הרב מראדישקאוויץ.
122. בהקדמה ל"נפש החיים".
123. אגודת אזוב, ה"ר משה זאב אבד"ק ביאליסטוק, דרושים והספדים, ביאליסטוק תקפ"ד.
124. בעל אגודת איזוב מזכיר בספרו דברים משל ר' חייב לדוגמא. שם דף מ"ד ע"ב: "והרציתי סוף דברי אלו לפני ידיד ה' הגאון מופת הדור מו"ה חיים זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, והשיב לי שזה כחמישה עשר שנה שעמד ג"כ על דברי הרא"ש בתשובה הנ"ל והש"ע בח"מ דברי הרא"ש בפסקיו בקדושין הנ"ל, וחיבר ע"ז קונטרס מיוחד, והביא עוד דעת גדולי הראשונים החולקים על דברי הרא"ש בתשו' ב' הנ"ל, והעלה שלא לעשות מעשה כפסק השו"ע דלעיל, והקונטרס הנ"ל נאבד מידו בעת השריפה ר"ל, על כן לא הי' יכול לשלחו לידי עכ"ד.
125. נחל דמעה, ה"ר צבי הירש ב"ר שמחה קאציגעלנבויגן, הספד על מות הג"מ חיים אבד"ק וואלאזין, ווילנא תקפ"א, ובדף ט"ז, שם, כמה בתים של חרוזים: עפר וולאזין לגפרית, נחליה לזפת וכו' וכו'.
126. גליא מסכת, ה"ר דוד ב"ר משה אבד"ק נאוואראדאק, ח"ב (דרושים) ווילנא תר"ה, עמ' 65.
127. ראש השנה יא, א.
128. האסיף תרמ"ז עמ' 242-231. וראה הערות על המאמר הזה מאת הגאון ר' חיים ברלין, במכתב שנדפס ב"בית המדרש", תרמ"ח, בעריכת מ. י. ברדיצ'בסקי.
129. ואחרי כן בתולדות ר"ח, עמ' 58-57.
130. השווה מגילה כט, א.
131. אבות ב, ה.
132. השווה לדברים אלה לשון ההקדמה של ר' ייצה'לע ל"גפש החיים": "ובנה לו בית תלמוד גדול עומד על שלשה עמודים, תורה ועבודה וג"ח".

המשך המאמר