ה ה ת ח ל ה
עם הקמת המפקדה הארצית החדשה חלו גם שינויים בפיקוד הבכיר בירושלים.
אליהו מרידור ("דן") נתמנה מפקד המחוז ולידו כיהנו רחמים כהן ("גד") - מפקד הח"ק (חיל- הקרב), ובן-ציון טהורי - מפקד החת"ם (חיל תעמולה מהפכני). חיים קורפו ("מתתיהו") שימש מזכיר המחוז.
עם הכרזת המרד, מנה הח"ק הירושלמי כ-30 לוחמים, שהיו מאורגנים ביחידות קטנות. לרשותם עמד מלאי נשק שכלל כ-40 אקדחים, תת-מקלע אחד, רימונים וכמות מסוימת של חומר-נפץ.
בחודש פברואר 1944 היתה מלחמת-העולם בעיצומה, הגם שניצחון בעלות-הברית כבר נראה באופק. בשלב הראשון, החליט הארגון לפגוע במטרות אזרחיות בלבד וזאת כדי שלא יאשימוהו בפגיעה במאמץ המלחמתי. מִגְבלה נוספת שהגביל עצמו הארגון קבעה, שיש לעשות כל מאמץ כדי למנוע קרבנות אדם - יהודים, אנגלים או ערבים.

פיצוץ משרד-העלייה
המטרה הראשונה היתה משרדי העלייה של שלטונות המנדט הבריטי בארץ. משרדים אלה סימלו, יותר מכל דבר אחר, את הגבלת העלייה ומניעת הצלתם של יהודי אירופה. משרד העלייה הקפיד לתת רשיונות עלייה אך ורק על-פי המכסה שנקבעה ב"ספר הלבן", לפיו מספר העולים לא יעלה על 1500 בחודש. ממספר זעום זה ניכו את מספר היהודים שעלו באופן בלתי-ליגלי ושנתפסו על-ידי השלטונות.
במוצאי שבת 12 בפברואר 1944, התקיפו לוחמי האצ"ל בעת ובעונה אחת את משרדי העלייה בשלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל-אביב וחיפה.
משרדי העלייה בירושלים שכנו בקומת מרתף ברחוב הורקנוס 3, ליד רחוב הלני המלכה. סורגים כיסו את חלונות המרתף שבלטו לעבר הרחוב, והקומה העליונה שימשה למגורים. מאחר שהמטרה היתה להימנע מהתנגשות שעלולה להסתיים בקרבנות אדם, הוחלט להתקרב אל היעד בחסות החשכה ולשלשל את מטעני חומר-הנפץ דרך החלון. לשם כך הוכנו חמישה מטענים צרים וארוכים, במשקל שני קילוגרם לערך כל אחד. כל מוקש היה קשור בחבל ובקצהו וַו.
בשעה היעודה, התקרבה אל היעד יחידה קטנה בפיקודו של יהודה גלובמן ("אביתגר"), שהגיע מפתח-תקווה לצורך הפעולה. הבחורים הכניסו את המטענים מבעד לסורגים והורידו אותם באמצעות החבלים עד קרוב לרצפה. את קצה החבל קשרו לסורגים באמצעות הוו, הדליקו את פתיל ההשהייה, שכוון לשבע דקות, והסתלקו מן המקום. באותה עת עצמה, ניגשו שני בחורים אל המשפחות שהתגוררו בקומה שמעל משרדי העלייה והורו להם לפנות את המקום ללא דיחוי. בהודעה הרשמית שהתפרסמה על-ידי הממשלה למחרת היום נאמר:
כל ירושלים הוחרדה במוצאי שבת לקולות נפץ אדירים שנשמעו בכל קצווי העיר. המשטרה החלה מיד בחקירה ובעוד החקירות נמשכות, נשמעו עוד התפוצצויות חזקות, בהפסקות של 5 דקות עד רבע שעה בערך. בפחות משעה אירעו 7 התפוצצויות וכתוצאה נהרס חלק מקיר בניין מחלקת העלייה. הפצצות נתלו במסדרונות ועל הקיר החיצוני...

פיצוץ משרדי מס-הכנסה
כעבור כשבועיים יצאו שוב לוחמי האצ"ל, הפעם כדי לפוצץ את משרדי מס-ההכנסה. חוק מס-ההכנסה הופעל בארץ לראשונה בשנת 1941 ולא זכה לאהדה רבה, במיוחד לאור העובדה שעיקר הנטל נפל על האוכלוסייה היהודית. אחד השיקולים בבחירת מטרה זו היה, כי גם אלה שלא תמכו במלחמה בשלטון הבריטי, לא יְגנו את הפגיעה בגביית מס-ההכנסה מן התושבים.
משרדי מס-ההכנסה שכנו בקומה השנייה ברחוב יפו מספר 19 מול גן העיר על-שם אוסטר. בניין נבנה בסוף המאה ה-19 על-ידי הארמנים (יחד עם הבית הסמוך לו ברחוב יפו מספר 17) ונחכר על-ידי שמואל סלונים, אשר הוסיף על הקומה הראשונה עוד שתיים ועל-כן נקרא הבניין על שמו "בית סלונים". שני הבתים מקושטים בעיטורים בסגנון הבנייה המזרחית ומעל כל פתח חקוק סמל הפאטריארכיה הארמנית. בתקופת המנדט הבריטי שימש בית-סלונים כמקום למשרדי ממשלה שונים וביניהם גם משרד מס-ההכנסה. בפתח הבניין היה חדר משמר ובו נוטרים יהודים וערבים.
הפעולה נקבעה למוצאי שבת, 26 בפברואר 1944, וכמפקדה נתמנה שמואל תמיר-כצנלסון ("תמיר"). חיים קורפו ("מתתיהו"), חשמלאי במקצועו, היה אחראי להכנת המוקש החשמלי. כמה ימים לפני הפעולה נועדו תמיר וקורפו עם משה שטיין ("יהונתן"), שעבד עם אביו כזגג. תמיר הסביר לשטיין, כי יומיים לפני הפעולה יגיעו למשרדי מס-ההכנסה שני "פועלים" כדי לתקן את החשמל וכאשר יטפסו על הסולם, תישבר "בטעות" אחת השמשות. שטיין, שהיה קשור עם מחלקת עבודות ציבוריות של הממשלה, יעבור במקום כדי לתקן את השמשה השבורה, ויתקין אותה בצורה כזו שניתן יהיה לסלקה ממקומה ללא קושי. ואמנם למחרת היום יצאו שני ה"חשמלאים" ותוך כדי עבודתם, נשברה שימשת החלון. אלא שהזגג לא הספיק לתקנה והיא נשארה שבורה עד מועד ההתקפה.
במוצאי השבת, יצאה יחידה קטנה לביצוע המשימה. משה שטיין טיפס על כתפיו של רחמים מזרחי ("בן-עמי") והגיע עד לחלון השבור. כיאה לזגג מקצועי, הוא ניקה את שברי הזכוכית שנשארו במקום, והכניס את המוקש לתוך משרדי מס-ההכנסה. המוקש היה קשור אל חבל ארוך, כך שהוא הגיע עד לרצפת החדר. כאשר סיימו השניים את המלאכה, זרק אחד המשתתפים אל עבר דלת הכניסה הראשית לבניין כוס ובתוכה הודעה. הכוס נשברה ברעש גדול ושני הנוטרים הערבים שהיו בתוך הבניין, יצאו החוצה ומצאו את הפתק שהיה בתוך הכוס ובו אזהרה בעברית ובערבית, כי בבניין הוטמנה פצצה אשר תתפוצץ בשעה 8:30. כמובן שנמסרה מיד הודעה למשטרה, אולם מאומה לא קרה. הסתבר כי במנגנון ההשהיה של המוקש קרתה תקלה. קורפו, שהכין את המוקש, חיבר את החוט החשמלי אל שעון כך שכאשר יגיע המחוג לשעה 8:30 יִיוָוצר מגע חשמלי והמוקש יתפוצץ. אלא שכדי להגן על המנגנון מפני זעזועים שייווצרו תוך כדי זריקת הפצצה מן החלון אל תחתית החדר, עטף קורפו את השעון בצמר-גפן. מאוחר יותר התברר, כי צמר-הגפן עצר את המחוג ומנע ממנו להגיע לשעה 8:30.
למחרת בבוקר נפגש משה שטיין עם אליהו מרידור בבית הקפה של "אגד" אשר במרכז העיר, כדי לדווח על הפעולה. עוד הם משוחחים והנה נשמעה לפתע התפוצצות חזקה. התברר כי מישהו ניסה להזיז את המוקש ממקומו וכתוצאה מכך קרתה ההתפוצצות.
למחרת היום הופיע בעיתון "הארץ" התיאור הבא:
במוצאי שבת נזרק לתוך הבניין המרכזי בקבוק ועליו אזהרה, כתובה בעברית ובערבית, לבל ייכנס איש למשרד מס-הכנסה כי סכנה צפויה לו, באשר הוטמנו שם פצצות שכוונו לשעה 8:30. הדבר נמסר למשטרה, שפִנתה את הבית וכן את הבתים הסמוכים, והמעבר בקרבת הבית נחסם. נערכו חיפושים קפדניים אולם כל דבר חשוד לא נמצא.
אתמול בבוקר, כשבאו הפקידים לעבודתם במשרדי מס-ההכנסה - לא הורשו להיכנס מחשש שהוטמנו במשרד פצצות. ואכן, סמוך לשעה 9 נשמע קול נפץ אדיר, שזעזע את הבניין. הקירות במשרד נהרסו והרהיטים נחרבו.

גם הפעם נערכה ההתקפה בשלוש הערים הגדולות בעת ובעונה אחת.
שתי הפעולות הראשונות עברו ללא תקלה. ההפתעה היתה מוחלטת והבחורים ביצעו את המוטל עליהם ללא נפגעים.