רבי יוסף אלבו / ספר העיקרים

- ה מ ש ך -

מאמר רביעי פרק כד
תפילה [ח]

[סיבות שהתפילה לא תתקבל]

כל הפעולות והמעשים שאדם פועל, אינו מחויב שיגיע שלמות תכליתם כפי פעולותם בהכרח. שכבר אפשר שיעשה האדם כל מה שראוי ובאופן הראוי, ולא יגיע כאל התכלית המכוון.

הלא תראה הרופא, פעמים הרבה יעשה כל מה שראוי לעשותו, ועל צד היותר טוב שאפשר שיעשה, ולא ייפול טעות לא ממנו ולא מן החולה, ועם כל זה לא תגיע הבריאות המכוונת.
וכן עובד האדמה יעשה כל מה שראוי, ויזרע בעת הראוי, ותהיה השדה טובה ומתוקנת כראוי, ולא יצליח הזרע.

וסיבת כל זה מבוארת, שהפועל הבריאות איננו הרופא לבד, ולא החולה גם כן, אבל הרופא והטבע. וכן בעבודת האדמה אין הפועל העובד, ולא השדה גם כן, אבל העובד והטבע.

וכן התפילה, פעמים הרבה יעשה אותה האדם כמו שראוי ובעת הראוי ובעת הראוי, ולא תקובל התפילה. ולא מצד חטא המתפלל, אלא שלא יסכים בזה רצון השם יתברך.
כמו שהספן פעמים הרבה יעשה ספינתו מתוקנת כראוי, וינהיגה בטובה שבהנהגות, וירד בים בעת הראוי, ועם כל זה לא תצלח הספינה להגיע אל מחוז החפץ, וזה מצד שלא יסכים בזה רצון השם יתברך.
אם על צד העונש כמו שקרה בעניין יונה,
ואם על צד ההשגחה לטוב, לסיבה מן הסיבות שנזכרו בפרק י"ג מזה המאמר.

וכן התפילה פעמים שלא תקובל -
אם על צד העונש, כמו שביארנו בתפילת משה,
או שאין המקבל מוכן עד שירבה ויפצר בתפילה, או שיעשה פעולות מורות על ההכנעה, כתענית או לבישת שק כאנשי נינוה, וכיוצא בדברים הללו כמו שביארנו.

ואם שיהיה שם מונע אחר.
כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ל') שלא נתקבלה תפילת דוד שלא ימות בשבת, בעבור שהגיע העת שימלוך שלמה בנו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה.

ואם בעבור שהשם יתברך יודע שאין הדבר ההוא המבוקש טוב אל המתפלל, ועל צד ההשגחה עליו לא תקובל תפילתו.
כאילו תאמר שהתפלל בעבור בנים ולא תקובל תפילתו, להיות השם יתברך יודע היות הבנים רעים אליו ומבקשים להמיתו, כמו אבשלום שבקש להמית את דוד.
או שיתפלל בעד ממון, והשם יתברך יודע שהממון ההוא יהיה סיבת מותו, כמאמר שלמה: עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה'),
או שיהיה סיבת כפירתו כמאמר שלמה פן אשבע וכחשתי ואמרתי: מי ה'? (משלי ל')
או לסיבה אחרת נסתרת ממנו וידועה אצל השם יתברך.

[התפילה המובחרת]
ולזה יהיה מבחר התפילה מה שהיה מתפלל החכם ואומר:

רבש"ע! עשה רצונך בשמים ממעל,
ותן נחת רוח ליראיך מתחת,
והטוב בעיניך עשה.

אמר שיעשה רצונו בשמים בעניין שיהיה נחת רוח מתחת ליראי ה', וזה שישדד המערכת לבטל הגזרה מעל עושי רצונו בעניין שיהיה להם כוח לינצל מצרתם.
ואחר כך אמר: והטוב בעיניך עשה, כלומר, ובכל דבר שאני מתפלל לפניך אל תפן לדברי ולא לבקשתי לעשות מה שלבי חפץ או מה שאני שואל, שפעמים הרבה אני מבקש ומתפלל על דבר שהוא רע לי, לפי שאני מדמה וחושב שהוא טוב, ואתה הוא היודע יותר ממני אם הדבר ההוא טוב אלי או רע, ועל כן אתה תבחר ולא אני, עשה מה שאתה יודע שהוא טוב
וזהו הטוב בעיניך עשה, לא מה שהוא טוב בעיני.

ובעבור זה הוא שאמרו רבותינו ז"ל:

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה (ברכות כ').

לפי שבחינת הטוב הוא אל השם יתברך לא אל האדם, שעל ה' לבחור דרך הטוב והישועה אל האדם, אבל האדם אין לו לעשות אלא לברך השם יתברך תמיד.
וזהו שאמר דוד: לה' הישועה, (תהילים ג').
כלומר: על השם יתברך לבדו הוא בחירת דרך הישועה ולא על האדם. ומה שמוטל על האדם הוא לברך את ה' תמיד על הטובה ועל הרעה, ויכיר שהכל הוא לטוב לו.
וזהו: על עמך ברכתך סלה.

[התפילה הראויה היא בכללים ולא בפרטים]
ובעבור זה הייתה התפילה היותר ראויה אל השי"ת לבקש רצונו בדברים כלליים, לא בדברים מוגבלים פרטיים ודרך מיוחד.

שהמתפלל בדרך מיוחד ודברים פרטיים, הנה הוא כאילו רוצה להכריח הרצון האלוהי למה שדעתו נוטה בו ובוחר, ואינו רוצה להכריח דעתו לרצון האלוהי.
וזה כאילו מטיל דופי בידיעת השם יתברך ויכולתו, כאילו אין ביד השם יתברך דרך אחרת לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו, אלא הדרך שהוא בוחר לעצמו.

ועל כיוצא בזה אמר המשורר: אך לאלוהים דומי נפשי ממנו ישועתי כי ממנו תקוותי (שם ס"ב).

כלומר: כשתתפללי לפני בשר ודם, את צריכה לפרש בקשתך והדרך שאת בוחרת בו להגיע אל מבוקשך, שבזולת זה לא ידע מה שבלבך ומה שאת צריכה ומה הטוב והמועיל אליך. אך כשאת מתפללת לפני האלוהים, אל תפרש בקשתך, אלא דומי נפשי לפניו, ולא תבחרי את הדרך להצלתך, שהוא יודע הטוב והמועיל אליך יותר ממך.
וזהו כי ממנו ישועתי, או ממנו תקוותי, שהוא יודע דרך הישועה, או הדרך שתשלם בו התקווה יותר ממני. שפעמים אחשוב אני דרך לעצמי להשיג כבוד, או מעלה-מה, או הצלה - ויהיה ההפך.

ולזה ראוי להתפלל לפניו במילות כוללות ולהשליך יהבך עליו.

וזהו שאמר המשורר אחר שאמר והתענג על ה', אמר: גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה (שם ל"ז) הטוב והמועיל אליך, שהוא יודע לבחור דרך הטוב או הכבוד או הישועה יותר ממך.

וזה שאמר גם כן: על אלוהים ישעי וכבודי (שם ס"ב).
כלומר: על כן אני אומר: אך לאלוהים דומי נפשי, לפי שעליו לבחור לי מה שהוא ישע אלי, או רווח והצלה או כבוד. שאני לא אדע לשער זה, אלא אני משים מבטחי בו, שהוא יבחר לי מה שהוא טוב ונכון ונאות לי. וזהו שסיים צור עוזי ומחסי באלוהים.

ויספיק זה הדבר בתפילה.

מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר רביעי פרק כה
תשובה [א]

[התשובה - דרך להשגת שכר כללי לנפש]
כשחיפשנו כל מצוות עשה שבתורה, לא מצינו מצווה שיזכה האדם בה בלבד לתכלית המושג מצד התורה אלא התשובה. וזה שתכלית המכוון בתורה ובעשיית מצוותיה, לפי מה שביארנו במאמר השלישי, הוא אהבת השם, שהיא המביאה את האדם לשכר גדול המקווה לנפש. וכן מצינו בעניין התשובה שנכתב זה התכלית בעצמו בפרשת אתם ניצבים.

וזה ממה שיורה על גודל מעלת המצווה הזאת, ושהיא מצווה כללית יותר מן התפילה. שהתפילה אף על פי שתועיל לעניינים הפרטיים, מכל מקום לא תועיל לתת השכר הכללי לנפש כתשובה.

ועל כן ראינו לדבר בה אחר התפילה יותר מבשאר מצוות, ובקוצר כפי כוונת המאמר.

[ניתוח פרשת התשובה בדברים ל']
ונאמר כי כשעייננו בפרשת נצבים היטב מצאנו שמה שאמר הכתוב:
ראה נתתי לפניך וגו',
אשר אנכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו וגו' (דברים ל'), מדבר על התשובה לפי המשך הפרשה וקישורה.
וזה שבתחילה אמר: ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו (שם ל"ב).
וגמר העניין בתשובה, ואמר שצריך שתהיה בלב שלם, והשם יעזרהו אם תהיה כך.
וזהו שאמר בסוף: כי תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך,
ואחר כך אמר, משבח גודל מעלת התשובה עם קלות מציאותה, כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא וגו', ולא מעבר לים היא וגו', כי קרוב אליך וגו'.
וכל זה בלי ספק מדבר על התשובה.
ויורה על זה אומרו: בפיך ובלבבך לעשותו, שעניין התשובה תלוי בוידוי הפה ובחרטת הלב כמו שנבאר. וכן פירש הרמב"ן ז"ל שעל התשובה ידבר.
והפליג הכתוב לשבח אותה בשאמר: לא בשמים היא ולא מעבר לים היא.

[ההגיון אינו נותן מקום לתשובה]
וזה כאילו אמר, שהדבר לגודל ערכו הוא ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים אם אפשר, או לעבור הים כדי להשיגו, שהוא דבר יקר הערך מאוד.

לפי שאין ההיקש גוזר שיהיה לחוטא כפרה בשום פנים, כמאמר הנביא: במה אקדם ה' איכף לאלוהי מרום, האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה, הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ו').
אמר: כי כל כך היה ראוי לתת שכר גדול להינצל מן העונש על העבירות, שאיננו יודע כמה ייתן ומה יספיק לזה, אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן, הייתן בכורו שכר פשעו או פרי בטנו בחטאת נפשו. וכל זה ממה שיורה שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו.
וכל שכן שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים, כמו שנביא אומר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע י"ד), אם לא על צד החסד האלוהי.

[קל לשוב בתשובה, והיא מביאה חיים וטוב]
ולזה הזהיר עליה מאוד ואמר: ראה נתתי לפניך היום וגו', ובחרת בחיים למען תחייה וגו' (דברים ל').
כי אחר שהראה דרך קלותו כשאמר: כי קרוב אליך הדבר, אמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע.
כלומר: אין לך התנצלות בזה כמו שיש לך על שאר המצוות, שלריבויים ולגודל טורחם לא תוכל לקיימם. שאין הדבר כן בזה, שזו המצווה קלה היא מאוד, ואם תעשה אותה תשיג החיים והטוב, ואם תתרשל ממנה יגיעך המות והרע. ועל כן תזהר שלא תזלזל בה.

וזה כאדם שסובל חולי גדול, שההיקש גוזר שלא תספיק רפואה לחולי ההוא.
ובא רופא אחד ואמר אל החולה, אני אגלה לך סם אחד במה שתתרפא מחולייך.
והחולה חשש שהסם ההוא, אחר שהוא מרפא חולי קשה כזה שאין ההיקש גוזר שיהיה לו רפואה, שיהיה צריך להוציא ממון רב ולטרוח טורח גדול להשיגו.
והרופא אומר לו: לא תחשוב שיש טורח גדול בהשגחת הסם ההוא, ושצריך שתעלה לשמים בעדו, או שתצטרך להוציא ממון גדול לעבור דרך אנייה בלב ים כמו שהיה ראוי להיות כן, שקל ההשגה הוא מאוד.

וזהו שסיים כי קרוב אליך הדבר, ועל כן ראוי לך שלא תתרשל בהשגתו שהוא חיים לנפשך. וכמו שלא תתרשל בבקשת החיים, כך אין ראוי לך שתתרשל בזה.

וזהו שסמך אל זה ובחרת בחיים, וביאר שהחיים הללו שיושגו במצווה הזאת הם בעצמם התכלית המושג מצד התורה. וזהו אומרו: לאהבה את ה' אלוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו'.
כי הוא חייך - רוצה לומר בעולם הנשמות;
ואורך ימיך - בעולם הזה, שזהו לשבת על האדמה, שע"י האהבה הזאת יושג הדבקות בש"י והחיים הנצחיים וההצלחות הגשמיות.

[תשובה מיראה ומאהבה]
וכל זה כשהתשובה היא מאהבה, אבל כשהתשובה היא מיראה, אף על פי שיקובל עליו שכר, מכל מקום אינה תשובה גמורה שיקובל עליה השכר הגדול הזה.

שכך אמרו רבותינו ז"ל במסכת יומא בפרק יום הכיפורים: (פ"ו ב)

אמר ריש לקיש: גדול בעל תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: כי כשלת בעונך (הושע י"ד) - עוון מזיד הוא, וקרי ליה מכשול.
- איני? והאמר ריש לקיש גדול בעל תשובה, שזדונות נעשות לו כזכויות, שנאמר: ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה, עליהם והוא יחיה.
- לא קשיא: כאן מאהבה כאן מיראה.