על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר


המאמר התשיעי:
בגמול ובעונש בעולם הבא1

- המשך הפרק -





הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ה

ואחר שכבר ביארתי יסודות אלו וחקרתים1, אומר עתה, כי מה שהגמול והעונש על הגוף והנפש יחד, כי הם פועל אחד - כבר פירשתיו וביארתיו2.

וכן היאך יחיה ה' את המתים, והיאך יאחד בין כל נפש וגוף שלה, גם זה כבר ביארתיו ופירשתיו,3 והשבתי על השאלות השייכות בו, וביררתי את הספקות העלולות להיות בו.

וראוי שאחל כאן לבאר:
א. מה הוא הגמול,
ב. ומה הוא העונש,
ג. ובקביעת המקום אשר יהיה אז,
ד. ובתיאור הזמן אשר יהיה להם5,
ה-ו. ובחיוב התמדתו לזוכים - ולענושים,
ז. והאם שווה הוא גמולם ועונשם במהותו6,
ח. והאם יהיה ביניהם הבדל,
ט. ומי הוא אשר יתחייב העונש התמידי,
י. והאם יפגשו הנגמלים והנענשים זה עם זה,
יא. והאם יש עליהם אז חובת משמעת לה', או האם אפשר שיבחרו את המרי,
יב. ואם היו נשמעים מה יהיה גמולם.

וכאשר אביא על עשרה עניינים אלו ביאור אחד אחד, בכך יסתיים מה שצריך לאומרו במאמר זה.

ואחל ראשונה להודיע מהות הגמול והעונש. ואף על פי שכבר הזכרתי מהם מעט במה שקדם, בכל זאת אוסיף בהם כאן באור.

[א-ב. מהו הגמול ומהו העונש?]
ואומר, כי הגמול והעונש שני עניינים עדינים8 יבראם ה' יתרומם ויתהדר בזמן השילום, ויגיע מהם לכל אדם כראוי לו, והם יחד ממקור אחד. והוא מקור הדומה לסגולת האש: שורף מאיר, והרי הם מאירים לצדיקים לא לרשעים, ושורפים את הרשעים לא את הצדיקים. ובכך אמר הכתוב:
כי הנה היום בא בער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שרש וענף, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וגו' 9,

וכמה חשוב10 מה שהמשיל בשתי פעולות השמש, אשר חום היום נעשה בה, והאור הבהיר ממנה הוא, כאומרו 'היום בער', ואומרו 'שמש צדקה', שניהם מדבר אחד.
הלא תראה כי הלשון מורה על השמש במילת 'יום', שאמר:
"הם עם יבוס והיום רד מאוד"11,
ואמרה:
"עוד הנה רפה היום לערוב" 12.

והנה יסוד הדבר הזה, יחדשהו הבורא יתרומם ויתהדר בדומה לשמש, אלא שיש בינו לבין השמש הבדל, לפי שהשמש חומה ואורה משותפים, אינם נפרדים זה מזה13, והדבר הזה14 ביכולת הבורא יתרומם ברוממותו ירוכז אורו לצדיקים, ויתקבץ חומו לרשעים, או בסגולה שיעשנה בו, או במקרה שיחסן בו את אלה מן החום, ויחוץ את אלה מן האור.


והדעה השניה קרובה יותר15, וכבר ראינו שעשה כגון זה במצרים, ייחד את האור למאמינים והחשכה לכופרים במקרה16 על פי פקודתו.
ואחר שהנחתי את היסוד הזה אומר, ולפיכך קוראים הכתובים גמול הצדיקים 'אור', וכל עונש הרשעים אש. ותחילה בגמול,
כי עמך מקור חיים באורך נראה אור 17,
וכן:
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה18,
וכן:
אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך19,
ואמר:
להשיב נפשו מני שחת לאור ביאור החיים20
וכל הדומה לכך.

ואומרים בעונש: 21
והיה החסן לנערת ופעלו לנצוץ, ובערו שניהם יחדו ואין מכבה22,
וכן:
תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם23,
וכן:
אף אש צריך תאכלם24,
וכן:
כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה25,
וכן:
כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד26,
וכן:
אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש27
וכן:
כל חשך טמון לצפניו תאכלהו אש לא נפח28
וכן:
ימטר על רשעים פחים אש וגפרית29,
וכן:
ימיטו עליהם גחלים באש יפלם30,
וכל הדומה לכך.

ואם יבקש שואל שנמשיל לו היאך יחיה גוף ורוח בלי אוכל תמיד31, נדגים לו במשה רבנו ע"ה, אשר החייהו ה' יתברך שמו ארבעים יום וארבעים לילה שלוש פעמים בלי אוכל, כמו שאמר:
ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה32

ולא העמיד את חיותו כי אם האור אשר בראו ה' וחפף בו על פניו כמו שאמר:
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו33,

ועשה את זה אות לקרב את הדבר לשכלנו, כדי שנקיש לו חיי הצדיקים באור ללא מזון34.

וכך אמר לו:
נגד כל עמך אעשה נפלאות, אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים35,

וזה כמו שנאמר לצדיקים:
ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו36.

[איך יחיה ה' את הענושים?
אבל היאך יחיה את הענושים והשקועים תמיד באש37, כי לא מצאנו במי שקדם מי שהיה לו בדומה לכך כדי שנדגים בו. וכיון שלא מצאנו כדומה לכך, חידש לו הכתוב פסוק, ואמר על הכופרים
כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה38.
ולשון זה מחייב שישמר רוחם בגופם באופן עדין, חרף39 החום המצער, כדי שיהא המצער עונש להם ויסבלוהו.

ואפשר גם שישמור את רוחם, כלומר אותם הזוכים לגמול בגופם באופן עדין, עד שיהא האור המגיע אליהם עונג תמידי, מחוץ לדבר שבו הם מתקיימים40.


אלא שהצורך בהאמנת העניין העדין המקיים את הענושים, יותר מן הצורך לכך בזוכים. הלא תראה שהמלכים כאשר רוצים להעניש אדם זמן ממושך, מתמידים לו את המאכל והמשתה, כדי שלא ימות לפני שיסיימו בו את עונשם. מפני שאינם עושים כן אלא על פי הטבע. אבל הבורא יתרומם ברוממותו, פועל למעלה מן הטבע, יקיים וינצור בלי אוכל.

[גן עדן וגיהנם]
ונקרא הגמול 'גן עדן', לפי שלא יימצא בעולם יותר חשוב מאותו הגן אשר השכין בו אדם עליו השלום 41, ונקרא העונש 'גיהנום' לפי שהכתוב קראו 'תפתה'42, והוא שם מקום בנחל לפני ירושלם,43 נקרא 'התופת' ו'גיא בן הנם'44, וקוראים אותו גם גי הנם בספר יהושע45.
ואל הגן של אדם מגיע המשל הנעלה, שאמר:
"כגן עדן הארץ לפניו" 46
ואל מקום התופת יגיע המשל הגרוע כמו שאמר:
והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התופת הטמאים47.


הערות:
1. "אחכמתה" הקפתי ביאורם ובירורם מכל הצדדים עד שלא השארתי בהם מקום טיעון וטעות. ותרגמתי כן כלשון הכתוב בקהלת יב ט "אזן וחקר תקן".
2. בתחילת המאמר השביעי.
3. שם. ורי"ת קצר ושינה כל קטע זה.
4. לפי כ"י ב, ובתיאור.
5. כי המקום עתה הוא הארץ, והזמן נרשם על ידי תנועת המאורות. אבל המקום שיברא ה' לעולם הבא אינו מורכב מחומרים כארץ ואין בו לוח זמנים הנקבעים על ידי המאורות. ואם כן מה הם?
6. "פי אלחאל" ואפשר לתרגם "במצבו".
7. כלומר אם יש הבדל בין צדיק לצדיק
8. שניהם מושגים רוחניים במהותם, אין השכר גשמי ואין אש העונש מתמששת.
9. מלאכי ג יט-כא.
10. אפשר היה לתרגם "קולע" "מתאים". ורי"ת תרגם "ומה טוב" וגם זה טוב.
11. שופטים יט יא.
12. שם יט ט.
13. רבנו מדגיש זאת שלא כדעת האומרים שאין החום מעצם השמש אלא נוצר באוויר על ידי תנועתה וכמ"ש לעיל במאמר הראשון בשיטה השמינית.
14. שיברא לגמול בו לצדיקים ולענוש בו את הרשעים.
15. השווה עבודה זרה ג ב, אין גיהנום לעתיד לבוא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאין בה.
16. "בערץ'" כלומר שלא חל שנוי במהות עצם השמש, אל המקרה מחוצה לה, או שחשכו עיניהם מלראות וכעין הסנוורים של אנשי סדום בבראשית יט יא, ושל אנשי ארם במלכים ב ו יח. או כדרש חז"ל בפסוק וימש חשך, שאדי האוויר נתעבו עד כדי למששן.
17. תהלים לו י
18. שם צז יא. וראה גם לקמן פרק ח בתשובת השאלה השמינית, וראה גם בפירושו למשלי א, ח. וכ, כ. הבאתי דבריו בביאורי לתהלים עמ' ריח.
19. משלי יג ט. ושם פירש ישמח - יתוסף. הולך ומוסיף, וכנגדו נר רשעים הולך ודועך.
20. איוב לג ל. וכן כתב בפירושו שם.
21. ברי"ת "בנפש הרשע" ואינו נכון.
22. ישעיה א לא.
23. שם לג יא.
24. שם כו יא, ושני פסוקים אלה אוחרו ברי"ת.
25. שם ל, לג.
26. איוב טו לד. וכן כתב בפירושו שם.
27. שם כב כ.
28. שם כ כו.
29. תהלים יא ו. וכתב בפירושו שם, אינו רוצה לומר האש והגפרית עצמם, אלא כיון שאמר הכתוב על אנשי סדום שהם נענשו בכך, ועל חיל גוג שילחם בהם בכך, דימה להם כל הכופרים.
30. שם קמ, יא.
31. לפי כ"י ב, אוכל ומשתה תמיד. וכ"ה ברי"ת.
32. שמות לד כח.
33. שם לד לה.
34. השווה דברי הרמב"ם במאמר תחיית המתים שדחה דמיון זה, ודעתו שאם אין אכילה ושתייה לא יתכן שיהו שם אברים, כי אז יהיו מציאות שוא ובטלה, ואין משה ואליהו דוגמא כי הם חזרו למסלולם הטבעי.
35. שמות לד י.
36. ישעיה סד ג.
37. כלומר והיאך אינם נאפסים ברגעיהם הראשונים.
38. ישעיה סו כד.
39. אפשר לתרגם "על אף". ורי"ת תרגם "חוץ מן החום" ואינו נכון כי לא הבחין בהוראות השונות של מלת "סוי" הערבית.
40. כיון שאמר לעיל כי מקור קיום הצדיקים הוא הזיו והאור, אמר כאן שיתכן שיהא מקור קיום אחד אחיד לצדיקים ולרשעים, והזיו והאור מהווים מקור עונג לצדיקים כנגד האש המהווה מקור יסורין לרשעים.
41. כן הוא בכ"י מ, ובכ"י ב, ברי"ת "ע"ס" והחכם לנדוער דמה שכתוב "עם" ואינו נכון.
42. ישעיה ל לג, וכדאיתא בפסחים נד א.
43. "בית אלמקדס" כך נקראת ירושלם כולה בפי הערבים. וברי"ת "בית המקדש". ואף בספרותינו נקראת ירושלם כולה "מקדש" וכמו שפירש הרמב"ם במסכת סוכה פ"ג מ"ו ראה שם מהדורתי, ומקורו בירושלמי שם.
44. ראה ירמיה ז לא-לב. וגמרא סוכה לב ב.
45. טו ח.
46. יואל ב ג.
47. ירמיה יט יג.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ו

[ג. מקום השכר והעונש]
ואחר שכבר ביארתי שתי המהויות הללו אענה על השאלה השלישית, והוא לדבר על מקום אלו הזוכים והענושים.

כיון שהם בני אדם גופות, ורוחות אי אפשר להם בלי מקום שינוחו בו וגבול שיגביל אותם, לכן יבראם48 הבורא יתרומם ויתהדר וישכנם בו49. ודבר זה צורך בני אדם מכריחנו לאומרו 50. ועם זאת הרי כבר הזכירוהו הכתובים, אלא שקראוהו "שמים וארץ", כדי לקרב את הדבר להבנתנו, מפני שאין אנו רואים אלא שמים וארץ.
והוא אמרו:
כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו'.51

ואומר על דרך הדיוק:52 מה הוא אופן החכמה בבריאת שמים חדשים וארץ חדשה, והלא אפשר לגומלם במקום הזה הידוע?

ואבאר, כי מפני שהארץ הזו לא נועדה אלא לצורכי המזון על הרוב, ולפיכך יש בה שדות לזריעה ואדמות לגגות ונהרות ותעלות להשקאת האילנות והצומח,53 והרים54 ונחלים לגשמים ולשיטפונות, ובקעות בהן מרעה לחיות היער, ומדברות בהן מסילות לנוסעים, הוצרכנו בעולם הזה לכל הדברים הללו מפני שאנו זקוקים למזון ולרכוש.

אבל העולם הבא, כיון שאין בו לא מזון ולא רכוש, אין עניין לאדמות ולא לצומח ולא לנהרות ולא להרים ולא לנחלים, ולא לשום דבר מכל אלה וכיוצא בהן. אבל צריכים בני אדם אז למרכז וגבול 55 בלבד, יבראהו להם כפי שירצה.


ואינו דומה פירוש מה שנאמר:
כי כאשר השמים החדשים 56
לפירוש אמרו:
כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה57,
כי זה בזמן הישועה לאומתו, שכאלו שהוא מחדש להם את העולם דרך משל. ובפרט שאמר אחריו:
כי הנני בורא את ירושלם.
ואין הכוונה בו שהוא יחדש בריאת ירושלם, אלא יחדש להם את השמחה, שכך סיום הפסוק:
כי אם שישו וגילו עדי עד, אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש58,
וכאלו שהוא בורא אותם בריאה של שמחה.

אבל אמרו "כי כאשר השמים החדשים" - כיוון שהוא לעולם הבא,59 הרי הוא מקום מוגדר באמת, יבראהו לבני אדם, ויאפיס המרכז המוגבל הזה, כמו שבאר שם:
לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו בני עבדיך ישכונו.60

והנה אמרו "ישכונו" אחר אפיסת61 השמים והארץ, מחייב בריאת מקום אחר שישכנו בו.
ועוד מחמת האוויר הזה שבין שתי הקצוות הללו,62 כבר נתברר לנו63 שהוא שואב מגופנו מה שמזקיקנו להחליף במקומו על ידי המזון. וכיון שאין בני אדם בעולם הבא ניזונים, הכרחי שיהא האוויר שונה מטבע האוויר הזה, כדי שלא יצטרכו למזון, וכיון שיהו שתי הקצוות שלא כמו אלו, ברור בכך כי האוויר המתמצע ביניהם אינו כאוויר הזה ושלא כטבע האוויר הזה.

[ד. זמן הגמול]
אבל היאך יהיה הזמן, שהוא תשובת השאלה הרביעית?
נאמר, שהוא זמן שכולו אור ואין בו חושך. כלומר לא יהיו שתי משמרות מתחלפות של לילה ויום, כי הלילה ויום היו נקודת החכמה, במה שהשכין בני אדם בארץ במקום שיהיו בו על ידי מהלך השמש ותנועתה, כדי שיהא היום לעסקיהם בכלכלתם ואורחותיהם, והלילה למנוחה ולנחת ולתשמיש ומפגשי התיעצות64 וכל הדומה לכך.

אבל העולם הבא כיון שאין בו מאומה מכל זה, הרי בלי ספק אין צורך בו ללילה ויום, וכך לחלוקת החדשים והשנים, כי זה אינו אלא בעולם הזה לחשבונות ולמשכורות ולצמח האדמה וכל הדומה לכך.

פרט לחלק מסויים מן הזמן שאינו מוגדר ,65 יהיה עליהם בו עבודת ה' כמו שאבאר66.

הערות:

48. מוסב על המקומות של צדיקים ושל רשעים.
49. לפי כ"י ב, "בהם".
50. ההכרח דוחק אותנו להניח מושג זה שיש מקום, כיון שכבר הונח שהם גוף ורוח. והרמב"ם פטר עצמו מדוחק זה, כדלעיל הע' 34.
51. ישעיה סו כב.
52. "עלי באב אלתחריר" וברי"ת "בשער דיוק המקום" ואינו מדוייק.
53. בכ"י ב, מוסיף "והצאן".
54. "וג'באל" והרים. וברי"ת "והים" וטעות הוא, ואין צורך לפירוש הרש"ה, ובכל הקטע הזה רבו ברי"ת אי הדיוקים.
55. ברי"ת "מתקע ומקיף" וראה רש"ה שנדחק לפרשו ללא צורך.
56. ישעיה סו כב. ואשר רבנו מפרשו על בריאת המקום לזוכים ולענושים לעתיד לבא.
57. שם סה יז.
58. שם סה יח. ובכ"י מ, מוסיף: שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, שם סו י.
59. והרמב"ם במו"נ ח"ב פרק כט דוחה את החלוקה הזו של רבנו בין שני פסוקים אלה, ומפרש את שניהם על בנין ירושלם.
60. תהלים קב כו-כט. וכתב שם בפירושו: ואמרו בני עבדיך אחרי המה יאבדו, הוא גמול הצדיקים וקיומם אחרי כלות השמים והארץ.
61. אפשר לתרגם "אבדן".
62. נראה שהכוונה על שמים וארץ.
63. לעיל בתחילת המאמר השביעי.
64. אפשר לתרגם "ולעריכת התייחדות", והכוונה שיהא האדם שליו מאוושת היקום ושאונו, כדי שיוכל להתרכז בענייני מחשבה.
65. בסימני יום ולילה.
66. בשאלה האחרונה.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ז

[ה-ו. התמדת הגמול לאין סוף]
אבל שתי השאלות החמישית והשישית, שהם חיוב תמידיות גמול הצדיקים ועונש הרשעים67, הריני מדבר בכך מדרך המושכל.
ואומר: כיון שחייב ה' את האדם לעבדו, הכרחי הוא שישדלהו לכך בדבר החשוב ביותר, לפי שאם ישדלהו במה שהוא חשוב מעט ולא עבדו68, יכול אדם לומר שמא אילו שידלו ביותר מזה היה עובדו68. וכאשר שידלו בכל, לא תישאר לו התנצלות.

פירוש הדבר, אילו עשה משך גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר: לא מאסו בו אותם בני אדם אלא מחמת מיעוט ערכו, וכך אלפיים, וכך שלושת אלפים, וכל שהוא קצוב, אפשר שימצא בשכל למעלה ממנו שיעור אחר. וכאשר עשה גמולם בלי תכלית בלי הפסק, וטובתם לא תכלה, לא נשאר מקום לבעל הטענה לטעון.


ושמא יאמר אדם רואה אני דבר זה בגמול מובן יותר, כיון שהוא טובה ואושר וחסד, אבל בעונש, וההתמדה באש, אני רואה שהוא חוסר רחמים ואכזריות, ודבר שאינו מתאים לתאריו.69 ואומר גם בזה דבר תכלית:70
כי כמו שהכרחי הוא שישדלם בדבר שאין למעלה ממנו, כך הכרחי שיפחידם בדבר שאין למעלה ממנו, לפי שאם יפחידם בעינוי מאה שנה או מאתים שנה, ולא נוסרו, אפשר לאומר לומר אילו עשאו אלף שנה היו נרתעים. וכך אילו עשאו אלפיים, יכול הוא לומר אילו עשאו רבבה היו נפחדים. ולפיכך עשה את העינוי בלי גבול, כדי שתהא ההפחדה בדבר החמור ביותר, ובכך לא תישאר תואנה לשום אדם.

וכיון שהפחידם בדבר החמור ביותר ולא שמעו, אי אפשר שישנה מה שאיים עליהם בו ויכזיב את דברו. וכדי לאמת דברו והודעתו, הכרחי שיתמידם במדור העינוי, ותלונתם על עצמם, מפני שהם מרו וכחשו, ולו החסד, לפי שהייתה מטרתו בהתמדת העונש כדי להכשירם71 למשמעת.


ודבר זה דומה לשאר הדברים שבעולם הזה אשר בראם הוא בחכמה, ונעשים המה רע72 בחטא האדם, כגון שיצא בלילה, וכגון שירד לבור, וכגון שאכל אוכל שלא בזמנו, וכגון שנתרפא במה שמזיק, וכל הדומה לכך.

ואומר עוד בעניין זה מן הכתוב, כי מצוי הוא 73, תחילה ממה שנאמר:
אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם74
ואמר עוד:
נעמות בימינך נצח75,
ועוד:
עד נצח לא יראו אור 74.
וכיון שאמר:
ואתה הוא ושנותיך לא יתמו.
ואחריו אמר:
בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון77,
חייב בדבר זה שהוא, יתרומם ויתהדר, כשם שקיומו תמידי ואין לו הפסק, כך קיום הצדיקים תמידי ואין לו הפסק.

[אם העונש הוא נצחי לעתיד, אולי קיום היקום היה נצחי בעבר?]
ואם יקשה כאן מקשה ויאמר כשם שאפשר שיתקיים האדם78 עמו באחרית הימים בלי תכלית, כך אפשר שיהא האדם78 לא חדל להיות עמו בראשית הזמן בלי תכלית ?79
והנני מבאר את ההבדל בין שני הדברים.

ואומר: כי זה שמן המוכחש הוא, שלא חדלה הבריאה להיות עם בוראה בלי תכלית, לפי שכל עושה, הכרחי שנהא אומרים שהוא קדם לפני מעשהו זה.
וכיון שקדם לו עושהו, הרי כל יום שאנחנו רואים בדעתנו שהוא יכול לקיימו בו, חייבים גם לראות שהוא יכול לקיימו גם יום אחר.
וכיון שהבטיח שיעשה זאת, לא יחדל מלהוסיף לכל יום עוד יום, ולכל עת עת אחר, ואין השכל שולל מאומה מזה, אלא אפשרי הוא אצלו.

ואם יאמר: ומה ההבדל אז בין הבורא והנברא?80
נאמר: דבר זה אינו ראוי לענות עליו, כי היאך ידמה הרוח והגוף הזקוק לזמן ומקום, הנהנה, המצווה והמוזהר, הזקוק לקיום שיתקיים בו, למי שהוא נעלה מכל הדברים הללו וכל הדומה להן, והרי הוא לפניו כמי שעיניו ונפשו למה שימציא לו.
וכמו שאמר הכתוב:
וזרעם לפניך יכון.


הערות:
67. כלומר שאין תכלה וקצבה לגמול הצדיקים ולא לעונש הרשעים. וברי"ת שובש לשון זה.
68. כל אלה "טאעה" ורצוי היה לתרגם את כולן "משמעת" ומשום מה תרגמתי "עבודה".
69. לתארי ה' שנקרא רחום, וחנון, רב חסד. ויתר כל מה שנקרא אצלנו י"ג מידות של רחמים.
70. "אלקול אלבליג" דבר שהוא ברור ומובע בכל הבהירות ובמיטב התבונה ואפשר היה לתרגם "דבר ברור". ורי"ת תרגם "דבר מגיע" ולא הבין את המלה הערבית, וכבר פירשה רבנו במבואו לקהלת, ראה שם מהדורתי עמ' קמא הע' 6-5.
71. אפשר לתרגם "להנחותם".
72. ברי"ת "והם שבים לשער" וגרם לרש"ה לשער השערות.
73. כלומר שהעניין הזה תמידיות הגמול והעונש מצוי הוא גם בכתובים. וברי"ת "שהוא מתמיד לעד" ואיני יודע למה שינה לשון רבנו.
74. דניאל יב ב.
15. תהלים טז יג וראה גם לעיל בהקדמת המאמר השלישי.
76. שם מט כ. וכתב שם בפירושו: כי אחריתו [של רשע] ימצא את אשר מצא אביו שלא השיג מאומה מן האור לפי שאין האור אלא לצדיקים, כאומרו לאור ביאור החיים, ואמר עוד, אור זרוע לצדיק.
77. שם קב כח-כט, וכן כתב בפירושו שם: ואמרו בני עבדיך אחרי המה יאבדו הוא גמול הצדיקים וקיומם אחרי כלות השמים והארץ.
78. "אלכ'לק" כינוי לבני אדם. ורי"ת תרגם כפשט המלה "הברואים" ולא דק, כי מדובר על מין האדם בלבד.
79. שאלה זו היא רק לשיטת רבנו שכל.
80. כיון ששניהם אז נצחיים.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ח

[ז. האם יהיה הבדל בין מקבלי הגמול?]
אבל תשובת השאלה השביעית, והיא, האם יהא גמולם ועונשם שווה במהותו81 ?

ואומר, כשם שגמול אלף זכויות אין לו הפסק, כך זכות אחת אין הפסק לגמולה.
וכשם שאין הפסק לעונש אלף עבירה, כך עבירה אחת אין הפסק לעונשה.

אלא שהגמול והעונש, ואף על פי שהם תמידיים למעשה אחד ולאלף מעשים, הרי מצב כל אחד יהיה לפי ערך מעשיו, מי שעשה טובה אחת, או עשר, או מאה, או אלף, יהיה מצבו בגמול כפי ערך מה שעשה, אלא שהוא תמידי.


כמו שאנו רואים בעולם הזה אנשים כל טובתם היא המנוחה בלבד82, ואחרים עם זאת אוכלים ושותים, ואחרים עם זאת בדירה הדורה83, ואחרים עם זאת לובשים בגדי הפאר, ואנשים עם זאת נמצאים במעלה רמה, כך לעולם הבא.

אנשים נאמר באושרם:
אף בשרי ישכן לבטח84,
ואחרים נאמר בהם:
בצל כנפיך יחסיון85,
ואחרים:
ירויון מדשן ביתך וגו'86,
ואחרים:
והלבש אתך מחלצות87,
ואחרים:
ונחתי לך מהלכים בין העומדים האלה88. .

רומז בכך אל המלאכים שבהם נאמר "שרפים עומדים ממעל לו"89.

וכן מי שעשה עבירה אחת, או עשר, או מאה, או אלף, יהיה מצבו בעונש כשיעור מה שעשה, אלא שהוא תמידי. כמו שאנו רואים בעולם הזה אנשים אשר שיעור עונשם שיכלאו, ואחרים עם זאת קשורים90 בחבלים, ואחרים עם זאת כבולים, ואחרים עם זאת אסורים בזקים,91 ואחרים עם זאת מכים אותם במה שמכאיבם. כך לעולם הבא.

אנשים נאמר בעינויים:
ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר92,
ואנשים אחרים נאמר בהם:
עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך93,
ואחרים נאמר בהם:
ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני94,
ואחרים:
סער מתגורר על ראש רשעים יחול.

[ח. האם יש הבדל בעונש בין צדיקים שונים ורשעים שונים?]
אבל השאלה השמינית והיא האם יש בין הצדיקים הבדלים96, וכך הרשעים?
כבר נכללה עיקר תשובתה בדברים אלה שקדמו, אבל נראה לי לחלק מיסוד יתרונותיהם זה על זה שבעה סעיפים.
ואומר, ממה שמורה שיש לצדיקים דרגות בגמולם זה למעלה מזה, תחילה מה שמחייב השכל, ואחריו מה שמצאנו בכתובים מזכיר שבע מעלות זו למעלה מזו.
הראשונה, מקצתם יהיה להם אור כזריחת אור השמש ובהם נאמר:
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה97.
ויש שיהיה להם עם זה עונג בשביביה כמו שאמר:
ומרפא בכנפיה97.
ויש שיתקיים לו האור כדבר הנטוע בו כמו שאמר:
אור זרוע לצדיק.
ויש שהולך האור ונוסף לו כמו שאמר:
אור צדיקים ישמח99.
ויש שיהיה אורו כבהירות עצם הגלגל כמו שנאמר בהם:
והמשכילים יזהרו כזהר הרקיעי.
ויש שיהיה אורו כאור הכוכבים פרט לשמש כמו שאמר:
ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד1.
ויש שיהיה אורו כאור עצם השמש כאומרו:
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו2,
וכמו שידענו כי פני משה רבנו ע"ה היה מלא אור, ופני יהושע שהיה פחות ממנו כמו שאמר:
ונחת מהודך עליו3
ולא אמר 'את הודך' ולא 'כל הודך'.
ופני שבעים זקנים למטה מהם לפי שאמר:
ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איום הזקנים4.
וכיון שהיה טעם 'מהודך' - למען ישמעו כל עדת בני ישראל, הרי השבעים זקנים בכלל העדה.

וממה שמורה שגם הנענשים דרגותיהם זה למטה מזה, מה שמצאנו להם בכתוב שבע דרגות בליהוט האש.
מהם מי שהאש מלהטת את פניו עד שמאדימים, ובהם הוא אומר:
פני להבים פניהם5.
ומהם מי שמשחירים פניו כשחרות הקדרה, ובהם הוא אומר:
כל פנים קבצו פארור6.
ומהם מי שמגיע לו ממנה כמו שצולים ומבשלים ובהם נאמר:
כי הנה היום בא בער כתנור7.
ומהם מי שמגיעו כמי שאכלתו האש, ובהם אמר:
תאכלהו אש לא נפח8.
ומהם מי שמגיעו כמו שאוכלת את העצים, ובהם הוא אומר:
מדרתה אש ועצים הרבה9.
ומהם מי שמגיעו כמו שאוכלת את העפר והאבנים, ועל כיוצא בה נאמר:
ותאכל ארץ יבולה ותלהט מוסדי הרים10.
ומהם מי שמגיעו כמו שאוכלת עד מעמקי האדמה וכמו שעושים הברקים,11 ובהם נאמר:
כי אש היא עד אבדון תאכל12.
וכמו שידענו שמכות מצרים היו כלליים והגיע מהם לכל ממרה כפי שראוי לו, כמו שאמר:
יפלס נתיב לאפו13,
ופירוש יפלס ישקול אותו הדבר במשקל, כמו שאמר:
פלס ומאזני משפט לה'14.


הערות:

81. "פי אלחאל" נצחי קדמון וכמו שכתב לעיל במאמר א פ"ד, ולהרמב"ם במו"נ ח"ב פכ"ט אין מקום לקושיא זו.אפשר לתרגם "במצבו" ורי"ת תרגם "בעניין".
82. ר"ל שמלאכתם קלה אלא שהכנסתם מעוטה שאין בה כדי לשבעה כגון השומרים וכדומה.
83. "פי כן מכנון" אפשר לתרגם "בדירה מסודרת" או "בדירה נאה". ובכ"י ב, חסר, גם ברי"ת ליתה.
84. תהלים טז ט.
85. שם לו ח.
86. שם לו ט
87. זכריה ג ד.
88. שם ג ז.
89. ישעיה ו ב.
90. אפשר לתרגם נגררים, נמשכים, נסחבים.
91. "יגלגלון" והחכם לנדוער קרא "יג'לג'לון" וטעות הוא.
92. ישעיה כד כב.
93. משלי ה כב.ובפירושו שם פירשו גם על מידה כנגד מידה בעולם הזה וז"ל: ואמרו עונותיו וכו' כגון מה שאירע לשמשון בגלל אהבתו ומה שאירע לאבימלך מבעלי שכם ומה שאירע לישראל מאשור ובבל כמו שאמר לכן נתתיה ביד מאהביה (יחזקאל כג ט), ואמר בכל אותם הדברים ויאמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי (זכריה יג ו), וכך הצדיקים ישיגו טוב מצדקתם אשר אהבו כמו שאמר אהבו את ה' (תהלם לא כד).
94. איוב לו ח.
95. ירמזה ל כג.
96. יותר נכון לתרגם "יתרון זה על זה" וכך תרגם רי"ת.
97. מלאכי ג כ.
98. תהלים צז יא .
99. משלי יג מ
1. דניאל יב ג.
2. שופטים ה לא.
3. במדבר כז כ.
4. שם יא כה.
5. ישעיה יג ח.
6. יואל ב ו.
7. מלאכי ג יט.
8. איוב כ כו.
9. ישעיה ל לג. ובתרגומו שם תרגם "מדרתה" "מאואהא" מלשון דירה ומדור, ולא מלשון מדורה.
10. דברים לב כב.
11. "אלצואעק" היא האש המלהטת בברקים עזים. ורי"ת תרגם "זוועות" ואינו נכון כדאיתא בברכות נט א. וכבר ראינו למעשה שירד ברק אש על קברו של אותו רשע ובקעו וירד עד התהום.
12. איוב לא יב.
13. תהלים עח נ.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ט

[ט. מי ראוי לעונש?]
אבל התשובה התשיעית מי הוא הראוי לעונש הזה?

אומר:
הכופרים והמשתפים ובועלי החמורות אשר לא שבו. הכופרים והמשתפים, הם אשר באר בהם באומרו:
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות וגו'15
אבל בועלי החמורות הם שנכתב בהם כרת או מיתות בית דין16 הרי כריתתו מן העולם הזה גורמת לו להיכרת מבין הצדיקים גם בעולם הבא מפני שלא שב.

ואם הוא לא הכריתו, אלא מילא לו את ימיו מצד אריכות אפיו, ועם זאת לא שב, הרי עונשו יותר חמור, וכריתתו מבין הצדיקים ראויה לו יותר, מפני שכבר האריך לו ולא שב.


ואם לא היה בו ממה שאמרנו מאומה, הרי כל השאר קלות הן, והן נמחלות17.
ואם יאמר אדם במה יכופרו והרי לא שב?
נאמר: האם לא הנחנו שאין בידי האנשים הללו אלא הקלות?
מזה משמע שהם נזהרו בחמורות, ולא תהיה הזהרותם אלא בקיום הפכיהן,
לא כפרו אלא האמינו,
ולא שיתפו אלא ייחדו18,
ולא הטעו אלא הכשירו 19,
ולא רצחו ולא גנבו ולא ניאפו, אלא עשו את האמת הצדק והמשפט.
וכל מי שזו דרכו, הרי רוב מעשיו זכויות, ואותן העבירות מעטות בהשוואה אל אלו, ייענש עליהם בעולם הזה וילך נקי, כמו שביארתי במאמר החמישי.

[י. האם ייפגשו הנגמלים והנענשים זה עם זה?]
אבל השאלה העשירית האם יפגשו זה עם זה?
ואומר
כפי מה שהתבוננתי ומצאתי, הצדיקים והרשעים יראו אלה את אלה ראייה בלבד. כמו שאמר על הצדיקים:
ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'20
וכל מה שרואים את עינויים יאמרו ישתבח מי שהצילנו מן העינוי הזה, וישמחו וישישו בחלקם.
וכמו שאמר על הרשעים:
פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים, מי ימר לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם21,

ויתפלאו על הצדיקים, היאך נמצאים הם על יד אותה האש הבוערת ואינה מזיקתם במאומה, ויצטערו על שאבד להם אותו הגמול.
וכמו שהמשילם שם לאנשים שהוזמנו לסעודה, ואנשים הובאו להצטער, שהם רואים אותם ומצטערים, והוא אמרו:
הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו,
הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו,
הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו,
הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תיילילו22.
אבל הצדיקים אלו עם אלו, הרי כל מי שהייתה מעלתו קרובה למעלת חברו ייפגש עמו, ואם הייתה רחוקה לא ייפגש.*22

וייראה לי כי הענושים, כל שניים מהם שדומה דרגת כל אחד מהם לדרגת השני לא יפגשו, כי ימנע מהם זאת הצער וטרדתם בעצמם.


הערות:

15. משלי טז יא.
15. ישעיה סו כד.
16. שבועות לט א.
17. משמע שמיתה מכפרת על הקלות אף בלא תשובה, ונראה דאתיא כרבי כדאיתא ביומא פה ב מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. והקשו עם התשובה אין בפני עצמן לא,נימא דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עברות שבתורה וכו', ותירצו אפילו תימא רבי תשובה בעי א יום הכיפורים, יום הכיפורים לא בעי תשובה. ונראה דה"ה למיתה כי השאלה היתה על שניהם מיתה ויום הכיפורים.
18. בכ"י מ' חסר "ולא ושתפו אלא ייחדו".
19. כלומר לא התעו בני אדם לא בדבור ולא במעשה ועל ידי כך נמצא שהדריכום בדרך הישרה. וברי"ת חסרה בבא זו.
20. ישעיה סו כד.
21. שם לג יד.
22. שם סה יג-יד. וכדאיתא בשבת קנג א
22. ראה בבא מציעא פה ב, בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא וכו'. וראה בבא בתרא עה א שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו, עיין שם.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק י

[יא. האם מוטלת עבודת ה' בעת היותם בעולם הגמול?]
אבל השאלה האחרונה והיא האם מוטלת עליהם עבודה לפני ה' יתהדר ויתרומם?

ואומר כן, כי לא יתכן שישוחרר שכל ברי מצווי ואזהרה, ואילו היה אפשר שיהיה כדבר הזה לעתיד, כי אז היה עושה כן בעולם הזה.
אלא תהיה עליהם חובה להאמין23 אלהותו, ולא יקללוהו, ולא יתארוהו בתארים שפלים, וכל הדומה לכך. מצד המושכל המוחלט, הנה זה מה שלא יתכן בלעדיו.


ודברו הכתובים בעבודה אחרת, שמעית, והוא שיוקצב להם מקום בארצם,24 יתחייבו ללכת אליו בכל תקופת זמן25, יהיה להם כיום השבת או כראש החודש אצלנו עתה, ויעבדוהו שם בדבר שיקבע להם, כדי שלא יהיו ללא עבודת ה'. כמו שאמר:
והיה מדי חדש בחדשו, ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפני26.
וכאשר יסיימו זאת, יוצאים ורואים את הענושים, שהרי אמר 'ויצאו וראו', 27 אחר שכבר אמר לפניו 'יבוא כל בשר'.

ובא במסורת שהם לא ירוקנו מעבורת ה' בעולם הבא כמו בעולם הזה. אמרו:
תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא לעולם הבא28.

אבל הענושים לא תוטל עליהם עבודת ה' בגלל עינויים, ומפני שהיא תשנה את מצבם כלומר התמידיות כמו שהקדמנו.

[יב. אם יהיו נשמעים - מה יהיה גמולם?]
אבל תשובת שתי השאלות האחרונות, אשר אחת מהן כאשר יעבדוהו מה יהיה גמולם,
ואם הם לא יעבדוהו היאך יהיה מצבם -

כבר עניתי עליהם בסוף המאמר השביעי, ואמרתי, כי לא ייעד להם את הגמול הנצחי אלא מפני שהוא יודע שהם יבחרו משמעתו לא זולתה. ושהם, כאשר יבחרוה, יוסיף להם באושר ההולך ורב כמו שבארנו.
וכיון שיצאו אלה עם הראשונה שכבר קדם ביאורם, נשארו העשר הנותרות בלבד.

הערות:

23. "אן יעתקדוא" תרגמתי אמנם "להאמין" אף שאינה נכונה, והכוונה שצריכים להיות בדעה שהוא האלהים וכעניין שנאמר דע את אלהי אביך, ואיננה סתם אמונה מצוות אנשים מסורה.
24. בארץ שיברא להם אז.
25. שיוגדר לפי מושגי הזמן שיהיה אז.
26. ישעיה סו כג.
27. שם סו כד.
28. ברכות סד א. ובירושלמי שביעית פ"ר הל' ח עתידיו הן חברין להתיגע. ע"ש.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק יא

וראוי שאסמיך לזה תאור זה, ואומר:

כי ייחוד29 הגמול על כל דת30 ומצווה והשתדלות מה הוא; וכן ייחוד29 העונש על זניחת כל מצווה ונוהג והשתדלות מה הוא, כי לא הגדיר אותו בעולם הזה, לכמה פנים מן החכמה:


האחד כי יסוד המהות אשר בה יהיה הגמול והעונש לא ראינוה, אלא שהושגה לנו בקירוב ובהבנה, והיאך נוכל לעמוד על פרטיה שהם יותר נעלמים ודקים?

ועוד כדי שלא יארכו הדברים וירחבו האמרים ותגדל הכמות.

וגם כדי שלא נבחר מקצת המצוות, אילו הגדיר לנו מה הוא שכר כל אחת.

ועוד מפני שרוב טרדת מחשבתינו היא בדברים הקרובים לנו, כלומר עניין הישועה, ולפיכך האריכו בו הספרים וביארוהו.

אבל אנו מקווים כי סיווג הגמול לכל מצווה, וחילוק סוגי העונש על כל עבירה יתבאר לנו בזמן הישועה, שאז יתבהרו כל העניינים הללו, ויתפנו הלבבות לדרישת החכמה, והמזגים יתעדנו לשמיעת דברי תבונה, כיון שהוא31 קרוב ואף מעותד ליציאה אל העולם הבא.


ואומר: ולפיכך נאמר שהנבואה תכלול הכל, שנאמר:
והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם.32
ויתנבאו במה שיהיה לעתיד אז, ואשר יהיה אז לעתיד אינו אלא גמול העולם הבא ועונשו. וכאשר יודיעם אותו ייתן להם עליו אותות ומופתים, כמו שאמר:
ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן33.
ואמר אחריו, כי הדברים האלה יהיו לפני יום התחייה, שנאמר:
השמש יהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא34,
וכל מי שהשכיל לעצמו יהיה מן המשכילים, ומי שהדריך בני אדם לעבודת ה' ולימדם דברים שיזכו בהם לכך יהיה ממצדיקי הרבים35.
וסיבה זו היא שמזרזת כל חכם להשתדל לפקוח עיני בני אדם ולהדריכם.

הערות:
29. כמות ואיכות מתן שכרה של כל מצווה, וכנגדו עונש כל עבירה. וראה פירוש הרמב"ם לאבות פ"ב מ"א על המשנה 'והווי זהיר במצווה קלה כחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות'.
30. "סנה" תרגמתי 'דת', בעקבות רבנו בתרגומו לאסתר א ח, ג ח. והכוונה מנהגים שהנהיגו ותקנות שתקנו חז"ל.
31. כלומר זמן הישועה. ואפשר לפרש על המזגים שיתעדנו מפני שהם קרובים ומעותדים לעבור לעולם הבא.
32. יואל ג א. והשווה רמב"ם בהלכות תשובה פ"ט הל' א. ובהקדמת ספר המצוות כלל יד, ובאגרת תימן (הוצ' מוסד הרב קוק עמ' קעד), ועל מהותה של נבואה זו שתשרה על הכל. ראה באורו של הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ב פרק לב.
3. יואל ג ג
34. שם ג ד
35. רי"ת הוסיף כאן: כמו שנאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

נשלם המאמר התשיעי מספר האמונות





תוכן מחשבת ישראל