דרך ה'

רבי משה חיים לוצאטו

חלק שלישי


פרק ד - במקרי הנבואה

התוכן:
השגות הנביא
בני הנביאים
נבואה "חלשה"
הלימוד למתלמדים
הבדל בין הנביאים
שליחויות הנביאים
ייתכן שיתעלם מן הנביא חלק מנבואתו
סוגים שונים בנבואה
נביא בתחילת נבואתו
נביאי שקר
צדקיה בן כנענה וחבריו

השגות הנביא
א. הנה הנביא, כשיגיע למדרגת הנבואה בשלמות, ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלמה.

פירוש: כי אף על פי שלפי ההדרגה שזכרנו בפרק הקודם, יקדמו לו הדמיונות, ואחר כך יגיע אל המחשבה כפי הדרכים שזכרנו, הנה בהגיעו אל בירור נבואתו, ישיג היותו נביא באמת. פירוש: היותו מתקשר בו יתברך, והיותו יתברך שמו מתגלה לו ופועל בו כל אותם הפעולות. וישיג היות הדמיונות אשר נצטיירו בו, דמיונות נבואיים נפעלים משפעו יתברך השופע עליו, והקבע בו ידיעת העניין אשר ייקבע על ידי שפעו זה, ולא יישאר לו שום ספק לא בנבואתו ולא בבחינותיה, לא הקודמות ולא הנמשכות.

בני הנביאים
ב. וממה שצריך שתדע, שהנה לא יגיע הנביא אל המדריגה העליונה בפעם אחת, אבל יעלה מעלה אחר מעלה עד הגיעו אל הנבואה השלמה. ויש בדבר התלמדות, כמו כל שאר החכמות והמלאכות שיעלה האדם במדרגותיהם, עד שיעמוד על בורין. וזה עניין "בני הנביאים", שהיו עומדים לפני הנביא להתלמד בדרכי הנבואה מה שהיה מצטרך לזה.

נבואה "חלשה"
ג. והנה אפשר שיגיע גילוי ממנו יתברך אל אדם, והוא לא יכיר בו כמו שיכיר הנביא, אלא יחשבהו בא מן המורגשות, עד שיגבר עליו השפע הנבואיי ואז יכיר העניין כמות שהוא באמת. ומן המין הזה הייתה קריאת ה' לשמואל, שלא התנבא מתחילה ולא שפע עליו השפע, אלא שנגלה עליו קול כקול מורגש, ולא השיג בזה יותר. אבל אחר כך שפע עליו השפע, והכיר והשיג הנבואה בדרכיה.

וכן מראה הסנה למשה, בתחילה לא נגלה לו אלא כמורגשות, וראה הסנה בוער באש, והקב"ה קראו כקולו של אביו. אך אחר כך שפע עליו השפע, והשיג הנבואה לאמתה.

הלימוד למתלמדים
ד. ואולם יתלמדו המתלמדים בנבואה בעניינים ידועים, מה שימשיך עליהם השפע העליון, ויבטל מניעות חומר הגוף, וימשיך גילוי אורו יתברך וההדבקות בו.

וכללם - כוונות והזכרות שמות הקדושים, והלולים בתהילות יצורפו בם שמות בדרכי הצירופים, וכמו שכתבתי למעלה. וכפי מה שיהיו זוכים במעשיהם ומזדככים והולכים על ידי עניינים האלה, כך יתקרבו אליו יתברך, ויתחיל השפע ויושפע עליהם, וישיגו השגות אחר השגות עד שיגיעו אל הנבואה.

והנביא המובהק ויודע כבר דרכי הנבואה על נכון, ילמדם כל אחד לפי הכנתו מה יעשו להשיג את התכלית המבוקש. וכן כשיתחילו הגילויים עליהם, ילמדם הנביא כפי עניין הגילוי המתגלה, ומה שיחסר עוד להם מן התכלית אשר הם מבקשים. והנה יצטרכו למלמד ומדריך, עד עומדם על בוריה של הנבואה בשלמות. כי אף על פי שכבר יתחיל בגילוים והשפיע עליהם השפעות, לא מפני זה ימצאו מגיעים אל סוף העניין מיד. אבל הדרכה רבה יצטרכו להגיע אל הסוף על נכון, כל אחד לפי מעלתו והכנתו.

הבדל בין הנביאים
ה. ואמנם גם אחרי השיגם מעלת הנבואה יבחנו הנביאים זה מזה במעלה ומדריגה, בין בכמות בין באיכות.

פירוש: כי יש שיתנבא פעמים רבות, ויש שלא יתנבא אלא מעט. וכן באיכות הנבואה עצמה, יש שישיג התדבקות גדול בו יתברך, וישכיל השכלות גדולות מאוד, ויש שהתדבקותו לא יהיה כל כך, וכן השכלתו.

אמנם בזה יושוו כל המתנבאים, שיהיה להם דבקות ניכר להם בו יתברך, וגילוי ממנו יתברך אליהם, ניכר אליהם בבירור שלא יסתפקו בו, אלא שבהתדבקות עצמו ובגילוי וההשכלה, יבחנו המדרגות הרבות שיבחנו.

שליחויות הנביאים
ו. וממה שיגיע לנביאים, הוא היותם משתלחים בשליחות ממנו יתברך.

והיינו, כי לא זה הוא עצם הנבואה, ואינו מוכרח כלל בנביא שישתלח לאחרים, אבל עצם הנבואה כבר ביארנוהו שהוא התדבק בו יתברך, והיגלותו יתברך אליו. ויתלוו לזה הידיעות וההשכלות שיתלוו.

ומן המקרים שקורים פעמים רבות לנביאים, הוא הישלחם לאחרים. וכבר אפשר שיגיע זה אל נביא מובהק ובקי מאוד בדרכי הנבואה, ויודעם על בורים; ואפשר שיגיע אל מי שלא יהיה כל כך בקי ומלומד בזה. ומצד זה אפשר שיקרו טעויות לנביאים: לא במה שיתנבאו, אלא במה שיעשו הם מדעתם, ולא ישלימו מה שראוי בשליחותם וייענשו. וכמעשה הנביא של ירבעם שעבר על דברי עצמו, ונמשך לו מהיותו בלתי מדוקדק בדרכי הנבואה, וכמאמר חז"ל בש"ס (סנהדרין פט).

ייתכן שיתעלם מן הנביא חלק מנבואתו
ז. והנה עוד אפשר לנביא מן הנביאים שישיג עניין אמיתי בנבואתו, אך לא ישיג כל העניינים האמיתיים שנכללו בה.

דרך משל, נבואתו של יונה בן אמיתי, שנאמר לו ונינוה נהפכת, ונכללו בדיבור הזה שתי הבנות אמיתיות, אחת - העונש שהיה מעותד להם כפי חטאם, והשנית - מה שהיה צפוי לפניו יתברך שיקרה בהם, דהיינו שיהפכו מרעה לטובה. ואולם אילו לא היה נכלל באמת בדיבור אלא עניין העונש לבדו, כשהיה הקב"ה שב וניחם על הרעה, היה מגלה הדבר לנביאים, ובפרט ליונה, שהיתה מתחדשת עליהם גזירה זולת הראשונה. אמנם בהיות שכלל הקב"ה בדיבור האחד שתי ההבנות, לא הוצרך חידוש גזירה עליהם, אלא שנתקיים הדיבור בהבנה השניה ולא בראשונה. אכן יונה לא השיג בתחילה אלא ההבנה הראשונה ולא השניה, והוא מה שאמרו חז"ל "יונה איהו דלא אבחין" (סנהדרין פט).

סוגים שונים בנבואה
ח. ואמנם צריך שתדע, שהנה בנבואת המתנבאים ייבחנו שתי הבחנות:
הראשונה העניין,
והשניה הדברים והמילות.
וזה, כי הנה יש שישיג הנביא עניין מהעניינים, ולא יוגבל לו במילות, אלא יגידהו הנביא במילות כרצונו. ויש שישיגו עניין מוגבל במילות גם כן, כגון נבואותיהם של ישעיה, ירמיה ושאר הנביאים הנכתבים לדורות, שהנה נגבלו מילותיהם בנבואה לכלול עניינים רבים כאחד. וגם בזה תשתנה המליצה כפי הכנת הנביא עצמו ודרכיו, וגם ישתנה לטבע לשונו ודרך דיבורו.

ופעמים רבות ניתן לנביאים לעשות מעשים עם נבואתם, כגון אזורו של ירמיה, ועולו, ולבנה של יחזקאל, ורבים כאלה. ועניינם היה, שעל ידי המעשים ההם היו מתעוררים כוחות מכוחות העליונים, מה שהיה מצטרך לפי אמיתת העניין שעליו הייתה הנבואה בכל בחינותיו, ומאז היו מזדמנים ונפקדים להוציא הדבר לפועל בזמן הראוי לו.

נביא בתחילת נבואתו
ט. עוד צריך שתדע, כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק לא יאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בוריה, ונתברר לו היותו מתנבא ממנו יתברך וכמו שכתבתי למעלה. ומי שהגיע לזה לא יישאר לו ספק בנבואתו כלל, ולא ייפול בו טעות בנבואתו.

אמנם על דרך הרחבה יתואר בתואר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות, והגיע לו גילוי חוץ לגדר האנושי. ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה, אינו עדיין בטוח בעניינו, ואפשר לו שייכשל, וכעניין נביאי אחאב שנבאר לפנים בסייעתא דשמיא. ואמנם היודעים דרכי הנבואה על בוריים, יודעים כל זה על נכון, יודעים המכשולות האלה שאפשר שימצאו, ומכירים סימניהם, והדרך לינצל מהם עד הגיע אל אמיתת הנבואה. ואלה היו מלמדים את התלמידים כמו שכתבתי למעלה, וממלטים אותם מן הטעויות, ומעמידים אותם על האמת.

נביאי שקר
י. ואולם עיקר העניין הזה הוא מה שכתבנו בחלק ראשון פרק חמישי, מאותם כוחות הטומאה שנמצאים בעולם, ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם. והנה יש בכוחם שיטעו את האדם, במה שישפיעו עליו השפעות בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית, ויגלו לו עניינים אמיתיים וכוזבים, ויחדשו לו קצת עניינים נפלאים. וכמו שאמר הכתוב בפירוש בנביא השקר, "ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת" (דברים יג).

והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו, ואפשר שיקרה לו ברצונו. והיינו שאפשר שיקרה לו מקרה זה והוא לא השתדל עליו, או השתדל על הפכו, והגיע לו זה מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו. ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו והשתדל להשיגו, והיינו שילך אחרי הכוחות האלה וישתדל להידבק בם ברצונו להשיג מהם מה שיחפוץ להשיג, דהיינו שיגלו לו עניינים כמו שכתבתי, שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא, ויסיתם כמו שיחפוץ, או יתכבד בעיניהם.

ומן המין הזה היו נביאי הבעל והאשרה, שהנה היו משתדלים בזה עד שהיו מתדבקים בכוחות האלה, ומשיגים ידיעת קצת דברים שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בם, וכן מחדשים בכוח זה נפלאות לאות על נבואתם וכמו שכתבתי. ואמנם הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה מה שבחרו להם, ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים, אלא ברשעת לבבם היו עושים כן. אך גם למי שלא השתדל על זה, היה אפשר שיקרה זה כמו שכתבתי, ועל כן היו צריכים המשתדלים לנבואה למלמד מובהק שילמדם, כמו שכתבתי, ועל ידו היו ניצולים.

וכל זה, עד שיגיעו למדרגת הנבואה באמת, כי כיון שהגיעו לה כבר ראו ההפרש הגדול והכירוהו, ואי אפשר להם עוד שיסתפקו בזה כלל וכמו שכתבתי.


צדקיה בן כנענה וחבריו
יא. והנה מן הדרך הזה היה העניין שקרה לנביאי אחאב ברוח שפיתם (מלכים א כב). וזה, כי הנה מפני מעשיו נגזר עליו שילך וייפול ברמות גלעד. והיה ראוי שיהיה לו פיתוי חזק שעל ידו ימשך וילך אל המלחמה ההיא ולא ייסוג ממנה, אף שקרה לו מה שהיה ראוי שימנעהו, וכמה שאירע לו באמת, שאמר לו יהושפט "דרש נא כיום דבר ה'", ולא הספיק לו נבואת הנביאים ההם, שכל זה היה צפוי לפניו יתברך.

והנה בהיות המשפט נערך לפני בית דין שלמעלה, היו מקטרגים ומלמדים זכות, ומזמנים עניינים לפתותו. ונמצא היותר הגון עניין הרוח, והוא כי כל אותם נביאי השקר היו מתנבאים לעיניו ובפניו של אחאב, והיינו שהיו עושים אותם המעשים ומשתדלים באותם העניינים שעל ידיהם נמשך גילוי הנבואה. והנה הם לא היו משתדלים אלא להמשיך גילוי הטומאה שזכרנו למעלה ולא יותר, אלא שהיו מרמים במלך ומראים לו שממשיכים גילוי אורו יתברך. אמנם על כל פנים היו משתדלים בהמשכה לפניו, והיה נמשך עליהם באמת הגילוי אשר היו מבקשים. ודבר זה היה נעשה לעיני המלך להתחזק יותר באמונה בם. והוא שאמר הכתוב, וכל הנביאים מתנבאים לפניהם.

והנה מה שהיה נמשך להם באותה הנבואה הטמאה, היו מילות אלה, "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך", אלה היו הדברים שהיה הרוח ההוא מדבר בפיהם, ולא היו טועים הם בעצמם, כי הם היו יודעים השתדלותם מה היה, אלא אחאב היה טועה בהם ומתפתה, עד שלא האמין לדברי מיכיהו מרוב אמונתו במה שהיה רואה בנביאי השקר שלו. ואמנם צדקיה בן כנענה הוסיף על שאר הנביאים ההם, כי הם לא אמרו אלא כפי מה שנמשך להם מאותו הרוח, אך צדקיה הוסיף לעשות כעין מה שהיו עושים נביאי האמת. וזה, כי כבר האמין בגילוי ההוא וחשב היותו אמיתי ונמשך מלפניו יתברך, עד שהזיד לומר "כה אמר ה' באלה" וכו'.

והנה הוא לא לומד בדרכי הנבואה האמיתית כראוי ולא הבחין בין השקר והאמת, ועל כן אמרו ז"ל עליו, שאמר מה שלא שמע, וכן אמרו "רוח נבות אטעיתיה", ואמרו עוד "איבעי ליה למידק", כפי מה שהזהירו יהושפט, ש"אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין פט). והנה באמת קרה לנביאים ההם באותו הזמן גילוי יותר ממה שהיו רגילים להשיג, ובדרך שונה ממה שהיו רגילים, עד שטעה צדקיה ונדמה לו שאותה הפעם הייתה נבואתו אמיתית, אף על פי שהשתדלותם לא היה אלא לצד הטומאה כמו שכתבתי, אבל זאת הייתה נסבה מאת ה' וכמו שכתבתי, והבן היטב.