מחשבת אבות | פרק ב משנה יד
 
 
אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר



 

 

 

 

רבי אלעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.



נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך – כבר התבאר במקום אחר במסכת זו, שכאשר התנא מרגיע כביכול ש'נאמן הקב"ה שישלם לך שכר', הוא בא בעצם להעשיר את סגנון קיום המצווה הרגיל. כלומר, אף שהדרך הנהוגה בידך אינה פשוטה, שמע לי ולך בדרך זו, "ונאמן בעל מלאכתך שייתן לך שכר פעולתך" זו. דברים אלו מתאימים לשבחו של רבי אלעזר בן ערך, שהוא 'כמעין המתגבר' – תכונת היצירתיות והחדשנות. היה מקום לחשוש, שאם יבחרו אנשים בדרך זו, אין עתידם מובטח, כי היאך אפשר להבטיח שהמקוריות והחדשנות לא תסיט אותם מן הדרך המקובלת? על כך מבטיח רבי אלעזר שאם אדם יודע לפני מי הוא עמל, ומטרתו היא לשם שמים, אפשר וחובה להשתמש בכל המעיינות שבתוכו, ומובטח לו שהשכר יגיע כפי מפעלו.
לפיכך הוא מונה מספר דברים שיש על האדם לרכוש לפני שמרשה ל'מעיינו להתגבר', כלומר בטרם ימהר לחדש ויממש את עצמאותו. הכלל הראשון: הוי שקוד ללמוד תורה – שהתורה תהווה עבורך את הזירה בה תחדש את חידושיך. הכלל השני: ודע מה שתשיב לאפיקורס – זהו כלל קשה ומאתגר, שכן דווקא אצל המחדשים ו'בעלי המעיין' קיימת הנטייה לגלות הבנה כלפי ההולכים בדרכים לא טובות. כי על ידי תכונת 'המעיין הנובע' ניתן למצוא מבט טוב על כל דבר. לפיכך אומרים לאדם שכזה: אחר החידוש בלימוד תורה, עליך להיות ערוך להתמודד עם כל שאלת אפיקורסות.
יסוד האפיקורסות בעולם הוא בתפיסה שקימת הפרדה בין חומר לרוח, וכי אין קשר בין שמים לארץ. לטענתם, ה' ברא את העולם ומאז הבריאה החומר סותר ומפקיע את עצמו, מעצם יסודו, מכל קשר עם ישות רוחנית. ממילא אין לו לאדם אלא את מה שרואות עיניו. אדם בעל 'מעיינות', יש לו יותר מאחרים את היכולת להוכיח לאפיקורס כיצד תפיסה זו מעוותת, וכיצד דרך החומרי רואים בבירור את הרוחני. לאחר שמגיע אדם להבנה זו, יכול הוא לפנות לדרכו ו'לירד למעיינו', משום שאז יכול הוא להיות בטוח כי כל חידושיו יהיו על דרך הזרמת חיים מן העולם הרוחני אל העולם החומרי, לא להיפך.
במשנה זו באים לסיומם כל דברי התוספת והפרשנות של ר' יוחנן ותלמידיו, למימרה של הלל "מרבה תורה מרבה חיים" (לעיל ב, ז), ולמימרא של רבי יוחנן בן זכאי "אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת", (לעיל א, ח).