מחשבת אבות | פרק ב משנה ח
 
 
אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר



 

 

 

 

רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.


כאן לכאורה ישנו קושי בלשון המשנה. 'החזקת טובה' קרי: היוקרה החברתית והכבוד, טמונים בתוצאות הלימוד אך לא בלימוד עצמו. היה על ר' יוחנן לפרש דבריו ולומר, אם למדת תורה והפכת לחכם ולאיש נערץ, אל תחזיק בשל כך טובה לעצמך. אם ר' יוחנן מדלג על שלב המינוי היוקרתי ומתייחס לעצם הלימוד, יש להבין אפוא על איזו החזקת טובה מדובר כאן. עוד צריך להבין מהו הלשון 'כי לכך נוצרת'.
ר' יוחנן בחר במידה שנזכרה במשנה הקודמת : אם למדת תורה הרבה. בדבריו הוא מתייחס וממשיך את דברי הלל אודות 'מרבה תורה מרבה חיים', ומוסיף שאף שקניית התורה היא בעצם בנייה וקניין של החיים, כי התורה מרחיבה את החיים, עלול האדם לחשוב שכיון ש'הגדיל את חייו' ראוי הוא למעמד. אומר לו ר' יוחנן 'לכך נוצרת', כלומר נוצרת עם שילוב של שכל – לשם לימוד החכמה, וחושים וגוף – לשם החיים. רק השילוב של שניהם על ידי התורה, יגדיל וירחיב את חייך. לכן, על אף שמותר לאדם ליהנות מפרי עמלו, ולשמוח שקיים את ייעודו, אין מקום ש'יחזיק טובה לעצמו', משום שאין זו טובה ויתרון אלא הכרח. האדם מכיל שילוב, ואין לו ברירה כי אם להתפתח כפי טבעו, כלומר דרך השילוב שבתורה.
לפי זה הביטוי 'כי לכך נוצרת', אינו בא להמעיט מהישגיו של האדם, כי אם להגדיר את טיב הישגיו. כל מה שהאדם מצליח בתורה, (וממילא גם בחיים), הוא תוצאה של פיתוח השורשים ותכונות האופי שיצק בו הבורא, ושנוצרו בתוכו כבר בשלב לידתו. היות וזה טבוע בו, אין לו ברירה כי אם לפתח אותם.




חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.


לאחר ששמענו מפי ר' יוחנן שאין ראוי לאדם שלמד תורה הרבה להחזיק טובה לעצמו, היות ועם הכוחות הללו הוא נולד − הוא מונה חמשה מגדולי תלמידיו עם תכונות-היסוד שלהם. ר' יוחנן בא ללמדנו חמשה דרכים בהם יכול אדם ללמוד, לפתח ולעצב את חייו בהתאם לתכונות המוטבעות בו. במקביל לכך אנו נלמד אף חמש צורות קניין בתורה, בכדי שכל אדם יבחר לעצמו את דרכו, בהתאם לתכונות היסוד שלו ובהתאם ליכולות שלו בתורה.



הוא היה מונה שבחם. רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, מעין המתגבר.


לכל מעלה ישנן גם חסרונות. התכונה הטובה לבדה אינה מובילה בהכרח למצב של 'מרבה תורה מרבה חיים'. לכן בא ריב"ז ומשבח את תלמידיו בכך שפיתחו את תכונותיהם על פי התורה. היות והתורה מרבה חיים, היא נתנה להם את הדרך לפיתוח התכונה באופן מדתי ומדוייק, כך שנשארו ביתרון, ללא חסרון.

בור סוד שאינו מאבד טיפה – בפירוש 'תוספות יו"ט' כתב, ש'בור סוד' הוא חבית שטחו אותה בסיד מבפנים, ומעלתה בכך שאוגרת הכול ואינה מאבדת כלום. למעלה זו ישנם גם שני חסרונות: הראשון, שמרוב אטימותו של הבור אין מימיו נעים והם מתעפשים. והשני: שהיין מקבל קצת מטעם הסיד. שבחו של ר' אליעזר הוא בכך שלמרות שלמעלת האגירה יש גם חסרונות, ידע ר' אליעזר להשתמש במעלה זו באופן נכון ולשכללה על פי התורה, ובכך להביא לידי ביטוי רק את יתרונותיה ולא את חסרונותיה. מכך עולה, שאדם רגיל שינסה לדבוק במעלה זו של 'בור סוד', קיים חשש שחסרונות הסיד יחבלו במעלותיו.
כוחה הגדול של יכולת האגירה הוא, שאדם שומע ועובר במשך חייו דברים רבים ומגוונים, המעשירים אותו בידיעות ובתובנות. ר' יוחנן בא למנות כאן את הדרך (כל הפרק נסוב על הנושא של 'דרך') הראשונה, שיסודה בניצול תכונה הטבועה באדם והפיכתה ל'דרך חיים', בה יקויים "מרבה תורה מרבה חיים". דרכו של ר' אליעזר היתה, שידע לבנות דרך שלמה מ'כוח האגירה' הנכון שהייה טבוע בו. אגירה בדרך כלל ממעיטה את יכולת ההעמקה, כמו שיתבאר עוד במשנה של "מהיר לשמוע מהר לאבד". חסרון זה עלול לפגוע בגוף האינפורמציה הנאגרת, ועלול להסיר את 'רעננות' הידע שנאגר. אך דברים אלה נכונים ביחס לחוכמות העולם, אך לא ביחס לחכמת התורה. ל'חוכמות העולם' יש כלים מתודיים ספציפיים הנהוגים בהם, ובהם מנתחים כל נושא לגופו, לא מתוך בסיס ומכנה משותף לכל, ולכן הריבוי עלול להוביל לבלבול. לא כן חכמת התורה, המעמידה דרך אחת וכלי ניתוח שווה לכל, בכך היא מאחדת בין התחומים ונותנת מסגרת סיבתית הקושרת בין הדברים. לפיכך האוגר לעצמו הרבה תורה, תסייע בידו האגירה להקיש מנושא על רעהו, ויוכל להראות לכל את אחדות התורה כיצד כל חלקיה קשורים זה בזה. זוהי תכונת האגירה המרבה את ההבנה ואינה פוגעת בה, וזו תכונתו של רבי אליעזר בן הורקנוס.

אשרי יולדתו – לפי המפרשים כוונת רבי יוחנן לשבח את אמו של ר' יהושע, שהייתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה, ומיום שנולד לא הוציאה את עריסתו מבית המדרש, ושבמעשיה גרמה שיהיה תלמיד חכם. ר' יהושע היה שרוי אפוא מראשית דרכו באוירה המתאימה לחכמה, ולא קיבל השפעות אחרות מלבד תורה.
והנה במעלה זו של החדרת יסודות ושורשים חזקים, קיים גם חסרון. אדם המורגל אך ורק לדברים טובים, כאשר הוא יוצא מסביבתו ונתקל ברע, אינו יודע להתמודד, ויכול חס ושלום ליפול בקלות. בזאת בא ר' יוחנן ומשבח את תלמידו בכך שהוא הצליח לאמץ תכונה זו של דבקות בטוב, ללא הסיכונים הכרוכים בה. לאחר שגדל ונחשף לדברים אחרים שאינם בהכרח טובים, לא נפגמה מעלתו. בנוהג שבעולם, אדם שלא הורגל כי אם בדרך אחת, אחרי שראה דברים אחרים ודרכים נוספות, הוא נוטה לבחור לו דרך טובה חדשה, ואינו נוטה לחזור על עקבותיו לתמימותו הראשונית. לא כן ר' יהושע, שלמרות שגילה דברים חדשים מחוץ לעולם בית המדרש, לא נטה מדרכו. על אף שבוודאי הוסיף ושכלל את חכמתו בעקבות התגליות החדשות, ידע מאין בא, והחזיק באיתנות ביסודותיו הראשוניים, מה שהקנה לו חוסן מיוחד ונדיר.
נקודה נוספת: תכונה זו היא לכאורה זכות בראשיתית עימה נולד, ומיוחסת יותר לאמו מאשר לו עצמו, ובמה אפוא שבחו? יש לומר, כי השבח הוא שידע בכוח עמקות התורה להפוך את התכונה − לדרך. דבר זה אפשרי רק על ידי אימוץ נכון של היסוד 'מרבה תורה מרבה חיים'. אדם שאינו מרבה תורה, עלול לזנוח במהלך חייו את הנושנות, כאשר הוא מתבגר ומגלה דברים חדשים, ושופט את הישן כ'מצומצם'. לא כן מי שהרבה חוכמה, הרבה חיים, כלומר על ידי התורה, יוכל לראות ולהיווכח כיצד השורשים הבסיסיים שנטעו בו לא היו מצומצמים אלא כוללניים, שאמו ידעה את סודם ודאגה להנחיל לו אותם.

חסיד − כפי שראינו במימרה "ולא עם הארץ חסיד", עיקר כוחו של החסיד היא ביכולת לראות, להחשיב פרטים דקים ועדינים, ולקבוע על פיהם את מסלול חייו. אדם רגיל מרגיש בעיקר את הדברים הגדולים והברורים העוברים עליו, אך אין לו את הכוח ואת היכולת להשתית את חייו על דברים עדינים ושבריריים. אדם כזה הוא איש הלכה, אך אינו 'חסיד'. מאידך, קיים חסרון בחסידות זו אם אין תופסים אותה נכון. לפעמים מרוב התחשבות בפרטים קטנים ובדקויות, שוכחים את העיקר ומאבדים את היכולת לחיות את החיים בעוצמה. אדם המסוגל לשים לב הן לכללים והן לפרטים ש'לפנים משורת הדין', הן לדקויות והן לעוצמתם של החיים − זוהי מעלתו של ר' יוסי, שהגיע למעלת החסידות על ידי התורה.
תאוריות וגישות-חיים הרווחות בימינו, אינן מחשיבות את הפרטים והדקויות כדרך חיים, בטענה שיש להן פחות השפעה בעולם המציאותי. לא כן התורה, המחשיבה את הרובד העמוק, ועל כן מתמקדת דווקא בפרטים הדקים, ורק כך פותחת את הדרך לחיים של חסידות. ושוב, 'מרבה תורה מרבה חיים' במובן זה, שבכל פרשה ומצווה מלמדת אותנו התורה את חשיבותה של הנפש ותהלוכותיה, וכיצד על פיה נקבעים סדרי עולם. גישה זו מאדירה דווקא את הכוונות והדקויות, המחשבות והרגשות. זהו ה'ריבוי חיים' שהתורה נותנת, ובדרך זו היא מאפשרת פיתוח דרך החסידות, ולא רק רגעים של חסידות.

ירא חטא – כפי שראינו במימרה "אין בור ירא חטא", אדם שאינו מבין מהו תהליך ומהי 'דרך', פוחד אמנם מעונש, אך לא מהחטא עצמו. שבחו של 'ירא-חטא' בכך שהוא מכיר היטב את הדרך ואת היעד, והפחד מתעורר בקרבו ביחס לדברים העלולים לגרום לו להחטיא את הדרך. החסרון שב'יראה' הוא, שלעיתים זהירות יתרה מונעת מן האדם את השאיפה ואת היכולת להתקדם. מרוב שיקולים ותהיות עלול האדם שלא לקבל החלטות, ולא לשאוף לדברים נשגבים. שבחו של ר' שמעון בן נתנאל היה בכך, שהיו לו תכונות של אדם המבקש דרך, וכולו שאיפות למטרות וליעדים. הוא ידע לשלב את תכונת היראה והזהירות, יחד עם החיפוש אחר הדרך. התורה נתנה לו את הכלים ל'הרבות חיים', כלומר ללמוד ולנסות דברים חדשים. כלים אלו קיימים רק בתורה המחשיבה את ה'דרך' יותר מאשר את התוצאה המעשית. על ידי התורה יכול היה ר' שמעון בן נתנאל להרחיב גם את הדרך, וללכת בה בבטחה יחד עם תחושת היראה והזהירות הטבועות בו.

מעיין המתגבר – מעיין נובע, מעיין מים חיים, מסמל חדשנות ויצירתיות, כלומר את הרצון והיכולת לגלות ולחיות דברים חדשים. אנשים עם תכונות כאלה הנם בדרך כלל פעילים מאוד בצעירותם, אך נהפכים ללא רלוונטים בחייהם הבוגרים. הם מפתחים עודף יצירתיות, הגובלת בהפכפכנות ובאי שמירה על יציבות. למרות שיש להם רגעי התעלות, בסופו של יום אין הצר שווה בנזק הכללי של חייהם הבלתי מסודרים. זהו החסרון העיקרי שכרוך בתכונה זו של הנטייה לחדשנות. מעלתו של ר' אלעזר בן ערך היתה בכך, שהשקיע וליבן את יכולותיו וחדשנותו בתוך התורה, וזו איפשרה לו ללכת במסלול מסודר ששמר על התכונות הללו לכל אורך הדרך. מה שמכהה את החדשנות הוא החיפוש אחר תוצאות והצלחות גשמיות, וזה בדרך כלל בלתי אפשרי לנפש יצירתית. מאידך אדם ההולך בדרך התורה ומחפש את הגילויים והתוצאות בדברים רוחניים, יכול להפוך את היצירתיות מדבר רגעי ומהנה, לדרך המסדרת את החיים עצמם.

אם נסכם את המבנה הכללי של חמשת השבחים שנמנו כאן, נראה שכולם תכונות חשובות וטובות, אבל בכולם קיימים גם חסרונות. ללא שילוב התכונה עם דרך התורה, יכולה היא להפוך לאדם לרועץ. חמש תכונות, וחמש דרכים היוצאות מהם בלימוד תורה:

א' − תכונת הקליטה והאגירה − תכונה היכולה לשמש אבן יסוד לעשירות בחכמה, אך ללא חיבור לתורה עלולה היא להכביד ואף לגרום עיפוש. רק התורה היא שמנתבת אותה לאפיק תועלתי. דרך זו מומלצת לאנשים השואפים בכל מאודם לידע, ודווקא ריבוי הלימוד מניע אותם לדעת עוד.
ב' − תכונת הזכות − תכונה המגיעה מנטיות מולדות, ומחינוך טוב, אולם היא יכולה להתנפץ בקלות כאשר פוגש האדם בהמשך חייו דברים חדשים. לא כן כאשר היא מחוברת לתורה, המקנה לאדם 'משקפיים' לראות הכול, ולהיות מסוגל לחזור לשורש הטוב והטהור גם לאחר גילוי והעמקה במהלך העולם והחיים. כל חכמה אחרת, גם אם היא עונה על צרכים רבים, אינה מסוגלת לתת לאדם את הכלים לחזור לזכות בטוהר שאבד.
ג' − תכונת הרגישות והדקויות − תכונה מבורכת, אך ללא התורה היא מאבדת את טעמה כיוון שהעוסק בה ייהפך ללא רלוונטי, ולבלתי מחובר לחיים המציאותיים. על ידי התורה, לומד האדם כיצד להבחין בדקויות החיים וביתרונותיהם, אך בלא לאבד את החיבור אל המרכז, אל הדרך הראשית. ההלכה היא דרך כבושה, וההולכים בה בתבונה משגיחים הן על הפרטים והן על הכללים.
ד' − תכונת השאפתנות והזהירות − תכונות אלו סותרות לכאורה זו לזו. אדם בעל נטייה ליעדים ולמטרות, נזהר אמנם מלחטוא, אך מצד שני עלול גם לפתח חששנות יתרה מהתנסויות, וממילא אינו מעז ואינו מתפתח. התורה נותנת לאדם כלים לפתוח דרך, שהיא 'ארוכה', כלומר נכנסת לכל תחום, אך עדיין 'ישרה'.
ה' − תכונת היצירתיות − תכונת "המעין המתגבר" מסמלת אדם בעל חיות, עם כישורי יצירה חזקים. אלא שיתרון זה בגיל הצעיר, הופך לחסרון בגיל המבוגר, בהעדר יציבות ודרך כבושה. על ידי התורה לומד האדם לפתח ולשכלל את מעיין היצירה שבו, ולתעל אותו מיצירתיות רעיונית ליצירתיות מעשית, בהבנה שהכל − אחד הוא.



הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה; מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עימהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שנייה, מכריע את כולם.


לפנינו שתי גירסאות את מי קילס רבי יוחנן. ההבדל ביניהן הוא עקרוני, ומתייחס למעלותיהם הייחודיות של שני התלמידים. שתי הגרסאות מסכימות כי שלוש המעלות של 'אשרי יולדתו', החסיד, וה'ירא חטא', אינן מכריעות את המעלות האחרות. הטעם לכך הוא שהן מעלות הנוגעות לדרך מסוימת, ואין בכוחן להועיל או לגבור על דרכים אחרות. לא כן שתי המעלות של 'בור סוד' ו'מעיין המתגבר', יש בכוחן להוביל את האדם, לכלול ולהכיל את כל המעלות האחרות, ולכן הן מכריעות את האחרות.
בור סוד מכריע את כולם – בכך שאדם יכול לקלוט ולשמר הכול, מאפשר לו, אם יצליח ויעמוד לו כוחו, לעשות בעצם הכול. שכן אין מדובר בבור סוד שנכנס אליו רק ידע ומדע, אלא בבור סוד לתורה הקולט גם יסודות בסיסיים (אשרי יולדתו), גם מטרות (ירא חטא), וגם רגישויות לפרטים קטנים (חסיד). בנייה נכונה של תכונת האגירה יכולה להיות בסיס לכל המעלות האחרות.
המעין המתגבר מכריע את כולם – תכונת החיות והיצירתיות יכולה גם היא לאפשר השגת המעלות האחרות, אך בדרך הפוכה מדרכו של 'בור סוד'. אם 'בור סוד' קולט הכל ואחר כך נעזר בתורה כיצד ומה לממש, שקוע ה'מעיין המתגבר' בכל פעם בכיוון אחד, בעוצמה חזקה. מחמת המעיין הנובע והיצירתיות, יכול הוא לקלוט ולהגיע בדרכים עקיפות לכל המעלות האחרות. אם יתמיד, תכנס התורה בלבו ותגלה לו פנים בכל אחת מן הדרכים. נמצא ששתי הגרסאות חלוקות דווקא בשתי מעלות אלה, איזו משתיהן בכוחה להכריע את כולם.