מחשבת אבות | פרק ה משנה א
 
 
אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר



 

 

 

 

בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.


בעשרה מאמרות – פרש רש"י: "תשעה 'ויאמר' הן, ובראשית נמי מאמר הוא". עשרת המאמרות לא נאמרו יחד, אלא 'אחד – ותשע'. ומדוע? ללמדנו ש'בראשית' הוא מאמר כללי שהכיל בכוח את היסוד לכל הבריאה, ובתשעת האחרים − נבראו והוצאו לפועל כל אחד מן היסודות מהם נברא העולם.


כבר הוזכרו לעיל דברי המהר"ל ש'תשע' הוא המספר השלם, וכל דבר בעולם מתחלק לתשעה צדדים או לתשע אפשרויות שונות. לכן, בכדי לברוא דבר שלם, יש לברוא אותו בתשע צורות. (לכן מדברת המשנה הבאה על תשעה דורות בין אדם הראשון לבין נח, וכן בין נח לבין אברהם אבינו). תשע המאמרות, הכתובים לאחר 'בראשית', כוללים תשע צורות ואופנים של היסוד שנברא ב'בראשית'.


מצינו בחז"ל ש'הרחיבו' את מה שנברא במעשה בראשית. הם ראו בבריאה המוזכרת בכל אחד מן הימים 'סמל' המגדיר את תכונות היום. בכל יום נבראו, נוסף על החומר המוזכר בפסוקים, יסודות ותכונות נוספים המתאימים לאותו היום. הגמרא מחלקת את סוגי האנשים בעולם לפי חלוקה של 'ימי בראשית'. לאדם שנולד ביום מסויים יהיו תכונות בהתאם למה שנברא באותו היום במעשה בראשית: "האי מאן דבחד בשבא יהי גבר ולא חדא ביה וכו', האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר רגזן, מאי טעמא משום דאיפליגו ביה מיא. האי מאן דבתלתא בשבא − יהי גבר עתיר וזנאי, מאי טעמא משום דאיברו ביה עשבים. האי מאן דבארבעה בשבא יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא משום דאיתלו ביה מאורות. האי מאן דבחמשה בשבא יהי גבר גומל חסדים, מאי טעמא משום דאיברו ביה דגים ועופות. האי מאן דבמעלי שבתא יהי גבר חזרן". (שבת קנו, א).


אם נסכם את דברי הגמרא ופירוש מהר"ל, נוכל להבין כי ב'עשרה המאמרות' נבראו בנוסף ליצירה של מעשה בראשית, גם תשעת היסודות של כוח החיים וכוח העשייה בעולם, אשר מהם נוצר 'מעשה בראשית'. יסודות אלו מהווים את המניע לכל התחומים בעולם. בכל יצירה או עשייה אנושית, טמון כוח מכוחות העשייה של 'עשרה מאמרות'. ישנה אפוא חשיבות גדולה בהבנת תשעת המאמרים/היסודות, הכוללים את תשעת סוגי היצירה והעשייה של האדם בעולם. כל 'מאמר' טומן בתוכו, בנוסף לבריאה של אחד מתשעת הכוחות של עולם החומר, גם בריאה של אחד מתשע הכוחות אשר אדם צריך להשתמש בהם, כדי ליצור ולברוא בעולם העשייה:


מאמר ראשון – "יהי אור". בתחילה, שימשו האור והחושך בערבוביא, וההפרדה ביניהם נעשתה במאמר היום הראשון.


'כוח ההפרדה', הוא השלב הראשון שצריך אדם לבצע בראשית כל עשייה ויצירה. תחילת כל עשייה היא היכולת להפריד ולחלק, בין אור – המסמל דברים ברורים ובטוחים, לבין חושך – המסמל הסתר וספקות. עצם ההפרדה בין הוודאי והספק – היא תחילת הסדר.


מאמר שני – "יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים" – הבדלה בין המים התחתונים למים העליונים. מים – כבדים ומוצקים פחות מן העפר (ממנו עשויה הארץ), ולכן הם מסמלים רוחניות. השלב השני של כל עשייה הוא: ההבדלה בין רוחניות שמימית ומנותקת, לבין רוחניות שעל הארץ, רוחניות המשלבת בין רוח וחומר.


מאמר שלישי – "יקוו המים ותראה היבשה" – הפרדה בין המים התחתונים לבין האדמה.


לאחר החלוקה 'בין מים למים', יש צורך לחלק גם בארץ בין מקום מים, למקום יבשה. זהו שלב החלוקה בין מים – רוח וחומר המעורבים יחד, לבין ארץ ויבשה – חומר בלבד.


מאמר רביעי– "תדשא הארץ" – בריאה של כוח הצמיחה.


לאחר 'כוחות ההבדלה' והחלוקה לתחומים, מגיע שלב היצירה ותחילת החיים. 'כוח החיים' בעולם הוא הכוח המשלב בין חומרים. 'כוח התנועה' שבצומח, הוא הראשוני שבין כוחות החי, ולכן הוא נמנה ראשון. יכולת הצמיחה של עצים היא מהרכבה של: אור – שמש, רוח – חמצן, מים, ואדמה.


מאמר זה שייך ליום השלישי, יחד עם המאמר הקודם, ובכך טמון יסוד חשוב: כוח הפריון והוצאת הפירות נובע דווקא משימוש בכל שלושת הכוחות שנבראו במאמרים הראשונים. הוצאת פרי נעשית על ידי המים התחתונים. אותם המים העולים מן הים (שהופרד מהארץ) – לרקיע, וחוזרים ומשקים את הארץ ('מחזור המים בטבע'). מכך למדנו כי לפני שמבצעים 'שילוב', יש לעשות כראוי את שלושת שלבי ההפרדה, ורק אז תוכל להיווצר הרכבה חדשה המולידה חיים.


מאמר חמישי – "יהי מאורות ברקיע השמים" – קביעת המאורות ברקיע.


פירשו המפרשים, שביום הראשון נבראו רק האור והחושך, ועדיין לא נברא מושג ה'זמן'. ביום הרביעי כאשר תלה הקב"ה את השמש והירח ברקיע, קבע בכך את 'ממלכת האור והחושך' שתחת שלטון המאורות. המאורות היו ל'מלכי הזמן', וכל עונות הבריאה נעות סביבם ועל פי מתכונתם. עונות היום והלילה, ימי השבוע, ימי החודש והשנה, עונות שמיטה ויובל – כולם נקבעים לפי השמש והירח.


במאמר זה נקבעה החלוקה בין יום ללילה, ובין שתי שיטות הפעולה: חשיבותם של שעות היום, שעות העשייה, לבין שעות הלילה, שעות החשיבה וההתלבטות, וכן הרצף שבין שתי חזיתות אלה. כל עונות הזמן שבעולם, ייקבעו בעצם על פי המעבר שבין אור (יום) לחושך (לילה), קרי המעבר בין הוודאי והספק, בין העשייה וההתלבטות. תליית המאורות והמלכתם, קובעת שכל פרק זמן יימדד ויחשב לפי מספר הפעמים שהעולם עובר בהם שינוי בין עשייה להתלבטות. היממה מורכבת מיום ולילה, כלומר מעשייה ומחשבה גם יחד. כל יום ויום בו מולכת השמש – מסמל תקופת עשייה וודאות, וכל לילה בו מולך הירח – מסמל תקופה של חוסר עשייה, התלבטות ותהייה. מחזור ה'זמן' בעולם נקבע גם הוא לפי מבנה היממה: שבת, חודש, שמיטה וכו' נקבעו לפי מספר היממות שחלפו. מספר הפעמים שעבר אדם מערכות מעבר אלו, מאפשר את הדרך למניית ימים ושנים.


מאמר שישי– "ישרצו המים" יצירת החי שבים.


במאמר זה מתחילה 'בריאת החי'. ברואי המים נבראו ראשונים, כיוון שהם חומריים פחות מן החיה והבהמה שעל הארץ. הכנסת ה'רוח' לתוכם, מסמלת את השילוב הקל ביותר בין הרוח לחומר.


בריאה זו מגיעה לאחר המלכת המאורות, ולא לאחר בריאת הצומח, לומר לנו שהחי נברא כדי להתעסק וליצור ב'קו התפר' שבין היום והלילה. שלא יתעסק רק בתחום הדברים הוודאיים, או רק בתחום הדברים המסופקים, אלא מטרתו לשלב ולקרב בין הדברים. לאחר שנקבע כי היצירה והעשייה הם עיקר העולם – נוצר החי, כדי ליצור דברים משילוב זה.


מאמר שביעי – "תוצא הארץ נפש חיה" בריאת החיות והבהמות שביבשה.


בריאת החי שבארץ. הארץ – היא מקום חומרי יותר, ונדרשת הכנסה של נפש גדולה ומפותחת יותר כדי שתוכל 'להחזיק מעמד’. מסיבה זו, הבהמה והחיה שבארץ דומים יותר לאדם, ומפותחים יותר מחיות הים. האדם צריך ללמוד מכך שבבואו לעסוק בדברים שהם יותר חומריים, עליו להתאמץ ולמצוא את הדרך לשלב את הנפש ואת הרוח בדברים אלו, כדי שלא יהא דומה לבהמה. ככל שהחומר חזק ומשמעותי יותר, נדרש שילוב רב יותר של רוח. זהו שלב מתקדם יותר ביצירה, מאשר קודמו שהתייחס לעולם המים.


מאמר שמיני – "נעשה אדם בצלמנו".


לאחר בריאת בעלי החיים מגיעה בריאת האדם. בריאה זו היא מעשה מורכב יותר אך גם שלם יותר, בשל ההרכבה שיש בה מכל הדברים יחד: מצלם אלוקים, עד נפש החי והצומח, ועד לעפר אשר בארץ. עליונותו של האדם היא בכוח שניתן לו להיות עליון ומושל בכל. למרות שגם הוא עשוי עפר מן האדמה, כוח ה'עליון' שבו מאפשר לו לחבר את הנפרדים אף באופן תהומי, ולשלוט על הרוח ועל החומר גם יחד.


מאמר התשיעי – "לכם יהיה לאכלה".


ההיתר שניתן לחי לאכול את הצומח, הוא הכוח להפוך את יצירת הטבע מגרעין ופרי − לחלק מהאדם, ולהעלותו לדרגה נעלה יותר. משמעות הדבר היא הפיכת 'יצירת הטבע' – ליצירה חיה של עשייה. תכלית האדם היא לא להתנתק מן הטבע, אלא דווקא להשתמש בו, לרדת עד שורשו, ולהכלילו בדרך זו בתוך העשייה והיצירה של עולמות מורכבים ונעלים יותר, שרק לאדם יש גישה אליהם.


אם כן, למדנו שעשרה המאמרות שבהם נברא העולם, הם בעצם המתכונת והיסוד לפעולת העולם, והם מהווים את היסודות של כוחות האדם, ומכוחם נובע כל מה שאדם יוצר ופועל בעולם. ואם רוצה האדם לחיות במתכונת שלשמה נברא העולם, עליו לפעול עם הכוחות שנבראו בששת ימי המעשה.