מחשבת אבות | פרק ה משנה ג
 
 
אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר



 

 

 

 

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום.


כידוע ש'מעשי אבות סימן לבנים' – אברהם אבינו, שהנהיג דרך חדשה, עמד בעשרה ניסיונות. בניסיונות ובקשיים אלו יעמוד, במידה מסוימת, כל מנהיג שינסה לעצב דרך לדורו. רק לאחר 'עשרת הניסיונות' יזכה להוביל ולהנהיג את העם לפי דרכו. נפרט אפוא את ניסיונותיו של אברהם אבינו, ונראה מה נוכל ללמוד מהם לדורות.



מסלול הקשיים מתחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא הקושי של ההתחלה. ההתמודדות של עזיבת המוכר והישן לטובת הדרך החדשה, והקושי של הטמעת הכיוון החדש במציאות הישנה. השלב השני הוא הדילמה של האינטראקציה בין העולם החדש לבין העולם הישן. כמה להיפתח ולהרחיב את הדרך החדשה, בלי שתפגע במוכר ובקרוב. והשלב השלישי, הוא שלב הביסוס. אחרי עיצוב הדרך, יש לעבור משלב ההקמה שהוא יותר דינמי וגמיש, למבנה מסודר ויציב של דרך. וכעת נעבור לביאור של כל אחד מהעשרה.

א. לך לך מארצך – דרך חדשה מתחילה בקריאה 'לך לך', קרי ניתוק מהסביבה. מנהיג המוביל דרך סובל בתחילה מבדידות, מפני שמוטל עליו 'ללכת' ולהפרד מארצו, ממנהג אנשי דורו, ולקבץ סביבו חברים ותלמידים חדשים שעימם יבנה קבוצה חדשה.


ב. ויהי רעב בארץ – כל דרך חדשה רצופה בקשיים וב'תקופות רעב', כלומר: הטבע בדרך כלל אינו מאיר פנים למי שבא לחולל שינוי. אדם היודע שדרכו נכונה, וכי מעשיו אינם למען עצמו אלא לשם שמים ולמען האמת, עליו להתגבר על קשיים רבים, פיזיים ונפשיים. אלא שבמקרה של אברהם קושי זה היווה תמריץ, שיזוז ממקומו לבשר את דברו בקרב האומות. כך כל מנהיג עליו לדעת שהחיבור לעולם מאפשר צמיחה, בעוד ההסתגרות בד' אמות מביאה לקפאון ולאובדן היכולת למצוא את הדרך המתאימה ביותר.


ג. לקיחת שרה לבית פרעה – הירידה למקומות זרים, נועדה כאמור לגרום להביא את דבר הדרך החדשה לאומות רחוקות, ללמדם ולהוציא מהם את הטוב והמובחר. אלא שצעד זה עלול לסכן חלקים מעולמו של האדם, ובפרט את החלק הרגשי והפגיע שבו. האומות הזרות מוכנות להתחבר רק לחלק היפה והנוח, שקיים אצל מנהיגים ובעלי שאיפות. המנהיג מצידו מתמקד במישור האידיאולוגי ובשאיפות הגדולות, ועלול לשכוח חלקים אלה ולהפקירם למרמס ההמון. מן הניסיון של לקיחת שרה דווקא בשעה שהחל אברהם להיחשף לעולם, אנו לומדים שיש לשמור על כל המכלול, בלא להניח לחלקים היפים שבו לנשור הצידה.


ד. מלחמת המלכים והצלת לוט – לאחר שאדם עמד בניסיון והצליח לקרב את המתאימים ולהחזיר אליו את הקרובים אליו, יכול הוא בשלב הבא, להרחיב את מעגל המשתתפים, אך בזהירות. בשלב זה עליו לדעת כי יתכן ויידרש להלחם, הן על שבויים בידי עצמם, והן על שבויים בידי אחרים. הקרבה זו תביא תוצאות לשני הצדדים. אנשים יראו את הטוב והיפה שבמנהיג ויחשקו בו, ואף הוא מצידו ייפתח ויראה את היפה אצלם.


ה. לקיחת הגר – לאחר 'מעשה שרה' ו'מעשה לוט', הגיעה הגר (שהגיעה 'כשלל' מאומות אחרות) והפכה לאשתו של אברהם. ניתן לראות בכך את המשך הרצף: לאחר שהמנהיג לחם למען האנשים הקרובים לו (שרה ולוט), עתיד הוא לגלות שבניית העתיד מצריכה וויתור על החיבור לקרובים. למען ביסוס דרכו עליו לקרב אנשים חדשים, אף מאומוות רחוקות, ודווקא כך עתידה להיבנות הדרך אותה החל עם קרוביו ומקורביו.


ו. ברית המילה – 'חתימת הברית' – גם היא חלק מתהליך של עיצוב דרך ובניית אומה. לאחר ההבנה שאין אפשרות לבנות אומה עם מקורבים בלבד, מתחיל המנהיג לחוש בעוצמת הסכנה שיש בה, בהתחלה החדשה, לחוסן ולטוהר של העם. העובדה שבתהליך ההתגבשות נזקקת האומה לזרים, מחליש אותה, ומחסר מן האיתנות שיש בקבוצה קטנה ומגובשת. בשלב זה נחוצה דווקא פעולה הפוכה, והיא החזרה ליציבות. עם סיום תהליך ה'לחימה על הדרך', מגיע שלב בו צריך להשקיע בבית פנימה, ויש צורך לכרות 'ברית', בכוח ההולדה. לאמור: אף שמלחמה תלויה במאמץ ובכוח, הבנייה וההמשכיות תלויים דווקא בהחלשה, וביכולת לשמור על טוהר המשתתפים.


ז. לקיחת שרה על ידי מלך גרר – בפשטות נראה, כי מדובר בניסיון נוסף של 'לקיחת שרה', ויש לתמוה: מה ראו לנסות את אברהם באותו הניסיון פעם נוספת, לאחר שכבר עמד בו? כפילות העניין מלמדת דווקא על חשיבתו של ניסיון זה. 'לקיחת שרה' שבתחילת הדרך, בשלב שבו הלך אברהם למחוזות חדשים וזרים כדי להיעזר בם, אינה דומה ללקיחה זו. בשלב ההתחלתי – טבעי וברור שכפי שהוא בא אליהם, ינסו גם הם להיעזר בו ולקחת ממנו את שימצא חן בעיניהם. לקיחה בשלב זה היא בעלת השלכות קשות, כיוון ש'שרה' (ומה שהיא מייצגת), הייתה אז כל מה שהיה לאברהם. מאידך, 'לקיחת שרה' ופגיעה בחלק האישי והרגשי של האדם בשלב מתקדם זה, לאחר שכבר עבר מלחמות והציל אנשים, שוברת אותו יותר. מדובר בשלב שהאדם מרגיש שכבר עשה את המוטל עליו ומילא חלק גדול מייעודו, ומגיעה לו רווחה ומנוחה. כאשר בשלב זה ניטלים ממנו חלקים הכרחיים, זהו ניסיון אחר לגמרי.


ח. גירוש הגר – לאחר שעמד אברהם אף בניסיון הלקיחה השנייה, הגיע למצב של שלמות עם שרה. אז הגיעה העת לגרש את הגר, ולחזור אל שרה. כשנולד יצחק, מתבקש אברהם לשלוח את הגר, ונדרש ממנו להבין שהיא רק מילאה תפקיד זמני בבניית האומה. כעת עליו לשלח אותה ולבנות את האומה שתמשיך אותו, דווקא מן האישה שהייתה איתו בתחילה.


ט. גירוש ישמעאל – גירוש זה קשה יותר, כי הוא דורש פרידה מחלק עצמי. יתרה מזו, חלק זה יקר ללבו במיוחד, מפני שנוצר בתקופת הבנייה. אף שלא היו אלה פירות טובים ובניין מושלם, בכל אופן היו אלה חלק ממנו, וקשה לאדם מאוד לזנוח פירות שנולדו לו דווקא במצבים קשים שעבר. מעבר לקושי האישי, עמד כאן אברהם בניסיון של העברת כוחות הנהגה למי שעתידים להיות אויביו ואויבי בניו. בכל אופן, הוא נדרש לשלחם מעליו כדי לבנות את יצחק, תוך ידיעה ברורה שהתמודדות הקשה שתהא מנת חלקם של בניו, היא חלק מן התוכנית ואין דרך להימנע מכך.


י. עקידת יצחק – כבר הרחיבו בזה במפרשים ואין כאן המקום להאריך.

מעשרת הנסיונות של אברהם אבינו, אנו לומדים על התהליך של כל התחלת דרך והנהגה, ועל הקשיים והמשברים שמלווים אותה. למדנו כי מעבר לעצם האידיאולוגיה שעל יוצר הדרך לבסס, הקושי העיקרי שלו הוא רכישת האיזון בין קירוב לבין הרחקה, שכן עליו להשריש את הדרך החדשה בתוך מציאות החיים הישנה והמוכרת, תוך פתיחות לזר ולשונה מצד אחד, וזהירות מפגיעה במוכר – מצד שני.