אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

כשחרב הבית בשנייה, רבו פרושין בישראל

מסכת בבא בתרא דף ס

הרב יצחק בלאו




לפרוש או לבנות

"תנו רבנן: כשחרב הבית בשנייה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל?; נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: אם כך, לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל שכבר בטלו ביכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם; שלא להתאבל כל עיקר - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. ולהתאבל יותר מדאי - אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה...".

"ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן... דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אישה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו. אלא, הנח להם לישראל - מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין". (בבא בתרא ס ע"ב)

חורבן בית המקדש השני היה ודאי טרגדיה גדולה עבור יהודי התקופה ההיא. המקדש עמד במרכז החיים היהודיים, וחורבנו ודאי העלה תהיות באשר להמשך קיומו של עם ישראל. במובנים מסויימים, גלות שנייה יכולה לזרוע יותר ייאוש מהגלות הראשונה.

אם נתבונן בשתי התגובות לחורבן המופיעות בגמרא, נמצא הבדל מהותי ביניהן. הקבוצה הראשונה רצתה לפרוש מחלק מהנאות החיים שהזכירו להם את המקדש. פירושה של תגובה כזו הוא שהחיים צריכים להימשך, אך יש להגביל את ההנאות בחיים אלו. התגובה השנייה קיצונית הרבה יותר: ההחלטה שלא לגדל משפחה במצב שנוצר נובעת מהתפיסה שהחיים אינם שווים את הכאב שבהם, ולכן אין טעם להביא ילדים לעולם שכזה. תגובה זו מאתגרת את עצם הצדקתה של ההמשכיות היהודית.

ה"משך חכמה" מסביר באופן זה את המצוות שצווה נח לאחר המבול. נח יכול היה בנקל להגיע למסקנה שאין טעם להקים את העולם מחדש, שהרי הוא ראה במו עיניו עד כמה העולם היה מושחת ומה היה בסופו. לכן, הקב"ה מצווה אותו שלא לרצוח, ובזה מלמד אותו את ערכם של החיים. הציווי "פרו ורבו" מדגיש את הראייה האופטימית, של האפשרויות הפתוחות בפני האדם החי.

השואה מהווה עבורנו דוגמא לאתגר מעין זה. בהחלט ניתן לסלוח לניצולים שאמרו שהם לא יכולים להביא ילדים לעולם לאחר שהם חוו את הזוועות הקשות ההן. בו בזמן, ניצולי שואה רבים לקחו על עצמם משימה לאכלס מחדש את העולם היהודי. בזמנים של ייאוש, עלינו להתגבר עליו במעשים מלאי חיים, ואין מעשה המחייב חיים יותר מגידול ילדים.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון



כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.