אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ

מסכת עבודה זרה דף יט'

הרב מינצברג





כי לכך נוצרת

ענייני עבודת ה' וכן לימוד התורה מסתעפים על חלקים רבים, וכגון בחלקי התורה יש שבוחר לו ללמוד סדרי נשים נזיקין ויש שחשקה נפשו בקדשים, ויש שלבו חפץ דווקא במועד זרעים או טהרות. וכן בסגנון הלימוד, יש שבוחר ללמוד ספרי הפוסקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויש שנפשו חשקה בלימוד העיון והסברא לצלול בעומק ולהעלות פנינים לחצוב ולגלות מסתורים ולחדש מהלכים. ויש שנטייתו ללמוד בהספק וקובץ על יד ירבה ולומד מסכתות ומשננם ושאיפתו להיעשות בקי וידען בש"ס.

וכן בכל ענייני עבודת היהודי, יש שרואה לעצמו יעוד להגיע לבהירות באמונה ולהשגות רמות בידיעת ה' לחזות בכבודו ולהשתאות מקדושתו ית"ש. ויש שעיקר עבודתו בצירוף מידותיו לזכך נפשו ולהתעדן באצילות המידות ולרכוש רוממות היושר וההגינות העדינות והענווה. ויש שכל מגמתו גמילות חסדים להיטיב עם הבריות להשכיל אל דל לפזר לצדקה, ולדאוג לרווחת האומללים והגלמודים לעודדם ולשמחם. ויש שכל חייו הם בשאיפה להשיג רגשות קודש ודביקות והתלהבות במצוות ובתפילות ולחזות בנועם השבתות והמועדים ולהתענג על ה'. ויש שרואים את מבחן חייהם בחיי בטחון ללכת בכל דרכיהם על פי הנהגת ה' ולבטוח בו. ועוד רבות כהנה וכהנה בנתיבות התורה ובכל דרכי ה' הישרים.

ולמרות שמוטל על האדם להתעסק בכולם ולהגיע בכל אחד מהם עד היכן שיש בידו, אכן עדיין ניתן מקום לאדם להתגדר ולבחור לעצמו במה ישקיע יותר ובמה ישאף ויתאמץ לדרגות ומעלות גבוהות מהרגיל.

וכאשר האדם מייסד את דרכו ומשקיף על ארחות חייו, עליו להשכיל ולהבין כיצד יבחר בדרך הנכונה עבורו, כי יש שבוחרים את דרכם בחיים מחמת סיבות צדדיות, ולפעמים מחמת כן אין רואים הצלחה בזה. וכגון שראה הנהגה של צדיק וגדול בתורה, ששם עיקר מגמתו בדבר זה, ומכיון שהוא תלמידו, דומה לו שגם הוא צריך לנהוג כן. ויש גרוע מזה, שבוחר דרכו מחמת הערכת הסביבה שמכבדים הנהגה או לימוד מסוג מסויים, וכובש מחמת זה את חפץ נפשו להנהגה ולימוד המותאמת לנטייתו, ומשקיע מאמצים בדבר שליבו רחק ממנו ולא יוכל להצליח בו.

אולם הדרך הנכונה היא שכל אדם יבחון בעצמו היטב מה נכון לו לקבוע לעיקר דרכו בחיים לפי מה שמתאים לו הן מצד יכולותיו וכשרונותיו ותכונות נפשו, והן מצד נטיותיו במה שחפץ בו וקרוב ללבו. והוא הנקרא בספרים הדבר ששייך לשורש נשמתו. וכעין מה שאמרו חז"ל 'אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ' (ע"ז יט.).

ויש אנשים שטועים בזה וסבורים שהדברים שאליהם הם מסוגלים ושייכים למהותם ותכונותיהם הרי העניינים הללו קרובים אליו ובכל אופן יהיו בהישג ידו, ולכן מזלזלים ואינם משקיעים מאמצים מיוחדים בתחום זה. כיון שהם חיים בהרגשה, שהדברים הללו כבר מונחים בכיסם, בחינת 'פת בסלו', ותמיד יוכלו להשיג אותם. ולכן משקיעים את עיקר מאמציהם בתחומים שרחוקים מהם, שבזה ברור להם שאם לא יתאמצו מאד לא יצליחו להשיגם.
ועוד יש נטיה אצל האדם, שמכיון שהוא יודע שהתחום הרחוק קשה עבורו ואינו מסוגל להשיגו על כן הוא רוצה זאת בדוקא ורואה בזה נצחון והצלחה להוכיח לעצמו או לסביבתו ולהראות כוחו שבידו להגיע גם לעניין ההוא, כי הדבר הקרוב אליו שנראה לו קל ופשוט להשיגו, אינו מרווה את צמאונו שחפץ לרכוש דברים גדולים ונשגבים מאתו, ואין לו סיפוק והנאה שהצליח בדבר הקרוב והנקל לפניו.

והנה זה הפסד גדול, כי האמת היא שאפילו אם אחרי מאמציו הכבירים יגיע לאיזה דרגה בעניינים אלו שרחוקים ממנו אזי יהיה הדבר רק במידה מועטת, שהרי לעולם לא יגיע לרמה שאותה משיגים כאשר שייכים לזה. ומאידך בתחום השייך וקרוב אליו ומסוגל להתפתח בו רבות הרי לא השקיע בזה די הצורך בכדי להגיע לדרגה רמה, וממילא גם זה לא יהיה לו, וישאר קרח מכאן ומכאן.

והאמת היא כי עיקר ההשקעה צריך שתהיה בתחום שקרוב אליו אשר בו יוכל להשיג רבות ולהגיע בדבר זה למדריגות רמות, בבחינת מה שאמרו חז"ל - 'כי לכך נוצרת'. ואם ישקיע בזה וודאי יצליח לאין שיעור, כי זה הדבר שייך לו. אמנם בכדי שלא ישאר ריקם לגמרי מהתחום השני צריך להשתדל שיגיע גם לזה במידה מסויימת שלא יהיה משולל לגמרי ממנו. ויעסוק בזה בזמן מועט, אבל עיקר עסקו ומגמתו ושאיפתו תהא במה שקרוב ללבו ושייך לנפשו ובנוי לתכונותיו, ואשר בו יוכל להיות גדול ומופלג.

ומסופר על מרן החזון איש זי"ע, שאחד ממקורביו צורב מופלג ויגע בתורה התנצל לפניו שאינו רואה ברכה בעבודת התפילה שלו, ואינו מצליח להגיע לידי רגשות נפש ולב כראוי לעבודת הלב. ואמר לו שאפשר שאין נפשו שייכת כל כך לעבודת התפילה, ועליו לראות את עיקר מגמתו להצליח בלימוד התורה ביגיעה וידיעה רבה, ובעבודת התפילה יעסוק וישתדל כפי המתחייב מצד ההלכה לצאת ידי חובתו. כי עיקר יעודו הוא בחלק לימוד התורה.

ונראה שהוא גם מגדרי הנהגות מידת הבטחון שלא להיות מתעקש נגד מה שהוכן לו מלמעלה, ואם כשרונותיו ותכונותיו ותנאי הסביבה מתאימים לדבר מסויים, הרי כיוונו אותו מן השמים להתעסק ולהיות מושלם במעלה זו, ואל לו להתנגד ולהתעקש להיות מצליח וגדול דווקא בעניין אחר שמתאים לחביריו. וכאשר יכפיף עצמו למה שמנהיגים אותו מן השמים וודאי יזכה לסייעתא דשמיא מרובה.


hiv skin rash astrobix.com signs of having hiv
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom

כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.


תגובות גולשים:
שם: דודי
הערה: הדבר נכון שצריך ללמוד תורה דווקא במקום המעניין אותי וקרוב אל ליבי, וגם נכון שבכל עבודת השם - עלי לבחור את הקרוב את ליבי, אך האם גם כן כשאני מתלבט אם לעשות מצווה או דבר אחר שלכאורה אינו מצווה כלל אך אפשר יימצא בו איזשהו דבר מצווה (כגון: במקום ללמוד תורה אני מעדיף שלא ללמוד - שעל פניו זו אינה מצווה, אך אולי תצא מזה איזושהי מצווה כלשהי, לא ברור מה...) - האם גם שם עלי לעשות את שליבי חפץ או לא? אשמח מאוד לתשובה (אגב, רצוי שהתשובה תהיה שאעשה את שליבי חפץ...) . וגם כדאי שתהיה התייחסות לזה במאמר עצמו.


שם: יוסף חיים
הערה: מאמר נפלא ומעניין, אך נראה שסמך הכותב על הא שכתוב אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ (חוץ ממה שהביא ממעשה שהיה עם תלמידו של החזו"א) שאפשר לפרש בכמה אנפין,וכבר פירש רש"י שם בד"ה מקום שלבו חפץ. לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו, שלכאורה בא לומר לרב שלא ילמד דבר שאינו חפץ בו התלמיד, ואפשר שזה שאין התלמיד חפץ בו הוא משום שאינו עוסק בזה העניין שבו עוסק בו עתה, ואינו מוכח מזה הגמרא שילמד אדם לדעת נטיית ליבו האמיתי ובו ידבק, דא"כ הא ודאי שיהיה נוטה אל הקל והמוכר, וכתינוק הבורח יעדיף לימודים כיד לב חומד עליו, והלא ודאי שמחוייב הוא האדם לעסוק ולמצוא מסילות ללימוד הטוב ביותר עד כמה שדעתו משגת, ואהבתו העצומה של האדם לנותן התורה הוא זה שיפתח מסילות אהבה אל ליבו לרצות לדעת כל חלק ומקצוע בתורתו, ויראה ברמב"ם והראשונים הדרך הטוב שיבחר בו ללמוד ויעשה את שצריך לעשות משלם, ותמה אני אם כתב מהשקפה שלא הוכיח זה הדבר באות ומופת מהתורה או ממאמר חז"ל, ואיך נקבע לעצמינו השקפה ואין לה מקור .