אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

רבי משה בן מימון ח"ב




 
ו
רבי משה בן מימון
מורה נבוכים[15]
 
... לארבעת המינים שבלולב נתנו החכמים ז"ל טעמים כלשהם על דרך הדרשות אשר שיטתן ידועה למי שמבינים את דבריהם. כי הם טעמי ארבעת המינים, לדעתם בהתאם לשיטת חז"ל, בצורת מליצות פיוטיות, ולא (סברו) שזאת משמעות הכתוב.
 
האנשים שאינם מבינים המדרש נחלקו באשר לדרשות לשני חלקים: חלק דימו שהן באות להבהיר את הכתוב, וחלק זלזלו בהן ושמו אותן לצחוק, שכן ברור ומחוור שאין זאת משמעות הכתוב. החלק ההוא הראשון נאבקו לסתור את מה שגלוי לעין כדי לאמת, לטענתם, את הדרשות ולהגן עליהן, וסברו שזאת היא משמעות הכתוב, שדין הדרשות כדין הדינים המסורים במסורת. שתי הקבוצות לא הבינו שהן בבחינת מליצות פיוטיות, שאין בהן כדי לבלבל את מי שניחן בהבנה. שיטה זאת הייתה נפוצה בזמן ההוא. הכול השתמשו בה כמו שהמשוררים משתמשים בביטויים פיוטיים.
 
החכמים ז"ל אמרו (כתובות ה.) "תני בר קפרא: 'ויתד תהיה לך על אזֵנֶך' (דברים כג, יד) - אל תקרא אזֵנך אלא אָזְנְך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו". מי יתן וידעתי, האם לדעת בורים אלה, התנא הזה מאמין כזאת באשר לפירוש הכתוב הזה האם לדעת המפרשים הסוברים שדרשות אלו משקפות את משמעות הכתוב, האם הם סוברים שהתנא, בר קפרא, חושב שדרשתו היא פשט הכתוב, ושזה עניין המצווה הזאת, ושהיתד היא האצבע, ואזנך הן האוזניים. איני חושב שאף אחד מן הבריאים בשכלם סובר כך, אלא זאת היא מליצה פיוטית נאה מאוד, שבה הוא ממריץ למידה מעולה. והיא, שכשם שאסור להגיד דברים מגונים כן אסור לשמוע אותם, והוא הסמיך זאת על הכתוב על דרך ההמשלות הפיוטיות. כן כל מה שנאמר בדרשות "אל תקרי כך אלא כך" זאת משמעותו. חרגתי מן הנושא, אבל זה דבר מועיל שזקוק לו כל בעל שכל מִבֵּין בני-התורה והרבנים.
 
ז
רבי משה בן מימון
אגרות הרמב"ם[16]
 
שאלה שניה בעניין (ברכות לג:) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
תשובה: כל מה שאמרת אתה, כי כל מעשה בני האדם אינם בגזירה מלפני הבורא יתעלה - הוא האמת שאין בו דופי, ולפיכך נותנים לו שכר, אם הלך בדרך טובה, ונפרעין ממנו אם הלך בדרך רעה. וכל מעשה בני האדם בכלל יראת ה' היא, וסוף כל דבר ודבר ממעשה בני האדם בא לידי מצווה או עבירה הוא בעל השלכה הלכתית או מוסרית. וזה שאמרו רז"ל "הכל בידי שמים", במנהגו שלעולם ותולדותיו וטבעו, כגון מיני אילנות, וחיות, ונפשות, ומדעות שכלים, דהיינו "שׂכֶל בכח" של האדם, וגלגלים ומלאכים, הכל בידי שמים, וכבר הרחבנו בעניין זה בפירוש מסכת אבות (הקדמה לאבות פרק ח ואבות ד, כב), והבאנו ראיות, וכן בתחלת החבור הגדול (ספר המדע, הלכות תשובה פרק ה) אשר חברנו לכל המצוות. וכל המַּניח דברים שביארנו, שהן בנויין על יסודי עולם, והולך ומחפש בהגדה מן ההגדות או במדרש מן המדרשות או מדברי אחד הגאונים ז"ל, עד שימצא מלה אחת על פשטה, ובאמצעותה ישיב בה על דברינו, שהם דברי דעת ותבונה - אינו אלא מאבד עצמו לדעת, ודי לו מה שיעשה בנפשו.
 
ח
רבי משה בן מימון
אגרות הרמב"ם[17]
 
... שכל דברי החוזין בכוכבים שקר הן אצל כל בעלי מדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהם מראין שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם, שאין הדרך שיניח אדם הלכה למעשה ויהדר אפירכי ואשנויי ויחזר על קושיות ותירוצים, וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, ושכבר נתאמתו בראיות, וינער כפיו מהן ויתלה בדברי יחיד מן החכמים, שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותם הדברים רמז, או אמרן לפי שעה ומעשה שהיה לפניו. הלא תדעו שהרי כמה פסוקים מן התורה הקדושה אינן כפשטן, ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו – תרגמו המתרגם תרגום שהדעת סובלת. ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעיניים לפנים הן ולא לאחור. וכבר הגדתי לכם את כל לבי בדבר זה ...
 
ט
רבי משה בן מימון
תשובות הרמב"ם[18]
 
... ולעניין יוצאי תיבה (עיין סנהדרין קח: "למשפחותיהם יצאו מן התבה (בראשית ח, יט) - אמר ר' יוחנן: למשפחותיהם ולא הם") - כל אותן הדברים - דברי הגדה הן, ואין מקשין בהגדה. וכי דברי קבלה הן או מילי דסברא וכי מקובלים הדברים מסיני, או שמוכרחים הדברים בדרכי ההגיון?, אלא כל אחד ואחד מעיין בפסוק כפי מה שיֵרָאה לו בו, ואין בזה לא דברי קבלה, ולא אסור ולא מותר, ולא דין מן הדינין, ולפיכך אין מקשין בהן. ושמא תאמר לי, כמו שיאמרו רבים, וכי דברים שבתלמוד אתה קורא הגדה? - הן, כל אלו הדברים וכיוצא בהן הגדה הן מעניינם מתוכנם, בין שהיו כתובין בתלמוד, בין שהיו כתובין בספרי דרשות, בין שהיו כתובים בספרי הגדה[19].
 
י
רבי משה בן מימון
משנה תורה[20]
 
חמשה הן הנקראין מינים: (א) האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. (ב) והאומר שיש שם מנהיג, אבל הן שנים או יתר. (ג) והאומר שיש שם רבון אחד, אלא שהוא גוף ובעל תמונה. (ד) וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל. (ה) וכן העובד אלוה זולתו, כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. כל אחד מחמשה אלו מין.
 
השגת הראב"ד [21]:
והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה - אמר אברהם: ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו[22] הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה[23] שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות[24].
 
יא
רבי משה בן מימון
משנה תורה[25]
 
העולם הבא אין בו גוף וגויה, אלא נפשות הצדיקים בלבד, בלא גוף, כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גויות, אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה. ולא יארע בו דבר מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים (ברכות יז.) "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה". הרי נתברר לך שאין שם גוף, לפי שאין שם אכילה ושתיה. וזה שאמרו "צדיקים יושבין", על דרך החידה, כלומר נפשות הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגע. וכן זה שאמרו "עטרותיהן בראשיהן", כלומר דעה שידעו, שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן, כעניין שאמר שלמה (שיר השירים ג, יא) "בעטרה שעטרה לו אמו". והרי הוא אומר (ישעיהו לה, י) "ושמחת עולם על ראשם", ואין השמחה 'גוף' כדי שתנוח על הראש, כך עטרה שאמרו חכמים כאן, היא הדעה. ומה הוא זה שאמרו "ונהנין מזיו השכינה", שיודעין ומשיגין מאמיתת הקב"ה מה שאינן יודעין והם כשהם בגוף האפל השפל.
 
השגת הראב"ד:
העולם הבא אין בו גוף וגויה, אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת – אמר אברהם: דברי זה האיש, בעֵינַי קרובים למי לדברי מי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי, מעולם לא היה דעת חכמי התלמוד על זה, שהרי אמרו כתובות (קיא:) "עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן, קל וחומר מחטה" וכו', וכן היו מצווין לבניהם (שבת קיד.) "אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה", והצדיק אמר (סנהדרין צב.) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם, וכן אמרו (סנהדרין צא:) "במומן עומדין ומתרפאין", וכל אלה מוכיחין כי בגוייתן הן עומדין חיים. אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב, ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל.
 
יב
רבי משה בן מימון
משנה תורה[26]
 
כל נפש האמורה בעניין זה, אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה הבורא כפי כוחה, והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים ... חיים אלו, לפי שאין עמהם מות, שאין המות אלא ממאורעות הגוף, ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר (שמואל א' כה, כט) "והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך, ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע". וזה הוא השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו כל הנביאים ... והחכמים קראו לה דרך משל, לטובה זו המזומנת לצדיקים, 'סעודה'. וקורין לה בכל מקום – 'העולם הבא'.
 
השגת הראב"ד:
והחכמים קראו לה בדרך משל, לטובה זו המזומנת לצדיקים, 'סעודה' – אמר אברהם: ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה (פסחים קיט:), וטובה הייתה לו השתיקה[27].
  
יג
רבי משה בן מימון
משנה תורה[28]
 
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו הולך. וזה שנאמר בישעיה (ישעיהו יא, ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" - משל וחידה. עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם המשולים בזאב ונמר, שנאמר (ירמיהו ה, ו) "זאב ערבות יְשָׁדְדֵם נמר שוקד על עריהם" ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל, שנאמר (ישעיהו יא, ז) "ואריה כבקר יאכל תבן", וכן כל כיוצא באלו הדברים הכתובין בעניין המשיח, משלים הם, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היו משל, ומה עניין רמוז בהן.
 
השגת הראב"ד:
אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' וכן כל כיוצא באלו הדברים הכתובין בעניין המשיח הם משלים - אמר אברהם: והלא כתוב בתורה (ויקרא כו, ו) "והשבתי חיה רעה מן הארץ".
 
 יד
 
משנה תורה[29]
 
אמרו חכמים (ברכות לד:) אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישראל לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר (מלאכי ג, כג) "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא". ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג, כד) "והשיב לב אבות על בנים". ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח יבא אליהו.
 
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם האיך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סידור הויית דברים אלו ולא דקדוקן עיקר בדת. ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאינן מביאין לא לידי אהבה ולא לידי יראה. וכן לא יחשוב הקִצין. אמרו חכמים (סנהדרין צז:) תפוח דעתן של מחשבי קִצין, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
 
טו
רבי משה בן מימון
אגרת תחיית המתים[30]
 
... תחיית  המתים והיא שוּב הנפש לגוף אחר המות, כבר זכרה גם כן דניאל זכרון שאי אפשר לפרשו בדרך אחרת והוא אמרו (דניאל יב, ב) "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדִראון עולם", ואמר המלאך לו (דניאל יב, יג) "ואתה לך לַקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". ואמנם מה שזכר עלינו מי שזכר מה שהזכיר עלינו מי שהזכיר שאנחנו אמרנו בתחיית  המתים שבמקרא שהוא משל - הוא שקר ברור, ודבור סרה גמור מֵאוֹמְרוֹ מצד אומרו. והנה חבורינו כבר נתפרסמו, ויקראו ויראה אנה אמרנו זה. אלא אם אמרנוהו במה שכבר אמרוהו חכמי ישראל, כגון מתי יחזקאל (יחזקאל לז), שחכמי התלמוד חולקין בו (סנהדרין צב:). וכל דבר שיש בו מחלוקת שלא יביא אל מעשה שאין לה תוצאה הלכתית - אפשר להכריע בו אחד משני המאמרים על חברו אין העדפה של מאמר אחד על פני חבירו. וכבר זכרנו זה בפירוש המשנה פעמים (לעיל מובאה נב).
 
 
[15] במהדורה הנ"ל, ג, מג כרך ב עמ' 598.
 
[16] שו"ת הרמב"ם, מהדורת י' בלאו, ירושלים תשי"ח, סימן תלו. אגרות הרמב"ם, מהדורת ר' יצחק שילת, ירושלים תשמ"ז, לר' עובדיה גר צדק, כרך א עמ' רלו-רלז.
 
[17] אגרות הרמב"ם, מהדורת ר"י שילת, ירושלים תשמ"ז, אל חכמי מונטפשליר על גזרת הכוכבים, כרך ב, עמ' תפח.
 
[18] שו"ת הרמב"ם, מהדורת י' בלאו, ירושלים תש"ך, סימן תנח. אגרות הרמב"ם, מהדורת ר"י שילת, כרך ב, עמ' תסא.
 
[19] "ספרי דרשות" - מדרש הלכה שבתוכם גם מדרשי אגדה, כגון מכילתא וספרי. "ספרי הגדה" - מדרש אגדה כמדרש רבה.
פירוש אחר: "ספרי דרשות" - מדרש אגדה כסדר הכתובים, כגון מדרש רבה. "ספרי הגדה" - מדרשים שלא כסדר הכתובים, כגון פרקי דרבי אליעזר.
 
[20] מהדורת ר"ש פרנקל, בני ברק תשס"א, הלכות תשובה, פרק ג, ז. השגות הראב"ד למשנה תורה, ר"ב נאור, ירושלים תשמ"ה.
 
[21] הראב"ד - ר' אברהם בן דוד מפושקיירא בעל ההשגות, נולד בנורבונה בשנת 1120 למנינם ונפטר בפושקיירא בשנת 1198 למנינם.
 
[22] יש גורסים: וטובים הלכו וכו'. ניתן לפרש המלה "ממנו" מאתנו או מהרמב"ם.
 
[23] יש גורסים: מה.
 
[24] פירוש השגת הראב"ד: כיוון שפשט המקרא והאגדה נכתב בדרך "הגשמה", אין לכנות את מי שמדבר על ה' בהגשמה בשם "מין", שהרי הולך הוא בדרך פשוטם של המקראות ושל דברי חז"ל. לדעת הראב"ד "אגדות המשבשות את הדעות", הנן רק אגדות העוסקות בבורא ומשתמשות בתאורי "הגשמה" מפורטים יותר מאשר פסוקי התנ"ך. לדעתו אין לקרא מין למשתבש, כלומר הנבוך, בהבנת האגדה והמקרא בענינים אלו - שמטבעם לא ישיגם האדם לעולם. מן הראוי להעיר ש"המגשימים" עליהם מדבר הראב"ד, יודעים שאין "גשם" הבורא כגשם בשר ודם.
 
השווה את דברי הראב"ד כאן לנוסח המובא בספר העיקרים (מאמר ראשון פרק ב) ולפירושו: "וגדולה מזו כתב הראב"ד ז"ל שאפילו המבין עקר מעקרי התורה בחלוף האמת מפני שהוא טועה בעיונו, אין ראוי לקראו מין, שכך כתב בספר ההשגות על מה שכתב הרמב"ם ז"ל: שהאומר שהשם יתברך הוא גוף הוא מין, וכתב עליו הראב"ד ז"ל אמר אברהם אף על פי שעקר האמונה כן הוא, המאמין היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשטן, אין ראוי לקרותו מין, עד כאן לשונו".
 
[25] הנ"ל, הלכות תשובה פרק ח הלכה ב.
 
[26] הנ"ל, הלכות תשובה, פרק ח הלכה ג – ד.
 
[27] בהמשך לדבריו במובאות שלמעלה, קובע כאן הראב"ד שעדיף, בנושאים נשגבים אלו, להשתמש בדיקנות בלשונות ההגשמה של המקרא וחז"ל. כל נסיון לסטות מלשונות אלו עלול להביא לשיבוש בגלל עומק הדברים.
 
[28] הנ"ל הלכות מלכים, פרק יב, א.
 
[29] הנ"ל הלכות מלכים, פרק יב, ב.
 
[30] אגרות הרמב"ם, מהדרורת ר"י שילת, ירושלים תשמ"ז, כרך א, עמ' שנג – שנד, אות ב.
 
abortion clinics in chicago successful abortion stories pills to terminate early pregnancy
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat

כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.