רבי ישראל בן פתחיה איסרלן

רבי ישראל בן פתחיה איסרלן[1]

תרומת הדשן[2]

שאלה: לפי טעם סמ"ג (ספר מצוות גדול, עשין כב) מכח שני עדים[3], מי שמתו אחיו מחמת המילה ומשום כך לא מלו אותו, שמא ימות גם הוא, יניח תפילין בשבת ויהיו עמו שני עדים: שבת ותפילין[4].

תשובה: נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא, דכמה שהרי כמה טעמים אשכחן מצאנו בדברי אגדה כהאי גוונא בסגנון זה, אפילו בגמרא, ולא מחלקינן משום ואין עושים הבחנות הלכתיות מפני אותו טעם. כי הא דאמרינן פרק המפלת כעין מה שאמרו בפרק "המפלת" (נדה לא:) "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה"? פרש רש"י 'אבל לא לשבעה", ומפרש הטעם (נדה לא:) "שלא יהיו הכל שמחים, ואביו ואמו עצבים". פירוש, שהן אסורין בתשמיש המיטה. ולפי ולפי טעם זה, אם ילדה בזוב בהיותה זבה, לא נדה שצריכה שבעה נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי סלקא דעתך וכי יעלה על הדעת שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות הרבה בתלמוד.

[1] מהרא"י - רבי ישראל בן פתחיה איסרלן, נולד ברגנסבורג בשנת ק"ן - 1390 ונפטר בוינה - נוישטט בשנת ר"כ - 1460.

[2] תרומת הדשן, מהדורת ר"ש אביטן, ירושלים תשנ"א, חלק ב (פסקים וכתבים) סימן קח.

[3] לדעת סמ"ג צריך כל אחד מישראל שיהיו עמו "שני עדים" ה"מעידים" על יהדותו, דהיינו מילה ותפילין בימות החול, ושבת ומילה בשבת. אם כן מי שמתו וכו'.

[4] מנחות לו: "ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר: (שמות יג, טז) 'והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך', מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות".