|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
דף ב קריאת שמע – [התחיל בזו כי היא מצוה ראשונה לנער בר מצוה, תחילת חיי היהודי בקיום המצוות] - פתח עינים קורין קריאת שמע – [אמרו "קורין" בלשון רבים, ולא "קורא" בלשון יחיד, כי בתפילה האחד מוציא חברו השומע ידי חובתו, מה שאין כן בקריאת שמע שצריכים לכוון, כל יחיד קורא לעצמו] – גר"א, שנות אליהו כהנים לאכול בתרומתן - [טעם שקריאת שמע הוקשה לאכילה ולכהנים] - ר' צדוק, צדקת הצדיק ז' ובא השמש וטהר, טהר יומא – הכתב והקבלה, ויקרא כב, ז דף ג ג' משמרות - רבנו בחיי, שמות יא, ז ג' משמרות – [חלקים אלו לפי כח הנפש הטבעית, החיונית והשכלית; הנקראים נפש, רוח ונשמה. תחילת הלילה האדם טרוד בחומריותו ולכן אמרו "חמור נוער". ובאמצע הלילה רוב העולם ישנים ופועל בם רק הנפש החיונית. שוטטים אז בעולם רוחות ומזיקים, ולכן "כלבים צועקים". ובסוף הלילה משכים האדם לקום לתורה ולתפילה, והסימן "תינוק יונק" מהתורה "דדיה ירווך". והאשה המספרת עם בעלה זו כנסת ישראל המבקשת מבעלה (הקב"ה) כל צרכיה] – מהרש"א ג' משמרות - מהר"ל, דרשות, עמ' מח ג' משמרות - נצח 99 (יח) ג' משמרות - המלבי"ם לבראשית ב, כ (תורה אור) ג' משמרות - בינה לעתים, דרוש א' לחנוכה, עת בית ה' (דף קלט) ג' משמרות - יערות דבש, א, רי"ז דרש י"א ג' משמרות – [כי סבר לפי ג' אבות. ומאן דאמר ד' משמרות נגד ד' אמהות, כי מדתן לילה] – עיון יעקב ג' משמרות - גר"א לישעיה א, ב ג' משמרות - גר"א (ביאורי הגר"א על אגדות בסוגייתנו, מבאר כי שליש א' ימי בחרות האדם (תאוות), שליש ב' ימי עמידה (כעס וכבוד), ושליש אחרון ימי ליצנות ודיבורי סרק) ג' משמרות - ר' צדוק, צדקת הצדיק, יט-כח ג' משמרות – [משמר ראשונה הוא בית ראשון, חמור נוער, הקטרוג היה על ביטול לימוד תורה. משמר שני, בית שני, הקטרוג על לשון הרע, קליפת כלבים (פסחים קיח.). ומשמרה ג' מול בית ג', אז תינוק ("כי נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא, א), ומספרת עם בעלה (כנסת ישראל והקב"ה)] - בן יהוידע ד"ה ואמר עוד סימן לדבר איכא משמרות ברקיע - ר' צדוק, צדקת הצדיק, כ' שואג כארי, מנהמת כיונה – [ירמיה שהיה בימי חורבן בית ראשון שמע הקול כאריה, כי גלו לבבל החרש והמסגר והיה להם זכות לימוד תורה הנחשב לאריה; אבל ר' יוסי בעל המאמר על קול כיונה היה בימי חורבן השני גלו לבבל בלי זכות לימוד תורה, אלא בזכות שדבקים בבוראם כמו היונה הנאמנת לבת זוגה (הערת המעתיק: או נאמר נמשלו ליונה כי קיימו המצוות, הנחשבים לכנפי יונה (שבת מט.)] – סמיכת חכמים שואג כארי, מנהמת כיונה - עיני כל חי שואג כארי, מנהמת כיונה – [מדוע פעם המשילו לארי, ופעם ליונה] – עיון יעקב שואג כארי, מנהמת כיונה - מגיד תעלומה אשה מספרת עם בעלה – [על היפוך הסדר, אשה לפני תינוק, או להיפך?] - בן יהוידע ד"ה והנה הצל"ח אשה מספרת עם בעלה - ר' צדוק, צדקת הצדיק, כ"ד מקונן - [מדוע משמרות דוקא אחרי החורבן] - עיני שמואל אוי שהחרבתי ביתי, גלו בנים מעל שולחן אביהם - גר"א על שה"ש א, ז, גר"א על ברכות כתב "ביתי" בית המקדש שבשמים, "היכלי" בארץ ומה לו לאב שהגלה את בניו – [הגלות גורמת צער רב לשכינה. כי ישראל בין האומות גורמות שה' מוכרח להשפיע שפע לחיצונים בחו"ל (ע"פ רמ"ק) ויש בזה גם הפסד לישראל] - בן יהוידע ומה לו לאב שהגלה את בניו - גר"א: ה' מלך לעולם, ואב כשבניו ניזונים משפעו ומה לו לאב שהגלה את בניו - אמת ליעקב אליהו שמר על הפתח - תוספת ברכה, בראשית טז, יג שלום עליך רבי ומורי – [מדוע ר' יוסי עצמו לא הקדים לברך אליהו בשלום] – עיון יעקב שלום עליך רבי ומורי - פתח עינים שלום עליך רבי ומורי - [צ"ע כי התוספות בבבא קמא עג ע"ב כתבו כי הרב לתלמיד או לחברו צריך לומר רק "שלום עליך" ולא יותר, ולמה כאן שניהם הוסיפו מלת "רבי"? ואפשר לומר שהשמיענו שאם הוא עניו מותר לקרוא לשני "רבי". ועוד שהרי "לא בשמים היא" ואין פוסקים לפי אליהו. אבל ר' יוסי נימוקו עמו (גיטין סז.) אבל ר' יוסי קרא לאליהו "רבי" כי הוא רבו בנבואה] - אור הישר (וחזר על כך והוסיף בדבריו על גיטין סז. ד"ה ר' יוסי) מפני מה נכנסת לחורבה "זו" - צל"ח (צ"ע כי לכל חורבה אסור) בת קול- [ביאור כל המשמעויות של "בת קול"] – הגאון ר' יוסף זכריה שטרן, תהלוכות האגדה, פרק ז' מנהמת כיונה – עיין לעיל ד"ה שואג כארי מנהמת כיונה - גר"א (סמל של נאמנות לזיווגה - שהש"ר א') ישראל נכנסין לבתי כנסיות ועונין יהא שמיה רבה – [עיקר אמירתו הוא בכוונת הלב, כי בלי הבנה אין זו נקראת אמונה. פירוש "בכל כחו": בחיתוך שפתים ובאופן מודגש, ולא אמירה ברפיון] - נתיב א' 110-112 (עבודה, פרק יא); נצח ישראל פרק כב 110 מנענע בראשו - פתח עינים באותה שעה למדתי ממנו ג' דברים – [מדוע הוסיף לומר "באותה שעה"? אלא "לא בשמים היא" אין לומדים מאליהו שום הלכות. אבל החתם סופר חילק שזה אמור כשמתגלה בנפש, אבל אם רואים אותו בגופו, כן לומדים ממנו. וכאן ראה אותו בגופו, לכן דוקא "באותה שעה למדתי ממנו"] – ילקוט הגרשוני (מובא בלקוטי בתר לקוטי) בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך – [בקשה זו גדולה יותר מן "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" כי שם הוספנו "ויקרב משיחיה" כלומר שם כיוונו גם טובת עצמנו] – פתח עינים מפני ג' דברים אין נכנסים לחורבה – דף ג ע"ב ג' משמרות, ד' משמרות – [אלו ואלו דברי אלהים חיים. כי לענינים רוחניים יש ד' משמרות, ולארציים יש ג' משמרות] - בניהו ד"ה ד' משמרות אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת – [מותר לדבר שם רק על צרכי המת וקבורתו, או לספר דרך תוכחת עניני מיתנ] – מאירי על ברכות עמ' 11 [ובספרו "חיבור על בתשובה", שבר גאון מאמר ב' פרק א 609 כתב: "טוב לשמוע גערת חכם וכו' ואינו מחניף לקרובי המת לשבחו, משמוע שיר ושבח הכסילים שמאריכים בשבחו וכו'. ואל זה כיוונו [חז"ל] בברכות, אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת, שמתוך עמידתם שם יפשפש כל איש במעשיו"] אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת - שו"ת רדב"ז א, רכד אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת - צל"ח אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת – [היינו דברי תורה שאמר המת בחייו] - פי' רי"ף על עין יעקב קדמתי בנשף - ר' צדוק, צדקת הצדיק, קפב תרי נישפי - גר"א לבראשית א, ד דוד קם בפלגא דליליא - בינה לעתים, עת לדרוש, השלום (דף ריח) עד חצות לילה בתורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות - [כי לפי דרגת דוד שירות ותשבחות הן בדרגא גבוהה יותר מתורה] - הקדמת הנצי"ב לשאילתות, דף 27 כנור - מהרש"א על סנהדרין טז ע"א רוח צפונית - עיין רש"י וזהר חדש בראשית י"ג. רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה – [צ"ע היה צ"ל מיד היה מקיץ, או מיד היה מתעורר? אלא שהיה לומד גם עד השעה ההיא, אבל כמתנמנם. וכנגן הכנור קם על רגליו ללמוד] – מהרש"א על סנהדרין דף טז ע"א רוח צפונית - כתב הגר"א (תיקו"ז דף 243) כי היא ממדת "בינה". (דוד התעורר מכח בינה שבלבו, משם כח הבדלה והבחנה מה בין טוב לרע, ולכן בחצות קורא השכוי) וכיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו ואומרים לו 'אדוננו המלך, עמך ישראל צריכים פרנסה, אמר להם וכו' – [צ"ע כלום בכל יום ויום שאלו כך וענה כך? אלא באו כל יום לשאול על צרכים שונים של עם ישראל, ופעם אחת זה מה ששאלו. והובאה הדרשה כאן כדי לבאר המקרא (דהי"א כז, לג-לד)] – סמיכת חכמים (מובא בענף יוסף, לעין יעקב) לכן והתפרנסו זה מזה – [כלומר שיתנו צדקה זה לזה. אמרו לו אין הקומץ משביע, כלומר העם אינו מסתפק במועט אלא דורשים מותרות. ואם תאמר שעשירים יתנו בשפע רחב יותר, אבל אין הבור מתמלא מחולייתו. לכן אמרו ב' משלים] - מהרש"א על סנהדרין דף טז ע"א יועצים באחיתופל - שו"ת רשב"א א, מח יועצים באחיתופל - תקנת השבין ג, דובר צדק 24 יועצים באחיתופל – [וזה עוד לפני שנוטלים רשות מהסנהדרין, כי האדם צריך לבחור תחילה אמצעיים טבעיים, כהשתדלות טבעית, ורק אח"כ נמלך בתורה אם מותר הדבר] – מלבי"ם, ארץ חמדה, ליקוטים בסוף ויקרא, עמ' 53 וע"ע דברי "בן יהוידע" על פסחים נו ע"א "קיצץ דלתות ההיכל" דף ד בניהו, זה סנהדרין - מגיד תעלומה בניהו, זה סנהדרין - עינים למשפט ד"ה ונמלכין שואלים באורים ותומים - תוספת ברכה, שמות כח, ל צאו והתפרנסו זמ"ז – [אין הכוונה 'צדקה' אלא באומניות] - מרומי שדה אין הקומץ משביע את הארי - ריטב"א משה לא ידע - יערות דבש ב, רז דרש י"ב יטעו איצטגניני פרעה - רבנו בחיי, שמות יא, ד, כד הקמח, פסח (ב) יטעו איצטגניני פרעה - [אע"פ שלבסוף יכירו האיצטגנינים כי משה צדק, אבל למשך חצי שעה יטעו לחשוב כי בדאי הוא] - נתיב א, 200-201 (אמת, ב) יטעו איצטגניני פרעה - מהר"ל, באר הגולה 47 (סוף ג') יטעו איצטגניני פרעה – מהר"ל, גבורות השם, 127 (לד) יטעו איצטגניני פרעה - גור אריה, שמות יא, ד יטעו איצטגניני פרעה - [חצות אמתי היא לפי אופק א"י והבכורים נענשים אז. אבל המצרים באופק קהיר ויטעו לחשבן לפי חצות שלהם] - מאור ישראל שמרה נפשי כי חסיד אני – [מדוע לא נחשב כהדיוט הפטור מהדבר ועושהו] - פתח עינים שמרה נפשי כי חסיד אני – [התחנן שלא יטעה בהוראה, ולכן הזכיר חסידותו] - אמת ליעקב שמרה נפשי כי חסיד אני – [כי עשה דברי חסידות העלולים לקלקל מורא מלכותו, ובקש שה' יצילנו מזה, "שמרה נפשי"] - מגיד תעלומה שמרה נפשי כי חסיד אני – [מקשה ומתרץ, מדוע לא נקטו "הפלה ה' חסיד לו" מן פרק ד'] – דברי שאול, מהדו"ב בנדפס דף י"ד שמרה נפשי כי חסיד אני – [דרשו פסוק זה בשלשה אופנים אלו, כי לפני זה (תהלים פו, א) אמר "כי עני ואביון אני"] – מהרש"א שמרה נפשי כי חסיד אני – [החסידות היא שהודה לה' על הרעות שפקדוהו, מפני רוב בטחונו שהכל לטובה, וזהו סיום הפסוק "הושע עבדך אתה אלוהי הבוטח אליך". וגם בקש שלא מפני בדיקת שפיר ושליא יסור מורא וכבוד המלך ויהיה הקלקול רב] - הנצי"ב דברים לג הרח"ד על פסוק ט' שמרה נפשי כי חסיד אני – ר' צדוק, דובר צדק 25 שמרה נפשי כי חסיד אני – [למרות שקרא את עצמו תולעת וכלב, אבל מול אומות העולם הוא חסיד] - פרי צדיק ה, 145 תבוא, ט"ו שמרה נפשי כי חסיד אני – [ע"פ מדרש תהלים (מזמור פו) השומע חרפתו ושותק הוא חסיד, וכך נהג דוד] – נ"ל המלקט מלכי מזרח ומערב – [ולא אמר מלכי צפון ודרום, כי מחמת הקור העז שבקוטבי העולם, אין שם יישוב] – מהרש"א מפיבושת - [צ"ע איך קרא לו בשמו? אלא צ"ל שלא היה רבו מובהק של דוד] - צל"ח לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב וכו' שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה – [צ"ע כלום מותר להכלים? אלא "כלמה" מעצמו, "בושה" מאחרים. בנו כלאב לא חירף את מפיבושת] - המלבי"ם (יאיר אור) מפיבושת - תוספת ברכה, במדבר יא, כח מבייש פני דוד בהלכה - [ע"פ סנהדרין צג: דוד היה מכוון את האמת בהלכה, אבל מפיבושת היה מקפחו בחריפות פלפולו ולא היה בידי דוד לברר את האמת. רק בימי כלאב בנו שהשיב תשובות נכונות למפיבושת הושבו דברי דוד על כנם] - סמיכת חכמים לא מפיבושת שמו – סמיכת חכמים לא מפיבושת שמו - [הטעם שנזדקקה הגמרא לחילופי שמות] - מאור ישראל ואשיבה חורפי דבר – [חז"ל דרשו כאן מלת "ואשיבה", כי זו תגובה על מה שהכלימו פני דוד בתחילה] – מהרש"א משלם שכר טוב לצדיקים – [צ"ע כיצד יעשה האדם מצוות על מנת לקבל שכר? אלא כוונתם לראות פני שכינה בעת שמחלק שכר. ולכן כתוב כאן "שאתה משלם שכר", ולא ע"י מלאכים] - בניהו ד"ה מובטח אני למה נקוד על לולא - מגיד תעלומה לולא האמנתי – [שאלה איך ה' חוזר בו מההבטחה לטובה] - מאירי לולא האמנתי - רמב"ן (בראשית לב, יא) לולא האמנתי - גור אריה (בראשית לב, ז) לולא האמנתי - צל"ח (לדף ז:) (יעקב) שמא יגרום החטא - רמב"ן בראשית לב, יא (יעקב) שמא יגרום החטא - רבנו בחיי (בראשית לב, ח) (יעקב) שמא יגרום החטא – [צ"ע שמא לא מפני זה היה יעקב ירא אלא מפני שכבר קבל שכר על מצוותיו, כמ"ש "כי קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (בראשית לב, י)? והישוב לזה] – מהרש"א (יעקב) שמא יגרום החטא - גור אריה, בראשית (יב, ז); (טו, ו); (טו, יח); (לב, ז); (לב, י); דברים יח, כב (יעקב) שמא יגרום החטא – מהר"ל, גבורות השם 39-40 (ז) (יעקב) שמא יגרום החטא – [צ"ע הרי אמרו "מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה" (שבת נה ע"א). אלא כאן מדובר אם יש חטא ושם לא היה חטא אלא מניעת התוכחה. ועוד אומרים "שמא יגרום החטא" כשנתמעטו זכויותיו שיגנו עליו, אבל שם לא עבר מספיק זמן בין ההבטחה לבין הביצוע שיתמעטו זכויותיהם של "צדיקים גמורים" הללו] – מהרש"א (יעקב) שמא יגרום החטא – [פן שגג ונעלם ממה עליו לשוב בתשובה] - ר"מ אלשיך (דברים ו, יד) (יעקב) שמא יגרום החטא - צל"ח (יעקב) שמא יגרום החטא – [חטא שכעת ייכשל בו, שמתחבר לעשו הרשע] – שם משמואל (סוכצ'וב), וישלח עמ' מד (יעקב) שמא יגרום החטא - עינים למשפט עד יעבור עמך ה' וכו' עד יעבור – [כיצד למדו זאת על ביאת יהושע וביאת עזרא] - מהרש"א על סוטה לו ע"א ד"ה באותו יום עברו וכו' ובאו להר גריזים אלא שגרם החטא – ["חטא שהיה להם בימי בית ראשון"] - רש"י על סוטה לו ע"א ד"ה ליעשות להם נס אלא שגרם החטא – [החטא הוא שנשאו נשים נכריות ] - ראשית חכמה, שער היראה, פ"ג ד"ה עוד בחינה ב'. וכ"כ ר"א בן הגר"א בהערותיו לדברי הגר"א בביאור האגדות אלא שגרם החטא – [שבבבל נשתכחו סייגים וגדרים ] - משך חכמה (שמות יב, כב) אלא שגרם החטא - ר' צדוק, דברי סופרים, קטע ל"ג; ישראל קדושים, 113 אלא שגרם החטא - עינים למשפט (לסנהדרין צח:) אלא שגרם החטא - [החטא היה שלא עלו לא"י בזמן עזרא] - מהרש"א על יומא ט: סוף ד"ה כחומה (וכן העתיק לכאן "מאור ישראל") ססמגר – עיין רש"י; ערוך (ערך: ססמגור); ומהרש"א (תולעת זו מצויה ביותר בעץ ארז) דף ד ע"ב לא יאמר אוכל קימעא – [שבזה נראה שהאדם משעבד נפשו להש"י, שהוא אמנם יגע מן התנועה ומבקש מנוחה, ואעפ"כ משעבד נפשו ומתפלל] - נתיב א' 83 (ג) העובר על דברי חכמים חייב מיתה – [מדוע כאן אמרו "חייב מיתה" ובמקום אחר אמרו "נעקר מן העולם"] – תוספות על סוטה ד ע"ב ד"ה נעקר מן העולם העובר על דברי חכמים חייב מיתה – [כי חכמים אסרו רק כדי לעשות סייג, ונמצא האדם מזלזל וסומך על עצמו שלא ייכשל באיסור תורה ואינו צריך לסייג. ולכן איימו ביותר] - תלמידי רבנו יונה על הרי"ף, ברכות פ"א ד"ה וכל העובר העובר על דברי חכמים חייב מיתה – [כי העובר על הנאמר בתורה הוא מפני יצר הרע וחומריותו. אבל העובר על דברי חכמים הוא מפני שהוא מזלזל בסמכותם, וזהו חטא של השכל] - רבנו יונה, שערי תשובה, ח"ג ד, ה, ח העובר על דברי חכמים חייב מיתה – [כי ע"י גדר החכמים יש הבדל בין דבר לדבר ואז האדם בעל צורה המבדיל הין דבר לדבר. ואם ביטל זה, בטלה צורתו וחייב מיתה] - מהר"ל, באר הגולה 18 (א) העובר על דברי חכמים חייב מיתה – [כי כל איסורי דרבנן לומים מן פסוק "לא תסור" הנאמר בזקן ממרא, ושם יש עונש מיתה. ולכן גם כל הממרא דברי חכמים, אמנם אין בית דין של מטה מעניש אותו אלא בית דין של מעלה] – סמיכת חכמים העובר על דברי חכמים חייב מיתה – [נקח משל ממלכות בעולם בני אדם. העובר על דברי שר, מביאים אותו למשפט כדי שייענש. אבל העובר על דברי חיל פשוט העומד ליד הכניסה לארמון המלך, רשות בידו להרוג את הפולש ללא משפט ודין. כי מפני חולשתו של החיל, יש לחזק כוחו לבל ימרו פיו] – יערות דבש, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" איזהו בן עוה"ב – [שואל, הרי לכל ישראל יש חלק לעוה"ב ? אלא "יש לו חלק" רק אחרי שנענש על חטאיו. אבל "בן עוה"ב" כמו שהוא עכשיו] - "תורת חיים" על סנהדרין פז: איזהו בן עוה"ב- [ולא כתוב 'מובטח לו'] - ר' צדוק, צדקת הצדיק, ר"ח כל הסומך גאולה לתפלה – [מצוות הבטחון] - ריטב"א בשם רבנו יונה כל הסומך גאולה לתפלה – [כי "גאולה" היא תיאור הנסים שעשה לנו ה' בעבר. "תפלה" היא בקשה על העתיד כפי נבואות נביאינו, ממי שבידו לשנות לנו את העתיד. אלו הם ב' יסודות האמונה. לכן הסומך שבח הגאולה בעבר, וציפייתנו ותפילתנו על העתיד, הוא בן עולם הבא] – כור לזהב (מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי") השכיבנו הוא גאולה אריכתא – [מה שהקב"ה פורס סוכת שלומו עלינו להיות לנו לאלהים עד שישמרנו מכל פגע רע, זה עצמו ענין הגאולה] - נתיב א' 96 (עבודה, ז) הסומך גאולה לתפלה של ערבית – [הזכרת גאולה ממצרים באה לרמוז לגאולה העתידה. וסומכים לתפילה, שהיא בית המקדש (מגילה יח.). ובית מקדש שלישי יבנה בזכות יעקב. ולכן סומכין גאולה אף לתפילת ערבית] - בניהו ד"ה וריב"ל הסומך גאולה לתפלה של ערבית – [אמנם נגאלו בפועל רק בבוקר, אלא שבלילה מקודם הורשו לצאת. והמשבח את ה' עוד בזמן שקבלנו רשות, כי מאמין ובוטח בה' שישלים הגאולה, הוא בן עולם הבא] – העז ביד, המובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי" הסומך גאולה לתפלה של ערבית – [ר' יוחנן לפי ה"בכח" שפרעה שחרר מבלילה, וריב"ל מה"בפועל" שיצאו רק בשחרית] - מאור ישראל אמירת ה' שפתי תפתח - רסיסי, לו האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים - רבנו בחיי, ויקרא ז, לז האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים – [כי פרנסה יש בה חיי הבריות. וסדר א"ב הוא ענין התורה המביאה לעולם הבא] - נתיב א' 94 (עבודה, ו) ע"ע גבורות פרק ס"ה האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים – [אין פירושו שמפני זה לבד יזכה, אלא אם זכויותיו ועונותיו שקולים, מצוה זו תכריע לטובה] – עיון יעקב בשם טור (או"ח) ואבודרהם האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים - קול אליהו, ברכות ס"ק קעה האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים - [התועלת בכך, להתפלל לה' לצרכי שמים ולא לצרכי עצמו] - אמת ליעקב האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים - מגיד תעלומה האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים – [לא די באמירה לבד, אלא צריכים כוונת הלב. וצריך להאמין באמת כי פרנסתו באה מהקב"ה] - בן יהוידע ד"ה ברם דע האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים – [אין ענינו באמירה אלא בהכרה שבלב] - פרי צדיק, ח"ג 180 ל"ג בעומר, ד' האומר "תהלה לדוד" ג' פעמים - משך חכמה (ויקרא כו, ד) נ' באשרי - זהר ח"ב עמ' רלט: תיקוני זהר, תיקון סד נ' באשרי – [מקשה הרי במגילת איכה יש סדר אל"ף בי"ת, ולא דילגו אות נ'? ומתרץ] - שו"ת רשב"א ח"א, מט נ' באשרי - נצח 78 (יג) נ' באשרי - [מקשה הרי במגילת איכה יש סדר אל"ף בי"ת, ולא דילגו אות נ'? ומתרץ] - צל"ח נ' באשרי - יערות דבש (א, קסא, סוף דרש ט') נ' באשרי - גר"א, אמרי נועם נ' באשרי - גר"ח ולוז'ין, קטע אחרון של "כתר ראש" נ' באשרי - מראית העין נ' באשרי - [ללמד שאחרי גאולה זו לא תהיה יותר נפילה] - אמת ליעקב מפני שיש בה מפלתם של שונאי ישראל - [מקשה הרי במגילת איכה יש סדר אל"ף בי"ת, ולא דילגו אות נ'? ומתרץ] – בן יהוידע ד"ה אך רבינו הרשב"א נ' באשרי – [צ"ע הרי דוד חי זמן רב לפני עמוס, וכיצד ייזהר מפני פסוק בעמוס? וי"ל התורה כולה היתה מוכנה בשמים עוד בטרם לידת עמוס] - בן יהוידע ד"ה ואע"ג דקרא דנפלה סמכן דוד ברוח הקודש – [אע"פ שיש להם נפילה בעוה"ז, יש להם תקומה לעוה"ב, כי "עולם הפוך ראיתי. תחתונים למעלה, עליונים למטה" (ב"ב י ע"ב)] – עיון יעקב סמכן דוד ברוח הקודש – [ע"י נפילה ממשיך מל' שמים בעולם, נפילה היא צורך עליה] - פרי צדיק ח"א, טו, לר"ח חשון מיכאל באחת – י' מאמרות חקו"ד א, טו מיכאל באחת – [כי מרובים רחמי שמים, ולכן יש למיכאל כח מוגבר] - מהרש"א מיכאל באחת – המלבי"ם על יחזקאל א, יד דף ה בידך אפקיד רוחי – [משום מה בחרו לומר דוקא פסוק זה] – מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב אהבת ה', פרק א לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע – [מלת "לעולם" באה ללמד שלא רק לעניני מצוות, אלא גם לעניני רשות וחומריות, כמו ליהנות מאכילה ושתיה, ירגיז וישתדל לכוון לשם שמים] – מראית העין לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע – [מלת "לעולם" באה לאפוקי מדברי ר' יוחנן (יומא ל"ח) שכיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא. וכיצד "ירגיז"? יעשה סייג וגדר] – עיון יעקב רגזו ואל תחטאו – [יעורר את שכלו, ואם לא יצליח, יעורר קיום המצוות, ואם לא יתבודד ויעסוק במחקר מציאות האל ואחדותו (הערה: ע"ע בזה "שיחת מלאכי השרת" לר' צדוק, דף 22)] - המאירי רגזו ואל תחטאו - רבנו יונה, שערי תשובה א, ד רגזו ואל תחטאו - מהר"ל, דרך חיים 110 (ג' משנה א) רגזו ואל תחטאו - מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 197 רגזו ואל תחטאו - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ג' לאלול פ' תצא (דף שעט) רגזו ואל תחטאו - לב אליהו (לופיאן) ח"ג קע, קעד רגזו ואל תחטאו - חכמה ומוסר (רש"ז) א, נו רגזו ואל תחטאו – [מדוע אמרו "לעולם" ירגיז? אלא אפילו בדבר המותר לו, ילחם אדם נגד יצרו. "סעודה שהנאתך ממנה, משוך ידך ממנה" (גיטין ע.). עוד ביאור, "לעולם" אפילו בעת זיקנה, יחשוש מיצר הרע] - בן יהוידע ד"ה לעולם ירגיז רגזו ואל תחטאו – [כי יש ארבע אופני הכשרה מגיעולי המאכלות. צדיקים נידונים בצונן (יקרא ק"ש), בינוניים במים רותחים (מים זו תורה) רשעים בהגעלה וליבון באש (ירגיז), וההולכים אחרי הבהמיות הולכין לאיבוד ככלי חרס שנשבר שאין לו תקנה (יזכיר יום המות] - גר"א על ברכות רגזו ואל תחטאו - אמת ליעקב רגזו ואל תחטאו - ישראל קדושים 22 ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע – [בל יאמר אדם שיפעל נגד היצר לאט לאט, אלא יעשה בכל כוחו לכבוש אותו במהרה ובבת אחת, ולכן "ירגיז"] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" יעסוק בתורה – [כי התורה מושלת על המזיקין] - נתיב א' 144-145 (עבודה, יט) יעסוק בתורה – [היינו תושבע"פ ולא די בתורה שבכתב. וזה מדויק ע"פ דברי ט"ז באו"ח מ"ז "עסק" הוא עמל העיון] - ר' צדוק, פרי צדיק, דברים דף נה: יעסוק בתורה – [כי לימוד אגדה טוב כדי לכבוש יצה"ר של תאוה, ולימוד ההלכות לכבוש צה"ר של כעס] - גר"א, אבן שלמה, ב, ה יקרא קריאת שמע – [והרי קודם לזה הציע שיעסוק בתורה, ולמה לא הועילה? אלא אם יש טינא בלבו גם תורה שלמד לא תועיל, כמו אצל דואג ואחיתופל (חגיגה טו ע"ב). לכן כשיקרא קריאת שמע וייחד את הבורא ויבטל מדעתו כל ענין אחר, ובכוונה של מסירות נפש, תועיל לו תורתו] – עיון יעקב יזכיר לו יום המיתה – [יזכיר כי כל עצותיו של יצר הרע הם כדי להביא מות אל האדם] – מהרש"א יזכיר לו יום המיתה – [כיון שזו היא עצה בטוחה, מדוע לא יתחיל האדם תמיד ע"י עצה זו? אלא כיון שהיא עלולה להביא לידי עצבות ואז יכשל בחטא אחר, כדאי לצמצם באמצעי זה] – אדמו"ר ר' נפתלי רופשיץ, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" יזכיר לו יום המיתה – [יזכור שיש עולם אחר הנעלה ביותר] - ר' צדוק, מחשבות חרוץ 28 תחילת קטע ז' יזכיר לו יום המיתה - [יזכיר "לו", ליצרו הרע כי גם הוא עצמו ימות (סוכה נב.)] - עיני כל חי; ילקוט הגרשוני יזכיר לו יום המיתה - [מדוע הזכירו אמצעי זה רק לבסוף? כי לא יועיל אלא אם כן הקדים לו לימוד תורה וקריאת שמע] – לקוטי בתר לקוטי, על אבות, דף קצו כל הקורא קריאת שמע כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו – [ב' פיות, מול מצות עשה ולא תעשה] - מגיד תעלומה כל הקורא קריאת שמע כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו – [כי המזיקין באים משני צדדים, ימין ושמאל. אבל כאשר קןרא קריאת שמע אוחז באחדות וניצול מהשניות] – נתיב א' 144 (עבודה, יט); באר הגולה 28 (ב) הקורא ק"ש, מזיקין בדלים הימנו - צל"ח (ולא ילחמו נגדו) הקורא ק"ש, מזיקין בדלים הימנו - תורה תמימה, דברים לב, כד ס"ק סח-סט-ע הקורא ק"ש, מזיקין בדלים הימנו - הרמב"ם בהל' ע"ז יא, יב מפרש ששיר של פגעים מציל מבני אדם שהם המזיקים, וכן ביאר במו"נ ג, נא, וזה מבואר מה כוחו של ק"ש במדרש במד"ר כ פסקא כ, וכן תנחומא בלק י"ד, ורש"י (במדבר כג, כד) שמציל מן מחבלין. הקורא ק"ש, מזיקין בדלים הימנו – [המזיקין הם דעות רעות ונפסדות שיש בדעתו של האדם] - מאירי על ברכות ד: הקורא ק"ש, מזיקין בדלים הימנו – [מדוע דרשו חז"ל ב' פסוקים] - מגיד תעלומה הקורא ק"ש, מזיקין בדלים הימנו - מאור ישראל תורה זו מקרא – [רש"י פירש שמוסב על החומש. ונקרא כך כי מצוה יש לקרות בה בפיו בנקודתה ובפיסוק טעמים] – מהרש"א תורה זו מקרא, והמצוה זו משנה וכו' – [בא להורות כאן סדר הלימוד, שיש להקדים בתחילה המקרא ולסיים אותו, אח"כ משנה ולסיימה, אח"כ נביאים וכתובים, ורק אח"כ את הגמרא. ולא כאלו שמדלגים. ונגד המדלגים כתבו במסכת סופרים, פרק ט"ו] – עיון יעקב (וכדבריו כתב מהרש"א בסנהדרין כד ע"א, סוף ד"ה ואקח לי שתי מקלות) תורה זה מקרא - מגיד תעלומה תורה זה מקרא - משך חכמה (שמות כד, יב) תורה זה מקרא - [טעם שינוי הסדר, שנמצאו נביאים וכתובים אחרי המשנה] - תוספת ברכה, שמות כד, יב תורה זה מקרא - עינים למשפט והמצוה זו משנה – [צ"ע כיצד נרמזה "משנה" במלת "והמצוה"? אלא כל התורה כולה לא היינו יודעים כיצד לקיימה אם לא תורה שבעל פה. ולכן משנה היא "המצוה"] - אור הישר והמצוה זו משנה – [מדוע הוקדמה משנה לפני נביאים וכתובים, והפריד בין משנה לגמרא] - עיני שמואל להורותם זו גמרא – [פירש רש"י "סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה". וממשיך מהרש"א: "לפרש מהיכא נפקא המצוה מגוף התורה"] – מהרש"א ניתנו למשה בסיני - תורה תמימה, שמות כד, יב ס"ק כח עוסק בתורה יסורין בדלין – [כי היסורין הם חסרון באדם, והתורה מסלקת החסרון, כי היא השלמות הכל] - נתיב ב' 173 (יסורין, א') עוסק בתורה יסורין בדלין – [דוקא אם הלימוד הוא לשמה] - בן יהוידע ד"ה ואין עוף; - [ביאור לשון 'בדלין'] - וד"ה ובזה מובן עוסק בתורה יסורין בדלין – ["עוסק" הוא הלומד בעיון ועומק (ע"פ ט"ז בשו"ע או"ח סי' מז, ברכת "לעסוק בדברי תורה"). ואמרו הרופאים שכאשר מחשבותיו של אדם טרודות ועסוקות בענין אחר, אינו חש כל כך כאבים. ומי שראשי פנוי ממחשבה, מצטער מאד על כל כאב קל. וזהו שאמרו "נאלמתי דומיה? החשיתי מטוב? וכאבי נעכר" (תהלים לט, ג)] - תוספת ברכה, שמות טו, כו עוסק בתורה יסורין בדלין – [יגביהו עוף, זה המתרפה מהתורה] - שפת אמת שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - גר"א על שה"ש ג, יא ה' נתן תורה ושמח - גר"א (לשה"ש ג, יא) ה' נתן תורה ושמח - עיין זהר ג, לה:, וכן ויק"ר טז, ד "ודברי תורה שמחין כיום נתינתן מסיני" ה' נתן תורה ושמח - [ה' מסר את הכרעת ההלכות לב"ד של מטה, ואעפ"כ שמח כי 'נצחוני בני'] - מאור ישראל ד"ה מוכר עצב תורה ענין "מקח", כי נקנית במ"ח דברים (אבות, ו') יסורין באים, יפשפש – [ויקדים זאת לפני תליית הסיבה בביטול תורה, כי הם חסרון ממש באדם. אבל תורה היא השלמת האדם, ואינו חסר בעצמו] - נתיב ב' 173 (יסורין, א) יסורין באים, יפשפש – דרך חיים 81,181 (ב, מרבה בשר: ד' אם בטלת מהתורה) יסורין באים, יפשפש - [ההבדל בין פשפוש למשמוש] - מסילת ישרים, פ"ג יסורין באים, יפשפש – [עוד לפני שקוראים לרופא, יפשפש במעשיו כדי לתקנם. ועוד לימד כאן לשון "באים עליו", ולא שהביא על עצמו צרותיו מחמת התרשלות והזנחת דרך הטבע, או ע"י רבוי אכילה] – עיון יעקב אם יראה אדם יסורין באים עליו, יפשפש – [צ"ע לשון "יראה"? אלא גם כשלא ניכר לאחרים אלא אדם זה בלבד מכיר ביסורין, יחשוש פן יתגברו יותר, ועליו לפשפש] - בן יהוידע ד"ה אם יראה יסורין באים, יפשפש - אמת ליעקב יתלה בביטול תורה - עיקרים ד, יג יתלה בביטול תורה - אור החיים (דברים כב, סוף פסוק י"ג) יתלה בביטול תורה – [אם חטא בביטול תורה, כיצד יאמר "פשפש ולא מצא"? אלא יתלה שלא למד תורה מספיק ולכן לא דקדק ואינו יודע במה חטא] - עוללות אפרים (לונשיץ) סי' ש"י יתלה בביטול תורה – [מסביר שאם לא ימצא, כנראה מתוך ביטול תורה לכן איננו מבין במה החסיר] - גר"א (סערת אליהו) יתלה בביטול תורה – [בכל שאר ביטול מצות עשה אין עונש בשמים אא"כ בעידנא דריתחא (מנחות מא ע"א) חוץ מביטול תורה שעל זה יש תמיד עונש] – עיון יעקב יתלה בביטול תורה - [זה מפני שיש דרגות שונות בעמקות התורה, ובזה ביטל] - פלא יועץ, ערך: ידיעה) - [או יש לפרש שהוא נתבע על ביטול מהלימוד אפילו זמן קצר שבו אפשר לבלוע הרוק] - פלא יועץ, ערך: קביעות עתים לתורה יתלה בביטול תורה – [כמה חשבונות בזה] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, פרשת נח, לפני ד"ה ומוראכם וחתכם; וכן בפרשת יתרו ד"ה דרך הרביעי יתלה בביטול תורה – ר' חיים ולוז'ין, רוח חיים, ד יתלה בביטול תורה – [ארבעה פירושים] – בן יהוידע יתלה בביטול תורה – [והרי כתב מקודם "פשפש ולא מצא"? אלא אפשר כי הוא עצמו למד, אבל כשבאו אחרים ללמוד אתו סירב ללמדם, וגם זה נקרא עון ביטול תורה] – מילי דברכות, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" יסורין של אהבה - רס"ג, הקדמה לאיוב, עמ' יג-יד יסורין של אהבה - רש"י על הסוגיא יסורין של אהבה – חובות הלבבות, חשבון הנפש, פ"ג חשבון כז-כח יסורין של אהבה - ספר חסידים, תר"ה יסורין של אהבה - מו"נ ח"ג, יז יסורין של אהבה - מאירי, חיבור התשובה, שבר גאון ח"א פ"ד (586) ועל אבות פ"ד, שלוות הרשעים יסורין של אהבה – [יש יסורין הבאים על איש זך וישר לשם נסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא, והם יסורין של אהבה] – רבנו יונה, שערי תשובה, שער ב' סוף פסקא ה יסורין של אהבה - כתבי רמב"ן (מוסד הרב קוק), על קהלת, דף קצט יסורין של אהבה - רבנו בחיי (שמות ה, כב) יסורין של אהבה –– [יש ארבע סיבות מדוע בני אדם סובלים יסורין [א] מצד הטבע הכולל, כמו שהגשם שוטף גם צדיק וגם רשע, כאשר לא יהיה הצדיק שלם שה' ישגיח עליו לבטל את מערכת הטבע עבורו [ב] ולפעמים יחולו רעות על הצדיק בעבור כללות האומה על צד העונש, כי נחשב לו למרי שלא בקש רחמים על בני דורו; ופעמים הוא סובל יסורין "כדי לכפר על כלל האומה, להיות שהש"י חפץ בקיום העולם ויודע שהצדיק יקבל היסורין בסבר פנים יפות ולא יקרא תגר על מדותיו של הקב"ה. לפיכך מביא הקב"ה יסורין על הצדיק, כופר הרע הנגזר לבוא על כלל האומה. ולפעמים יבואו רעות על הצדיק מצד ההשגחה האישית, והוא שאין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ושמא חטא וכו' ולא נתן על לבו לשוב מהן וכו'. ופעמים יבואו על הצדיק יסורין כדי לשומרו מן החטא שהוא מתחיל להכשל בו או שהוא מוכן אליו וכו' וכו'. ובענין יסורין של אהבה, יש שהם למרק איזה טומאה שבנפשו, כמו שמתעצל בקיום איזו מצוה וכו'. ויש שמביא ה' יסורין על האדם לנסותו אם הוא עובד את ה' מאהבה גמורה כמ"ש "כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" (דברים יג, ד)] - ספר העיקרים, מאמר ד, פרק יג יסורין של אהבה - ר' עובדיה ספורנו, אבות ד, יח יסורין של אהבה – המבי"ט, בית אלהים (תשובה, ט) יסורין של אהבה – [כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה, אבל מצד גופו שהוא חומרי אינו ראוי, באים יסורין לסלק את החומר] - מהר"ל, נתיב יסורין פ"א 175 יסורין של אהבה - של"ה, מאמר חמישי יסורין של אהבה - מהר"ל על אבות דף רכב (ה, עשרה נסיונות) יסורין של אהבה - רמח"ל, דרך השם ח"ב פ"ג, ח יסורין של אהבה - רמח"ל, דרך השם, ח"ב פ"ג פסקא ח; דעת תבונות, קטע קסו יסורין של אהבה - גר"א על אגדות ברכות בסוגייתנו יסורין של אהבה – [כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה, אבל מצד גופו שהוא חומרי אינו ראוי, באים יסורין לסלק את החומר] - אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, ישמח משה, תחילת פרשת כי תשא יסורין של אהבה – [אע"פ שהאדם לא חטא, מביא ה' עליו יסורין ואם אינו חושב תרעומת על הקב"ה, יתן לו ה' שכר רב על שעמד בנסיון] - אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, ישמח משה, סוף פרשת נצבים, ד"ה מעכשיו נתיישבו הפסוקים יסורין של אהבה – [צער גדול שיש לצדיק שקול נגד פורענות של כמה אלפי אנשים, ומצילם מהקטרוג] - בן יהוידע ד"ה בידוע שיסורין של אהבה יסורין של אהבה – [היסורין הם דין, והצדיק מקבל אותם באהבה (ע"פ מ"ח דברים של קנין תורה, באהבת היסורין, אבות פ"ו)] – בן יהוידע ד"ה ונ"ל בס"ד לרמוז יסורין של אהבה - אמת ליעקב יסורין של אהבה - פרי צדיק (א, 138 חנוכה א') יסורין של אהבה - עינים למשפט ה' חפץ בו, מדכאו ביסורין - [כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה, אבל מצד גופו שהוא חומרי אינו ראוי, באים יסורין לסלק את החומר] - נתיב ב' 174 (יסורין, א) ה' חפץ בו, מדכאו ביסורין - קורא באמת ס"ק א ה' חפץ בו, מדכאו ביסורין – [היעה צ"ל מייסרו, אלא בא לומר שמלמדו מדת ענוה ושפלות, לשון דכא ושפל רוח] - בן יהוידע, ד"ה כל שהקב"ה חפץ בו מה אשם לדעת – [מדוע מכל הקרבנות נבחר רק האשם בעניננו] – עיון יעקב מה אשם לדעת - עיני שמואל שנאמר את אשר יאהב יוכיח – [כדי שיזדעזעו וילמדו מכך בני הדור, "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי הקיר?" ובני הדור יתקנו את מעשיהם. ולפעמים הוא כדי לכפר על עון הדור (עיין זהר ח"ג דף ריח ע"ב)] – עיון יעקב ואם קבלם מה שכרו? יראה זרע, יאריך ימים – ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו – [החידוש הוא למרות ששכלו מבולבל ביסורין וכחו חלש, יעמיקהו ה' תלמודו] – בן יהוידע תלמודו מתקיים בידו – [יהיה נאה דורש ונאה מקיים בפועל] – בן יהוידע תלמודו מתקיים בידו – מרומי שדה שן ועין – [שן, טיפוס של יסורי אברים הפנימיים, עין של האברים החיצונים] - המאירי שן ועין – [צ"ע כי הרי עבד עברי אינו יוצא בשן ועין! אלא בדין עבד כנעני יש רמז להשתחרר מכבלי יצר הרע] – בן יהוידע ג' מתנות טובות - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ג' לשבת נחמו (דף שנג) ג' מתנות טובות – [מפורש בתורה שהן "טובות". תורה שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם". ארץ ישראל "על הארץ הטובה אשר נתן לך". ועולם הבא: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב" (דברים ל, טו). ולא ניתנו אלא ע"י יסורין, כדברי התנא "כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחיה" (אבות, ו); וארץ ישראל "ובל יאמר שכן חליתי" וכו' (כתובות קיא. עיין שם "שיטה מקובצת") וכדי לזכות לעולם הבא צריכים כפרת עון. כדכתיב: "למען ענותך וכו' להיטיבך באחריתך" (דברים ח, טז)] – מהרש"א (אמר המלקט: ולכן מצאנו כי קצירי ומריעי הם לומדי התורה (רש"י על ר"ה טז ע"א ד"ה אקצירי ומריעי ע"פ נדרים מט:) וגם הם חלשים כנשים (יומא עא.) ג' מתנות טובות – [ארץ ישראל היא קדושה, אבל תורה היא יותר נבדלת כי היא שכלית ובלתי גשמית, ועוה"ב נבדל לגמרי. וצריכים לסלק את הגוף והחומריות] - נתיב ב' 176 (יסורין, ב) ג' מתנות טובות - דרך חיים 298 (פ"ו, ביישוב); הקדמה דף 8 ג' מתנות טובות - מהר"ל, דרשות 5 (הקדמה לדרוש על התורה) ג' מתנות טובות - של"ה קנז. (פסח דרוש ב') ג' מתנות טובות – [ב' פירושים מדוע נבחרו רק ג' אלו: תורה, א"י ועוה"ב] – עיון יעקב ג' מתנות טובות – [כי יש אדם הלומד תורה כי הוא סקרן לדעת הרבה חכמות. ולכן בוחן ה' ומביא יסורין, ואם למרות זאת לומד התורה, הרי זה לשמה] - בניהו ד"ה ג' מתנות טובות ג' מתנות טובות - אמת ליעקב ולא נתנן אלא ע"י ייסורין – [אין שלימות השגתן בלי יסורין, כדי למעט מיעוט עונות שבידינו] – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, חקור דין, ח"ב סי' כא כל העוסק בתורה ובגמ"ח – [ע"י תורה יש בו אמת וכח שכלי, ובזה מזכך את החומר. וכן העוסק בחסד אינו כחומר, שהחומר תמיד מקבל ואינו משפיע אל הזולת] - נתיב א' 146 (גמ"ח, א) כל העוסק בתורה ובגמ"ח - [אמת זו תורה, כל העולם קיים בזכותו, ולכן מוחלין לו. חסד, במדה שהאדם נוהג, נוהגים עמו] - נתיב ב' 173, 176 (יסורין, א-ב) [יסורין של אהבה - ע"ע לעיל דף ה ע"ב נגעים - הכותב (ב'עין יעקב') נגעים, אינו יסורין של אהבה – [כי מצורע חשוב כמת] – נתיב ב' 176 (יסורין, ב) נגעים - פרי צדיק (ג, 111 תזריע, א) הא לן והוא להו – [כי בא"י הם שרוים בלי עון (כתובות קיא.) ולכן אלו הם יסורין של אהבה] – עיון יעקב דין גרמא דעשיראה ביר - תשובות הגאונים (הרכבי) סי' ת"ט דין גרמא דעשיראה ביר - [מקשה מדוע לא קיים מצות קבורה? ועונה כי "ביר" בירושלמי הוא סעודת ההבראה לאבלים, ועצם זה הוא ממאכלי הסעודה ההיא] - תולדות אדם (ר"ז ולוז'ין) דין גרמא דעשיראה ביר - עינים למשפט הא דהוו ליה ומיתו – [זה רק אם עוד נשאר לו לכל הפחות בן אחד חי] - שפת אמת חביבין עליך יסורין – [יש שהצדיק אינו רוצה ביסורין אלו למרות שמכפילים את שכרו, כי קשים הם עליו] - דרך חיים 193 (פ"ד, שלוות רשעים) חביבין עליך יסורין - של"ה נ, נג (עשרה מאמרות, ג-ד) לא הן ולא שכרן – [מפני חשש ביטול תורה, לא רצה במעלת היסורין] – רמ"ע מפאנו, מאה קשיטה, פסקא לב לא הן ולא שכרן – [אע"פ שזוכים ע"י יסורין לגילויים מן שמים, צדיקים אלו העדיפו השגות שמשיגים ע"י עמל התורה] – עין איה, ברכות פ"א פסקא לה הב לי ידך – [כלומר השתתפות זכותו עם זכותו של החולה) – ר"מ אלשיך (בראשית כא, יז) אין חבוש מתיר עצמו – [צ"ע הרי אמרו חז"ל "יפה תפילת החולה על עצמו מתפילתם של אחרים"?] - גור אריה, בראשית כא, יז אין חבוש מתיר עצמו - פתח עינים (לסנהדרין דף צה.) אין חבוש מתיר עצמו – [רש"י בסנהדרין צה ע"א מבאר כי אין דעתו מכוונת להתפלל, וב"באר שבע" שם מבאר כי מדת הדין מקטרגת עליו] – מרגליות הים, סנהדרין צה ע"א פסקא כו גלייה לדרעיה ונפל נהורא – [בית אפל: מותו מתקרבת, דרעיה, הצילו בכח הזרוע] - אמת ליעקב גלייה לדרעיה ונפל נהורא – [האיר כל ספקותיו, בכה על האי שופרא בדלי בעפרא, שאחרי מותו יישארו כל התלמידים בספקותיהם] - אור הישר אי משום מזוני - נצח 103 (יט) אי משום מזוני - אמת ליעקב א' המרבה וא' הממעיט - דרך חיים 106-107 (פ"ב, היום קצר, לא עליך המלאכה לגמור) א' המרבה וא' הממעיט – [כי ר"א בן פדת לא הצליח להרחיב השמעתא, בב"מ פד. וזהו שאמר כאן 'אחד הממעיט'] - שפת אמת להאי שופרא דבלי בעפרא – [ר' יוחנן נשתייר משפירי ירושלים (בבא מציעא פד.) לכן במיתתו נסתלקה כבוד ירושלים. ועל כך בכה] – מהרש"א להאי שופרא דבלי בעפרא – [חשש שמא מחמת עונותיו לא יקום לתחיית המתים] - אמת ליעקב ת' דני דחמרא - בינה לעתים, עת צרה, תחילת דרוש ב' לשבת איכה (עמ' סז, קסו, שיא, שכא) ת' דני דחמרא – ["חמרא, מזלא דמריה גרים" (בבא בתרא צח.) פירש רשב"ם: "חטא של בעל היין". ולכן דוקא בהפסד יינו שאלו, ולא בדברים אחרים] - אור הישר בתר גנבא גנוב וטעמא טעים – ר' יהונתן אייבשיץ, תומים ד, ב בתר גנבא גנוב וטעמא טעים – [יש ב' בחינות בגניבה. נזק לזה שנגנב ממנו, ונזק לנפשו של הגונב, שמקלקל את מדותיו. כאן אע"פ שהוא גונב מהגנב, אבל הוא מקלקל את צדקותו של עצמו] – ר' יעקב דובנא, אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" בתר גנבא גנוב וטעמא טעים - אמת ליעקב בתר גנבא גנוב וטעמא טעים - [מדוע לא נאמר כאן 'עביד אינש דינא לנפשיה'] - שפת אמת בתר גנבא גנוב וטעמא טעים - עינים למשפט הדר חלא והוה חמרא – [אפשר שרב הונא שילם לאריס גם מה שלקח ממנו בעבר, ולכן גם החומץ נתקן וחזר להיות יין. אבל אפשר שקיבל עליו רק מהיום ולהלאה לתת שבישא לאריסו, ולכן לא נתקן העבר אלא הרויח על החומץ מהיום והלאה] - פתח עינים הדר חלא והוה חמרא – [מאן דאמר שנהפך החומץ ליין, רואה בנס נגלה נפלאות הבורא כמו רב יוסף (שבת נג ע"ב). אבל מאן דאמר שנשאר חומץ אלא שמחירו התיקר, סבור כאביי שאין לעשות נס ושינוי הטבע אלא נושע באופן טבעי] – עטרת צבי, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" הייתי מצטער – [לשון "מצטער" יש לפרש ע"פ אגרת הקודש פ"ג ("כתבי הרמב"ן", מוסד הרב קוק, ח"ב עמ' שכז) המסביר שמדובר בין מדת קרירות וחום, שהמולידים יהיו מאוזנים בתכונותיהם. וכ"כ גר"א על מאמר חז"ל זה, בביאורו לספר יצירה פ"ה מ"ז, דף 36. שזהו ענין מדות ממוצעות, וזה הנקנה בצער ועמל] הייתי מצטער – [מצטער בענין התפילה, אע"פ שמותר ללמוד לפני התפילה, כי כלשון מהר"ל (נתיב עבודה פ"ג) "ראוי שתהיה התפילה תיכף ומיד כשעומד ממטתו" כדי להורות שהאדם הוא עלול] הייתי מצטער - [שיתפלל לפני שישמש ויזכור בדעתו מנורה שבדרום ושולחן שבצפון ההיכל] - תלמידי רבנו יונה על ברכות פ"א ד"ה כל הנותן הייתי מצטער – [שחצרותיהם לא היו מכוונות לפי צפון-דרום העולם אלא באלכסון, וקשה לסדר רהיטי החדר לכיוון הנכון העולמי] - בן יהוידע, וכן כתבו פני יהושע, וכן עץ יוסף הייתי מצטער - פרי צדיק ח"ג 123-124, וישב ג הייתי מצטער - עינים למשפט מטתו בין צפון לדרום - אגרת הקודש לרמב"ן, ("כתבי הרמב"ן", מוסד הרב קוק, ח"ב עמ' שכז) פ"ג (עיין לעיל ד"ה הייתי מצטער) מטתו בין צפון לדרום - [מתפלל קודם ההריון, על חכמה ועושר] - ריטב"א מטתו בין צפון לדרום - [רוח צפון הוא קר, ורוח דרום חם. ולכן הממוצע ביניהם הוא במזג השוה] - רמא, תורת העולה ח"א פרק כד מטתו בין צפון לדרום – [כלומר היה מתפלל שיהיו בניו חכמים (דרום) ועשירים (צפון) ע"פ הגמרא בבבא בתרא כה ע"ב "ידרים" "יצפין"] – מהרש"א מטתו בין צפון לדרום - נתיב א' 85-86 (עבודה, ג) מטתו בין צפון לדרום - [כלומר רוחב המטה בין צפון לדרום, וכמו אדם הראשון שהיה מסוף העולם ועד סופו (חגיגה יב.) והיה ראשו מא"י וגופו מבבל (סנהדרין לח) הרי שהיה ראש המטה למערב] – שו"ת רמ"ע מפאנו, סי' ג (וכן כתב "ארצות החיים" למלבי"ם בשם אחרונים (או"ח סי' ג סעיף ו) ובשו"ת בנין עולם (לגאון ר' יצחק אייזיק חבר) סי' א' כתב בשם הגר"א שראשו של המטה למזרח, וכן מפורש בגר"א על אגדות מסכת ברכות (פסקא י"ד). ודלא כספר "בנין של שמחה" שה"משנה ברורה" הביא. מטתו בין צפון לדרום - מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 196 (נדפס בסוף "הגדה של פסח" למהר"ל) מטתו בין צפון לדרום - [הנזהר בזה מחמת אימת השכינה אינו פונה למזרח ומערב, ממילא אינו אץ ברגלים (עירובין ק:) ויזכה לבנים זכרים] - מגיד תעלומה מטתו בין צפון לדרום - עינים למשפט טורפין לו תפילתו – [כי גרם טירוף דעת למתפלל] - ריטב"א טורפין לו תפילתו – נפש החיים, ש"ב פי"ד דף ו לוא הקשבת למצוותי – [צ"ע מניין שזו לשון עיכוב והמתנה? אלא שהוא ממתין לשמוע ברכה מחבירו, ומקשיב כדי שיענה עליה "אמן"] – מהרש"א לוא הקשבת למצוותי – [צ"ע מניין שזו לשון עיכוב והמתנה? אלא הקב"ה עצמו המתין ב' פעמים. בתחילה לאברהם (שבת קכז.) ועוד למרים כשנצטרעה (סוטה ט:) ולכן כתוב "מצוותי" לשון רבים. ועוד מצות "ואהבת לרעך כמוך" שקולה ככל תרי"ג, והרי "מצוותי" לשון רבים] - בניהו ד"ה זוכה אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין – [מובא במדרש דברים רבה ד, ד, כי לכל המזיקין יש פורמא [מסוה] על פניהם, כדי שלא יזיקו לבריות. וכן "אלמלי ניתנה רשות לעין לראות" מוסב על המזיקין, ולא על הניזקין] – חידושי הגאונים, ב"עין יעקב" מזיקין – ["הם הדעות הכוזביות"] - מאירי על ברכות ד: מזיקין – ר' עובדיה ספורנו על התורה, "כוונת התורה", קטעים כ"ב-כג (נדפס בספורנו על התורה, מהד' מוסד הרב קוק) מזיקין - ר"א דסלר, מכתב מאליהו ח"ד, 209 מזיקין - ביאור הגר"א על אגדות אינהו נפישי מינן – [אפשר לפרש כי הם מתרבים מפני מעשים רעים שלנו, "מינן"] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה – [נוצרו יותר מימינו מפני ביטול מ"ע שהם כל עת ושעה, ונוצרו פחות משמאלו על שעבר על ל"ת]- מגיד תעלומה אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה – [תמוה שיהיו יותר מזיקין בימינו מאשר בשמאלו? אלא בתחילה יצרו של אדם מזיק לו בשמאל לעבור על לא תעשה. וכאשר אינו מצליח בזה, פונה לימינו שיעשה מצוות לשם גאוה, ובזה מצליח יותר] – ליקוטי בתר ליקוטי האי דוחקא דהוי בכלה, מינייהו – [מדוע הודיעו לנו חז"ל זאת? אלא אם אירע כך, יאמר שיר של פגעים "ויהי נועם" (שבועות טו ע"ב) להגן עליו מהמזיקים] – עיון יעקב האי דוחקא דהוי בכלה, מינייהו – מהראוי שהאדם ישמח בלימוד תורה. אבל כאשר כל מניע קלה טורדתו, ידע שאין זה אמת אלא שהמזיקים מביאים עליו נסיון] – עין איה הני מאני דרבנן דבלו – [כיון שיש בו התורה הנבדלות, נדבקים בו יצורים רוחנים ומזיקים] - נתיב א' 56 (תורה, סוף יג) הני מאני דרבנן דבלו - דרכי נועם (עמ' עא, קיב) הני מאני דרבנן דבלו – [מדותיו של האדם נמשלו לבגדים (גר"א על משלי כ, כג) ואותם ת"ח שמדותיהם בלויים, זה מפני מזיקים ומחשבות רעות, המתגרים במי שעולה בלימודו] - עין איה שליתא דשונרתא - גר"א על אגדות בעניננו, וכן על בבא קמא דף ס', ת"ר כלבים שליתא דשונרתא - קהילת יעקב, ערך: חתול שליתא דשונרתא - כנפי יונה ח"ב, פרק ק אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת – [צ"ע מפני מה הוסיפו מלים "תפלתו של אדם" ולא אמרו "אין התפלה נשמעת אלא בבית הכנסת"? אלא אם מפני סיבה מתפלל האדם ביחידות בלי מנין כי איחר וכיו"ב, גם אז יקפיד להתפלל דוקא בתוך בית הכנסת] – סמיכת חכמים במקום רנה שם תהא תפילה – [שם מזמרים שבחו של ה', וכאשר האדם הוא בשמחה של מצוה, שכינה שורה] – עיון יעקב במקום רנה שם תהא תפילה – [כי במקום בית הכנסת שם מלמדים לתינוקות תורה, במנגינה. ושם יתפלל] – גר"א, על משלי א, כ תפלה של אדם נשמעת בבית הכנסת – [כי השכינה נמצאת שם ושומע תפילתו] - נתיב א' 93 (עבודה, ו) תפלה של אדם נשמעת בבית הכנסת - בינה לעתים, עת הזמיר, דרוש ג' לתפלה (עמ' קפו, תא, תכז) תפלה של אדם נשמעת בבית הכנסת – [צ"ע והרי ר' אמי ור' אסי התפללו רק ביני עמודי היכי דהוו גרסי? אלא כאן מדובר במי שמתפלל בלשון ארמית, או שהוא ביחידות, יעשה זאת בבית הכנסת אשר שם השכינה מצויה, ואף בלועזית או ביחידות תקובל תפילתו] – עיון יעקב תפלה של אדם נשמעת בבית הכנסת – [מדוע הוסיפו "של אדם"] - צל"ח תפלה של אדם נשמעת בבית הכנסת – ['רנה', קול של המון רב] - שפת אמת ג' שיושבין - המאירי ג' שיושבין וכו' - [ביאור לכל מספר ומספר] - דרך חיים 126 (פ"ג, עשרה שיושבים) ומניין לשנים שיושבים ועוסקים בתורה - שכינה עמהם - המאירי (כלומר שמצליחים לברר את האמת) חשב לעשות מצוה ונאנס – [כי השכר הוא לנשמה. ואם היה עיכוב, הוא בא מפני סיבה אחרת ולא מהנשמה. לכן לא תקופח] - מהר"ל, תפארת ישראל, 13 (ג) חשב לעשות מצוה ונאנס - פתח עינים חשב לעשות מצוה ונאנס - עיני כל חי חשב לעשות מצוה ונאנס – [כי עצם הנשמה הישראלית רוצה לעשות טוב (כמפורש ברמב"ם, הל' גירושין סוף פרק ב) אלא סיבות חיצוניות גורמות מניעת המצוה. אבל אצל גוי עצם נפשו חושקת לעשות רע (כמו שכתוב "נפש רשע איותה רע", משלי כא, י) ולכן גם אם חשב לעשות מצוה, לא ישלימנה כי אין זו רצונו הפנימי. אבל לעשות רע הוא רצונו, ולכן גם על מחשבה שלו נענש] - משך חכמה (בראשית כב, יד) אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שכינה עמו – [מדובר בלימוד תורה שבכתב, כי בתורה שבע"פ צריכים שנים כדי להתחדד] – עיון יעקב אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שכינה עמו שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך" – [אסור להזכיר שם שמים לבטלה, אבל באמצע לימודו זה מותר. ולכן בפסוק זה מדובר בעוסק בתורה] – מהרש"א. וכן פסק מהר"י עמדין (שאילת יעב"ץ, ח"א סי' פ"א) והביא ראיה מהמפורש להלן בדף כב ע"א כי בעל קרי מדלג את האזכרות, משמע כי אדם שאינו בעל קרי נוהג לבטא את האזכרות. אלא שהחיד"א (ברכ"י או"ח סי' רטו ס"ק ד) מביא מנהג של המחמירים וקוראים מלת "השם" ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות - [הלומדים יזכרו היטב את לימודם] - המאירי ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות – [כיון שהם שנים, ע"י משא ומתן שלהם בדברי תורה אפשר שיגיעו אל האמת, ויהיו ראוים דבריהם להכתב בספר הזכרונות של הקב"ה] – מהרש"א ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות - [צ"ע הרי מפורש במשנה (אבות) "וכל מעשיך בספר נכתבים"? משמע אפילו יחיד? אלא יש לחלק בין "מעשה" הנכתב, לבין "דיבור" כשזה של יחיד אינו נכתב בספר הזכרונות] – מראית העין ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות – [מדובר שהם מוסיפים בחידושי תורה] – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, חיקור דין, ח"ב פרק יד ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות - [כשלומדים שנים יחד הם מתווכחים ומבררים את האמת, אבל האחד היושב ומחדש בתורה אין זה ברור שמחדש ע"פ האמת, ולכן חידושיו אינם נכתבים] – ישמח משה, ר"מ טייטלבוים מאהעל, פרשת צו, הפטרה לשבת הגדול ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות - ר' צדוק, צדקת הצדיק, קפה ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות – [אחד שלומד ומבטא בשפתיו, דבריו נכתבים. מה שאין כן אם לומד בדומיה. ושנים הלומדים יחד, גם השומע נכתבת תורתו אע"פ שאינו מבטא בשפתיו] - בניהו ד"ה תרי מיכתבן ב', דבריהם נכתבין בספר הזכרונות – [על קושיית תוספות כי גם ביחיד "כל מעשיך בספר נכתבים" (אבות, ב) עונה ע"פ המאירי הנ"ל שבשנים זוכרים יותר טוב] – ישמח משה, ר"מ טייטלבוים מאהעל, פרשת צו, הפטרה לשבת הגדול עשרה קדמה שכינה - [מביא שו"ת רשב"א א, נ, ור"מ לונזאנו] - פתח עינים מניין שה' מניח תפילין - רשב"א (נדפס ב"עין יעקב") מניין שה' מניח תפילין - רבנו בחיי, כד הקמח, תפילין מניין שה' מניח תפילין - ריטב"א מניין שה' מניח תפילין – [כי בתפילין של יד רק בית אחד להורות על הלב, שם חיות כל האברים. כך הקב"ה הוא לבו של העולם. ובתפילין של ראש ארבע בתים, מול החי, והמדבר, הגלגלים והשכלים הנבדלים. ועוד שיש לכל נברא ארבע סיבות: החומר והצורה, והפועל והתכלית. ומצד ההבחנה בברואיו מכירים אנו במציאותו של הקב"ה] - רמא, תורת העולה ח"ב פ"ב מניין שה' מניח תפילין - גבורות השם 168 (מד), מהר"ל, באר הגולה 59-60 (ד) מניין שה' מניח תפילין – [התפילין קשורים לנו על הזרוע והראש, להורות על דבקותנו במה שכתוב בהם (ד' פרשיות). וכך הקב"ה מתוך אהבתו אלינו הדביק אותנו אליו, וזהו הנקרא "מניח תפילין". נשבע ה' בימינו זו היא מדת החסד, ובזרוע עוזו היא מדת הגבורה, מול אומות העולם. וכך תוכן כל הפסוקים המוזכרים כאן להורות על דבקותו בנו] – מהרש"א מניין שה' מניח תפילין - של"ה דף י (בית ישראל) מניין שה' מניח תפילין - שו"ת באר שבע, סי' עא מניין שה' מניח תפילין - צל"ח מניין שה' מניח תפילין – [שכל מחשבות ההנהגה העליונה הן למטרת עם ישראל, וכן כל הפעולות המעשיות שבעולם הן למען ישראל] - גר"א על אגדות ברכות מניין שה' מניח תפילין - אמת ליעקב מניין שה' מניח תפילין - מרומי שדה מניין שה' מניח תפילין - עיני שמואל נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו – [צ"ע כיון שהקב"ה מניח גם תפילין של ראש (הרי הראה למשה קשר של ראש) מדוע אינו נשבע בתפילין של ראש? למה דוקא בזרוע עוזו תפילין של יד? עיין ישובו] – תאוה לעינים נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו – [צ"ע כיון שהקב"ה מניח גם תפילין של ראש (הרי הראה למשה קשר של ראש) מדוע אינו נשבע בתפילין של ראש? למה דוקא בזרוע עוזו תפילין של יד? אפשר כי תפילין של ראש מסמלים מצב רוממותם של ישראל "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אבל תפילין של יד הם הסתרה "לך לאות ולא לאחרים לאות" (מנחות לז ע"ב) וה' נשבע גם במצב של שפלותם של ישראל הוא להם למושיע] – נ"ל המלקט זרוע עוזו היינו תפילין - המלבי"ם על ישעיה סב, ח זרוע עוזו היינו תפילין - תורה תמימה, דברים כח, י' ס"ק יד וראו כל עמי הארץ - גבורות השם 144 (לט) וראו כל עמי הארץ - משך חכמה (דברים לד, יב) מה כתיב בהו - גבורות השם 169 (מד) מה כתיב בהו – ["במאמר זה באו להודיע ההפרש שיש בין ישראל לשאר האומות. כי כל הנבראים נבראו לכבודו ית' וכו' אבל הכבוד והפאר שיש לו מן ישראל הוא ג"כ תכשיט כבוד אל הש"י, ואינו כמו כבוד משאר הנמצאים"] – באר הגולה 60 באר רביעי מה כתיב בהו – [בירור מפני מה דוקא פרשיות אלו] – רמ"ע מפאנו, מאה קשייטה, פסקא ו מה כתיב בהו - צל"ח (מדוע הביאו פסוקים מדברי הימים) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם – [רש"י על התורה (דברים כו, יז) מפרש לשון "הבדלה", שייחדנו את ה' בלבד, אף הוא בחר רק בנו בלבד, כמו החוטב עצים בוחר רק כנף מסוים זה ולא בשאר] – מהרש"א על חגיגה ג ע"א (אמר המלקט: וכן מפורש יותר בתרגום יונתן, דברים כו, יח) חטיבה אחת - נצי"ב דברים כו, יז חטיבה אחת - תורה תמימה, דברים כו, יז ס"ק פב חטיבה אחת - [עיין גיטין נז: נשבענו שלא נמיר אותו באל אחר, ואע"פ שסבלנו צרות צרורות ומרורות בגלותנו, קיימנו אהבת ה' "בכל נפשך". ולכן גם הוא ית"ש לא ימירנו באומה אחרת] - אור הישר על פ' תבא חטיבה אחת - [כל שיש בעולם אינו חשוב ואינו מוזכר בשם, חוץ מן ישראל] - מגיד תעלומה חטיבה אחת - אמת ליעקב חטיבה אחת - פרי צדיק (ח"ג 76, פסח מ"ד) |