אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק


דף כו

תפלות, אבות תקנום - נתיב א' 83 (עבודה, ג); דרך חיים 134 (פ"ג, שינה של שחרית)

תפלות, אבות תקנום; כנגד תמידים תקנום – [ההבדל בין שני הטעמים, אם ג' אבות תקנו הרי תפילת ערבית חובה; ואם כנגד תמידים, תפילת ערבית רשות] – פתח עינים, בשם קדמונים

תפלות, אבות תקנום - גליון מהר"ץ חיות

תפלות, אבות תקנום - תורה תמימה בראשית כד, סג ס"ק לו

יעקב תקן תפלת ערבית – [בגמרא (חולין צא:) משמע כי התפלל קודם שבא השמש, בזמן פלג המנחה (וכדברי התוספות כאן ד"ה יעקב תיקן תפילת ערבית) אבל אין זה כפשוטו, אלא כאשר רצה אז להתפלל, שקעה השמש עוד טרם התפלל ונמצא מתפלל בלילה] – גור אריה, בראשית כח, יא (מהד' מכון ירושלים, פסקא יג)

יעקב תקן תפלת ערבית - תורת חיים על סנהדרין צה ד"ה אין פגיעה

יעקב תקן תפלת ערבית – [כמה טעמים מדוע תפילת ערבית היתה רק רשות] – עיון יעקב, ד"ה תפלות אבות תקנום

יעקב תקן תפלת ערבית - מאור ישראל ד"ה מעשה בתלמיד א'

אברהם עמידה, יצחק שיחה וכו' - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ד פסקא ב'

אברהם עמידה, יצחק שיחה וכו' – ר' צדוק, רסיסי לילה, לא

המשמיע קולו בתפילתו - ר' צדוק, זכרונות 48

דף כז

תפילת ערבית רשות – [תפילת שחרית ומנחה הם מצד המציאות העולמית, תחילתה וסופה. אבל ערבית היא מצד התבטלות כל העולם לפני העילה העליונה ית"ש] - נתיב א' 84 (עבודה פ"ג)

תפילת ערבית רשות – שו"ת רמ"ע מפאנו, סי' יד

תפילת ערבית רשות - ר' צדוק, צדקת הצדיק, ח'

ר' יהושע ור"ג - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (עמ' קסב-קעז, מסדר מ"א קושיות בסיפור זה, וישוביהן)

ר' יהושע ור"ג - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ד פסקא ז'

ר' יהושע ור"ג – ר' יעקב עמדין, "הקשורים ליעקב", דרשות היעב"ץ (מהד' מכון משנת ר' אהרן, לייקווד, דרוש תפלת ישרים, עמ' קנא ואילך. דרוש זה נדפס לראשונה בישוב פדגורזא, ליד קראקא, שנת תרע"א. יש בו 47 עמ' ושואל על הסוגיא הזאת שבעים שאלות ועונה ע"פ דרוש)

אמר ר"ג: כלום יש אדם שחולק בדבר זה – [צ"ע מדוע ר' יהושע הסתיר דבריו ? אלא מחלוקת ב"ש וב"ה היא אם לחלק בין ת"ח לבעלי בתים בהלכות, להחמיר על בעלי בתים ולהקל לת"ח. ב"ש אמר "עשה תורתך קבע", כלומר אל תקל לעצמך ותחמיר לאחרים (וכך היה ר"ג סובר) וב"ה התיר. ולכן ר"צ שלא היה חשוד להטיל מום בכוונה, וכן לרשב"י שתורתו אומנותו הורה ר' יהושע שערבית רשות. אבל כשבאו בעלי תריסים (=הסוחרים) לביהמד"ר הסתיר זאת ר"י] - ניצוצי אור

ר' יהושע ור"ג – יסוד המשנה ועריכתה, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תשט"ז), עמ' נא-נג

בעלי תריסין – [אלו המגינים על הדור] - תוס' ר' יהודה החסיד

בעלי תריסין – [ת"ח במלחמתה של תורה, ע"פ זהר ח"ג דף רעב.)] - מגיד תעלומה

עמוד על רגליך ויעידו בך – [דרש ממנו לעשות דבר תמוה לא כדי לביישו ח"ו אלא כדי לעשות פרסום לביטול פסק של ר' יהושע] – בניהו, על בכורות דף לו ע"א

אלמלי אני חי - י' מאמרות, חקו"ד, ח"ב פרקים יז, יח

דף כח

לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא – [כי המתמנה חכם מוחלין לו על כל עונותיו] - יערות דבש (ח"ב עמ' רעה, דרש י"ח)

כבן שבעים שנה – עיין פירוש המשנה לרמב"ם. אבל פי' בירושלמי שאע"פ שעלה לגדולה (שררה מקצרת ימים), בכל זאת הוא האריך ימים

לדרוש ר"ג ג' שבתי וראב"ע חדא שבתא – [מתרץ למה לא חילקו ב' שתות ושבת אחת] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

תוכו כברו - פרי צדיק (וישלח ב' 108)

תוכו כברו – [מה טעמו של ר"ג] - משך חכמה (דברים לא, ט)

תוכו כברו - מאור ישראל

ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי, חד אמר אתוספו ד' מאה ספסלי, ולד אמר שבע מאות ספסלי – [צ"ע מאי נפקא מינה? אלא כשמוסיפים לומדים בבית המדרש, גם התלמידים הוותיקים מקבלים תועלת והעמקה ותוספת הבנה. מאן דאמר רק ד' מאות נוספו על השלש מאות סבור שלא נתוספה מעלה בהם. אבל מאן דאמר שיש חידוש בכל השבע מאות, סבור כי כולם נתחדשו לטובה] – כתב סופר, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

חצבי חוורא דמליין קיטמא - פתח עינים

חצבי חוורא דמליין קיטמא – [כאשר אמר אברהם "ואנכי עפר ואפר", מדוע אמר שניהם? אלא העפר למרות שעכשיו הוא שפל, עתיד לצאת ממנו ירקות ופירות חשובים. אבל האפר כבר גמר תפקידו וגם בעתיד לא יצא ממנו מאומה. כך כאן הראו בחלום לר"ג שהללו דומים לאפר, וגם בזקנותם לא תהיה מהם תועלת] - בן יהוידע

אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערם של ת"ח (א) במה הם מתפרנסים, (ב) ובמה הם ניזונים – [הוכיח אותו על שני דברים. על מה שאמר "מכותלי ביתך ניכר כי פחמי אתה" ענה כיצד לא דרשת וחקרת במה ת"ח שבדור מתפרנסים? ועל מה שדייק "מכותלי ביתך" נרמזה תמיהת רבן גמליאל מדוע אינו מסייד ביתו שלא יהיה שחור, הוכיח אותו שלמרות שהוא פחמי, אין לו פרנסה בריווח ובקושי הוא ניזון, לכן אין לו במה לשלם כדי לסייד את הכתלים] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי"

מאן דלבש מדא – [ר' יהושע אמר לראב"ע שאינו ראוי לנשיאות, כי הוא כהן. והנשיאות היא רק לבני יהודה] – מהרש"א

מאן דלבש מדא – [הזכיר ענין הזאה, כי גם התורה מעלה את האדם מטומאה לידי טהרה, מכף חובה לכף זכות (ברכות טז.). והזכיר ב' משלים: מימיך מי מערה, אפרך אפר מקלה, מול זכות ר"ג ומול זכות אבותיו] - בן יהוידע

לדרוש ר"ג תלתא שבתי – [ולמה לא חילקו השבתות באופן שוה? אלא אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד ושמא יבואו לקנאות זה בזה] – מהרש"א

ואותו תלמיד היה רשב"י – [למה הוזכר שמו בגמרא רק בסוף המעשה ולא בתחילתו? אלא שנתגלגלה זכות על ידו, עיי"ש פרטים] - בן יהוידע

ואותו תלמיד היה רשב"י – [למה הוזכר שמו בגמרא לעניננו, כי הוא הסבור תפילת ערבית חובה] – ילקוט הגרשוני, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

ואקבל אגרא – [חיד"א הקשה הכי מותר לעשות מצוות למען שכר? וענה ע"פ "שער המצוות" לאריז"ל, תחילת פ' קדושים, "בהיותו קם מפני ת"ח או זקן שיועיל לו מאד להתחכם בתורה", מותר לעשות למען אגרא כזו] - בן יהוידע

ואקבל אגרא – מגיד תעלומה

משום דמספקא ליה בריב"ל - צל"ח

כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות וכו' "נוגי ממועד אספתי ממך" – [למה לא דרשו פסוק זה על המאחר תפילת שחרית? אלא שם יש אונס שינה,מה שאין כן במוסף] – עיון יעקב

דף כח ע"ב

בכניסתו לביהמד"ר מתפלל – מהר"ל, תפארת לישראל, 2 (הקדמה)

בכניסתו לביהמד"ר מתפלל - תפארת ישראל על משניות ברכות ד' ס"ק י', בועז ב'

בכניסתו לביהמד"ר מתפלל – ["תקלה" לענין הוראה למעשה, "ודבר הלכה" אינו נוגע למעשה, ועוד חילוקים] - בן יהוידע ד"ה שלא יארע תקלה

שלא אומר על טמא טהור, ולא על טהור טמא – [פסקא זו בבחינת לא זו אף זו, מן הקל אל החמור. בדברי הרישא הפוסק בטעות חוטא רק בין אדם למקום. אבל בדברי הסיפא שהוא אוסר את המותר הוא גם חוטא בין אדם לחברו, ועל זה אין לו מחילה עד שירצה את חברו] – ברכת אהרן, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי"

וישמחו בי חברי - רש"י פי' שישמחו בכשלונו, ועי"ז ייענשו. מהרש"א פי' שישמחו שלא ייכשל בהלכה. ועיין "תפארת ישראל" על המשנה, בועז ב'

וישמחו בי חברי – [לא היו כאלו בזמן חז"ל שישמחו במכשול שלו. אלא אדרבה היה מתקנים איש את דברי חברו לבל יגידו טעות, ושמחו על ההצלה (כמו מעשה רבא בבבא בתרא קלג.) וכאן בקש שלא יטעה ולא יצטרכו לתקנו] – חתם סופר, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

וישמחו בי חברי - תוספת ברכה, ויקרא יט, יח

וישמחו בי חברי - מגיד תעלומה (מביא אסמכתא לרש"י מדברי ר"א הזהרו בכבוד חבריכם)

וישמחו בי חברי - עיני שמואל

ביציאתו – [מדוע דוקא ביציאתו] - עיני שמואל

שמת חלקי בין יושבי בית המדרש - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ד פסקא ט'

הם עמלים - חפץ חיים על התורה, עמ' קעט, פ' בחוקותי (להיות עמלים בתורה)

כשחלה ר"א, למדנו אורחות חיים - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (עורך ל"ד שאלות וישוביהן)

למדנו אורחות חיים וכו' – [יש כאן הנהגת עצמם, הנהגת ביתם, והנהגה לעומת אחרים. ויש כאן נגד מדת אברהם, יצחק ויעקב] - בינה לעתים, דרוש ו' לשבת תשובה, עת תשובת השנה (דף רלח)

הזהרו בכבוד חבריכם - נתיב א' 82 (עבודה, ב); נתיב ב' 53 (אהבת ריע, א); דרך חיים 102 (פ"ב, הוי שקוד ללמוד תורה)

הזהרו בכבוד חבריכם וכו' – [העולם עומד על תורה, עבודה וגמילות חסדים (אבות, א) וכאן הדריך להזהר בכבוד חברים הרי גמ"ח, וכשאתם מתפללים וכו' זו היא עבודה, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי ת"ח, הרי תורה] – גר"א, ביאור אגדות; צבי קודש, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כשאתה מתפלל דע לפני מי אתה עומד - מסילת ישרים, פ"יט, ד"ה הנה עיקר היראה

מנעו בניכם מן ההגיון – [רב האי גאון מבאר שמדובר בחכמת האלמנתיקי, כלומר חכמת הויכוחים שניהלו היוונים ("סופיסטיקה") שמסבירים סברות יפות, אבל לא יכולים להגיע לשום מסקנות] – אוצר הגאונים, מודפס ב"עין יעקב"

מנעו בניכם מן ההגיון – [כוונת חז"ל "הגיון" הוא שיחת הילדים, כלומר מיני ספורים של הבל. ואין כוונתם לענין חכמת האלמנתיקי (פילוסופיה בחכמת ההגיון כיצד מבררים סברא ישרה)] – ר' יוסף בן כספי, "צרור הכסף", נמצא בכת"י בספריה הלאומית בצרפת, ומוזכר בספר הביבליוגרפי "בן יעקב" (צ-209). דבריו הובאו ע"י הרב משה וונטורה, במבוא ל"מלות הגיון" לרמב"ם, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' 9
מנעו בניכם מן ההגיון – [אין כוונת חז"ל למנוע חכמת ה"הגיון", שהרי רק אמרו "בניכם" אבל אתם בעצמכם רשאים ללמוד אותה. ומנעו מהנערים בין מפני שחכמה זו מושכת את הלב ולא יהא הנער חושק ללמוד תורה. ועוד מפני שהאדם חייב לדעת תורה כיצד לקיים המצוות, ולא נוכל להמתין עד שיגמור חכמת ההגיון] - דבריו הובאו ע"י הרב משה וונטורה, במבוא ל"מלות הגיון" לרמב"ם, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' 9. ואותה כוונה אמר הרשב"א שהטילו חרם על לימוד חכמות חיצוניות "עד שיהיה הלומד והמלמד בן עשרים וחמש שנה ואחר שימלא כריסו מעדני התורה, לא יסירה מגבירה" (שו"ת רשב"א ח"א סי' תטז, עמ' קנב)

מנעו בניכם מן ההגיון – ["לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא"] רש"י (כי לימוד גמרא עדיף (ב"מ לג.) ועלול להיות שהצעירים לא יזוזו מלימוד המקרא מפני יופי מליצותיו)

מנעו בניכם מן ההגיון - [שלא יתרגמו פסוק כצורתו הפשטית כשיש בזה צד כפירה] - מאירי; וכן המאירי בסנהדרין (דף צו) מפרש שלא יבינו הרבה מהמקראות כפשוטן, כגון "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד, י); והמאירי על משלי (טו, כג) פירש כי "הגיון" הוא לימוד סודות התורה, שאין לאדם ללמוד אותו כשהוא צעיר, אלא אחרי שהגיע לגיל המתאים "מנעו בניכם" ולא את עצמכם

מנעו בניכם מן ההגיון – [מדובר קריאה נבובה של מקראות, מבלי ההבנה בתוכן שלהם, כמו ריטוריקה של היוונים] - מהר"ל, נתיבות ח"א 82, עבודה, פ"ב (על סמך דברי הערוך, ערך: "הג") וכן כתב "מעשה אפוד", נפטר המחבר בשנת קס"ג (1403 למנינם), הובא ב"יובל סיני", מוסד הרב קוק ח"ב, דף תשפ"ו, הדרך השלישי (אמר המלקט: אמר לי הגאון ר' מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, כי הסיפור שמחבר "מעשה אפוד" השתמד אינו אלא בדותא, והביא ראיות לכך)

מנעו בניכם מן ההגיון - פתח עינים (לא לשקוע בגירסא יותר מדאי)

מנעו בניכם מן ההגיון – [מנעו אותם ממחשבה מוקדמת (הגיון בלתי בשל) המביאה להסקת מסקנא שאינה בנויה על קליטת העובדות מהעולם ומהתורה] - רש"ר הירש (מובא בכתב-עת 'המעיין', ניסן תשמ"ט, עמ' 27; בתכנית "אוצר החכמה", המעין, כרך כט עמ' 197)

מנעו בניכם מן ההגיון - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש ו' לשבת תשובה; עת לעשות, סוף דרוש ב' לפרקים (דף רלא)

מנעו בניכם מן ההגיון - צל"ח

מנעו בניכם מן ההגיון – [כלומר לא ללמד אותם כיצד להגות שמות הקודש, הנקרא הוגה את השם באותיותיו] – עיון יעקב (אמר המלקט: עדיין צ"ע מדוע זאת רק לבניכם? הרי הוא אסור לכל אדם?)

מנעו בניכם מן ההגיון – [אין להרבות יותר מדאי בלימוד חכמת הדקדוק (שמא ביאר "הגיון" כיצד להגות התיבה, שבא נח או שבא נע וכיו"ב)] – שו"ת חות יאיר, סי' קכד (אמר המלקט: וכן הביא "מדרש שמואל" (אוזידא) על אבות פרק שני "הוי שקוד ללמוד תורה", בשם ר' ישראל) ויש לציין כאן לדברי "חובות הלבבות", שער עבודת ה', פרק ד, מהד' פלדהיים עמ' צז, שמתוך עשר דרגות בלימוד התורה קבע את לימוד הדקדוק הנכון בדרגות שניה ושלישית בלבד, כלומר מקום נמוך לפי הדירוג

מנעו בניכם מן ההגיון – [לא ללמוד פילוסופיה] - סידור ר"י עמדין דף 449 ובמהד' אשכול עמ' תרפ"ו (מעמדות, ליום רביעי)

מנעו בניכם מן ההגיון – [למדנו מהגמרא בשבת (סג.) שיש ללמוד תורה עם דרשות חז"ל לפני שלומדים פשוטי המקראות] - דרשות חתם סופר, ח"א דף 226 (בשלח, תקע"א); תורת משה, תחילת פרשת בשלח

מנעו בניכם מן ההגיון - מגיד תעלומה

מנעו בניכם מן ההגיון – ["ההגיון" היינו דת נימוסית] - בן יהוידע

מנעו בניכם מן ההגיון – [שלא יעיינו הבנים במקרא ולפרש לפי שכלם, בטרם למדו התלמוד ודעת חז"ל] - הנצי"ב, העמק דבר דברים לב, ב הרח"ד

מנעו בניכם מן ההגיון – [יש אנשים הלומדים תורה בלי ביטוי שפתים, אלא בהגיון הלב כשקוראים בספר בעיניים בלבד. מנעו בניכם מזה (עיין עירובין נד. וכן "אוחות צדיקים", שער העצלות] – ברכת אהרן, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מנעו בניכם מן ההגיון – [כי ר"א לשיטתו שכל דברי תורה צריכים להיות במסורת מרבו ועד לסיני (וכמו בסוכה כז: לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו) וכאן מזהיר שלא יחדשו דבר מליבם, אלא הושיבום בין ברכי ת"ח וישמעו מן מסורות הדורות] – הרב ראובן מרגליות, ניצוצי אור

כיון שראה אותם התחיל לבכות - גר"א (משלי יא, ד)

כיון שראה אותם התחיל לבכות – [כי פחד שמא יש בהם תלמיד שאינו הגון, ובעונש זה נופל האדם בגיהנם (חולין קלג.) ולכן אמר שאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו] – כתב סופר,מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כיון שראה אותם התחיל לבכות - לקוטי שושנים (אדמו"ר ר' משה צבי מסוורן, לבוב, תרל"ב)

כיון שראה אותם התחיל לבכות – [הצטער על ויתורו על ירושלים למען הצלת יבנה, כי שמא דעת רבי עקיבא בגיטין דף נו: צודקת (ובארנו שם כי לשון "איהו קא סבר" הוא לשון הוה אמינא, ולא של מסקנא צודקת)] – עין אליהו, על כתובות קג ע"ב ד"ה א"ל רבי מפני מה אתה בוכה; דרשות אל עמי (הרב משה אביגדור עמיאל, לשבועות, דף 236)

נר ישראל (במצוות), עמוד הימני (שהציל חייהם של כמה וכמה צדיקים, ע"י בקשתו מאספסיינוס) פטיש החזק (בתורה, כדכתיב "וכפטיש יפוצץ סלע") – מהרש"א

נר ישראל, עמוד הימני, פטיש החזק – [ביאור לכינויים אלו] – עיון יעקב

עמוד הימני - גר"א על מלכים א' ז, כא

עמוד הימני – [מלמד תורה לאחרים. כמו במקדש עמוד הימני שמו "יכין", מכין לאחרים. וטעם ג' מיני שבח שאמרו עליו] - בן יהוידע ד"ה ועוד נראה

עמוד הימני - ר' צדוק, דברי סופרים ד"ה נר ישראל

שאם כועס עלי וכו', ואם אוסרני וכו', ואם ממיתני וכו' – [ג' פרטים, לענין חשש עונש גיהנם, גלגול, וכרת] - בן יהוידע ד"ה שאין כעס

ב' דרכים לפני - של"ה דף רי (מסכת תענית, דרוש הספד מיתת הצדיקים)

ב' דרכים לפני - י' מאמרות, חקור דין, ג, ב

ב' דרכים לפני - הנצי"ב, על שיר השירים (ה, ג); וכן על ספרי, ח"א דף שיז

ב' דרכים לפני - מאור ישראל

איני יכול לשחדו – דרך חיים 211 (סוף פרק ד)

איני יכול לשחדו – [מדובר בעולם שאחרי המוות. איני יכול לפייסו ע"י תשובה (כי אז מאוחר מדאי) ולא לשחדו בצדקה (וצדקה תציל מות)] – מהרש"א

איני יכול לשחדו - גר"א על משלי (יא, ד); וכן (כא, טז)

יהי רצון שיהא מורא שמים כמורא בשר ודם – דרך חיים 113 (פ"ג, עקביא בן מהללאל)

פנו כלים מפני הטומאה – [בזה בא ר' יוחנן לחזק את ההלכה שאפילו צדיקים גמורים מטמאים באהל אחרי מיתתם, ודלא כאלו שהבינו דברי אליהו כפשוטם שהצדיקים אינם מטמאים, אלא אליהן אמר זאת רק מפני כבודו של ר' עקיבא, כי היה מת מצוה (תוספות, יבמות סא ע"א ד"ה ממגע ומשא)] – לקוטי בתר לקוטי

הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך – [תפילה זו נתייסדה בעת גזירת המלכות נגד נשיאי הסנהדרין, לבל יקבעו לישראל חדשים ומועדים. והיתה סכנה לשלוח שליחים לתפוצות כדי להודיע (סנהדרין יב ע"א: זוג בא מרקת ותפסו נשר). וכאן התפללו עליהם בעת שתיקנו אם לעבר את החודש, לבל יהא להם נזק. ובגמרא הסתירו את הטעם ע"י דברי אגדה] – הרב ראובן מרגליות, "מחקרים בדרכי התלמוד, עוללות" עמ' 64, הוצ' מוסד הרב קוק, בשם שי"ר

מנין י"ח ברכות - אגדת אליהו, ירושלמי, ברכות פ"ד פסקא ט"ו

כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? – [לא כל אחד מהתנאים היה יכול לתקן ברכה זו, כי צריכים כוונה גדולה רק לקללם מפני כבוד שמים, ולא מפני שעשו לנו צרות כי אז הקללה נגועה בכוונות פרטיות. ורק שמואל הקטן שהוא בעל המאמר "בנפול אויבך אל תשמח" (אבות, ד) הוא היכול לתקן ברכה זו על תיקונה. וכל כלל ישראל אומרים ברכה זו על דעתו של שמואל הקטן ולפי כוונותיו בברכה זו] – הרב אברהם קוק, עין איה (ואפשר כי הבסיס לרעיון זה שאין לקלל מפני נגיעות אישיות הוא בפירושי רבנו יונה ומהר"ל למשנה ההיא "בנפול אויבך", אבות, ד. וגם "עיון יעקב" ציין שלא כל אדם יכול לתקן הברכה, כי יש בה כמה כוונות)

לשנה אחרת שכחה - מאור ישראל

דף כט

טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו – [השתמשו בלשון "עלייה" כי לשונם "היורד לפני התיבה", כי "ממעמקים קראתיך השם"] – מהר"ץ חיות

שמואל הקטן – [עיין סנהדרין יא. על ענותנותו, וכן סוטה מח: שיצאה בת קול שהוא הראוי להשראת שכינה, ולכן התאונן בלעם "מי יחיה משומו אל" (אותיות: שמואל) ממה שיקלל את המינים, ושמו נרמז בר"ת של "למלשינים... שובר אובים ומכניע מינים" (=שמואל)] - בן יהוידע, ד"ה הסדיר י"ח ברכות

שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה – [דוקא שמואל הקטן, בעל המאמר "בנפול אויבך אל תשמח" (אבות, ד') הוא הראוי ביותר לתקן ברכת המינים, כדי שיקלל לשם שמים ולא מתוך שנאה שלא לשם שמים, וכדברי מהר"ל ורבנו יונה שם] – עין איה

הוא ינאי הוא יוחנן - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד פכ"א

כנגד ט' אזכרות – [ועוד שכתוב שם: ה' ידין אפסי ארץ (שמו"ב ב, י), וזה מתקיים בראש השנה] - תוספות ר' יהודה החסיד

ז' דשבתא, ט' דר"ה, כ"ד של שלמה - ביאור הגר"א על אגדות, בפירוש ר"א בנו

דף כט ע"ב

מאי קבע – דרך חיים 100 (פ"ב, הוה זהיר בקריאת שמע)

תפלה קצרה – [מה ההבדל בין "מקום סכנה" ל"מקום גדודי חיה ולסטים"] - צל"ח

תפלה קצרה – ["והטוב בעיניך עשה", כלומר אם האדם מבקש מה שהוא באמת לרעתו, הוא מבקש עכשיו שה' לא יעשה כבקשת האדם, אלא מה שטוב בעיני הש"י] - ניצוצי אור ע"פ ספר חסידים, פסקא תשצ"ה

תפלה קצרה - גליון מהר"ץ חיות

מאי פרשת העיבור? – [ידוע כיאין רע מוחלט בעולם, אלא כל הרעות נועדו להמציא על ידם טובה בעולם. וצרות ישראל נמשלו לאשה עוברה כדברי ישעיה הנביא "כמו הרה תקרב ללדת תחיל תזעק בחבליה" (ישעיה כו, יז). אבל אנו מבקשים שבכל זאת יקל עלינו הקב"ה מהיסורין, למרות שנדמינו לאשה מעוברת] – אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מתמלא עברה כאשה עוברה – [למה הביא דוגמא מאשה הרה, ולא משל על כלי המלא מאכל וכדומה? אלא ישראל ערבים זה לזה, והאחד נענש על חטא רעהו. כן כאן יש ב' גופות (האשה ועוברה) המעורבים זה בזה] - בן יהוידע ד"ה ועדיין יש לומר

מתמלא עברה כאשה עוברה - הנצי"ב על ספרי, ח"ג דף כז, ואתחנן, ד'

המהלך במקום גדודי חיה ולסטים, מתפלל תפילה קצרה וכו' ר' אליעזר אומר: עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה – [גם כשתקיים גזירותיך מן שמים, אבל יהיה באופן שליראיך לא יגיע צער אלא נחת רוח. וכאשר הם מבקשים ממך דבר וידעת שאיננו טוב באמת, תעשה רק לפי הטוב בעיניך ולא לפי תפילתם] – מהרש"א

המהלך במקום גדודי חיה ולסטים, מתפלל תפילה קצרה וכו' אחרים אומרים: צרכי עמך ישראל מרובים, ודעתם קצרה – [זה אמר כי האוחז בדרך לא יכול לכוון דעתו לפרט פרטים, כדכתיב "ותקצר נפש העם בדרך" (במדבר כא, ד). "נפש" הוא רצון וכוונה] – מהרש"א

שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה וגויה די מחסורה –

לא תרתח (תכעוס) ולא תחטא – [מה החידוש? אלא אפילו כעס של מצוה] - פתח עינים

לא תרתח (תכעוס) ולא תחטא, לא תרוי ולא תחטא, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך – [ודאי לא הזהיר על כעס בעניני חול, כי בלאו הכי אסור. אלא אפילו בזמן שאפשר לחשוב שהמצוה תגן עליו, כגון שכועס על השני בעת לימודו ואמר "האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא קא מרתחא ביה" (תענית ד.), או שמשתכר כדי שיתגלו לו סודות התורה (סנהדרין לח.) ג"כ עלול לבוא לידי חטא. ולענין תפילה הדרך, והרי הוא חיוב לכל אחד היוצא לדרך? אלא ת"ח עלול להקל לעצמו כי סומך על תורת שתשמרנו. ואע"פ "המלך בקונך"] – עיון יעקב

לא תרתח (תכעוס) ולא תחטא – [ודאי לא הזהיר על כעס בעניני חול, כי בלאו הכי אסור. אלא אפילו על כעס לשם מצוה, כשמלמד לתלמידים, נחשב לחטא] – בניהו (וע"ע בזה דברי אריז"ל, "שער רוח הקודש" עמ' לד. וראיה לזה ממשה רבינו, כמובא בתרגום יונתן, במדבר כה, ו. "וכדי שמע משה רתח")

לא תרתח ולא תחטא – [אינו לשון כעס אלא לשון התרגשות והתעוררות מוגזמת. על האדם להיות קר מזג ולדון כל דבר במתינות ושיקול הדעת, כדי שלא יצא ממנו מכשול] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא תרוי ולא תחטא – מורה נבוכים, ח"ג פ"ח

לא תרוי ולא תחטא - נתיב ב' 238 (כעס, ב)

לא תרוי ולא תחטא - גר"א (יש כאן יצר תאוני, כעסני, וליצני)

לא תרוי ולא תחטא – [ודאי עצם השכרות היא עון (מורה נבוכים, ח"ג פרק ח), ומה בא להוסיף "ולא תחטא"? אלא אפילו בפורים, אשר חייב אינש לבסומי (מגילה ז:), אבל לא שכרות ממש הנקראת בארמית "לרויא", כדברי "קרבן נתנאל" על הרא"ש, מגילה, פ"א ס"ק י, אלא "בסומי" בלבד. ומדייק כאן "לא תרוי" כי אל תחשוב שהמצוה תגן עליך] – נ"ל המלקט

כשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא – [שלא ילך למעשיו ועסקיו כי אם בעצת הש"י. שאם יעשה צרכיו, זה נקרא שנבדל מן הש"י. ואם כל מעשיו הם ע"פ הש"י בזה לא יסור ממנו] – נתיבות עולם, נתיב העבודה, 117 תחילת פרק יג (נ"ל המלקט: כוונתו שיתבונן כיצד לנהוג ע"פ דיני התורה והשקפותיה)

כשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא - מאירי על ברכות, על הסוגיא ס"ק 124

כשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא – מהר"ל, נתיב א' 117; נתיב ב' 238 (כעס, ב)

כשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא – [יבחון האדם אם דרכו צלחה, אם מצליח לכוון בתפילתו, סימן שהיא מקובלת] - של"ה דף קטו (חולין, משא ומתן)

כשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא – [צ"ע והרי הוא חיוב לכל אחד היוצא לדרך? אלא ת"ח עלול להקל לעצמו כי סומך על תורת שתשמרנו. ואע"פ "המלך בקונך"] – עיון יעקב

כשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא - צל"ח

כשאתה יוצא לדרך, הימלך בקונך וצא - פתח עינים

כשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא – [כיצד נמלכים? אלא היו אומרים בקשה זו תוך "שמע קולנו" בתפילת עמידה, ואם יוצא מפיו בלשון מסודר בלי גמגום הרי סימן טוב. כמ"ש בברכות לד ע"ב "כך מקובלני, אם שגורה תפילתי בפי"] – עיון תפילה, לר חנוך זונדל, בסידור אוצר התפילות (עמ' 534)

דף ל

לעולם לישתיף אינש נפשיה בהדי ציבורא - ר"ח שמואלביץ (ח"ג, יח)

יכוון כנגד א"י - מאור ישראל

כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד - שערי אורה (מהר"י גיקטיליא) שער א' ערך: שכינה כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד - משך חכמה (הפטרה לפ' דברים)