אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף ל ע"ב

המתפלל צריך שתתחונן דעתו עליו - רבנו חננאל

המתפלל צריך שתתחונן דעתו עליו - נפש החיים, שער ב' פ"א

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש - נצח 115 (כג)

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש – [כי בכל שאר המצוות ראוי לעשותם בשמחה ובטוב לבב] – עיון יעקב (אמנם להלן אמרו חז"ל "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות" וכו'. ומובן מאליו שכובד ראש איננו עצבות)

מתוך כובד ראש - ר' צדוק, צדקת הצדיק, רט

אל תקרי בהדרת קדש – הכתב והקבלה, ויקרא יט, לב

אל תקרי בהדרת קדש - קורא באמת, ברכות ס"ק ח'

אל תקרי בהדרת קדש – [דרשו כך כי יש סתירה פנימית בין ההכנעה של "השתחוו" אל רוממות הרוח של "בהדרת"] - מקור ברוך (ח"א דף 528)

במקום גילה שם תהא רעדה – ["אחרי החורבן צריך שלא להרבות בשמחה אף לדבר מצוה"] – המאירי (אמר המלקט: וכן כתב "משנה ברורה", סי' תק"ס ס"ק כ)

וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהא רעדה – [טעם הדבר כדי שלא ימשך מתוך השמחה לתענוגי העולם, וישכח עניני הבורא. על כן צריך לערבב זה עם זה כדי שיהיה על הקו הממוצע. ואע"פ שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והיפוכו וכו' אצל הקב"ה אינו כן. אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו וירא מלפניו, ישמח ויגיל באותה יראה מפני שבאמצעותה מתעורר לקיים המצוות, ושש בקיומה וכו' ובאותה יראה תשמחו ותגילו בה] – תלמידי רבנו יונה (שעל הרי"ף), ברכות, תחילת פרק אין עומדין, ד"ה וגילו ברעדה

במקום גילה שם תהא רעדה - רבנו בחיי (דברים טז, טו)

במקום גילה שם תהא רעדה – [ראוי שיגיל האדם בכל יום על ההשגות החדשות שיש לו בעבודת ה', וירעד בצער על מה שהחסיר בעבודת ה' עד היום] – ר' משה טייטלבוים, ישמח משה, פרשת תצוה, ד"ה חולין דף זיי"ן, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

תפילין מנחנא – [נתרפא מחולי מעיים, ולכן שמח] – המאירי; רבנו יונה

תפילין מנחנא – [שמח שזכה למצוה זו] - רבנו בחיי, כד הקמח, תפילין דף ת"נ

תפילין מנחנא – מהר"ל, נתיב ב' 216 (ליצנות, א)

תפילין מנחנא – [השיג הכרה שהשמחה היא רק מה'] - ר' צדוק, דובר צדק 74; פרי צדיק (ח"ב 132 ר"ח אדר, ה', ושם 135 ז', ושם 140 י"ד אדר א' (הוא שמח כי הבין כיצד הכל לטובה)

תפילין מנחנא - משך חכמה (הפטרה לפ' שמיני, מביא לכך מקור מהמקרא)

דף לא

אייתי כסא דמוקרא – [יש בענין זה משל לגוף האדם. כי הוא עשוי מן עפר, ובקל מתנפץ "ומת"] – מהרש"א

כסא דזוגיתא חורתא - צל"ח

כסא דזוגיתא חורתא - פתח עינים

וי לן דמיתנא, וי לן דמיתנא – [אמר ב' פעמים. כי על האדם להזכיר את עצמו בזה לפני בוא יצרו הרע (כדלעיל ה ע"א, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, יזכיר לו יום המיתה) וכן יזכיר לעצמו כדי שישוב בתשובה, "שוב יום אחד לפני מיתתך"] – מהרש"א

וי לן דמיתנא, וי לן דמיתנא – [אמר ב' פעמים כי ימות גם בעוה"ז ועלול גם להפסיד חלקו בעולם הנצח, אם לא יזהר] – עיון יעקב

וי לן דמיתנא - של"ה דף שסד (סוף בלק)

וי לן דמיתנא - בינה לעתים, עת האסף, סוף דרוש לשמיני עצרת (דף קלז)

וי לן דמיתנא - צל"ח

וי לן דמיתנא - דרכי נועם דף מג

וי לן דמיתנא - גליון מהר"ץ חיות

וי לן דמיתנא – [אילולא מיתת האדם, לא היה צורך לשאת אשה] - מגיד תעלומה

הי תורה והי מצוה דמגנו עלן – [ע"י תורה היצול אדם מיצר הרע (עיין קידושין ל ע"ב: בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו") וע"י קיום המצוה ניצול אדם ממיתה ("וצדקה תציל ממות")] – מהרש"א

אסור למלאות פיו שחוק בעולם הזה - נתיב ב' 217 (ליצנות, א); דרך חיים 298 (פ"ו, מיעוט שחוק)

אסור למלאות פיו שחוק בעולם הזה – [כיון שכל ישראל כגוף אחד, אפילו אדם המבורך בכל הברכות צריך להצטער בצער של שאר ישראל, אבל יש לחלק בין שמחה של מצוה לשמחה בעניני חול] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אסור למלאות פיו שחוק בעולם הזה – [כי עד שתהיה הגאולה השלימה, אין שלימות השמחה. וילמד אדם ממדת קונו, שאמרו עליו "אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו יום בלבד" (ע"ז ג ע"ב) בסוף הימים כשמביא את אומות העולם במשפט. כמו שכתוב "אז" ימלא שחוק פינו] – עיון יעקב

אסור למלאות פיו שחוק בעולם הזה - עינים למשפט

בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה – [כי הפסוק לפני זה הוא "בשוב ה' את שיבת ציון"] – מהרש"א

אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, עצלות, שחוק, שיחה, קלות ראש, דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה –

לא מתוך עצבות – [כי העצבון הוא חולי הגוף, וכשהאדם הוא חולה אינו יכול לעבוד את ה' כראוי] – תלמידי רבנו יונה

אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו – "זוכרהו" אינו מוסב על האדם, אלא על אותו דבר הלכה. כמו שזוכר את חברו, כך יזכור את דבר התורה שמסר לו לפני שנפרד ממנו] – תאוה לעינים

לא יפטר אדם מחברו לא מתוך עצבות, עצלות, שחוק, שיחה, קלות ראש, דברים בטלים,
אלא מתוך דבר הלכה – [צ"ע אמר דבר הלכה, ואח"כ הביא דוגמא מדברי דרוש? והישוב לזה] – פתח עינים (על עירובין סד)

מתוך דבר הלכה – [צ"ע אמר דבר הלכה, ואח"כ הביא דוגמא מדברי דרוש? והישוב לזה שיש נפקא מינה להלכה כי אילן שעלה מאליו אינו נאסר אם עובדים אותו כעבודה זרה (ע"ז דף מו)] – ילקוט הגרשוני, בשם חתם סופר

מתוך דבר הלכה – [צ"ע אמר דבר הלכה, ואח"כ הביא דוגמא מדברי דרוש? והישוב לזה] – בן יהוידע ד"ה כי הא דרב כהנא

מתוך דבר הלכה – [צ"ע אמר דבר הלכה, ואח"כ הביא דוגמא מדברי דרוש? אלא גם לדברי אגדה קראו "הלכה", כמו "נתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם, מרעיבו שבע" (סנהדרין קז.) וכן "הלכה היא עשו שונא ליעקב"] – גליון מהר"ץ חיות

שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים – [מי הם נביאים ראשונים הללו?] – מהרש"א

אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו – [כי כאשר בעתיד עוד יאמר דבר הלכה זה, ייזכר במי שהגיד לו זה] – מהרש"א

אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו – [כי השוכח דבר אחד ממשנתו הוא חייב מיתה (אבות, ג. ע"ע יומא לח:) וכמו שמטיל על לבו לזכור דבר תורה זה, כך יזכור את האומרו לו] – עיון יעקב

אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו – [מפרשים "מתוך" שלא יסיים את הענין, אלא ישאיר בענין איזה קושי מחשבתי. כדי שהשומע יהרהר ושוב יהרהר באותו הקושי, וע"י זה יזכרהו] – חתם סופר, פרשת חיי שרה

אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו – [כי אמרו "לעולם יראה אדם כאילו בעל השמועה עומד כנגדו" (שבת ו ע"ב) וממילא כשיאמר השומע דבר תורה ששמע ממנו, יראה לפניו דמות דיוקנו של חברו ויזכרהו] – אדמו"ר ר' יהושע מבעלזא, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דאמרי אינשי הני ציניתא דבבל – [קשה לשום מה דיבר זאת ואין בכך דברי תורה. ונ"ל כי אדם טוב מדבר טוב, שיבח את בבל שהדקלים מזינים לבריות (כתובות י: גיטין ע.) ואע"פ שהם מימות בריאת העולם, עדיין ה' נתן בהם כח התזונה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

דאמרי אינשי הני ציניתא דבבל – [זה הוזכר בגמרא כאן כי ליוה אותו לדרך, ואז אמר לו דבר תורה זו, ונפטר ממנו תוך אמירת דברי תורה, וע"י כן היה זוכרו] – עיון יעקב

ארץ שגזר עליו אדם הראשון – דרך חיים 122 (פ"ג, הניעור בלילה)

ארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם – [עיקר הדרשה מהסיפא, כי ברישא מדובר על מסע ישראל במדבר, והוא כפשוטו] – מהרש"א על סוטה מו ע"ב

המתפלל צריך שיכוון לבו לשמים – [ולהלן בסוף עמ' זה אמרו בגמרא "כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה וכו' מכאן למתפלל צריך שיכוין את לבו" ולא אמרו "לשמים"? אלא יש ב' אופני כוונה, כוונה כללית שעומדים בתפילה, וכוונת פירוש המלים. כחידושו של ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם, הל' תפילה פרק ד' ופרק י). ולכן "לשמים" היא כוונה כללית למי אנו מתפללים. והלימוד מדברי חנה הוא לענין כוונה בפירוש המלים] – נ"ל המלקט

יכוון לבו לשמים – [אין אדם שיודע כל הכוונות שכיוונו בזה אנשי כנסת הגדולה, אלא יקבע האדם בדעתו שהוא מתפלל על דעת מה שבשמים גילו לאנשי כנסת הגדולה] - בן יהוידע (אמר המלקט: עיין "נפש החיים" לגר"ח ולוז'ין, ח"ב תחילת פי"ג, כי כל הכוונות בתפילה שגילה לנו אריז"ל "הם כטיפה מן הים נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה")

יכוון לבו לשמים - מגיד תעלומה

כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הציבור היה מקצר ועולה מפני טורח ציבור. וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזווית זו ומוצאו בזווית אחרת, מפני כריעות והשתחוויות – [כי בציבור מתקבלת התפילה אפילו איננו מכוין כל כך (תענית ח ע"א) אבל המתפלל ביחידות חייב לכוון מאד בכל מלה ומלה] – עיון יעקב

כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הציבור היה מקצר ועולה מפני טורח ציבור – [הציבור היה ממתין לו לחזרת הש"ץ עד שיסיים תפילתו, ולכן נאלץ היה לקצר ולמהר. או שהיה מקצר כי חשש ליוהרא] – נ"ל המלקט

יתפלל בבית שיש בו חלונות – [כדי שיחשוב שהוא מול ירושלים ] - שו"ת הרמב"ם (סי' רטז)
הלכתא גברוותא מן חנה - נתיב א' 81 (עבודה, ב)

וקולה לא ישמע – [אפילו תפלה ובקשה פרטית ולא רק בשמונה עשרה] - פתח עינים

וקולה לא ישמע – [אבל תפילה אחרת שאינה שמונה עשרה אפשר לומר בקול] – הנצי"ב, העמק דבר, בראשית יח, כג, הרחב דבר

וקולה לא ישמע - מאור ישראל

צריך שיחתוך בשפתיו - רבנו בחיי (במדבר יב, יג)

ויחשבה עלי לשכורה – [לא כפירוש רש"י דהתפללה בלחש, אלא חשב כך כי היתה מרבה מאד בתפילה] – מהרש"א

ויחשבה עלי לשכורה - עיני שמואל

דף לא ע"ב

יין ושכר לא שתיתי - תורה תמימה, במדבר לב, כב ס"ק ד'

מיום שברא ה' עולמו, לא היה אדם שקרא לה' צבאות עד שבאת חנה – [אמנם עוד לפני דיבורה של חנה כתוב "ועלה האיש וכו' לזבוח לה' צבאות בשילה" (שמו"א א, ג) אבל הוא לא אמר זאת בפיו] – מהרש"א

אלך ואסתתר - מאור ישראל

אלך ואסתתר – [צ"ע כלום מותר לה לגרום שימחקו את שם ה' במגילת סוטה? אלא (שמו"א א, י) כתוב "ותתפלל על השם" (כלומר "אודות" השם, ולא "אל השם") שיתן לה וולד ולא תגיע לידי זה, ולא אמרה שתסתתר בפועל] – זבד טוב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מאי זרע אנשים? גבר בגוברין – [כי יש אדם הנחשב חשוב בפני עצמו כי ראוי לכך, ויש הנחשב חשוב כשמשווים אותו לאחרים שהם פחותים ממנו. והיא בקשה חשוב גם מול גברים חשובים אחרים] – דברי שאול

זרע ששקול כשני אנשים, כמשה ואהרן – [כמו משה המלמד תורה לישראל, וכמו אהרן שהיה משים שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא ארוך ולא גוץ, לא צחור ולא גיחור – [דומה לזה: לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, לא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים וכו' כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות" (מסכת דרך ארץ זוטה, פרק ה)]

לא חכם ולא טפש - גליון מהר"ץ חיות

לא חכם ולא טיפש – [כי אם הוא חכם ביותר יהיה כמו ר' מאיר שלא יוכלו חבריו לרדת עד סוף דעתו ולכן לא פסקו כמוהו] – פנים מאירות, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא חכם ולא טיפש – [כי אז עלול לשלוט בו עין הרע, כמו שאמרו "חכימת כוליהאי? יהבו ביה עינייהו ושכיב (ברכות נח ע"ב)] – ע"ע דברי "חזון איש" על חושן משפט, דף רנה ד"ה יהבו ביה רבנן עינייהו

ג' אמתות הללו למה? – [כי בשלשה דברים האשה היא אמה להקב"ה, ולא עברה חנה עליהם] – מהרש"א

ג' בדקי מיתה, ג' דבקי מיתה: נדה, חלה והדלקת הנר – [למה הזכירה זאת כאן? אלא שמא עקרותה היא לטובתה שלא תמות בלידה? והשיבה כי כיון ששמרה משלש עבירות אלו, אינה חוששת לסכנה ורוצה לידה] – עיון יעקב

זרע אנשים, שימשח ב' אנשים –

זרע ששקול כשני אנשים, משה ואהרן – [כשם שמשה ואהרן נענו ע"י כהונתם, כך שמואל נענה בתפילתו (שמו"א ז, ה-ו). ושם התרגום של "וישפכו לפני ה'": "ושפיכו לבהון בתיובתא" והוא מפני "בקוראי שמו" של שמואל] – מהרש"א

זרע אנשים שמובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אלם, לא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טיפש – [לעולם מדת הבינוני הוא דבר המתקיים] – עיון יעקב, בשם הרמב"ם, הל' דיעות פרק שני

ולא חכם – [יותר מדאי שלא יהיה תימה בעיני הבריות, ומתוך שנדברים בו שולטת בו עין הרע] – רש"י

ולא חכם – מהר"ל, נתיבות עולם 222, נתיב העושר, פרק א

ולא חכם – ["יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה". מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה וכו'. ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידים מציאות זו בסכנה. ומכל מקום הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן הדבר, ניצול. אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר, ועי"ז הוא כלה] – חזון איש, על חושן משפט, דף 509 (בבא בתרא, סי' כא). עיין מהר"ל, אגדות ח"ד עמ' נ'; גור אריה, בראשית כא, יד

"אני האשה הנצבת עמכה בזה" – [עלי הכהן עמד כיון שהיה תוך ד' אמות שלה. אבל גם לא היה יכול לעבור לפניה, ולכן "ועלי שומר את פיה" (שמו"א א, יב) כלומר מביט בה מתי כבר תגמור את תפילתה ויוכל לעבור. אבל היא הרבתה להתפלל ולא חששה לטירחת הזקן, ולכן חשב אותה עלי שהיא שיכורה] - עיון יעקב

שמואל הורה הלכה בפני רבו היה – [אמו חנה לימדה אותו טעם הקרבנות, להורות על חידוש העולם וכו'] – רמ"א, תורת העולה ח"ג, סוף פרק פ

שמואל הורה הלכה בפני רבו היה – [ואע"פ שראה לפניו טעות בהלכה כי מותר להחמיר שהכהן ישחוט, אבל כיון שהיה רק חומרא לא היה לו לתקן את רבו. ועוד שהיה צריך לשאול בלשון שאלה, ולא להורות בלשון מוחלטת] – עיון יעקב

שמואל הורה הלכה בפני רבו היה – [ - מאור ישראל

אמרה לפניו רבש"ע כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה. עינים לראות ואזניים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להילוך בהם, דדים להניק בהם. דדים הללו שנתת על לבי, למה? לא להניק בהם? תן לי בן ואניק בהם – [ולא שאלה על כלי הזיווג, כי אינו לבטלה ונברא לצורך] – גר"א על אגדות, ברכות פרק ה פסקא ו' (ומציין שם בנו הגאון ר' אברהם, כי מובא בזוהר ח"ג קסח ע"א שע"י כל מעשה זיווג אפילו אצל עקרה נולדות נשמות של גרים. וע"ע "מדבר קדמות" לחיד"א, מערכת זין, פסקא ד; וכן "אור החיים", ויקרא י"ב; חידושי רמ"ז על זהר ח"א דף רנז; עשרה מאמרות, אם כל חי, ח"ג פי"ב)

היושב בתענית בשבת - מאירי (מתענה על עונותיו)

היושב בתענית בשבת וכו' ואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? ליתיב תענית לתעניתיה – [כי פגם באוירה של "עוז והדר במקומו" בהיכל המלך ביום השבת – זהר ח"ב דף רז ע"ב

תענית לתעניתו – [אמנם הוא אנוס לצום בשבת, כי התענית מועילה לו רק בו ביום שחלם, אבל כנראה היה מזלזל עוד מקודם מלקיים עונג שבת, ולכן נתגלגל לו כך] - עיון יעקב, ד"ה ואח"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת

חנה הטיחה דברים כלפי מעלה – [ולמה לא נענשה על כך? אלא הפסוק מעיד "והיא מרת נפש" ואין אדם נתפס על מה שאומר בשעת צערו (בבא בתרא טז ע"ב. ומביא עוד דוגמאות לכך. ועיין מדרש רבה, תחילת פרשת וארא בענין משה רבינו)] – עיון יעקב

חנה הטיחה דברים - צל"ח

חנה הטיחה דברים - נפש החיים, שער ב פי"ב

אליהו הטיח דברים - הנצי"ב, שיר השירים ה, ח

דף לב

ואשר הרעותי – [אין זה רע, כי הקב"ה תמים פעלו, והתקין לו לאדם תרופה למכה זו] - מהר"ל, תחילת דרשה לשבת תשובה, 69

ואשר הרעותי – [דרשו מזאת אך ורק לענין בריאת יצר הרע, שהרי מפורש "מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג, לח) ואין ממנו רע ממש (תוספת המלקט: והרי גם בריאת יצר הרע הוא טוב, כי יש לאדם שכר על שמתגבר על יצרו הרע)] – מהרש"א

ואשר הרעותי - פתח עינים

אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של "שונאי" ישראל –
משה הטיח דברים כלפי מעלה -

אלמלא ג' מקראות הללו, נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל – [שמעידים שיש ביד הקב"ה לתקן יצרנו ולהסיר יצר הרע ממנו. אבל עכשיו יש לנו פתחון פה שהוא גרם לנו] – רש"י
אלמלא ג' מקראות הללו, נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל – [באו ללמד כי הכוחות המחטיאים נמצאים נטועים בלב האדם מיום היוולדו, "הן בעוון חוללתי" וטבעו רודף תאותיו. ולכן מן היושר הוא שה' יקבל את האדם בתשובה] – מאירי, חיבור התשובה, 16, משיב נפש מאמר א פרק א

משה הטיח דברים – [חז"ל דרשו כי כתוב "אל ה'" ולא כתוב שהתפלל לה'] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

משה הטיח דברים, ויתפלל משה אל ה', אל תקרי "אל" אלא "על" – [צ"ע כי פסוק זה נאמר לענין המתאוננים (במדבר יא, ב), והיכן מצינו שם הטחת דברים? אלא נראה להגיה דצ"ל "ואתפלל אל אדני אלהים'" בפרשת עקב (דברים ט, כו) ושם אמר "מבלתי יכולת ה'" (ט, כח). ודרשו שם כי היה צ"ל "ואתפלל ואומר אדני אלהים"] – מהרש"א (אמר המלקט: ויש הכרח לשינוי והגהה זו. כי כיצד ר' אלעזר מהפך המלה מן "אל" להיות "על", כאשר לא כתוב במקרא כך, ורק כדי לדרוש שהטיח דברים? אלא עשה זאת כסניף למלים "מבלתי יכולת" וכנ"ל)

משה הטיח דברים – [צ"ע אם הקב"ה חזר והודה, מדוע זה נקרא הטחת דברים? והרי צודקים הם בטענתם? אלא אפילו אם יש קצת צדק בטענה זאת, אין מן הראוי לעבד לומר כך לפני רבו כמתרעם] – רשב"א, מובא ב"עין יעקב"

משה הטיח דברים – פני יהושע

משה הטיח דברים – צל"ח

משה הטיח דברים – ר' צדוק, רסיסי לילה, מט

משה הטיח דברים – קורא באמת, ברכות ס"ק ט'

משה הטיח דברים – תורה תמימה, במדבר יא, ב ס"ק א'

משה הטיח דברים – תוספת ברכה, במדבר יא, ב

ודי זהב – [דרשו כך בפסוק זה, כי אם היה אומר "זהב" לבד היו מבינים שהוא רמז לעגל, ומשום מה הוסיף מלת "ודי"?] – מהרש"א

בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו "די", הוא גרם שעשו את העגל –

ארי נוהם מתוך קופה של תבן, ג' משלים – [ארי נוהם, שפיכת דמים. - פרה מבעטת, עבודה זרה. - שוק של זונות, גלוי עריות] - בן יהוידע

אין ארי נוהם וכו' אלא מתוך קופה של בשר; משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה; משל לאדם שהיה לו בן, הרחיצו וסכו – [ג' משלים אלו הם מתאימים לשלשה הפסוקים שהביאו: שבעו וירם לבם; פן תאכל ושבעת; ואכל ושבע ודשן. ואיבעית אימא הביאו פסוק עדיף: וישמן ישורון "ויבעט", הוא משל לפרה "הבועטת"] – מהרש"א

אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר –

משל לאדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו וכו' מה יעשה אותו בן שלא יחטא?-

מלי כריסיה זני בישי –

חזר והודה לו - פתח עינים

חזר והודה לו – [צ"ע שמפסוק זה רק למדנו שה' הרבה להם "כסף" ולא זהב, והם עשו העגל מזהב. וכיצד זה סניגוריא?] - בניהו, ד"ה מנין שהקב"ה חזר והודה

מניין שחזר הקב"ה והודה לו למשה? –

מניין שחזר הקב"ה והודה לו למשה? – [לא שה' הודה שאינם אשמים על מעשיהם, אלא שלא יתמוטטו לגמרי בעונשם] – מהרש"א

הודה ה' למשה - תוספת ברכה, במדבר יד, כ

לך רד – [חז"ל דרשו מלים אלו, כי לא אמר לו ה' מה לעשות כאשר ירד] – מהרש"א

לך רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל? ועכשיו שחטאו ישראל, למה לך גדולה? - ר"מ אלשיך (שמות לג, יב)

לך רד מגדולתך - צל"ח

לך רד מגדולתך - תורה תמימה, שמות לב פסוק ז ס"ק ב

לך רד כי שחת עמך – [חטא העגל נכשלו בו מפני הערב רב (רש"י ורבנו בחיי, שמות לב) ומשה הוא שהסכים לקבל בישראל את הערב רב, כמבואר בזוהר ח"א דף כה ע"א. ולכן הוא אשם במקצת על עשיית העגל. ולפיכך תשש כוחו של משה, כי אין קטיגור נעשה סניגור] – עיון יעקב

כאדם שתופש לחברו בבגדו - צל"ח

ומה כסא של ג' רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה – [צ"ע הרי גם לבני משה עדיין תתקיים להם זכותם של אותם ג' אבות, ובכן כולל זכות משה גם להם יש ד' רגליים? והישוב לזה] – עיון יעקב

מלמד שהתפלל משה עד שאחזתו אחילו וכו' אש של עצמות -

מבלתי יכולת ה' וכו' תשש כוחו כנקבה - ביאור רשב"א, מובא ב"הכותב", דברי המלקט של "עין יעקב"

תשש כוחו כנקבה - רבנו בחיי (במדבר יד, יד)

עכשיו יאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד, לפני שלושים ואחד אינו יכול לעמוד – [שמא זה נרמז במקרא "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר: מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר" (במדבר יד, טו-טז) והיה יכול לכתוב "להביא את העם הזה לארץ" בלי מלת "אל"? אלא לרמוז בגימטריא אל ל"א מלכים] – עיון יעקב

התפלל משה עד שהוחלה – [דרשו כך מפני שכתוב "ויחל משה" ולא כתוב "ויתפלל משה"] – מהרש"א

התפלל משה עד שהוחלה - צל"ח

התפלל משה עד שהוחלה - משך חכמה (שמות לב, יא)

התפלל משה עד שהוחלה - תורה תמימה שמות לב, יא ס"' יח]
לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו – [ביאור הענין] – מהרש"א

עד שמסר עצמו למיתה עליהם, מחני נא מספרך –

עד שאחזתו אחילו, אשתא דגרמי –

אלמלי בשמים ובארץ נשבעת; עכשיו שבשמך הגדול נשבעת –

מבלתי יכולת ה' - באר 47 (ג); גור אריה, במדבר יד, טז

מבלתי יכולת ה' - תורה תמימה במדבר יד, טז סוף ס"ק יח

מבלתי יכולת ה' - בינה לעתים, עת הזמיר, תחילת דרוש א' לתפלה (שצט)

מבלתי יכולת ה' - תוספת ברכה, במדבר יד, טז

תשש כחו כנקבה – [כי לזכר יש שלטון. אבל בנקבה נאמר "והוא ימשול בך"] – מהרש"א

חזר והודה לו, סלחתי כדברך – [למדו חז"ל זאת מהמלה "כדברך" (במדבר יד, כ)] – מהרש"א

חזר והודה לו – עיין לעיל דף זה ד"ה חזר והודה לו, לענין "בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו "די", כי חלק מהביאורים שייכים לכאן

מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך תני דבי רבי ישמעאל כדבריך עתידים אומות העולם לומר כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו ואולם חי אני אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה החייתני בדבריך -

עתידים אוה"ע - נצי"ב במדבר יד, כ

החייתני בדבריך - מאירי, הקדמה לברכות, דף י', והקדמתו לאבות, ד"ה על משה רבנו

החייתני בדבריך - רבנו בחיי, כד הקמח, סוף ערך לולב

החייתני בדבריך - פי' רבנו נסים הנדפס על הדף בסוגיא

החייתני בדבריך – [ביאור כיצד מתקיים לעד שמו של הקב"ה, בלי ביטול] - בן יהוידע, ד"ה אמר לו הקב"ה למשה

יסדר שבחו ואח"כ יתפלל - בית אלהים (תפלה, ב')

יסדר שבחו ואח"כ יתפלל - מהר"ל, נתיב א' 114 (עבודה, יב)

יסדר שבחו ואח"כ יתפלל - כלי יקר (דברים ג, כד)

יסדר שבחו ואח"כ יתפלל - בני יששכר (תשרי ב, ו)

יסדר שבחו ואח"כ יתפלל - שפת אמת (ואתחנן, תרל"ג)

יסדר שבחו ואח"כ יתפלל – [כיון ששבח בתחילה, אין המלאכים יכולים לקטרג על בקשתו] - עיני שמואל

דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל מנלן ממשה דכתיב וכו' – [כי יכיר האדם איך הקב"ה הוא מעל לכל שינוי, וכל מה שמשנה הנהגתו ביחס לבן אדם איננו חלילה מפני ששינה רצונו, אלא האדם המקבל ההוא נשתנה במצבו הרוחני. ולכן הטיית המלה בהתפעל "התפלל" ולא "פלל", כי האדם נשתנה. ואחרי יודעו יסוד זה מותר לו להתפלל] – איי הים

דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל מנלן ממשה דכתיב וכו' – [כי יכיר האדם איך הקב"ה חי וקיים לעד ורב חסד לברואים, ומזה יהיה לאדם אומץ לבקש מה' שייטיב גם איתו] – עיני יצחק

דף לב ע"ב

גדולה תפלה יותר ממעשים טובים - שו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ל'

גדולה תפלה יותר ממעשים טובים - צל"ח

גדולה תפלה יותר ממעשים טובים - תורה תמימה דברים ג, כז ס"ק י'

גדולה תפלה יותר ממעשים טובים - תוספת ברכה, דברים ג, כה

משה רבנו וכו' לא נענה אלא בתפילה שנאמר אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה – [הלשון אינה ברורה, במה נענה? אלא הדרש הוא על פי סיפא דקרא "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג, כו), בענין מה שאמר "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (דברים ג, כה) סרב ה' ל"אעברה נא", כלומר "בדבר הזה"; אבל בדבר אחר שהוא "ואראה את הארץ הטובה" הסכים ה': "עלה ראש הפסגה"] – מהרש"א


גדולה תענית יותר מן הצדקה –

גדולה תפילה יותר מן הקרבנות דכתיב ובפרשכם [כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפילה אינני שומע"] (ישעיה א, טו) – [חז"ל דרשו כאן מן סיפא של פסוק זה עצמו, המסומן בסוגר מרובע] – עיון יעקב, ודלא כרש"י הלומד שדרשו כי פסוק זה בא אחרי "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיה א, יא). ונ"ל המלקט כי דברי רש"י קצת דחוקים כי יש הפרש ארבע פסוקים ביניהם

גדולה תפלה יותר מן הקרבנות - בינה לעתים, עת הזמיר, דרוש א' לתפלה; דרוש ב' לתפלה (תי)

גדולה תפלה יותר מן הקרבנות – [מניין לנו שזה עדיף מזה? אלא בקרבנות של החוטאים ה' דוחה אותם בלשון "למה לי רוב זבחיכם? וכו' לא חפצתי" לשון מיאוס. אבל בתפילה ("ובפרשכם כפיכם") רק דוחה בלשון "אינני שומע" (ישעיה א פסוקים יא, טו)] – מהרש"א
האזינה אל דמעתי - ראב"ד, שו"ת תמים דעים (סי' קפ"ד)

כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו –


מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה וכו' שערי דמעות לא ננעלו – [מיום שחרב בית המקדש אין בני ישראל יכולים לכוון כראוי בתפילתם. אבל מי שיעשה מאמץ עליון ויביא את עצמו לדמעות, חזקה עליו שכיוון כראוי] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש - מאור ישראל ד"ה שערי דמעה

ננעלו שערי תפלה - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון ד' פ"ג)

ננעלו שערי תפלה – [זה לענין בקשות, אבל לענין שבח, קדושה וברכו, אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת] – מהרש"א כאן. עוד עיין: מהרש"א בבא מציעא נט ע"א

ננעלו שערי תפלה - תורה תמימה, איכה ג, ח (ס"ק טז)

ננעלו שערי תפלה - ר"א דסלר, מכתב מאליהו ח"ד 226

מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים – [צ"ע הרי אמרו חז"ל "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים" (פסחים פה ע"ב). אלא שם מדובר בזמן שבית המקדש היה קיים, כדמוכח בסוגיא ההיא. וכאן אחרי החורבן] – עיון יעקב

מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים – [צ"ע סדר הלשון שהיה צ"ל מחיצה בין אביהם שבשמים לישראל? אלא בא ללמד שה' משגיח עלינו תמיד. אלא אנחנו איננו רואים אותו ואת השגחתו] – עיני יצחק

מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים - משך חכמה (בראשית יב, ז)

בינך ובין העיר – [לכאורה היה צ"ל בינך וביני, אלא כל המתפלל פונה לירושלים אשר משם התפילות עולות, ולכן ה' שם ביניהם מחיצה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מאריך בתפילתו ומעיין – [רש"י בסוגיא המקבילה לכאן (ברכות נה.) פירש: "אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה". אמנם צריכים להאמין שה' ימלא בקשתו, אבל מחמת רחמי ה', ולא מחמת זכותו של המתפלל] – מפי מו"ר הרב שמואל דביר

המאריך בתפילתו - [שאסור להאריך בעצם המשכת היגוי התיבות, אלא יש להוסיף פרטים בבקשות מרובות] – מהר"ל, נתיב א' 92 (עבודה, ו')

המאריך בתפילתו - [קשה שלחד מאן דאמר אין תפילת המאריך חוזרת ריקם, ולחד מאן דאמר מביא נזק של כאב לב. ויש ליישב שאם איננו נענה בתפילתו, הרי כאב לב, וכדברי רש"י על עיון תפילה, מצפה שתיעשה בקשתו. ונ"ל לכן "מאי תקנתיה, יעסוק בתורה". כלומר, אם יבין תוכן החיים ע"פ ההשגחה העליונה, ממילא לא יבוא לכאב לב הנ"ל] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מאריך בתפילתו ומעיין – [כלומר מפרט לפני ה' מה שהוא מבקש, וזה חסרון כי לא ידע האדם מה טוב לו] - אמת ליעקב (בפרק אין עומדין)

מאריך ומעיין – ע"ע "המאריך בתפילתו ומעיין בה" (ברכות נה ע"א)

מאריך ומעיין – [התוספות ד"ה כל המאריך, הקשו והרי אמרו שיש שכר מצוה של עיון תפילה (שבת קכז.) משמע שהוא משובח? אלא המעיין ומפרט באיזו צורה הוא רוצה טובה זו שמבקש מה', ואח"כ רואה שה' לא מלא את בקשתו, יש לו כאב לב. אבל אם לא יעיין אלא יבקש שה' יעשה לו את הטוב בעיניו, הרי זה עיון שיש בו שבח] – נחלת יעקב, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

מאריך ומעיין – [אפשרק לפרש מעיין בשמות הקודש ועי"ז שוכח לכוון פשוטן של הבקשות] – מפי מו"ר הרב שמואל דביר

תוחלת ממושכה מחלת לב (משלי יג, יב) – [הוא מלשון מקוה ומצפה שתיעשה בקשתו (וזה נגד פירושו של רש"י)] – מהרש"א (תוספת המלקט: וזה גורם לו לאדם חולשת לב)

מאי תקנתיה? יעסוק בתורה – [אפשר כי הסיבה שלא נענה היא מפני ביטול תורה כדכתיב "מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה" (משלי כח, ט). ולכן סיפא דקרא: "ועץ חיים [זו תורה] תאוה באה" (משלי יג, יב) תבוא לו וישיג תאותו] – מהרש"א

אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל - [זה נעשה ע"י ששומעים חזרת הש"ץ ונעשה כאילו התפלל פעם נוספת] – ["להוציא מי שאינו יכול לכוין בתפילתו"] מאירי על ברכות דף כא, בנדפס דף 74; "אגרת התשובה" לרבנו יונה, ס"ק ט; בית יוסף על או"ח סי' קכד (ד"ה וכתב הרד"א בתחילת ספרו); גר"א על מסכת ברכות ע"ד הסוד, עמ' 44; כתר ראש, ארחות חיים, לתלמיד גר"ח ולוז'ין, פסקא מה; עוד עיין "אוצרות המוסר", ח"ב עמ' 1131-1132

ד' צריכים חיזוק - באר 53 (ד); נתיב ב' 248 (דרך ארץ, א)

ד' צריכים חיזוק – [תורה צריכה חיזוק, כי לפעמים האדם טורח ואינו מצליח להבין. ימשיך ללמוד כי עתיד הוא להבין. וכן תפילה צריכה חיזוק, כי רואה שהתפלל ולא נענה. ועל זה נאמר "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'." וכן מעשים טובים, כיון ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא והאדם מקיים מצוות ואינו רואה שיפור במצבו. אלא צריכים עדיין להמשיך במעשים טובים. וכן בדרך ארץ, אם עסק במסחר ולא הרויח, עדיין ימשיך. שמא בפעם הבאה יגיע הזמן להרויח] – אשי משה, מובא ב"לקוטטי בתר לקוטי"

דרך ארץ – [פירש רש"י: אם אומן הוא לאומנותו, אם סוחר הוא לסחורתו, אם איש מלחמה הוא, למלחמתו". ונ"ל מקורו מהפסוק שחז"ל הביאו כאן, דברי יואב: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמו"ב י, יב) ומדובר לענין המלחמה]

גדולה תענית יותר מן הצדקה. מה טעם? זה בגופו וזה בממונו – [זה מדובר רק לענין שכר עולם הבא, אבל לענין עולם הזה עדיפה צדקה, כי הוא טוב גם לשמים וגם לבריות] – עיון יעקב

רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר "סכות בענן לך מעבור תפלה" (איכה ג, מד) – [בדרך כלל כשיש ענן וערפל בא לו לאדם רגש עצבות וקשה לו להתפלל בכוונה, ולכן לא יועילו התפילות כל כך] – לקוטי בתר לקוטי, ד"ה מיום שחרב ביתהמקדש ננעלו שערי תפילה

סכותה בענן - תורה תמימה, איכה ג, מד (ס"ק סט)

רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר "סכות בענן לך מעבור תפלה" (איכה ג, מד) – תנאי עיקרי בכניעת הנפש לפני הקב"ה שתגל הנפש בכבודו של ה'. אבל השרוי בקדרות נפש לא יצליח בזה (כוזרי, מאמר ג פסקא א'). על כן ביום התענית ואז כוחות הגוף נכנעים ראוי להשיב שמחת הנפש ע"י קורת רוח רוחנית בראותו הדרת הטבע הכללי, ואור ובהירות הרקיע מסייעים לזה. ולכן נמנע מהכרזת תענית ביום שתנאי סיוע זה חסר לנו] – עין איה

עזבני ה' - אמת ליעקב

עזבני ה' - בית הלוי, דרוש מ"ד

נושא אשה על אשתו ראשונה – [אע"פ שא"א לה' לקחת לו עוד אומה, מדובר על סילוק שכינה לעולם המלאכים, כמבואר במדרש אסתר בעת קטרוג המן "ישנים מן המצוות"] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

נושא אשה על אשתו ראשונה – [מעלה מיוחדת של אשה הראשונה] – עיון יעקב
מזלות, חיל, לגיון, רהטון, קרטון, גסטרא, כוכבים – [יש כאן ז' קבוצות, מול ז' כוכבי לכת, בשבעה רקיעים זה למעלה מזה] – מהרש"א

שלשים חיל, לגיון, רהטון – [טעם למספרים אלו] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")
שמא תשכח לי מעשה סיני - מהר"ל, תפארת ישראל, 110 (לז); נצח 72 (יא); נר מצוה 13-14; באר הגולה 41 (ג)

שמא תשכח לי מעשה סיני - בינה לעתים, עת קץ, דרוש א' לשבת נחמו (שלד)
התשכח אשה עולה – [דרשו "עולה" (תינוק) לשון "עולה" (קרבן) ומה יש לדרוש בענין "אשה"?] - בניהו

התשכח אשה עולה - פרי צדיק (ח"ה 66 עקב ט"ו)

עולות אילים ופטרי רחמים - צל"ח

עולות אילים ופטרי רחמים – [למה נקט שנים אלו ולא שאר מצוות ישראל במדבר] - בן יהוידע

עולות אילים ופטרי רחמים – [הזכיר "פטר רחם" המלמד על מעלת הבכור והראשון, וישראל הם "בני בכורי ישראל", להם מעלת "הראשון"] – עין איה

גם אלה (=עגל) תשכחנה, שמא תשכח לי מעשה סיני – [בשכחת חטא עגל תתמעט זכותם במתן תורה, כאילו לא היו זקוקים למלחמת יצה"ר] - מאור ישראל

גם אלה תשכחנה – [אמנם כתוב "ביום פקדי ופקדתי" שאין לך פקידה שאין בה ממעשה העגל, אבל זה רק נאמר בזמן הגלות ולא לעתיד] – מהרש"א

ואנכי לא אשכחך – [שמא הכוונה לקבלת התורה בפעם השניה, ושוב אמר אז "אנכי", כדכתיב "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה נא, יב). ולכן גם נאמר בלוחות השניות "טוב"] – מהרש"א

שוהים שעה אחת – [למדו תוספת שעה לפני ואחרי מן תיבת "ישבו", כשיעור זמן התפילה. ועוד שם שההתנהגות הזו ראויה רק לחסידים מובהקים, ולא לאלו שהם חסידים רק בדבר אחד בלבד]. - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים").

שוהים שעה אחת דאמר קרא "אשרי יושבי ביתך" – ["יושבי" לשון שיהוי ועכבה, כמו "ותשבו בקדש ימים רבים" (דברים א, מו). ועל השיהוי אחר התפילה לומדים מן "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך", אחרי ההודאה, עדיין יושבים] – מהרש"א

שוהים שעה אחת - מסילת ישרים, סוף פרק י"ז

שוהים שעה אחת – [מתבוננים בפחיתות עצמם ושאין ראוים להיענות. עי"ז ניצולים מעון עיון תפלה] - צל"ח

שוהים שעה אחת – [ענין שוהים רק למיחדי יחודים, עיין שער הגלגולים, אריז"ל, דף קל"א, שהוא גדול מן לימוד תורה] - ר' צדוק, דובר צדק 45, זכרונות 52

שוהים שעה אחת - [ודאי אין לנו להחזיק עצמנו בגדר זה ולבטל ט' שעות ביום לתפילה, רק די לשהות מעט קודם תפלה ואחר תפלה, וכך לשון רמב"ם (הל' תפלה פ"ד הט"ז) ולחם משנה שם, ומג"א או"ח סי' צג] – עץ יוסף

תורתן היכן משתמרת? אלא מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת – [לא אמר כאן "תורתם מתי נלמדת" אלא "משתמרת", כי כבר למדו תורה מקודם. והכרח הוא שהיו מתייגעים בלימודם לפני זה, כי "לא עם הארץ חסיד" (אבות, ב). "מכאן יש ללמוד שאין לאדם לנהוג עצמו במדת חסידות יותר מדאי עד שימלא כריסו מתחילה בלימוד תורה. ואח"כ ע"י מדת חסידות משתמרת תורתו"] – עיון יעקב

מעשה בחסיד אחד - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ב' לאלול, פ' שופטים (שסז)

מעשה בחסיד אחד - תאוה לעינים (של הרב שלמה אלגאזי, שלוניקי שנת תט"ו, מפרש שהחסיד עשה שלא כדין, ובספר "ברכה וקדושה" חולק עליו)

מעשה בחסיד אחד - צל"ח

מעשה בחסיד אחד – [היה שקוע בתפילתו ולא הרגיש בהגמון זה] - בן יהוידע

מעשה בחסיד אחד – [כיון שהיה חסיד, היה סומך על הנס] – עיון יעקב

מעשה בחסיד אחד – [למה מסר נפש? כי דעת החסיד כי להפסיק דיבורו עם ה' נחשב לחילול השם] - עינים למשפט

מעשה בחסיד אחד - מאור ישראל

כתיב בתורתכם "רק השמר לך ושמור נפשך מאד" וכתיב "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" – [הקשה מהרש"א שאין זה פירושו של פסוק? כי לפי פשוטו ענינו שלא ייחסו לה' דמות גופנית, ולפי חז"ל דרשו בו שלא ישכח אדם את תורתו (אבות, ג). אבל פלא הוא כי גם הרמב"ם פירש הפסוק הראשון לענין שמירת הבריאות (הל' רוצח פי"א ה"ד)]


דף לג

מעשה בחסיד אחד, ונפטר לביתו לשלום – [כלומר, מת מפני מעשה זה] - ע"פ יד רמה, המובא ב"קהלת יעקב" לר"י אלגאזי, ערך 'פטור' (עיין סנהדרין יז.: פוטרין אותו, כלומר הורגים אותו)

נפטר לביתו – [שהחסיד מת על עון זה. וזה בשיטת "תאוה לעינים" הנ"ל] - פלא יועץ, ערך שמירה

אפילו נחש כרוך על עקבו - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

אפילו נחש כרוך על עקבו - יערות דבש ח"א עמ' רכא, דרש י"א

אפילו נחש כרוך על עקבו - מאור ישראל

מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד – [צ"ע כיצד רחב"ד סיכן בעצמו וסמך על הנס? אלא עדיף נוסח הירושלמי שהחברבר הכיש אותו באמצע תפילתו] – מהרש"א

מת הערוד - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מת הערוד – [כיצד היה מותר לו להסתכן] - פתח עינים

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו) - שפת אמת (וארא, תרל"ה)

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" - עינים למשפט

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו) - נ"ל המעתיק כי צ"ע. שפסוק זה נאמר על "לא ראיתם כל תמונה" כלומר לא לייחס לה' גופניות ולא בא פסוק זה להזהיר על שמירת הבריאות? והנה במסכת שבועות לו. באיסור לקלל את עצמו הסבו חז"ל פסוק אחר לענין הבריאות "השמר לך" (דברים ד, ט). וגם הרמב"ם (הל' רוצח פ"יא ה"ד) הביא הפסוק ההוא כאזהרה על בריאות, ובניגוד לפשט. אלא י"ל פשט הפסוק הזה בניסוחו הוא שייזהר האדם מן החטא, כדי שלא יומת בגופו, כי רצון ה' הוא "וחי בהם". ממילא נכלל כאן ציווי על שמירת הבריאות. ועוד: יש מפרשים שם (דברים ד, ט) כי הראיה של חז"ל היא מן הרישא: "רק השמר לך" (=מדובר על שמירת הגוף), ושמור נפשך מאד" (=מדובר בשמירה מן החטא)
ועוד צ"ע, מדוע הביא ב' פסוקים - בן יהוידע ד"ה כתוב בתורתכם

ועוד צ"ע, מדוע הביא ב' פסוקים - תוספת ברכה, דברים ד, טו

גדולה דעה - נתיב א' 40, 58 (תורה, ט-י); מהר"ל, תפארת ישראל, 35 (י); נצח 20 (ד); דרך חיים 155, 271 פ"ג, אם אין תורה : פ"ה, בן חמש למקרא)

גדולה דעה - אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ד פסקא י"ו

גדולה דעה שנאמרה בתחילת ברכות של חול – [מתפללים בתפלה "וחננו מאתך דיעה בינה והשכל", כלומר תן המעלה הגדולה, ואם לא אז לכל הפחות בינה, ואם גם זה לא אז לכל הפחות השכל] – עיון יעקב

גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות – [ולמה לא אמר בין שתי תיבות? אלא מי שיש לו דעת ורוח הקודש, יודע כיצד לצרף את האותיות של שמותיו ית'. כי הדעת גבוהה מן החכמה והבינה] – מהרש"א

גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות – [בין מדת "אל" שהיא דין, לבין שם יהו"ה שהיא רחמים, כי הופכת מדת הדין לרחמים] – עיון יעקב (אמר המלקט: אפשר שהרב מסתמך על הפסוק "ואל זועם בכל יום" [תהלים ז, יב] שמדה זו היא של דין. ועיין "קהלת יעקב" (ר"י יאליש, ערך: אל)

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [מדובר באוה"ע] - אריז"ל, עץ חיים, ח"ב דף שע"ב

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – אגדות ח"ג 183

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [מדובר ביהודי שאין בו דעת תורה, הדגשת המלה "אסור" כי "והלכת בדרכיו של הקב"ה" - ומבאר מדוע במקרא "בינות" וחז"ל העבירו ל"דעת"] קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – מסילת ישרים, סוף פרק ב'

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – המלבי"ם על ישעיה יג, יח בביאור המלים

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [כי כאשר יהיה אח"כ כפוי-טובה יגרום למטיב לחדול מלהטיב לאחרים] - עיני כל חי

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [צ"ע המקרא אומר "לא עם בינות הוא", וכיצד דרשו כאן על "דעת"?] – בניהו; בן יהוידע

מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – מרגליות הים (על סנהדרין צב.)

יש בו דיעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו – [קשה למאי נפק"מ? ועונה ע"פ ירוש' יומא א' כל שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, ואיש בעל דעה איננו בכלל זה כי הרי הוא כאילו בנה] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

יש בו דיעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו – [כיון שיש בו דעת ורוח הקודש ויודע לצרף אותיותיו של שמו של ה', הרי בהם נבראו שמים וארץ, ועל ידיהם הוקם בית המקדש, ובעל דיעה הוא הראוי לזה] – מהרש"א

גדולה נקמה – [הגמרא שאלה כיצד יצרף בנקמה ב' אותיות של חסדים וגבורות, והרי כולה היא דין? ועונה כי נקמה מהגוים היא עצמה רחמים לישראל] – מהרש"א

גדולה נקמה – [ב' פעמים נקמה] - צל"ח

גדולה נקמה – [מלת "בני עמך" (ויקרא יט, יח) באה למעט האומות. כי כשישראל מריע לך, או בגוף או בממון, אין זה דבר חשוב מספיק כדי לנקום עבורו. אבל רעה שהגוים עוללים הם כדי להעבירך מקיום מצוות ה', ובזה ראוי לנקום. ולכן אמרו חז"ל גדולה נקמה שהיא בין ב' פעמים שם ה', שהנקמה תהיה לשם ה', כי גדול המחטיאו מן ההורגו] - כלי יקר (ויקרא יט, יח)

גדולה נקמה – מרגליות הים (לסנהדרין צב.)

גדולה נקמה – ר"ח שמואלביץ (ח"ג, יב)

הבדלה בחונן הדעת – דרך חיים 154 (פ"ג, אם אין תורה)

דף לג ע"ב

האומר על קן ציפור - מורה נבוכים ח"ג פ"מח (עיין עליו "מאור ישראל" שלהראשל"צ רבי עובדיה יוסף, ד"ה והא משתקין)

האומר על קן ציפור - רמב"ן, דברים כב, ו

האומר על קן ציפור – [בזמן לימוד תורה מותר לתת טעם, רק בעת שמתפללים אסור לתת טעם. [אמר המלקט: יש ראיה להסבר הנ"ל כי לשון רמב"ם בהל' תפלה פ"ט ה"ו היא "כל האומר בתחנונים מי שריחם על קן ציפור". מדוע הוסיף את המלה "בתחנונים"? ובכך יש לסלק הקושיא על דבריו במורה נבוכים]. וכן כתב תויו"ט. ועוד כתב המאירי ש"משתקין" כי מייחס השגחה פרטית על בעלי חיים] המאירי על הסוגיא

האומר על קן ציפור – מהר"ל, תפארת ישראל, 21 (ו); גור אריה, במדבר יט, ב

האומר על קן ציפור – קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

האומר על קן ציפור – אגדת אליהו, ירוש' ברכות פ"ה פסקא י'

האומר על קן ציפור – יערות דבש (ח"ב עמ' ק דרש ו')

האומר על קן ציפור – גר"א (משלי ל, יז)

האומר על קן ציפור – [האיסור הוא רק בתפילה בציבור ויש שומעים ועלולים להכשל, אבל לא בתפילת היחיד בינו לבין עצמו] - מגיד תעלומה

האומר על קן ציפור – [ההבדל בין לשונות: חס, רחם] ¬- דברי שאול

האומר על קן ציפור – [צ"ע הרי במקומות רבים דרשו חז"ל טעמי המצוות? (כמו נדה לא ע"ב ועוד). אלא אמרו כך לציבור הלומדים ולא אמרו כך להקב"ה. כי בזה מכריחים אותו כביכול לקיים אותו הטעם. אפשר לתת טעם רק בדרך אפשר] - בניהו ד"ה וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה

האומר על קן ציפור – משך חכמה (ויקרא כב, כח)

האומר יברכוך טובים - מגיד תעלומה, בדבריו על הרי"ף

האומר יברכוך טובים – [משתקים אותו כי אז משמע צמצום בהילולו של ה', שהאינם טובים אינם מברכים אותו] – עין איה

סיימתינהו לכולא שבחא דמרך – [זה מותר אם כוונת האומר לעורר את עצמו, ולא למען שבח קונו] - דברי שאול

סיימתינהו לכולא שבחא דמרך - עינים למשפט, ד"ה ההוא דנחית

לחידודי לאביי - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

לחידודי לאביי – [מדובר שמשתקין אותו באמצע תפילתו, או אחרי סיום תפילתו לבל יאמר כך שוב פעם?] - צל"ח (מהרש"א פירש שזה לאחר התפילה) ועיין בניהו

לחידודי לאביי - מראית העין

העזוז והגיבור – מורה נבוכים, א, נט

העזוז והגיבור – [מותר להוסיף תוארים בעת בקשות, רק אסור בעת תפילה] - המאירי

העזוז והגיבור - עיקרים ב, כג

העזוז והגיבור - בית אלהים (תפלה, ב)

העזוז והגיבור - נתיב א' 114 (עבודה, יב); גבורות השם, 22 (א)

העזוז והגיבור – [זה אסור רק באמצע חזרת הש"ץ, אבל בבקשות פרטיות שהאדם מרבה בשבחים לא בפני הציבור, מותר] – בניהו, ד"ה אמר האל הגדול
למלך שהיו מקלסים אותו באלף דינרי כסף, והיו לו אלף אלפים דינרי זהב – [הנמשל של כסף וזהב] – מהרש"א

והלא גנאי הוא לו – [כיצד זה גנאי למלך? הרי זה מיעוט בשבחו בלבד? אלא הוא גנאי להאיש המשבח כך, כי מוכיח על עצמו שאין בו הבנה] – עיון יעקב, וכן משמע בריטב"א (המובא ב"הכותב")

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – [מדובר על הדברים הטבעיים שאין לו לאדם בחירה בהם כמו היותו ארוך או קצר, או ירידת הגשמים או בצורת וכל דברי העולם חוץ מתנועות האדם ותנוחותיו] – רמב"ם, שמונה פרקים, פרק ח', הקדמה לאבות, מהד' הגר"י קאפח

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים - פרי צדיק (ח"א 17, 20 שבת, סוף ג')

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – [צ"ע הא כיצד אנו מבקשים בברכת "אהבה רבה" (לפני קריאת שמע) "ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך"? אלא אחרי שבקשנו על כך, אין זה נחשב שה' יזם אלא אנו התחלנו והוא המשלים] – ילקוט יהודה, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי", על דברים, עמ' פז

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים - תורה תמימה דברים י, יב ס"ק יב

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? - עיקרים ג, לא

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? - של"ה דף נב. (עשר מאמרות, ג-ד)

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? - גר"א על שמואל א ב, ו

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? – [אצל משה "יראה" היא דבר קל, שזכה למידת ענוה והיא המדה הגדולה מכולן (ע"ז כ ע"ב) וביחס לענוה "יראה" היא קלה ופחות ממנה. אבל שאר הברואים שלא זכו לענוה כמוהו, בא לבקש מהם שישתדלו להשיג יראה] – עיון יעקב

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? - הנצי"ב על דברים י, י

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? - תורה תמימה דברים י, יב ס"ק יג

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? – [מפני ענוותנותו החשיב משה את עצמו כמו הקל בישראל. כיון שהכיר בעצמו שהוא ירא מה', דן שקל וחומר הדברים שזה צריך להיות קל לכל יהודי, שהרי הם בעלי מדות טובות יותר ממנו] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים, פרשת פנחס, ד"ה ונקדים מה שנסתפקתי, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? אין, לגבי משה – [כלומר אלו שזכו ללמוד תורה ישירות מפיו של משה רבנו, שהוא כלי ראשון ששמע מפי הקב"ה, להם היה קל לקבל יראת שמים. ועוד פירוש: אלו שזכו לראות קרני הוד זוכים מפניו שלך משה, קבלו מיד יראת שמים] – ליקוטי בתר ליקוטי, על ספר דברים, עמ' פח-פט (עיי"ש לקט מאדמו"רים שונים)

אטו יראה מילתא זוטרתי היא? אין, לגבי משה – [בדורו של משה, כל מי שחטא נענש מיד, עדת קרח, מרגלים, עגל ועוד. ולכן "לגבי משה" בדורו היה קל להשיג יראת ה'] – מחדת שלמה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים – [המושג של "בית גנזיו" הוא מה שמוסתר מעיני הבריות. כך מה היא מדת "יראת שמים" באמת בלבו של האדם מוסתר מידיעת כל אדם ולכן רק ה' היודע, ולכן כינו זה "בית גנזיו"] – עיון יעקב (תוספת המעתיק: וזה גם מוסתר מאותו האדם עצמו, כמפורש בזוהר ח"ג דף קכג ע"ב "הנסתרות לה' אלוקינו")

בבית גנזיו - צל"ח

בבית גנזיו – [כינוי יחודי זה מדובר על יראת הרוממות. כי יראת העונש היא במלכות, ואינה בית גנזיו] – בן יהוידע; בניהו

בבית גנזיו - תוספת ברכה, על שמות יט, ה

משל לאדם שמבקשים ממנו כלי קטן – [קשה, וכי משה לא ידע שמדבר לשאר אינשי? אלא הנמשל שוה גם למשה וגם לשאר אינשי, כי יראת שמים תלויה בבחירה חפשית ולכן הוא קטן, שאר עניני העולם תלוים בגזירת ה' וכולם דבר גדול] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

משל לאדם שמבקשים ממנו כלי קטן – [ביאור הענין] - מהרש"א

דף לד

חברותא כלפי שמיא מי איכא? – ["וכאשר יתיאש... לחבל מעשיך בהטרדת לבך בעוה"ז... תפילתנו זו זקוקה לבקשת סליחה"] - חובות הלבבות, יחוד המעשה, פרק חמישי, (מהד' פלדהיים, עמ' קפג)

חברותא כלפי שמיא מי איכא? – [אדם המדבר עם חברו כופל דבריו, שמא לא כיון יפה בפעם הראשונה. אבל המדבר לפני ה' היה צריך לכוון יפה מיד] – עיון יעקב

ג' רובן קשה ומיעוטן יפה - אגדת אליהו, ירושלמי, ברכות פ"ה פסקא י"א

ג' רובן קשה ומיעוטן יפה – [ובירושלמי אמרו כי גם מיעוטן קשה, אלא בינונית היא טובה] – מהרש"א

ג' רובן קשה ומיעוטן יפה, שאור, מלח וסרבנות – [צ"ע הרי בבבא מציעא קז ע"ב אמרוכך גם על צואת הוטם וצואת האוזן, ולמה לא נימנו כאן? אלא כאן רשמו מה שבידי אדם, ושם הם מחלות בידי שמים] – מהרש"א על בבא מציעא קז ע"ב ד"ה רובם קשה

שאור, מלח, סרבנות – [צ"ע היה צריך להתחיל הרשימה בדבר הנוגע לגוף האדם, סרבנות? אלא סידר לפי הקבוע ושגור יותר] – בניהו

כלום מאריך יותר מן משה רבנו – [בצרכי רבים יש להאריך, ובצרכי יחיד יש לקצר] – מהרש"א

כלום מאריך יותר מן משה רבנו - נצי"ב, העמק דבר, שמות לב, ל. הרח"ד

אין צריך להזכיר שמו של החולה - מגן אברהם על שו"ע או"ח קי"ט

אין צריך להזכיר שמו של החולה – ["בזה מקובל יותר התפילה שאין מעיינים עליו ולא נתנה התפילה אלא בידו של הקב"ה"] - גר"א, בביאור לברכות

אין צריך להזכיר שמו של החולה – [צ"ע הרי בתענית כ"ג שאל "מה שמך?" ורק אח"כ בקש "תתיפי חנה". וכן שם בדף כ"ה שאל "מה שמך?" וענתה "איכו. ויש לחלק אם התפילה באה להביא טובה, או לסלק את הרעה] - בן יהוידע

אין צריך להזכיר שמו של החולה - עינים למשפט

ברכות ששוחה בהן - בית אלהים (תפלה, ח)

ברכות ששוחה בהן – מהר"ל, נתיב א' 106 (עבודה, י)

מלך שכרע, שוב אינו זוקף – [כל שמעלתו גדולה משאר בנ"א, מדת הדין מתוחה נגדו לפשפש במעשיו] - המאירי

מלך שכרע, שוב אינו זוקף – בית אלהים (תפלה, ח)

מלך שכרע, שוב אינו זוקף – ר' צדוק, לקוטי מאמרים 178

טעם שכהן גדול ומלך משתחוים יותר מכולם - מאירי

קידה על אפים - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (דף רמג)

להשתחוות לך ארצה - תורה תמימה בראשית לז, י ס"ק יג

כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח וכו' ולמהנה ת"ח מנכסיו, אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה וכו' – [דהעוסק ודבוק במושכלות אין שכרו רק במושכלות, שאין החוש שולט בו. אבל המחזיק ת"ח, שהוא בנכסיו, דבר גשמיי והחוש שולט בו, עליו נבאו הנביאים כל גמולות המוחשים וענינים המושגים – משך חכמה, ויקרא כו, ו

למשיא בתו לת"ח - נתיב א' 41 (תורה, ט)

כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה וכו' –

אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד – [אין כוונתו בלבד שיסולק שיעבוד מלכיות מישראל, אלא יותר מזה שכל המלכיות יהיו משועבדים לישראל] – ר"י אברבנאל, ישועות מלכו, עיון השני, פרק ז ד"ה ואמנם אמרו אלא שיעבוד מלכויות

לימות המשיח – מהר"ל, גבורות השם, 3 (הקדמה ראשונה)

שמואל: אין בין ימינו לימות משיח - של"ה דף כג: (בית דוד)

שמואל: אין בין ימינו לימות משיח – [גם רב וגם שמואל צודקים. אם הגאולה בעיתה, היא בדרך הטבע. ואם "אחישנה" תהיה בדרך של נסים] – הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, גשר החיים, ח"ג עמ' פג (ומקורו ב"אור החיים", במדבר כד, יז)

כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים עצמם עין לא ראתה וכו' -

כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים "עין לא ראתה אלהים זולתך" – [כח גשמי וגופני גבר בבעלי תשובה ולכן שכרם שלהם גופני וגשמי. מה שאין כן צדיקים גמורים יזכו לשכר רוחני גדול] – מהרש"א

לבעלי תשובה - בית אלהים (תשובה, ד)

לבעלי תשובה – מהר"ל, נתיב ב' 50, 157 (אהבת ריע, א : תשובה, ד)

לבעלי תשובה - שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתלב

לבעלי תשובה - של"ה דף שפד (סוף פ' תצא)

לבעלי תשובה - חיד"א, דברים אחדים, דרוש י"ד דף רנ"ט)

לבעלי תשובה – [הוא גדול כי משתמש בכל מדותיו הרעות בכל עוצמתן, למען פעולות הטובות. וזה חסר אצל הצדיק] - דברי שאול

לבעלי תשובה - מאור ישראל, עמ' מט-נג

מקום שבעלי תשובה עומדים – [אין מחלוקת בין ב' הדיעות, אלא צדיקים גמורים הם גדולים יותר בקום ועשה, ובעלי תשובה הם גדולים יותר בסור מרע] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק א

מקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד – [מדובר שחזר בתשובה מחמת אהבה ואז זדונותיו נהפכות לזכיות (יומא פו.) וכיון שבנוסף למצוות עשה גם עונות הרי הסך הכל הוא יותר ממצוותיו של הצדיק (וביאר בזה למה אמר ירבעם להקב"ה מי בראש, כי דן שהוא עדיף מן דוד שהרי חטא והחטיא לכל ישראל, וכששב בתשובה כל אלו נהפכו לזכיות? ענה לו ה' "חזור בך" כלומר אם תשוב מחמת סיבת כבוד, איגלאי מילתא שלא חזרת בתשובה מאהבה ולא ייחשבו לך כזכיות)] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מקום שבעלי תשובה עומדים – מהר"ל, גבורות השם, 89

מקום שבעלי תשובה עומדים – [כי מוכיח בזה כח הרצון שלו, ולא מצד סיבות חיצוניות שגרמו לצדקותו] - רמא, תורת העולה ח"ג פרק מז

מקום שבעלי תשובה עומדים – [כי צדיק נמשל לשמש, ובעל תשובה נמשל לירח (הערת המלקט: ההולך וגדל, וגם אחרי שהיה נעלם לגמרי הולך ואור) ולכן נמשלו ישראל לירח] – תורת העולה, ח"ג פרק ס

מקום שבעלי תשובה עומדים – [זה נאמר במי שבא לידו עבירה במחשבה בלבד. אבל אם חטא בפועל קשה לומר שמעלתו גדולה מזו של הצדיקים הגמורים] – מהרש"א

מקום שבעלי תשובה עומדים - של"ה לו. (תחילת בית הגדול)

מקום שבעלי תשובה עומדים - יערות דבש (ח"א עמ' רפד, דרש ט"ו)

מקום שבעלי תשובה עומדים – [זה נאמר במי שבא לידו עבירה במקרה ושב וכו' אבל מי שעמד בחטאו ימים רבים, אע"פ שעשה תשובה אינו במעלת צדיק גמור] – גר"א בביאור לשו"ע או"ח סי' נג, בשם ספר הישר (שער יוד, סוף פרק א) המיוחס לרבנו תם אבל הוא באמת לר' זרחיה היווני

מקום שבעלי תשובה עומדים - דרכי נועם עמ' קז, קח

מקום שבעלי תשובה עומדים - תורת חיים על סנהדרין דף צט ע"א

מקום שבעלי תשובה עומדים – [החוזר בתשובה מאהבה הוא גדול יותר מהצדיק. אבל החוזר מיראה או למען גמול, הוא פחות מהצדיק] – ערוך לנר על סנהדרין קב סוף ע"א "מי בראש, בן ישי בראש

מקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד – [מדובר שחזר בתשובה מחמת אהבה ואז זדונותיו נהפכות לזכיות (יומא פו.) וכיון שעשה עונותיו בחשק ושמחה רבה, גם להט זה נהפך לו לזכות. אבל לא כל צדיק מקיים כל מצוותיו באותו חשק והתלהבות (בהם בצע הרשע עונותיו), ולכן דרגת בעלי תשובה היא יתרה עליו] – קול אריה, אדמו"ר ר' אריה ליב מפולנאה (ספרו נדפס בקארעץ, תקנ"ח), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מקום שבעלי תשובה עומדים – ר' צדוק, פרי צדיק (ח"א 206 ויגש ח'); ר' צדוק, צדקת הצדיק, קסד

מקום שבעלי תשובה עומדים - עינים למשפט

מקום שבעלי תשובה עומדים – [הוכחות שההלכה כר' אבוהו, ודיון ארוך] - מרגליות הים, סנהדרין דף צט ע"א פסקא יד

מאי עין לא ראתה? זה יין המשומר –

זה עדן שלא שלטה בו עין –

יין שמור בענביו – [דברים עמוקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא ועתידים להתגלות רק לעתיד לבא] - זהר (ח"א, קלה)

יין שמור בענביו - המאירי (חיבור התשובה, משיב נפש ב, ח 390)

יין שמור בענביו - מהר"ל, דרשה על המצוות 61 (סוף "באר הגולה"); גור אריה, בראשית א, כא ד"ה והרג הנקבה, מהד' מכון ירושלים, פסקא נב

יין שמור בענביו מששת ימי בראשית – [יין מסוג אחר, מלפני חטא אדם הראשון] – מהרש"א

יין שמור בענביו - פרי צדיק (תולדות ד' 84, דברים ח' 9)

יין שמור בענביו - שיעורי דעת (טלז, ח"א 77)

יין שמור בענביו – [כמו שבתוך ענב יש יין, כך תוך פשטי התורה מונחים סודות] - בן יהוידע

יין שמור בענביו – [תורה חדשה של העתיד יתגלה שהיה מונח כל הזמן בהסתרה תוך התורה שכעת בידינו] - עין אליהו

עדן לחוד וגן לחוד - תורה תמימה, בראשית ב, ח ס"ק כח

אמרו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת. אמרו לו, מנין אתה יודע? וכו' אם שגורה תפילתי בפי – [והרי אמרו שאם טעה בלשונו הרי זה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא הרי זה סימן רע לשולחיו. ודאי שהיה ר"ח מכוין יפה בתפילתו ולא טועה בלשונו. אלא הסימן שבידיו הוא אם "שגורה תפילתו" בפיו ללא עיכוב] – עיון יעקב

מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל -

לא נביא אנכי ולא בן נביא – ["בן נביא" הוא ענין של רוח הקודש] – בניהו, ד"ה לא נביא
אם שגורה תפלתי בפי - ר' צדוק, צדקת הצדיק, ריב

מעשה בר' חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וכו' –
ושגר שני תלמידי חכמים אצל ר"ח בן דוסא – [צ"ע מדוע שנים ולא די באחד? עיי"ש ישוב לזה] – עיון יעקב

כיון שראה אותם [ר' חנינא] עלה לעלייה – [לא רצה להתפלל לפני רואים, כי חשש ליוהרא] - בן יהוידע, ד"ה שיגר ב' ת"ח

א"ל אשתו וכי הוא גדול ממך? – [ר"יח בן זכאי היה עוסק בצרכי ציבור והיו צריכים לו רבים לתמוד תורה, ולא היה לו פנאי להתפלל תמיד על הבריות] – מהרש"א (תוספת המלקט: ביאור דבריו "להתפלל תמיד" שלא היה יכול להאריך בדברי תפילה. והרי אמרו חז"ל סגולה "כל המאריך בתפילתו, אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב ע"ב). ולכן אפילו שמדובר בבנו, לא תמיד היו תפילותיו של ריב"ז נענות)

א"ל אשתו וכי הוא גדול ממך? – [מדוע לא אמרה לו כך תיכף כאשר פנה בעלה לבקש מר"ח? אלא בתחילה חשבה כי מחמת בלבולו וצערו אינו יכול לרכז מחשבותיו בתפילה. אבל אח"כ כשאמר "אילו הניח ראשו בין ברכיו כל היום" לא יועיל, הבינה שלא מחמת חוסר כוונתו] – בן יהוידע

הוא דומה דומה לעבד לפני המלך ואני שר לפני המלך – [מפני כבוד הנשיאות היה צריך לזרוק מרה בתלמידים (כתובות קג ע"ב) וזהו היפך לב נשבר ונדכא] – רמ"ע מפאנו, מאה קשיטה, פסקא נב

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך - גר"א על אסתר א, ג ע"ד פשט

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך – [עבד מרגיש שפלותרוח. "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" ולכן תפילתו מתקבלת יותר מהר. ואני כשר, ולכן בודקים אחרי. ועוד אפשר לפרש הוא כ"עבד" בלבד ובודקים רק בו עצמו אם הוא ראוי לענות לתפילתו. אבל אני כמו שר ובודקים אחרי אם תקנתי את הדור והתלמידים, אם הוכחתי אותם כראוי ולימדתי אותם כראוי. ולכן לא תמיד תפילתי נענית] – אהל יעקב, ר' יעקב מדובנא, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך - קדושת לוי (אדמו"ר ברדיצ'וב, פ' חוקת)

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך - דברי שאול

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך – [שר הוא ממונה על הסדר הציבורי, שהכל יפעל לפי צדק ומישרים, ולא יאה לו לבקש מהמלך שיוותר על הדין וישנה ממדת המשפט. אבל עבד אחראי רק על עצמו, ולא על אחרים והסדר הציבורי, לכן הוא יכול לבקש מאת המלך לעבור ולוותר ממדת הדין] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך - הנצי"ב, העמק דבר במדבר כ, כט

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך – [אמנם שר גדול יותר, אבל לעבד עונים מהר יותר] - אמת ליעקב

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך – [מי שבדרגת שר התורה מבין שכאשר ה' אינו עונה לתפילתו ודאי גם זו לטובה, ואינו מפציר בתפילתו. אבל העבד איננו מבין כ"כ ומתפלל עד שנענה] - ר' צדוק, צדקת הצדיק, ר"י

ר' יוחנן בן זכאי ור"ח בן דוסא, שר לפני המלך, עבד לפני המלך – [נותן ארבעה פירושים] - בן יהוידע; - [ומוסיף עוד טעם ע"פ סוד, שהעבד אוחז במדת מלכות, הנקראת "תפלה"] - בניהו

אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות – [שגורמים לו שיכוין לבו, שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע] – רש"י (נ"ל המלקט: עיין "שער המצוות" לאריז"ל, סוף פרשת ואתחנן, דף פז, "טוב לאדם לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע כדי שתמיד בכל עת ורגע יגביה עיניו לשמים ויביט בנפלאותיו ית' בבריאת שמים וארץ וכענין שאמר דוד המלך "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים ח, ד-ה) וכענין שאמרו בענין נבוכדנצר וכו'. וענין זה מחכים האדם ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו, אם יתמיד וירגיל עצמו בכך" עכ"ל. נ"ל לבאר כאשר רואה אדם את המרחבים העצומים, ומשווה לכך את קטנות עצמו ואפסותו, מיד מקבל ענוה. ויש קצת ראיה לכך ממעשיו של אביי כשהיה ילד ושאלו אותו היכן יושב הקב"ה, וטרח לצאת מחוץ לבית ולהצביע על השמים (ברכות מח ע"א) ומזה אמרו שם כי כבר מקטנותו ניכרת גדולתו)

אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות – [מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי] – תלמידי רבנו יונה

אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות – [שיהיו פונים לכיוון ירושלים, כמו שהיה אצל דניאל (ו, יא), ועל זה נאמר על ה' "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב, ט)] – זהר ח"ב דף נט ע"ב והובא ב"כף החיים", סי' צ' ס"ק כ (והרמב"ם כתב בתשובה כי בבית כנסת לרבים לא צריכים לחלונות, כן הביא "כסף משנה" (הל' תפלה פ"ה ה"ו)בשמו. אבל בשו"ע לא חילק בין יחיד לרבים

חציף מאן דמצלי בבקתא - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

חציף מאן דמצלי בבקתא - הנצי"ב, שה"ש ח, א

חציף מאן דמצלי בבקתא - פרי צדיק, א שבת 3

חציף מאן דמפרש חטאיה – [אבל השואל עצה מהחכם כיצד לתקן, מותר] - ספר חסידים, כ"א

חציף מאן דמפרש חטאיה – [מדובר במי שמודיע לרבים, הוא חצוף כי אין זה כבודו של ה'] – מהרש"א