אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק


דף לה

על פירות הארץ הוא מברך 'בורא פרי האדמה' – [מדוע לא יברכו 'בורא פרי הארץ'?] – מהר"ל, נתיבות עולם, א 128 עבודה, פרק יז

על פירות הארץ הוא מברך 'בורא פרי האדמה' – [מדוע לא יברכו 'בורא פרי הארץ'?] – פתח עינים

על פירות הארץ הוא מברך 'בורא פרי האדמה' – [מדוע לא יברכו 'בורא פרי הארץ' כמו שמברכים על הלחם 'המוציא לחם מן הארץ?] – [ארץ הוא שם כולל לכל הכוחות הטמונים בכדור הארץ, ולכן מיועד ללחם. אבל פרי האדמה הוא מזון קל ואין צפון בו כח הזנה גדול] – תפארת ישראל על המשנה, ברכות פ"ו פסקא ג

ברכה אחרי אכילה - נתיב א' 128 (עבודה, יז)

ברכה אחרי אכילה - משך חכמה (דברים ח, י)

אין אומרים שירה אלא על היין – ["דהא כל עובדוי לארמא קלא קאים" (זהר ח"ג לט). וכן "נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה.). ועוד "כשם שיין חשבונו ע' כך ע' פנים לתורה" (במד"ר י"ג). ועוד "אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין (ברכת המזון) אלא על היין" (פסחים קז.). זכרהו על היין דיין חדוותא דאורייתא (זהר ח"ג צה. עיי"ש)]

אסור לאדם שיהנה מעוה"ז בלא ברכה, וכל הנהנה וכו' מעל – [אמרו שני מאמרים, כי מהראשון היה משמע שהאיסור הוא רק למי שיודע לברך ואינו מברך, ולכן בא מאמר שני לאסור גם על הבלתי יודע לברך. מה יעשה? ילך וילמד] – חפץ ה' (ר' חיים בן עטר, על מסכתות, אמשטרדם, תצ"ב) מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אסור לאדם שיהנה מעוה"ז בלא ברכה – [כי אז מנכין לו משכרו לעוה"ב כי כבר קבל הנאה בעוה"ז. אבל ע"י הברכה מוכח שהאדם קבל מתנה בבחינת צדקה לעניים, ועי"ז אין מנכים משכרו] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה - רבנו בחיי, דברים ח, י

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה - נתיב א' 120 (עבודה, יד)

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה – מהר"ל, גבורות השם 293 (סד); דרך חיים 128 (פ"ג, תן לו משלו); מהר"ל, תחילת דרשה לשבת הגדול 193; - [ביאור מפורט] - גור אריה, ויקרא כ, ג "למען טמא את מקדשי", מהד' מכון ירושלים, פסקא ו'

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה - של"ה דף פט. (שער אותיות, קדושת אכילה, לפני ביאור ההלכות)

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל – [כי לפני הברכה, טרם מסר ה' לאדם רשות לקחת ממנו. וגוזל כנסת ישראל, שהפירות לוקים. כי הברכות מורידות שפע לעולם. וביאור כיצד הנמנע מלברך דומה לקוצץ בנטיעות כמו ירבעם בן נבט] – מהרש"א

אין אמו אלא כנסת ישראל – [כי מלת "אמך", כאשר ך' סופית בגימטריא 500, הוא גימ' ישראל] – מהרש"א

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה - אגדת אליהו, ירושלמי ברכות פ"ו פסקא א'

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה – [כי עוה"ז דומה לכלה] - גר"א על משלי כח, כד

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה - הנצי"ב בראשית ב, ה הרח"ד ועל דברים ח, ג ועל ח, יא ועל שה"ש א, ט

הנהנה מן עוה"ז בלי ברכה - דעת חכמה ומוסר (ר' ירוחם ממיר) ח"ב עמ' רפח

אביך זה הקב"ה, אמך כנסת ישראל - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 80, מבוא

הנהנה מעוה"ז בלא ברכה חבר הוא לירבעם בן נבט – [כי ע"י אמירת הברכה מצהירים אמונה שהארץ היא לה' ונתן לנו. אבל הבלתי מברך מקצץ ביסודות האמונה שה' הוא המשפיע והוא המשגיח על צרכי בני אדם] – נחלת יהושע, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

(בפרשה ב') אין עושין רצונו של מקום - גליון ר"י עמדין

(בפרשה ב') אין עושין רצונו של מקום – [בציבור נענים אפילו אין עושים רצון ה', מחמת צדיקים שביניהם] - אמת ליעקב

(בפרשה ב') אין עושין רצונו של מקום - פרי צדיק (ח"א עמ' 34-35, לך לך ג'; ח"ג עמ' 190 בהר, פסקא ה', ח"ג עמ' 192 בהר ו')

(בפרשה ב') אין עושין רצונו של מקום – [כי עוסקים במעשה המצוות ובלי תלמוד] - משך חכמה (דברים יא, יג ד"ה בכל לבבכם

(בפרשה ב') אין עושין רצונו של מקום - תורה תמימה, דברים יא, יד ס"ק כה

הנהג בהם מנהג דרך ארץ – נפש החיים, א, ח

הנהג בהם מנהג דרך ארץ – [מביא עוד מקור לזה מהמקרא] - משך חכמה, דברים לב, מז
אדם חורש בשעת חרישה - (צ"ע יש סתירה מכאן לשיטת רשב"י במנחות צט: עיי"ש "עיון יעקב", חיד"א "ברכי יוסף" יו"ד רמו ס"ק א, וביאורנו על מנחות צ"ט)

ועמדו זרים ורעו צאנכם - הנצי"ב, דברים יא, יג, ועל ספרי ח"ג דף סא, עקב ו'

הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם – [כיון שרק מעטים הם צדיקים גמורים, כמו שאמר רשב"י "ראיתי בני עלייה והם מועטים" (סוכה מה ע"ב) ולכן אין לכל אדם להסתמך על זה ולהמנע מדרך ארץ בהשגת פרנסתו] – מהרש"א

הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם - יערות דבש (ח"ב עמ' עז, דרש ה')

הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם – [כמו ההשוואה מה בין אברהם שנפל לכבשן האש וניצול לבין הרן שנפל לכבשן ונשרף (מדרש בראשית רבה, לח). כי אברהם מסר נפשו אפילו על דעת שימות שם אבל ה' לא יעשה לו נס. לעומתו הרן עשה על דעת שה' יציל אותו ולכןה' לא עשה לו נס. כך בלימוד תורה. רשב"י למד בחירוף נפש "אדם כי ימות באהל". אבל הלומד תורה כל היום אבל על דעת כי סומך הוא על פרנסתו שיבוא בדרך נס, אינו ראוי לנס] – אשי משה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי לקוטי"

במטותא מינייכו – [מה הוסיף רבא על דברי אביי? אלא יש כאן בקשת חנינה (לשון "במטותא מינייכו" כמו בחגיגה ה:( שאפשר שילשינו עליו למלכות שמבטל מס המלך מיבול השדות (ב"מ דף פו.) ויש בזה סכנת נפשות. לכן "לא תתחזו קמאי" כלל] - תוספת ברכה, ויקרא כה, ד
ביומי ניסן ותשרי - דרך חיים 291 (פ"ו, כך דרכה של תורה)

ביומי ניסן וביומי תשרי – [הכוונה לתקופה, ולא לחודש בלבד. כי קציר שעורים ואח"כ קציר חטים הוא יותר מחודש אחד בלבד] – אהבת איתן, על עין יעקב

דורות ראשונים, תורתם קבע - נתיב א' 20 (תורה, ד); דרך חיים 298 (פ"ו, מיעוט דרך ארץ)

דורות ראשונים, תורתם קבע - דעת חכמה ומוסר (ר' ירוחם) ח"ב עמ' שיב

דורות ראשונים, תורתם קבע – [אודות הביטויים 'בא וראה' וכן 'זה וזה נתקיימה'] - בן יהוידע


דף לו:
פלפלין, טעם עצו ופריו שווים – [בתחילה כל האילנות היו צריכים להיות כך. ולעתיד לבוא יחזרו להיות כך. והשאיר מין אחד בעולם כך, לקיים "אין כל חדש תחת השמש"] - בן יהוידע

דף לז
קפץ וברך – [מדוע לשון "קפץ"?] - בן יהוידע

יחיד ורבים הלכה כרבים – [אמר דוקא לשון זו, כסגולה לשמירה ע"פ סוד] - בן יהוידע

דף לח
המוציא – [מתוך הנוסח ניכר שהוא ת"ח] - המאירי

המוציא - שערי זהר

דף לט

קפץ וברך - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים")

לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס, לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס – [דיבר עם כל אחד שלא בנוכחות חבירו, כדי שלא יגנה אחד בנוכחותו של השני. וגם לכל אחד הכחיש שכועס על השני (שינה מפני השלום) כדי שלא יתקוטט האחד עם השני] – עיון יעקב

לא על המלגלג אני כועס – [ביאור שני אופני הכעס] – מהרש"א

לא על המלגלג אני כועס – [למה האריך בלשונו?] - בן יהוידע

הואיל ואתעביד מיניה מצוה - מאירי ד"ה ממה שכתבנו, דף 143

הואיל ואתעביד מיניה מצוה - שיטה מקובצת

דף מ

אסור שיאכל קודם שיתן אוכל לבהמתו – [דין זה כולל עבדים] - רמב"ם הל' עבדים ט, ח

אסור שיאכל קודם שיתן אוכל לבהמתו - לענין שתייה, האדם קודם לבהמתו] - ספר חסידים, תקל"א. וכן פסק מגן אברהם לשו"ע או"ח קסז, ס"ק י

אסור שיאכל קודם שיתן אוכל לבהמתו – [אבל אם יש לאדם צער, יאכל קודם לבהמתו] - אור החיים (בראשית כד, יט)

אחר כל אכילתך, אכול מלח - ב"ק צב: (זה רפואה לפ"ג מיני מחלות)

עץ שאכל אדם הראשון חטה היה - זהר ח"ג צח. (קרבן שעורים בפסח, קרבן חטה במתן תורה)

לא עברתי מלברכך - (רש"י פי' לברך על הפרשת תרומות ומעשרות. והקשה עליו מהרש"א הרי ברכות הן רק מדרבנן? אלא עיין גור אריה לדברים כז, יג שהענין הוא לשבח את ה' מתוך אהבה)

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק – [החוקרים חילקו עניני ההישגים בעולם ל"טוב, ערב, מועיל". תכונת "ערב" הוא כך רק עד שישיג האדם חפצו. אחרי שהשיג אותם כבר אין לו הנאה ועונג במה שהשיג. וזה נקרא "ריקן, מחזיק. מלא אינו מחזיק". אבל במדותיו של הקב"ה, אדם הנהנה מלימוד התורה ומצוותיה, הן עריבות לו לפני שהשיג, וגם עריבות לו בהמשך הדרך אחרי שהשיג. כלומר: "מלא מחזיק" עוד] – דברי שאול, על סוכה מו ע"א

מדת הקב"ה, מלא מחזיק – [אם יש לו לאדם אוצר מלא גירסא, יחזיק ויצליח גם בעיון. אך אם הוא ריק מהגירסא, כיצד יהיה לו עיון?] - בן יהוידע

אם שמוע תשמע, אם תשמע בישן, תשמע בחדש. ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע - גור אריה, דברים יא, יג

מדת הקב"ה, כלי מלא מחזיק – [כי דבר גשמי נמצא בשטח של מקום, ולכן מלא לא יחזיק. אבל דבר רוחני לא שייך אצלו גדר של מקום. ולא גם מלא מחזיק] – מהרש"א

כלי מלא מחזיק – [כוונתם כלי הנפש שהוא מלא יראת ה', תחזיק חכמה. ואם ריק הוא מיראה, גם אין בו חכמה] - בן יהוידע

דף מא:
נגרא דפרזלא – [רב המנונא סליק לא"י (זהר ח"ג עב:) והיה גברא רבה (זהר ח"א דף רכה.). ורב חסדא התפלל על ההליכה בא"י כשילך אחרי רב המנונא, שם זוכים לעומק התורה; "אשר אבניה ברזל" (דפרזלא) (תענית ד.), לזמר עריצים של סט"א] - בן יהוידע

דף מב

תיכף לת"ח ברכה – ["כי הברכה באה מעולם העליון הנבדל. ת"ח יש בו השכל הנבדל, ולכן הוא המביא ברכה לעולם"] - נתיב א' 49 (תורה, יא)

תיכף לת"ח ברכה - נצי"ב בראשית ל, כז וכן לט, ה בהרח"ד

שנאמר "[נחשתי] ויברכני ה' בגללך" (בראשית ל,כז) ואי בעית אימא מהכא "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (בראשית לט, ה) – [משום מה לא הסתפק בעל איבעית אימא בפסוק הקודם והביא ופסוק נוסף? אלא פסוק ראשון אמר לבן בדרך של נחוש, והוא מעשה עבירה] – עיון יעקב

שנאמר [אצל יעקב] "(נחשתי) ויברכני ה' בגללך" (בראשית ל,כז) ואי בעית אימא מהכא "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (בראשית לט, ה) – [משום מה לא הסתפק בעל איבעית אימא בפסוק הקודם והביא ופסוק נוסף? כי בפסוק של יעקב לא מבואר שנתברך לבן תיכף, מה שאין כן אצל יוסף שרתה הברכה מיד "ויהי מאז פקיד אותו על ביתו וכו' ויברך ה' את בית המצרי" (בראשית לט, ה)] – פתח עינים (ועיין עוד שני תירוצים ב"ליקוטי בתר לקוטי" בשם "ילקוט יהושע" (ר' יהושע השיל רבינוביץ, ברוקלין, תרצ"ג), ו"ברכת ישראל" (הרב חיים ברוך מערלנדר, ורשא, תרמ"א)

שנאמר "(נחשתי) ויברכני ה' בגללך" (בראשית ל,כז) ואי בעית אימא מהכא "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (בראשית לט, ה) – [משום מה לא הסתפק בעל איבעית אימא בפסוק הקודם והביא ופסוק נוסף? אלא פסוק ראשון הוא דעתו של בשר ודם, ופסוק שני היא עדותו של הקב"ה בתורה] – נ"ל המלקט

דף מג:

דבר שהנשמה נהנית – מהר"ל, דרשה על המצוות 57 (סוף "באר הגולה")

איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו? זה הריח – [אמנם גם לבהמות וחיות יש חוש הריח, אבל משמש להם לשם שמירה או לחפש מזון. אבל לא לשם הנאה מעצם הריח] – מהרש"א

דבר שהנשמה נהנית - צל"ח

דבר שהנשמה נהנית - מאור ישראל (עמ' נט)

עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון – [ע"פ גירסת עין יעקב: "עתידים בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא שיתנו ריח טוב כלבנון" – מובן ע"פ מאמרם "הטהרה נטלה את הריח" (סוטה מח ע"א) כי כאשר יש טהרה, מפותח כח הריח. כמ"ש "רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא וכו' אתא רבה בריה א"ל מוריחנא ריחא דחינוניתא אמר ליה, בני, טהרה יש בך (פירש רש"י: לפיכך לא בטל הריח מאצלך")] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: צ"ע כי בגמרא בסוטה מדובר שמריח את אחרים, וכאן בברכות מובא שיוצא ריח מגופו של הצדיק)

חזייה דהוה מרתת – [למה פחד? כי ר' חייא הוא גדול מן רב, בין בחכמה ובין בזיקנה. וכיצד יברך רב בפני מי שגדול ממנו? ורבי כיבד אותו, כי רב היה שם בתחילת הסעודה, ור' חייא בא לקראת הסוף. וההוכחה לכך מסדר שמותיהם המוזכרים כאן] - בן יהוידע

לאחד, רואה וניזוק – דרך חיים 122, (פ"ג הניעור בלילה)

נוח לו שיפול לכבשן אש - מהרש"א על סוטה י' ע"ב

ו' דברים גנאי לת"ח - המאירי, חיבור התשובה א, ד דף 90

ו' דברים גנאי לת"ח - נתיב א' 55 (תורה, יג)

ו' דברים גנאי לת"ח – [דברים אלו אסורים רק לתלמיד חכם ולא לשאר כל אדם] – עיון יעקב

ו' דברים גנאי לת"ח - בן יהוידע ד"ה אל יפסיע פסיעה גסה

אל יספר עם אשה בשוק – [טעם שהזהירו באשתו כמילתא דפשיטא, ואח"כ הוסיפו גם בתו ואחותו. ולא הזכירו את אמו?] - בניהו ד"ה אפילו היא אשתו

אל יספר עם אשה בשוק, שאין הכל בקיאים בקרובותיו – [למה פירטו אשתו, בתו ואחותו, ולא את אמו?] - בן יהוידע

אל יפסיע פסיעה גסה – [מתרפא בקידוש, אז סמל למנוחה נפשית של שבת] - המאירי לשבת דף קיג:

אל יפסיע פסיעה גסה – [מדוע הזהירו בזה במיוחד ת"ח? כי ירננו אחריו כאשר יחסר מאור עיניו שנלקה כי לקח שוחד] - בניהו; בן יהוידע

פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק שבמאור עיניו של אדם – [רמז יש כאן. מעשים הנעשים בפזיזות אין בהם ישוב הדעת, והוא הנקרא "מאור עיניו של אדם". וחזרת ישוב הדעת באה ע"י קידוש ליל שבת, אז יש לו מנוחה ויכול להתבונן במעשיו] – ליקוטי בתר ליקוטי

קדושא דבי שמשי - תשובות הגאונים, שערי תשובה, סי' קי"ג

קדושא דבי שמשי – [לפי רש"י ותלמידי רבנו יונה, שותה מהיין. ולפי הטור בשם נטרונאי גאון מניח היין על גבי עיניו (ולא בתוכם ממש)]

ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי – [אין הכוונה להניח יין תוך העין] – מהרש"א

המהלך בקומה זקופה וכו' כאילו דוחק רגלי שכינה – [כלומר אינו נוהג ביראה מפני בוראו, נוהג כאילו אין ה' משגיח בכל מעשיו, ובזה עצמו מסלק שכינה שהיא ההשגחה] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: "המהלך בקומה זקופה" אינו נוהג כדברי רמב"ם במורה נבוכים, ח"ג תחילת פנ"ב, ומובא ע"י רמ"א בתחילת שו"ע או"ח, "איןישיבת האדם ותנועותיו וכו' כשהוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו כשהוא לפני מלך גדול ולא דיבורו והרחבת פיו" וכו')

דף מד

פירות גינוסר - [נוטריקון של "גינות שרים"] – בראשית רבה, צח פסקא כב

פ' זוגות והם אחים כהנים – [אין כאן גוזמא. ויש כלל כיצד נדע שהסיפור גוזמא וכיצד נדע מתי הוא כפשוטו] - בן יהוידע

שריק דידבא - תשובות הגאונים, הרכבי, סי' שצ"ב

טבא ביעתא מגולגלתא – [איזה רעיון מוסרי מלובש בהדרכה זו] - בן יהוידע ד"ה משיתא קייסי, ד"ה משיתא מטויתא

טחול וכו' כל קטן מקטין - [יש דבר שהוא טוב לחיצוניות חיי האדם אבל רע לפנימיותו, ויש להיפך. משניהם יש להתרחק. "כל קטן מקטין" אף שיש לאהוב תהלוכות הטבע, אבל אין למהר לאחוז בהן כל עוד לא באו לשלמותם] – עין איה

כל נפש משיב את הנפש - פרי צדיק (ח"א 38 לך לך, ה')

דף מה

משה ידבר והאלהים יעננו בקול – אשתשר [משה הוא הקורא, וה' תרגם לארמית ושאר לשונות למען יבינו כל בני האדם] – מהרש"א

משה ידבר והאלהים יעננו בקול – [ה' הוא הקורא, ומשה היה תרגם לארמית ושאר לשונות למען יבינו כל בני האדם] – תוספות; ועיון יעקב

משה ידבר והאלהים יעננו בקול – [ה' נתן כח עליון בקולו של משה כדי שיוכל להגביה קולו להיות כמו קולו של שכינה] – פתח עינים

אמן אחרי ברכתיו - נתיב א' 112, עבודה יא

ג' שאכלו חייבים לזמן - תוספת ברכה, דברים לב, ג