|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
דף יד: שאין טועמין כל אותו היום - צדקת הצדיק, קע"ה דף טז משדרין שלוחא דבי דינא - תורה תמימה, במדבר טז, יב (ס"ק ח-ט, יב-טו) זמנא בתר זמנא – [למדו זאת מהאות המיוחדת ה"א, "העביר המועד" מכאן שיש עוד מועד אחר] - בן יהוידע אי מתפקר בשלוחא דב"ד ואתי ואמר, לא מחזי כלישנא בישא - דברי שאול גזר רבי שלא ישנולתלמידים בשוק. מאי דרש? "חמוקי ירכיך" (שיר השירים ז, ב) מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר. – [סיפא דקרא: "כמו חלאים מעשה אומן", אין חלאים אלא רבנן, כדגרסינן בנדרים (מט.) מאן חולים? רבנן. והם מתעסקים בתורה שהיא מעשה ידי אומן (הקב"ה, עיין מדרש בראשית רבה, תחילת א)] – הערוך, ערך: חמק ר' חייא שנה לבני אחיו בשוק – [ר' חייא היה סבור שאסור רק בציבור תלמידים ופרסום גדול, אבל לא לשני בני אדם בלבד] - בניהו מה ירך בסתר, אף דברי תורה – [היינו סודות התורה] - בן יהוידע, על סנהדרין צב ד"ה כל בית שלא נשמעים בו דברי תורה עייא מי קורא לך בחוץ – [כי ר' חייא היה מגמגם בלשונו ולא יכול לבטא אות ח' אלא ה', כמפורש במגילה (כד ע"ב)] – מהרש"א (אמר המלקט: והא כיצד מותר לבייש אותו? אלא מותר לו לרב לבייש את תלמידו כאשר רצונו לייסרו ולתקנו בכך, כדברי שו"ת חוות יאיר (סי' קנב) הכותב על רבי שגער בלוי (יבמות ט ע"א) "דיבר עליו קשות לא מכעס חלילה או מגובה רוחו". ועיין לקט בנושא זה במאמרנו "הקפדת חכמים" (הנדפס בסוף "ציון במשפט תפדה", עמ' 134). וכן הוא להלן שאמר לו רבי "ואם שילשת, לא פרשו לך חכמים" מפרש מהרש"א שלא שימש לחכמים כל הצורך שיסבירו לו את הפסוק "חכמות בחוץ תרונה"). עייא מי קורא לך בחוץ – [צ"ע מדוע אין בזה איסור של "המכנה שם לחברו"?] - בן יהוידע (ע"ע בד"ה אך עדיין יש להקשות) העוסק בתורה מבפנים – [כי החכמה עצמה היא צנועה ונסתרת, ואינה נגלית לכל] - נתיב ב' 103 (צניעות, תחילת פרק א) העוסק בתורה מבפנים – [כוונתם שלומד לשמה, וזהו תיקון הלב ("פנים"), עי"ז זוכה "בחוץ" לכוון השמועה אליבא דהלכתא. או אפשר לפרש, אם ילמד הסוד שהוא פנימי, יזכה להשיג כראוי גם בלימוד הנגלה, הנחשב "חוץ"] - בן יהוידע (וכן בסוף ד"ה או יובן בס"ד) [אמר המלקט: וכן כתב הגר"א, אבן שלימה, פרק ח, פסקא כא: "וכשמתגלה להחכם סודות התורה, אז מבין שגם מה שחידש בילדותו ע"פ פשוט ג"כ אמת ונכון. וכל זמן שאינו מבין הסוד, אפילו הפשוט אינו ברור בידו"]. ברצות ה' דרכי איש, גם "אויביו" – [אויביו" הוא השטן] - בן יהוידע כל העוסק בתורה מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ - מאור ישראל ור' חייא האי "חמוקי ירכיך" מאי עביד ליה? מוקי ליה בצדקה ובגמ"ח – [כי בתחילת פסוק זה כתוב "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" (שיר השירים ז, ב), הרי מדובר בנדיבות לב] – מהרש"א ור' חייא האי "חמוקי ירכיך" מאי עביד ליה? מוקי ליה בצדקה ובגמ"ח – [שיש לקיימם בצניעות בלי פרסום, עיין סוכה מט ע"ב רש"י ד"ה דברים שדרכם לעשות בצנעא] – נ"ל המלקט שמואל ומר עוקבא, כי הוה יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד' אמות, והוה חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא – [אע"פ שמר עוקבא היה דיין, שמואל היה מורו ורבו של מר עוקבא, והיה מר עוקבא נוהג שפלות בעצמו ומנמיך מקום הציפתא, ולא נוהג גבהות נגד שמואל] – מהרש"א דברי דוד הראשונים - נצי"ב, סוף ההקדמה ל"העמק דבר", דף VI דברי דוד הראשונים – [צ"ע שהרי לפני זה יש עוד שירה (שמו"ב כב, א) ולמה לא הזכירו כאן? והיישוב לזה] - בן יהוידע, ד"ה אמר לו אחרונים, מכלל דאיכא ראשונים אלמלי אתה שאול והוא דוד – [דוד זכה מפני שחזר בתשובה וגם קבל עליו יסורין. לעומתו שאול הפסיד כי התכחש ולא חזר בתשובה. ואלמלי אתה כמו שאול ולא חזרת בתשובה היית מאבד כמה דוד מפניו, כי אתה חטאת בשתים, והוא רק באחת (יומא כב ע"ב)] – מהרש"א אלמלי אתה שאול והוא דוד – [כי ידע ה' תוקף יגיעותיו של דוד במלחמתו נגד יצר הרע] - בן יהוידע אלמלי אתה שאול והוא דוד - דברי שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד - מאור ישראל ד"ה א"ל הקב"ה לדוד "על אודות האשה הכושית" (במדבר יב, א), וכי כושית שמה? והלא צפורה שמה – [ידעו חז"ל שהיתה לו רק אשה אחת, כי כתוב כאן ה' הידיעה "האשה הכושית" ולא נזכרה כושית עד כה, אלא היא אותה המוזכרת קודם, צפורה. וכך למדו להלן גם לענין צדקיה, "עבד מלך הכושי" (ירמיה לח, ז) כי לא הוזכר כושי עד כה)] – מהרש"א צדיק מושל ביראת ה' - נתיב ב' 60; באר הגולה 56 הקים עולה של תשובה – [לשון קרבן עולה, הבא על חטא במחשבה. כי למעשה חיילי בית דוד נתנו גיטין לנשותיהם. אבל במחשבה חטא] - מהרש"א על ע"ז דף ה' ע"א ד"ה שהקים עולה של תשובה אמר אלהי ישראל וכו' אני מושל באדם. מי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזירה ו[הוא] מבטלה – אלה שמות הגבורים אשר לדוד, יושב בשבת תתחכמוני, ראש השלישי הוא עדינו העצני (שמו"ב כג, ח) – [חז"ל דרשו פסוק זה על צורת ישיבתו של דוד בדיון התורני, כי אם לתאר שמותיו של גבוריו, מה מקום להזכיר "יושב בשבת תחכמוני"? אלא כל השמות הם תוארים לתורתו של דוד. כך "עדינו העצני" מעדן עצמו כתולעת, וכן "הגיבורים" שלא היה יושב על כרים וכסתות כראוי למלך. ולכן ענה לו ה' "אתה השפלת עצמך בשעה שעסקת בתורה? "תחכמוני", תהיה כמוני שהצדיק מושל על גזירותיו של ה' (כדלעיל, "מי מושל בי"). "ראש השלישי" תהיה ראש לשלשה האבות (רש"י) כמו שאמרו בפסחים (קיט ע"ב) שהוא המברך הזימון בסוף הסעודה של העתיד ולא הם] – מהרש"א מעדן את עצמו כתולעת – ["מעדן" לשון קשר (עיין רש"י על איוב לח, לא). כדוגמת תולעת מכווצת לתוך עצמה, וכאילו היא בלי ראש] – בניהו (ועיין רש"י על שמו"ב כג, ח) מעדן את עצמו כתולעת – [בשעה שעסק בתורה מעדן עצמו עד שמתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו. וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ. כל מדה עושה בשעת הצורך] – הערוך (עדן, א) (אמר המלקט: מדוע מעדן עצמו? אלא בעירובין (סה.) אמר רבא "אי קרצתן כינה לא תנאי (לפי עומק הריכוז שהיה רגיל בו, רש"י) מר בריה דרבינא עבדה ליה אימיה ז' מני לז' יומי") – נ"ל המלקט (דוד) זורק חץ ומפיל שמונה מאות – [כיצד למדו שהיה ע"י חץ, והרי אין חץ מוזכר במקרא? ועוד ביאור הפסוק בשירת האזינו "איכה ירדוף אחד אלף" (דברים לב, ל) שהוא נכון לפי רש"י (שם) כשהגוים רודפים את ישראל, וכך הפירוש בספרי. והוא נכון כשישראל ירדוף לגוים (כמו בסוגיא כאן), ושניהם פירושים נכונים. הא בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, והא בזמן שעושים] – מהרש"א (דוד) זורק חץ ומפיל שמונה מאות - מאור ישראל דף יז אם אין הרב דומה למלאך - אם הרב דומה למלאך - רבנו בחיי, הקדמה לפרשת ויקהל; וכן ב"כד הקמח", שלחן של ארבע, שער שני, דף תצד אם אין הרב דומה למלאך – [מותר ללמוד ממנו כשהתלמיד הוא עצמו "גדול" ומבין ענין, ולמה רמב"ם השמיט דין זה] - אור החיים, דברים יב, כח אם אין הרב דומה למלאך - נתיב א' 37 (תורה, ח) אם אין הרב דומה למלאך – ["מלאך" הוא לשון שליח (בראשית לב, ד). חייב התלמיד לקבל הרגשה שדברי מורו ורבו הם דברי אלהים חיים, אלא שנמסרו איש לאיש מאז הר סיני, ודברי רבו הם בעצם דברי השי"ת. ואז יבקשו תורה מפיהו. (חז"ל רמזו סוד זה במדרש ספרי, פרשת עקב, פסקא מא: "השומע מפי חכם וכו' וכו' כשומע מפי הקב"ה")] - ר' צדוק, רסיסי לילה, לד; שיחת מלאכי השרת, עמ' 5, 10 אם אין הרב דומה למלאך, אל יבקשו תורה מפיהו – [ביאור "יבקשו"] - רבי שמעון שקאפ, הקדמה ל"שערי יושר" אם הרב דומה למלאך – [שאינו מוסיף ולא גורע ממה שנצטוינו בתורה] - דברי שאול, דף מ' ע"ב בנדפס אם אין הרב דומה למלאך – [מלאך מלשון שליחות כמ"ש בבראשית לב, ג, ופירושו אם הרב הוא שליח נאמן לה' ואינו עושה למען הנאת עצמו] – מו"ר ר"ש דביר אם אין הרב דומה למלאך, אל יבקשו תורה מפיהו – [ההדגשה של מלת "פיהו", כי מותר ללמוד מספרים שחיבר. אא"כ יש בספרים עצמם דברים נגד התורה] – מהר"ל, נתיבות עולם, תורה, 61 פרק יד; שדי חמד, כלל ל' פסקא קמד אתיא זיבורא וטרקיה אאמתיה – [למה דוקא נענש ע"י דבורה? כי אמרו בע"ז (כח ע"ב) כי רפואתו להניח עליו דבר קר. כך כאן איש זה לא קירר תאוותו] - בניהו אתיא זיבורא וטרקיה אאמתיה - מאור ישראל אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה, אלא יגיעת הדרכים ואכסניאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה] – תוספות בקידושין מ ע"א בשם רבנו חננאל; ותוספות במועד קטן דף יז ע"א ד"ה אם רואה (אבל עיין הערה הבאה!) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [ממה שהגמרא בסוגיא מקבילה (חגיגה טז ע"א) מסיימת "לא קשיא, הא דמצי כייף ליצריה, הא דלא מצי כייף ליצריה" רואים שהענין כפשוטו ויחטא, והעיקר הוא שלא יוסיף עוד חטא של חילול השם. וכן כתב המאירי (על קידושין מ.) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו - בינה לעתים, עת לעשות, דרוש ז' לפרקים (רנג) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - משך חכמה (הפטרה לפ' וילך) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [צ"ע מדוע לא ייעצו לו שיעסוק בתורה (כמו שאמרו בברכות ה ע"א "רגזו ואל תחטאו")? אלא צ"ל כי יצרו גם איננו מניח אותו ללמוד תורה. או שהוא לומד תורה על מנת לקנטר, ובכך אין התורה מצילה אותו – פתח עינים אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – מאור ישראל ויעשה מה שלבו חפץ – כלומר יקיים מה שה' רוצה באמת, כי לב ישראל רוצה מה שה' רוצה רק היצר כופהו (ע"פ פרשנות הרמב"ם, הל' גירושין, סוף פרק ב)] – דברי שאול אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו – [מדובר על דבר מכוער שאמנם מותר ע"פ דין אלא אסור מפני חילול השם לת"ח כמוהו] - מאירי (לקידושין מ.) אמתיה דרבי, ההוא גברא מחי לבנו גדול - ספר חסידים, תקס"ה, תקס"ו אמתיה דרבי, ההוא גברא מחי לבנו גדול - מאור ישראל אם ממון נתחייבתי לך – [מה עלה על דעת ריש לקיש ולכן נידה אותו] - בניהו אב"ד שסרח - מאור ישראל כסהו כלילה – [דוקא אם גם החטא היה בצנעא] - שו"ת רדב"ז חלק חמישי, ב' אלפים ע"ח כסהו כלילה – עיני כל חי ברישא משמית נפשיה – [צ"ע כיצד משמית נפשו כשאין חטא בידו? ועוד אם זה בצינעה, כיצד בזב שומר על כבודו של ת"ח השני? והיישוב לזה] - בן יהוידע כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - רבנו בחיי, במדבר כב, מא כל מקום שנתנו חכמים עיניהם – [יש ת"ח מצד ימין המענישים בקוצר חיים, ויש משמאל המענישים בהפסד עושר] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם – [מפני "ברוב חכמה רוב כעס" (קהלת א, יח) ת"ח הם בעלי ביקורת (תענית ד. "צורבא מרבנן דרתח, אורייתא מרתחא ביה") וממילא מדת הדין שורה בהשפעתם] – נ"ל המעתיק דף יח ברית כרותה לשפתים - ע"ע כתובות ח ע"ב ("אל יפתח פיו לשטן") ברית כרותה לשפתים – [תוספות שאלו מדוע לא אמר "אל יפתח אדם פיו לשטן"? עונה מהרש"א כי "אל יפתח אדם פיו" כאשר האדם מקלל את עצמו. אז השטן מקטרג עליו בטענת "הודאת בעל דין כמאה עדים". אבל "ברית כרותה" כשהוא מדבר על אחרים] – מהרש"א ברית כרותה לשפתים – [תוספות שאלו מדוע לא אמר "אל יפתח אדם פיו לשטן"? אבל ההוא נאמר רק כשמדבר האדם בשעת צרתו. "אבל "ברית כרותה" אינו בשעת צרתו] – עיון יעקב ברית כרותה לשפתים – [תוספות שאלו מדוע לא אמר "אל יפתח אדם פיו לשטן"? אלא (עונה "בן יהוידע") שם משמע זהירות בעלמא, וכאן חמור יותר שזהו כמו כריתת ברית. ועוד "ברית כרותה" למדנו מדיבור אברהם אבינו וזה כתוב בתורה. אבל "אל יפתח פיו" למדנו מפסוק בנביאים] - בן יהוידע ד"ה עייל שמואל למשאל שמא תעבור עליהם (על הצפרנים) אשה עוברה – [מפני שהמזיקים שולטים על הציפרניים, ומזיקין לעוברים כמו שהציפורן פרה ורבה] - בן יהוידע פרעה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה - באר 112 ,99 (ה) פרעה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה - של"ה דף קעז (פסחים, דרוש ז') דף שי (וארא) פרעה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה – [אמרו כך על דרך גוזמא. אלא כוונתם כי אמרי אינשי שנמוכי הקומה הם מלאים ערמה. ופרעה זה היה ערמומי ביותר. ועוד הזכירו כאן כח משונה של תאות המשגל של פרעה. וזהו שבחם של ישראל, שאעפ"כ לא היה יכול לשלוט בנשותיהם] - בן יהוידע פרעה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה – [רמזו בזה שהוא שפל אנשים (=אמה) אמנם זקן שלו (תפארתו בעיני הבריות) אמה (מגודלת) אבל פרמשתקו (כח זנות) אמה וזרת, כלומר גדולה מכל כולו, ונגרר אחריו ומפרסמו לכל רואה] - נ"ל המעתיק אמגושי - תורה תמימה, שמות ז, טו (ס"ק ד) בת פלוני לפלוני – [ולמה לא אמרו "פלוני לבת פלוני"? אלא מפני שהיא ברשות אביה לקבל קידושין עבורה] – עיון יעקב בת פלוני לפלוני – [ולמה לא אמרו "פלוני לבת פלוני"? אלא ללמד שהיא צריכה ללכת לדור אצלו] - בן יהוידע ד"ה ברם מקשים העולם בכל יום ויום בת קול יוצאת – [אבל בתחילת מסכת סוטה אמרו מ' יום לפני יצירת הוולד] – מהרש"א בת פלוני לפלוני – [אפשר שהאדם יחליט לפי דעתו, בין לטובה ובין לרעה, ולא שהקב"ה גזר עליו כך. אלא שחז"ל מלמדים כאן כי הקב"ה צופה מראש ויודע ומכריז ע"י בת קול מה האדם יבחר לו] - פתח עינים (לסנהדרין כב ע"א) בשם שבלי הלקט כת"י (וקרוב הדבר לשיטת רמב"ם, שהאדם מחליט לעצמו) שדה פלונית לפלוני – [ולמה לא אמר "שדה של פלוני לפלוני"? אלא דלפעמים זה היה שדה של גוי, ואין בת קול מזכירה שמם של נכרים] - בן יהוידע תזדמן לי פלניתא - מאור ישראל שמא יקדמנו אחר ברחמים - ספר חסידים, שפ"ג שמא יקדמנו אחר ברחמים - דברי שאול (2 פסקאות) רבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלניתא. אמר ליה לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך לא אזלא מינך, ואי לא, כפרת בה' – [כלומר תכפור באמונה שהתפילה מועילה] – רש"י; שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' א' מה' אשה לאיש – [אין מאמר זה כפשוטו כי אם כן מדוע הזהיר כהן משוח במלחמה "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה" (דברים כ, ז) הרי אי אפשר לקחת בלי גזירת ה'! אלא כוונת חז"ל על דרך שכר ועונש. אם איש זה ואשה זו עשו מצוה שראוי לתת שכרה זיווג יפה ומשובח, ה' מזווגם זה לזה. ואם ראוי ליפרע מהם בזיווג שיהיה בו קטטה ומלחמה תמיד, מזווגם. ויש לזה שרש בדברי חז"ל (ירושלמי קידושין פ"ג הי"ב, ב"ר פרשה סה)] – שו"ת רמב"ם, מהד' בלאו, סי' תלו (והזכיר בקצרה בשמונה פרקים, הקדמה לאבות, פרק ח, מהד' הגר"י קאפח עמ' רסב מה' אשה לאיש – [ודאי אין ה' מתערב בבחירתו של האדם לעשות מצוה או עבירה. ויש בחירה חפשית אם רצונו של אדם זה לשאת אשה. רק ה' מתערב לתת לו גמול על מצוה או עבירה, שקובע את מי הוא יקח לאשה. ומה שאמרו שהזיווג הוא קשה כקריעת ים סוף, כוונתם שה' משפיע על רצונו של הבן זוג שלו להסכים להנשא לאדם זה, למרות שגם זה תלוי בבחירה חפשית] - שו"ת תשב"ץ, ח"ב סי' א מה' אשה לאיש – [הכותב (המלקט של "עין יעקב") מביא פירוש הר"ן, ומהרש"א שיבח פירוש זה] מה' אשה לאיש – [כי אין לאדם מציאות שלם עד שיש לו אשה. וה' הוא המאחד את ההפכים] - תפארת ישראל 90 (ל) מה' אשה לאיש - תורה תמימה, בראשית כד, נ (ס"ק כט) ויקנאו למשה במחנה, שחשדוהו מאשת איש – [חשבו שהוא מקבל נבואתו דרך השכל הפועל] – רמ"א, תורת העולה, ח"א תחילת פרק ו ויקנאו למשה במחנה - נתיב ב' 11 (ענוה, ד); גבורות השם, 87 (יט); באר הגולה 96 (ה) ויקנאו למשה במחנה - ויקנאו למשה במחנה – [גם משה וגם ירמיה היו מתכוננים זמן רב לקבל הנבואה ולכן פרשו מנשותיהם. ודבר זה עצמו גרם לאחרים לחשוד בהם] – מהרש"א על בבא קמא טז ע"ב ד"ה כי כרו שוחה; וכן מהרש"א על סנהדרין קי ע"א ד"ה וישמע משה אינו נחשד אא"כ עשאו - נתיב ב' 246 (שם טוב, א) אינו נחשד אא"כ עשאו – [כלומר הרהר בזנות] - הנצי"ב, שאלתות מ, ז דף כד מעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו, ושמטו חזירים את גוייתו – [למה דוקא חזיר? כי החזיר מראה בטלפיו סימן טהרה, ויש בקרבו (שאינו מעלה גרה) סימן טומאה. כך איש זה מבחוץ מראה סימן כשרות שהולך יחף באבלותו, אבל הוא טמא בסתר (תשמיש המטה) ולכן נפרעים ממנו ע"י חזיר] – שער בת רבים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" דף כה חכם שמת, הכל קרוביו - מאירי, חיבור על תשובה, הקדמה, דף 9 חכם שמת, הכל קרוביו – [כי כל עוד שהוא חי בגוף, יש לו קירבה למשפחתו שבגוף. אבל כשנפטר מהעולם נשארה רק נשמה, ולזה כל עם ישראל שייכים] - דברי שאול חכם שמת, הכל קרוביו – [כשהוא בגוף, קרוביון יורשים את רכושו. אבל כשאין לו גוף ונשארה רק מורשתו הרוחנית, כולם יורשים את חכמתו ותורתו] - קהלת יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" כדי שיבכה על אדם כשר - מהרש"א על שבת קה ע"ב ד"ה מפני שלא בכה העומד על מת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע. למה זה דומה? לספר תורה שנשרף – עיין שבת קה ע"ב אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה – עיין מנחות לב ע"ב והתוספות שם טפח ליה אבוה בסנדליה – [ב' פירושים] - רש"י כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי – [כי מהראוי לשאת אשה בגיל י"ח] – מהרש"א יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה מ' תעניתא – דף כה ע"ב אמר להו ההוא טעייא מאי האי? – [טעם שנענש הטייעא ההוא] – מהרש"א פתח עליה ההוא ינוקא, גזע ישישים עלה מבבל וכו' – קאת וקפוד הוכפלו – [רמז על הישמעאלים שבאו לשם לראות בהספדם של ת"ח, ונדמו לקאת וקיפוד שהם עופות טמאים] – מהרש"א, ד"ה אמר דינא הוא דרבה ב"ר הונא קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות, ושמח בהם ככלה חדשה – [ה' קצף בעוון הדור, וחמס כביכול נפשות הצדיקים שהם , שלא מתו בעוון עצמם, אלא מלאך המשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע] – מהרש"א רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק – [כי נשמת הצדיק גנוזה תחת כסא הכבוד] – מהרש"א רוכב ערבות שש ושמח בבוא נפש צדיק - תוספת ברכה, ויקרא יט, כח תמרים, הניעו ראש על צדיק כתמר – [כלל ישראל נמשלו לתמר שאין לו אלא לב אחד, כך להם לב אחד לאביהם שבשמים. והצדיק הוא עצמו תמר, כתמר יפרח לעולם הבא] – מהרש"א תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר - מאור ישראל חכם שמת, כבודו במטה ראשונה - דברי שאול מאי היה, שכבר היה (נביא) - מאור ישראל דגי רקק בנחל שוטף - מאור ישראל אמר ליה רב אשי לבר קיפוק: ההוא יומא מאי אמרת? – [צ"ע כיצד התעניינו צדיקים גדולים במה יאמר המספיד עליהם אחרי מותם? אלא פשיטא שלא דאגו לכבוד עצמם אלא ידעו שעל ידי ההספד מגדילים בזה כבוד התורה ויבוא העם להעריץ לימוד התורה. לכן הקפידו שיהא שבח התורה כמו שצריך] – מכתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" אם בארזים נפלה שלהבת - אמת ליעקב אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי הקיר? – בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה – חלש דעתיה ואתהפוך כרעייהו – [ולא יכלו לבוא להספיד אותו] – ע"פ רש"י חלש דעתיה – [כי השלהבת נכבית אחר זמן קצר, וא"כ השוו נשמת הצדיק לדבר שהוא אבד. וכל שכן שאין לקרןא לו אבידה, כי הרי ודאי יש לו השארות הנפש. ואתהפוך כרעייהו ולא יוכלו לחלוץ, כי חליצה מורה על השארות הנפש, וקלקלו נגד מושג זה] – מהרש"א בר קיפוק – [למה נענש] - של"ה דף רי (הספד בית המקדש) באו רוב שלישית במים, תעינו מאחריך כאשה מבעלה – מהרש"א רב חנין חתניה דבי נשיאה וכו' בעת חנינתו אבד חנינו. אסיקו ליה חנן על שמיה – [אפשר שע"י רוב הפצרותיו של האב להוליד בן, נמסרה נפשו לגופו של התינוק. (כדבר הזה אירע אצל רחל אמנו שנמסרה נפשה לגופו של בנימין, ואז מתה, "עץ חיים" לאריז"ל, שער לט פרק ח; שער הגלגולים, הקדמה לו) האב מת והבן חי, וזהו שמחה שנהפכה לתוגה. ומכאן רמז שאל יפציר האדם על לידת בנים יותר מדאי] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" רב חנין חתניה דבי נשיאה וכו' בעת חנינתו אבד חנינו. אסיקו ליה חנן על שמיה – [כאן מקור בחז"ל שקוראים לנולד על שמו של המת] והבאתי השמש בצהרים - דברי שאול ארץ שנער הרה - מהרש"א על מגילה ו' ע"א כי נח נפשיה דרבי אבהו אחיתו עמודי דקסרי מיא – [ר' אבהו היה מקורב למלכות וכשבא להיכל הקיסר היו הנשים המכובדות (מטרוניתא) שבחצר המלך משוררות לקראתו: "מדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם" (סנהדרין יד ע"א) והיה מרוצה ומכובד בעיני שלטונות הגוים. ולכן כשנפטר גם השרים הנמשלים לעמודים בכו אף הם (וכן מצאנו אצל יעקב אבינו "ויבכו אותו מצרים שבעים יום", בראשית נ, ג)] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: אבל עיין בירושלמי, ע"ז פ"ג ה"א, שהכותים לעגו על סימן זה. עיי"ש "פני משה". ואפשר שיש הבדל בין הקרובים למלכות שידעו להעריך את מעלתו של ר' אבהו, לבין הגוים ההמוניים שהיו רוצים לפגוע ביהודים, ורק מפני התערבותו של ר' אבהו אצל המלכות נמנעה מהם זאת. ולכן ביזו אותו) אחיתו עמודי קיסרי מיא, שפעי מרזבי דציפורי דמא וכו' – [כל הדימויים הללו מורים על מעלות שונות של הנפטרים ההם; או על שם הפורעניות העלולות לבוא, כי "מפני הרעה נאסף הצדיק"] – מהרש"א ד"ה אחיתו עמודי, וד"ה ואתעקרו כל אילני (ועיין להלן דברי "בן יהוידע") שפעי מרזבי דציפורי דמא – [מפרש בירושלמי (ע"ז פ"ג ה"א) על ר' יסא בן חלפתא דיהב נפשיה על גזירתם, פירוש נשפך דמו על יחוד השם ונתן נפשו על המילה] – תוספות, מועד קטן כה ע"ב ד"ה שפעו אחיתו עמודי קיסרי מיא; שפעי מרזבי דציפורי דמא – [עמודים הזיעו כנחל מים, לרמוז על מעלת רבי אבהו שהיה עמוד העולם. והמרזבים זבו דם, להורות כי פסק השפע שעבר דרך צינור של הצדיק, ונהפך לדם. ונראו הכוכבים, כי הצדיק הוא כוכב העולם. ונעקרו האילנות, כי כל בני הדור הם ענפים ממנו וכו' וכו' (עוד רמזים שבדברי ההספד)] - בן יהוידע, ד"ה אחיתו עמודי דקסרי (וכן ד"ה ואפשר לפרש) [כי נח נפשיה] דר' יוסי, שפעו מרזבי דציפורי דמא – [כי נח נפשיה] דר' יעקב, אתחמיאו כוכבי ביממא – [הכוכבים שברקיע נמצאים במקומם גם ביום, אלא אין רואים אותם מפני אור מבהיק של השמש. ואם יהיה ליקוי חמה ואורו לא יופיע באמצע היום, יהיה אפשר לראות את הכוכבים (כמו כן אם האדם נמצא בתחתית בור עמוק וקרני השמש לא נכנסים לתוך מעמקי בור, יראה את הכוכבים מעל ראשו גם ביום). כשמת האור הגדול ר' יעקב, נראתה גם מעלתם של תלמידי חכמים בינוניים שבדור, כי אורו כבר לא הבהיק בעולם] – מלאה קטורת, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", ובסיס דבריו בלי הנמשל במהרש"א [כי נח נפשיה] דר' אסי, איעקרו כל אילנא – [כי נח נפשיה] דר' חייא, נחיתו כיפי דנורא מרקיעא – [כי נח נפשיה] דר' מנחם (בגליון הדף בגמרא כאן מציינים שיש להוסיף: ברבי סימאי), אישתעו (נהיו רך כשעוה, כמו בישעיה מא, י) צלמנייא והוו למחלצייא – [בירושלמי ע"ז תחילת פ"ג הגירסא היא נחום בן סימאי (אולי צ"ל מנחם בן סימאי) שלא הביט בצורת מטבע מעולם, ונקרא "בנן של קדושים". ולכן כיון שנהג קדושה לא להביט אפילו בצלם של מטבע, נמסו כל הצלמים בעת מיתתו ("פני משה" על הירושלמי שם), להורות על כח פרישותו וקדושתו] – עיין בית אהרן, הגאון ר' אהרן מגיד, ערך "אדם קדוש" עמ' קיג, והביא דברי "ערוך", ערך: "מחצל" שגרס בסוגיא שלנו כן ע"פ הירושלמי הנ"ל [כי נח נפשיה] דר' תנחום בר חייא, איתקצצו כל אנדרטיא – [בירושלמי ע"ז פ"ג ה"א מובא זה על פטירת ר' יוחנן, ופירש "פני משה" לרמוז שלא נראית צורה יפה כמו פניו של ר' יוחנן (עיין תיאור שלו בבבא מציעא פד ע"א) ולכן כל אנדרטי של פרצופי המלכים נשברו] [כי נח נפשיה] דר' אלישיב, אחתרו שבעין מחתרתי בנהרדעא – [נקבצו כל בעלי הבתים למקום ההספד שם הספידו אותו. לכן הגנבים מצאו עת פנוי לחתור מחתרת אל הבתים כדי לגנוב. ובא לומר בזה כי כל בני העיר התאספו להספד שלו] - בן יהוידע ד"ה ואפשר לפרש [כי נח נפשיה] דר' המנונא, נחיתו כיפי דברדא מרקיעא – [אותו יום ההספד ירד שלג וברד הרבה] - בן יהוידע סוף ד"ה ואפשר לפרש [כי נח נפשיה] דרבה ורב יוסף, נשקו כיפי דפרת אהדדי – [כתלים שבשני צדדי הנהר (אחד במזרח ואחד במערב) נעקרו יסודותיהם מפני תוקף שטף זרמי המים, ואז נפלו גדות הנהר אחת על השניה] - בן יהוידע סוף ד"ה ואפשר לפרש [כי נח נפשיה] דאביי ורבא, נשוק כיפי דדגלת אהדדי – [ראה לעיל בענין רבה ורב יוסף] – נ"ל המלקט כי נח נפשיה דר' משרשיא טעון דקלי שיצי – [צמחו תמרים רעים, קשים כעץ] - בן יהוידע סוף ד"ה ואפשר לפרש דף כו ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה – ["דלתות" כלומר פסוקים. ולמה כעס יהויקים על פסוק "היו צריה לראש"? כי ממילא מזה מובן שהוא עצמו איננו ראש שלהם] – מהרש"א כי ה' הוגה על רוב פשעיה – [התכוון יהויקים לקדר האזכרות, ואין שם ה' מוזכר במגילה איכה לפני פסוק זה] – מהרש"א הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר וכו' וקורע – [אע"פ שהפסוק שהביאו מציין "שכם ושילו ושומרון" ולמה לקרוע רק על יהודה? אלא התנא היה אחרי חורבן בית שני, ועלו אז רק מיהודה וקצת מבנימין, אבל עשרת השבטים לא עלו] – מהרש"א כל המתקשה על מתו יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה – [משמעות הדבר שאין להתאבל ביום יאהרציי"ט בכל שנה ושנה, כלשון רמב"ן (תורת האדם, "כתבי הרמב"ן", מהדורת מוסד הרב קוק עמ' פב) "אין מנהג ולא דרך ארץ להזכיר המת אחר י"ב חודש"] – דבריו הובאו בש"ך לשו"ע יו"ד, סי' שמד ס"ק ה. וכתב הרב יעקב חאגיז (נפטר שנת תל"ד בקונשטנדינא): "מה שנוהגות הנשים בכל שנה לעורר ביום שמת להם מת וכו' שטות הוא. והרי אמרו חז"ל כל המתאבל על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה וכו' ולמה להביא עליהן קינה חדשה?" עכ"ל. "הלכות קטנות" ח"ב סי' נח כל המתקשה על מתו יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה (אח"כ הגמרא מביאה מעשה על אשה שבכתה בהגזמה וללא הפסקה, ומתו גם שאר בניה. ומציינים פסוק:) "אל תבכו למת ואל תנודו לו (בכו בכו להולך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו)" (ירמיה כב, י) וכו' וכו' בכו בכו להולך, להולך בלא בנים – [כך יש לדרוש הפסוק, הכפילות של "אל תבכו ואל תנודו" מזהירה לא להגזים באבלות, כי אם יבכו בכיה אחרי בכיה להולך, סופו של דבר יהיה ח"ו מחוסר צאצאים וילך בלי בנים] – תאוה לעינים ג' לבכי - מורה נבוכים ח"ג סוף פמ"א בכו בכה להולך, להולך בלי בנים – [מדוע דוקא בן ולא בת?] - מהרש"א על בבא בתרא קטז ע"א ד"ה כל מי שאינו מניח בן מכאן ואילך אמר הקב"ה "אי אתם רחמנים בו יותר ממני" – [הרי כל מדות הרחמים והחנינה יש לכם מאת הקב"ה בלבד, וכיצד יהיו בכם יותר ממה שיש בו?] – ישמח משה (אדמור ר' משה טייטלבוים מאהעל) פרשת כי תצא, עמ' קכה ד"ה כי ההרים ימושו וכו' עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר – [מדוע דוקא ב' פעמים] – מהר"ל, אגדות ד' 143 (על ערכין ל ע"ב) עבר עבירה ושנה בה - מהרש"א על יומא פו ע"ב אין מניחין את המטה (של נשים) ברחוב מפני הכבוד (מו"ק כז.) - תוספת ברכה, בראשית לה, יט; וכן במדבר יח, לב; וכן דברים כה, יח אין מניחין את המטה (של נשים) - מאור ישראל, דף שמ דף כח אף מרים בנשיקה מתה – [למדו זאת כי מלת "שם" היא כמיותרת, אם לא ללמוד גזירה שוה ממיתתו של אהרן] – גור אריה, במדבר כ, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ג') מיתת צדיקים מכפרת - עיקרים ד, יג מיתת צדיקים מכפרת - של"ה דף רט: (הספד בית המקדש) מיתת צדיקים מכפרת – [כי הסיבה הראשונה לחטא האדם, מה שהוא בעל גוף. והצדיק הוא עיקר המציאות, ונחשבת מיתתו כסילוק כל העולם. ובזה דומה לפרה אדומה החוזרת להיות אפר] - גור אריה במדבר כ, א (מהד' מכון ירושלים, פסקא ב) מיתת צדיקים מכפרת - כלי יקר (במדבר כ, ב; לג, מט) מיתת צדיקים מכפרת – מדוע הוקשו מיתתם ביום הכפורים של נדב ואביהו בני אהרן, למיתת של לענין כפרת עונותיהם של ישראל? אלא אם התורה היתה מגלה לנו רק על מרים, היינו סבורים שהצדיק צריך להיות בלי שום עון, טרם יכפר על הרבים. לא כן אם יש נגדו טענה של חטא. ולכן הודיעה תורה כי גם בני אהרן שהם שהקטירו אש זרה, מיתתם מכפרת] – מהר"פ אלשיך, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" על ספר במדבר, עמ' קסז מה פרה מכפרת - מאור ישראל מיתת צדיקים מכפרת – מדוע הוצרכה תורה להודיע כי מיתת מרים מכפרת כמו מיתתם ביום הכפורים של נדב ואביהו בני אהרן? אלא אם התורה היתה מגלה לנו רק על זכרים היינו טועים לחשוב כי זה מפני שמקיימים תרי"ג מצות, אבל נשים הפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, אין בכוחן לכפר? לכן הודיע תורה כי גם מתת מרים מכפרת] – יד יוסף, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", על במדבר, עמ' קסח מת פתאם, זו היא מיתה חטופה – חלה יום א' ומת, זו היא מיתה דחופה, וי"א מיתת מגפה – ב' ימים ומת, זו היא מיתה דחויה – ג' גערה – ד' ימים נזיפה – חמשה זו היא מיתת כל אדם – מת בחמישים שנה זו היא מיתת כרת – [אריכות ביאור] – גור אריה, ויקרא כ, כ (מהד' מכון ירושלים, פסקא כ) חמשים ושתים שנה זו היא מיתת שמואל הרמתי – ששים [זנה] זו היא מיתה בידי שמים – שבעים שיבה, שמונים גבורות - מאור ישראל בחמשים שנה זו היא מיתת כרת – מהרש"א ד"ה מת בחמשים שנה ששים זו היא מיתה בידי שמים – מהרש"א הגיע לגבורות [ומת ביום אחד], זו היא מיתת נשיקה - בני חיי ומזוני - שו"ת רשב"א ח"א סי' קמח, תט בני חיי ומזוני - רבנו בחיי, דברים לא, יד בני חיי ומזוני – [טעם שנסדרו בסדר זה] – רמ"ע מפאנו, מאה קשיטה, פסקא ט; [וטעם שאמרו "תליא" ולא "הוי", כדי לכלול בנים פסולים] – י' מאמרות, מאמר העתים, פרק יח; ועוד עיין י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק ל בני חיי ומזוני - נתיב ב' 29 (יראת ה', ג); נצח 28 (ה) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא – [בא קרבן פסח כדי שלא יחשוב האדם שאין במזונותיו השגחה מאת הקב"ה אלא מזל בלבד (תוספת המלקט: כי אפילו בלי זכותו של האדם, יש סיבות אחרות הידועות להקב"ה)] – רמ"א, תורת העולה, ח"ג פרק נג בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא – [אבל לפעמים ע"י זכות גדולה משתנה המזל] – מהרש"א בשם התוספות (ומביא לכך ראיה מתפילתו של רבא בעניננו) בני חיי ומזוני - של"ה דף רד: (דרוש מטות) בני חיי ומזוני - פרי צדיק (ח"ד 72 נשא, י"א, זכות ג' אבות); רסיסי לילה מג, נו (175) בני חיי ומזוני - אמת ליעקב שתין הלולי – [סעודות נישואים הללו הם לא רק של בניו, אלא נכדיו, וכן נכדי אחיו ואחיותיו] - בן יהוידע אמר רבא: תלת מילי בעאי קמי שמיא - פרי צדיק (חלק חמישי 75, 76 ראה, ז') אמר רבא: תלת מילי בעאי קמי שמיא - מאור ישראל חוכמתיה דרב הונא – [צ"ע והרי גם רב חסדא היה חכם גדול (שבת פב ע"א; עירובין סז ע"א); וכמו שביקש להגיע לעושרו, למה לא יבקש להגיע לחכמתו?אלא כאן ביקש להגיע לדרגתו בהרבצת תורה ברבים] - בן יהוידע עותריה דרב חסדא – [צ"ע והרי נגזר על האדם עוד לפני לידתו אם יהיה עשיר אן עני (נדה טז:) וכיצד יבקש? אלא [א] נגזר סתם בלי הגדרה מדויקת כמה, והוא בקש הפלגה בזה, כדי להרבות בחסד וצדקה [ב] כוונתו כאן למידת ההסתפקות. איזהו עשיר? השמח בחלקו. וזה מה שהיה לרב חסדא] – בן יהוידע, ד"ה חוכמתיה דרב הונא ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי – [אפשר כי כן השיג לענוותנותו, אבל רבא עצמו לא הרגיש בכך. כי אם האדם מרגיש על עצמו שהוא עניו, שוב איננו עניו] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי – [כי רבא גר בעיר מחוזא, והיו שם הרבה הגרים עם מדות רעות, והיו מפונקים ביותר, ומצוי ביניהם שכרות וכו' ולכן אי אפשר לנהוג בהם שררה ולהשפיע עליהם אם היה עניו יותר מדאי] – הרב משה לייטר, זוטו של ים, עמ' 185-186 לימא ליה מר דלא לצערן, מר לאו שושביניה הוא? – מאן חשיב, מאן ספין, מאן רקע – [חשיב מצד השררה (כי היה אב בית דין וחתן הנשיא), ומאן ספין מצד החכמה, ומאן רקע מצד המעשים] – בן יהוידע מאן רקע – [כלומר מייכול להתפשט ולהתגבר באותה שעה?] – ערוך כמישחל ביניתא מחלבא. ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית, לא בעינא דנפיש בעיתותא – תרומה קא אכילנא, ולאו קודש איקרי? חלפא ליה שעתא – [צ"ע אם נגמרה קיצבת ימי חייו, איך חי עוד. ואם לא נסתיימה תקופתו, איך הקדים לבוא אליו מלאך המות? אלא יש שמוסיפים חיים לת"ח משנותיהם של אלו שהם מתים בלא משפט (עיין חגיגה ה ע"א שמוסיפים לת"ח)] – בן יהוידע ואין מלכות נוגעת בחברתה - [צ"ע אם נגמרה קיצבת ימי חייו, איך חי עוד. ואם לא נסתיימה תקופתו, איך הקדים לבוא אליו מלאך המות?] – בן יהוידע רב אשי אתחזי ליה מלאך המות בשוקא - מאור ישראל איתרח לי תלתין יומין ואהדרי לתלמודאי - אשרי בא לכאן ותלמודו בידו - [יש ירושלמי כי בישיבה שלמעלה יש דאפיהון נמיכין, כי אין תלמודם שגור בפיהם] - כפתור ופרח, ר' אשתורי הפרחי, פמ"ד אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו בתיקוני זהר, תיקון י', כל תורה ותפילה שהיא בלי יראת ה' ואהבתו אינה פורחת למעלה. ולכן אשרי מי שזכה לכך שתורתו תעלה אתו] – בוצינא דנהורא, ר' ברוך ממזיבוז' (נכד הבעש"ט), מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו חז"ל שהלומד לא לשמה תורתו נשארת רק מתחת לשמים, כלומר מזכה אותו רק בשכר של עולם הזה. והלומד לשמה תורתו מעל לשמים, כלומר שכר שלו בעולם הנצח. ולכן אשרי הלומד לשמה ותורתו תעלה עמו לשם] – נועם מגדים, הרב אליעזר יקותיאל מאדלס זינגר, לבוב, תרכ"ב, מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא חוזר פעמים רבות על לימודו כדי שלא ישכח מה שלמד] – יין הרקח, מבעל "ישמח משה", אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, שתלמודו מבוצע "בידו" ממש] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כותב לימודו ויכול להראות אותו "בידו"] - מהרש"א על בבא בתרא י ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – מהר"ל, דרשה על התורה 45; אגדות ח"ג 65 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מראית העין (זוכה למלאך המזכירו מה ששכח. ע"ע "שער המצוות" לאריז"ל, תחילת פ' ואתחנן. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [מקיים תלמודו "בידו", ולא רק גורס] – בן יהוידע, פסחים נ ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מאור ישראל, פסחים נ ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [חמשה פירושים. [א] אף שלא זכה ללימודו מחמת חינוך הוריו, אלא הוא עצמו יגע וטרח נגד יצרו, ובכח ידו הגיע לדרגתו הרוממה [ב] שהוא יכול לפלפל לכל כיוון, לטהר או לטמא, לאסור או להתיר, והוא בכל זאת מחפש רק את האמת התורנית, וזהו שליטה "בידו" [ג] שהוא מקיים מה שלומד, לא רק גורס אלא תורתו מתגלה במעשה ידיו שהם לאמיתה של תורה [ד] שהוא מחדש בתורה נוספות על מה ששמע, וזה בכח ידו [ה] שהוא מחדש דברי צתורה וכותבים, ויכול להביא "בידו" ספר ממה שחידש בתורתו] – בן יהוידע, בבא בתרא דף י ע"ב ע"ע בבא בתרא י: רב חסדא לא הוה יכיל ליה מלאך המות - רבנו בחיי, כד הקמח, תורה (א') רב חסדא לא הוה יכיל ליה מלאך המות - מאור ישראל דף כח ע"ב נשי דשכנציב - ע"ע פסחים קיב ע"ב (אל תדורו בשכנציב משום דליצני הוי, כלומר הם בעלי מליצות יפות וקוסמות. האדם נמשך אחריהם מחמת יפוי חיצוני, ואין בהם תוכן של ממש, וכמו 'מנעו בניכם מן ההגיון' (ברכות כח ע"ב) ווי לאזלא, ווי לחבילא – [מקוננות כך על מי שמת ולא השאיר צאצאים. "ווי לחבלא" ענינו משכון, כמו "אם חבול תחבול" (שמות כב, כה). לוקחים ממנו את רוחו שהיה משכון אצלו. "ווי לחבוליא", ווי להבל כי לא השאיר המשך] – ערוך, ערך: וה ווי לאזלא, ווי לחבילא – [היו אומרות קינה "ווי לאזלא" על גופו של המת בקוצר שנים, שלא השלים ייעוד הבריאה, "ווי לחבילא" על נפשו שלא הגיעה לנחלתה] – איי הים ווי לאזלא, ווי לחבילא – [היו אומרות קינה "ווי לאזלא" על תלמיד חכם שנקטפו חייו, באמצע עלייתו להשיג מושגים רוחניים יותר ויותר מעולים; " ווי לחבילא" שאינו יכול להשיג יותר מעשים טובים] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטיכי (מפרש רש"י: "כלומר הדרי מיא למפרע כלפי למעלה) – [מי שנפלו ממנו שיניים שלו, קשה לו לאכול מאכל מוצק. מזינים אותו עם מים שנתבשלו בהם פירות וירקות. כך מי שמת אינו ניזון כעת ממעשים טובים כי אם מהתורה שלמד, כי "לעילא" שם בעולם הרוחות הוא חוזר ולומד ממה שלמד בעולם הזה. כך יש לפרש דברי רש"י] - ילקוט הגרשוני עטוף וכסו טורי, דבר רברבי ובר רמי הוה – [כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים נאים, כי זה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא] – ערוך, ערך: עטף, ג עטוף וכסו טורי, דבר רברבי ובר רמי הוה – [כלומר ההרים, שכך נקראו תלמידי חכמים, יתעטפו חושך (לשון "עטוף" ע"פ רש"י), כי גם ביניהם יש החשובים פחות ויש החשובים יותר (הרים נמוכים והרים גבוהים) וגם הם היו זקוקים לתפילתו של זה שכעת נפטר, כי תפילותיו היו מתקבלות ביותר] - עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" שיול אצטלא דמלתא לבר חורין דשלימו זוודיה – מהרש"א שיול אצטלא דמלתא לבר חורין דשלימו זוודיה – [בעל ההספד פונה לעם הנמצא שם לתרום כל אחד תורה ומעשים טובים לעילוי נשמת הנפטר, כי הוא בר חורין ששלמו מזונותיו, כלומר הפסיק פעילותו האישית וזקוק הוא לסיוע מאחרים] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" רהיט ונפיל אמעברא, ויזופתא יזיף – [משל הוא לאחד שהיה רץ בכל כוחו להתעשר, וכעת בעת המעבר בין עולם הזה לעולם הבא נכשל ונפל, ומאומה אין בידו מתורה ומעשים טובים, וזקוק הוא לחנינה שאחרים שנשארו בחיים יעשו בשבילו. "יזיף" הוא לשון הלוואה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו – [אחינו הסוחרים שעל קיניהם (פירוש: סחורתם) נבדקים הנאמנים הם אם לא, כמאמר חז"ל (עירובין סה ע"ב) בג' דברים האדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו] – ערוך, ערך: זבזגי אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו - דברי שאול (2 פסקאות) מותא כי מותא, ומרעין חיבוליא – [כמיתתו של זה כך מיתתו של כל אדם, אלא ההבדל הוא אריכות זמן של החולי (ויסורין) שקדם למיתתו. סבל זה הוא כמו רבית שגובה המלוה, ומשתנה מאדם לאדם] – ערוך, ערך: מת ב' מותא כי מותא, ומרעין חיבוליא – [אפשר לפרש כי כולם שווים לענין המיתה, כי כולם מתים וקמים לתחיית המתים. פרט למלווי ברבית (תרגום של מלת "נשך" הוא "חיבוליא) שאינם קמים] – הגהות הש"ס, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" מותא כי מותא, ומרעין חיבוליא – [כולם שווים לענין המיתה, פרט לרשעים שהם הולכים אחרי מיתה לאבדון (מפרש "ומרעין" אנשים רעים) – לקוטי בתר לקוטי טוב ללכת לבית אבל וכו' דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה - נתיב א 156 (גמ"ח, ג) והחי יתן אל לבו. דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה – [צ"ע כי סדר הדברים כאן הם היפך סדר עשייתם? אלא הולכים מן הקשה לקיים אל הקל לקיים, לומר שישתדל האדם לקיים לכל הפחות דברים הקלים יותר] – בן יהוידע וסר מרזח סרוחים - מהרש"א על כתובות סט ע"א נכנסו ד' זקנים לנחמו וכו' ואל יכנס אחד לדברי חברו – [כלומר לא יתווכחו בדברי משא ומתן תורני, כי אז גם האבל עצמו עלול גם לדבר בזה, ואסור לו לפלפל בדברי תורה, רק לשתוק ולשמוע] – מהרש"א נכנסו ד' זקנים לנחמו וכו' ואל יכנס אחד לדברי חברו – [זה נראה כבקשה מיותרת שהרי כבר אמרו חז"ל שבעה דברים בחכם, אינו נכנס תוך דברי חברו? (אבות, ה). אלא כוונתם שכל אחד ידרוש על פסוק שונה משל חברו, ולא שכולם יסובו דבריהם על אותו הפסוק] - בן יהוידע ומה נדבר ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת – [צ"ע והרי עשו הרבה מאד מצוות? והישוב לזה שעשו מצוה אחת הנוגעת לכל כלל ישראל. וכן הענין בצדקיהו שהציל חיי ירמיה, וזה נוגע לכל כלל ישראל] – מהרש"א ומה נדבר ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת – [צ"ע והרי עשו הרבה מאד מצוות? אלא כוונת חז"ל שהתורה הזכירה עליהם מצוה אחת בלבד] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" צדקיהו שלא עשה אלא מצוה אחת - מאור ישראל יען נמצא בו דבר טוב (מל"א יד, יג) – [עיקר סמך של חז"ל הוא סיפא דקרא "אל אלהי ישראל" כלומר לעלות אליו לירושלים] – מהרש"א כמספד על היחיד וכו' ביום ההוא יגדל המספד בירושלים (זכריה יב, י-יא) – [כיצד מדויק כאן לשון "יחיד" גם על אחאב וגם על יאשיהו] – מהרש"א ביום ההוא יגדל המספד - גר"א, ליקוטים שבסוף שנות אליהו על משניות זרעים ביום ההוא יגדל המספד - ערוך לנר, סוכה דף נ"ב ד"ה צדיקים בוכים ביום ההוא יגדל המספד - בן יהוידע על מגילה ג. ד"ה אמנם דמיון השני כמספדא דאחאב בן עמרי – [נקט דוקא בשם מקום ההריגה] - יערות דבש (ח"א עמ' שיד סוף ט"ז) כמספדא דאחאב בן עמרי – מאור ישראל שלא נמצא בו אלא דבר אחד טוב – [שהיה עומד ומתחזק במרכבה, לבל יכירו בו חיילי ישראל שנפצע אנושות ויברחו. ותחילת נפילה ניסה] – מהרש"א בשלום תמות, שמת נבוכדנצרבימיו – [מה המעלה המיוחדת בזה] – מהרש"א דף כט הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - ריטב"א (לתענית כט:) וכן כאן הנפטר מחברו אל יאמר "לך בשלום" – [מי שאינו מקפיד, לא צריך להשמר מזה] - נימוקי יוסף שעל סוף מסכת מועד קטן הנפטר מחברו אל יאמר "לך בשלום" - קול אליהו, מובאות בשם הגר"א (ס"ק קצב) הנפטר מחברו אל יאמר "לך בשלום" – [צ"ע כיצד אמר יעקב "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח, כא)?] - בניהו על סוף מסכת ברכות הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [כי "בשלום" הוא בדרך הילוכו, אבל לא במקום יעד אשר לשם יגיע] – בניהו, על סוף מועד קטן הנפטר מחברו אל יאמר "לך בשלום" - גליוני הש"ס של ר' יוסף ענגיל (לברכות יט: ד"ה כל המספר) הנפטר מחברו אל יאמר "לך בשלום" - עיני שמואל, סוף מסכת ברכות הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [כי מוטל על האדם להשתלם בעבודתו של הקב"ה, וכאשר הולך למות אומרים לו "לך בשלום" שכבר השגת בטרחתך. אבל כשהוא חי יש לומר "לך לשלום" שתוסיף עוד שלימות על מה שהשגת עד כה] – הכותב (מלקט "עין יעקב") הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – מהרש"א, כאן ובסוף מסכת ברכות הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [כי השימוש בלמ"ד מורה על הליכה מעלה מעלה. ובשימוש הבי"ת מורה על המצב שכבר השיג ונשאר בו. ועוד: יש להקפיד רק אם בלשון "הליכה" כמו "לך בשלום" אבל בשאר לשונות אין קפידא, כמ"ש יעקב "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח, כא)] - יפה תואר על מדרש רבה, פרשת שמות, תחילת פרשה ה', ד"ה אתה מוצא וכו'; וקצת מזה כתב ג"כ "אור הישר" (להלן) הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [החיד"א בברכי יוסף (תחילת סי' רל) הביא קושיא הרי יעקב אבינו גם אמר "ושבתי בלשום אלבית אבי" (בראשית כח, כא) וכן למדנו "ויום טוב היה עושה בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (יומא ע.). אלא יש ליישב כי "לשלום" הוא שהאדם ממשיך לעלות במעלות יותר עליונות. מה שאין כן כשהוא מת, איננו עולה יותר. אבל כשהאדם נמצא בסכנה איננו מבקש מה' שיעלה במעלות גבוהות אלא רוצה לצאת ממצב הסכנה. וכך יעקב בקש להנצל מהסכנה. וכן כהן גדול שמח על שיצא ממצב הסכנה] - אור הישר, סוף מסכת ברכות הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [קושיא על כך מכמה מקומות במקרא] - עיון יעקב הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" - תורה תמימה, בראשית טו, טו ס"ק ח'; תוספת ברכה, בראשית כח, כא הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" – [החיד"א בברכי יוסף (תחילת סי' רל) הביא קושיא הרי יעקב אבינו גם אמר "ושבתי בלשום אלבית אבי" (בראשית כח, כא) וכן למדנו "ויום טוב היה עושה בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (יומא ע.). אלא יש ליישב כי "לשלום" הוא שהאדם ממשיך לעלות במעלות יותר עליונות. מה שאין כן כשהוא מת, איננו עולה יותר. אבל כשהאדם נמצא בסכנה איננו מבקש מה' שיעלה במעלות גבוהות אלא רוצה לצאת ממצב הסכנה. וכך יעקב בקש להנצל מהסכנה. וכן כהן גדול שמח על שיצא ממצב הסכנה] - אור הישר ת"ח אין להם מנוחה – [ודאי יש להם מנוחה. אלא כוונתם שאין השכל בא לידי השלמה, ומוסיף להשיג בשכל יותר ויותר] – מהר"ל, נתיב א' 40 (תורה, ט) ת"ח אין להם מנוחה – [כי גם בעוה"ב הם יעסקו בלימוד התורה וילכו בזה מהשגה להשגה, וזאת היא מנוחתם] – מהרש"א ת"ח אין להם מנוחה – [הולכים מהשגה להשגה] - צל"ח ת"ח אין להם מנוחה - פרי צדיק (א' שבת 63 קטע ז') ת"ח אין להם מנוחה - משך חכמה (בראשית לב, א) כל היוצא מביהכ"נ ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה זוכה להקביל פני שכינה - אגדת אליהו, שבת פ"ד פסקא ה' כל היוצא מביהכ"נ ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה זוכה להקביל פני שכינה – [כל היוצא ממקומו מפסיד. היוצא מבית המדרש כדי להתפלל בבית כנסת, הלא היה ראוי לו להתפלל בין העמודים ששם הוא גורס, אלא עושה כן כדי להועיל ולעודד עמי הארץ שבבית הכנסת שיבואו אף הם להתפלל. וכן המלמד תורה בבית הכנסת עם אנשים רגילים, זה יועיל לו עצמו לזכור יותר טוב את תורתו, ואעפ"כ הוא הולך לבית המדרש כדי לשמוע מאחרים. ושניהם המפסידים לעצמם, אבל מועילים לאחרים, הם יזכו להשראת שכינה] – דרשות חתם סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" [הגירסא בברכות סד.] כל היוצא מביהכ"נ ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה – [צריכים גם לקיים "עוסק", ולא כאלו שסתם יושבים שם] - בן יהוידע ילכו מחיל אל חיל – [חיל הוא לשון רבוי עם. כשם שבתפילה צריכים להתפלל בהמון רב, כן בלימוד יש ללמוד עם רבים] – מהרש"א, סוף מסכת מועד קטן יראה אל אלהים בציון – [גם "ציון" היא גם בית כנסת וגם בית מדרש, ולכן יזכה לציון כי שם "ביתי בית תפילה" (ישעיה נו, ז) וכן "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב, ג)] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – [רבוי המחלוקות והשנאה בעולם באים מפני הנטיה אחרי החומריות. ת"ח הם שצריכים להפיץ בעולם ידיעה זו. לשון רמב"ם: "בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה בזה וכו'. סיבת סילוק אלו השנאות וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמיתת האלוה"] – מורה נבוכים, ח"ג סוף פרק יא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – [ארבע מסכתות מסתיימות במאמר זה: ברכות, יבמות, נזיר וכריתות. ומה הטעם לסיים אותם בכך] – מהרש"א על סוף יבמות. ע"ע ערוך לנר תלמידי חכמים מרבים שלום - אגדת אליהו, ירושלמי ברכות פ"ט פסקא ל"א תלמידי חכמים מרבים שלום - גר"א (דברים א, י) תלמידי חכמים מרבים שלום - ערוך לנר (בסוף מסכת יבמות, לשון "מרבים") תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – ["יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא ייבנה כיאם ע"י צביון אחד בדיעות ובתכונות. א"כ כשרואים ת"ח החוקרים בחכמה וע"י המחקר מתרבים הצדדים ושיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקות והיפך השלום. ובאמת אינו כן וכו' כי רבוי השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו וכו'. כי רק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדיעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו וכו'. על כן ת"ח מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומיילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים שיש בהם רבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום. כי כולם יכירו שכולם, גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה, המה כולם לימודי ה'"] – הרב אברהם קוק, עין איה, ברכות, פרק תשיעי פסקא שסא; עולת ראי"ה, ח"א עמ' של (אמר המלקט: ונ"ל להוסיף על דבריו, כי ת"ח אמיתי המבין לעומק אחדותו של הבריאה, מפני אחדותו של הקב"ה, יש בו סובלנות שיוכל להבין מה המקום שיש בעולם גם לשיטות השונות שיש בעם ישראל בין עובדי ה', ולא ינהוג עמהם במרירות. ת"ח אלו ירבו שלום בעולם) אל תקרי בניך אלא בוניך - נפש החיים ח"א, ג; ח"א, יב אל תקרי בניך אלא בוניך - קורא באמת, ברכות ס"ק ט"ז "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג) אל תקרי בניך אלא בוניך – [חז"ל דרשו כאן כי כתיב פעמיים בפסוק זה מלת "בניך"] - מגיד תעלומה, לברכות ח. "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג) – [כיצד הם יהיו "לימודי ה'?". כמו בבריאת האדם כתוב "נעשה אדם בצלמנו" (בראשית א, כו) ומפרש רש"י ענוה של הקב"ה שנמלך עם המלאכים שהם פחותים ממנו, אם ינהגו כך ת"ח שיתייעצו עם חבריהם, ואף יקחו בחשבון את הפחותים מהם, אז "ורב שלום בונייך"] – לקוטי בתר לקוטי אל תקרי בניך אלא בוניך – [אם תלמידי חכמים יעסקו בבניין האומה ויחנכו אותם כראוי, יזכה העם "רב שלום". ת"ח הם הבונים, וכלל העם הם הבנים. יזכו אלו ואלו לשלום, כנרמז בפסוק בקרי ובדרשה של המלה] – לקוטי בתר לקוטי ה' יברך את עמו בשלום – [תורה תביא שלום גם בעת העדר בית המקדש] - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") הנכנס מביהכ"נ לביהמ"ד – [מדוע כאן לא נאמר ביטוי "ועוסק בתורה" כמו שכתוב בגמרא המקבילה (בברכות סד.)] - אור הישר זוכה ומקבל פני שכינה – [לכאורה מלת "זוכה" שפת יתר? אלא כוונתם כי יש צדיק הצריך לסיוע כדי להסתכל (בבא מציעא פה ע"ב, "בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דרבי חייא") וכאן יזכה בכוחות עצמו] - בן יהוידע ת"ח אין להם מנוחה - רבנו נסים גאון, סוף ברכות (נדפס על הדף) מפרש: "משבחין, מקלסין, וגורסין בתורה" ע"פ ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ח. ושמא כך היתה גרסתו כאן ת"ח אין להם מנוחה – [בירושלמי שביעית פ"ד ה"ח: "עתידין הן חבירים להתיגע מבתי כנסיות לבתי מדרשות", כלומר כמו בחיי עולם הזה היו ת"ח הולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי ללמוד תורה בישיבות, כך יזכו ללכת גם בעולם האמת ללמוד מפיו של הקב"ה] - אור הישר, סוף מסכת מועד קטן ת"ח אין להם מנוחה - מאור ישראל |