אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף קא ע"ב

"וקראו לו זקני עירו ודיברו אליו (ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה)" (דברים כה, ח). מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו. שאם הוא ילד והיא זקנה; הוא זקן והיא ילדה אומרים לו 'מה לך אצל ילדה'? 'מה לך אצל זקנה? כלך אצל שכמותך, ואל תכניס קטטה לתוך ביתך!" – [מניין לחז"ל לדרוש כך? אלא המשך הפסוק הוא "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה" וצ"ע מן הסתם אמרו לו לייבם ולמה שהפסוק תפש את השלילה? אלא פשט הפסוק שייעצו לו לא לקחת אותה, ולכן ההמשך הוא "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה"] – לקוטי בתר לקוטי

דף קב:

יחלץ עני בעוניו – [או פירושו שע"י יסורי האדם בעוה"ז ינצל מדין גיבהם, או פירושו שזכויותיהם של אותם יראי ה' מועילות להציל אחרים מדין גיהנם, כמו דוד שהציל את אבשלום (סוטה י ע"ב)] – מהרש"א

יחלץ עני בעוניו - פתח עינים

"ועצמותיך יחליץ" (ישעיה נח, יא) זו מעולה שבברכות – [כאשר האדם הוא חזק וזריז דבר זה הוא יסוד ועיקר לכל הברכות, כי אז הוא בריה שלמה ומוכן לקבל הכל] - אגדות א' 145

מעולה שבברכות – [עיקר הברכה זו חילוץ עצמות, שהם עיקר ועוצם הגוף (כתב ספר "מעט צרי": ולכן כשמדברים על חיפץ מסויים, קראו לו "עצם מסויים")] – מהרש"א

מי כתיב "חלץ להם"? "חלץ מהם" (הושע ב, ו) כתיב – [ביאור הויכוח לגבי הנמשל שהיא כנסת ישראל] – מהרש"א

מי כתיב "חלץ להם"? "חלץ מהם" (הושע ב, ו) כתיב – [כאשר בא בן אדם לבקש טובה מהמלך, אם המלך גוער בו "צא מכאן!" ומגרש אותו מעל פניו, אין לו תקוה לבוא אליו שוב. אבל אם המלך מגיב בשתיקה ואינו עונה בפיו לתת את בקשתו, ונוטש את המבקש ומשאיר אותו בחדר הראשי, והמלך הולך לו אל חדר צדדי שכבר אין ביכולתנו לראות אותו, סימן טוב הוא כי כאשר יחזור לחדר הראשי ועדיין האיש הפונה לבקש נמצא שם, שמא תהיה שעת כושר ושעת רצון לבקש שוב. ולכן אם היה כתוב "חלץ להם" פירושו גירש אותם מעל פניו, והוא רע ומר. אבל כיון שכתוב "חלץ מהם", המלך נעלם מהם לשעה קלה, ועתיד לחזור] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף קג

שבע בעילות בעל אותו רשע באותו יום -

טובתם של רשעים, רעה היא אצל צדיקים - מהרש"א על הוריות י ע"ב ד"ה כל טובתן של רשעים

טובתם של רשעים, רעה היא אצל צדיקים – [כי הצדיק והרשע הם ב' הפכים זה לזה ואי אפשר שתבוא תועלת וטובה מזה לזה] - אגדות א' 145

טובתם של רשעים, רעה היא אצל צדיקים - דרכי נועם דף ח:

דף קג ע"ב

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – מורה נבוכים ח"ב פרק ל
בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – כל בו (ביאור על אגדות) (מוזכר ע"י מהרש"א, על ע"ז כב ע"ב)

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – [שיהיה גם האדם ככל שאר הנבראים להיות דבק בו צד הטומאה עד שבאו ישראל להר סיני שאז פסקה זוהמתן וחזרו להיות בצלם אלהים כמ"ש אני אמרתי אלהים אתם] – מהרש"א ד"ה בשעה שבא נחש על חוה

נחש בא על חוה – [כלומר יצה"ר נהיה ל"בעל הבית" על הגוף] - אגדות א' 78

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – [שיהיה גם האדם ככל שאר הנבראים להיות דבק בו צד הטומאה עד שבאו ישראל להר סיני שאז פסקה זוהמתן וחזרו להיות בצלם אלהים כמ"ש אני אמרתי אלהים אתם] – מהרש"א על יבמות קג ע"ב ד"ה בשעה שבא נחש על חוה

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – [אותו זוהמא שהטיל בחוה היא הסיבה להולדת הרשעים] – מהרש"א, שבת קמו ע"ב ד"ה עד ג' דורות

נחש בא על חוה - גר"א על אסתר א, ט ע"ד פשט

הטיל בה זוהמא - נפש החיים א, ו הגהה ד"ה וזה היה קודם החטא

פסקה זוהמתן – מורה נבוכים, ח"ב פ"ל

פסקה זוהמתן - אגדות א' 78

פסקה זוהמתן - עמק יהושע (הליר) ב, ז

פסקה זוהמתן - פרי צדיק (ח"ב 54 פדיון הבן, א'); ישראל קדושים 122 [יישוב איך אלו ואלו דברי אלהים חיים]

דף קה

גזר דין שיש עמו שבועה - נתיב א' 147 (גמ"ח, א)

גזר דין שיש עמו שבועה – [תוספת ביאור מהירושלמי] – מהרש"א ד"ה אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת

גזר דין שיש עמו שבועה - מהרש"א על יבמות מט ע"ב ד"ה כה' אלהינו בכל קראנו אליו

בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה - [מדוע תורה וגמ"ח הם למעלה מהקרבנות, ומסולקים הם מן העוון] - אגדות א' 145-146; ע"ע אגדות א' 119 (על ראש השנה דף יח)

בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה - [ג' עמודי עולם הם תורה, עבודה וגמ"ח (אבות, א) וכיון שחטאו בני עלי בענין עבודה, אין קטיגור נעשה סניגור. אבל בב' עמודים אחרים יתכפרו] – מהרש"א

בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה ובגמילות חסדים – [דרשו כך ממה שהפסוק אומר באריכות "ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" (שמו"א ג, יד) והיה יכול לומר בקצרה "אם יתכפר" והיינו יודעים שבשום אופן לא יתכפר. אבל בא לדייק שבאופן אחר כן יתכפר. והנה בני עלי חטאו באופן כפול. פגמו בכבוד שמים שהקדימו לבקש בשר לעצמם עוד לפני העלאת הקרבן לה' (שמו"א ב, כט). ועוד חטאו בין אדם לחברו שהשהו את קיני היולדות ולא יכלו הנשים לחזור לבעליהן ולבתיהן בהקדם. ולכן נחלקו רבה ואביי מה תיקונם. אם די בתורה שהיא תיקון החטא בין אדם למקום; או שיש להוסיף גם כן גמילות חסדים שהיא תיקון בין אדם לחברו] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

"וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" (שמו"א ב, לג) – [דרשו מהפסוק: "אנשים" הם אלו שנשאו נשים, אבל פחות מגיל י"ח נקרא ילדות ובחרות, כלומר לא יגיעו למצב "אנשים" בגיל י"ח ומעלה. ורש"י (על שמואל) פירש כמו שאכלו מהקדשים לפני זמנם, כך ימותו לפני זמנם] – מהרש"א

קראוהו בהיותו קרוב – דרך חיים 209 (פ"ד, הילודים למות)

התם ביחיד הכא בציבור. ביחיד אימת? אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום כפור – [ולמה לא חילקו בין נחתם עליו גזר דין לבין שלא נחתם? אלא משום שהפסוק "בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז) הוא לשון רבים, אבל פסוק "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה, ו) מסיים בלשון יחיד "יעזוב רשע דרכו" ובהכרח מדובר ביחיד] – מהרש"א על יבמות מט ע"ב ד"ה משה רבך אמר מי כה' אלהינו

דף קה ע"ב

עיניו למטה - ספר חסידים, סוף י"ח (המביט למעלה מלאכים לועגים לו)

עיניו למטה - בית אלהים (תפלה, ט)

עיניו למטה - נתיב א' 92 (עבודה, ו); אגדות א' 146

עיניו למטה – [מחלוקת בין הדיעות אחרי חורבן בית המקדש, אבל בזמן בנינו כולם מודים כי עיניו למטה, אל מקום המקדש. והרעיון בדבר שאע"פ שהשכינה נסתלקה, אבל אין זה לגמרי כי עדיין דעתו לשוב לבית מקדשו] – מהרש"א

עיניו למטה – [יסתכל האדם מי הוא עצמו, ולפני מי הוא עומד; יחשוב ויעריך שפלות מצבו אל גדולת רוממותו יתברך, וייכלם ויכנע לבו] - בינה לעתים, דרוש יג, עת תשובת השנה; ודרוש טז, תחילת דרוש ליום ב' של סוכות; דרוש סא, עת הזמיר, דרוש ראשון לתפילה; ודרוש סב, עת הזמיר, דרוש שני לתפילה (עמ' קיג, קכז, תד, תי) (אמר המלקט: ולכאורה העתיק מכאן "מסילת ישרים", פרק יט, בענין ג' תנאים של היראה, ההכנעה והבושת)

המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (מל"א ט, ג) וכו' ולבו למעלה שנאמר "נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים" (איכה ג, מא) כדי שיתקיימו שני מקראות הללו – [צ"ע הרי בפסוק הראשון כתוב "עיני ולבי" למטה לארץ, בלי לחלק ביניהם? אלא יש להקב"ה ב' מקדשות, כמו שאמר " לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין, דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תענית ה ע"א). אלא בעל מאמרנו בא ללמד כי בעת חורבן הבית עלינו להתפלל שייבנה המקדש ואז ישוב ה' להכנס בירושלים של מעלה, וזהו "לבו למעלה". (אמר המלקט: נ"ל שיש כאן כוונה אחרת נוספת: כי גם כאשר המקדש בנוי, יפנה אדם לבו למקדש של מעלה, שם ה' הוא המולך על כל העולמות). וכן בעת חורבנו של מקדשנו, אע"פ שיש לכוון הלב למקדש של מעלה, בכל זאת יש להפנות את הגוף לכיוון ירושלים (ברכות ל.) ואת העינים מביטות לארץ להורות כי השכינה עוד איתנו בארץ, "ולא זזה שכינה מכותל המערבי" (מדרש במדבר רבה יא, ב)] – ע"פ תאוה לעינים

עיניו למטה - גר"א (איוב ח, ה)

עיניו למטה - משך חכמה (בראשית יח, כז)

עיניו למטה - ר"א דסלר ח"ג 241

ולבו למעלה – [עלול פונה אל העילה] - אגדות א' 146

ולבו למעלה - נפש החיים, שער ב, יד

עיניו למטה ולבו למעלה – [אפשר לפרש כי אמנם צריך האדם להתפלל על צרכיו הגשמים, כמו על פרנסה ובריאות, וזה הנקרא "עיניו למטה" לצרכי הארץ. אבל יש להתבייש לבקש מרם ונישא מלך על כל העולמות שיטפל בצרכיו הפעוטים של האדם קרוץ חומר. ולכן יהיה "לבו למעלה" שהמתפלל מתכוין בפרנסתו כדי שיוכל לעבוד את ה' בשלימות, וכן שיהיה בריא כדי שיוכל לקיים את כל המצוות] – מעובד ע"פ דרשות חתם סופר, עמ' רפו, שבועות שנת תקס"א

ולבו למעלה - דברי שאול

מי זה שמפסיע – [אין לבייש את הבא ללמוד תורה] – מאירי

על ראשי עם קודש – [שאין לו לאדם להעלות בדעתו שיש לו מעלות בגדולה יותר מהם, וכאילו ראוי לפסוע למעלה מראשיהם. ולכן אמר "וכי אתה הגון ללמוד תורה מפי רבי?" שהיה מפורסם בענוה (סוטה מט ע"ב) ועוד בענין המשך דרשה זו (על המיאון)] – מהרש"א

אבדן (שנענש) - ר"ח שמואלביץ (ח"א ה)