אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף לז

מאן הויא ליומא? – [טעם התנהגות זו, ולמה רב ורב נחמן לא חששו גם בהיותם בעירם, וכאשר נשותיהם אסורות משום נדה? ולמה דוקא בשכנציב ובדרשיש? אלא כי בעיירות אלו היו הבחורים מתעכבים מלשאת אשה, עד גיל ארבעים (כמנהג באירופה בדורות אלו) ורצו להזהיר אותם מפני מחשבות אסורות. וכדי לעשות פרסום חזק יותר מכל דרשה ברבים, נהגו כך. אבל רק ייחדו אותן ולא קיימו בהן אישות ממש] – בן יהוידע על יומא יח ע"ב

מאן הויא ליומא? – [טעם התנהגות זאת, כי בפרס בימים ההם היה השלטון שולח לאנשים מכובדים המתאכסנים שם אשה פרוצה, כמנהגם ב"הכנסת אורחים" (כמבואר במסכת ע"ז עו ע"ב (רש"י) וכן באבות דר' נתן, פרק טו בענין רבי עקיבא). וכדי להנצל מזה, נשאו אשה יהודיה ליום אחד. ולכן עשו זאת רק בעיר דרשיש (פרס)] – פנינים ומרגליות, הרב ראובן מרגליות, הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' קלג-קלד

דף מה
יהיב ביה עינא ושכיב – [צ"ע מה עשה פשע האיש המפציר הזה שמשום כך ימות? והישוב לזה] - בן יהוידע

דף מז

גר שנתגייר – [כך הלשון בתלמוד בחמש עשרה מקומות, ולא אמרו לשון "נכרי שנתגייר". כי נתגלה למפרע כי הוא מנשמות הגרים שהיו בהר סיני, והוא בעל נשמה אצילית עוד מקודם] – מרגליות הים, סנהדרין נט ע"א פסקא יז

ישראל אינם יכולים לקבל רוב טובה ורוב פורענות – [שאם מקבלים טובה הרי דרגתם בגשמיות. ורוב רעה אינו מגיע להם מפני שלא יוכלו לעבוד את ה' מרוב הצרות] - נצח 86 (תחילת טו)

דווים, דחופים, סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם – [דווים, זה מתאר חולשת מזג הגוף; דחופים, שהם גולים ממקום למקום. סחופים, כפויים על פניהם מחמת עניותם; מטורפים מצד האומות שרודים בהם, מקללים ומכים אותם] - בן יהוידע

דווים, דחופים, סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם – ["דווים" כלומר באים עליהם יסורין שונים מן שמים; דחופים שהאומות כועסים עליהם שנטשו אמונתם הקודמת, ומגרשים אותם ממקום למקום; סחופים כמ"ש רש"י לפי הכת"י ב"דקדוקי סופרים" על חגיגה טו ע"ב ענין "כפופין" כלומר שהם מפחדים מהגוים ומסתירים מעשי מצוות שלהם; "מטורפין" כיון שמקיימים המצוות בהחבא ובפחד, הם מתבלבלים ואינם יכולים לדייק בפרטי קיום המצוה. ובכל זאת מקבלים עליהם עול יהדות בשמחה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

סחופים – [הוא ענין "סגופים" בחילופי אותיות] - ערוך, סוף ערך: סחף
סחופים – [במדרש איכה, פתיחה כ"ו, על הפסוק "והיתה תאניה ואניה" (ישעיה כט, ב) תרגמו "סכופי סכופים". וכן בבבא מציעא צג סוף ע"ב "סכפה ומתה"] – ערוך, ערך: סכף

דף מז ע"ב

קשים גרים לישראל כספחת – [לפי שאינם בקיאים במצוות, והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם] – רש"י

קשים גרים לישראל כספחת – [(א) לפי שאינם בקיאים במצוות ומביאים פורענות לעולם; אבל לא מטעם ערבות, כי אין אנו ערבים עליהם; (ב) וי"א קשים הם כי בל"ו מקומות הזהיר הקב"ה לא לאנות אותם (לא לצער אותם) ואי אפשר שלא יצערום; (ג) וי"א שמפני הצורך לקבלת גרים גולים ישראל בין האומות; (ד) ור' אברהם הגר מפרש כי הגרים בקיאים במצוות ומדקדקים בהם יותר מישראל ומזה נעשה קטרוג על ישראל] – תספות על קידושין ע ע"ב; עא ע"א

ובענין מאמר אחר של חז"ל "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (יבמות קט ע"ב) פירשו שם התוספות שמדובר באלו המפתים אותם להתגייר, ולא מדובר בגרים שבאים מעצמם ומתאמצים להתגייר, שבזה יש לפעמים עונש אם לא מקבלים אותם. עיי"ש כמה ראיות לכך] – נ"ל המלקט

קשים גרים לישראל כספחת - רבנו בחיי (דברים כא, סוף י"ד)

קשים גרים כספחת – [כי כל ספחת היא תוספת, וזה פגם בדבר] - אגדות ב' 150

קשים גרים לישראל כספחת – [כי כל המוסיף, גורע. והם הנוספים] - אגדות א' 130; תפארת ישראל, 10 (סוף א); נצח 149 (לב); דרשה 6 (הקדמה לדרוש על התורה)

קשים גרים לישראל כספחת - ערוך לנר (כאן בסוגיא, אבל לנדה דף יג: כתב שם פירוש אחר)

אסר לנו תחום שבת – [התחיל במצוה קלה, ומזה הגיע לחמור ממנה, וכך כל סדר שאר הדברים המנויים כאן] - אגדות א' 130

אסר לנו תחום שבת – [צ"ע אין כאן עונש מיתה. למה לא אמרה לה איסור מלאכה? אלא כאן הטיול מותר, רק אסור לעבור שיעור המותר. לכן המכשול מצוי] - בן יהוידע

אסר לנו יחוד –

מפקדינן שש מאות וי"ג מצוות – צ"ע והרי אמרו (מז ע"א) שמלמדים אותה רק מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, והא כיצד היא תגיד לה על כל תרי"ג? וצ"ל כי רק מודיעים לה באופן כללי, בלי לפרט אותן – תאוה לעינים

אסר לנו ע"ז - תורת תמימה, רות א, טז (ס"ק סה, עד)

ד' מיתות בית דין נמסרו לבית דין –

באשר תמותי אמות - עינים למשפט

ב' קברים נמסרו לבית דין – [צ"ע מה איכפת לה מזה? אלא הענין הוא שאין קוברים רשע חמור ליד רשע קל (סנהדרין מז ע"א). ואם הם בזויים אחרי מיתה, כל שכן שבימי חייהם הרשעים בזויים. ושמא תחזור בה מפני זה] – תאוה לעינים

"ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל לדבר אליה" – [מדוע פסקה נעמי להפציר בה דוקא כשראתה זאת? אלא כאשר ריש לקיש קבל עליו עול תורה, הותשה כוחו ולא היה לו קל לשחות בנהר (בבא מציעא פד ע"א). כך כאשר ראתה נעמי כי כבר קשה לה לרות לפסוע פסיעותיה, הכירה בה שקיבלה עליה עול מלכות שמים] – גר"א על רות א, יח

דף מח

ועשתה את צפרניה, ר"א אומר תקוץ – [להבין מה בין דעת ר' עקיבא לדעת ר' אליעזר, כי יש מושגים שונים במקומות שונים בעולם. יש המתייפות דוקא ע"י גידול הצפרניים (כמו בסין) וצובעות אותן, וגילוח הצפרניים הוא ניוול. ויש להיפך, שאנשים נרתעים מהצימחה היתרה. וכל תנא כאן דיבר לפי שבויות שונות הבאות ממדינות הרחוקות. וגם בין אנשי הצבא יש מנהגים שונים] – נחלת יוסף

ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", ר' אליעזר אומר אביה ואמה ממש, ורביעקיבא אומר זו עבודת כוכבים – [צ"ע משום מה הוציא רבי עקיבא את הפסוק מפשוטו? אלא אם על אביה ואמה, די לבכות שבעה ימים כמו כל אבל. אלא ודאי עליה להתנתק מאלוהיה] – חתם סופר, תורת משה, פרשת כי תצא

גרים, מפני מה הם מעונים ויסורין באים עליהם? מפני שלא קיימו ז' מצוות – [כי מענישים לישראל בעוה"ז בלבד, וכעת נעשה ישראל. ועוד באים עליו יסורין כי תחילת עבודתו היא מחמת יראה, ולא מפני דבקות בה'] - אגדות א' 130 ד"ה מפני שלא קיימו

גרים, מפני מה הם מעונים ויסורין באים עליהם? וכו' [הגמרא מביאה ארבע סיבות כמפורט שם]. מאי קראה? "ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" (רות ב, יב) – [כיון שהאמוראים מביאים סיבות רבות אבל מוסכם על כולם שהגרים סובלים, שאלו מניין זאת מהמקרא? וענו כי בועז מברך אותה "ותהי משכורתך שלימה". ומדובר בשכר לעולם הבא, כי יש כפילות בפסוק "ישלם ה' פעלך", שם מדובר בעוה"ז. וכי חשוד ח"ו ה' שלא ישלם פעולתה? אלא כיון שבירך אותה בשפע טוב בעוה"ז, יש לחשוש שמא זה יגרע משכרה לעוה"ב? לכן גם על זה בירך אותה "ותהי משכורתך שלימה". ומעצם הענין הזה למדנו שסתם גרים (ללא ברכתו של בועז) הם סובלים יסורין בעוה"ז] – אור הישר

מפני שלא קיימו שבע מצוות בני נח -

מפני שאין בקיאין בדקדוקי מצוות כישראל – [צ"ע הרי בפסחים (צא ע"ב) אמרו שאין עושים חבורה שכולה גרים שמא ידקדקו בה ויביאוהו לידי פסול. הרי שמדקדקים? אלא שם מדובר באותן המצוות שהם שומרים, אבל יש הרבה מצוות אחרות שבהן אינם מדקדקים כלל] – שבות יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"
ששיהו עצמן מלהכנס תחת כנפי השכינה - אגדות א' 131 ד"ה ששהו

ששיהו עצמן מלהכנס תחת כנפי השכינה. מאי קראה? "ישלם ה' פעלך, ותהי משכורתך שלימה וכו' אשר באת לחסות" (רות ב, יב) – [כלומר מיהרת לבוא. אבל גר אחר נענש שלא מיהר מספיק] – מהרש"א (אמר המלקט: שמא אפשר להביא ראיה מלשון ארמית "אשור הייא" (שבת קיט ע"א) כלומר למהר במלאכתם (רש"י וגליון ר"י פיק על הדף) ובפסוק כאן "אשר באת", כלומר באת מהר)

ששיהו עצמן מלהכנס תחת כנפי השכינה - ["ותימה היכן מצינו שבני נח מוזהרים לקבל תרי"ג מצוות? ונ"ל דהכי פירושו: ששהו משעה שהסכימו וקבלו עליהם בדעתם בלב שלם להכנס תחת כנפי השכינה ושוב נתעצלו מלהוציא מחשבתם אל הפועל. על אותו שיהוי ואיחור נענשים וכו' אבל על עיכובם קודם שעלה בדעתם להתגייר, בודאי אין מקום לעונש"] - הגליון ר"י עמדין

ששיהו עצמן מלהכנס תחת כנפי השכינה - פתח עינים

ששיהו עצמן מלהכנס תחת כנפי השכינה - תורת תמימה, רות ב, יב (ס"ק כב)

ששיהו עצמן מלהכנס תחת כנפי השכינה -

ששיהו עצמן מלבוא – [בגמרא הביאו סיוע לזה מהפסוק אצל רות "ישלם ה' פעלך וכו' אשר באת לחסות". מפרש רש"י על מלת "אשר": "שמיהרת ולא איחרת". יש להביא סיוע לפירושו ממלת "אשר", כדברי ר' אבא: "אשור הייא" (שבת קיט.) לשון מהירות (ר"י פיק)] – נ"ל המלקט

דף מט

משה רבך אמר: "לא יראני האדם וחי" – [מדוע הדגיש דוקא "משה רבך" ולא אמר "כתוב בתורה"?] – לקוטי בתר לקוטי

"כי לא יראני האדם וחי", ואתה אמרת "ואראה את ה' יושב על כסא"? – [והא שלא הקשו על מאמר התורה "ויראו את אלהי ישראל" (שמות כד, י) כי שם ראו רק אחוריו, אבל ישעיה מדבר כאילו ראה את פניו] – מהרש"א (ועיין "ערוך" מה שענה על שאלה זו, בערך: ספקלריא)

משה רבך אמר: "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" ואתה אמרת "דרשו ה' בהמצאו" –

מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו – [אות ב' של "בכל" כלומר בכל זמן] – מהרש"א

משה רבך אמר "את מספר ימיך אמלא" ואתה אמרת "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"? –
איבלע בארזא – [נזדמן לו ארז, כי ארז הוא נמשל לצדיק" "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"] - בן יהוידע (וכן בד"ה והנה הדבר יפלא)

איבלע בארזא כי מטא [הגרזן] להדי פומא [של ישעיה] נח נפשיה, משום דאמר: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיה ו, ה) – [צ"ע הרי אמר המלאך בשעת נגיעת הגחלת על פיו "וסר עונך וחטאתך תכופר" (ישעיה ו, ז) ולמה נענש במיתתו?] - אור הישר (נ"ל המלקט: כי יש עונות המתכפרים רק בצירוף המיתה. יומא דף פו ע"א. ועוד אפשר שחזון המלאך ששם הגחלת על פיו היא נבואה עתידית על מיתתו הגופנית, שמסופר עליה כאן)

ונסרוהו (מנשה הרג את ישעיה) - צדקת הצדיק, קטז

"ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" – [גודל הפגם של דיבור רע] - אגדות א' 131

משום דאמר "ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" – [צ"ע הרי כל הנביאים דברו תוכחות כאלו? אלא הם דברו דברים אלו אל העם, ולה' דברו טובות על עם ישראל. אבל ישעיהו אמר דברים אלו לה', וזה אסור] – מהר"ל, אגדות 131-132 ד"ה לשוייה מזיד

אספקלריא מאירה - רבנו בחיי (שמות, הקדמה לפרשת וארא, במדבר יב, ו)

אספקלריא מאירה - עיקרים ח"ג יז

אספקלריא בלתי מאירה – [דוקא ע"י בלתי מאירה, דרך דמיון, אפשר לראות קדושה העליונה] - אגדות א' 132; דרך חיים 143 (פ"ג, חביב אדם)

אספקלריא בלתי מאירה – [אדם שיש לו ראייה טובה, כשיש כשיש איזה עצם נגדו רואה בו, ואין אצלו טשטוש בראייתו שיראה דברים מעורפלים ויחשוב בהם שהם כך וכך. כי מה שהוא צריך לראות הוא ממש רואה, ומה שאיננו צריך לראות לא מראים לו מזה כלום. אבל מי שאין ראייתו ברורה, הוא רואה לנגדו עצמים מסויימים אבל בקווים מטושטשים שקשה לו להגדיר אותם או לזהות אותם. ומפני כך הוא עליל לטעות בהבנת מה שהוא ראה. ולכן מה שהוא "רואה" איננו בטוח שהוא ראה כהוגן] - שער בת רבים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (ועל זה הוסיף "דברי שאול", וגם דבריו מובאים שם בספר הנ"ל, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". השפחה ראתה בקווים מטושטשים וחשבה שהיא מבינה מה שהיא רואה. ובאמת לא הראו לה דבר של ממש. אבל יחזקאל ראה ראייה ברורה ואצלו לא היה מקום לטעות.)

אספקלריא מאירה - אגרא דפרקא (ממחבר בני יששכר), פסקא קע"א

אספקלריא מאירה - פרי צדיק, ח"א שבת 37 תחילת ז'

אספקלריא מאירה - תורת תמימה, שמות לג, כ (ס"ק כו-כז)

הא ביחיד הא בציבור. ביחיד אימת? אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום כפור – [ולמה לא חילקו בין נחתם עליו גזר דין לבין שלא נחתם? אלא משום שהפסוק "בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז) הוא לשון רבים, אבל פסוק "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה, ו) מסיים בלשון יחיד "יעזוב רשע דרכו" ובהכרח מדובר ביחיד] – מהרש"א ד"ה משה רבך אמר מי כה' אלהינו

הא ביחיד הא בציבור – [הקשה הרי"ף על עין יעקב: אם מדובר ביחיד, מדוע שני המקראות שהביאו הובאו בלשון רבים, "דרשו"? אלא פשט הגמרא הוא שהענין תלוי על מה הם מתפללים. אם הם מתפללים על דבר שהוא צורך לכל הציבור, התשובה מתקבלת בכל השנה. אבל אם הציבור מתפלל וכל יחיד שבו מתפלל רק על צרכי עצמו, הרי זה נידון כ"יחיד"] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

את מספר ימיך אמלא - בינה לעתים, עת משפט, דרוש ג' ליום ב' דר"ה (מז)

את מספר ימיך אמלא. זכה, משלימים לו [אבל לא מוסיפים לו]. לא זכה, פוחתין לו. דברי רבי עקיבא – [צ"ע הרי על דברי משה רבינו שאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא" (דברים לא, ב) דרשו חז"ל: "היום נתמלאו ימי ושנותי ללמדך שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש" (סוטה יג ע"ב). וידענו שאילולאחטא מי מריבה היה משה קיים עוד. הא כיצד יחיה עוד אם כבר השלים שנותיו? אלא ודאי מוסיפיםלו. ומה יגיד רבי עקיבא על כך?] – מהרש"א (ענה על כך "שמן רענן", ומובא ב"לקוטי בתר לקוטי", שאם לא החטא היה נכנס לארץ ישראל בו ביום שהגיע למאה ועשרים, אבל לא שיוסיפו לו שנות חיים. וזה מפורש בפסוק הנ"ל: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא"] – שמן רענן

את מספר ימיך אמלא. זכה, משלימים לו [אבל לא מוסיפים לו]. לא זכה, פוחתין לו. דברי רבי עקיבא – [צ"ע הרי רבי עקיבא סבור "אין מזל לישראל" (שבת קנו ע"ב) ולמה אי אפשר להוסיף לו ימים? אלא ודאי בתפילה מיוחדת אפשר להוסיף. כאן מדובר בזכות ללא תפילה] - אור הישר

את מספר ימיך אמלא, זכה מוסיפים לו – [צ"ע מדוע לא יוסיפו לו גם מאחרים, כמ"ש בחגיגה ה ע"א על ת"ח המעביר על מדותיו? אלא שם מדובר רק על ת"ח המעביר על מדותיו, ולא שהוא צדיק רק במדה אחרת] - בן יהוידע ד"ה משלו הוסיפו לו

דף נ

זכה מוסיפין לו – [צ"ע הרי חיים לאו בזכותא תליא מילתא] - אגדות א' 132

זכה מוסיפין לו – י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק ל

זכה מוסיפין לו – [צ"ע הרי אמרו בקידושין (לח ע"א) וכן בסוטה (יב ע"ב) כי משה רבנו מילא שנותיו ממש "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", היום מלאו ימי ושנותי. והרי אילו לא חטא במי מריבה היה נכנס לא"י וחי עוד יותר? וכיצד יתרץ זאת רבי עקיבא? ואין לומר כי ישלימו לו משנותיו של הנספה בלא משפט (חגיגה ה.) דא"כ מדוע הקשו כאן על רבי עקיבא מן "והוספתי על ימיך"? ונשאר בצ"ע] – מהרש"א

ועדיין לא נולד מנשה – [כי אע"פ שיש הבטחה, שמא יגרום החטא] - אגדות א' 132