אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק


דף קד

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעי רחמי ואמרי 'כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב' – [מפני מה הקפידו על האומר כך] – יערות דבש, דרוש יב, הספד בשנת תק"ו, ח"א עמ' רכט

כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים – [וקא מצטער לחלוץ ולהניח] – רש"י (כלומר הצער אינו מפני כאב הגוף, אלא מפני שמתבטל מהמצוה. ויש לזה רמז בתוספות הכותבים "אע"פ שחולי מיעיים פטורים מן התפילין לפי שאין יכולין ליזהר היטב, אבל רבי היה מנהיג עצמו בקדושה והיה יודע היטב ליזהר")

שקלא כוזא שדיא מאיגרא - משך חכמה (במדבר יח, ט)

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - רבנו בחיי (בראשית כה, כב)

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - צל"ח

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - פרי צדיק (ח"ב 54 פדיון הבן, א'; ח"ג 152 קדושים, ח'; ח"ד 176 בלק י"ג); פוקד עיקרים 20

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - דברי שאול

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה – [צ"ע הרי אמרו חז"ל (תענית יא ע"א) "המצער עצמו מכל דבר ודבר" נקרא חוטא, ולמדו זאת מן היין? וצ"ל לכן אמרו התוספות כאן שלא ציער את עצמו ממה שהגוף צריך כדי להתקיים, אלא נמנע מהמעדנים (ע"פ מדרש תנא דבי אליהו, פרק כו). ושם במדרש הביאו הוכחה ממעשה זה עצמו של רבי] – שבות יעקב

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה – [הביטוי המיוחד "אצבע קטנה" מוסב על אבר הברית, כמו שאמרו "שאין כל האצבעות שוות" (פסחים קיב ע"ב עיי"ש רשב"ם) וכמו שאמרו "אבר קטן יש באדם" (סנהדרין קז ע"א) ואפילו בזה לא נהנה כלום אלא השתמש לשם שמים] – ילקוט אליעזר, ערך צדיקים (לג), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה – [צ"ע כיצד האדם יגע באצבעותיו בתורה? אלא היה כותב ומסדר את המשניות בעריכה מושלמת (נ"ל המלקט: שהיה מגולל את המגילות מתחילתם לסופם ומסופם לתחילתם, כדי להעתיק כתיבת המשנה ממקום למקום, כדרך המחברים) ולא נהניתי מכבוד התורה להתפאר במלאכתי אפילו באצבע קטנה, להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה] אשתשר – עיון יעקב

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - ר"א דסלר ח"א 6

יהי שלום במנוחתי - דברי שאול

ג' כיתות מלאכים - עיקרים ח"ד נא

ג' כיתות מלאכים – [ג' אופנים של מנוחה] - אגדות א' 161 ג' פסקאות

ג' כיתות מלאכים – [א' מן עולם העליון, א' מעולם האמצעי, וא' מעולם התחתון] – מהרש"א ד"ה ההוא יומא

ג' כיתות מלאכים – [א' אומרת לו שיבוא אל השלום האמיתי, וא' אומרת לו שלא יפחד ולא יחשוש כי הולך נוכח וישר ליעד שלו, וא' אומרת לו ששלומו כפול, גם לנפשו וגם לגופו, ינוחו על משכבותם] – עיני יצחק

וא' אומרת הולך נכוחו – [כי צדיק שנכשל בהרהורי עבירה, מלאכים המלווים אותו במותו מובילים אותו בדרך עקומה על פתח גיהנם כדי שיצטער ויחשוב כי גם הוא ראוי לשם. וכאן הלכו ביושר, ללא הפחדה] - בן יהוידע

בשעה שהרשע נאבד מן העולם, ג' כיתות של מלאכי חבלה יוצאת לקראתו. אחת אומרת "אין שלום" וכו' וא' אומרת "למעצבה תשכבון" וא' אומרת "רדה והשכבה את ערלים" – [הראשונה מבשרת לו שלא יזכה למדת שלום, רוב טוב שהיא מדת הצדיקים בגן עדן, השניה מבשרת לו כי גם גופו לא ישכב במנוחה בקבר, והשלישית מבשרת לו שירד לדיוטא תחתונה שבגיהנם] – עיני יצחק


כל מדות חכמים כן הוא – [כי החכמים מעיינים בצורה ולא בחומר, והיא מדויקת] - אגדות א' 161

דף קה

אפילו כדי לזכות את הזכאי - תורת תמימה, שמות כג, ח (ס"ק סה); תוספת ברכה, דברים טז, יט ד"ה ולא תקח שוח

סמיות עיניהם של מקבלי שוחד - נתיב א' 191 (דין, ב); אגדות א' 161-162

"כי השוחד יעוור עיני חכמים" (דברים טז, יט) וכו' אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. "ויסלף דברי צדיקים" (שם) אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת – [צ"ע משום מה אמרו כאן "סמיות הלב" ושם אמרון "טירוף הדעת"? אלא הדיין צריך לשתי תכונות. א' ידיעת התורה ב' ידיעת עניני העולם. החכמה שבתורה ניכרת בלב כדכתיב "ולבי ראה הרבה חכמה" (קהלת א, טז) ואמרו שמפני שמקבל שוחד לבו יהיה סומא בתורה, ויטה דין. נוסף על כך, גם לא ידע להבחין מציאות החיים מה באמת קרה בין בעלי הדין, ולא תהיה לו דעת להבחין בין אמירת אמת לאמירת שקר, וזהו טירוף הדעת] – עין אליהו

דף קה ע"ב

צורבא מדרבנן דרחמין ליה בני מאתיה – [כי יחס ת"ח לדור הוא כמו יחס השכל אל הגוף] - נתיב ב' 193 (תוכחה, ב)

אם דומה דיין למלך – [כי ע"י משפט אמת יש קיום לארץ] - אגדות א' 162

ושוחד לא תקח. אין צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים – [כי מלת "בצע" היא ממו ןבלבד, ומלת "שוחד" היא כל הנאה] – בניהו

היכי דמי שוחד דברים – [לכאורה פשט הענין הוא שמשבחו ומפארו. ולמה שאל "היכי דמי"? אלא הקושיא היא אם בדברי שבח מהו "לא תקח"? אלא שעשה עבורו מעשה של הטבה] – בניהו

ר' ישמעאל בן אלישע – [צ"ע הרי הוא חי הרבה זמן לפני ר' ישמעאל בן ר' יוסי, ולמה הביאו מעשה שלו אחריו? והישוב לזה] - בניהו

רב ענן, כנתא דגלדי - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ד' לאלול, פ' תבוא (שפג)

מביא דורון לת"ח – [ת"ח שיש בו שכל נבדל, אינו תחת הזמן והוא דומה לקרבן תמיד. והמביא לו דורון הוא כמו מתקרב אל השי"ת, שת"ח הזה נושא דברו] - נתיב א' 48 (תורה, יא)

דף קו

סדר אליהו רבא וזוטא - התוספות כתבו שסדר אליהו רבא הוא פי ארבע בכמות מן הזוטא ע"כ. ולפי דבריהם לא נראה שזהו המדרש שמצוי כעת בידינו ונושא שם זה. ועוד שבמדרשנו (פ"ב) מובא תאריך של תשע מאות שנה אחרי החורבן, הרבה אחרי רב ענן. אבל עיין הקדמתו של מאיר איש שלום (פרידמאן) למהד' "סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא", הוצ' ואהרמן (ירושלים, תשכ"ט) מוכיח בהקדמתו את עתיקות הספר שבידינו (בהקדמתו לספר, מאמרים ז-ט, וכן עמ' 77 ע"ע עמ' 44, 60, 62). והתאריך המאוחר שנרשם נוסף ע"י אחד מהמעתיקים.

(רב ענן) כיון שעביד הכי איסתלק (אליהו מלהופיע אצלו). אותיב בתעניתא ובעא רחמי, ואתא. כי אתא היה מיבעית ליה בעותי, ועבד תיובתא – [שני עונות היו בידי רב ענן. א', שקבל דורון של כנתא דילדני (מפרש רש"י: דגים קטנים) ולא היה לו לקבל מחמת חשש שוחד. תעניתו כיפר על אכילתו. ב', על ששלח לרב נחמן ולא נזהר בלשונו, טעה רב נחמן לכבד בעל דין אחד ונסתתמו טענותיו של בעל דין דכנגדו. לכן כיון שהבעית (הפחיד) בעל דין שכנגד, הבעיתו גם את רב ענן] – מהרש"א

אמרו ליה רבנן לרב יוסף, ליבעי מר רחמי – [מדוע בקשו דוקא מרב יוסף? כי בעידן ריתחא מענישים על ביטול עשה (מנחות מא ע"א). רב יוסף שהיה סגי נהור קיים מצוות עשה למרות שהיה פטור (קידושין לא.) ועליו אין קטרוג על מניעת מצות עשה] – בניהו

(אלישע) לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי? – [צ"ע הרי מעשים רבים בגמרא שהחכמים בקשו רחמים, ולא דנו בעצמם קל וחומר ממניעתו של אלישע? והיישוב לזה, שם ברעב של בצורת, שהגשמים מועטים והשער ביוקר. אבל אצל מעשי האמוראים מנעו רעב של כליה ח"ו] – מהרש"א

מנפצי גלימייהו – [יש כאן מליצה כי אור של תורת הרבים, כיסתה אור השמש הגשמי. כלומר הכבוד שהגיע לה' מתורתם של הרבים הוא יותר מאשר כבודו של ה' שהוא מאיר לכל הברואים ע"י מתן השמש. ועוד פירש שהעננים המכסים את השמש ומביאים גשמים, הם בים בזכותם של הרבים העוסקים בתורה] - אגדות א' 162

מנפצי גלימייהו – [יש כאן מליצה. כי בגדיהם הוא משל למדות טובות. אחרי הלימוד בדקו בגדיהם (מדותיהם) להסיר כל אבק רע. וכיון שהשמש הוא סמל לפולחן עובדי ע"ז, זכותם של חז"ל הגינו נגדו] – מהרש"א (הסביר לי מו"ר ר"ש דביר, כי "עבודת שמש" הוא כינוי לעבודת הטבע, שהגויים אינם מאמינים בנסים והשגחה פרטית, אלא בכוחות החומר)

כי הוה מיפטרי רבנן מבי רב הונא [בבבל] מנפצי גלימייהו, הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא – [יש כאן "כוונה נפלאה ומליצה עמוקה. דהנה בסנהדרין (כד.) אמרו 'במחשכים הושיבני' זה תלמוד בבלי. ובכמה מקומות מצאנו כי בא"י לא היו רוצים בפלפול של בני בבל. והענין הוא שהפלפול בעצמותו אינו טוב, רק שמכח הפלפול יוצא הדין לאור, קראו לו 'במחשכים' שכשם שע"י החושך ניכר האור, כן ע"י הפלפול ניכרת חכמת התלמוד. ולזה במערבא לא רצו בפלפול דבבלאה, וכינו הענין לאבק העולה ומכסה אור השמש. והבן הענין כי נפלא הוא"] - דברי שאול (אמר המלקט: עיין דברים בענין זה במהר"ל, נתיבות עולם, נתיב הכעס פרק א)

מנפצי גלימייהו וכסי ליומא – [זו גוזמא] - בן יהוידע, ד"ה מיהו אפשר לומר

דף קי

שינוי וסת תחילת חולי מעיים - ע"ע מהר"ל, נתיב הליצנות פ"א; אגדות ג' ריט; ד' קמג ("כל שינוי רע")

כאילו אין לו אלוה – עיין רמב"ן (ויקרא יח, כה) וכן כתב מהר"ל, אגדות א' 162

כאילו אין לו אלוה – שו"ת רשב"א, ח"א סי' קלד

כאילו אין לו אלוה – רבנו בחיי, בראשית כד, סוף פסוק ב'

כאילו אין לו אלוה – [לעוזרו ולסייעו. כי בא"י יש השגחה פרטית, אבל בחו"ל נמסר האדם למלאכים] - מהר"ל, גור אריה, בראשית יז, ח; אור חדש 129 (אסתר ג, ד)

כאילו אין לו אלוה – [כי הארץ היא לחלקו של ה', וזהו הדיבוק יותר] – גבורות השם 262, סוף פרק נט

כאילו אין לו אלוה – [כי ע"י שישראל שוכן בארץ הקודש, ניכר שיש לישראל אלוה. אבל בחו"ל שישראל מפוזרים בין האומות, אין סימן היכר שיש לישראל אלוה] – ע"פ מהרש"א עיין שם לשונו

כאילו אין לו אלוה – המבי"ט, בית אלהים, תפילה, פרק חמישי

כאילו אין לו אלוה - גר"א (דברים א, ה) וכן (לב, ט)

כאילו אין לו אלוה – [אין ה' פוקד עון אבות על בנים כי אם בעון ע"ז. עונש זה הוא רק בחו"ל, אבל בא"י אין ה' מעניש בנים בעון זה כי יש להם אלוה. "וכפר אדמתו עמו". ("טוב הארץ" לר"נ שפירא) וכן לענין מחשבת ע"ז שנענשים כמו מעשה (קידושין לט ע"ב) זה רק בחו"ל שנמצאים תחת רשות שרי מעלה, ולא בא"י שהם יושבים במקום הקודש עצמו] – עיון יעקב

כאילו אין לו אלוה – ר' צדוק, דובר צדק, 55, 73

כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה – [הקשה הרי"ף על עין יעקב, מהו לשון "דומה"? ועיין ספר הפלאה. ועוד תירוץ של בן יהוידע]

כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה – ר' צדוק, צדקת הצדיק, פסקא רמז; רסיסי לילה 6 פסקא ח; לקוטי מאמרים 79; [כוונת המלה "דומה" שיש בו כח רוחני במקצת (לשון "דמיון") ויכול להרגיש נוכחותו של הבורא] - דובר צדק עמ' 33, 55, 73; שיחת מלאכי השרת, עמ' ג' ע"ב עד ה' ע"א [שמכיר שהקב"ה הוא הנותן לו לאדם חמודות העולם]

וכי כל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוה? אלא כאילו עובד ע"ז – [הקשה מהרש"א, מה שינה בזה? עונה "בן יהוידע" כאילו עובד שרי מעלה של אומות אחרות. וככל דברי רמב"ן (ויקרא יח, כה)] - בן יהוידע

כי גרשוני - הנצי"ב, על ספרי ח"ג דף סה, עקב ז' ד"ה כיון שפוסק

דף קיא

העולה מבבל לא"י עובר בעשה - אגדות א' 163-164

העולה מבבל לא"י עובר בעשה - פרי צדיק (חלק חמישי 240 סוכות ח'; ושם 246 סוכות י"ח, כי שם שרש תושבע"פ. וכן רש"י כתב כאן כי אז היו בבבל ישיבות)

העולה מבבל לא"י עובר בעשה - מאור ישראל (על שבת מא.)

ג' שבועות – [כי גלות של אומה היא בניגוד לסדר העולם, שצריך לכל אומה מקום שלה. וכדי לקיים עונש זה, המליצו שהקב"ה נשבע על כך] - אגדות א' 163; נצח 122 (כד)

ג' שבועות – הרב מנחם כשר, התקופה הגדולה", עמ' רעב-רפ

ו' שבועות - בפירוש "כנפי יונה" לשיר השירים פירט ו' השבועות: ב' פעמים כתוב "אם תעירו ואם תעוררו" (שיר השירים ב, ז וכן ג, ב) הרי בלשון הכפולה יש ד'. ועוד יש (ה, ח) וכן (ח, ד).
שלא יעלו בחומה - [מותר לעלות כיחידים. רק שלא יעלו בולם ביחד ביד חזקה, לבנות להם חומות ירושלים] – מהרש"א

שלא יעלו בחומה - [השבועה היא לא לבנות בית המקדש] - גר"א (שה"ש ב, ז)

שלא יעלו בחומה - פני יהושע (הביא מן יומא ט: שריש לקיש סובר להיפך מסוגיתנו, ושאגדות חלוקות הן) (הערת המעתיק: וגם במדרש שיר השירים (ח', אם חומה היא) סברו כמה אמוראים כריש לקיש)

שלא יעלו בחומה - פרי צדיק (חלק חמישי 21 ואתחנן, א'; ושם 48 ט"ו באב, ה')

שלא יעלו בחומה – עיין "אוצרות התורה" (מהד' שנת תשס"ה, ח"ב עמ' 997-1005); "דרישת ציון" (ר"מ צוריאל) עמ' 183-192

שלא יעלו בחומה - "נועם" (הוצ' מכון תורה שלמה, ירושלים) כרך עשרים (שנת תש"מ) מאמר "שלא יעלו בחומה"

השביע את ישראל שלא ימרדו באומות –

השביע את האומות שלא ישתעבדו בהם בישראל יותר מדאי –
שלא יגלו את הקץ -

שלא ירחקו את הקץ – [שלא יהיה בעיניהם כאילו לזמן רחוק] – מהרש"א

לא יגלו את הסוד (סוד העיבור) - רמח"ל, תקונים חדשים, תקון לג

הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - זהר ח"ב דף עט: (בכל הפסוקים שבספר דברים אמר משה לבני דורו "אלהיך" כי הוא עצמו היה בחו"ל, לעומת הדור הנכנס לא"י אשר יש לו אלוה ולכן להם אמר "אלהיך")

הדר בארץ ישראל - רמב"ן ויקרא יח, כה. וכן על במדבר לג, נג. ובהשגותיו לס' המצוות לרמב"ם, מ"ע ד'

הדר בארץ ישראל - שערי אורה (ר"י גיקטיליא) סוף שער ב'

הדר בארץ ישראל - שו"ת רשב"א א סי' קלד

הדר בארץ ישראל - רבנו בחיי על בראשית כד, ב

הדר בארץ ישראל - אור החיים על ויקרא כה, כה; ועל במדבר לג, נג

אמר ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר "ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עון" (ישעיה לג, כד) וכו' אמר רב ענן: כל הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח וכו' "וכיפר אדמתו עמו" (דברים לב, מג) – [צ"ע מה חידש ר' אלעזר על מה שכבר נאמר במקרא? ועוד, מדוע שינה מלשון המקרא שם כתוב "נשוא עון" והוא סגנן הדבר "שרוי בלא עון"? אלא רב ענן אמר שהנקבר בה מוחלין לו עונותיו, וזהו לשון הפסוק "נשוא עון". אבל ר' אלעזר אמר שמי שדר בא"י בחייו סגולת המקום וקדושתו יצילו איש זה שמלכתחילה לא יחטא, הוא כבר "שרוי בלא עון". ולפי רב ענן ענין הזכרתו את המזבח הוא מוסב על מי שהיה בו חטא, הביא קרבנו ונתכפר] - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש י', דרוש ג' לשבת תשובה (עו-עז)

הדר בארץ ישראל – מהר"ל, דרך חיים 245 (פ"ה, גלות באה לעולם); אגדות א' 162

הדר בארץ ישראל - גור אריה, בראשית יז, ח. ועל ויקרא כה, לח

הדר בארץ ישראל - של"ה דף רעח (פ' לך לך)

הדר בארץ ישראל – ["היינו דוקא מי שדר בא"י לשם מצוה שהיא מקום קדושה כדי שתגן עליו
שלא יבוא לידי חטא... משא"כ מי שדר בה דרך מקרה או מפני שהוא מקום מולדתו או מפני שבח פירותיה; כל שכן מי שמבעט בה ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחרי יצר הרע"] - פני יהושע

הדר בארץ ישראל - גר"א, אדרת אליהו, דברים ח'; תחילת אגרתו "עלים לתרופה"

הדר בארץ ישראל - ר"י עמדין, סידור תפלה, ברכת המזון, ברכת 'נודה לך'

הדר בארץ ישראל – [מעלה זו היא רק למי שדר בה לשם מצות ישוב א"י, ולא שכוונתו לאכול מפריה ולשבוע מטובה] – בניהו, ד"ה ועוד נ"ל בס"ד

הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון – [כי בא"י אין לב רגז (נדרים כב.)] - ר' צדוק, דובר צדק 33

שרוי בלא עון – [כי א"י נבדלת מהחומרי, וכאילו דר עם השי"ת] - אגדות א' 163

שרוי בלא עון – [שואלים אם כן כיצד גלינו מארצנו מפני עונותינו? אלא ע"פ רמ"ק ואריז"ל כשהאדם חוטא נברא משחית. ובא"י האדם נענש בו ביום, ומיד מתבטל הקטרוג. וזו היא מעלת א"י שאין האדם לן בחטא, כי נפרעים ממנו מיד] - בניהו

בסובלי חלאים מתנינן ליה – [כי החולי ממעט כוחות הגוף, ובזה האדם מסולק מן העוון] – אגדות א' 163

ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עון – [בל יאמרו האומות, שכנים רעים של עם ישראל, שישראל בוחרים לדור בא"י כי אויר שבה טוב לחולים, כמו שהביאו את רבי לציפורי "דמדליא ובסים אוירא" (כתובות קד ע"א). לא כן, אלא חומדים אנו לבוא לא"י כי העם היושב בה נשוא עון. ומה שיש בה חולים, הם יסורים כדי למרק עון] - מהרש"א

וכפר אדמתו עמו - רבנו בחיי (דברים לב, מג)

עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ. אתו אמרו ליה לר' אלעזר, אמר אנת עולא "על אדמה טמאה תמות" (פירש רש"י: מקרא הוא בנבואת עמוס) – [מפני מה רש"י ציין כאן שהוא פסוק? אלא ללמד שר' אלעזר לא אמר זה כגנאי, אלא בלשון תמיהה כיצד אירע כך] – איי הים

עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ. אתו אמרו ליה לר' אלעזר, אמר: אנת עולא "על אדמה טמאה תמות" (פירש רש"י: מקרא הוא בנבואת עמוס) – [מפני מה רש"י ציין כאן שהוא פסוק? אלא אפשר שרמז שר' אלעזר אמרכך מפני סיפא דקרא "וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (עמוס ז, יז). אינו דומה מי שמת בגולה מפני שנולד שם, למי שהיה בתחילה בארץ הקודש אלא יצא משם. וכאן בענין עולא הוא כבר היה בא"י כמה פעמים, ובכל זאת היה נוהג לחזור שוב לחו"ל, ולכן כתוב הפועל ב' פעמים "גלה יגלה" שוב ושוב. ויש כאן תוכחה משום מה נהג לצאת אחרי שכבר היה פה? ולכן רש"י מציין לעיין בהשלמת פסוק זה] – נ"ל המלקט
בדומה לזה מובא ב"שיחות החפץ חיים" שכאשר בנו הרב אריה ליב ביקר בארץ ישראל ואף רכש לו בית בפתח תקוה, ואח"כ חזר לחו"ל, הוכיח אותו אביו: "הסכלת לעשות. אם כבר היית שם, משום מה חזרת כאן?". והנה "עיון יעקב" על "עין יעקב" כתב כאן: "ואע"ג דאסור לצאת מא"י לבבל, עולא שהלך לצרכיו ודעתו לחזור לקבוע עיקר דירתו בא"י, כהאי גוונא מותר לילך. לכך היה מתאונן עליו רבי אלעזר 'אנת עולא על אדמה טמאה תמות' כי "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום" (משלי יט, כא)

הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש י', דרוש ג' לשבת תשובה (עו-עז)

הקבור בא"י – [כי אז נקרא יותר דירתו בא"י, אשר הארץ הזאת היא לה'] – אגדות א' 164

כאילו קבור תחת המזבח – [כי המזבח הוא באמצע העולם (יומא נד ע"ב) ושם המיצוע והשיווי. והוא מסולק מן החטא] – אגדות א' 164

כאילו קבור תחת המזבח – [כמו שהוציא נשמתו במקום טהרה, ושב למקור מחצבתו; כמו כן גופו מוטמן במקום שמשם לקח ה' עפר ליצור את האדם. "ממקום כפרתו נברא"] – מהרש"א

כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות – מהר"ל, אגדות א' 164

אינו דומה קולטתו מחיים, לקולטתו לאחר מיתה – [בירושלמי (כלאים פ"א סוף ה"ג) אמרו: "לא דומה הפולטה בחיק אימו לפולטה בחיק נכריה". והסבירו המקובלים כי "אימו" היא השכינה הקדושה, ו"נכריה" היא קליפה טמאה של חו"ל]

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה וכו' א"ל אחיו נשא כותית, ברוך המקום שהרגו. והוא ירד אחריו? – [כי הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז, ולכן כינו לאשתו שם "כותית". וברוך השם שמת בלא זמנו ובלי זרע] – מהרש"א (אמר המלקט: הרב הזכיר זאת גם בבבא בתרא דף צא ד"ה שנאמר ותהום. ודברי הרב צריכים תבלין. כלום נאמר חלילה על כל היהודים בחו"ל שנשותיהם כותיות? אלא זה ששאל את ר' חנינא היה בן א"י. וכיצד אחיו מא"י הגיע לחו"ל? אלא מפני אשתו יצא לשם, או מפני אשתו הוא נשאר שם. וכיון שהיא הגורמת, נחשבה לכותית. כלומר הביקורת כאן היא על בן א"י היוצא לחו"ל ונושא לו שם אשה, ונשאר שם בגללה. וכדברי "עיון יעקב" זה מה שאירע למחלון וכליון, ולכן מתו גם הם).

כשם שאסור לצאת מא"י לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות – [לפי שיש שם ישיבות מרביצות תורה תמיד] – רש"י (ולפי דבריו, אין איסור זה חל היום)

כשם שאסור לצאת מא"י לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות – [אדם הראשון נברא ראשו מא"י, גופו מבבל, שאר אבריו משאר ארצות (סנהדרין לח ע"א). ולפי סדר חשיבות זו, אין לרדת מדרגת א"י אל בבל, וכמו כן אין לרדת מדרגת בבל לשאר ארצות] – מהרש"א ד"ה כך אסור לצאת מבבל (אמר המלקט: מדברי מהרש"א ברור כי לצאת מבבל לא"י, אינו נכלל באיסור זה. ואין קושיא מדברי רב יהודה שאסר זאת (כתובות קי סוף ע"ב), כי במאמר זה של איסור יציאה מבבל לשאר ארצות (כתובות קיא ע"א) כתוב "אמר רב יהודה אמר שמואל", וכך נפסקה הלכה (כשמואל) ולא נפסקה הלכה כרב יהודה במה ששינה מדברי שמואל)

אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות – [משמע כאן שמדובר בשאר ארצות, אבל אין א"י בכלל. וצ"ע כי לעיל (קי ע"ב) אמר רב יהודה "כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה" ומזה ברור אפילו לא"י? אלא יש ליישב כי שם זו דעת רב יהודה בלבד, וכאן אומר דברו בשם שמואל, וליה ולא סבירא ליה, והם חלוקים בדין זה אם א"י בכלל או לא] – נ"ל המלקט (והרב "תאוה לעינים", דבריו מובאים ב"לקוטי בתר לקוטי", יישב הסתירה כי שם מדובר לעלות לא"י כדי להקבר בה. ואין זה נכון כי מדובר שם שר' זירא רצה לעלות בחייו, ונמנע מפני דעת רב יהודה בזה).

ההוא דנפיק מפומבדיתא לאיסתוניא, שכיב (כלומר: מת). אמר אביי: אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי – [היה חי בזכות התורה שבבבל (כדברי רש"י הנ"ל), דכתיב בה "כי היא חייך ואורך ימיך"] - עיון יעקב

בבל לא חזיא חבלי משיח – [כל שינוי מביא חבלים (חולאים). אבל בבל מסוגל לביאת המשיח ואין בזה שינוי] - אגדות א' 164

מתים שבחו"ל אינם חיים – [כי הם תחת השפעת שרי מעלה, ואין בהם החיים. אבל א"י היא בדרגת האמצע, ולכן יש בה חיים] - אגדות א' 164

מתים שבחו"ל אינם חיים שנאמר "ונתתי צבי בארץ חיים" (יחזקאל כז, כ) ארץ אשר צביוני בה – [צ"ע כי פסוק זה נאמר על צור? וכיצד נדרוש על א"י? וישוב שאלה זו] – מהרש"א (עיין רד"ק לפסוק זה מפרש הענין על ארץ ישראל)

"יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כו, יט) – [קרא למתים שבחו"ל "נבלה" והיא לשון גנאי; ולמתי א"י קרא "מתיך" כי בזכות א"י יקומו לתחיה] – מהרש"א

מקרא אחר אני דורש: "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" (ישעיה מב, ה) ואע"פ שפשוטו של מקרא מדובר על בריאת העולם, אבל הביטוי "לעם עליה" היא רק לעם הקודש, העם המיוחד שאליו ניתנה ארץ הקודש] – מהרש"א

אפילו שפחה שבארץ ישראל מובטח לה – [מדובר שטבלה לשם עבדות ולשם מצוות. מעט זכויות שיש לה לא יועילו לה לזכות לתחיית המתים ע"י מחילות מתחת לקרקע] – מהרש"א

המהלך ד' אמות בא"י – [מדוע דוקא ד' אמות?] - אגדות א' 165

דברים בגו. יודע היה יעקב אבינו וכו' – [מה הם דברים בגו?] – מהרש"א

מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד [לחוץ לארץ כדי לישאנה] כיון ששמע כזאת [שהמתים שבחו"ל עולים לא"י דרך גלגול מחילות] גלגל בעצמו עד יום מותו – [לשון נופל על לשון, גלגול תמורת גלגול] – מהרש"א (אמר המלקט: צ"ע הרי אם ישאינה, מנהג ישראל שהאשה הולכת אחרי בעלה, איפה שהוא מתפרנס. אם כן אחרי הנישואין ממילא ישובו שניהם לארץ ישראל. אלא שיש לחשוש שמא באותו זמן מועט ימות, ויפסיד סגולת א"י).

אל תרבה בישיבה -

ישיבה שאין בה סמיכה –

דף קיא ע"ב

עמי הארץ אינם חיים – [ודאי כי גם עמי הארץ יחיו לעתיד לבוא, אלא יש הבדלי דרגות מה הנקרא "חיים"] - מאירי

עמי הארץ אינם חיים – [בכל זאת יש להם תיקון קל מאד, כי אי אפשר להגיע אל ההצלחה האחרונה אם לא יהיה טפל לבעלי התורה] - באר הגולה 143 (ז); [כי עם הארץ נוטה אל הגשמי ולא שייך בו חיות] - אגדות א' 165

רפאים בל יחיו, במרפה עצמו מדברי תורה –

כי טל אורות טלך – [השווה התורה לטל, מה טל אינו פוסק לעולם (תענית ג ע"א), כך התורה אינה פוסקת לו "והיא תשיחך" (משלי ו, כב) לעולם הבא] – מהרש"א

לדבוקי בשכינה - נתיב א' 41 (תורה, ט)

הדבק בת"ח – דרך חיים 36, 131 (פ"א, ביתך פתוח לרווחה; פ"ג, יראת חטאו קודמת לחכמתו); באר הגולה 142 (ז); דרשה על התורה 38

הדבק בת"ח – [כי הנפש מתדבק ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה היא תחת כסא הכבוד, בצרור החיים לעולם הבא] – מהרש"א

המשיא בתו לת"ח, פרקמטיא, המהנה מנכסין לת"ח – תפארת ישראל, פרק נז; נתיב התורה, פרק ט 41-42; נתיבות עולם ב' 45 (אהבת ה', א); דרשה על התורה, דף לח; וכן הוזכר בקצרה במהרש"א (כאן)

המשיא בתו לת"ח, פרקמטיא, המהנה מנכסין לת"ח – [יש אדם שהוא מוכן לתמוך ע"י כספו בת"ח ואיננו מוכן להשיא לו את בתו כי חושש לעתיד פרנסתה. כלומר אהבת תורה שלו בא רק עד גבול מסוים. ולכן לך בן אדם המוכן להשיא בתולת"ח כי בזה הוא חוסך לו כסף הנדוניא, כי ת"ח איננו במצב שידרוש מחותנו הרבה. ולכן להגיע לדרגא של דבקות בה' צריכים לשתי המעלות, לתמוך בכספו בת"ח (וזה כולל לעשות עבורו פרקמטיא) וגם להשיא לו אתבתו] – כתב סופר, על פרשת ויצא

המשיא בתו לת"ח, פרקמטיא, המהנה מנכסין לת"ח – [יש כאן דירוג של לא זו אף זו. המעלה הגדולה ביותר היא דבקות הגוף, להשיא לו את בתו. ואם אינו ביכולת לזה, לכל הפחות יטרח בפרקמטיא שלו. ואם גם זה קשה לו, לכל הפחות יתמוך בו מנכסיו] – חיד"א, מראית העין

לאהבה את ה' - תפארת ישראל, 174 (נז)

עתידין צדיקים שמבצבצין ועולים בירושלים שנאמר "ויציצו מעיר כעשב הארץ" (תהלים עב, טז) – [דרשו על תחיית הצדיקים, כי אם לפי פשוטו לענין צמיחת עשב היה צ"ל בלשון יחיד "יציץ" כי מדובר על "פסת בר"] – מהרש"א

עתידין צדיקים שמבצבצין ועולים בירושלים – [צ"ע כלום רק הצדיקים יקומו, ולא הבינוניים? אלא כיון שכתוב "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ" (ישעיה ס, כא) אחרי גמר תקופת קבורתם באדמה יהיו כולם צדיקים, וכולם נכללים בזה] – עיני יצחק

עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהם - [בלשון חכמים "גלימא" היא מדת החומר, "לבוש" בא מצד הצורה. ודברו כאן לשון משל לנאמר. ולכן דייקו ולא אמרו "עתידים לעמוד בבגדיהם". כי "לבוש" בא מלשון "לא בושה" (שבת עז ע"ב). ומצאנו (שבת קיד ע"א) כי רב ינאי בקש באיזה לבוש יקברוהו כי חשש שלא יגרום בושה לשאר חכמים שיהיה ביניהם, וגם חשש שמא הוא יתבייש מהם] – מהרש"א, על שבת קיד ע"א ד"ה אל תקברוני

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת – [אחרי ימות המשיח "תוקל על בני אדם פרנסתם מאד, עד כשיעבוד אדם איזה עבודה מועטת שתהיה ישיג תועלת גדולה וכו' לפי שדרך בני אדם לומר אם מצא אדם איזה דבר מוכן בשפע, מצא פלוני לחם אפוי ותבשיל מבושל"] – רמב"ם, פירוש המשנה, פרק חלק, קצת לפני דיונו על י"ג יסודות, במהד' הגר"י קאפח, עמ' קלט

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת – [כי מה שהאדמה מוציאה קוץ ודרדר הוא מפני חטא של אדם הראשון. אבל לעתיד לבוא כשיתוקן החטא הזה האדמה תוציא פרי נפלא כמו שהיתה בתחילת הבריאה, לפני החטא] – בעל ההפלאה

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות - ר"מ אלשיך (בראשית ג, יט)

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות – [תופסק קללת האדמה שמאז חטא אדם הראשון] – מהר"ל, נתיבות עולם א' 129 (עבודה, יז)

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות - י' מאמרות, חקור דין ח"ב, ג

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת – [הוא סימן הגאולה שגם עץ סרק יוציא פירות, כמ"ש בסנהדרין (צח.) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי כי קרבו לבוא"] – מהרש"א, פסקא אחרונה למסכת כתובות

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות - נפש החיים ב, ו; סוף ההגהה האחרונה

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת – [הטעם שהארץ אינה מוציא פירות יפים ובשפע, כדי שהאדם יתייגע ויטרח בעמל השדה ומפני זה יתמעטו תשוקתו ותאותו הבאות לו מרוב שלוה ומנוחה] – איי הים

עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת – [צ"ע הרי (קהלת א, ט) "אין כל חדש תחת השמש"? אלא אותו הטבע יפעל אבל בהתרחבות יתרה. החטא תגדל ותתנפח ותהיה ראויה לאכילה כמו שהיא כמו תפוחי עץ בזמננו, אבל עדיין היא חטה. וכן עלי העץ יהיו רחבים, רכים וענוגים ונוכל להכין מהם מלבושים נוחים וגם יפים] – עיני יצחק

עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים – [לא מוזכר בפסוק "תמר", אבל דרשו "בראש הרים" אפילו שזרעו החטה בעמק] – מהרש"א

עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול –

מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו ג' כדי חרדל –

לא כעולם הזה עוה"ב. בעולם הזה יש לו צער לבצור - תורת תמימה, דברים לב, יד (ס"ק נג, נה)

"ולשורקה בני אתונו" (בראשית מט, יא), אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו מוציא משא ב' אתונות – [דרש "שורקה" כאילו כתובה "סרק"] - מהרש"א

"ולשורקה בני אתונו" (בראשית מט, יא), אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו מוציא משא ב' אתונות – [הסיבה שיש אילני סרק בעולם כי חטאה הארץ והעצים לא הוציאו "עץ פרי עושה פרי", שיהיו טעם העץ וטעם הפרי שווים. אבל לעת התיקון העתידי כבר יפסק עונש זה ויחזור העץ להיות נאכל כהפרי ואיננו סרק] – עיני יצחק

תשתה חמר, שלשים גרבי יין – [טעם מספר שלשים] - אגדות א' 166 ד"ה ומה שאמר שאין לך ענב וענב

תשתה חמר, אל תקרי אלא חומר - קורא באמת, כתובות, פסקא ג'

תשתה חמר, אל תקרי אלא חומר – [חז"ל דרשו כך כי ברישא דקרא כבר כתוב "דם ענב" ותיבת "חמר" כמיותרת] - מקור ברוך (ח"א דף 532)

כל חיך הטועמו אומר לי לי, ולבן שינים מחלב, אל תקרי אלא לבן שנים (ש' מנוקדת קמץ) - קורא באמת, כתובות, פסקא ד'

(יין) שמא לזקנים אינו יפה - תורת תמימה, בראשית מט, יא (ס"ק כא)

טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב וכו' אל תקרי "ולבן" אלא ליבון שינים - קורא באמת, כתובות, פסקא ה'

פשטא דקרא – [כיצד קרא לזה "פשטא דקרא"?] - תורת תמימה, בראשית מט, יב (ס"ק כב); מקור ברוך (ח"א עמ' 501-503 הביא עוד דוגמאות לכך בחז"ל)

"חכלילי עינים מיין" (בראשית מט, יב) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רמוז בעיניך דבסים מחמרא, ואחוי לי שינייך דבסים מחלבא" – [כאשר ישים הקב"ה עיניו על ישראל לטובה, וזו היא מעלה יותר מהיין שהיין הוא גשמי; וכן מה שהקב"ה מראה לישראל פנים שוחקות, דבר זה הוא להם יותר ממתן החלב, כי החלב הוא גשמי. והענין הוא שישראל מבקשים ברכה רוחנית, ולא ברכה גשמית] – מהר"ל, אגדות א' 166

ארץ זבת חלב – [טעם כ"ב פרסה מול כ"ב אותיות התורה, ושש פרסאות הן מול שש נקודות הקריאה] - אגדות א' 166

ארץ זבת חלב – [טעם כ"ב פרסה מול כ"ב אותיות התורה, ושש פרסאות מול ששה סדרים בתורה שבעל פה] – בן יהוידע

ארץ זבת חלב – [א"י מסוגלת ללימוד סודות התורה, שהם מתוקים מדבש וחלב, ע"פ חגיגה יג ע"א] - מו"ר ר"ש דביר

חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עגלי וכו' למי את מוציאה פירותיך לגוים אלו שעמדו עלינו בחטאותינו? – [שמא גוים אלו היו כשרים, רק ארץ ישראל אינה שלהם ומדוע תתן להם הארץ פריה?] – מהרש"א

לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין – [טעם לשכר נפלא זה דוקא בציפורי, כי אמרו חז"ל יהא חלקי ממוציאי שבת בציפורי" (שבת קיח ע"ב) כי שם שקיעת החמה מתאחרת מפני גובהה של העיר. וממילא ריווח יש ליושבי גיהנם, כי אין מחזירים אותם במוצאי שבת לגיהנם עד שאחרון הקהילות שבארץ ישראל אומרים קדושה דסידרא, והם מברכים אותם "ויתן לך אלהים מטל השמים ומשמני הארץ" (זהר ח"א דף יד ע"ב) ולכן זכו בציפורי למשמני הארץ] – עיר בנימין, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף קיב

שבע שנים נבנתה - גור אריה, במדבר יג, כב

שבע שנים נבנתה וכו' מבונה על אחת משבע בצוען – מהרש"א

אינה מחזקת פירותיה – [כי הפירות הם מרובים מן טבע הארץ, כי הם מאת ה'. ועוד סיבה היא כי כל דבר גשמי פועל בעיכוב וזמן ממושך. אבל פירות א"י הם מצד הרוחניות, ומעל לזמן] – אגדות א' 167, ב' פסקאות

"ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי" (ירמיה ג, יט) נמשלה א"י לצבי לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו וכו' – [כי מלת "צבי" שבפסוק הוא ענין "ארץ חפץ" כמו "צביוני בה", והרי זה כפל של "ארץ חמדה"? ולכן דרשו המלה לענין חיה מסוימת] – מהרש"א

ארץ צבי – [כי הדברים הנבדלים אינם תחת הזמן, ולכן ממהרים לפעול, ומוציאה פירותיה] - אגדות א' 167; נצח 40 (ו)

צבי, אין עורו מחזיק בשרו –

מה צבי קל ואין בשרו שמן – בן יהוידע

ארץ ישראל קלה לבשל פירותיה ואין פירותיה שמנים –

שמנים מחלב ומתוקים מדבש – [כי כתוב "ארץ זבת חלב ודבש", ואין חלב מתוצרת הארץ? אלא בא לשבח הפירות שהם שמנים מחלב] – מהרש"א (הערת המלקט: החלב הנמכר בזמננו מהול במים רבים, ורק אחוז מועט ממנו הוא חלב מקורי. ולכן אין בו אותו שומן שחז"ל הזכירו כאן)

כי הוה סליק לא"י, פלטי לי מחדא וכו' – [אלו ג' מדריגות הידועות: א"י, סמיכה לשררה, וסוד העיבור (נ"ל המעתיק: הם נה"י חג"ת וחב"ד)] – אגדות א' 167

"בסוד עמי לא יהיו", זה סוד העיבור; "ובכתב בית ישראל לא ייכתבו", זה הסמיכה; "ואל אדמת ישראל לא יבואו" (יחזקאל יג, ט) – ["סוד עמי" הוא סוד המיוחד לישראל, כלומר סוד העיבור. "כתב בני ישראל" זה ספרו של אדם הראשון "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה, א) עליו נרשמו "דור דור וחכמיו, דור ודור ומנהיגיו" (בראשית רבה כד, ב) ומוזכר בגמרא (בבא מציעא פו ע"א)] – מהרש"א

ר' זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר וכו' אמר דוכתא דמשה ואברן לא זכו לה, אנא מייימר דזכינא? – [צ"ע הרי משה ואהרן נגזר עליהם מפני החטא, ועל ר' זירא לא נגזר? אלא משה בקש "אעברה לה" לעבור מן גדה מזרחי לגדה מערבי, הרי שיש ענין אפילו בחציית נהר הירדן עצמו. ועל זה הזדרז ר' זירא] – בן יהוידע

ר' אבא מנשק – [להורות כי יש לנו חיבור לארץ הזאת, כי הוא שייך לנו] - אגדות א' 167

ר' אבא מנשק - אגדת אליהו, שביעית פ"ד פסקא ד'

ר' אבא מנשק – [היו נוהגים אז לעשות בחו"ל כלים יפים מאבני א"י שלקחו מא"י. והוא בהיותו בחו"ל היה מנשק אותם כלים עשוים מכיפי עכו] – בן יהוידע

מתקן מתקליה – [מעלת הארץ עצמה. כלומר האבנים קשים וכבדים, כי אינם חומריים, כמו בשאר ארצות. לכן ת"ח שבה נמשלים לאבנים (תענית ד.) שאינם מתפעלים בקלות מדעתם של שאר הבריות, אלא הם עקביים בדיעותיהם] - אגדות א' 167

מתקן מתקליה – [משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, מחזר שלא יצא שם רע על הדרכים] – רש"י

מתקן מתקליה [הערה: מה שנדפס במהרש"א על הגמרא דיבור המתחיל: "ר"א מנשק כיפי דעכו", הוא ט"ס כמבואר ממה שמהרש"א מתייחס כאן לדברי רש"י] –
[עיין פירוש רש"י (הנ"ל) ולא ידענא מאי רבותייהו שעשו כן בא"י? כי ודאי מן הראוי להיות (מתקן הדרכים שלא ייכשלו בהם הולכי רגל, בכל מקום (שבעולם). אלא פירושו מתקן מכשולי העיר באותן כיפי וסלעים] – מהרש"א (כלומר לא סלקו את הנזק לצדדי הכביש, אלא גם סתמו בהם חורים ובורות. וזה מיוחד לחיבת א"י)

מיגנדר בעפרה – [מעלת העפר. מפני שמתיה חיים ללא גלגול מחילות] - אגדות א' 168

מיגנדר בעפרה – [יש כאן בסוגיא ג' מעלות. (א) מעלת הארץ שההולך בה ד' אמות זוכה להיות בן עולם הבא, לכן היה מנשק כיפי דעכו (ב) מעלת אויר א"י, לכן הקפיד הרב עליהם לבל יתלוננו על קור וחום, והעביר אותם משמשא לטולא וכן להיפך (ג) מעלת העפר שאע"פ שהמתים חוזרים לעפר, שוב הם קמים לתחיית המתים, לכן היה מיגנדר בעפר שלה] – לקוטי בתר לקוטי

דף קיב ע"ב

קיימי משימשא לטולא – [מעלת האויר שבה. לקיים ההולך ד' אמות בא"י, שזו מעלה רק בהילוך לצורך, ולא בהילוך שלא לצורך] - אגדות א' 168

קיימי משמשא לטולא – [הקימו את כל התלמידים, כדי שאפילו מקצת מהם לא יוציאו דבה רעה על א"י. ומכאן ילמד אדם מוסר לא להגיד שום דבר ביקורת על א"י, מבחינת האויר, או הפירות, או הבנינים, כדי שלא יהיה בכלל "מוציאי דיבת הארץ רעה" (במדבר יד, לז)] - בן יהוידע

קטיגוריא (של רשעים נגד) בת"ח - שו"ת ר"י מיגאש סי' מ'

קטיגוריא בתלמידי חכמים – [אם מהתלמידים ביניהם לבין עצמם, ואם מאויביהם] - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו, עיון א', פרק ה

בזוזי ובזוזי דבזוזי – [מקשה על פירוש רש"י שהיה צ"ל "בזוזי בתר בזוזי". אלא ממשלת הרשעים עושים עלילות בשקר נגד היהודי. תובעים נגדו טענה משפטית ואח"כ הם שולחים אנשים ליהודי שמציעים לו שיתן להם שוחד ויסדרו לו פטור מן התביעה המשפטית. ואחרי מסירת השוחד, באים ומעידים נגד היהודי כי לא די על תביעה הראשונה אלא גם על זה שנתן שוחד כדי להנצל מהדין. ואז מוכרח לתת עוד פעם שוחד, בסכום גדול יותר, להנצל מהתביעה שנתן שוחד פעם ראשונה וכו'] - בן יהוידע

עתידין כל אילן סרק שבא"י שיטענו פירות – [עצם האדמה צריכה להוליד עץ פרי. בזמן הזה אין כח לזה, אבל זה יהיה לעתיד לבוא. ותהיה א"י בלי שום חסרון] - אגדות א' 168

עתידין כל אילן סרק שבא"י שיטענו פירות – [כלומר זהו סימן לגאולה, כמבואר בסנהדרין צח ע"א "אין לך קץ מגולה יותר מזה". ודלא כפירוש התוספות כאן] – מהרש"א

עתידין כל אילן סרק שבא"י שיטענו פירות – [ביאור הקשר בין מאמר זה למאמר לפניו, "קטגוריא בתלמידי חכמים וכו' צירוף אחר צירוף"] – פני יהושע

אילני סרק שבא"י יטענו פירות – [גם עמי הארץ ידעו אז תורה] - רי"א חבר, אור תורה ס"ק ד'

אילני סרק שבא"י יטענו פירות – [לעתיד הכל יהיה בעלי תורה ואין עם הארץ מצוי. לכן גם אילני סרק שהם דמיון לעמי הארץ יטענו פירות] - בן יהוידע; ספרא "מאמר אסתר" המובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אילני סרק שבא"י יטענו פירות – ["קטגוריא בתלמידי חכמים" כי לא יצליחו למצוא הלכה ברורה, ומתוך זה ירבו המחלוקות בין החכמים. ולכן נחשבו לאילנות סרק (כמו שתיארו אותם ג"כ בתענית דף ז ע"א "אם אינו ת"ח הגון, אותו תשחית וכרת") אבל לעתיד לבוא גם אלו יוציאו פרי טוב, ולא יהיו עוד כאילנו סרק] – בעל ההפלאה