אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף עא ע"ב

ככלה שהיא שלמה בבית חמיה - שו"ת ר"י מיגאש סי' צ"ט

ככלה שהיא שלמה בבית חמיה – ["כמוצאת שלום" (שיר השירים ח, י) דרשו גם לשון שלימות, וגם לשון שלום, ולשון מציאה. וכל זה מפני בתי כנסיות ובתי מדרשות] – מהרש"א ד"ה כמוצאת שלום

ככלה שהיא שלמה בבית חמיה - תורה תמימה, שיר השירים ח, י (ס"ק סה)

והיה ביום ההוא וכו' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי – [בעוה"ז אנו בני ישראל נחשבים בדרגת אירוסין להקב"ה, ורק לעוה"ב נהיה בדרגת נישואין] – מהרש"א

והיה ביום ההוא וכו' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי – [יהיה קירוב דעת בין ישראל לאלהים ולא יתביישו לבקש כל צרכיהם, וכן לא יתביישו לעיין במושגים האלוהיים הנשגבים] – ישמח משה, פרשת תצא, דף קכד ד"ה שם כי בושת עלומיך תשכחי, של אדמו"ר ר' משה טייטלבוים, מאהעל

דף עב

המומים הפוסלים בכהן ובאשה – דרך חיים 188 (פ"ד, שלשה כתרים הם)

דספיד יספדוניה – [כפי החסד שעושים לאחרים, כך גומלים חסד למטיב ההוא] - אגדות א' 156

דספיד יספדוניה – [ע"י שיספיד לאחרים יתן אל לבו שגם על המספיד יספידוהו, ויזכיר לעצמו יום המיתה של עצמו] – רש"י; מהרש"א

דספיד יספדוניה - של"ה דף רט: (חורבן בית המקדש)

דלואי ילווניה – [כתב רש"י: "ליוה את המטה מבית האבל לקבר". וכנראה בא ללמד שילווה כל הדרך עד לקבר, ולא די שילך ד' אמות בלבד סמוך לבית המת, כמנהג מקצת מהבריות. ומה שאמר "דקבור יקברוניה" צ"ע כי גם אם לא ישתתף בקבורתהמת ההוא, לאיניחו את המזניח ללא קבורה? אלא שמא כוונתם כי כמו שהוא חשוב וטיפל בקבורת הזולת, יזכה שחשובים אחרים יכבדו אותו במותו ובקבורתו. "דטעון יטענוניה" כלומר אם ישא בכתף לאחרים, יזכה גם הוא כי בני אדם ישאו אותו, ולא יניחו אותו על עגלה המובלת ע"י סוסים] – ילקוט הגרשוני

"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל ביתמשתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו" (קהלת ז, ב) מאי והחי יתן אל לבו? דברים של מיתה: דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה – [צ"ע משום מה הוציא את הפסוק מפשוטו שיזכור האדם את עצם יום המיתה? אלא אם בשביל זה היה די לכתוב את המלים "באשר הוא כל סוף כל האדם" וכאן דרשו את ההמשך "והחי יתן אל לבו". ועוד שאם באו ללמד את זכרון המיתה בלבד היה צ"ל סדר להיפך: "והחי יתן אל לבו באשר הוא סוף כל האדם". אלא ודאי המקרא מלמד דברים נוספים הללו] – פני יהושע

והחי יתן אל לבו. דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה – [צ"ע כי סדר הדברים כאן הם היפך סדר עשייתם? אלא הולכים מן הקשה לקיים אל הקל לקיים, לומר שישתדל האדם לקיים לכל הפחות דברים שהם קלים יותר] – בן יהוידע, על מועד קטן כח ע"ב

בעון נדרים בנים מתים – [בסוגיא המקבילה (שבת לב ע"ב) הגירסא "בנים קטנים מתים" וכן הנכון, כי בן גדול לא ימות בעון אביו] – עיון יעקב

דף עה

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו (יותר ממה שהאיש רוצה לישא, האשה רוצה להנשא) – [השתוקקות החומר לקבל את הצורה] - דרך חיים 161 (תחילת פרק ד')

"ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון" (תהלים פז, ה), אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה – [האדם מזהה את עצמו מול אחרים באומרו מאיזה עיר הוא בא ודר שם, כמו פלוני הבבלי. אבל כפל לשון בפסוקנו "איש ואיש" בא לרבות שלענין ציון אפילו מי שלא נולד שם קורא את עצמו בשם "ציון" כי הוא מצפה שה' (הנקרא "עליון", כפי פירוש "דעת מקרא") עתיד לכוננה שוב, וגם איש זה ידור שם. וזהו "המצפה לראותה", ואפילו לעת עתה טרם ראה אותה. לכן איש זה כבר עכשיו נחשב כאילו נולד בציון] – ע"פ מהרש"א

חד מינייהו כתרי מינן – [כי אוירא ד"א מחכים (בבא בתרא קנח ע"ב)] - אגדות א' 156

חד מינייהו כתרי מינן - של"ה עמ' קסג-קסד (מצה עשירה, דרוש ג')

חד מינייהו כתרי מינן – [כיון שעולה לא"י נעשה בעל תשובה מאהבה על חטא ישיבת חו"ל ונעשה לו כזכיות, ונעשה לו זכות בכפליים: של הקודמות ושל עכשיו, ולכן הוא כתרי מינייהו] - הפלאה

חד מינייהו כתרי מינן - מהרש"א על סנהדרין כד ע"א

חד מינייהו כתרי מינן – [זהו רק בעיון, ולא בגירסא ובקיאות שבזה תמיד בני א"י עדיפים. וכן כתב בפי' לכתובות קי"א ד"ה אע"פ שחכם גדול אתה, וכן בפי' לשבת כג: ד"ה תרי גברי רברבי, דבבבל הם חריפים] - בן יהוידע. וכ"כ פרי צדיק לר' צדוק, ח"ב 112

וחד מינן כי סליק להתם – [כי היו בני בבל בריאי בשר, ולכן יוכלו להעמיק יותר בחכמה. לכן אמר לריש לקיש "חילך לאורייתא" (בבא מציעא פד ע"א). אבל בני א"י היו "דקי הטבע" (הערת המלקט: שמא כוונתו חלושי הגוף) ולכן לא יכלו להעמיק בחכמה] – אגדות א' 156 (אמר המלקט: שמא לכן אמר ר' יוחנן שלא היה יכול להעמיק בחכמה כי טרם אכל בשר השור (בבא קמא עב ע"א, אבל עיי"ש רש"י ותוספות לא פירשו כן)

דף עז

כ"ד מוכי שחין הם וכו' ובעלי ראתן קשה מכולן – [ראיה לכך מהמקרא] – מהרש"א

ר' יהושע בן לוי מיכרך בבעלי ראתן - משך חכמה (ויקרא כו, ו)

ר' יהושע בן לוי – [ביאור פרטי כל הענין באופן מופשט מהגשמיות והמוחש] – אגדות א' 156-159

הב לי סכינך (חרבו של מלאך המות) - רבנו בחיי, כד הקמח, ערך: יצר הרע

שוור נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה – [ביאור הענין ע"פ דרש] – דרשות חתם סופר, דף שלד

מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי - [הכריז לשון כפולה כי לכל צדיק יש ב' מקומות בגן עדן, א' של עצמו וא' של חבירו שהצדיק זכה בחלקו (חגיגה טו ע"א)] – מהרש"א

מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי – [צ"ע הרי כשמזכירים בן אדם בלי שמו הפרטי, אלא בשם אביו הוא סימן למניעת כבוד (רש"י על תהלים ד, ג "עד מה כבודי לכלימה?"). וכיצד התייחסו כך לרשב"י? ובלי לשאול שאלה זו עונה "בן איש חי" "מפני שאביו נודע ומפורסם אצל כל הצדיקים בגן עדן שהיה צדיק גמור". וטעם כפל הכרוז כי כל צדיק באה נשמתן בלבד לגן עדן אבל גופו טמון באדמה עד עת תחיית המתים. אבל ר' יהושע בן לוי הגיע גם גופו בעודנו חי לגן עדן"] – בן יהוידע

מקומו של ריב"ל ליד רשב"י - משך חכמה (במדבר טו, מ)

ר' יהושע בן לוי אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על י"ג תכתכי פיזא - רבנו בחיי, כד הקמח, יחוד ה'; וכן רבנו בחיי על דברים ו, ד

ר' יהושע בן לוי אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על י"ג תכתכי פיזא – [ענין מספר י"ג] – מהר"ל, אגדות א' 159 ד"ה אמנם עיקר הפירוש

ר' יהושע בן לוי אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על י"ג תכתכי פיזא – [ענין מספר י"ג, כי הוא חשבון "אהבה" כי כל התורה ועבודת הקודש שעסק בהם בחייו היו לשם אהבה ולא לשם קבלת שכר] – בן יהוידע

נראית קשת בימיך? – [כי קשת היא אות על קיום השבועה. אבל אם יש צדיק שמעולם לא ביטל שבועתו, הוא עצמו מגן כמו קשת] – מהרש"א

נראית קשת בימיך? – [על הסתירה בין כאן לדברי מדרש רבה] - פתח עינים

נראית קשת בימיך? – [ר' יהושע בן לוי אמר "הן" ולא שיקר בזה כי יש מלת "הן" שמשמעותה "לא", כאשר מנגנים אותו קצת בלשון שאלה"הן?"] – אור יעקב, ע"פ דברי ר' עובדיה ברטנורא, בבא קמא פ"ח משנה ז

נראית קשת בימיך? – [ר' יהושע בן לוי אמר "הן" ולא שיקר בזה כי כוונתו היתה מפני ענוותנותו לומר שזכות עצמו לא הועילה, והיתה ראויה להיראות. ומה שלא נראית בפועל (וכלשון המדרש) הוא רק בזכות צדיק אחר שבדורו. כך כיון ריב"ל לומר. אבל רשב"י הבין כפשוטו ולכן אמר עליו שאיננו ר' יהושע בן לוי] – הפלאה

לא נראית קשת בימי רשב"י ור' יהושע בן לוי – [כי הם היו מונהגים תמיד ע"פ השגחה פרטית, ולא ע"פ דרכי הטבע] - רמ"א, תורת העולה, ח"ב פ"ד

לא נראית קשת בימי רשב"י - אגדת אליהו, ירושלמי, ברכות פ"ט פסקא י"ח

לא נראית קשת בימי רשב"י – [ביאור כיצד זהו סימן] – כלי יקר, בראשית ט, יד

לא נראית קשת בימי רשב"י – [קשת היא תופעה טבעית, ומופיעה בכל דור ודור. אלא הקב"ה משתמש בה לאות וסימן ללמד לבני אדם שמפני שבועתו לנח לא יאבד את הדור, אפילו אם ח"ו יהיו ראוים לכליה] – מלבי"ם על פרשת נח; ישמח משה, לאדמו"ר ר' משה טייטלבוים, פרשת נח

לא נראית קשת בימי רשב"י - נצי"ב, העמק דבר, בראשית ט, טז הרח"ד

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו בתיקוני זהר, תיקון י', כל תורה ותפילה שהיא בלי יראת ה' ואהבתו אינה פורחת למעלה. ולכן אשרי מי שזכה לכך שתורתו תעלה אתו] – בוצינא דנהורא, ר' ברוך ממזיבוז' (נכד הבעש"ט), מובא בליקוטי בתר לקוטי

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו חז"ל שהלומד לא לשמה תורתו נשארת רק מתחת לשמים, כלומר מזכה אותו רק בשכר של עולם הזה. והלומד לשמה תורתו מעל לשמים, כלומר שכר שלו בעולם הנצח. ולכן אשרי הלומד לשמה ותורתו תעלה עמו לשם] – נועם מגדים, הרב אליעזר יקותיאל מאדלס זינגר, לבוב, תרכ"ב, מובא בליקוטי בתר לקוטי

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא חוזר פעמים רבות על לימודו כדי שלא ישכח מה שלמד] – יין הרקח, מבעל "ישמח משה", אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, שתלמודו מבוצע "בידו" ממש] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [חמשה פירושים. [א] אף שלא זכה ללימודו מחמת חינוך הוריו, אלא הוא עצמו יגע וטרח נגד יצרו, ובכח ידו הגיע לדרגתו הרוממה [ב] שהוא יכול לפלפל לכל כיוון, לטהר או לטמא, לאסור או להתיר, והוא בכל זאת מחפש רק את האמת התורנית, וזהו שליטה "בידו" [ג] שהוא מקיים מה שלומד, לא רק גורס אלא תורתו מתגלה במעשה ידיו שהם לאמיתה של תורה [ד] שהוא מחדש בתורה נוספות על מה ששמע, וזה בכח ידו [ה] שהוא מחדש דברי צתורה וכותבים, ויכול להביא "בידו" ספר ממה שחידש בתורתו] – בן יהוידע, בבא בתרא דף י ע"ב

מי איכריכת בבעלי ראתן? - אגדות א' 156-159

מי איכריכת בבעלי ראתן? - ר"א דסלר ח"ד 190

עשה בשביל כבוד עצמך – [כלומר שיוכלו לקבור את הגוף, ולא יהיה מוטל בבזיון] – מהרש"א

לאפוקי ממאן דלא קיים אפילו אות אחת – [כי בכל אות ואות שבתורה יש רמז לפרט נוסף שבמצוה] – מהרש"א