מקורות לפרק

דף מט

ודבר זה אסור לאומרו לפני עם הארץ – רש"י, תוספות והר"ן

ודבר זה אסור לאומרו לפני עם הארץ – [כי עם הארץ בוחל בדקדוקי פרטים, לומר על מאכל מסוים כי כך וכך הוא בריא, וכך וכך הוא מזיק. "קרא" הוא מזיק ולכן הרופא ברח משם. אבל בתנאים מסויימים ובאופנים מוגדרים הוא מועיל. ועם הארץ מזלזל בהבחנות הללו] – מפי מו"ר ר"ש דביר

דף מט ע"ב

כמאו מצלינן אקצירי ומריעי, מריעי [הם] רבנן – [רש"י מפרש שלכן מבקשים עליהם בשתי ברכות שבעמידה, רפאינו, ועל הצדיקים. אבל מוסיף מהרש"א שעל שניהם מבקשיעם ברפאינו, רק רבנן צריכים לתוספת חיזוק, כי הם מתישים כוחם הטבעי ע"י לימודם] – מהרש"א

בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא – [מה נכלל בשאלתו של רב חסדא] – מהרש"א

אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה וכו' –

עד מתי אתה מאכילני צואתך וכו' עד מתי אתה מאכילני רוקך – [אכלו מן צלחת אחת מרכזית. האוכל ע"י הוצא מכניס כל כולו לתוך פיו ואין בו לכלוך מבחוץ, אבל יש גועל של רוק מאדם זר. משא"כ המטביל אצבעותיו בצלחת המרכזית אינו מעביר רוקו אלא בכ"ז נוגע במאכל בצואה שמתחת לצפרניו. הוויכוח הוא מה גרוע טפי, לכלוך הבא מהדוממים מבחוץ ומועבר ע"י צפורן האדם, או לכלוך היוצא מגופו. רוק שנדחה מן המעמד הרם של גוף האדם נמאס יותר, וכמו שלצואת אדם יש ריח יותר רע מצואת הבהמות. הלימוד לדורות מן סוגייתנו היא שהנדחה מן האדם נהיה גרוע מכל] – נ"ל המלקט

אמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה, מורה ורוי? וכו' אמר לה: הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קדושא ואבדלתא, וארבע כסי דפסחא. וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת- [ביאור הלכתי אם הסובל צער מחויב בכך] – חזון עובדיה, להגאון ר' עובדיה יוסף, ח"א סי' ד (מהד' שנת תנש"א)

אמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה, מורה ורוי? וכו' אלא חכמת אדם תאיר פניו – [לא שהוא ענה לה כך, אלא בעלי התלמוד סיימו כך. כי אין מדרך העניו לתלות הגדולה בחכמתו] – מהרש"א

אמר ליה ההוא מינא לרבי יהודה: פניך דומין או כמלוי ברבית או כמגדלי חזירים –

חכמת אדם תאיר פניו, כ"ד בתי כסאות – [האחד על זיכוך השכל, והשני על זיכוך הגוף] - אגדות ב' 20

כ"ד בתי כסאות – [מספר כ"ד הוא גוזמא. ולמה לא ענה כאן לאותו צדוקי "חכמת אדם תאיר פניו" כמו שענו במדרש קהלת רבא (פרשה ח פסקא ד)? אלא שהפילוסופים אינם מאמינים בדברים על טבעיים כאלו. וכאן בגמרא שנים שאלו שאלה דומה למה פניו מאירים. לר' טרפון ענה שזה בגלל מזון מסוים, ולא רצה לומר לו מפני חכמתו, כדי לא להתפאר בדבר שלר' טרפון עצמו חסר. ולאשה ששאלה לא ענה בענין בתי כסאות? כי אין זה מדת דרך ארץ לדבר עם אשה על עשיית צרכיו] - בן יהוידע

כ"ד בתי כסאות - עינים למשפט (ניקוי מחשבותיו)

גדולה מלאכה שמכבדת בעליה – ["שאם לא היו הלומדים מתפרנסים מהם (מעמי הארץ) היתה התורה מתעלה מעלה מעלה, גם היו מוכיחים את הציבור וכו' ולא היו נושאים פנים. אך עתה כיון שצריכים להם, כל רב קונה אדון לעצמו. וכו'. אל יחשוב אדם שהמלאכה אינה כבודו"] – דרך חיים, 43 פ"א אהב את המלאכה ד"ה והדבר שהוא כבוד התורה

גדולה מלאכה – [הדגישו דוקא "אהוב" את המלאכה, ולא אמרו סתם "עסוק במלאכה"] - דרך חיים 43 (פ"א, אהוב את המלאכה, ד"ה והבן איך הפליגו חכמים)

גדולה מלאכה שמכבדת בעליה – [אע"פ שאסור לפרנס לעסוק במלאכה בפני ג' אנשים (קידושין ע ע"א) אבל מלאכה זו של משא כלים היא מכבדת את בעליה] – מהרש"א
גדולה מלאכה - עץ יוסף

גדולה מלאכה - ר"י עמדין, לחם שמים, אבות א', אהב את המלאכה; וכן בפרק ו' בפירושו על "ובתורה אתה עמל"

דף נ'

הואיל ויהבת לי רשותא - ר"ח שמואלביץ (ח"א ה)

(מעשה רבי עקיבא) יודע צדיק נפש בהמתו - מהרש"א כתובות סב ע"א ד"ה צנוע ומעלי

ירושלים דדהבא – [צ"ע כיצד הכין לה עטרה כזו, והרי חכמים גזרו לא ללבוש בה (סוטה מט ע"ב). אלא שם גזרו רק על חתן וכלה, ולא לשאר בני אדם] – מהרש"א (כןכתבו התוספות בשבת נט ע"א ד"ה ולא בעיר של זהב)

ירושלים דדהבא - גר"א על משלי א, ט, ועל שיר השירים א, י

ירושלים דדהבא - עינים למשפט

מן שית מילי איעתר ר' עקיבא – [בא ללמד שרבי עקיבא לא התעשר ממה שלימד תלמידים הרבה, כי לימד אותם חינם (כדין דלעיל דף לז)] – מהרש"א

אמרו ליה יעביד מרנא עליה – פירוש רש"י ופירוש מהרש"א

חכמה מפוארה בכלי מכוער – [ההבדל בין יופי רוחני ליופי גשמי] - אגדות ב' 20

חכמה מפוארה בכלי מכוער - רסיסי לילה, ד

חכמה מפוארה בכלי מכוער - דברי שאול

אי הוו סנו, טפי הוו גמירי - ע"ע גיטין (מא ע"א) אמי שפיר נאה, ואין שמעתא שלו נאה

אי הוו סנו, טפי הוו גמירי – [איש הנאה והיפה דרכו להגיס דעתו , ואם היו שונאים את היופי, היו עוד יותר חכמים (כדברי התוספות בתענית ז סוף ע"א). אבל לא אמר שאם היה מכוער יותר] – מהרש"א

ההיא דאתת לקמיה דרב יהודה וכו' אמר לה לבזויי קא אתית? תהוי ההיא אנתתא בשמתא –

אם לעוברי רצונו כך – [אין כאן גנאי לרבי] – מהרש"א

אם לעוברי רצונו כך - הגהות ר"י עמדין

אם לעוברי רצונו כך – [נקראו "עוברי רצונו" כי לא שימחו לחתן וכלה מפני קפידתו של רבי] - פתח עינים

אם לעוברי רצונו כך – [כוונת בר קפרא "עוברי רצונו" הוא על עצמו שנטייתו היא לבדחנות, בו בזמן שרבי התנגד לכל שמחה (מחמת מדת פרישות בעולם הזה) ולכן לא הזמין את בר קפרא כדי שלא יצטרך לעשות בניגוד לתכונתו. והוא שנמנע מלשמח חתן וכלה שכר שלו כל כך הרבה, קל וחומר ל"עושי רצונו" מי שאינו צריך לכבוש את טבעו והוא נוהג כפי הדרכתו של רבנו הקדוש] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יומא דמחייך רבי - רבנו בחיי, כד הקמח, שמחה

יומא דמחייך רבי אתיא פורענותא לעלמא – [כמו שאמרו בבבא מציעא פה ע"א כי כל שנותיו יסוריו של רבי לא היה חוסר גשם. אבל בר קפרא היה סבור כי ע"י שמשמח את הבריות זוכה אדם לעוה"ב (ע"פ מעשה של אינשי בדוחי, תענית כב ע"א)] – מהרש"א

יומא דמחייך רבי – [בר קפרא התנגד לשיטת רבי, כי היה סבור שע"י כך הוא מחליש כוחותיו העיוניים] - שו"ת חות יאיר, סי' קנב (הוסיף מו"ר ר"ש דביר, כי בר קפרא הוכיח זאת ממה ששאל אותו כמה שאלות (בדף נא) ובר קפרא ידע ורבי לא ידע. ובזה גם מבואר מדוע בקש "ליכיל לי מר ארבעים גריוי דרשינא בך" ואח"כ "אחיך רבי" וכו').

יומא דמחייך רבי - עינים למשפט

יומא דמחייך רבי – [כי רבי היה מקבל על עצמו את היסורים שצריכים לבוא לעולם, כמו שמצאנו בר' אלעזר ב"ר שמעון (מדרש קוהלת, פרשה יא). ואם רבי לא קיבל על עצמו יום אחד, הלכו היסורין לשאר העולם ובאה פורענות לעולם] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף נא

ריקוד - הגהות ר"י עמדין

בר קפרא וביאור של תועבה, תבל, זימה - אגדות ב' 21

בר קפרא וביאור של תועבה, תבל, זימה – מהרש"א

מאי "תועבה"? תועה אתה בה – [כך התורה מתארת משכב זכור (ויקרא יח, כב). כי אריסטו הפילוסוף טען שזו פחיתות להדבק באשה, רק על הגבר לחפש שותף הדומה לו. אבל טעה בזה כי בעולם השכלי יש לשאוף להתעלות. אבל בעולם הנפרדים "חות דרגא ונסיב איתתא" (יבמות סג ע"א)] – מפי מו"ר ר"ש דביר

מאי "תבל"? תבלין יש בה? – [כך התורה מתארת משכב עם בהמה (ויקרא יח, כג). אנשים שהם שפלים ומורגלים במשגל מבקשים גיוון כדי לעורר יצרם. אבל כלום יש בזה תבלין? כי מזון מסויים ממתיק המזון, אבל עץ בעלמא לא ימתיק, כי אינו בסוגו כלל] – מפי מו"ר ר"ש דביר

מאי "זימה"? זו מה היא? – [כך התורה מתארת הנושא אשה ובתה (ויקרא כ, יד). אבל אדם נבון צריך להבחין מה בין הדורות. כל דור עם תפקיד שלו. והחושב ששוים הם טועה] – מפי מו"ר ר"ש דביר

בר קפרא - [פירוש על פעולותיו של בר קפרא] - שו"ת חוות יאיר סוף סי' קנב, בביאור כינוי גנאי "יארוד נאלא" (סנהדרין נט ע"ב, ופירש שם רש"י "תנין שוטה, ובוכה ומספיד תמיד". כלומר בעל עצב אין דעתו צלולה בתורה. עיין בדומה עיין הגהות מהר"ץ חיות על נדה (כג ע"א) וכן דברי רבנו יונה על משלי (יא, יז)

בר קפרא – [הנשים נוהגות בחתונה להוציא קולות בפה, ולא בדרך זמר של מלים. וכך היה נהוג בימי חז"ל] - בן יהוידע, ד"ה בריקודא דאבוך ובקורקני דאמך

תיתי לי דביתהו תרמי לי נטלא – [צע"ג והא אין משתמשים באשה כלל? והיישוב לזה] – בן יהוידע ד"ה א"ל תיתי דביתהו

מאי בן אלעשה – [צ"ע מדוע לא קראו לו בשמו, אלא על שם אביו? אלא ירש ממונו הרב מאביו. ודרכם של היורשים לבזבז בקלות מה שלא עמלו בו. אבל בן אלעשה לא היה כך] – מהרש"א (אמר המלקט: שמא עשה כך כדי לעשות זכר לחורבן, להראות לבני ישראל איזו תפארת הפסדנו. כי רבי היה אחרי החורבן)

דף נד ע"ב

נו"ן סמ"ך עי"ן, נונא (דגים) הם סמא (תרופה) לעינים – [בזה יש לדרוש תלונותיהם של ישראל "בלתי אל המן עינינו" (במדבר יא, ו), כי חסרה להם תרופה זו] – מהרש"א