מקורות לפרק

דף לה

מעשה בשני בצורת – [דוקא השמיעונו שזה אירע בבצורת, ללמדנו שאע"פ שעסקה בפקוח נפש, נענשה על שבועת שוא] - בן יהוידע

מה מי שנשבע באמת – [אינו נחשב אונס אלא אם אינו נהנה ממנו] - נתיב ב' 31 (יראת ה', סוף פרק ג); אגדות ב' 96

דף לו:

הנעלבים ואינם עולבים – רבנו בחיי (ויקרא א, ב ד"ה מן הבהמה)

הנעלבים ואינם עולבים וכו' – [מול מדות ג' האבות] - נתיב ב, עמ' 4, 55 (ענוה פ"א; אהבת ריע, פ"א); [ביאור מפורט מהות ג' המדות הללו בזיכוך הגוף] - אגדות א' 44-45

הנעלבים ואינם עולבים – [הנוהגים כך הם אהובים בעיני הבריות, וממילא הוא גם אהוב לשמים ("כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו", אבות, ג). ופירוש הברכה שנאמרה עליו "ואוהביו כצאת השמש", כלומר "ואין נסתר מחמתו" (תהלים יט, ז) כלומר ממשלה על כל הבריות. אשתשר כך איש זה בעל מדות תרומיות "נותנת לו מלכות וממשלה" (אבות, ו)] - מהרש"א

הנעלבים ואינם עולבים - של"ה דף ע: (אותיות, ענוה)

הנעלבים ואינם עולבים – הגהת ר"י עמדין

הנעלבים ואינם עולבים – [מזה משמע דלא כשיטת רמב"ם שהאדם אינו מרגיש
צער, אלא כדעת "חובות הלבבות", שהאדם מרגיש אלא מתאפק] - דברי שאול
הנעלבים ואינם עולבים – בן יהוידע

ושמחים ביסורין - המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש ח"א פסקא ב 50

דף לז

רבה הוה עציב - פרי צדיק, ח"ג 67 פסח, ל"ג

רבה הוה עציב - אוצרות התורה, פרשת בהר, שיחה ג'

רבה הוה עציב – [צ"ע על מה נעצב? אלא הענין של השמטת חובות בשביעית הוא כדי להציל ישראל משפלות הכניעה ורגש עבדות, "עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כב, ז) המזיקים לרוחניותו של האדם. אבל מצד שני כל ישר דרך צריך לחוש רגשי היושר והצדק, לבל יקח מכספי חברו שלא כדין. ולכן כאשר המלוה נוהג נדיבות ואומר "משמט אני", חייב הלוה לומר "אף על פי כן". וזה היה חסר בחינוכו של הלוה כאן] – הראי"ה קוק, ביאור לשביעית, "ניצני ארץ", תמוז תשל"ח, עמ' 50-51

דף לח:

נחתי נכסי בעלי בתים – [כי הוא עצמו דוחה ממנו את העושר. בשבת אין האדם טרוד במלאכתו, יש לו לאדם יותר שכל] - אגדות ב' 96; נתיבות עולם ב', 229, נתיב העושר, סוף פרק ב'

בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהם – [טעם ע"פ פשוט כיצד מזיקים לנכסיהם] – מהרש"א

נחתי נכסי בעלי בתים – [כי העבד עובד עבודות רבו, והוא סימן שפע שהקב"ה חנן לאדון. ואם משחרר אותו הוא מזלזל בברכה שה' נתן לו. לכן מדה כנגד מדה, האדון יתרושש] - בן יהוידע ד"ה דמפקין עבדייהו

קבעו סעודה בזמן בית המדרש - אגדות ב' 96

דף מ.
המניח תפילין לעבדו, יצא לחירות - נתיב א' 104, עבודה, ט

דף מג

הדר אוקים רבה אמורא עליה – [מהו לשון "הדר"? אלא כמו שבתחילה כשדרש ברבים העמיד "אמורא" כדי להשמיע הדברים לאלו מהתלמידים היושבים רחוק ממנו ואינם שומעים קולו, כך בעת תיקון טעותו לא בוש אלא העמיד אף לזה אמורא כדי שישמעו כולם חזרתו] - בניהו

והמכשלה הזאת - מהרש"א על שבת קיט ע"ב ד"ה כי יתפוש איש באחיו

והמכשלה הזאת - רסיסי לילה, מה

דף מה

אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן וכו' משום דלא לרבו ולייתי טפי (וההלכה נפסקה ברמב"ם ובשו"ע לפי הטעם הזה, ולכן אפילו אם יחיד נדיב ירצה לתת יותר כסף, אסור לו לעשות כך כי מסכן בזה שבויים עתידיים. והתוספות כאן שאלו ממעשהו של ר' יהושע בן חנניה, להלן בדף נח ע"א) – עיין להלן דף נח ע"א "הלך לכרך גדול שברומי וכו' תינוק יפה עינים וטוב רואי ושערותיו סדורות לו תלתלים"

ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דעופות – [כלומר ידיעה בסימני תנועת הראש והגוף שלהם] - בניהו

עיליש ברח – [בעלי חיים יודעים יותר מענינים העליונים, מפני פשיטותם] - נצח 132 (כו);

עיליש ברח – [אין לסמוך על בשורה של העורב, כי הוא לרע (וכמו שהיה בתיבת נח). וה' שלח העורב למען ייכשל האיש ההוא ויומת] - בן יהוידע (ד"ה ובאופן אחר נ"ל בס"ד)

כנסת ישראל ליונה נמשלה – [כי עוף זה הוא מן הנרדפים] - אגדות ב' 97

דף מז

ריש לקיש זבין נפשיה ללודאה – [ביאור תכסיסי הלודאים] - אגדות ב' 97

ריש לקיש זבין נפשיה ללודאה – [כיון בזה לבדוק את עצמו אם ייענש על מה שהיה בתחילה עוסק בליסטאות, בכוונה כדי לכלות קוצים מכרם ה', אלו שהם מורידין ולא מעלין] - ר' צדוק, תקנת השבין 98-99 סוף פ"י

קבא דמוריקא – [כי היה דרכו לא לדאוג על פרנסתו, וזו מדה טובה לאדם] - אגדות ב' 97

קבא דמוריקא – [כי היה טוב עין, והיה שמח במעט שהיה לו, ונחשב בעיניו כאילו הוא הרבה] - בן יהוידע