מקורות לפרק

דף נב

אני להרוס ואתה לבנות? - אגדות ב' 97

דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין – [אין כוונתם שהחלומות שקר, כי ראינו בחז"ל שחלק מהם אמיתיים. אלא כוונתם שאין אנו בקיאים כיצד לפתור אותם. כי יש חלום שפשוטו רע, ואפשר לפתור אותו לטובה] - בן יהוידע, על סנהדרין דף ל ע"א

וי דאפקיה ר"מ - פרי צדיק (ח"ג 155 קדושים י"א, למה שטן ולא יצה"ר)

דף נה

אשרי אדם מפחד תמיד, ההוא בדברי תורה כתיב – [יש לו לאדם לדאוג שמא יש חטא בדור, ואפשר לבוא פורענות כללית] - מהר"ל, נצח 22 תחילת פרק חמישי; אגדות ב' 97

ומקשה לבו יפול ברעה – [זה ר' זכריה בן אבקילוס, שלא חשש לסכנה] - דברי שאול

אקמצא ובר קמצא וכו' – [ג' סוגי חורבנות: ירושלים, טור מלכא, ביתר] - אגדות ב' 98-101; נצח 23-25 (פרק ה)

אקמצא ובר קמצא וכו' – פרי צדיק (חלק חמישי 41-45 ט"ו באב, א' ד"ה וזה ענין, ט"ו באב, ג')

אקמצא ובר קמצא – [מדוע אמרו כי גם קמצא אשם על החורבן? הרי לא עשה כלום, אלא השליח טעה בינו לבין בר קמצא? אלא לפי מהרש"א קמצא ובר קמצא היו אב ובנו. ודאי ידע האב שבנו הוזמן וכנראה בטעות. והיה לו למחות על הבזיון שעשו לו. אבל שתק. ולכן נחשב כי גם הוא אשם] - בן יהוידע

אתרנגולא ותרנגולתא חריב ביתר - אגדות ב' 99; נצח 24 (פ"ה)

דף נו

הואיל והוו יתבי רבנן ולא מיחו – [אפשר לא מיחו כי החניפו לבעל הסעודה] – מהרש"א

שדר להו קרבנא – [אין האומות מתנגדים לבית המקדש, כי יש בו בחינה המביאה לשלימות כל העולם. אבל ע"י שנאת חנם ומחלוקת שבישראל נודע לאומות הענין שאין ישראל תחת רשותם, כי יש לישראל מדריגה מעל לאומות. ולכן באו להחריב המקדש כי זה נחשב להם מרידה] – אגדות ב' 100

שדר בידיה עגלא תלתא – [כדי לעורר על חטא העגל, "וביום פקדי ופקדתי" (שמות לב, לד), אין לך כל פורענות ופורענות הבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל ראשון (סנהדרין קב ע"א)] – מהרש"א
שדא ביה מומא בניב שפתים - שו"ת רשב"א ח"א סי' שכו

שדא ביה מומא בניב שפתים – [ההבדל בין מום שבשפה למום של העין] - אגדות ב' 100-101

שדא ביה מומא בניב שפתים –– [תקלה זו באה לדור ההוא דוקא ע"י שפתיים, מפני שנכשלו בלשון הרע] - מהרש"א

ואמרי ליה בדוקין שבעין - [תקלה זו באה לדור ההוא דוקא ע"י העין מפני שנכשלו בצרות עין, כמו בסעודה זו שלא רצה לתת לאורח בר קמצא ליהנות ממנה]– מהרש"א

ענוותנותיה דרבי זכריה - גליון מהר"ץ חיות

ענוותנותיה דרבי זכריה – [ע"פ סנהדרין לב. מתחילים מן הצד למנות דעת הדיינים בדיני נפשות. אבל ר' זכריה קבע בענוותנותו שהוא הוא הקטן, והשמיע דעתו תחילה. וממילא הטה דעתם של כל שאר הדיינים לומר כמוהו, שלא כדין] - מובא בשם הגר"א

ענוותנותיה דרבי זכריה – פתח עינים

ענוותנותיה דרבי זכריה – [הוא היה כהן ונמצא שם במקדש בעת הדיון אם להקריב הקרבן או לא. והוא החליט שילכו לשאול הסנהדרין מה לעשות. ועד פה ועד שם, שלוחי המלך חזרו אליו עםהבשורה שהיהודיםמסרבים להקריב קרבנו. וההחלטה של זכריה לפנות אל הסנהדרין, זו היא ענוה שלא במקום, בעת שיש חשש סכנה (אמר המלקט: וזה דומה למי שמשתהה מלהציל נפש בשבת כי הולך לשאול חכם, ואמרו בירושלמי (יומא פ"ח ה"ה): "הנשאל הרי זה מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים")] - בן יהוידע

שדא גירא – [דרך האומות לפעול ע"פ ניחוש] – אגדות ב' 101

שדריה לאספסיינוס, ג' שנים – [ענין ישראל תמיד ע"פ ג', וזהו חזקם ותוקפם] - אגדות ב' 101; נצח 26 (פ"ה)

צר עלה ג' שנים – [למה בכיבוש ארך רק ג' שבועות, ולא שנים] - נצח 27 (פ"ה)

צר עלה ג' שנים – [הנה נוסף על צער גלות, נוסף להם צער רעבון ג' שנים, מול חטא לשון הרע השקול כע"ז, גלוי עריות ושפיכת דמים. כי לשון הוא בפה, הגיע צער רעב בגרון ופה] - בן יהוידע

ג' עשירים – [ג' אופני עושר] - אגדות ב' 100-102; נצח 26 (ה)

מרתא בת בייתוס – [מפני דירוג הפרטים רואים שהיה כאן עונש בהשגחה] - אגדות ב' 103-104; נצח 29 (ה)

מרתא בת בייתוס – [סיפור נורא זה על מיתה קשה זו, שמא נענשה על שנתנה כסף רב על קניית משרה של כהונה גדולה עבור יהושע בן גמלא (יומא יח ע"א) ולכן מדה כנגד מדה, לא הועיל לה כספה] – מהרש"א, סוף ד"ה כספם וזהבם
מרתא בת בייתוס וכו' חיורתא ליכא, גושקרא איכא – [מונה כאן ד' מיני לחם, מול קרבן תודה שנתבטל מהם, כי היו כפויי טובה להקב"ה] – מהרש"א

דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים – [כי מ' שנה לפני החורבן היו להם כבר סימנים על כך (יומא לט ע"ב) ומאז התחיל לצום] – מהרש"א

"כספם בחוצות ישליכו" (יחזקאל ז, יט) – [עיקר דרשת חז"ל כאן היא מפני סיפא דקרא: "כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', נפשם לא ישבעו"] – מהרש"א

שלמא עלך מלכא, שלמא עלך מלכא – [כי כופלים שלום למלך, כמבואר להלן סב ע"א] – מהרש"א

שלמא עלך מלכא, שלמא עלך מלכא – [כמבואר להלן גיטין סב ע"א שכופלין שלום למלך] - אור הישר (ועוד הוסיף בגיטין דף סב.)

מיחייבת תרי קטלא. חדא דלאו מלכא אנא וכו' – [ונראה כאילו מהתל בו] – רש"י

מיחייבת תרי קטלא. חדא דלאו מלכא אנא וכו' – [כיון שהמלך יושב ברומי, זה נראה כמרידה בו לקרוא לי "מלך"] – מהרש"א

דף נו ע"ב

אדיר בלבנון יפול – [טעם שהמקדש נקרא לבנון, וא"י נקראת הר] - אגדות ב' 104, נצח 30 (פ"ה)

אדיר בלבנון יפול – [טעם שדרש ר' יוחנן פסוק זה על חורבן המקדש] – מהרש"א

[על שאלת הסרת הדרקון] - "משיב חכמים אחור, ודעתם יסכל" (ישעיה מד, כה) – [עון אנשי העיר הוא הגורם שהקב"ה משיב חכמים אחור וכו' שלא יהיה להם דעת להשיב] – מהרש"א ד"ה משיב חכמים

מסיים חד מסאנא (לבש נעל אחד) – [כינו ליישוב הדעת בשם הליכה] - אגדות ב' 104, נצח 31 (פ"ה)

אמר ליה לא תצטער, שמועה טובה אתיא לך – [ודאי שיכול היה הצורר להכין לעצמו נעל במדה יותר גדולה, אלא חשש שיש לו חולי הניפוח. ופייס אותו ר' יוחנן שאיננו חולה] – מהרש"א

בעא מיני מידי ואתן לך – [כיצד מצא ר' יוחנן בן זכאי חן בעיני השר, והרי השר ניצח אותו בויכוח? אלא באמת עלה עלדעת ריב"ז לומר דברי רב יוסף "מביאים צבת" וכו' כלומר שהרומים עצמם יסלקו את הבריונים. וגם השר הרגיש שהיה יכול ריב"ז להשיב לו כן, אלא נמנע מלהשיב כדי שלא יתראה לפני הנוכחים שניצח את השר בויכוח. וזה מצא חן ביני השר] - בן יהוידע

תן לי יבנה וכו' – [ג' מעלות יש בישראל. [א] התורה (יבנה וחכמיה) [ב] תענית ותפילה (ר' צדוק) [ג] זרע מיוחס שאין בו פסולת (שושילתא דרבן גמליאל)] - אגדות ב' 104, נצח 31 (פ"ה)

[על שר' יוחנן לא ביקש על הצלת ירושלים] - "משיב חכמים אחור, ודעתם יסכל" (ישעיה מד, כה) – [עון אנשי העיר הוא הגורם שהקב"ה משיב חכמים אחור וכו' שלא יהיה להם דעת להשיב] – מהרש"א ד"ה משיב חכמים

טיטוס בקע בפרוכת – [הוא ענין משל, שיצא מרשות הקב"ה ודבק באלהי נכר] - אגדות ב' 105-106; נצח 32-33 (ה); דרשה על התורה 40

ונטל סייף וכו' – [בטול הקדושה שהיה לפרוכת נחשב זה שפיכת דמים] – אגדות ב' 106; נצח 33 (פרק ה); דרשה על התורה 40

מי כמוך חסין יה – [מדתו של הקב"ה אינה כמדת בשר ודם. כי בשר ודם מוותר לנגד אוהביו, ומדקדק עם אויביו. אבל הקב"ה משלם לשונאיו הנאת עוה"ז כדי לאבדם מעוה"ב (דברים ז, י), ומדקדק עם חסידיו כחוט השערה בעוה"ז כדי להנחילם עוה"ב] – מהרש"א

מי כמוך באלים, באלמים - אגדות ב' 107; נצח 34 (פרק ה)

מי כמוך באלים, באלמים - תוספת ברכה (שמות טו, יא)

אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו – [מדוע דרשו אל תקרי] - אגדות ב' 107; נצח 34 (פ"ה)

אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו - קורא באמת, גיטין, פסקאות א-ב

אין גבורתו אלא במים – [כי המים מוחקים כל צורה (ע"ע גבורות השם, פרק י"ח, שהמים הם הניגוד אל הצורה)] - אגדות ב' 107, 109 ד"ה ומה שאמר אין גבורתו אלא במים - יערות דבש (ח"א עמ' קצג, דרש י')

נעשה נס והיה הדם מבצבץ ויוצא – [למה עשה ה' נס זה? אלא עד כה היה מחרף ומגדף בלבו בלבד. אחרי מעשה זה דיבר בגלוי חירוף וגידוף. ובזה ערר עליו קטרוג מלאכי מעלה וזה גרם להשמדתו. מכאן שמעשה בצבוץ הדם היה נס לטובתם של ישראל] – בן יהוידע

נכנס יתוש במוחו – באר הגולה 137 (ו); אגדות ב' 105-109

בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו – [טעם שנכנס דרך החוטם, כי משם באה נשמה לאדם ("ויפח באפיו נשמת חיים"). וטעם שהשרץ היה כגודל גוזל, שהוא סמל לישראל במראה בין הבתרים (בראשית טו, ט)] – מהרש"א

בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו – [דוקא במוחו כעונש על שהרג חכמי ישראל. ומה שנשתתק מקול מרזפתא, כדי שיביא נפח ישראלי, ויהיה לו צער ממה שיראו בבזיונו] - בן יהוידע

יתוש ז' שנים – [סגולת מספר שבע] - אגדות ב' 107; נצח 35 (פ"ה)
ומצאו בו כציפר דרור – [אחרי שהוציאו חיה זו ממוחו, נתפח באויר ונעשה בריה גדולה יותר. ויש בזה רמזים] – בן יהוידע

לקליה לההוא גברא – [ב' בחינות יש ברשע: ההשחתה, והקיום שיש לכל נברא. ומדובר כאן בבחינת המהות, ולא במוחש] - אגדות ב' 108-109

לקליה לההוא גברא - דברי שאול

ליבדרו קיטמיה אשב (על שבעה) ימי – [טעם עונש זה] – מהרש"א

העלה ג' מתים בנגידא – [ג' בחינות הם לפי עניני ע"ז, עריות, שפיכת דמים] - אגדות ב' 109; נצח 36-37 (סוף ה)

אסקיה לטיטוס בנגידא וכו' מהו לאידבוקי ביה? א"ל מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו – [טען שהתורה מלאה פרטים רבים שאי אפשר לקיים כולם כי השכחה מצויה. והתשובה לזה] – מהרש"א

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [נעשה ראש לפני שמיצר להם, שלא יאמרו "ביד אומה שפלה מסר את בניו"] – תוספות, חגיגה יג ע"ב ד"ה שלא

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [דבר זה נפלא מאד. כי ישראל עצמם הם עליון במעלה ובמדריגה, וכשהוא מיצר לישראל נעשה ראש לאותם שנקראו ראש] - נצח 37 (ה)

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [כי ישראל הם עליון במעלה, והמיצר לישראל נעשה להם כמו ב' נשים "צרות" השוות בדרגא יחד, לפיכך נעשה ראש כמוהם] – אגדות ב' 110

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [הקב"ה מעמיד הצורר ההוא להיות הוא שבט אפו. ונעשה ראש כי הקב"ה הוא המתנשא לכל לראש וזהו למעלת ישראל שלא יהיו נכנעים ביד בזוי ושפל] – מהרש"א על סנהדרין קד ע"ב ד"ה כל המיצר

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [כלומר אי אפשר שישראל יהיו כפופים לעצם הקליפה והטומאה, כי אם לשורש העליון של מדת הדין, וזהו ל"ראש" ומקור שבספירות העליונות] - של"ה דף שיב: (פ' בא)

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [אם היה מדובר במלך שפל ערך, לא היה איכפת לו שיקראו לו "מלכות קטיעא" בחיסור חלק מאוכלוסייתו. אבל מלך חשוב וגדול חושש מזה ולכן אינו הורגם כי רוצה להיות ראש ממלכה גדולה] - בן יהוידע (על סנהדרין קד ע"ב)

כל המיצר לישראל נעשה ראש – תוספת ברכה (איכה א, ה)

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [נעשה ראש כי עשה טובה לישראל, כי בצרה שגרם להם נתכפר עוונם] - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק, פסקא ב

כל המיצר לישראל נעשה ראש – [נ"ל המעתיק: לקיים "לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח" (משלי טז, יט). "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב, כג). וזה יביא לו מפלתו. ואמר מו"ר ר"ש דביר שזה מה שנרמז בשירת הים "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל" כלומר מפני התרברבות זו הוא אח"כ נפל, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ועוד נימוק: כדי להטעות את הצוררים כדי שימשיכו בדרכם, עד שתבוא להם כליה מוחלטת (שמות רבה טו, י). וכן היה אצל המן הרשע]

דף נז

אסקיה לבלעם בנגידא וכו' לא תדרוש שלומםוטובתם כל הימים – [לא הרשיע כמו טיטוס לומר לצרור את ישראל, אבל גם לא אמר לדרוש טובתם. כי אמרו (סנהדרין קה ע"א) כי בלעם הוא לבן, וה' ציוה ללבן "אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע". כי "טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים" (הוריות י ע"ב) ולכן לא דרש רעתם וגם לא טובתם] – מהרש"א

בשכבת זרע רותחת – [טעם שתפשו חז"ל דימוי זה, כי הוא סמל לטומאה] – מהר"ל, אגדות ב' 110

בשכבת זרע רותחת – [טעם שנענש בלעם בזה, כי חטא בזה עם אתונו בכל לילה (סנהדרין קה ע"ב)] – מהרש"א; בן יהוידע

אסקיה בנגידא לפושעי ישראל – [בספר "חסרונות הש"ס", הוצ' סיני, תל אביב, תשי"ד, לקטו פסקאות שהצנזורה השמיטה מהתלמוד, והוזכר שם מפורש שמדובר כאן על יש"ו הנוצרי. וכן מבואר במהר"ל, אגדות ב' 111 "אותו האיש", וכן בספרו "נצח ישראל" 37 פרק ה, "ההוא גברא"]

לפושעי ישראל – ["כי פושעי ישראל נתן הש"י בהם נשמה טהורה רק שאח"כ נטו אחר הרישעות ולפיכך חטאו 'דבר מקרה' בעולם הזה. אבל שלא בעולם הזה אין חוטאים ומודים עלהאמת וחוזרים בהם, מצד כי יש להם שורש טוב וכו' וכו'. כיכבר הוסר ממנו מה שהיה נמשך בחייו אחר חטא. כי ישראל ראוים בעצמם אל האמת והקדושה והטהרה. אבל האומות חסרונם בעצמם, שהרי בכללותם הם כך"] – מהר"ל, נצח, 37 פרק ה; אגדות ב' 110 ד"ה אסקוהו [ע"ע לימוד זכות כזה ב"עמק המלך", שער טז פרק י', הוצ' יריד הספרים, עמ' 781]

טובתם דרוש, רעתם אל תדרוש – [הוא יעץ לו לפתות אותם לחטא ע"י שיתן להם חירות. כי אם ירע להם כדי לעבור על הדת, יסרבו לו] - בן יהוידע

כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבת עינו – כלומר מכבה אורו של עולם] – מהרש"א

המלעיג על דברי חכמים – [זו היא מינות גמורה וגרועה מעובד ע"ז] - אגדות ב' 111; נצח, פרק ה, 36

המלעיג על דברי חכמים – [בעירובין כא ע"ב "שכל הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת", ודרשו מהפסוק "ולהג הרבה יגיעת בשר" (קהלת יב, יב) כי בקובץ אותיות אחה"ע אות ה' מתחלפת באות ע'] – מהרש"א

צואה רותחת – [טעם שבחרו חז"ל בדימוי זה] – אגדות ב' 111

כמה גדול כוחה של בושה – [כי הבושה היא פגם לצלם האלוהים] - אגדות ב' 111; נתיב ב' 56 (אהבת ריע, ב)

תרנגול ותרנגולתא – [סמל לריבוי התולדות] - אגדות ב' 111; נצח 38 (ו)

תרנגול ותרנגולתא – [כי ברכת פריה ורביה לא נאמרה בתורה לבהמות וחיות, כי אם לעופות] – מהרש"א

תרנגול ותרנגולתא, כלומר פרו ורבו כתרנגולים (תרנגולת מטילה ביצה בכל יום) – [צ"ע עדיף היה לביא דגים, המתרבים עוד יותר ולא רק אפרוח אחד, כמ"ש "וידגו לרוב בקרב הארץ". אלא רצו לעשות סימן בדבר שעדיין ממשיך לחיות (כדי שיהיה סימן טוב לחיים). אבל סימן בדגים אפשר לעשות רק אחרי מיתתם] - בן יהוידע (ד"ה כלומר פרו ורבו)

בר דרומא – [דרום הוא כח ימין, תנועה מהירה] - אגדות ב' 112; נצח 39 פ"ו

בר דרומא - יערות דבש (ח"א עמ' רה דרש י')

שקליה קיסר לתאגיה – [עשה כך המלך לאות הכנעה, כדי שתקובל תפילתו. או שהסיר הכתר כסגולה, כאילו בזה נתבטלה מלכותו ונתקיימה בזאת גזירת העליון] - בן יהוידע ד"ה שקליה קיסר לתאגיה

בר דרומא, אכשליה פומיה – [אם היה רק חושב כך בליבו, היה חילול השם במפלתו של הלוחם למען ישראל, כי מי יודע מה הוא חושב? אבל כיון שביטא כך בפיו, נפתחה הדרך למפלתו. וזה שהכשיל אותו] – בן יהוידע

דוד, אתמוהי קא מתמה – [פירוש המקרא לפי דרשת חז"ל] – אגדות ב' 112

"הלא אתה אלהים זנחתנו, ולא תצא אלהים בצבאותינו" (תהלים ס, יב); דוד, אתמוהי קא מתמה – [מה ההבדל בין דוד לבר דרומא? אלא פסוק זה הוא חלק מכל הפרק כולו. ובכל הפרק דוד משבח ומפאר ישועת ה', לכן בהכרח פסוק בודד זה נאמר על צד התמיהה. אבל בר דרומא אמר פסוק זה לבד ללא תוספת] – מהרש"א

על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשתיה ונח נפשיה –

ואזל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגא – [כי היה להם להודות ולהלל לה' שהלך מהם הצורר, אבל הם אכלו ושתו ולא בטחו בה' ואמרו שהאויב אינו יכול להם מפני גבורתם] – מהרש"א

תלת מאה אלפי שליפי סייפא – [סגולת מספר שלש] – אגדות ב' 112-113; נצח 39-40 פרק ו

ס' רבוא עיירות, בעון שבועת שוא - נתיב ב' 30 (יראת ה', ג)

ס' רבוא עיירות - הגהת ר"י עמדין

ס' רבוא עיירות – [סגולת מספר שש וששים. ואין מספר זה במוחש אלא היה ראוי להיות כך אם לא איזו מניעה מצד אחר] – אגדות ב' 113-114; נצח ישראל, 39, 41 (פרק ו)

כפר ביש – [שהיו רעים בממונם] – מהרש"א

ארץ צבי - גבורות השם 16, 104 (סוף ההקדמה השניה, ופרק כד); נצח 40 (ו)

ארץ צבי – [אפשר כי א"י היתה גדולי פי שמ"ג פעם יותר ממה שהיא עכשיו] – י' מאמרות, אם כל חי, פ"א פרק כה (ע"ע שם פרק כא)

ארץ צבי – [חז"ל דברו בבחינת המהות האמתי, ולא מבחינת המוחש] - אגדות ב' 113-114; נצח 40-41 (ו)

ארץ צבי – [ארץ רחבה מבחינת יצחק אבינו (בראשית כו, כב)] [ע"פ סוד הוא מפני ספירת בינה, הנקראת "רחובות הנהר"] - נתיב א' 139 (עבודה, יח)

ארץ צבי - [יש צדיק הנחשב כאילו הוא היה עם רב] - פתח עינים (לבבא בתרא ז' ע"ב)

ארץ צבי – [כמו חליפה התפורה למדת אדם מסוים, אי אפשר להעבירה לאדם אחר, כך א"י] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

מי איכא דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים - אגדות ב' 114; נצח 42 (סוף פרק ו)

אמר ליה אביי לרב יוסף, ומאחר דהוו צדיקים כולי האי, מאי טעמאאיענוש? [צ"ע אחרי המסופר לפני זה על אב ובנו שבאו על נערה מאורסה, ואחרי הסיפור על בדיקת לובן ביצה, כיצד אמר עליהם שהיו צדיקים? והיישוב לזה. וביאור אם היו מעשים אלו בשעת החורבן] – מהרש"א ד"ה ומצאו אב ובנו

משום דלא איאבול על ירושלים – [כי היו שונאים אותם מפני עליוניותם בחכמה] – מהרש"א

שקא דרישפק - אגדות ב' 115; נצח 42 פרק ז

שתלי ארזא ותורניתא - דברי שאול

קצו ארזא וכו' נפול עלייהו מחונהו – [היהודים הכו לגוים כי חשבו שעשו סימן (סגולי) לצמצם את מספר הזכרים בישראל] – מהרש"א

פ' אלף קרני מלחמה – [סגולת מספר שמונה, ושמונים] - אגדות ב' 115; נצח 43 פרק ז

ביתר - נצח 42 (ז)

שיערו ב' חלקי מים – [מים מבטלים את הצורה] - אגדות ב' 116, נצח 43 פ"ז
הרג מאתים ועשרה רבוא - אגדות ב' 116, נצח 44 (ז)

דף נז ע"ב

אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק – [לא רותח ממש אלא בצבץ ויצא למרות כל כיסוי שכיסוהו] – מהרש"א

נבוזראדן גר צדק – [יש רשעים גדולים המולידים צדיקים גדולים, כי באב יש כח עליון, אלא שהיטה אותו לרע. ואפשר להטותו לטובה] - אגדות ב' 117, נצח 45 פ"ז

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק – [צ"ע הרי במכילתא סוף פרשת בשלח, רבי אליעזר אומר נשבע ה' בכסא הכבוד, שאם יבוא אחד מבני עמלק שאין מקבלים אותו. וכן דוד הרג לאותו גר עמלקי וכו'. וכן הוא במדרש תנחומא (סוף פרשת תצא). כך הקשה חיד"א (יעיר אוזן, מערכת ג אות א ד"ה ברם) ומתרץ דדברי המכילתא הם דעת ר' אליעזר דשמותי הוא ואין הלכה כמוהו. ולפי הגמרא אין הבדל בין הגרים. ובספר חמדת ימים מתרץ שע"פ בית דין מומחים לא מקבלים, אבל אם נתגיירו מעצמם (כלומר לפני הדיוטות), מקבלים אותם, וסברא זו העתיק מ"מנות הלוי" (דף קיב). ובגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (על סוגייתנו) הביא בשם תפארת שלמה לראדומסק, כי לפי מאי דקיימא לן באומות הלך אחרי הזכר, כאן רק אמו מעמלק. ומה שאמרו אין מקבלים כאשר אביו מעמלק. ויש לזה סיוע ממורה נבוכים (ח"ג פרק נ). ובשו"ת ישועות מלכו (סוף הספר, בליקוטים, סי' טו) כתב אין מקבלים לכתחילה, אבל אם קבלו, בדיעבד הם גרים. וע"ע שו"ת קול מבשר (ח"ב סי' מב) וע"ע מרגליות הים (סנהדרין צו ע"ב) ובמקור חסד על ספר חסידים (סי' תתרי"ט)] - כל הנ"ל מדברי הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א

מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים –

מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון –

היינו דכתיב "נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות" (יחזקאל כד) – [מלים אלו בגמרא הם ההמשך מהמסופר לעיל שנבוזראדן הרג תשעים וארבע רבוא בירושלים, "ודמים בדמים נגעו" על עון הריגת זכריה. ואמר נבוזראדן "טובים שבהם איבדתים. ניחא לך דאבדינהו לכולהו?" ואז חזר בתשובה. והתלמוד מפסיק ומפרט עוד כמה רשעים גדולים שצאו מהם צאצאים טובים. אחרי כן חוזר לאותו הענין של ההריגה. ומוסיף מהרש"א כי רישא של הפסוק הזה הוא: "להעלות חימה, לנקום נקם" על הריגת זכריה)] – מהרש"א

אספסיינוס הרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא – [סגולת מספר זה, מורה על מקום המיושב בחוזק] – אגדות ב' 117

הקול קול יעקב, הקול זה אדריינוס קיסר וכו' והידים ידי עשו,זו מלכות אדום שהחריבה את ביתנו – [כי יעקב פחד שמא יצחק יכיר בקולו שאיננו כקול עשו "והבאת עלי קללה ולא ברכה" (בראשית כז, יב). ואח"כ התממש החשש שלו באלכסנדריא ובביתר. "והידים ידי עשו", ממה שחשש יעקב "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע" התממש העונש בחורבן הבית ובגלות ישראל] – מהרש"א

והידים ידי עשו, זה אדריינוס – [בירור היסטורי כיצד זה מיוחס גם לאלכסנדר מוקדון] - באר הגולה 132 (באר ו)

והידים ידי עשו, זה אדריינוס – [צ"ע מפני מה לא ראה יצחק בחזון כיצד נבוזראדן הרג רי"א ריבוא? ואפשר שלא היה מצאצאי עשו. אבל כיצד יצחק לא ראה חורבן טור מלכא, שהיה בה הרג רב יותר ממעשה אדריינוס? והיישוב לזה] - בן יהוידע, ד"ה הקול קול יעקב

אין לך תפילה המועלת שאין בה מזרעו של יעקב – [סגולת יעקב היא רחמים (מלת "רחמים" נזכרת לראשונה בתורה בענין יעקב, בראשית מג, יד), וכן התפילה] - אגדות ב' 117; נצח 45 (ז)

אין לך תפילה המועלת שאין בה מזרעו של יעקב – [חז"ל דרשו כפל מלים "הקול קול יעקב" (בראשית כז, כב) לכלול בזה גם זרעו] – מהרש"א

אין לך תפילה המועלת שאין בה מזרעו של יעקב – [מדתו של יעקב "אמת" ("תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ) כלומר שיתפללו בכוונת הלב, ולא כאלה שהם "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" (ישעיה כט, יג)] – בן יהוידע

"והידים ידי עשו", אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו - [חז"ל דרשו כפל מלים " והידים ידי" (בראשית כז, כב) לכלול בזה גם זרעו] – מהרש"א

"בשוט לשון תחבא" (איוב ה, כא) – [כל הצרות הללו באו מפני חטא הלשון] - אגדות ב' 117

"בשוט לשון תחבא" (איוב ה, כא) – [אם יש מריבות ("חרחורי לשון") בין בני יעקב, תתחבא מידיו של עשו] – מהרש"א

על נהרות בבל, הראהו ה' לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני – [כיון שלא כתוב בתחילת המזמור מי הוא המחבר, יש להניח שזהו דוד] – מהרש"א

ד' מאות ילדים, אשה וז' בניה – [מדוע רב יהודה פירש הפסוק "הורגנו" שלא מוסב על ד' מאות ילדים] - אגדות ב' 118; נצח 46 (ז)

ד' מאות ילדים – [למה דוקא מספר ארבע מאות] - בן יהוידע

נשאו ילדים קל וחומר בעצמם – [צ"ע אם כבר הגדול שבהם לימד אותם שבאים לחיי עוה"ב, מדוע לא קפצו לים מיד? ומדוע רק אחרי שהבנות קפצו למדו בקל וחומר? אלא כיון שיש עוד כמה ימים עד שיגיעו לעיר, ורק אז יכשילום בחטא, חששו לחיי שעה ודחו מעשה ההתאבדות עד יגיעו קרוב ליבשה. אבל הבנות היו זריזות להתאבד. ומהן למדו בקל וחומר להזדרז] – בן יהוידע

ועליהם הכתוב אומר "עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד, כג) – [מלת "עליך" כי מתו על קידוש השם כדי לא להכשל בעבירה] – מהרש"א

אשה וז' בנים, פלח לע"ז – [סדר הפסוקים הוא לפי סדר שהובאו המקרא. ולא שקפצה בפועל אלא העדיפה במחשבתה למות, וה' קיים בה רצונה] - אגדות ב' 118; ע"ע נצח 46 פ"ז

אשה וז' בנים, פלח לע"ז – [כל בן נהרג ביום אחר משבעת ימי השבוע, וכל פסוק שהביא כל אחד מהם תואם לאותו יום בשבוע. ומהרש"א דורש כאן על הרבה פרטים שבפרק מד של תהלים] – מהרש"א

אשה וז' בנים, פלח לע"ז – יערות דבש (ח"ב עמ' קב, דרש ו')

מראים הלכות שחיטה בעצמם – [שמא יתחבנו בגרונו (בטעות)] – רש"י

מראים הלכות שחיטה בעצמם – [מדוע דוקא בהלכות שחיטה יש סכנה] - אגדות ב' 118

מראים הלכות שחיטה בעצמם – [כשם שאמרו "אל יפתח אדם פיו לשטן" שמא יארע לו דבר רע, קל וחומר למי שמראה על עצמו במעשה] – מהרש"א

מראים הלכות שחיטה בעצמם – [כלומר הם יודעים שחיי עולם הזה סופם הפסד ולכן מוסרים את עצמם ללימוד תורה עד התשת כוחם, וזהו תחילת ליקוי בריאותם] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג ל

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה – [כי התורה והגוף הם ב' הפכים] - מהר"ל, דרשה על התורה 16; אגדות א' 43; אגדות ב' 118; נצח 46 פ"ז; דרך חיים 181 (פ"ד, הוי ממעט בעסק) 281, 290

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד) – [דרשו כאן כי היה צ"ל "זאת תורת האדם"] – מהרש"א

מי שממית א"ע באהלה של תורה - הנצי"ב, במדבר יט, יד

מי שממית א"ע באהלה של תורה - משך חכמה (בראשית כב, יט)

מי שממית א"ע באהלה של תורה - תורה תמימה, במדבר יט, יד ס"ק מג; תוספת ברכה, במדבר יט, יד

אדם כי ימות באהל – [הענין שישים כל עוה"ז בעיניו כאוהל בלבד] - פרי צדיק (ח"ד 32 שבועות א')

דף נח

ארבעים סאה קצוצי תפילין – [כי התפילין הם קרן ועוז לאדם. ומה היא סגולת מספר ארבעים. ומדוע תפילין של ראש היו פי שלש משל היד. וסגולת מספר תשע (אמר המעתיק: ספירת חכמה היא ט' מלמטה)] - אגדות ב' 119; נצח 46 (ז)

ארבעים סאה קצוצי תפילין – [נקראו "קצוצי" כי כל בית קצוץ מחברו הסמוך לו] – מהרש"א בשם הערוך, ערך: קץ

ארבע קבין מוחין נמצאו על אבן אחת וכו' מאי קראה "בת בבל השדודה וכו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע" (תהלים קלז, ט) – [אמרו כך מפני רישא של הפסוק "אשרי לך את גמולך", כלומרזה תשלום על מה שעשו הם לבני ישראל] – מהרש"א

מאי "המסולאים בפז" (איכה ד, ב) – [דרשו כך מפני שהיה צ"ל "המסולאים מפז", כלומר שהם יפים מחמת תכשיטי פז שעליהם, אבל לשון "בפז" מתאר את גופם הזוהר ביופי] – מהרש"א

תרי מתקלי פז – [פז הוא ראוי לאומה כמו אדום] - אגדות ב' 119-120; נצח 49 (ז)

תרי מתקלי פז - תורה תמימה, איכה ד, ב (ס"ק טז)

נקט בליוני דגושפנקא - אגדות ב' 120; נצח 49 פ"ז

ת' בתי כנסיות – [מספר מופלג זה הוא לפי המהות ולא לפי המוחש] - אגדות ב' 120; נצח 49 (ז)

ת' בתי כנסיות – [משמעות מספר ארבע מאות] – בן יהוידע

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – [הם מבני ביתר שהיה להם חומר זך, ומוכנים לקבל השכל הזך והבהיר] - אגדות ב' 121; נצח 50 (ז)

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים - בינה לעתים, עת צרה, דרוש ב' לשבת איכה (שכד)

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – יערות דבש (ח"א עמ' רא-רב, דרש י')

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – סערת אליהו, ר"א בן הגר"א, עמ' 26 ,24

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – מראה הפנים לירושלמי הוריות פ"ג סוף ה"ד

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים – [רמזו לו שיציל אותו, כי שמא מייעדים אותו למשכב זכור] – בן יהוידע

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים וכו' "העבודה איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו" – [צ"ע הרי אמרו במשנה בדף מה ע"א "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן וכו' משום דלא לרבו ולייתי טפי" (וההלכה נפסקה ברמב"ם ובשו"ע לפי הטעם הזה, ולכן אפילו אם יחיד נדיב ירצה לתת יותר כסף, אסור לו לעשות כך כי מסכן בזה שבויים עתידיים. והתוספות כאן שאלו ממעשהו של ר' יהושע בן חנניה). ונראה לומר שיש דברים שהם גרועים מן המיתה, כמו שאמרו התוספות בכתובות לג ע"ב ד"ה אלמלי נגדוה לחנניה וכו'. כי עינוי זה למשך שנים רבות, גרוע מהמוות. וקצת ראיה לזה ממעשה של ארבע מאות ילדים שנשבו לקלון, והפילו את עצמם לים ואבדו עצמם לדעת (גיטין נז ע"ב) אע"פ שגם הבנות וגם הבנים הם רק "קרקע עולם" והם אינם פעילים בחטא. אלא ידעו שזה גרוע מהמוות. ולכן אף אם אין פודים השבוים יתר על כדי דמיהם, אבל שונה כדי להציל מקלון כל איש "שאין דרכו בכך" (ירושלמי, הוריות פ"ג ה"ה ומובא ברמב"ם הל' מתנות עניים, פ"ח הט"ו). ובזה אין צורך לתירוצם של התוספות שהסיבה שעבר ר' יהושע על המשנה הוא מפני פקוח נפש. וגם עיקר התירוץ שלהם קשה כי בכל שבי יש חשש פקוח נפש (בבא בתרא ח ע"ב) וכמו שרמז המאירי על גיטין דף מה ע"א. ומשום זה הכביר הגמרא במלים "יפה עינים וטוב רואי ושערותיו סדורות לו תלתלים". והדבר דומה למעשה של יוסף שהיה יפה תואר ויפה מראה, ופוטיפר קנה אותו לשם משכב זכור, ולכן נסתרס. ובכן דברי "בן יהוידע הנ"ל הם סיוע לכך.
ועוד יש לתרץ, משום מה הגמרא מפרטת לאן הלך? "מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי". אלא כיון שהם רחוקים מארץ ישראל, אותם יהודים שנשבו לשם נמצאים שם כדי להמכר לעבדות, אבל הגוים לא יטריחו את עצמם לבוא שוב לא"י כדי לקחת עוד יהודים נוספים, לפני קשיי הנסיעה בימים ההם. ולכן דוקא שם אין חשש "דאתי לגרבו". ועוד אפשר שדין הקונה שבוי לשם עבד לשמש אותו, שונה. וכך גם ר' מאיר פדה את אחותה של ברוריה (ע"ז יח.) והביא תקרבא דדינרי ולא חשש למשנה שלנו שהרי זה כסף למעלה משוויה. כי לא בא בדין פדיון, אלא לרכוש אותה לשם עצמו (כי בא לבוש כמו פרש גוי)

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – [יש ב' סוגי פורענות. [א] ע"י השגחה פרטית מאת ה', ובזה אפשר להנצל ע"י תפילה. [ב] ויש שנמסר האדם לידי מלאכים מבצעי מדת הדין. וכאן אמנם תועיל תפלה ותשובה לתקן לקראת עולם הבא, אבל אותה גזירה שנגזרה על האדם בעוה"ז קשה לבטל (מעין מה שכתוב ביומא פו ע"א על ארבעה חלוקי כפרה). ובזה נאמר "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא, יז). ור' יהושע שאל מה מצבנו היום? ענה הנער "זו חטאנו לו", מצביע באצבע על אור השכינה מעל ראשנו, ושיש תיקון והצלה ע"י תשובה ותפילה] - בן יהוידע, ד"ה מובטחני שמורה הוראה

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – אמת ליעקב (הובא בסוף ספרו, בהשמטות)

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים – דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

הלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים – [פי כי ראה שהנער מטפח שערותיו סדורות לו תלתלים, ולא אבד יופיו בשביו כדרך של הדואגים. מכאן שלא אבדה תקוותו בה'. וגם לא היה מן המתפקרים אלא הודה בפיו "ה' זו חטאנו לו"] - הרב יצחק זאב ידלר

הלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים וכו' אמר "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?" (ישעיה מב, כד) ענה אותו תינוק "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו" (שם). אמר (ר' יהושע) מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה! שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו – [מנהג הבריות שכאשר באה צרה לעם ישראל, הם תולים הדבר בסיבות טבעיות, חולשת המנהיגים, או יועצים שטעו בעצתם, או התגברות כח האויב. אבל מי שיאמר כי חטאינו גרמו לנו "ומאת ה' היתה זאת" זהו דבר נפלא. והוא ראוי להיות מורה הוראה בישראל] – מפי הרב אברהם קוסמן

ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו – "לא אבו בדרכיו" הן המצוות השכליות, לנהוג במדותיו של הקב"ה; "ולא שמעו בתורתו" הם החוקים שטעמם נעלם מאתנו. ולכן כתוב "לבוזזים" בלשון רבים, ודלא כמו "משיסה" לשון יחיד, כי "בזוזי ובזוזי דבזוזי" (סוף כתובות) כלומר צרה אחרי צרה, מפני חטא כפול הנ"ל] – מהרש"א

מעשה באשה (צפנת בת פניאל) – [חקירה במהות השמות הללו] - אגדות ב' 121; נצח 50 (סוף ז)

מעשה באשה (צפנת) בתו של כהן גדול – [יופיה היה למכשול לבריות, ולא הועיל לה זכות אביה] - בן יהוידע, ד"ה בת פניאל

מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה – [איך נרמז מעשה זה בפסוק שהביאו "ועשקו גבר וביתו" וכו' (מיכה ב, ב) – מהרש"א

אותה שעה נתחתם גזר דינם – [נענשו כל הדור שלא הוכיחו אותם] - הגהת ר"י עמדין

ב' פתילות – [ביאור החילוק בין ב' הלשונות: עומד ומשקה עליהם והיו דמעות נושרות, וב' פתילות ונר אחד] - אגדות ב' 121

ב' פתילות – [ביאור החילוק בין ב' הלשונות: עומד ומשקה עליהם והיו דמעות נושרות, וב' פתילות ונר אחד] – מהרש"א

דף נט

לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, והא הוה שאול? הוה שמואל – [ולמה לא אמרו להיפך: "והא הוה שמואל? הוה שאול" והיישוב לזה. ומדוע אצל דוד הזכירו עירא ולא את שמעי] – מהרש"א

לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, והא איכא דוד, הוה עירא היאירי – [צ"ע הרי כבר תירץ תשובה מספקת לענין שאול. והרי גם כאן אפשר לענות כך?] - בן יהוידע

וקדשתו, לכל דבר שבקדושה - גר"א (ויקרא כא, ח)

דף ס

אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הציבור – [בענין אם חסרה אות אחת, חולק על רמב"ן] - תפארת ישראל, 206 (סז)

והא לא ניתן ליכתב? – [הטעם לזה הוא כדי שלא יסמוך האדם על הכתיבה ומשום זה לא יחזור על לימודו. לכן בדורות הראשונים לא היו כותבים כדי שיחזור אדם תמיד על לימודו ויהיה לו מסודר בעל פה. ומפני שבדורות אחרונים נתמעט הלב ולא זוכרים, התירו לכתוב כדי שלא ייכשלו במעשי המצוות, אע"פ שזה הגורם שלא יחזרו על לימודם] – מהרש"א

כותבין מגילה לתינוק – [תורה שבכתב צריכה להיות שלימה, ולא מגילות] - תפארת ישראל, 211 (סח)

ר' יוחנן ור"ל עסקי בספר אגדתא בשבת – [במה שכתבו ספרי אגדתא פתח דרך למלגלגים לחלוק על דברי חז"ל] - באר הגולה, באר ב, 37; [כתבו אגדות כי לא היו רגילים עד שידעו בעל פה] – באר הגולה, באר ו, 134; [עסקו באגדה כי אלו דברים מושכים לבו של אדם (שבת פז ע"א) והיה להם בזה עונג שבת] - דרך חיים 10 (סוף ההקדמה)

ר' יוחנן ור"ל עסקי בספר אגדתא בשבת – גליון מהר"י עמדין

ר' יוחנן ור"ל עסקי בספר אגדתא בשבת – תוספת ברכה, שמות יח, יב פסוק "ויבא אהרן" ד"ה ומטעם הזה

אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה וכו' באל"ף בי"ת [רש"י פירש שהוא בראשי תיבות. אבל מהרש"א פירש שהיה ריחוק בין האותיות, שלא יהיה נוח לצרפם יחד כחלק ממלים שלימות]

התורה מגילה מגילה ניתנה – [ביאור ב' צדדי המחלוקת] – מהר"ל, תפארת ישראל, 180 (נט); אגדות ב' 122 ד"ה ואי אתה כותב

התורה מגילה מגילה ניתנה – [התורה היא אחת, לפי הנותן ית"ש. אבל יש בה בחינות שונות לפי דרגת המקבלים, כמו שיש סוד ופשט בתורה. ולכן הכפילו לשונם "מגילות מגילות"] – מהרש"א

התורה מגילה מגילה ניתנה - תורה תמימה, שמות לד, כז (ס"ק מ)

התורה מגילה מגילה ניתנה – רסיסי לילה, מו, נו (157)

התורה מגילה מגילה ניתנה - תוספת ברכה, שמות לד, כז

שמונה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם בו המשכן – [צ"ע הרי בשבת פז ע"ב, אותו היום נטל עשר עטרות, ויש אי תיאום בין כאן לשם. והיישוב לשאלות] – מהרש"א, שבת פז ע"ב

דף ס ע"ב

רובה בכתב ומיעוטה בעל פה – [תורה שבכתב היא יותר במדריגה מתורה שבעל פה] - אגדות ב' 122

רובה בכתב ומיעוטה בעל פה – [כלומר י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן] – מהרש"א

רובה בכתב ומיעוטה בעל פה – [מה שהרמב"ם קרא לדרושי חז"ל ע"פ י"ג מדות "דברי סופרים", גם הוא מודה שחיובן מדאורייתא, אלא שהן בבחינת תושבע"פ, כי אינם מפורש בקרא, וזהו מחלוקת ר"א ור"י כאן] - דברי שאול

רובה בכתב ומיעוטה בעל פה - תורה תמימה, שמות לד, כז (ס"ק מג)

רובה בכתב ומיעוטה בעל פה - רסיסי לילה, נג (133)

ר' יוחנן אמר רוב על פה – [כוונתו לכלול בזה כל מה שחידש כלחכםוחכם בדורו] – מהרש"א

אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו – [הגוים העתיקו כל מה שבתורה שבכתב. ואם גם תורה שבע"פ נכתב, גם זאת יעתיקו הגוים. ואז מה ההבדל בינינו לבינם?] - תוספות

כתב לך – [מה היחס בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה] - תפארת ישראל 210, 213 (תחילת פרק סח); אגדות ב' 122 [כאן מהר"ל לא הביא הפסוק כמו שכתוב]

ושבע"פ אסורה בכתב – [כי כאשר כותבים מרבים לכתוב סברות ושיטות, ויש לפעמים משפטים בלתי ברורים, ולפעמים שכחה של המחבר, ויתחדשו ע"י כן מחלוקות בין התלמידים המסבירים מה שנכתב, ונעשים בני אדם כיתות כיתות. וכל זה היה נמנע אם ילמדו בעל פה אצל הרב (ובמות הרב ולא השאיר בכתב, אין מקום להתווכח כיצד לפרש מה שכתב)] - מורה נבוכים, ח"א, פרק עא

ושבע"פ אסורה בכתב – [מסביר כדברי מורה נבוכים הנ"ל, ובתוספת ביאור] – ספר מאירת עינים (סמ"ע) בהקדמתו לשו"ע חושן משפט

תורה שבכתב אסורה בע"פ, ושבע"פ אסורה בכתב - רבנו בחיי, שמות לד, כז

תורה שבכתב אסורה בע"פ, ושבע"פ אסורה בכתב – מהר"ל, אגדות ב' 122; [ארבעה הסברים לזה] - תפארת ישראל, פרקים סח-סט

תורה שבכתב אסורה בע"פ, ושבע"פ אסורה בכתב - [מפני שאין קץ וסוף לתורה שבעל פה ולא כתבה תורה אלא דבר ששייך אליו כתיבה, דכל דבר שנכתב הוא משוער ומוגבל, וזה מה שנכתב. ודבר שאין לו קץ, נהגה בו תורה כמו שראוי] - גור אריה, שמות לד, כז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כ)

תורה שבכתב אסורה בע"פ, ושבע"פ אסורה בכתב - הקדמת ביאור מאירת עינים לשו"ע חו"מ

תורה שבכתב אסורה בע"פ, ושבע"פ אסורה בכתב - הנצי"ב, ויקרא י, ו הרח"ד
לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה – [כי ע"י תורה שבעל פה אנו מבינים אמיתיות התורה. והברית היא מפני שאינה בכתב (אלא ישר עם פיותינו וחתומה בלבבותינו)] - אגדות ב' 123; תפארת ישראל 210, 213 (סח); דרשה על התורה 48

לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה – [צ"ע כי הלא רישא דקרא הוא "כתב לך" (שמות לד, כז) וכיצד ילמד שהעיקר הוא בעל פה? אלא השכחה מצויה בדברים שבעל פה אלא א"כ יש לו רמזים וסימנים שבכתב. ולכן "כתב לך" הסימנים, כדי שמזה תוכל לזכור המון תורה שבעל פה] – מהרש"א ד"ה שנאמר כי על פי הדברים

דף סא
מפרנסין עניי עכו"ם על עניי ישראל וכו' –

מחזיקין בידי נכרים בשביעית וכו' ושואלים בשלומם מפני דרכי שלום – [שואלים בשלומם ומזכירים שמו של הקב"ה] – רש"י

דף סב

אין כופלין להם [לגוים] שלום - מאירי

כופלים שלום למלך – [פעם מבחינת המלך עצמו, ופעם בחינת המלכות, כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ועוד טעם ע"פ סוד. ולפי זה גם לתלמיד חכם יש לכפול שלום] - אגדות ב' 123

כופלים שלום למלך – [גם לתלמיד חכם יש לכפול שלום. והטעם לזה כיאם לומד לשמה הוא עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה (סנהדרין צט ע"ב)] – מהרש"א

כופלים שלום למלך – [מנא לך דרבנן איקרו מלכים? – דרך חיים 49, 284 (פ"א, דאשתמש בתגא חלף; פ"ו, ונותנת מלכות וממשלה)
מנא לך דרבנן איקרו מלכים? [נקראו מלכים בכינוי, כי לליבם אין חקר] - גר"א, משלי כה, ג

מנא לך דרבנן איקרו מלכים? [הכינוי בגלל תקיפות דעתם] - ר' צדוק, רסיסי לילה, נא

מנא לך דרבנן איקרו מלכים? – [הם אלו שלומדים אליבא דהלכתא, ואז דבריהם קיימים כמו גזר דין המלך שאין להשיבו] – בן יהוידע, על חגיגה יד ע"א ד"ה משען לחם אלו בעלי גמרא

אסור לטעום עד שיתן לבהמתו לאכול – [כשם שהקב"ה ברא תחילה את בעלי החיים ואח"כ את האדם] - נתיב א' 180 (צדקה, ה); אגדות ב' 123

אסור לטעום עד שיתן לבהמתו לאכול - דברי שאול