מקורות לפרק

דף קיא
כל ישראל בני מלכים – [זה השם הוא לישראל בעצם, והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם, שהוא במקרה] - גבורות השם 274

כל ישראל בני מלכים – פרי צדיק ח"ב 239, החודש, ז

דף קיב

אם הראשונים כמלאכים – [הסבור שהם כמלאכים, הוא כבן אדם. והסבור שהם רק בני אדם, הוא כחמור] – ר' עקיבא איגר (מובא בשמו ע"י נינו, בספר) "חוט המשולש", בהערה שבדף קעז; וכן כתב "אמת ליעקב"; וכן כתב "משמרת איתמר" (ורשה, תרכ"ט) פרשת אמור

אם הראשונים כמלאכים - דברי שאול, על חגיגה י"ד

דף קיג

שלא יהא דבורך של שבת כדבורך בחול – [כי ה' ברא בששת הימים ע"י דיבורו, "בדבר ה' שמים נעשו". ולכן המדבר דבורי חול הוא מחלל במעשה] – מהרש"א

שלא יהא דבורך של שבת כדבורך בחול - כלי יקר (שמות כ, יג ד"ה זכור)

שלא יהא דבורך של שבת כדבורך בחול - פרי צדיק (ח"ד 227 מסעי, י')

וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך בחול – [לא אמר בקצרה "שתחליף", כי גם אם מחליף חייב להיות שינוי באורך הבגד או בצבע וכו'] - בן יהוידע

פסיעה גסה – [הילוך רגליים היא פעולה לקראת יציאה לפועל, אבל ראיית העין קובעת מה שכבר נמצא בפועל. וטעם מספר ת"ק. וטעם שזו חוזרת ע"י קידוש] - אגדות א' 51

פסיעה גסה, וכבדתו (=מלבוש) - של"ה דף קלו. (שבת, סוף תורה אור)

פסיעה גסה, וכבדתו (=מלבוש) -

א' מת"ק – [כי העולם נמדד ממזרח ועד המערב, שהוא ת"ק ("אידי ואידי חד שיעורא הוא" חגיגה יב. ע"ע דף יג. שיעור ת"ק)] - אגדות א' 51

אל יפסיע פסיעה גסה – [מתרפא בקידוש, אז סמל למנוחה נפשית של שבת] - המאירי לשבת דף קיג:

אל יפסיע פסיעה גסה – [מדוע הזהירו בזה במיוחד ת"ח? כי ירננו אחריו שנלקה כי לקח שוחד] - בניהו; בן יהוידע

קדושא דבי שמשי - תשובות הגאונים, שערי תשובה, סי' קי"ג

קדושא דבי שמשי – [לפי רש"י ותלמידי רבנו יונה, שותה מהיין. ולפי הטור בשם נטרונאי גאון מניח היין על גבי עיניו (ולא בתוכם ממש)]

ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי – [אין הכוונה להניח יין תוך העין] – מהרש"א על ברכות מג ע"ב

חפצי שמים מותרים – [כי הם אינם גשמיים] - אגדות א' 50

האוכל מעפר בבל – [ודאי כבר נמחו כל הגופות, ואינו כאוכל שקץ. אלא לפי שידעו חכמים שאכילת עפר מולידה חולי גזרו בזה משום שקץ] – רש"י

האוכל מעפר בבל – [אמנם כבר נתבלו כל הגופות מהתקופה הקדמונית] - אגדות א' 51

כאילו אוכל מבשר אבותיו – [שנמחו במבול. וזה נאמר על חו"ל ששם היה מבול, אבל לא על א"י. ומפני זה גזרו טומאה על עפר חו"ל] – מהרש"א

ושמת "שמלותיך" עליך – [חז"ל דרשו המלה כי היה צ"ל בלשון יחיד "שמלתך", אלא לבשה בגדי חול, ולקחה בידה בגדי שבת כדי להחליף בבואה לגורן] – מהרש"א

ושמת שמלותיך עליך – [בגד חשוב נקרא "שמלה", והפשוט נקרא "שלמה"] - בן יהוידע

אלו בגדים שבת – [בתרגום כתוב תכשיטין, כי כתוב "ושמת" ולא כתוב "ולבשת"] – עיון יעקב

תן לחכם ויחכם עוד – [החכמה של שמואל שלא אמר מלת "עבדך" ("דבר כי שומע עבדך" שמו"א ג, י) בשלש פעמים הראשונות עד שידע כי ה' הוא המדבר אליו. ועוד חכמה שלא ביטא בפיו שם ה' אע"פ שעלי אמר לו כך] – מהרש"א

תן לחכם ויחכם עוד – [כי עיקר החכמה היא היראה. "ראשית חכמה יראת ה'"] – עיון יעקב

תן לחכם ויחכם עוד – [כיצד יש חכמה גם בדברי נעמי, וגם במעשיה של רות] - בן יהוידע

ותרד הגורן - תורה תמימה, רות ג, ה (ס"ק ו-ז)

ותלך ותבוא - תורה תמימה, רות ב, ג (ס"ק ד, יא-יב, טז, כה-כו)

עד שמצאה בני אדם מהוגנים –

דבר חכמה ראה בה – [שאע"פ שהיה גם עניה וגם גיורת, לא לקחה ג' שבלים, כדעת בית שמאי, ולפי הירושלמי] – מהרש"א

צניעות ראה בה, עומדות מעומד, נופלות מיושב –

וכה "תדבקין" עם נערותי, וכו' ותשק ערפה לחמותה ורות "דבקה" בה, אמר שרי לאדבוקי בה – [חז"ל דרשו כאן כי מצוי לשון "דבקות" לענין איש ואשתו: "ודבק באשתו", "ותדבק נפשו בדינה" והיה צ"ל "וכה תהיי עם נערותי". אלא נכתב למען דרשה] – מהרש"א

גשי הלום, מלכות בית דוד – ["מקום" מרמז על מדריגה וחשיבות] - אגדות א' 51

גשי "הלום", מלכות בית דוד – [חז"ל דרשו מלת "הלום" כי הראוי למלכות בית דוד הולמתו הכתר (סנהדרין כא ע"ב)] – מהרש"א

הלום, מעשיו קשים כחומץ – [כי בא דוד מצאצאי גרים] - אגדות א' 52

הלום, מעשיו קשים כחומץ - תורה תמימה, רות ב, יד (ס"ק כט, לא, לז-מ)

מלכות בית דוד תתחלק – [כיצד זה נרמז במלים "בצד הקוצרים"] - אגדות א' 52

ותאכל בימי דוד, ותשבע בימי שלמה, ותותר בימי חזקיה - אגדות א' 52

ותאכל בעוה"ז, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעתיד לבוא -

דף קיד

ותחת כבודו – [ג' מחלוקות יש כאן] - אגדות א' 52

מאניה מכבדותיה – [בגדים הם כבוד רק לענין שאר הברואים בעולם הזה. לא כן הצלם] - נצח 90 (טז); [ג' אופני הכבוד] - דרך חיים 163 (פ"ד, בן זומא); אגדות א' 52

מנין לשינוי בגדים מן התורה - גור אריה, ויקרא ו, ד

מנין לשינוי בגדים מן התורה – [אע"ג שידע מפסוק של נביאים, רצה להוכיח מהתורה עצמה] - בן יהוידע

ת"ח שנמצא רבב על בגדו – [כלומר במדותיו הנפשיות] - מאירי כאן וכן "חיבור התשובה" ח"א פרק ד, דף 88

ת"ח שנמצא רבב על בגדו, חייב מיתה – [כלומר עובר על חילול השם, ובזה אין כפרה בלי מיתה (יומא פו.)] - בן יהוידע

ת"ח שנמצא רבב על בגדו - קורא באמת, שבת, פסקא י"א (אל תקרי משנאי)

כל משנאי אהבו מוות (משלי ח, לו) – [דרשו כך על תלמיד חכם, כי כל הפרק ההוא עוסק במעלות התורה] - מהרש"א

אהבו מות – [אהבו מות כי בזאת היא כפרתם] - משך חכמה (ויקרא יט, יב)

ת"ח נקראו בנאים - אור החיים (בראשית א, א ס"ק ו')

ת"ח נקראו בנאים - נפש החיים, א, יב

ת"ח נקראו בנאים – [ע"י חידושי תורה] - פרי צדיק (ח"ב 50 בא י'); - ["אני חומה זו תורה" ת"ח בונים אותה] פרי צדיק ח"ג 65, (פסח, לא), עוד עיין פרי צדיק, חלק ה 80 פרשת ראה, י'

מקפיד על חלוקו - אגדות א' 52

איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה בטביעות עין? זה המקפיד על חלוקו להפכו – [כיון שיש בו מדה זו לעיין בבגדיו, ודאי יש בו ג"כ דקדוק בטביעות עין] – מהרש"א

מקפיד על חלוקו - גר"א על משלי (ו, כז), (כ, כג) (לא, יא) ועל שה"ש (א, ה) ועל ישעיה (ג, ו)

מקפיד על חלוקו – [כלומר בעת שאוכל מקפל השרוול לבל יתלכלך, וכן בשעה שעוסק בבנין] - בן יהוידע

איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור? זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכת כלה – [על כל דבר שממנין את האדם נקרא פרנס לאותו דבר, כיון ששואלים אותו דבר הלכה של אותו דבר שמינו אותו עליה, ולא צריך לדעת כל שאר ההלכות] – מהרש"א
איזו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו – [לא מדובר בת"ח גמור, אלא שעוסק בחפצי שמים כמו בצרכי ציבור] – מהרש"א

מניח חפצו ועוסק במלאכת שמים - אגדות א' 53

למנותו פרנס – [ראוי שפרנס הציבור יהיה הוא עצמו תלמיד חכם] - אגדות א' 53

אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים – [בלשון חכמים "גלימא" היא מדת החומר, "לבוש" בא מצד הצורה. ודברו כאן לשון משל לנאמר "עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם" (סנהדרין צ ע"ב). ולכן דייקו ולא אמרו "עתידים לעמוד בבגדיהם". כי "לבוש" בא מלשון "לא בושה" (שבת עז ע"ב). וכאן חשש רב ינאי שלא יגרום בושה לשאר חכמים שיהיה ביניהם, וגם חשש שמא הוא יתבייש מהם] – מהרש"א

דף קטו

אתא אגרתא ממערבא - עיין רש"י ששקר כדי שיקבלו ממנו, וכן הוא בפסחים (קיב.) "אם בקשת להחנק, התלה באילן גדול" וכו בפסחים (כז.) הפכו גירסא של שמואל, וכן בחולין (קיא:) שמואל שינה לתלמידי רב בענין דגים וקערה. וכן הוא במג"א (לשו"ע או"ח קנ"ו ד"ה אם שמע דין ונראה לו). אבל בספר "אלפי מנשה" (ר"מ מאיליא, תלמיד הגר"א) ח"ב דף 48, פי' כי חז"ל רק אמרו זה בדרך לעג, כמו "מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן" (ב"מ כט:) ולא שהאדם יקום ויעשה כך לכתחילה. ולימד אותי מו"ר הר"ש דביר כי הרשב"ם בפסחים (קיב.) פירש לדברי חז"ל שילך התלמיד אצל אדם גדול ללמוד אצלו ואז יגיד דברי אמת בשמו, [ולא שישקר בשמו]. וע"ע "מקור חסד" להרב ראובן מרגליות, ביאור לספר חסידים, תתקע"ז (מהד' מוסד הרב קוק)

אתא אגרתא ממערבא – [לא היה בזה שקר גמור] - בן יהוידע

ביטול ביהמד"ר - יחס מה בין תורה שבכתב לתושבע"פ, שזו נחשבת לביטול תורה, כדברי הגר"א על מגילה (ג.) "מבטלין תלמוד תורה, מפני מקרא מגילה" וכן מפורש בב"מ (לג.) כי לימוד המקרא הוא "מדה ואינה מדה"

תרגום - "ביאור הלכה" לאו"ח סי' של"ד ד"ה בקיאים, ומשנ"ב שם ס"ק ל"ה

בלשון הזה אמר לו, גדול עונש אחרון מן הראשון – [צ"ע מפני מה כתבו "בלשון זה אמר לו"? ולמה אמר "עונש" ולא "גדול עון אחרון מן הראשון"?] - בניה ד"ה ובלשון הזה אמר לו