מקורות לפרק

דף קטו

אתא אגרתא ממערבא - עיין רש"י ששקר כדי שיקבלו ממנו, וכן הוא בפסחים (קיב.) "אם בקשת להחנק, התלה באילן גדול" וכו בפסחים (כז.) הפכו גירסא של שמואל, וכן בחולין (קיא:) שמואל שינה לתלמידי רב בענין דגים וקערה. וכן הוא במג"א (לשו"ע או"ח קנ"ו ד"ה אם שמע דין ונראה לו). אבל בספר "אלפי מנשה" (ר"מ מאיליא, תלמיד הגר"א) ח"ב דף 48, פי' כי חז"ל רק אמרו זה בדרך לעג, כמו "מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן" (ב"מ כט:) ולא שהאדם יקום ויעשה כך לכתחילה. ולימד אותי מו"ר הר"ש דביר כי הרשב"ם בפסחים (קיב.) פירש לדברי חז"ל שילך התלמיד אצל אדם גדול ללמוד אצלו ואז יגיד דברי אמת בשמו, [ולא שישקר בשמו]. וע"ע "מקור חסד" להרב ראובן מרגליות, ביאור לספר חסידים, תתקע"ז (מהד' מוסד הרב קוק)

אתא אגרתא ממערבא – [לא היה בזה שקר גמור] - בן יהוידע

ביטול ביהמד"ר - יחס מה בין תורה שבכתב לתושבע"פ, שזו נחשבת לביטול תורה, כדברי הגר"א על מגילה (ג.) "מבטלין תלמוד תורה, מפני מקרא מגילה" וכן מפורש בב"מ (לג.) כי לימוד המקרא הוא "מדה ואינה מדה"

תרגום - "ביאור הלכה" לאו"ח סי' של"ד ד"ה בקיאים, ומשנ"ב שם ס"ק ל"ה

בלשון הזה אמר לו, גדול עונש אחרון מן הראשון – [צ"ע מפני מה כתבו "בלשון זה אמר לו"? ולמה אמר "עונש" ולא "גדול עון אחרון מן הראשון"?] - בניה ד"ה ובלשון הזה אמר לו

דף קטז

ז' ספרי תורה, נ' הפוכה – [ז' קולות שהיו במתן תורה] - באגדות א' 53

ז' ספרי תורה - [ו' אופנים של פשט, ורחד ע"פ סוד. כן נהג אריז"ל] - בניהו ד"ה חצבה עמודיה

ז' ספרי תורה, נ' הפוכה -

סימניות, לומר אין זו מקומה - שו"ת מהר"ם לובלין סי' ע"ה

סימניות, לומר אין זו מקומה – [איפה כן היה מקומה הראוי?] - מהר"ל, גור אריה, במדבר י, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לב, עמ' קנה)

סימניות, לומר אין זו מקומה – [הסימנים הם נ' הפוכה, כי אות נ' מורה על פורענות (כמ"ש להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה), ולכן אין אות נ' בתחילת פסוק של "אשרי", נפלה לא תוסיף קום (ברכות ז ע"א). עוד ביאור על אות נ' כי ז' ספרים יש בתורה, וספר זה ("ויהי בנסוע") הוא הקטן שבכולם ורק ב' פסוקים, אבל יש בו נ' שערי בינה. והאות הפוכה להורות כי הם היפך דעת האדם, ולא יוכל לעמוד עליהם, כי גם משה רבינו זכה רק אל מ"ט שערים בלבד] – מהרש"א

נ' הפוכה – בניהו, ד"ה והיכן מקומה

להפסיק בין פורענות לפורענות - רמב"ן (במדבר י, לה)

להפסיק בין פורענות לפורענות – [על איזה פורענות מדובר?] – מהר"ל, גור אריה, במדבר י, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' קנו-קנז)

להפסיק בין פורענות לפורענות - [על איזה פורענות מדובר?] – יין לבנון (רנ"ה וייזל), עמ' 395 פרק חמישי, סוף משנה "עשרה נסיונות ניסו"

להפסיק בין פורענות לפורענות - בן יהוידע

להפסיק בין פורענות לפורענות - הנצי"ב, במדבר יא, ד הרח"ד

ויסעו מהר ה', שסרו מאחרי ה' – [כתינוק יוצא מבית הספר, שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני וכו' לפי שלמדו הרבה תורה בסיני] – תוספות

ויסעו מהר ה', שסרו מאחרי ה' – [דרשו כך חז"ל כי אך ורק אותו הר שעליו עומד בית המקדש הוא הנקרא "הר ה'" אבל סיני נקרא "הר האלהים" או "הר חורב". ולכן דרשו כאן] – מהרש"א

ויסעו מהר ה', שסרו מאחרי ה' – [אבל שבט לוי לא היו בין מבטלי התורה ולא הרחיקו עצמם מבית הספר שהוא מחנה לויה, שם משה והארון והלוחות] – מהרש"א (ע"ע מהר"ל, חדושי אגדות על בבא בתרא דף קט, ח"ג עמ' קכג; וכן "אוצרות המוסר", ח"א עמ' 662)

ספרי מינין - גליון ר"י עמדין

[נוסח עין יעקב:] און גליון – [מפני שהוא מכתב שקר] - אגדות א' 54

שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת האזכרות שבהן –

שהללו מכירים וכופרים, והללו אין מכירים וכופרים – [אמר המלקט: נ"ל כי מכאן מקור לחילוק של רמב"ם (הל' ממרים פ"ג ה"ג) מה בין מין גמור לתינוק שנשבה, שאינו מכיר וכופר]

שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים – [שאומרים שהקב"ה החליף את ישראל באומה אחרת, מפני השנאה. שעושים את ישראל כאילו אתה שונאם (הערת המעתיק: והוכחה לכך הם הצרות שישראל מתייסר בהם בגלותם) וזהו "משנאיך ה' אשנא" הם מציגים אותך ה' כאילו אתה שונא לישראל. "ובתקוממיך אתקוטט", אני מתווכח איתם. ועל כן "תכלית שנאה שנאתים" (תהלים קלט, כב) למינים האלו, ולא שנאת חינם, אבל "לאויבים היו לי" הם באים להורגני כאויב] – מהרש"א

דיקלא פלניא באורחא – [רמז לשונא שנמצא לו שם] - אגדות א' 53
דיקלא פלניא באורחא – [הוא משל לדברי התורה (עץ חיים היא למחזיקים בה) ולכן אנו נמנעים מלהסכים לדעת המינים. אמר הגוי "ניעקריה" וכו'] – מהרש"א

פילוסוף בשיבבותיה - נתיב א' 192 (דין, ב); אגדות א' 53

פילוסוף בשיבבותיה – [הנמשל של הסיפור, כי ישראל נקראו "ברא" והאומות נקראו "ברתא"] - בן יהוידע ד"ה אימא שלום

ברא וברתא כחדא ירתון – [יש כאן לעג לתורת הנוצרים, כי כך כתוב בספר און גליון שלהם. וגם הפתגם הסותר "אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי" כתוב שם. וחז"ל הוכיחו כאן שהם סותרים את עצמם גם כאן וגם בשאר עניניהם] – נ"ל המלקט

דף קיז

ישכים אדם להוצאות שבת - תורה תמימה שמות טז, ה (ס"ק ט)

כמה סעודות חייב לאכול בשבת? – [למדו משלוש פעמים כתובה במקרא מלת "היום", וכולן היו לכאורה כמיותרות.ולמדו ג' מיני שכר הללו, כי כל הצלה נקראת "יום"] – מהרש"א

כמה סעודות חייב לאכול בשבת? – [לכאורה היה צ"ל בקצרה ג' סעודות חייב לאכול? אלא רוצה לומר לא לאכול יותר מזה, כדי שיאכל כל אחת מהם לתאבון] - בניהו ד"ה כמה סעודות, ב' פסקאות

ד' סעודות – [בתוספת: מנחה גדולה, ומנחה קטנה] - אגדות א' 54

דף קיח

ניצול מחבלי משיח – [הם הצרות הבאות לפני ביאת משיח. ובבואו של משיח יש מנוחה ושלוה כמו שבת. והמענג שבת יגיע לאותה שבת] – מהרש"א

ג' סעודות ניצול מגוג ומגוג – [מספר ג': נגד התוספת, נגד הגרעון, ונגד השינוי] - נצח 162-163 (לו); [והם נגד לילה, ועוד ערב ובוקר] - באר הגולה 34-35 (ב); אגדות א' 57

עשה שבתך חול – [מדובר במי שיש לו עכשיו רק מזון ב' סעודות ונזקק לבריות כדי להשיג סעודה שלישית. ממצוה זו פטרוהו. אבל מי שאין לו גם ב' סעודות וכמו כן מי שיש לו כבר ג' סעודות, מותר לו להזדקק לבריות כשהוא צריך] - שו"ת באר שבע, חלק באר מים חיים ס"ק א'

עשה שבתך חול - טור או"ח סי' רמ"ב, ב"י והב"ח

עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות – [זה מדובר רק במי שיש לו ב' סעודות לשבת, וכדי שתהיה לו לסעודה שלישית הוא לוקח מתמחוי הציבורי. והורו לו שימנע מזה ולא יעשה סעודה שלישית. אבל עבור בעיות אחרות לא אמרו כלל זה של "עשה שבתך חול", אלא יוציא כסף על צרכי שבת ויקח כסף מהבריות] – באר שבע (להרב יששכר איילנבורג, באר מים חיים, פסקא א)

עשה "שבתך" חול ואל תצטרך לבריות – [מדוע אמרו "שבתך" ולא סתם "שבת"? אלא חלק איסורי המלאכות הוא חלקו של ה', וחלק העונג באכילה ושתייה הוא "שלך"] – מראית העין, על פסחים קיב ע"א

ניצול משיעבוד מלכויות – [כי ההרחבה ללא מיצרים, הוא נגד שיעבוד מלכיות] - אגדות א' 55

ניצול משיעבוד מלכויות – [ענינו זיכוך נפש המתקיים אצל השומר שבת, בכל דור ודור] - פרי צדיק (ח"ג 97, שמיני ט')

המענג את השבת, משאלות לבו – [כי הקדושה היא ליעקב, לכן מקבל נחלה בלי מיצרים] - תפארת ישראל, 62 (כ); [כי ענין שבת לשאר הימים, כמו הלב אל הגוף] - אגדות א' 54

המענג את השבת – [לכוין לשם עונג שבת, ולא לשם עונג גופו] - של"ה דף קלג. (שבת, אחרי קידוש)

המענג את השבת - בינה לעתים, עת לספוד, תחילת דרוש ג' להספד (דף תק)

המענג את השבת - גר"א על ישעיה א, יב

המענג את השבת - פרי צדיק (ח"ג 219, עמלה של תורה, ו')

המענג את השבת - תורה תמימה, בראשית כח, יד (ס"ק יז)

דף קיח ע"ב

נחלת יעקב אביך – [קשר בין יעקב וענין שבת] - בן יהוידע ד"ה אלא ביעקב

נחלה בלי מצרים – [כי יעקב נקרא ישורון, והיושר הוא ללא קץ] - אגדות א' 54; גור אריה, שמות ד, יט

נחלה בלי מצרים – [כשם שהוא מפזר כסף לשם עונג שבת, בלי לצמצם, כך יזכה לנחלה ללא צמצום] – מהרש"א בשם "בית יוסף" (או"ח סי' רמב)

נחלה בלי מצרים – רסיסי לילה, יז

נחלה בלי מצרים - גר"א (ישעיה א, יב)

נחלה בלי מצרים - שפת אמת (פ' בראשית, שנת תר"מ)
נחלה בלי מצרים - תוספת ברכה, שמות לא, טז

נחלה בלי מצרים – [כמו שאפשר להוסיף על השבת, בתחילתה או בסופה] - בן יהוידע

אלא כיעקב שכתוב בו "ופרצת" – [לא הוזכרו כאן אברהם ויצחק, כי הם הנחילו נחלה גם לאומות (אברהם ללוט, ויצחק לעשו "משמני ארץ") וארצותיהם בגבול ומדה. מה שאין כן יעקב לבניו ינחלו ללא גבול] מהרש"א. (תוספת המלקט: כדכתיב "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא, כד) עיין ספרי, עקב פסקא נא)

נותנים לו משאלות לבו – [כלומר אסור להתחנן בפיו בשבת (רמב"ם, סוף הל' שבת), אבל ה' יתן לו ברכה כפי הרהורי לבו] - אגדות א' 55

נותנים לו משאלות לבו – [כלומר אסור להתחנן בפיו בשבת (רמב"ם, סוף הל' שבת), אבל ה' יתן לו ברכה כפי הרהורי לבו] - מהרש"א

שומר שבת מחללו, אפי' עובד ע"ז כאנוש – [זה נאמר רק אם שומר כהלכה לגמרי] - אגדות א' 56

שומר שבת מחללו (ישעיה נו, ב) אל תקרי מחללו אלא מחול לו – [דרשו המלה, כי ע"פ הדקדוק היה צ"ל מחללה, לשון נקבה] – מהרש"א

שומר שבת מחללו, אפי' עובד ע"ז כאנוש - יערות דבש (ח"ב קסז דרש י')

שומר שבת מחללו, אפי' עובד ע"ז כאנוש - קורא באמת, שבת, פסקא י"ב

שומר שבת מחללו, אפי' עובד ע"ז כאנוש - מאור ישראל

אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהם אומה ולשון – מהר"ל, גור אריה, שמות טו, כה (מהד' מכון ירושלים, פסקא ל' עמ' שיג-שיד)

אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהם אומה ולשון – [למדו זאת כי אח"כ "יצאו מן העם ללקוט" כתוב "ויבא עמלק". וצ"ע הרי באמצע יש פרשת תלונת המים ("מסה ומריבה") ולמה לא נאמר כי בא עמלק מחמת החטא ההוא? והיישוב לזה] – מהרש"א

אלמלי שמרו ב' שבתות – [מדוע דוקא ב' שבתות? כי היו תחת האומות, ויעלו ישראל להיות לא פחות מהם ואח"כ יעלו נוספות להיות מעליהם. ונגד זכור ושמור] - אגדות א' 56-57; גור אריה, במדבר טו, לב

אלמלי שמרו ב' שבתות - אמת ליעקב

אלמלי שמרו ב' שבתות - פרי צדיק א' שבת 9 סוף ב'; ח"ג 175 אמור, יב

אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלים, "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" (ישעיה נו, ד) – [מהו לשון "סריסים"? במסכת נדה (לח.) אמרו אלו חסידים הראשונים שלא היו משמשים מטותיהם בכל שבוע בימים שלפני יום רביעי, כדי שהלידה לא תחול בשבת ויצטרכו לחלל שבת עבור היולדת. ומקשה מהרש"א אם למדו ממלת "שבתותי" לשון רבים, הרי כלל מצות שבת ג"כ כתוב "אך את שבתותי תשמורו" לשון רבים? והיישוב לזה] – מהרש"א, על נדה לח ע"א ד"ה חסידים הראשונים

יהא חלקי וכו' – [כל המאמרים האלו נאמרו כדי לזרז את העם לקיים אותם דברים שלא היו חשובים בעיני רבים לדקדק בהם] – מהרש"א

יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת – [צ"ע הרי זה חובת כל אדם (קיח ע"א) לאכול ג' סעודות בשבת? אלא עני שאין לו ומפני זה יצטרך לבקש מאחרים, עליו נאמר "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". והוא בקש שתמיד יהא לו מספיק ולא יצטרך לבטל מהמצוה] – שפת אמת, על שבת

ניצול מחבלי משיח, דין גיהנם, מלחמת גוג ומגוג – [פורעניות אלו אינם במקרה, כי אם בעצם הבריאה] – אגדות א' 57

יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום -

מגומרי הלל בכל יום - נתיב א' 93-94 (עבודה, ו); גבורות השם 12, 276 (הקדמה שניה ופרק סא); [מעלות שם קודש יה] - אגדות א' 57

מגומרי הלל בכל יום - של"ה דף רנז. (קריאת ס"ת)

מגומרי הלל בכל יום – [רש"י פירש שמדובר בב' פרקי הללויה (השלישי והחמישי שבקבוצה) כי הם אינם באים על הנס, אלא באו לסדר שבחו של מקום לפני התפילה] – מהרש"א

הקורא הלל בכל יום – מאירי

הקורא הלל בכל יום - גבורות השם 12 הקדמה ב' וכן פרק ס"א

הקורא הלל בכל יום, הרי זה מחרף ומגדף – [כיע"י נסים מיוחדים בימים מסוימים, מתפרסם שיש בידיו של ה' לשנות את הטבע. אבל אם יהללו בכל יום ידונו כי כך הוא מנהגו של עולם, ולא יוודע שיש ביד ה' לשנות את הטבע. נמצא מחרף] – מהרש"א

הקורא הלל בכל יום - משך חכמה (ויקרא כו, ד)

הקורא הלל בכל יום - של"ה, עמ' קעג: רנז. (תחילת דרשה אחרת לשבת הגדול, וכן עניני תפילה, קריאה בס"ת, לפני ד"ה סוף דבר)

הקורא הלל בכל יום - מאור ישראל

ממתפללים עם דמדומי חמה – [כי עת הזריחה מורה שיש בורא לעולם] - אגדות א' 58

ממתים בחולי מעיים – [כדי לטהר גופו מן אכילה שבמעיו] - אגדות א' 58

רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים -

יהי חלקי ממתים בדרך מצוה – [שהאדם הוא מתנועע לדבר מצוה] - אגדות א' 58; אגדות ב' 140 (על קידושין לט ד"ה שלוחי מצוה); דרך חיים 197 (פ"ד, יפה שעה אחת בתשובה)

יהי חלקי ממתים בדרך מצוה – [צ"ע והרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין? אלא יש לחלק בין המת ע"י גוף עסק המצוה, או שמת מן סיבה צדדית בזמן שעשה המצוה, לשון "בדרך מצוה"] – מהרש"א

ממכניסי שבת בטבריא – [ולא היו מקדימים מאד] - אגדות א' 58

ממכניסי שבת בטבריא - שו"ת באר שבע, באר מים חיים, ב'

ולא ממעמידי ביהמ"ד – [פי' שהוא הראשונים לצאת ובזה מחליש לשאר הלומדים] - אגדות א' 58

ממושיבי בית המדרש – [לפני מהרש"א היתה גירסא כמו ב"עין יעקב": "מיושבי בית המדרש" כלומר אלו שיושבים ולכן אינן ממהרים לצאת. אבל אלו שלמדו בעמידה מפני מחסור בספסלים, היו ממהרים לגמור הלימוד] – מהרש"א

יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה – [רש"י כתב כי לפעמים נותנים לאחד יותר מדאי, ונשאר פחות מהראוי לעני אחר. אבל "שפת אמת" ביאר כי מחלקי צדקה צריכים לפעמים לנהוג אכזריות ולהקשיח לבם מלתת לעני אחד כפי שמבקש]

יהי חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו – [כי עי"ז יתעורר הנחשד ויחפש לחזור בתשובה] - מאירי

יהי חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו – [שזה משמש כפרה על עונותיו] - אגדות א' 58; נתיב שם טוב, סוף פ"א

יהי חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו – [שבח זה רק במי שלא גרם לעצמו, שלא הביא את עצמו לידי חשד] – מהרש"א על שבת קכז ע"ב ד"ה כך המקום וכו'

יהי חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו – [ולמה לא אמר "שחושדים אותו בשקר"? אלא יש מי שנחשד בדבר, אבל עשה זאת בזמן שונה ממה שאומרים עליו אותם החושדים. וזה נקרא "בשקר". אבל הוא רצה שלא יהיה בו חטא זה כלל ("ואין בו")] - בן יהוידע

ונטעתי חמשה ארזים בישראל -

קראתי לאשתי "ביתי" - נצח 11 (א); [כשם שהבית היא השלמתו של האדם, כןאשתו היא השלמתו] - נתיב א' 125 (עבודה, טו)

קראתי לאשתי "ביתי" – [קרא לה כך כדי להודיע לה שהיא עיקר הבית וכדי שתהיה זריזה לכל צרכי מלאכת הבית] – מהרש"א

קראתי לאשתי "ביתי" - גר"א על שיר השירים (א, סוף י"ז); אדרת אליהו, בראשית (ב, כג), וכן דברים (כא, יג)

קראתי לאשתי "ביתי" - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק 42

קראתי לאשתי "ביתי" - מאור ישראל

קראתי לשורי "שדי" – [השור חשוב לו לחקלאי יותר משאר בהמותיו] - תפארת ישראל 134, 139 (מג, מה)

קראתי לשורי "שדי" – [כדי שהעבדים ידעו שהוא עיקר מלאכת השדה ויהיו זריזים במלאכת השור] – מהרש"א

לא נסתכלתי במילה – [כי בעיניו של אדם יש כח הנפש ויש לקדשו] - נתיב ב' 115 (פרישות, ב); אגדות א' 59

לא נסתכלתי במילה - מאור ישראל

לא הכניס ידו תחת לאבנטו – [אין הטעם מחמת חימום והרהור עבירה, אלא יש סוד בדבר] - בן יהוידע ד"ה רבי, וסוף ד"ה שלא הכניס ידו

לא ראו קורות ביתי – [אין הכוונה בעת שהחליף בגדים, אלא בעת שהוא כבר מלובש אינו מרים שפת הבגד] - אגדות א' 59

יודע אני שאינני כהן – [לא עברתי על דעת חברי] - אגדות א' 59; נתיב ב' 63 (אהבת ריע, ג)

יודע אני שאינני כהן - שו"ת באר שבע סי' ז

יודע אני שאינני כהן – הפלאה, לכתובות כד:

יודע אני שאינני כהן - גליון מהר"ץ חיות

יודע אני שאינני כהן - תורה תמימה, במדבר ו, כג (ס"ק קלא)

יודע אני שאינני כהן - ר"י עמדין, מור וקציעה, תחילת סי' קכח

יודע אני שאינני כהן - שו"ת עונג יו"ט ט"ו

יודע אני שאינני כהן - משך חכמה (במדבר ו, כג)

יודע אני שאינני כהן - מאור ישראל

אם יאמרו לי חברי עלה לדוכן – [אם הם מודיעים לי שאני כהן, אסמוך עליהם ואבטל דעתי מפני דעתם] - אגדות א' 59; וכן נתיב אהבת ריע, סוף ג'

אם יאמרו לי חברי עלה לדוכן – [אם הם מודיעים לי שאני כהן, אסמוך עליהם ואבטל דעתי מפני דעתם] – שו"ת באר שבע, פסקא ז

אם יאמרו לי חברי עלה לדוכן - משך חכמה (במדבר ו, כג)

לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי – [כי דרך של המגיד דבר שחש פן ייוודע לאחרים, מביט לאחוריו אם יש שומע] - אגדות א' 59

לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי – [דבר שהמדבר היה חושש אם זה שמדבר עליו היה נוכח ושומע דבוריו] – מהרש"א על ערכין טו ע"ב

תיתי לי – [כי יש לו לאדם להיות זהיר וזריז במצוה אחת במיוחד] - אגדות א' 59

תיתי לי – [ישולם לי שכרי] – רש"י

תיתי לי – [מקשה על פירוש רש"י כלום ראוי לחסידים אלו לעשות למען פרס? אלא כל הבא לטהר מסייעים לו (יומא לח ע"ב) ובקשו "תיתי לי" יבוא ליסיוע מלמעלה] – מהרש"א

תיתי לי, ג' סעודות – [צ"ע הרי זו חובת כל יהודי?! אלא לא דלג אפילו כשהיה חולה] - פתח עינים

תיתי לי, ג' סעודות – [צ"ע הרי זו חובת כל יהודי?! אלא ר' נחמן היה עני (חולין פד ע"א, "כגון אנן לווין ואוכלין") והיה יכול לקיים בעצמו "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות"] – נפש חיה (של ר' ראובן מרגליות)

(ונ"ל המעתיק: כי בדורות הראשונים שזה היה רק חסידות ולא חובה, ואח"כ קבעוהו לחובה. ובזה מבואר מדוע ר' אליעזר הזכיר רק י"ד סעודות (סוכה כז ע"א) לשבוע של חג סוכות)

דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש – [כי האדם תופס מקומו ד' אמות, וההולך בקומה זקופה כאילו אומר שמקום זה הוא של האדם ולא של הקב"ה ח"ו] – מהרש"א, קידושין לא ע"א ד"ה כל העובר עבירה בסתר

דקיימית מצות תפילין – [כלומר שלא הלך ד' אמות בלי תפילין, דאם כפשוטו והרי תפילין הם חובת כל אדם!] – רש"י ומהרש"א

דקיימית מצות ציצית - [כלומר שלא הלך ד' אמות בלי ציצית, דאם כפשוטו והרי תפילין הם חובת כל אדם!] – רש"י ומהרש"א

אבוך במאי זהור טפי? - של"ה דף רמא. (הל' תשובה, תוכחת מוסר)

אבוך במאי זהור טפי? - הנצי"ב, דברים ו, א

דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן – [יש לדייק שהתחיל ב"צורבא מרבנן" ועשה סעודה לסתם "רבנן"? אלא היה מעודד צעירי התלמידים לגמור מסכת, ומקהיל עבורם קהילה גדולה של כל החכמים] – ע"פ מהרש"א

דף קיט

דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא –

פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא -

נצא לקראת שבת - שו"ת רשב"א ח"ד רצה
נצא לקראת שבת, בואי כלה בואי כלה – [מובא במדרש (בראשית רבה יא, ה) כי השבת אין לה בן זוג, אמר לה ה': "כנסת ישראל יהיה בן זוגך". ובשבת היא כנשואה לישראל, אבל בכניסת שבת היא "כלה"] - מהרש"א על בבא קמא לב ע"ב ד"ה לקראת כלה

ר' ינאי לבש מאניה מעלי שבת ואמר "בואי כלה בואי כלה" – [מדוע כפל הביטוי? אלא מבואר בתקוני זהר (תי' כד) כי יש בשבת גם ברכה ויש גם קדושה "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו" ולכן קבל עליו ב' בחינות אלו] - אור הישר

שבת כלה - תפארת ישראל, (פרק מ)

בגדים שבשל בהם – [וזאת למרות שיש בבישול הקדירה כבודו של הקב"ה ויש הוה אמינא שיבשל דוקא בבגדי שבת] - בן יהוידע, ד"ה דתנא דבי ר' ישמעאל

בגדים שבשל בהם – [רב ענן לבש שחורים דוקא בערב שבת, ובשבת עצמו היה ניכר ההבדל וההדר שלא לבש שחור] - מסילת ישרים, פרק י"ט

אילו מקלעין לי - ר"מ אלשיך (שמות לא, יג)

[י"ב אופני כבוד שבת]

קריבו ליה תלת סאוי טחויי –

זבין בתליסר אסתירי פשיטי בישרא מתליסר טבחי –

יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא –

לביש גונדא – [בערב שבת לבש בגד שחור, כדי שיהיה בולט שלבש בגד יפה בשבת, בגד שבישל קדירה לרבו וכו'] – מסילת ישרים, פרק יט

מחריך רישא –

מלח שיבוטא –

מדליק שרגי – [כמפורש יותר בשבת כג ע"ב, וזכה לבנים ת"ח. וכדברי התוספות שם ומהרש"א כאן שמצוה גם על האיש להדליק אור בבית לשבת]

פרים סילקא –

מצלחי ציבי-

מצתת צתותי –

מכתף ועייל מכתף ונפיק –

יוסף מוקיר שבת – [יש בזה רמז על כלל ישראל שיורשים עושר האומות, בזכות מצות שבת] - אגדות א' 60

זבניה בתליסר עיליתא דדינרי – [אמרו מספר י"ג לכל דבר שבקדושה, עיי"ש דוגמאות. ומן הסתם גם יוסף מוקיר שבת היה קונה י"ג דברים לכבוד שבת] – מהרש"א

מאן דיזיף שבתא, פרעיה שבתא -

עשר בשביל שתתעשר – [למדו מן כפל השורש במקרא] - ר"מ אלשיך (שמות יד, כב)

עשירים שבבבל – [כי התורה היא עצם הכבוד] - דרך חיים 175 (פ"ד, מכבד את התורה); [כי שבת היא קודש ועצם הכבוד] - אגדות א' 61

עשירים שבבבל - פרי צדיק (ח"ד 86 בהעלותך, ח')

עשירים שבבבל - מאור ישראל

עשירים שבשאר ארצות, בשביל שמכבדים את השבת - מאור ישראל

הביאו לפניו שלחן של זהב משוי ט"ז בני אדם וט"ז שלשלאות של כסף קבועות בו – [חשיבות מספר ט"ז] – מהרש"א, ד"ה ט"ז שלשלאות, וד"ה וקערות וכוסות

וכשמסלקין אותו אומרים וכו' והארץ נתן לבני אדם – [צ"ע היה ראוי לומר פסוק זה כשמתחילים לאכול? והיישוב לזה] – מהרש"א

וכל בהמה שהיתה נאה - בן יהוידע

תבשיל של שבת, ריחו נודף – [הגוי שאל בלעג, וענה לו רבי כי נהנין אנו למרות שהמאכל קר] - אגדות א' 62

תבשיל של שבת, ריחו נודף - דברי שאול

תבלין אחד ושבת שמו – של"ה דף קלב

תבלין אחד ושבת שמו – [רצה שיסבור הקיסר שכוונתו לצמח אחד ושמו "שבת" (עוקצין פ"ג מ"ד) כאשר אות ש' מנוקדת סגול, אבל כוונתו באמת לקדושת שבת (ש' מנוקדת פתח)] – מהרש"א

תבלין אחד ושבת שמו – [תבלין זה ענינו היא כוונה לשם קדושת שבת, ולא להנאת עצמו] - גר"א על ישעיה א, יב

במה נשנייה – [למה לא אמרו להרבות מיני תבשיל ופירות שאינו רגיל בהם בחול?] - בן יהוידע

רב ששת בקייטא מותיב לרבנן היכא דמטיא שימשא- [צ"ע כיצד עלה על דעתו שהתלמידים יעזבו את השיעור באמצע? הרי אין כן מדת דרך ארץ! אלא הוא רצה להפסיק לעת זמן סעודת שבת. וכיון שהיה עיור לא ראה מקום השמש ברקיע. אבל כאשר הרגיש שהתלמידים מזיזים מקומות ישיבתם מחמת חום השמש, ידע שהגיע זמן לקצר בשיעורו] - בן יהוידע (מבוסס על דברי רש"י. ועיין מהרש"א)

דף קיט ע"ב

לא תחללוניה (הדיבור כמעשה) – נפש החיים, פרקים שאחרי שער ג', פרק ה

אפילו יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר ויכולו - קורא באמת, שבת, פסקא י"ג (אל תקרי ויכולו)
אפילו יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר ויכולו – [מהו "אפילו"? אלא אע"פ שאין עדות אלא ע"י שנים (וכדברי "מגן אברהם" לענין אמירת "ויכולו") אבל גם יחיד חייב לומר] - אור הישר

אפילו יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר ויכולו – [טעם שאמרו "אפילו יחיד", כי הוא מלשון המקרא "וסר עונך" (ישעיה ו, ז)] - גליון מהר"ץ חיות

ב' מלאכי השרת – [סילוק החטא, בא להשלים את האדם] - אגדות א' 62

ב' מלאכי השרת – [אחד לסנגר עליו על המצוה, ואחד לקטרג עליו על עבירה שעושה] – מהרש"א

כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו וכו' ב' מלאכי השרת המלווים לו אומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכופר" – [כי באותו זמן ושעה ממש מחל ה' לאדם הראשון על חטאו בששת ימי בראשית (מדרש תהלים צב, ג "בא שבת ופינו משם") והוא זמן מסוגל] – מהרש"א

ב' מלאכי השרת - של"ה דף קלז. (שבת, תורה אור)

ב' מלאכי השרת – [כלומר יצה"ט ויצה"ר] - פרי צדיק (ח"א 231 ויחי ט"ו)

ב' מלאכי השרת - עיני כל חי (פי' כנ"ל)

ב' מלאכי השרת - תוספת ברכה, בראשית ב, א

מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו – [המלאכים מברכים את ראשו, על המחשבה שבה שהכין עצמו לשמור את השבת] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו – [כלומר למעלה מתפישת השכל] - פרי צדיק (ח"ב 228, פקודי, ד)

נעשה שותף להקב"ה - אור החיים (בראשית ב, ג)

נעשה שותף להקב"ה – [הקב"ה עושה המעשה, והאדם מפרסם ע"י עדותו, ובזה הוא שותף] – מהרש"א

נעשה שותף להקב"ה - שפת אמת (פ' שופטים, שנת תרל"ג)

נעשה שותף להקב"ה – [כי הקב"ה ברא עצם יום השבת בזמן שקיעת חמה, והיהודי מוסיף עליו בקדושתו במה שמקדים לקבל, ובזה הוא שותף] - בן יהוידע

נעשה שותף להקב"ה - משך חכמה (שמות כ, יח)

"לעולם" יסדר שולחנו בערב שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית – [מלת"לעולם" באה לכלול אם חל שבועות בערב שבת, ואז אין תאבון לאכול בלילה מפני סעודת היום. אעפ"כ ידחוק עצמו לאכול כזית] - בניהו ד"ה לעולם

חמין במוצאי שבת מלוגמא – [כי על פי רוב מאכלי שבת הם קרים, וזה רע לחולה] – מהרש"א

ואתא אריא אכליה – [אע"פ שמן הדין די בדבר מועט, אבל אין זה כבוד סעודת לויה אם לא מכינים לה דבר מיוחד אלא אוכלים ממה שנשאר ממילא] – מהרש"א

העונה אמן בכל כוחו – [יש לבטאות המלה בהחלטיות ובהדגשה. מצוה זו היא רק כשמתלוה לה אמונה שבלב] - נתיב א' 110, 112, 206 (עבודה, יא : אמונה, א)

העונה אמן בכל כוחו – [צריכה להתלוות לכך שמחת לב של המאמין] - גבורות השם 43 (ז); [המברך זה מפני ידיעת האדם המברך. אבל העונה אמן זה מצד הבורא ית"ש, וזה עצום יותר] - גבורות השם 56 (ט)

מעלת העונה אמן יהא שמיה רבה – [כי שבח זה מגיע עד העולם העליון] - נצח 110 (כב); אגדות א' 64

העונה אמן בכל כוחו – [י"מ בכל כוחו של הקב"ה, שהצדיקים מטילים כח וגבורה בפמליא של מעלה, לקרוע גזירה רעה כמ"ש "סלחתי כדברך"] – מהרש"א

העונה אמן בכל כוחו - נפש החיים א, כ

העונה אמן בכל כוחו - קורא באמת, שבת, פסקא י"ד (אל תקרי אמונים אלא אמנים)

העונה אמן בכל כוחו – [דרשו כך כי אחרי שהפסוק מזכיר "צדיק" אין להמשיך בתואר הנמוך יותר "שומר אמונים"] - מקור ברוך (ח"א דף 564)

העונה אמן בכל כוחו - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 128 קטע י"א

העונה אמן בכל כוחו – [כי הוא מכוון "אל", מדת החסד, "מלך" מדת המשפט ודין, "נאמן" שכל כוונתו של ה' לטוב ולרחמים] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי"

"בכל כוחו" – [אינו מוסב על האדם אלא מכריז על כוחו של הקב"ה, כדברי רש"י כאן: "כאן מעיד על בוראו". יש כאן שבועה, קבלת דברים, והאמנת דברים (שבועות לו ע"ב)] - ר' ברוך עפשטיין (מחבר "תורה תמימה") מקור ברוך, ח"א עמ' 419-421

אפילו יש בו שמץ ע"ז – [כי מעלת "אמן" למעלה מעולם הזה] - אגדות א' 64

אפילו יש בו שמץ ע"ז – [האדם זוכה באמירת "אמן" כי להלן בגמרא פירשו או המלה: אל מלך נאמן, והם שלושת יסודות האמונה (לפי"ספר העיקרים"). "אל" שהקב"ה הוא המציאות האמתית; "מלך" שהוא משגיח ודן; "נאמן" לשלם שכר] – כור לזהב, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי"

פותחין לו שערי גן עדן – [למה "שערי" בלשון רבים ולא "שער"? אלא יש דרגות שונות בגן עדן, לכל צדיק כפי מה שהוא, מחיצה לפנים ממחיצה. והעונה אמן בכל כחו פותחים לו את כולם] – מהרש"א

פותחין לו שערי גן עדן – [פירושו שיתנו לו הבנה בסתרי תורה, בזכות אמונתו הגדולה והתחזק נגד הנסיונות הגדולים שיש בחיים] – מכתב סופר, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

שומר אמונים – [כאן "שומר" לשון להמתין, כמו "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז, יא). כלומר הוא ממתין בסוף כל ברכה כדי לדקדק (ולהבין) באיזו ברכה מדובר, שלא תהיה אמן יתומה] – מהרש"א

אל מלך נאמן – ["אל", מדת החסד, ו"מלך" המקיים הבטחתו] - אגדות א' 64

אל מלך נאמן – [ביאור "אל" שהוא בעל הכח והיכולת; "מלך" שרק הוא בלבד הקובע, ולא מסר שלטונו לאחרים; ו"נאמן" שהוא אמיתי (תוספת המלקט: כדברי חז"ל בספרי על משפטו של ה': "הצור תמים פעלו וכו' אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא" (תחילת האזינו) שאין זיוף או חיסור במדת הדין או החסד שלו)] – מהרש"א

דליקה מצויה במקום שיש חילול שבת – [כל קודש המתחלל, יש שם שריפה] - אגדות א' 65

דליקה מצויה במקום שיש חילול שבת – [דליקה היא הגדולה שבפורעניות, שהיא מכלה את הכל. ויש לזה רמז בתורה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", שהוא העונש על חילול שבת] – מהרש"א

לא חרבה ירושלים אלא בשביל וכו' – [יש כאן שמונה דיעות, ולא פליגי זה על זה, אלא כל אחת מוסיפה על חברה. וראיה מסגנון הגמרא "אמר אביי" ולא "אביי אמר"] – מהרש"א

לא חרבה ירושלים אלא בשביל וכו' – [צ"ע והלא החורבן בא מפני שנאת חינם (יומא ט ע"ב) ולמה הוסיפו חטאים נוספים כאן? אלא שמא באלו היתה התחלת הקלקולים שהביאה לבסוף לשנאת חינם] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי (אמר המלקט: מעיקרא אין כאן קושיא. כי "שנאת חנם" גרמה חורבן בית המקדש, וכאן בסוגיא דנים על חורבן ירושלים. ובבבא מציעא דף פה ע"א אמרו על חורבן הארץ בכלל, מפני שלא ברכו בתורה תחילה)

לא חרבה ירושלים אלא בשביל וכו' – [צ"ע והלא החורבן בא מפני שנאת חינם (יומא ט ע"ב) ולמה הוסיפו חטאים נוספים כאן? אלא כל אחד ואחד מחטאים המנויים כאן הוא מבטל את אחדותם של ישראל. כי ע"י שמירת שבת מרגישים כל בני ישראל אחוה זה עם זה. וכן ע"י קריאת שמע והכרזת אחדות הבורא, גם לישראל יש אחדות. וכן תינוקות של בית רבן ע"י כח התורה באים לאחדות וכו'] – ילקוט יהושע, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי

לא חרבה אלא בשביל וכו' – [אין מלת "אלא" באה למעט סיבות אחרות נוספות] - מרומי שדה, לתענית יב:

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת -

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית – [בטלו מהתורה, וק"ש היא שיעור הקטן ביותר של תורה] - אגדות א' 65

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו קריאת שמע שחרית וערבית - גר"א (ישעיה ה, יב)

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן –

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מזה - [כשאין מקיימים את הדין, אז שולטת בהם מדת הדין] - אגדות א' 65-66; נתיב ב' 203 (בושה, ב)

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מזה – [ע"י שהאדם מתבייש מחברו הוא נמנע מלחטוא, מ"ש "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, יז), זו הבושה. כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא (נדרים כ ע"א) ומזה הגיעו לשאר עבירות] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול - אגדות א' 65-66

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה – [כשאין מקיימים את הדין, אז שולטת בהם מדת הדין] - אגדות א' 65-66, נתיב ב' 193 (תוכחה, ב)

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה – [צ"ע לכאורה זה סותר מאמר אחר כאן "שביזו בה ת"ח" ואם לא הוכיחו אותם, למה יבזו אותם? אלא שניהם אמת. אמנם ת"ח הוכיחו את העם, אבל נמנעו מלהוכיח לת"ח אחרים. ואע"פ שהעם ראה ליקוים וחסרונות בחלק מהתלמידי חכמים, כאשר התלוננו על כך לחכמים אחרים חיפו עליהם וסנגרו עבורם. "לא הוכיחו זה את זה" דוקא. וזה הביא לעם לבזות לת"ח] - בינה לעתים, דרוש מז, עת צרה, דרוש א' לשבת 'דברי' (דף שג)

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה – [שרים היו מוכיחים את העם, אבל לא זה את זה, כי חששו לגומלים] – מהרש"א

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה - עמק יהושע (הליר) ח"ב, טו

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח – [כי ת"ח הוא השכל, ואינו טבוע בחומר, ולכן יש לו המציאות. והמבזה את המציאות, שוב אין רפואה למכתו] - אגדות א' 66, נתיב א' 50 (תורה, יב)

ביזו בה ת"ח שנאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו" (דהי"ב לו, טז), אין לו רפואה למכתו – [כי הרב נקרא "מלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו" (חגיגה טו ע"ב) ואין תרופה לאלו המבזים, כי מוכיחים להם ואינם מקבלים מהחכמים. ומביא ראיה שאין תרופה מהכתוב בישעיה א'] – מהרש"א; פתח עינים

ביזו בה ת"ח - מראית העין

תינוקות של בית רבן – [כי הם מקבלים החכמה מן החכמים] - אגדות א' 66-67; [כי יש בהם תורה, ואין בהם שום חסרון של חטא] - נתיב א' 43 (תורה, י)

אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן – [מניין לחז"ל לפרש כך] – מהרש"א

תנוקות של בית רבן – [מהרש"א כאן בסיכום הדברים בד"ה ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, מאריך בזה נגד מנהג הישיבות של הפסקת הלימוד ב"בין הזמנים", וכן כתב מהר"ל, דרוש על התורה, דף מ"ו. וכתב על כך ספר של"ה (חנוכה, תוכחת מוסר, עמ' רנט:) כי התחילו במנהג זה כדי שהתלמידים יחזרו על לימודם ממה שלמדו בישיבה]

אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן – [אע"פ שאינם מבינים והוא רק הבל הפה] - פתח עינים

אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש – [משיחת החכמה היא למעלה ממשיחת בית המקדש] - אגדות א' 67

כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה; מחרימין אותה – [כי תורתם של תינוקות היא "תורה מחוייבת", שהיא ההתחלה ממש. ועודפת על חכמת הזקנים, שיכולים ללמוד בכל מקום שירצו ללמוד] - אגדות א' 67

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה – [אין לאדם להתהלל בחכמה שלא למד] ¬- ריטב"א

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה – [כי אין לשקר מציאות, לכן בא עליהם החורבן] - אגדות א' 67

[הערת המלקט: עיין בבא מציעא ל ע"ב: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה וכו' ולא עבדו לפנים משורת הדין"]

דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה ישנן בידך – [טעמי תורה] – רש"י (עיין מהרש"א מפני מה דרשו כך)

דף קכ

"לא אהיה חובש, ובביתי אין לחם ואין שמלה" (ישעיה ג, ז) שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד – [הזכיר בנמשל שלושה דברים, כי נתבאר כאן "לא אהיה חובש" הוא בבית המדרש, זהו תלמוד. (נ"ל המלקט: דברי סוף הפסוק: "לא תשימוני קצין עם" הוא להורות הוראה למעשה). אבל עיין חגיגה יג ע"א "משען לחם" הם בעלי תלמוד, שנאמר "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה)]

גמר ושכח – [מה יותר בושה, להודות שלא למד או שלמד ושכח?] - פתח עינים

דף קכא
לערב שגר לכל אחד ב' סלעין – [שילם כי לא רצה ליהנות ממעשה נסים. ועוד, שלא יחשבו שמפני קמצנות הוא מנע מהם, כי אם לכבוד השבת] - בן יהוידע

אבא בר מניומי, אייתוהו קא מצערי ליה - [עוד עיין עליו ביבמות (קכ.). וקשה למה השתמט מלשלם אם הוא חייב חוב? ואח"כ כשאמר דבר תורה אמרו "שבקוהו", מפני מה יוותרו החוב? אלא שמדובר כאן במס גולגולת, ות"ח פטורים הם מהמס. והוא מפני ענוותנותו לא רצה לגלות שהוא ת"ח, והשתמט בצדק. אלא מן שמים נתגלה שהוא ת"ח ולכן "שבקוהו"] - ניצוצי אור; "מחקרים בדרכי התלמוד, עוללות", של הרב ראובן מרגליות, הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' 48