אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף קכז

הכנסת אורחים – [כי האדם מברא בצלם אלוהים] - אגדות א' 67-68; נתיב א' 119, 157 (עבודה, יג; גמ"ח, ד)

הכנסת אורחים - קול אליהו, ס"ק יג

הכנסת אורחים, יותר מהשכמת בית המדרש – [צ"ע שמא שווים הם רק בהכרח להקדים אחד לפני השני? אבל אם כן היה יכול לומר "מפני האורחים וביטול בית המדרש". ממה שאמרו במשנה מלת "מפני" ב' פעמים, סימן שזה חשוב מזה] - בן יהוידע

הכנסת אורחים, יותר מהשכמת בית המדרש – [צ"ע מדוע חז"ל הדגישו "השכמת" בית המדרש, ולא אמרו סתם "הלומדים בבית המדרש"? עיי"ש ישובו] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

מהקבלת פני שכינה – [טעם שאמרו בלשון התפעל "הקבלת" ולא קל "קבלת"] – רמ"ע מפאנו, מאה קשיטה, פרק עא

גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה – [אין כוונתם גדולה באיכות, אלא גדולה לענין הדין שאין מפסיקים בה] - הנצי"ב בראשית יח, ב הרח"ד

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – [אצל בשר ודם זו פחיתות כבוד שהקטן יאמר לגדול להמתין עליו. אבל אצל הקב"ה שמלוא כל הארץ כבודו, אין כאן המתנה כי בלאו הכי נמצא בכל מקום] – מהרש"א

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - תורה תמימה, בראשית יח, ג (ס"ק ט)

אוכל פירותיהם בעוה"ז – [כל אלו מפני שהוא טוב לבריות] - נתיב א' 153 (גמ"ח, ב); דרך חיים 253 (פ"ה, ההולך לביהמד"ר); אגדות א' 68

ועיון תפילה – [רש"י כלל מצוה זו בגמ"ח, כדכתיב "גומל נפשו איש חסד" (משלי יא, יז), כי נפש זו תפילה כדכתיב "ואשפוך את נפשי לפני ה'". אבל לדעת מהרש"א עיון תפילה נכלל בהבאת שלום, בין ישראל לאביהם שבשמים] – מהרש"א

והשכמת בית המדרש –

והמגדל בניו לתלמוד תורה -

והדן את חברו לכף זכות – [אפילו מלאכי השרת מלמדים עליו זכות] - ספר חסידים, תרל"ג

והדן את חברו לכף זכות – [אפילו כשרואה בחברו דברים הנוטים לרעה] - נתיב ב' 209 (לב טוב, א); [במדה שהאדם מודד מודדין לו] - אגדות א' 69

והדן את חברו לכף זכות - שיחות מוסר, ר"ח שמואלביץ (ח"ג, צב)

דף קכז ע"ב

אמר בעל הבית: המקום ידון אותך לזכות – [לא אמר "לכף" זכות] - מאירי, חיבור התשובה ח"א, פרק ד, דף 91

דן חברו לכף זכות – [בגירסת המאירי היה כתוב בגמרא "כשם שדנתוני לכף זכות כן המקום ידין אותך לזכות" (ולא אמר מלת "לכף"): "כי לא ייתכן העלמות אצלו יתברך". כלומר אין אצלו שתי כפות שישקול ויעריך ביניהם אלא הכל גלוי לפניו ית' מיד] – המאירי, חיבור התשובה, 91 משיב נפש, מאמר א פרק ד

דן חברו לכף זכות – [מדוע כאן בחסיד שפדה ריבה אמרו מלת "כף", ובמעשה של בעל הבית ומעשה של ר' יהושע שהלך למטרוניתא, לא אמרו מלת "כף"?] - בן יהוידע ד"ה כשם שדנתוני

דן חברו לכף זכות - מאור ישראל

כן המקום ידון לכף זכות – [צ"ע הרי כלפי שמיא הכל גליא?] - בן יהוידע

שמא אין מעושרין - בן יהוידע

מעשה בחסיד שפדה ריבה וכו' למחר ירד וטבל - צדקת הצדיק, קו

דף קכח

כל ישראל בני מלכים הם – [שם זה הוא לישראל בעצם, והוא מעלה וחשיבות] - גבורות 274 (סא)

כל ישראל בני מלכים הם - פרי צדיק ח"ב 239, החודש ז'

דף קכט

לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגלו – [משום חשש צינה] – מהרש"א (ודלא כפירוש רש"י)

בשר, נפשא חלף נפשא –

יין, סומקא חלף סומקא –

מאן דעביד מילתא ולא אפשר ליה [לקנות יין] לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא -

וסבר לא איגלי ליה – [דניאל נענש כי השיא עצה לנבוכדנצר (ב"ב ד.) ונפסק ברמב"ם (הל' רוצח פרק יב הלכה טו). ע"ע ספר החינוך (תע"ו) "שלא נלמד נפשותינו לחמול ולרחם עליהם, למען לא נמשך אחר מעשיהם ואחר עצתם בשום דבר... ואם האריך פדיונו על צד החמלה, ביטל עשה"].

כל המקיל בסעודת הקזת דם, מקילין לו מזונותיו מן השמים -

הוא על חייו לא חס, אני אחוס עליו? - [אם מקמץ שלא כדין, גם ה' מצמצם את פנסתו של הקמצן] - פלא יועץ (ערך: שמירה)

דף קכט ע"ב

ישן ועמד - [בבוקר לא יקום בפתאומיות] - שו"ע או"ח א', מגן אברהם ס"ק ג'

כיון דדשו ביה רבים, שומר פתאים ה' – ["כתבי רמב"ן" (מהד' מוסד הרב קוק, שו"ת רמב"ן ח"א דף שעט) / (וכן מוזכר ביבמות יב: עב. ע"ז ל: נדה לא. ובשו"ת אגרות הרב משה פיינשטיין, יו"ד ח"ב סי' מ"ט)]

ושמיה טבוח, יום טבוח – [מפני מה יש חסרון בעולם בערב שבועות] - אגדות א' 69

מעלי יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה "טבוח". דאי לא קבלו ישראל תורה (בסיני) הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו – [צ"ע מפני מה שמו "טבוח" והיה צ"ל "טובח" שכך מזיק לישראל? אלא נצטוינו "כל הזובח את יצרו ומתודה עליו וכו' כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים בעוה"ז ובעולם הבא" (סנהדרין מג ע"ב). הכובש את יצרו ומנצחו הוא הזובח אותו, ולכן נקרא על שם זה "טבוח"] – מהרש"א על סנהדרין מג ע"ב ד"ה כל הזובח את יצרו

כל האמור בפרשת התוכחה - (כ' בניקוד קמץ ולא בצירי, עיין רש"י)

דף קל

עיר אחת היתה בא"י שהיו עושים כר"א והיו מתים בזמנם – [כיון שהיו מדקדקים לעשות מילה בזמנה בשבת, וטרחו אז אף להכין מכשירי מילה כדי לא לאחר ולדחות ליום אחר, גם הם מתו רק בזמנם, מדה כנגד מדה] – מהרש"א

ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות וכו' ועל אותה העיר לא גזרו -

עיר א' היתה בא"י - מראית העין (בשם ריטב"א)

עדיין עושים בשמחה – [כי מצוה זו היא השלמתו של האדם] - אגדות א' 70

"עדיין" עושים בשמחה – [מהו החידוש שבגללו יש לומר מלת "עדיין"? אלא אמרו חז"ל כי מילה לשמונה ימים כדי שגם האב והאם ישמחו (אחרי שעברו ז' ימי טומאת יולדת). והרי בזמננו יש כבר ז' ימים נוספים, ז' נקיים? ואעפ"כ עדיין האב והאם שמחים] - פתח עינים

עדיין עושים בשמחה - תוספת ברכה, ויקרא יב, ג ד"ה ובמס' מגילה, וד"ה וקרוב לומר

עדיין עושים בשמחה - מאור ישראל

שש אנכי על אמרתך, כמוצא שלל רב (תהלים קיט, קסב) – [כמו האוסף שלל מחללי האויב, אין בדבר טורח ויגיעה. כך דוד מצא את עצמו נימול בלי צורך ליגיעה, ודלא כמו מהדר אחרי מצוות תפילין ציצית ומזוזה] – מהרש"א

שש אנכי על אמרתך - פרי צדיק (חלק חמישי 63, עקב י"א)

בוכה למשפחותיהם – [כי ע"י איסורי עריות נפרד האדם מבית אביו (שהן עריות עליו)] - אגדות א' 71

מסרו עצמן עליה – [מסרו נפשם לא לעבוד ע"ז, כי נפש ישראל וגופם מנחלת הקב"ה] - אגדות א' 71

תפילין צריכים גוף נקי – [להיות מסולק מעכירות הגשמית] - נצח 49 (ז)

תפילין צריכים גוף נקי – [צ"ע מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? כאשר ידע שצפוי למות אם יראהו קסדור, למה הניח ויצא לשוק? אלא דרך המתפחד שיצטרך לנקביו (כמו אצל אסתר "ותתחלחל", מגילה טו.) ואזי אסור להניח תפילין. והוא לא צפה שיארע לו כך. אבל נהיה לו כך רק אחרי שיצא לשוק וראה לקסדור. ולכן הביאו חז"ל סיפור זה דוקא ליד דין "צריכים גוף נקי" ואמרו עליו שהוא ידע ליזהר בזה ולחלוץ כשיש צורך. ובכן, אירע לו נס] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים, סוף פרשת בא; חידושי מהרי"ל דיסקין; וכן כתב שו"ת זקן אהרן (וואלקין) ח"ב סי' ג'; וכ"כ בפי' סביב ליראיו (על ספר יראים, סי' ה ס"ק א')

גזרו כל המניח תפילין על ראשו ינקרו את מוחו – [כי שם מקום הנחת התפילין] – מהרש"א

גזרו כל המניח תפילין על ראשו ינקרו את מוחו – [טעם למה לא גזרו על תפילין של יד, כי ראו כל עם הארץ שם ה' נקרא עליך הוא דוקא בשל ראש (מנחות לה:) ולכן רק על זה הקפידו הגוים]

מה בידך? א"ל כנפי יונה וכו' משום דדמיא כנסת ישראל ליונה – [חז"ל דרשו זאת כי מלת "יונה" כמיותרת, דדי לו לומר "כנפיים" ולא להוסיף על זה] – מהרש"א ד"ה מאי שנא כנפי יונה

מה יונה כנפיה מגינות עליה – [הדימוי ליונה, כי אמרו במדרש (בראשית רבה, לט) בשעה שהיא פורחת ויגיעה אינה נחה על גבי הסלע, אלא פורחת באחת ונחה בכנף השניה (לפי הבנת התוספות, שבת מט ע"א ד"ה כנפיה מגינות). כך ישראל היגעים בגלותם, אע"פ שחלק מהם אינם זהירים במצוה מסוימת אבל ממשיכים לשמור מצוה אחרת. לדוגמא, גם מי שאינו שוקד בלימוד תורה הוא נזהר לתת כספים לעניים או מצוה אחרת. שלא כשאר אומות בעת צרתם נוטשים כל תרבותם] – אורח ישרים, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" על ברכות נג ע"ב