אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף קמה ע"ב

מפני מה עופות שבבבל שמנים? -

כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהם – [והיא מארץ ישראל] – רש"י

מפני מה מועדים שבבבל שמחים? מפני שהם עניים – [וכל השנה אין להם שמחה בצאכל ומשתה ואין להם מרגוע ממלאכה] – רש"י

מפני שהם עניים – [עיקר שמחה במועד לאנשים ביין (פסחים קט ע"א), ובארץ ישראל היין מצוי להם] – מהרש"א

מועדים שבבבל שמחים – [כי יש להם יו"ט שני של גליות] - בן יהוידע על פסחים קט. (ד"ה והא דהקדים)

מפני מה ת"ח שבבל מצויינים (בלבושים נאים) –

לפי שאינם בני תורה – [אינם בני תורה כל כך לכבדם כבני א"י מחמת תורתם, ומכבדים אותם מחמת לבושיהם שנראים חשובים] – רש"י (הוסיף "ישמח משה", פרשת וישב, ד"ה וישראל אהב את יוסף וכו' ע"פ גיטין נב ע"ב על ההוא אפוטרופוס שלבש בגדים יפים מכספי היתומים, כי היכי דלישתמעון מיליה. כך ת"ח שאינו יודע מספיק בתורה לובש בגדים יפים כדי שהבריות ישמעו בקולו)

לפי שאינם בני תורה - מאור ישראל

מפני מה (נכרים) בבליים מזוהמים? -

אמור לחכמה אחותי את – [תהיה החכמה מבוררת לו ולא מפני ספקותיו יטה לכמה צדדים, ואז היא מחוברת לת"ח. ומדוע לשון "אחות" דוקא] - אגדות א' 77; אגדות ג' 132; נתיב ח"א 190 (דין, ב); גור אריה, דברים ו, ז

אמור לחכמה אחותי את - גר"א (דברים (יג, טו) ישעיה (א, יז) שה"ש (ג, יא) משלי (כב, יב)

אמור לחכמה אחותי את - ערוך לנר (לסנהדרין ז:)

עופות בבבל שמנים, מפני שלא גלו – [מקומו של דבר הוא חיזוקו. וכן באדם. ומדוע אדם הגולה מתכבד במלבושיו] - אגדות א' 77-78

חוץ מן קולייס אספנין - אגדות א' 77

נ"ב שנה – [למה חז"ל דרשו כאן גימטריא] - פתח עינים

מפני מה מועדים שבבבל שמחים? מפני שלא היו באותה קללה "והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה" (הושע ב, יג) – [צ"ע אם כן גם חדשש ושבת לא ישמחו? וכיצד דייקו מפסוק זה] – מהרש"א

חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי – [דוקא אלו "שלכם" לשם תאוה, אבל במועדים שהם מועדי ה', שנהנים מהם לכבוד ה', אינם לטורח] – מהרש"א

מטריחים אותי לידע איזה גזרה קשה אביא עליהן – [אין פירושו שה' ידע (לשון קל, אלא לשון הפעיל, ניקוד פתח תחת היו"ד, ליידע לאחרים), כלומר שהבריות ידעו לפני בוא הגזירה, כדי שישובו בתשובה ויבטלו את הגזירה] - בניהו ד"ה חדשיכם; [או שמדובר שידעו ישראל איזו גזירה תהיה (וכן פירש ר"מ אלשיך] - בן יהוידע

אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריא וכו' בעל זמורה - גליון מהר"ץ חיות

ת"ח שבבבל מצוינים (בבגדים לבנים) לפי שאינם בני מקומם – [כי כאשר האדם נמצא במקומו, אינו צריך לחפש כבוד] - אגדות א' 78

ת"ח שבבבל מצוינים (בבגדים לבנים) לפי שאינם בני מקומם – [כי אנשי בבל רובם אינם בני תורה, ולא ידעו להעריך לת"ח. אבל מפני בגדיהם המצויינים זכו לכבדם. והוא הדין לטעם"שאינם בני מקומם", שבאו ממרחקים ואין המון העם יודעים לכבד אותם כראוי] – בן יהוידע, על בבא מציעא לג.

במתא שמאי - צדקת הצדיק, רסג

ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה – [כי באו ממקום אחר, ולכן היו מחדשים בתורה. מה שאין כן בני א"י שלא גלו] - אגדות א' 78

מפני מה (נכרים) בבליים מזוהמים? מפני שלא עמדו על הר סיני -


דף קמו

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – מורה נבוכים ח"ב פרק ל

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – כל בו (ביאור על אגדות) (מוזכר ע"י מהרש"א, על ע"ז כב ע"ב)

נחש בא על חוה – [כלומר יצה"ר נהיה ל"בעל הבית" על הגוף] - אגדות א' 78

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – [שיהיה גם האדם ככל שאר הנבראים להיות דבק בו צד הטומאה עד שבאו ישראל להר סיני שאז פסקה זוהמתן וחזרו להיות בצלם אלהים כמ"ש אני אמרתי אלהים אתם] – מהרש"א על יבמות קג ע"ב ד"ה בשעה שבא נחש על חוה

בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא – [אותו זוהמא שהטיל בחוה היא הסיבה להולדת הרשעים] – מהרש"א, שבת קמו ע"ב ד"ה עד ג' דורות

נחש בא על חוה - גר"א על אסתר א, ט ע"ד פשט

הטיל בה זוהמא - נפש החיים א, ו הגהה ד"ה וזה היה קודם החטא

פסקה זוהמתן – מורה נבוכים, ח"ב פ"ל

פסקה זוהמתן - אגדות א' 78

פסקה זוהמתן - עמק יהושע (הליר) ב, ז

פסקה זוהמתן - פרי צדיק (ח"ב 54 פדיון הבן, א'); ישראל קדושים 122 [יישוב איך אלו ואלו דברי אלהים חיים]

גרים, אע"ג דאינהו לא הוה, מזלייהו הוה – [אבל בני ישראל בני האבות, אותם של דורות העתידים להיות, היו נשמותיהם שמה בהר סיני, ולא רק מזלייהו] – מהרש"א

דף קמז

קפחו י' שבטים – [כי החומרי מתנגד אל הדבר הנבדל] - אגדות א' 78

החרש היה לבם – דרך חיים 191 (פ"ד, הוי גולה למקום תורה); אגדות א' 78

ע"ע מדרש קוה"ר ז' (העושק יהולל חכם) ואבות דר' נתן (סוף י"ד)

הוי גולה למקום תורה - אגדות א' 79

שקייני מן דיבחא עד עצרת - גור אריה, במדבר כב, כח

שקייני מן דיבחא עד עצרת - בני יששכר (חודש אייר, מאמר א ס"ק ה)

דף קמח
לאו בדינא גרבתיך - ראב"ע היה שקול ככל חכמי ישראל (אבות פ"ב דברי אבא שאול) ואעפ"כ הפסיד לעצמו במה שלא בא לבית המדרש (שבת קמז:). וכאן ממשיכה הסוגיא לבאר שת"ח גדול חייב לבוא לביהמד"ר לא רק למען עצמו אלא גם למען תועלתם של השומעים