מקורות לפרק

דף נט

ירושלים של זהב - גר"א על שה"ש א, י. ועל משלי א, ט

ירושלים של זהב – [צ"ע משום מה הוסיף המלים "כדעבד ליה רביעקיבא לדביתהו"? אלא היו ב' סוגים לתכשיט זה, האחד נשלף בידיים מהראש והאחד לא. ורק אסור זה הנשלף] - בן יהוידע ד"ה ועוד נ"ל בס"ד מה שהוצרך

לוי - מהרש"א על כתובות קג ע"ב וע"ע ברכות יח ע"ב מעשה באבוה דשמואל

לוי – [מפני מה לא ישב לוי ללמוד אצל רבי חנינא? כי חשש פן יהיה לו קפידא עליו ויענישנו וכו'] - בן יהוידע

דף סא
חולץ נעל בשמאל – [כדי להעלות על לבו שרשי האמונה והיחוד] - מאירי

תפילין בשמאל – [כי הימין מתפשטת הלאה, אבל השמאל דבקה בגוף האדם. וכן הנעל אינו כשאר המלבושים, כי קשור בו] - אגדות א' 37

דף סב

נשים עם בפני עצמן - תוספת ברכה, דברים לב, כא

ג' מביאים לידי עניות – [כי העושר מביא כבוד לאדם. וכאשר האדם נוהג בזיון בעצמו, מרחיק ממנו העושר והכבוד] - אגדות א' 37

משתין מים לפני מטתו ערום (מביא לידי עניות) - מאירי

משתין מים לפני מטתו ערום (מביא לידי עניות) – [דבר זה הוא בזיון גמור] - אגדות א' 37

אנא משאי מלא חפני מיא -

יען כי גבהו בנות ציון - מדרש איכ"ר ד'

יען כי גבהו בנות ציון, שהיו מהלכות בקומה זקופה – [כי לשון "גבהו" משמע שהיו עושות עצמן בגבהות] – מהרש"א

שהיו מהלכות בקומה זקופה –

ומשקרות עינים –

ותלכנה נטויות גרון – עיין מהרש"א הביא גירסא מתקונת יותר מילקוט שמעוני

ומשקרות עינים – [ב' פירושים. לשון סיקרא, זהו חומר יפוי לעיניים, וגם לשון הבטה, סקירה אחת] – מהרש"א (ע"פ רש"י לישעיה ג, טז)

וברגליהם תעכסנה-

מקום שהיו מתבשמות בו, נעשה נמקים –

אנשי ירושלים אנשי שחץ היו –

דף סג

עצי ירושלים של קינמון היו – [כי ע"י ריח טוב יש סגולה ללימוד התורה. "חמרי וריחני פקחין" (הוריות יג ע"ב)] - בן יהוידע

אין בין עוה"ב לימות המשיח אלא – [צ"ע הרי כתבו התוספות כי לשון "אין בין" איננו דוקא. והיישוב לזה] - בן יהוידע ד"ה והנה על חתיכת נייר מצאתי

אין בין עוה"ב לימות המשיח אלא – [גם רב וגם שמואל צודקים. שמואל מדבר מבחינת תחילת הגאולה בסילוק ידי גוים מעל צוארינו, ורב מדבר על סוף הגאולה השלימה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד – [אין כוונתו בלבד שיסולק שיעבוד מלכיות מישראל, אלא יותר מזה שכל המלכיות יהיו משועבדים לישראל] – ר"י אברבנאל, ישועות מלכו, עיון השני, פרק ז ד"ה ואמנם אמרו אלא שיעבוד מלכויות

ע"ע ברכות לד ע"ב

כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלוקים זולתך –

"חגור חרבך על ירך, הודך והדרך" (תהלים מה, ד) – [הוד בעוה"ז. הדר לימות המשיח. כאשר הוא לבוש החרב גם לימות המשיח, הוא מתיפה בזה שאינו משתמש בה למרות שהחרב צמודה לגופו] - בניהו ד"ה תכשיטין הן לו

"חגור חרבך על ירך, הודך והדרך", ההוא בדברי תורה כתיב – [הוי זהיר לחזור על משנתך שתהא מוזמנת לך בשעת הדין להביא ראיה, כחרב על הירך, גבור. לנצח במלחמה והוא הודך והדרך] – רש"י

אל תקרי "והדרך" אלא "וחדדך" – [הדר וכבוד יש לו לבן אדם לא מפני מה שה' חנן אותו, כי זו היא מתנת ה' ואין לאדם כבוד מזה. אבל תקרא "וחדדך" מה שהוא מחדש בתורה, ע"י עיון ועמל בזה יש לו כבוד והדר. וזה ע"פ מאמרם כי אוקמי גורסא (כח הזכרון המדויק) הוא רק סייעתא מן שמיא, אבל "לחדודי" מגיע האדם ע"י יגיעתו (מגילה ו ע"ב) ובזה יש לכבדו] – אמרי אמת, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (שמא כוונתו לספרו של ר' יהודה ליב איגר, לובלין תרס"ב; או לספרו של ר' יחיאל מיכל גולדשלג, פיעטרקוב, תרפ"א)

"והלך בדרכי לבך" (קהלת יא, ט), עד כאן לדברי תורה - הנצי"ב, (במדבר טו, מא)

כד הוינא בר תמני סרי שנין – [יש ללמוד מקרא, משנה, הלכה ואגדה, ג' שנים לכל מקצוע. כיון שמתחילים בגיל שש, מדובר כאן שהגיע בסוף י"ב שנה הנ"ל להיות בן י"ח] – עיון יעקב

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – [כי פשט הוא קרוב ומוקדם להבנה לפני הדרש] - אגדות א' 38

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – [והדרש שדרשו הוא רק עומק הכתוב] - באר הגולה 48 (סוף ג')

אין מקרא יוצא מידי פשוטו - גליון מהר"ץ חיות (ויש להגיה בדבריו: שו"ת רשב"א ח"א)

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – [תמיד ידע שיש פשט, אלא היה חושב שלפעמים נכתב הפשט כדי ללמד על הנמשל, ולא ידע כי גם בלי נמשל הפשט הוא תמיד נכון] - בניהו ד"ה ולא הוה ידענא

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – המקרא והמסורה, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תשמ"ט), עמ' נו-נט

ליגמר איניש והדר ליסבר – [כי זהו הלימוד הראשון, עוד לפני שיסבור האדם סברא] - אגדות א' 38

ב' ת"ח המחדדין זה לזה - צדקת הצדיק, קפח

שני ת"ח המחדדין זה לזה בהלכה -

אל תקרי והדרך אלא וחדדך - קורא באמת, ברכות, פסקא ח'

יכול אפילו לא לשמה? תלמוד לומר "על דבר אמת" – [כי יש המחדדים עצמם בפלפול של הבל, וזה נקרא לא לשמה] – מהרש"א

יכול אפילו לא לשמה? תלמוד לומר "על דבר אמת" – [הבריות מושפעים ביותר מדברי הרבים ומחשיבים דבריהם לאמת, יותר ממה ששומעים מהיחיד. אבל זה רק אם הרבים לומדים ומעיינים לשם שמים. אבל אם הם מן "המנצחים" העומדים על דעתם ואינם מודים על האמת, דבריהם לא יתקבלו] – אהל יעקב, מגיד מדובנא, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יכול אם הגיס דעתו? – [לא ילמד כדי לקפח את חברו, אלא בדרך ענוה] – מהרש"א

יכול אם הגיס דעתו – [צ"ע כיצד סלקא דעתיה שיתגאה? אלא מדובר למאן דאמר שלתלמיד חכם מותר שמינית שבשמינית (סוטה ה.)] – בן יהוידע

זוכים לדברים שנאמרו בימינה של תורה - גר"א (משלי (ג, טז) וכן (כא, כא)

זוכים לדברים שנאמרו בימינה של תורה - צ"ע הרי עד כאן כבר זכו לתורה? (כאמור לעיל). אלא יזכו לאותה תורה המיומנת, תורת הסוד] - בן יהוידע ד"ה ואם עושים כן

זוכים לדברים שנאמרו בימינה של תורה -

מיימינים בה – [כי העליון כולל כל מה שתחתיו. אם עוסק בתורה מצד מעלתה העליונה, יזכה גם לשאר הברכות שהן פחותות ממנה] – דרך חיים 179; [כיון שמתעלה לחיי עוה"ב הנקרא "אריכות ימים" יזכה גם לאריכות ימים בעוה"ז] – דרך חיים 309; [ימין הוא כינוי לעילוי. ע"י התורה מתעלה האדם] - אגדות א' 38-39; [שאם מת מיתה טבעית לא נחשב מיתה, כי יחזור להיות חי] - הקדמה ראשונה ל"גבורות השם" עמ' ג (העיר הרב יהושע הרטמן, שהרעיון הוזכר גם ברש"י (ויקרא יח, ה) "וחי בהם: לעולם הבא. שאם תאמר בעוה"ז? והלא סופו הוא מת")

מיימינים בה - גליון ר"י עמדין

אורך ימים בימינה – [דרשו כך כי לא כתוב "אורך שנים"] - דברי שאול

ת"ח הנוחין זה לזה - אגדות א' 39

ת"ח הנוחין זה לזה - של"ה דף סו. (שער אותיות, ח')

אין "דיבור" אלא נחת - - מהרש"א על מכות יא ע"א

אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – ברכות ו ע"א

כל העושה מצוה כמאמרה – [הפסוק שהביאו "שומר מצוה לא ידע דבר רע", כלומר ממתין ומצפה לקיימה, כמו "ואביו שמר את הדבר". גם כאן "כמאמרה" מבטא בפיו שרצונו לקיים המצוה, ואז סט"א לא יוכל לעכב בעדו] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק יא

כל העושה מצוה כמאמרה – [כי השומר מצוה, ה' שומר עליו מפגעי העולם] - נתיב א' 71 (תורה, טז); - [כלומר קיום המצוה בכל דקדוקיה, ללא חסרון] - אגדות א' 39

כל העושה מצוה כמאמרה - תורה תמימה, קהלת ח פסוק ה (ס"ק יט); תוספת ברכה, שמות ו, ו

אין מבשרין אותו בשורות רעות – [אפילו קול בשורה שהתבדתה אח"כ, והצטערו בחנם] - בן יהוידע

אפילו הקב"ה גוזר גזירה, הוא מבטלה – [המקיים מצוה כמאמרה, הוא מופשט מהחומרי לגמרי, ונמצא עם הש"י לגמרי. ולכן יכול לבטל גזירות ולהעמיד העולם] – אגדות א' 40

ב' ת"ח המחדדין זה לזה – [ע"י שהם שנים מגיעים הם לשכל עליון. ואז גם מצליחים במעשיהם] - נתיב א' 27 (תורה, ו); [מגיעים אל מעלה שאין בכח האדם לעשות מעצמו] - אגדות א' 38-40

חשב לעשות מצוה – [כי גוף המצוה שייך לעולם הגשמי. אבל שכר המצוה לפי דעתו ומחשבתו, ולא לפי גוף המעשה] - אגדות א' 39

אפילו חשב לעשות מצוה – [צ"ע מאי לשון "אפילו" שייך כאן? אלא ברור שהלומד במחשבה בלבד, בלי ביטוי שפתיים, יש לו שכר של "והגית בו יומם ולילה". אבל שמא בחושב לעשות מצוה אין לו שכר? לכן אמר "אפילו" במצוה גם כן יש לו שכר] - בן יהוידע

ת"ח המקשיבים זה לזה – [שכל אחד מהם איננו סומך על עצמו עד שמקשיב מה אומר חברו] – עיון יעקב

ואם אין עושים כן גורמים לשכינה שתסתלק מישראל -

המדגילים זה לזה – [מקשים ומכחישים זה לזה בהלכה] – ערוך, ערך א' של דגל, ומלשון ערבית וענינו להכחיש [פירש רבנו תם (ע"ז דף כב ע"ב תוספות ד"ה רגלא בחבריה) שהוא מכזב דברי חברו ואומר שלא עמד על עיקרו של דבר, אפילו הכי הקב"ה אוהבם]

המדגילים זה לזה – [מאספים זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו, הואיל ואין לנו רב ללמדנו] רש"י [והוא ע"פ ערך ב' של "דגל" בערוך, מלשון מקרא, והוא נס (בד) שמניפים על ראשיהם גדוד אנשים, וכן כינוי לקבוצה הנאספת יחד ונקראת ג"כ "דגל", כמו "דגל מחנה יהודה" (במדבר ב, ג). ונרמז בדברי מהרש"א כאן: "ואינו יוצא ממשמעו" וכו']

המדגילים זה את זה – ["כל שאפשר לו לאדם ללמוד מזולתו ילמוד, שהקבלה (מהדורות הקודמים היא) עיקר החכמה ושורשה, ובסיבתם יסתלקו השיבושים והמחלוקות"] - המאירי

המדגילים זה לזה – [כלומר הם חסרים בתורה, ואעפ"כ הם עוסקים בתורה בשביל אהבת התורה] - אגדות א' 40

המדגילים זה לזה – [מכחישים זה את זה, כלומר מגדיל את הקושיא כדי להחכים את חברו בתורה] - בן יהוידע ד"ה והנה צריך להבין דברי הערוך

גדול המלוה מן הנותן צדקה - נתיב א' 171 (צדקה, ב); [כי הזקוק לקבל מידיו של אחר, זהו חסרון גדול. משא"כ הלוואה שאח"כ מחזיר מה שקיבל] - אגדות א' 40

חסיד עם הארץ, אל תדור בשכונתו – עיין מו"נ ח"א תחילת פנ"ד, ח"ג סוף פנ"א

חסיד עם הארץ, אל תדור בשכונתו – [כי עם הארץ אוסר את המותר ומתיר את האסור, ואם יראה אותך עושה לא כמוהו, יהיה בעיניו כחילול השם. ומזה צריך אתה להתרחק] - בן יהוידע

ת"ח נוקם ונוטר כנחש – [אמנם אינו חסיד, אבל הוא ת"ח. אבל עם הארץ שהוא חסיד, חסידותו נמשכת משטותו וחוסר ידיעתו, עוד תמשך מזה רע] - אגדות א' 41

ת"ח נוקם ונוטר כנחש - פתח עינים (חיד"א), על יומא דף כג ע"א

ת"ח נוקם ונוטר כנחש - גליון מהר"ץ חיות (ויש להגיה בדבריו: יומא עה ע"א, גר"א על משלי כז, יז)

ת"ח נוקם ונוטר כנחש - צדקת הצדיק, מז

חגרהו על מתניך – [ולא אמר "תדבק בו", אלא כמו חגורה שהוא בהפסק בגד בינו לבשרך] - בן יהוידע, ד"ה אם ת"ח נוקם ונוטר

אם עם הארץ הוא חסיד, אל תדור בשכונתו – [אם תראה ממנו חסידות, אל תאמין לו, והרחק עצמך ממנו] – מהרש"א

אם עם הארץ הוא חסיד, אל תדור בשכונתו – [אע"פ שעושה עצמו כחסיד, אין תוכו כברו, כי 'לא עם הארץ חסיד' (אבות, ב) וכו' כדאמרינן בפסחים (מט:) שאסור להתלות עמו, כי על חייו לא חס, על חיי חברו לא כל שכן] – עיון יעקב

מגדל כלב בביתו, מונע חסד – [על פחיתותו של הכלב כיצור (ע"ע רשימה ב"אוצרות מהר"ל", ערך: כלב)] - אגדות א' 41

מגדל כלב בביתו, פורק ממנו יראת שמים – [כי בעל הבית סומך על שמירת הכלב, ולא סומך על הקב"ה] - בן יהוידע

מגדל כלב בביתו, מונע חסד - [צ"ע מב"ק טו: ושם הביאו פסוק מהתורה! אלא שם מדוברבכלב רע, וכאן בכלב שאינו רע, אלא שהאורחיםהבאים לביתו אינם יודעים זאת והם נבהלים ממנו] – מהרש"א

מגדל כלב בביתו, מונע חסד - [צ"ע מבבא קמא טו: ושם הביאו פסוק מהתורה! אלא שם מדובר בכלב משוטט ולא קשור בשלשלת, ובסוגייתנו מדובר אף הקשור בשלשלת] - אור הישר

מונע חסד מתוך ביתו וכו' ויראת שדי יעזוב – [כי סומך על הכלב שישמור את ביתו, ואינו סומך על המזוזה, אשר שם "שדי" כתוב עליה] – מהרש"א

דף סד

כומז, זה דפוס של בית הרחם וכו' כומז [נוטריקון] כאן מקום זימה – [טעם שחז"ל דרשו המלה, כי אין בלשון הקודש מלה מיוחדת לדברי ערוה] – גור אריה, שמות לה, כב (מהד' מכון ירושלים, פסקא יז, עמ' תקא)

"ונקרב את קרבן ה', איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד, טבעת עגיל וכומז" (במדבר לא, נ) עגיל זה דפוס של דדין, כומז של דפוס של בית הרחם – [סדר הדברים המנויים במקרא הם לפי סדר פיתוי יצר הרע להסתכל בנשים. בתחילה מתחיל להביט באצעדה וצמיד שהם מעל ללבוש שעל הזרוע והצואר. ואח"כ באצבע שלה, שזה ממש גוף שלה. ואח"כ במקום דדים שלה, ואח"כ עוד גרוע מזה למטה. עבירה גוררת עבירה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור עבירה לא יצאנו – [מהו לשון "אם"? האדם יודע בעצמו אם עבר מעשה עבירה בפועל או לא. אלא יש החוטא בהסתכלות ממושכת, ויש החוטא בהרהור חולף אחרי ראיה בעלמא. אמרו לשון "אם" על החלק הראשון, שבזה אפשר שלא שמו לב לכך] - בן יהוידע

מידי הרהור לא יצאנו - מאור ישראל

מפני מה הוצרכו בני ישראל שבאותו הדור כפרה – [הלשון תמוהה, מדוע אמרו "שבאותו הדור"? אל עדיין לא קבלו ערבות זה על זה עד שעברו את הירדן (רש"י, דברים כט, כח) ולכן תמהו על מה הצטרכו כולם לכפרה] – בן יהוידע

מפני מה מנו תכשיטין שבחוץ - בן יהוידע

המסתכל באצבע קטנה – [נואף בעיניו נקרא נואף] - ויק"ר כג, יב

המסתכל באצבע קטנה – [כל זה מדובר כשמכוין להסתכל בה כדי ליהנות] - אגדות א' 41; נתיב ב' 114 (פרישות, ב)

המסתכל באצבע קטנה – [כי הדרך להניח שם טבעת וקישוט] - בן יהוידע

לא יחדל אביון - ריטב"א

והדוה בנדתה - מאור ישראל

דף סז

יומא קמא ליחרק ביה פורתא ולימא 'וירא מלאך ה' אליו' למחר לימא 'ויאמר משה אסורה נא ואראה' - [צ"ע הרי אסור להתרפאות בדברי תורה? (שבועות טו ע"ב)אלא שהיסוד הוא שמפני מחלת הנפש, באות מחלות הגוף. וברפואת הנפש, יתרפא הגוף. וכאן שהוא לומד תורה, ולומד לתקן מדותיו ומעשיו, יש לתלות שיתרפא ממחלות הגוף. וביאור מה הם הלימודים משלשה פסוקים הללו] – מהרש"א

בני מלכים הם - גבורות 274 (סא)

בני מלכים הם - פרי צדיק ח"ב 239, החודש, ז'

דברי רפואה אין בהם משום דרכי אמורי, מסמר צלוב – מורה נבוכים, ג, לז

דברי רפואה אין בהם משום דרכי אמורי – ["מצד שהיו ההמון באותו זמן בטוח באותם הענינים היה טבעם מתחזק ונמצא מצד ההרגל עזר טבעי להם"] – מאירי. ונ"ל המעתיק זהו הנקרא בלשון זמננו "אוטו-סוגסטיה"

דברי רפואה אין בהם משום דרכי אמורי - שו"ת רשב"א ח"א תיג

דברי רפואה אין בהם משום דרכי אמורי - גליון מהר"ץ חיות

גד גדי וסנוק - מהרי"ק, שרש פח

גד גדי וסנוק - ס' חסידים, סי' תנח

שחטו תרנגול - צוואות בתחילת ספר חסידים ס"ק נ', והערות מקור חסד שם
שחטו תרנגול - מאור ישראל

דרך האמורי - ע"ע רמב"ם פירוש המשניות, שבת סוף פרק ששי

חמרא וחיי לפומא דרבנן – [כיון שהכוס הוא גם סימן לפורענות, צריכים לעורר ברכה ע"י ברכת "לחיים"] - אגדות א' 41

חמרא וחיי לפומא דרבנן, חיי וחמרא וכו' – [אמר רבי עקיבא לרבנן, חמרא וחיי אם תשתו כשיעור ולא יותר, יביא לכם חיים. אבל גם אם תשתו יותר מהראוי, ברך אותם לחיים שזה לא יזיק להם. וכאן בסוף דבריו הוסיף מלת "ותלמידיהון", כי הם הנוהגים להוסיף בשתייה יותר מדאי] – מהרש"א (נ"ל המלקט שיש לפרש (שלא כדברי מהרש"א) איזה מוסר השכל גם בסוף דבריו. "חיי וחמרא": אם תשתו יותר מדאי החיים מוגבלים ומקוצרים, כי החמרא קיטע אותם, ולכן "חיי וחמרא" בלבד)

חמרא וחיי לפומא דרבנן, חיי וחמרא וכו' – [צ"ע למה כפל הדברים? ולמה הפך סדר המלים?] - בן יהוידע, ד"ה ובאופן אחר נראה לי בס"ד

חמרא וחיי לפומא דרבנן - אמת ליעקב

חמרא וחיי לפומא דרבנן - מחקרים בדרכי התלמוד, הרב ראובן מרגליות (מוסד הרב קוק, עמ' ח)