מקורות לפרק

עין תחת עין, ממון - מכלתא, משפטים, והמלבי"ם שם (ס"ק צא)

עין תחת עין, ממון – ["והכלל, לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל וכו' [ופשוטו של מקרא] עין תחת עין, ראוי להיות עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו"] - ר"א אבן עזרא (שמות כא, כד). דיוק דבריו כי כך "ראוי" ולא שמעוורים בפועל את המזיק

עין תחת עין, ממון – מורה נבוכים ח"ג, פרק מא

עין תחת עין, ממון – תורה תמימה, במדבר לה, לא (פסקא עג)

דף פה

אסיא רחיקא, עינא עוירא – [רופא הבא ממרחקים, מחמת מהירותו לשוב לארצו הוא נותן סמים חזקים למהר הרפואה, ולפעמים הוא מזיק ע"י זה. פירוש נוסף: הרופא הבא ממרחקים אין אנו בטוחים שהוא מומחה, הוא מעוור עיני כל שומעיו ע"י שמשבח את עצמו, מרמה אותם על ידיעותיו, ולבסוף מזיק לחולים] - מאירי, חיבור על התשובה, ח"א, פ"ד עמ' 103-104

דף פו
המבייש והמתבייש - תורת חיים דף צ' ד"ה התוקע לחברו

דף פז

סומא פטור מהמצוות - יערות דבש (ח"ב עמ' קנד, דרש ט')

גדול המצווה ועושה – [כי עושה ב' פעולות טובות. א' עצם המעשה הטוב; ב' הוא מכוין לעשות רצון אביו שבשמים. אבל שאינו מצוה ועושה מקיים רק חצי הראשון] – עיקרים, מאמר ג פרק כח

גדול המצווה ועושה – [הטעם שהוא גדול יותר, מפני מה שהקב"ה חפץ שיעשה את המצוה] - אגדות ב' 139; תפארת ישראל, 63 (כ); גור אריה, ויקרא כג, כב

גדול המצווה ועושה - הגהת ר"י עמדין

גדול המצווה ועושה – [מי שאינו מצווה ועושה לימודו בתורה הוא מועיל רק להסיר את הרע שבמדותיו. לכן גוי הלומד תורה הרי הוא ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים להסיר חטא בלבד (ולא להקנות מעלות). אבל המצווה ועושה קונה יקר ומעלה ורוממות ודבקות אלוקי] – משך חכמה, בראשית כב, יט "וישב אברהם אל נעריו"

דף צא
ציער עצמו מן היין - תורת חיים

שכיב על דקץ תאינתא בלא זימניה - דרכי תשובה (הג"ר צבי הירש שפירא, סי' קט"ז ס"ק נא)

דף צב

ציערו, אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו (מחילה) - נצי"ב בראשית כ, ז

אשת נביא בעי אהדורי, אשת אחר לא בעי אהדורי? - תורת חיים

אשת נביא בעי אהדורי, אשת אחר לא בעי אהדורי? – [כי אבימלך יטען איך אפשר לפייס את הבעל אם יחשוב שנגעתי בה? ענה לו ה' "כי נביא הוא" ויודע שלא נגעת בה] - בן יהוידע (ד"ה אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו)

אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו? –
בן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד –

שתי עצירות הללו, למה? -

כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה – [צ"ע הרי הבטיחו ה' על זה עוד קודם שהתפלל על חברו?] - אגדות ג' 13

כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה – [חבריו של איוב נענשו מפני "החושד בכשרים לוקה בגופו" (שבת צז.) ואיוב נענה מיד שהתפלל עבורם, עוד בטרם נתרפאו הם] – מהרש"א

כל המבקש רחמים על חברו וכו' הוא נענה תחילה – [לא כתוב "ייענה תחילה" אלא כבר נענה עוד לפני שהתפלל, בבחינת "טרם יקראו ואני אענה"] - בינה לעתים, עת הזמיר, דרוש סב, דרוש ב' לתפלה (תיג)

כאשר אמר אברהם על אבימלך – [קושייא על דברי התוספות כאן] – מהרש"א (נ"ל המלקט: כבר כתב החיד"א שאין להקשות מתוספות במסכת זו על תוספות במסכת אחרת, כי נאספו ממחברים שונים)

אמרי אינשי - פתח עינים

אמרי אינשי - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 81; דובר צדק 153; פוקד עיקרים 52; פרי צדיק (ח"ב 218 ויקהל, ג' – [לכל "אמרי אינשי" יש שרש בתורה]. אמר המעתיק: יש ב"מכלול המאמרים והפתגמים", הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' 237 ואילך מאה ושבעים מאמרים בתלמוד ומדרשים המתחילם "אמרי אינשי")

מנא הא מילתא דאמרי אינשי – [כי כל דבר מוסר, משלים או הנהגה טובה, נרמזו בתורה] – חיד"א, מדבר קדמות, ערך: תורה, פסקא יא (כן מצאנו "מנא הא מילתא” בסנהדרין ז ע"א)

בהדי הוצא לקי כרבא, עד אנה מאנתם? – [כיצד משה הוא נמנה עם כלל ישראל] - אגדות ג' 13

בהדי הוצא לקי כרבא - צדקת הצדיק, פז

בהדי הוצא לקי כרבא – [המשיל את הרשע לקוץ, שאין הנאה ממנו אלא בשריפתו. כך הרשע מיתתו הנאה לו והנאה לעולם. והמשיל הצדיק לכרבא, לשון נער, כמו שאמרו על שאול "בן שנה שאול במלכו", כבן שנה שלא טעם טעם חטא (יומא כב:)] - בן יהוידע

מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא? וכו' מהכא: "עד אנה מאנתם לשמור מצותי חוקותי ותורותי" (שמות טז, כח). ומדוע לא הביאו ראיה מהפסוק "לך רד כי שיחת עמך" (שמות לב, ז) ופירשו חז"ל: "כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל? ועכשיו ישראל חטאו, אתה למה לי?" (ברכות לב ע"א) אלא הביאו סמך מהפסוק המוקדם בתורה] - אור הישר

ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז, ב) – [לשון "מקצה" הוא לשון מוקצה, הפחותים שבהם] – מהרש"א

שבטים הוכפלו בשמות – [בין לדיעה חזקים היו ובין לאומר חלשים, כפל השם הוא סימן לחיזוק] - אגדות ג' 13; גור אריה, בראשית מז, ב

שבטים הוכפלו בשמות – [אם חלשים הם, מדוע שלח עמהם את יהודה הגיבור?] - בן יהוידע

שבטים הוכפלו בשמות - תורה תמימה, בראשית מז, ב (ס"ק א)

עצמותיו של יהודה – [חז"ל דרשו סמיכות ראובן ליהודה, כי משה היה צריך להזכיר את לוי מיד אחרי ראובן] - מהרש"א מכות דף יא ע"ב ד"ה יחי ראובן

כל ארבעים שנה וכו' היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון - רבנו בחיי על בראשית (מה, כד), וכן דברים (לג, ו כלומר "לפרק קושיתא אליבא דהלכתא")

כל ארבעים שנה וכו' היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון - [הוא הפירוד וההבדל, כלומר הוא היה רחוק מעולם העליון, שהוא עולם האחדות] - אגדות ב' 36

כל ארבעים שנה וכו' היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון -

מי גרם לראובן שיודה? יהודה –

לא הוו קא מסקי למתיבתא דרקיעא –

לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן –

לא הוו סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא –

בתר עניא אזלא עניותא – [מי שהוא חסר, בא אליו חסרון נוסף] - אגדות ג' 14

דף צב ע"ב

וטמא טמא יקרא – [לא די לו נגעו אלא שמבייש את עצמו בעל כרחו] – רש"י

וטמא טמא יקרא – במסכת מועד קטן (ה.) למדו מכאן שמצייניםאתהקברות כדי להרחיק משם הכהנים. כלומר לו די לאבל נזקו אלא שצריך להוציא עוד הוצאות כדי לסייד את הקבר] – מהרש"א

וטמא טמא יקרא – [מכל צרותיו של המצורע, מדוע הזכירו כאן חז"ל את זה? כי על האדם לדבר רק טוב, וכיון שהוא פותח פיו לשטן לקרוא "טמא" (ולא מלה אחרת בלשון סגי נהור) הרי הוא גורם לעצמו נוספות? אלא בתר עניא אזלא עניותא] - בן יהוידע

השכם ואכול בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצינה - מהרש"א בבא מציעא קז ע"ב

שתין רהוטי רהוט – [סגולת המספר ששים] - נצח 39 (פרק ו); אגדות ג' 14

שתין רהוטי רהוט – [מספר ששים אינו בדוקא אלא גוזמא] – אור הישר; מהרש"א על ברכות (נז ע"ב); מהר"ץ חיות, כל ספרי מהר"ץ חיות, ח"א מבוא התלמוד, פרק ל, עמ' שמ

ועבדתם את ה' אלהיכם, זו קריאת שמע ותפלה, וברך את לחמך ואת מימיך –

מחלה זו מרה –

פת במלח וקיתון של מים מבטלן –

חברך קרייך חמרא – [יהא האדם מן הנעלבים, שומע חרפתו ואינו משיב, ואף מודה לחברו] - מאירי

חברך קרייך חמרא – [בזה שהאדם עצמו מודה בגנאי, שוב אין פחיתות במה שחברו מבזה אותו] - נתיב ב' 19 (ענוה, ח); [ועוד, שאם איננו מחזיק את עצמו כחשוב, הקב"ה מסייע לו] - אגדות ג' 14

חברך קרייך חמרא – [אע"פ שלהלן אמר ג"כ "מילתא גנאה דאית בך קדים אמרה", שם מדובר שהוא דבר אמת ונכון, אבל כאן מדובר שאמרו עליו שקר, אעפ"כ יודה] – מהרש"א

חברך קרייך חמרא - דברי שאול

מילתא גנאה דאית בך, קדים אמרה – [כי אם היו מחזיקים אותו תחילה כאיש מעלה ואח"כ נודע שיש בו חסרון ומורידים אותו, זהו גנאי. אבל אם בתחילה אין מחזיקים אותו לחשוב, אין בזה גנאי] - אגדות ג' 14

ויאמר עבד אברהם אנכי -

שפיל ואזיל בר אווזא – [השכל נמצא באדם יותר כאשר הוא שפל] - אגדות ג' 14

שפיל ואזיל בר אווזא - דברי שאול

שתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל – [כאשר האדם צריך לדבר, ורואה הדבר לפניו ואינו משיגו, יש לו צער] - אגדות ג' 14

ולי אני עבדך – [לפי דרך ארץ, יש לאדם להקדים את שמו של חברו לפני שם עצמו. מפסוק זה רואים התרגשות צערו ממה שהקדים את עצמו] - ספר חסידים, תחילת ט"ו
ויביאה יצחק האהלה שרה אמווכו' ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה –

חמרא דמריה וטיבותא לשקייה –

וטיבותא לשקייה - אגדות ג' 14

וטיבותא לשקייה - ר"ח שמואלביץ (ח"ב לה)

דכתיב "וסמכת את ידך עליו וכו' למען ישמעו כל עדת בני ישראל" (במדבר כז, יח-כ), וכתיב "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" (דברים לד, ט) – [הביאו ב' פסוקים, כי כשסמך ביד אחד בלבד הוא הכח לנהל מלחמה, אבל כשסמך בב' ידיו הוסיף בו מעלת החכמה] – מהרש"א

כלבא בכפניה גללי מבלע – [הנאה מהמאכל אינה מפני שהוא טוב, אלא מפני שעל ידו משלים חסרון האדם] - אגדות ג' 14

כלבא בכפניה גללי מבלע –

מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי -

ומשולש בכתובים – [התוספות פירשוהו על ספר בן סירא, ומהר"ל חלק עליהם, ומדובר בספרים אחרים שנאבדו] – אגדות ג' 14

כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו –

כל המחובר לטמא, טמא –

כל המחובר לטהור, טהור –

לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב -

לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו –

קרית חברך ולא ענך, רמי גודא עליה – [אם הוכחת לחברך ולא קבל דבריך, הניחהו להשתקע במעשיו. והוא המשל בדחיית הכותל עליו (אמר המלקט: אע"פ שחז"ל הדריכו להוכיח אפילו מאה פעמים, שם מדובר שהשומע תוכחה הסכים לדבריך אבל שוב נכשל. אבל מלכתחילה דוחה דבריך ואפילו מתנגד נמרצות, הניחהו "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה:)] - מאירי, חיבור על התשובה, ח"א פרק ד דף 105. וע"ע המאירי על בבא קמא (כאן) הכותב: "ואם רואה (המוכיח) שדבריו נשחתים ואינו ראוי לקבל תוכחה, אין צריך להלאות עצמו בדבר זה אלא יניחנו ויפול ברשעו (אמר המלקט: "הלעיטהו לרשע וימות", בבא קמא סט ע"א)

רמי גודא עליה – [כנגד מה שהוא דחה, מגיע לדחות גם אותו] - אגדות ג' 14

"יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך, לא תטהרי עוד" (יחזקאל כד, יג) – [אפשר כי עיקר הוכחה של חז"ל מן סיפא דקרא "עד הניחי חמתי בך"] – מהרש"א

בירא דשתית מיניה – [המתאכזר על מי שהטיב לו, ראוי שיתקלל] - אגדות ג' 14 [אמר המעתיק: זה נרמז בפסוק (משלי יז, יג)]

אי דלית דורא, דלינא. ואי לא, לא דלינא -

אי דלית דורא דלינא – [אין הדעת סובלת שמי שהדבר נוגע אליו לא יטפל בתיקון הדבר] - אגדות ג' 15

כד הוינן זוטרי לגברי, השתא דקשישנא לדרדקי – [ביאור מפני מה בצעירותו האדם הוא בר הצלחה. לא כן לעת זקנותו] - אגדות ג' 15

דף צג

בתר מרי ניכסי, ציבי משוך שנאמר "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים" (בראשית יג, ה) – [דרשת חז"ל מפני המלים המיותרות "ההולך את אברם"] – מהרש"א

המוסר דין על חברו, הוא נענש תחילה – [זה אמור רק כשיש אפשרות לתבוע בבית דין בעוה"ז. וכאשר מעורר מדת הדין ללא צדק, נהפך האבן עליו] - אגדות ג' 15 (כמו שכתבו התוספות שהיה אז בית דינו של שם קיים)

המוסר דין על חברו, הוא נענש תחילה – [גם אברהם אבינו סבל ממה שאשתו מתה, כמ"ש "אין אשה מתה אלא לבעלה" (סנהדרין כב ע"ב) אבל כיון שאברהם לא היה סמוך לה בעת מיתתה, כמ"ש "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", הרי שהיא נענשה זמן מה לפניו] – מהרש"א

המוסר דין על חברו - תורת חיים

המוסר דין על חברו – [צ"ע הרי סוף כל סוף הוא נגזל, ומדוע יענישו אותו? אלא מדובר שלא ניסה לדבר דברי פיוס או להביא מתווך שיפשר ביניהם. ועון זה של "מוסר דינו לשמים" גדול כל כך, שהמתלונן נענש עוד לפני הגזלן] - אור הישר

אוי לצועק יותר מן הנצעק – [כיצד יובן שיהיה לו "אוי" יותר מזה שעשה לו הרעה בתחילה? אלא כיון שגם הוא עצמו עשה בעבר רעות לאחרים, כאשר הוא פותח שערי פורענות מתעוררים גם עליו עונשים על מה שהוא עשה בעבר לאחרים] - בן יהוידע

אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך – [המלה "הדיוט" כאן מדובר על נכרי] – נצי"ב, מרומי שדה, מגילה טו ע"א

אל תהי קללת הדיוט – [כי אפילו אדם הדיוט יש להם חלק בהקב"ה, ואפשר שתתקיים קללתו. ובמיוחד מפני שהוא הדיוט, והוא קרוב אל העדר, יגרום לההעדר (ועיי"ש ביאורו לענין ברכת ההדיוט, מדין של תוספת)] - אגדות ג' 15

אל תהי קללת הדיוט - בן יהוידע

"לעולם" אל תהי קללת הדיוט – [מדוע הוסיפו "לעולם"? אלא אפילו צדיק (כמו יצחק ושרה) יש לחשוש מזה] - בן יהוידע, מגילה כח ע"א

אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך – [כי כל הנמצאים יש בהם חלק בו יתברך, ומשם שואבים כח] - מהר"ל, אגדות ג' 15

אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך – [המלה "הדיוט" כאן מדובר על נכרי] – נצי"ב, מרומי שדה, על מגילה טו.

אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך – [זה מדובר כשיש למקלל טענה צודקת נגד המקולל, כמו אבימלך נגד שרה] - בבא קמא צג ע"א "הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה"

"לעולם" אל תהי קללת הדיוט - קורא באמת, מגילה, פסקא ז' (אל תקרי כסות עינים אלא כסיות עינים)

יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים – [כי ראוי לאדם להחזיק במדת הפשיטות] - אגדות ג' 15; [ולכן בחר ה' בישראל, כי הם נרדפים] - נצח 87 (טו)

יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים – [ולמה לא אמרו לשון פשוט "יהא אדם נרדף"? אלא כיוונו שיהיה מן המסייע את אחרים הנרדפים. או שבאו לומר שאפילו אם יש לו יכולת לרדוף את רודפיו, ימנע מכך] – מהרש"א
ע"ע סנהדרין מט ע"א: "תהא לוטא ולא תהא לאטה"