אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף ב

לפני עדיהן, אידיהן – [לשון עדות, שמוציא לפועל וידיעת אחרים, מה אירע להם] - אגדות ד' 17

לפני עדיהן, אידיהן - אגדת אליהו, ירושלמי ברכות פ"ח פסקא ה'

כל מצוות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות – [כי ע"י כל מעשה של בני אדם נברא דבר רוחני, או לטובה או לרעה. והם הם העדים על האדם] – מהרש"א

"כל" מצוות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות – [מלת "כל" באה לרבות גם מצוות מהתורה, ומדרבנן וכן הידורי מצוה, מכולן נבראו מלאכים הבאים להעיד] - בן יהוידע

כל מצוות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות - אמת ליעקב

לעתיד לבוא מביא ה' ספר תורה ומניחו בחיקו - עיקרים ח"א, כ

לעתיד לבוא מביא ה' ספר תורה ומניחו בחיקו – [לשון "חיק" כי התורה כביכול חקוקה אצלו, וקרובה לו ביותר] – אגדות ד' 17

לעתיד לבא מביא ה' ספר תורה ומניחו בחיקו - יערות דבש (ח"ב עמ' ז דרש א')

כי היכי דלא ליערבבו אינהו בהדי הדדי – [אין כאן קדימה בזמן, אלא קדימה בחשיבות] – אגדות ד' 17-18 ד"ה ופריך מי איכא

כל מי שעסק בה יבוא ויטול שכרו – [ביאור תיבת "כל"] - פתח עינים

כל מי שעסק בה יבוא ויטול שכרו – [כוונתו גם למי שלמד וגם למי שמקיים מצוותיה] - בניהו

מיד מתקבצים ובאים עכו"ם בערבוביא – [דרשו זאת מדכתיב ברישא דקרא "נקבצו יחדיו" ובסיפיה "יאספו לאומים" ולא כתיב יחדיו] – מהרש"א

מלכות רומי – [הם קודמים, כי מולכים בכל העולם] - אגדות ד' 18

מלכות רומי - מהרש"א על שבועות ו' ד"ה ותאכל

זו רומי שטבעה יוצאת בכל העולם – [אפשר פירושו שמשתמשים במסחר כל המדינות במטבע שהרומים טובעים] – מהרש"א

אומר לאוה"ע, במה עסקתם? שווקים, מרחצאות, כסף וזהב – [סגולת הדברים הללו] - אגדות ד' 18; דרך חיים 314 (פ"ו, ר' יוסי בן קסמא); נצח 96 (יז)

אומר לאוה"ע, במה עסקתם - תורת חיים ד"ה מלמד

הרבה שווקים תקננו - אגדות ד' 18; נצח 96 (יז)

כדי שיעסקו ישראל בתורה, לא עשיתם אלא לצורך עצמכם – [כי האומות נבדלים מישראל ואין להם חיבור ושיתוף עמהם כלל] – אגדות ד' 19

כדי שיעסקו ישראל בתורה - נצי"ב, העמק דבר, בראשית טו, א הרח"ד

כדי שיעסקו ישראל בתורה – [יש קצת אמת בטענתם כי ע"י פעולתם היתה תועלת לישראל. בכל זאת הם לא התכוונו לשם כך] - פרי צדיק (וירא א' 48; חלק חמישי 242 סוכות י"א)

יגיד "זאת" - עיקרים ח"א, ב

יגיד "זאת" - פתח עינים

יגיד "זאת" - בית הלוי, סוף פ' יתרו

מלכות פרס, הרבה גשרים, הרבה כרכים, הרבה מלחמות - אגדות ד' 19

תקנו גשרים - ישראל קדושים 114

ומלחמות אני עשיתי – [הקב"ה גורם נצחון לאותה מלכות הלוחמת, כשזה יגרום טובתם של ישראל] – אגדות ד' 19

הני דחשיבי – [כי מלכות אדום ומלכות ישמעאל כוללים כל העולם] – אגדות ד' 19

ה' מסיני בא וזרח משעיר – [כיצד הציע לכל האומות? אלא כיון שהתורה מאת ה', היא שייכת לכולם. אבל מצד המקבל, אין ראוי לה כי אם ישראל, שלפי מעלת נפשם, הם מוכנים אל הפעולות האלוהיות] - תפארת ישראל, 9 (א); נצח 71 (יא); גבורות השם 328 (עב)

מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה – [אע"ג שבמקרא לא כתוב אלא שעיר ופארן, ומננין לומר 'על כל אומה ולשון'? אלא ודאי אם היה מחזיר רק על שעיר וישמעאל, יטענוגם השאר אילו לנו נתת היינו מקיימים. אלא הזכיר ב' אלו, כיישמעאל הם צאצאי אברהם שקיים כל התורה כולה (יומא כח:), ועשו יש בו מעלה שאינו בן הפלגש כמו ישמעאל. ועוד, כיון שנענשו אח"כ על סירובם שהתיר ה' ממונם לישראל, אין עונשים אא"כ מזהירים"] – גור אריה, דברים לג, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ג, עמ' תקה-תקז); דרשה על התורה, כ ע"ב

ה' מסיני בא וזרח משעיר - תורת חיים

ה' מסיני בא וזרח משעיר - ר' צדוק, דברי סופרים, י"ט

ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן – [מדוע הוזכרו במקרא רק עשו וישמעאל, בזמן שבאמת פנה לכל שאר האומות גם כן?] – גור אריה, דברים לג, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ג)

[כי התורה היא מצד הש"י לכך היא שייכת לכל. רק מצד המקבל היא שייכת לישראל דוקא] – אגדות ד 20; דרך חיים 277 פרק ה "בן בג בג אומר"

כפה עליהם הר כגיגית – [כי אם היו ישראל מקבלים ע"פ רצונם, משמע שאין הכרח להיות תורה בעולם] – מהר"ל, אור חדש, הקדמה 46; אגדות ד' 20; תפארת ישראל 53, 94 (פרקים טז, לב); נצח 71 (יא); דרשות מהר"ל, הקדמה לדרשה על התורה, 4; גור אריה, שמות יט, יז

ראה ויתר גוים - נצי"ב, העמק דבר, ויקרא כו, ג

ויתר גוים, ראה ז' מצוות שקבלו בני נח ולא קיימום, התירן להם – [טעם שהתיר להם כי אין ראוי שישראל יקבלו מלכות ה' ומצד האומות אין מקבלים מלכותו, שהרי אינם מקיימים] – אגדות ד' 20 ד"ה ואמר וראשונות ישמעונו

דף ג

נכרי העוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול - נתיב א' 50 (תורה, סוף יא); [כי התורה אין לה חיבור עם הגוף, ולכן אף שעומדת בגוף שהוא טמא, היא נבדלת] - אגדות ד' 20

נכרי העוסק בתורה – [תוספות כתבו שמדובר בז' מצוות, אבל מהר"ל סבור כי אפילו בכל תרי"ג מצוות, אע"פ שהיא חייב מיתה, אבל נחשב לו מצוה הבאה בעבירה] – אגדות ד' 20

נכרי העוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול – [ראיה מהגמרא לשיטת תוספות הנ"ל. ועוסק בתורה הוא בפרשת הקרבנות, מעלה עליו כאילו הקריבם] – מהרש"א

נכרי העוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים – [מי שאינו מצווה ועושה לימודו בתורה הוא מועיל רק להסיר את הרע שבמדותיו. לכן גוי הלומד תורה הרי הוא ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים להסיר חטא בלבד (ולא להקנות מעלות). אבל המצווה ועושה קונה יקר ומעלה ורוממות ודבקות אלוקי] – משך חכמה, בראשית כב, יט "וישב אברהם אל נעריו"

יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית – [כי מתן תורה הוא ההשלמה של מעשה בראשית] - תפארת ישראל, 176 (נח); גבורות השם 177 (מו); דרך חיים 25, 27, 153, 217 (פ"א, תורה עבודה וגמ"ח; פ"ג, אם אין תורה אין דרך ארץ; ותחילת פרק חמישי)

יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית – [צ"ע כי בשבת פו ע"ב פלוגתא ר' יוסי וחכמים מתי נקבע ראש חודש, ולפי ר' יוסי התורה ניתנה ביום ז' סיון. וכיצד כאן דרשו יום הששי? אלא אחרי מ"ט יום היו צריכים להשלמה של לימוד יראת חטא ואז נגמרה טהרתם, והוא יום החמשים ובו נקבע חג שבועות, אע"פ שגופי תורה קבלו למחרת, "כי יראת חטא קודת לחכמה במעלה ובזמן"] – מהרש"א

מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלין את התורה – [אות ה' של "בהבראם" (בראשית ב, ד), ואח"כ ה' של "יום הששי", הא בהא תליא] – מהרש"א

התנה הקב"ה עם מעשה בראשית – [הקשה ספר ערבי נחל (תחילת פרשת בראשית) מה אשמים כל הדוממים והצמחים שביצור אם בני ישראל אינם מקיימים את התורה? אלא התשובה לכך פשוטה ע"פ דברי רמב"ם בהקדמתו למשנה סדר זרעים (מהד' תרגומו של הגר"י קאפח, במוסד הרב קוק, עמ' כא-כה) כי כל הבריאה נבראה למען התכלית הסופית שיהיה אדם העוסק בארבע אמות של הלכה (ונכלל בזה כל מה ששייך לעבודת הקב"ה). ולכן אם זה חסר, הכל חסר] - אור הישר, ד"ה מאי דכתיב ויהי ערב

כלום יש אב המעיד על בנו? – [צ"ע כלום אינם מאמינים בעדותו של ה'? אלא עדות מפי קרובו ולא של זר, אינה נחשבת בפועל] – אגדות ד' 20-21

יבואו שמים וארץ ויעידו בהם בישראל – [צ"ע מדוע צריכים עדותם? הרי ממה שהם ממשיכים להתקיים סימן הוא שישראל מקיימים התורה? וי"ל הם קיימים ממה שקבלו עליהם ישראל מאז מתן תורה, אפילו אם אין כולם מקיימים התורה אח"כ] - תוספות

ארץ יראה ושקטה – מהרש"א ד"ה מלמד שכפה עליהם

אמר להם הקב"ה, מכם יבואו ויעידו בהם בישראל – [עדות מפי קרובו ולא של זר, אינה נחשבת בפועל] – אגדות ד' 21

מכם יבואו ויעידו בהן בישראל –

יבוא נמרוד –

יבוא לבן ויעיד על יעקב שלא נחשד על הגזל – [כאשר לבן רדף אחרי יעקב, שנמלט מביתלבן, חפש בכל כליו למצוא את התרפים שנעלמו. ובסוף אמר יעקב: "כי מששת את כל כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך? שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו" (בראשית לא, לז). העירו חז"ל: "בנוהג שבעולם חתן שהוא דר אצל חמיו אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד? אפילו צינורא לא מצאת!" (בראשית רבה, פרשה ע"ד)] – נ"ל המלקט

תבא אשת פוטיפרע -

יבוא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישראל ועזריה – [צ"ע הרי כבר העיד נמרוד על אברהם שלא השתחוה לע"ז? וי"ל ע"פ התוספות כאן, מן הדין היה מותר להשתחוותלאנדרטי שהקים לנבוכדנצר, שלא היה פסל שעובדים אותו אלא לכבוד המלך. וכן הביאו דיוק המקרא שאמרו: "ידיע להוא לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין, ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד" (דניאל ג, יח) ומשמע שהם שני ענינים נפרדים. ויעיד בהם שנהגו חסידות. (ובזה מבואר כיצד כל שאר עם ישראל שהיו באותו מעמד כן השתחוו לפסל)] – מהרש"א

יבוא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפילה -

יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי וכו' –

תנה לנו מראש ונעשנה - אגדות ד' 20

תנה לנו מראש ונעשנה - בינה לעתים, עת האסף, תחילת דרוש ליום ב' סוכות (קכז)

תנה לנו מראש ונעשנה - אמת ליעקב

מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת – [עוה"ז הוא עולם המעשה, עולם שהוא בכח (פוטנציה) ויוצא אל הפועל. אבל עוה"ב הוא כבר בפועל ובבחינת שבת, ויש בו מנוחה ואין בו מעשה] – אגדות ד' 21

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה - עיקרים ח"א פ"כ

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה – [ה' מנסה את הגוים דוקא במצוה זו, כי יש בה רמז לישראל שהם הסכך, ולגרים המצטרפים שהם בדרגת מעמידים לסכך] - רמ"א, תורת העולה ח"ג, סב

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה – [סוכה מורה שהאדם יוצא מן טבעו. ואז אין דירת האדם בעולם התחתון כמו קודם לקיום מצוה זו] - אגדות ד' 21

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה – [מבנה הסוכה נבדל מהאדם היושב בתוכו. כך יש לישראל שלימות הנבדלת] - אגדות ד' 22 ד"ה ויש לך להבין עוד ענין מצות סוכה

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה – [טעם שהקב"ה בודק את האומות דוקא במצוה זו,

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה - תורת חיים

היום לעשותם ומחר לקבל שכרם – מהר"ל, תפארת ישראל 159, 182 (נב, ס); דרך חיים 196 (פ"ד, יפה שעה אחת בתשובה)

כל אחד ואחד עושה סוכה בראש גגו - עיקרים ח"א כ

כל אחד ואחד עושה סוכה בראש גגו – [משום מה להזכיר "ראש גגו"? יאמרו סתם "עושה סוכה"? אלא בזה נודעה רשעות לבם שבונים לכתחילה במקום חם כדי להכין לעצמם פטור] - בן יהוידע

כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהלים ב, ג) כלומר היו קושרים דפנות הסוכה במוסרות, ומכסים בסכך ע"י עץ עבות (עיין נחמיה ט, טו), ואת אלו השליכו] – מהרש"א

מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהם – [צ"ע למה לא אמר בלשון קל "ושוחק"? אלא כדי להרחיק לשון גשמיות מהקב"ה, כאילו גורם לאחרים (ישראל) לשחוק. וכן בכל הסוגיא השתמשו במונח "משחק". אע"פ שהפסוק בתהלים לא חש לזה] – מהרש"א

יושב בשמים ישחק – [לשון "שחוק" ענינו שאין לאומות מציאות כלל. כי דבר שנחשב מציאות אין ללעוג עליו] - אגדות ד' 22

אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד – [צ"ע כי גם בזמנים נוספים מצאנו לה' שחוק, כמו בתהלים לז, יג; תהלים נט, ט. אלא שם בא בצירוף אות ל', ענין יחס ושוחק נגד אויב. אבל כאן מדובר "לפניו", עצם השחוק בלי יחס לזולת] - המלקט

ננתקה את מוסרותימו – [אף שהאומות אומרים שהם עובדים לה', אבל אינם דבקים בו בעצמות אלהותו שהוא אחד, כי מצד זה הם באמת חולקים עליו ית"ש] – אגדות ד' 22

דף ג ע"ב

אין מקבלים גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה – [צ"ע כימצאנו פסוקים שהיו קהל גרים בימיהם? וצ"ל שהם התגיירו לפני שמלכו דוד ושלמה] – מהרש"א (ולי המלקט נראה לתרץ כי בית דין של הדיוטות קבלו אותם, ובדיעבד דינם שהם גרים (רמב"ם, הל' איסורי ביאה פי"ג)

כולם גרים גרורים לעתיד לבוא - דרשות הר"ן, דרוש שביעי (עוד עיין ע"ז דף כ"ב ברש"י ד"ה גרורים)

י"ב שעות הוי היום, ג' שעות ראשונות ה' יושב ועוסק בתורה וכו' – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק ב

ג' שעות עוסק בתורה – [תורה היא סדר ותכנית העולם, וע"י לימוד התורה ה' מחזיר הארץ על כנו] - אגדות ב' 91; אגדות ד' 23; נתיב התורה פ"א

ג' שעות עוסק בתורה - נצי"ב, העמק דבר, שמות כד, יג

ג' שעות עוסק בתורה – [זו מליצה על תיקון העולם. כי ע"י לימוד תורה מפעילים שמותיו של הקב"ה, ועל ידיהם נבראים העולמות] - בן יהוידע

ג' שעות עוסק בתורה – [ה' מחדש את המציאות ע"י חידושי תורה שלנו, כי הם נשמה לגוף העולם] - לשם שבו ואחלמה (הקדמות ושערים, שער הפונה, א')

ג' שעות שניות דן את כל העולם – [ובזה ניתוסף חיבור אל הנמצאים] – אגדות ד' 23
עומד מכסא דין - תורת חיים

ג' שעות שלישיות, יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים - רבנו בחיי (שמות טז, ח, כלומר בשר)

ג' שעות שלישיות, יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים - באר הגולה 69 (ד); אגדות ד' 22

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן – [הוא ענין שמתחבר רצונו עם הברואים, מלשון "לוית חן הם לראשך"] - באר הגולה 70 (באר ד); אגדות ד' 23-24

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן - י' מאמרות, חקור דין, ח"א ב

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן - תורת חיים

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן – תהלוכות האגדה, דף 15, פרק ה ד"ה ועיין באלפי מנשה

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן – [לויתן הוא כינוי לתלמידי חכמים הגדולים היודעים לשוט במי התלמוד, והם בולעים כל הדגים הקטנים, כלומר מנצחים את כל ת"ח הבינוניים וקטנים. וגם אינם יכולים לחיות מחוץ למים. כן נמשלו בזוהר ח"ג דף מב ע"א רע"מ, ושם פרשת תצא דף רעח ע"ב; ובביאור הגר"א לספרא דצניעותא דף כ"ח. ונוסיף על דבריו, הקב"ה שש ושמח עם תורתם של חכמים נפלאים הללו] – ספר פתחי שערים, לר' יצחק אייזיק חבר, התוספת בענין הקליפה ומרכבה טמאה, בספר "מגנזי הגר"א ובית מדרשו", מהד' לייקווד, ארה"ב, תשנ"ט, עמ' רכט. וע"ע דברי הגר"א ביהל אור, שמות, עמ' 56-57 על הסודות הגדולים הגנוזים באגדות התמוהות שבתלמוד, ודברי "לשם שבו ואחלמה", ספר הדיעה, ח"ב עמ' 177, 305

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן – ["לויתן" הוא כינוי לנשמותיהם של צדיקים היושבות בגן עדן התחתון. וענינו שהגוף והנפש מתלווים יחד בנעימות, כי אין שם חומר עכור] - בן יהוידע

ג' שעות רביעיות, יושב ומשחק עם לויתן - פרי צדיק (ח"ב 129 ר"ח אדר, ב')

מיום שחרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב"ה – [ענינו הריחוק בין ה' ועולמו] - אגדות ד' 25
מלמד תינוקות של בית רבן – [שהקב"ה משפיע השכל לנבראים. ואין לך מקבל יותר מהתינוקות, שאין בהם פעולה להשפיע לאחרים] - אגדות ד' 25; באר הגולה 71 (באר ד)

מלמד תינוקות של בית רבן – [הענין הוא שה' נותן כח לתינוקות לסבול עול לימודיהם] - פרי צדיק (חלק חמישי 80 ראה, י'); ר' צדוק, לקוטי מאמרים 90 מבוא

מטטרון – אגדות ד' 25

מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה. ומנלן? דכתיב וכו' "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהלים קלז, ה) – [מפני מה דרשו שהקב"ה הוא האומר פסוק זה? אלא עד כאן כל המזמור בלשון רבים "שם ישבנו גם בכינו וכו' תלינו כנורותינו וכו' שם שאלונו שובינו וכו' איך נשיר" ואח"כ עובר ללשון יחיד "אם אשכחך, תשכח ימיני" הרי הם דברי ה'] – מהרש"א

"החשיתי מעולם אחריש אתאפק" (ישעיה מב, יד) – רש"י ורד"ק

יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן – [שיש התחברות להשי"ת ביותר אל הנמצאים שהוא ממציא שכל ודעתאל בני אדם בפועל, כמו הרב לתלמיד שהרב רוצה מאד וחפץ להשפיע לתלמיד ("יותר ממה שהעגל" וכו' – פסחים קיב ע"א) ולא אמר מלמד לגדולים, כי לפעמים גם הם משפיעים ומלמדים לזולתם. אלא מלמד למי שהוא מקבל גמור] – מהר"ל, אגדות ח"ד 25 (נ"ל המלקט: שמא אפשר להוסיף על דבריו כי כל אחד יכול לשים את עצמו בבחינת תינוק, כאילו זו פעם הראשונה שלומד איזה נושא, והוא "מקבל גמור". וכך גם נהגו גדולי עולם כמסופר עליהם (עיין מדרש תהלים, פרק קיט פסקא "גר אנכי בארץ, אל תסתר ממני מצותיך"). ואז יזכה שה' ילמד אותו תורה)

"את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי מחלב, עתיקי משדיים?" (ישעיה כח, ט) פירש רש"י מועתק מהשדיים. ונ"ל המלקט לבאר ההבדל בין המונחים: "גמול מחלב" כבר הפסיק לינוק ואוכל מאכלים רגילים. אבל עדיין האם מחזיקה אותו בחיקה כי הוא רך ומפונק. "עתיקי משדיים" הגיעו לגיל גדול יותר וכבר אינה מחזיקה אותם שם. וזה ברור מסדר המלים שאפילו "עתיקי משדיים" אינם ראוים עדיין להבין כראוי דבר ה'.

ומיקמי דליחרב בית המקדש דהוה שחוק לפני הקב"ה, תינוקות מאן הוה מיגמר להו? מטטרון –

[הקב"ה] רוכב על כרוב וכו' אל תקרי שאנן אלא שאינן – [ענין מעלת כרוב, ומעלת מספר י"ח] - אגדות ד' 25-26 ב' פסקאות

ושט בי"ח אלף עולמות – [אפשר שזה מכוון נגד י"ח אלף צדיקים, סביב שמונה עשר אלף (סוכה מה ע"ב)] – עיון יעקב

כרוב, אל תקרי שאנן אלא שאינן - קורא באמת, ע"ז, פסקא א'

ואיבעית אימא, יושב ושומע שירה מפי חיות הקודש – [כיהשירה היא השתוקקות [העלול] אל העילה וכו' שהוא ית"ש מקבל מה שהעולם משתוקק ושב אליו] – מהר"ל, אגדות ח"ד 25

מה טעם יומם יצוה ה' חסדו – [שואלים את הלומד ביום, והוא יודע להשיב כהוגן] - מאירי, הקדמה למסכת ברכות, בנדפס עמ' טז-יז, ועוד עיין דבריו על סוגייתנו

מה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום דבלילה שירה עמי – [מלת "שירה" ענינה דברי תורה שכתוב "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא, יט) וממנו למדו לכתוב את כל התורה כולה (ע"ע הקדמת הנצי"ב ל"העמק דבר")] – נ"ל המלקט

כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום – [לפי שמדרך המנדד שינה בלילה שיהיו פניו זועפות ביום, אמר שמושך עליו חוט של חסד שהוא מאירת פנים ביום כי היא (התורה) ממדת החסד] – מהרש"א

העוסק בתורה בלילה - הנצי"ב, העמק דבר, שמות (לג, יב); דברים (ד, ז) וכן (ל, יד הרח"ד), וכן על שאלתות, קדמת העמק ח"ג, ה

העוסק בתורה בלילה – אגדות ד' קנא; נתיב א' טז (תחילת פרק ד)
ע"ע מנחות קי.

מה טעם יומם יצוה ה' חסדו – יערות דבש (ח"א עמ' קנד-קנה, דרש ז')

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה – [ייענש גם על התורה שלמד] - ספר חסידים, תתקמ"ד

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה – [התורה היא פרנסת הנפש. והמחליף בשביל דברים בטלים מאכילים אותו מאכל המאבד אותו] - אגדות ד' 26

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה – [מדוע הוסיפו מלת "כל"? אלא אפילו ת"ח שכל שיחתו צריכה תלמוד (ע"ז דף יט ע"ב), גם כן נענש כי אינו דומה ללימוד תורה ממש] – עיון יעקב

למה נמשלו לדגי הים, כיון שעולים ליבשה מיד מתים (ע"ע ברכות סא ע"ב) - נתיב א' 62 (תורה, טו); אגדות ד' 26

למה נמשלו לדגי הים – [מדוע הוסיפו תיבת "הים"] - פתח עינים

כיון שפורשים מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים - אגדות ד' 26

כיון שפורשים מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים - [ומושל בהם רמש האדמה, כלומר מלכות אומות העולם (ע"פ ברכות סא ע"ב)] – מהרש"א

כיון שפורשים מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים - [כוונתם שלא רק עזב התורה אלא גם עזב המצוות. וענין "מיתה" כאן אינה בגוף אלא שנפשו יורדת ממדריגתה, כמ"ש שהרשעים קרויים מתים (ברכות יח:)] - בן יהוידע

כיון שפורשים מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים - [כתב הרמב"ם כי תלמיד שגלה לעיר מקלט, גולה גם רבו עמו כי כתוב: "וחי", "עשה לו כדי שיחיה. וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו" (הל' רוצח, פרק ז ה"א)] – נ"ל המלקט

אין גיהנם לעתיד לבוא – [כי גיהנם הוא ההעדר. ולעתיד לבוא אין חסרון במציאות] - אגדות ד' 26

אין גיהנם לעתיד לבוא - תורת חיים ד"ה רשעים נידונין בה

מוציא חמה מנרתיקה – אגדות ד' 27

מוציא חמה מנרתיקה, רשעים נידונים בה, וצדיקים מתרפאים בה – [כי החמה נשארת בטבע שלה, אבל השינוי הוא לפי המקבלים. כי המלח נקרש בה, והשעוה נמסה בה. כן "מפי עליון לא תצא הרעות" ולא תשתנה פעולתו, אלא בני אדם גרמו לעצמם] – מהרש"א

הכל בידי שמים חוץ מן צנים פחים – [כי קור וחום יוצאים אל הקצה ויוצאים מהיושר. אבל הקב"ה הוא היושר] - מהר"ל, אגדות ג' 53 לבבא מציעא קז ע"ב

הכל בידי שמים חוץ מן צנים פחים – [כי הם נזק במתפעל, ולא ע"י פעולת הפועל] - גור אריה, דברים י, יב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ט, עמ' קסה-קסח)


דף ד

[לרשעים] לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא – ["עולם הזה"] מדובר בשכר גופני שיהיה לזמן תחיית המתים; ו"עולם הבא" הוא לעולם הנשמות] – מהרש"א

מה דגים שבים כל הגדול מחברו בולע את חברו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות, הגדול מחברו בולע את חברו – [אמר לשון "חברו" כי אפילו לאוהבו אשר כנפשו והוא מיודד אתו, לעת שליטת יצר הרע עלול הוא לבלוע אותו אם לא מורא מהמלכות] – מדרש שמואל (אוזידא) (על אבות, תחילת פרק ג) ומובא בחידושי הגאונים, נדפס בצד הדף ב"עין יעקב השלם"

הוי מתפלל בשלומה של מלכות -

שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכו'. כאן בשעת הדין – [אילולא מדת הרחמים, אין אדם יכול לעמוד מול תביעת הדין (הערת המעתיק: "אלמלי בא ה' עם אברהם יצחק ויעקב בדין, אין יכולים לעמוד מפני התוכחה – ערכין יז ע"א)] - אגדות ד' 27

שדי, שגיא כח - תורה תמימה, שמות טו, ו (ס"ק יז)

כאן בישראל כאן באוה"ע – [שישראל הם דבקים בה', ולכן אין נגדם חימה] - אגדות ד' 27
אפילו אין ישראל עושין כי אם מעט כפיד – [בשכר שמשוועים לפניו, כי הם עלול ראשון של הקב"ה. אבל אוה"ע מצוותיהן בטלות מול הגשמיות שבהן] - אגדות ד' 27

אפילו אין ישראל עושין כי אם מעט כפיד – אפילו אם יש להם רק מצוות מועטות, וכמו תרנגול מנקר באשפה ומוצא שם רק מאכל קל, הקב"ה מצרפה לחשבון גדול] – מהרש"א

אפילו אין ישראל עושין כי אם מעט כפיד - תורת חיים

דברו עלי כזבים – [צריך האדם לכוון באומרו בקריאת שמע "ובכל מאדך" שהוא מוכן לעבוד את ה' אפילו ח"ו יפסיד ממונו. אבל כאשר ה' מעניש לאדם ונוטל ממונו כדי לכפר יליו, האדם מתרעם על ה'. ובזה מוכיח שדיבורו בעת אמירת ק"ש היה כזב] - בניהו

דברו עלי כזבים - משך חכמה, במדבר לא, ג

אמרתי אייסרם ביסורין בעוה"ז כדי שיחזקו זרועותיכם לעוה"ב –

משתבח להו ר' אבהו למינים ברב ספרא -

רק אתכם ידעתי - מדרש אגדת בראשית, פ"ח סי ' ג

רק אתכם ידעתי - כוזרי ח"ב מד

רק אתכם ידעתי – חובות הלבבות, עבודת אלהים, פ"ו

רק אתכם ידעתי, על כן אפקוד עליכם – [כלומר מעניש מיד, כדי שלא יצטרפו עוונות לחשבון גדול] - אגדות ד' 28

רק אתכם ידעתי - תורת חיים ד"ה אוהבו

רק אתכם ידעתי - ר' צדוק, פוקד עיקרים 7

על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם – [מקור לדרשת חז"ל שנפרע מישראל קימעא קימעא הוא ממלת "את" או ממלת "עליכם"] – בניהו; ע"ע מהרש"א (ההבדל בין "עליכם" ובין "לכם")
רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה – [למה בחרו דוקא ייסור כזה? כי לא דיבר להם מה שרצו לשמוע וחשדוהו שמזלזל בהם. וכן דוד קלל לאחיתופל שיחנק בגרונו על שמנע דברי תורה] – עיון יעקב

חלילה לך להמית צדיק עם רשע - אגדות ד' 28

חלילה לך להמית צדיק עם רשע - יערות דבש (ח"ב עמ' נב, דרש ג')

חלילה לך להמית צדיק עם רשע - אמת ליעקב

אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי - קורא באמת, שבת, פסקא ה'

מאלף עד תיו - תורת חיים ד"ה אלו בני אדם

שהיה בידם למחות ולא מיחו –

צדיקים שאינם גמורים – [שיש להם צירוף אל רשעים, ולכן נכרת עמהם] – אגדות ד' 28

כאן ביחיד כאן בציבור – [כי הציבור מסולק מהזעם] - אגדות ד' 28

זועם בכל יום, יחיד וציבור - אגדות ד' 28

זועם בכל יום, יחיד וציבור - דברי שאול, וע"ע בליקוטים בסוף ספרו

וכמה זעמו? רגע - מהר"ל, באר הגולה 73-74 (באר ד')

וכמה זעמו? רגע - אמת ליעקב (ברכות ז ע"א)

וכמה זעמו? רגע - בן יהוידע (על ברכות ז ע"א)
ע"ע ברכות ז.

דף ד ע"ב

אמרו ליה מאי טעמא לא רכבת אסוסיא? – [כי הנוסעים בשיירא צריכים להתאים את עצמם לקצב הליכה של כולם. והם רכבו על סוסים, והוא על חמור, ובזה עיכב מהירותם] – בן יהוידע
בלעם, עושה מעשה אישות בלילה - ע"ע ברכות ז.

היה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה -

בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא –

ר' יהושע בן לוי הוה מצער ליה ההוא מינא - עיין ברכות ז ע"א

מניחים כתריהם ומשתחוים לחמה – באר הגולה 72 (באר ד)

מניחים כתריהם ומשתחוים לחמה – תורת חיים ד"ה בשעה

מניחים כתריהם ומשתחוים לחמה – [כלומר עובדים לכוחות הטבע, ואינם מאמינים בהשגחת ה'] – ר' יצחק אייזק חבר, "אור תורה" (פסקא נח), על ספר "מעלות התורה" (לר"א, אחיו של הגר"א)

לא ליצלי צלותא דמוספי בג' שעי קמייתא – [אודות שאלת "ספר חסידים" מה יש בין ראש השנה לשאר ימות השנה] - יערות דבש (ח"א עמ' רסז, דרש י"ד)
היום לעשותם, ולא למחר לעשותם. היום לעשותם ולא היום לקבל שכרם – עיין עירובין כב ע"א

כל מצות שישראל עושין בעולם הזה, באות ומעידות אותם לעולם הבא -

כל מצוות שישראל עושין טורפות לעכו"ם על פניהם – ["עדות" היא להוציא הדבר אל הפועל. אבל גוים הם חומריים, ואינם בפועל, ולכן לא יוכלו להוציא הדבר אל הפועל. ולכן אין למצוותיהם מעלה זו] - אגדות ד' 28

כל מצוות שישראל עושין טורפות לעכו"ם על פניהם – [כי נוצר מלאך רוחני והוא המכה] – מהרש"א

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה (של עשיית העגל) – [הורו בזה כי כאשר האדם שב בתשובה ומתחרט במעשיו, מפני תיקון מחשבתו שמטהר את עצמו מהרצון לחטוא, גם נתכפר לו המעשה למרות שהוא כבר עשוי. ומביא עוד כמה פירושים] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג פע"ו עמ' שה-שח

לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה – [לא שהקב"ה גזר על החטא, אלא שגזר על התשובה. ולמה נגזר דוקא על דוד?] - אגדות ד' 28

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה – [כמו שה' מונע בחירה מהרשעים המופלגים כדי שלא יחזרו בתשובה וייענשו ברשעתם (ח' פרקים לרמב"ם, פרק שמיני, לענין פרעה); כך ראוי שה' ימנע בחירה מחסידיו לבל ייכשלו בחטא גדול. וכאן ה' לא סייע לדוד ולא סילק בחירתו, ונתן לו לחטוא בבחירתו. והוא הדין כלל ישראל בעשיית העגל, לא סייע ה' למנוע מהם הבחירה. ועוד פירוש יש בזה, שה' לא מנע פרסום החטא, ולא מדובר על התערבות בעצם מעשה החטא] - מאירי, חיבור על התשובה, משיב נפש, ח"א פרק א עמ' 28

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה – מהר"ל, דרך חיים 111 (תחילת פרק ג')

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה – [הורו בזה כי כאשר האדם שב בתשובה ומתחרט במעשיו, מפני תיקון מחשבתו שמטהר את עצמו מהרצון לחטוא, גם נתכפר לו המעשה למרות שהוא כבר עשוי] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פע"ו עמ' שח

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה - יערות דבש (ח"ב עמ' קסב דרש י'; ח"ב עמ' קפט סוף י"א)

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה - ניצוצי אורות פי' כאן שה' סילק מן דוד יצר הטוב (כמו אצל יהודה, בב"ר פרשה פ"ה) ובזה מובנים דברי חז"ל בשבת נו ע"א "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". וזאת למרות שבתנ"ך מפורש כי דוד הודה "חטאתי". כי פעל באונס ע"י סילוק שמירת יצר הטוב. וכן דברי ניצוצי אור על כתובות ט. "התם אונס הוי" (=מוסב על דוד) ולא אמרו "אנוסה" (על בת שבע)

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש ב' לשבת תשובה (סט)

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה - תורת חיים ד"ה שהקים עולה של תשובה

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה - מאירי, חיבור התשובה 28 משיב נפש ח"א, א

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה - עקידה שער נג

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה - אגדות ד' 28; נתיב ב' 158 (תשובה, ד); תפארת ישראל, 146 (מח)

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה – [כי תורה שהאדם לומד מציל מהחטא. ועוד מהמקרא "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" (דברים ה, כו) רואים אנו כי היה רצונם לעבוד את ה'. ולמה ה' מנע מהם סייעתא דשמיא? אלא לתת פתחון פה לבעלי תשובה] – מהרש"א

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה - של"ה דף כט: (בית הבחירה)

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה - תורת חיים ד"ה לא עשו ישראל

לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה – [כי אין צדיק נופל בחטא גדול אלא אם כן הקדים לפני זה לחטוא באיזה חטא קטן. ועבירה גוררת עבירה. אבל כאן לא היה להם מתחילה שוםחטא אחר, וכיצד נכשלו בבת אחת בחטא כה גדול?] – עיון יעקב

דף ה

נאום הגבר הוקם עול - בינה לעתים, תשובת השנה, סוף דרוש א' לשבת תשובה (סב)

הקים עולה של תשובה – [לשון קרבן עולה, הבא על חטא במחשבה. כי למעשה חיילי בית דוד נתנו גיטין לנשותיהם ולא חטא בפועל. אבל במחשבה חטא] - מהרש"א

נאום הגבר הוקם עול - ר' יוסף ענגיל, אוצרות יוסף, דרוש ג'

העושה מצוה א' – [כל מצוה יש בה מדריגת עולם הבא] - אגדות ד' 30

העושה מצוה א' - תורת חיים

כל העובר עבירה, מלפפתו – [כי החטא מושך אחריו מדת הדין] - אגדות ד' 30

כל העושה מצוה אחת מקדמתו והולכת לפניו כו' וכל העובר עבירה אחת מלפפתו כו' וקשורה בו ככלב – [כי לפי המעשה נברא לו מלאך רוחני אם סניגור ואם קטיגור. ושינה לשונו במצוה מקדמתו והולכת לפניו. ובעבירה מלפפתו ומוליכתו. על דרך משל כי למוליכין למקום שמחה וטובה אין צריך המוליכו לאחוז בידו, דודאי ילך אחר המוליכו ולא ישמט ממנו, כן הוא במצוה. אבל ההולך לגרדום צריך המוליכו ללפתו ולאחזו, שלא ישמט מלילך אחריו. כן הוא בעבירה (שמוליכו לגיהנם)] – מהרש"א

ר' אליעזר אומר: קשורה בו ככלב – [מה הוסיף ר' אליעזר על דברי קודמו "מלפפתו ומוליכתו"? אלא קשורה בו ממש, כמו שבעל הכלב מוליך כלב הקשור לזרועו. וזהו גנאי גדול לאותו החוטא. וכן הוא להלן "להיות עמה לעולם הבא" שנגלה לפני כל הנשמות מה פגמו של אותו החוטא] – מהרש"א

לשכב עמה בעוה"ז, להיות עמה לעוה"ב – [למדו מהמלים המיותרות "להיות עמה"] – מהרש"א על סוטה ג ע"ב ד"ה "קשורה בו ככלב"

להיות עמה - תורה תמימה, בראשית לט, י (ס"ק ז)

בא ונחזיק טובה לאבותינו - תפארת ישראל, 143 (מז); אגדות ד' 30

בא ונחזיק טובה לאבותינו - יערות דבש (ח"א עמ' רלה-רלז, דרש י"ב)

שובו לכם לאהליכם, לשמחת עונה – [מכאן הוכחה שאין תכלית ההזדווגות אך ורק לשם פריה ורביה, אלא גם אשה עקרה או זקנה, או מעוברת וכו' יש מצוה כדי להוליד נשמות] – בן יהוידע (והביא לזה סמך מהחיד"א, מדבר קדמות, ערך: זיווג, ס"ק ד, וכן הוא בזוהר ח"ג קסח ע"א)

"זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה, א) וכי ספר היה לו לאדם הראשון? אלא מלמד שהראה ה' לאדם הראשון דוד דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו – [ביאור של כמה פסוקים בתהלים קל"ט] – מהרש"א

כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו – [אדם הראשון רצה להידמות לעליון, כמו שהסית הנחש "והייתם כאלהים". ובזכות לימוד התורה יש קצת התדמות, כמו שדרש רבי עקיבא "את ה' אלהיך תירא" לרבות תלמידי חכמים. וזהו "שמח בתורתו". אבל כשמת רבי עקיבא נודע לאדם הראשון שאי אפשר להידמות כל כך להקב"ה, וזהו הנקרא "נתעצב במיתתו"] – עיון יעקב על סנהדרין לח ע"ב ד"ה אדם הראשון בלשון ארמי סיפר

נתעצב במיתתו – [שנתבטל כבוד התורה] - מהרש"א על בבא בתרא דף עה ע"ב ד"ה עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה (עיי"ש באריכות)

אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף - עבודת הקודש, ר"מ בן-גבאי, שער עבודה, פל"ז

אין בן דוד בא עד שייכלו נשמות שבגוף - רבנו בחיי (דברים ל, ב)

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון א', סוף פרק חמישי)

אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף – [אלו נשמות השייכות לגוף. כי אחרי כך באה תקופה שכבר אין בו גוף] - נצח 149 (לב); [אותן נשמות השייכות לעולם הזה] - אגדות א' 133

עד שיכלו כל נשמות שבגוף – ["גוף" מסמל מקום שאין שם מדריגה עליונה] - אגדות ד' 30

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות - מהרש"א על נדה יג ע"ב
ע"ע יבמות סב ע"ב

תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית –

מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וכו' לבטל מהם מלאך המות - בינה לעתים, עת קץ, דרוש אחרון לאלול, פ' נצבים (שצז)

לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם, אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהם – [כי השכל הוא נבדל מהחומר ומן ההעדר] - אגדות ד' 30; תפארת ישראל, 102 (לה); דרך חיים 123 (פ"ג, מקבל עליו עול תורה)

כיון דליכא מיתה - ר"י עמדין

הא כתיב "אכן כאדם תמותון" (תהלים פב, ז)? מאי מיתה? עניות – [מדוע נקטו חז"ל רק מיתה באופן זה ולא עוורון או צרעת וכו'? אלא אדם הראשון נתקלל בעניות, "ואכלת את עשב השדה. בזיעת אפיך תאכל לחם". והשוו אותם לאדם הראשון] – מהרש"א

ד' חשובים כמתים – עיין מפרשים על נדרים דף סד ע"ב

ד' חשובים כמתים - אגדות ב' 22

ד' חשובים כמתים – [הם נמנו כאן לפי שכיחות מציאותם בעולם (שיש עניים יותר ממצורעים וכו') ולא לפי סדר הכתובים] - בן יהוידע

עני, דכתיב "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד, יט) שירדו מנכסיהם – [חז"ל דרשו זאת כי המלה "המבקשים" משמע בהוה ולא כתוב "שבקשו את נפשך"] – החפץ חיים

כפויי טובה - אגדות ד' 31

כפויי טובה – [לא רצו לבקש מה' שיתן להם לב טוב, כדי לא להחזיק לה' טובה על כך] – תוספות (מהרש"א חולק, עיי"ש מה שפירש)

כפויי טובה - יערות דבש (ח"ב עמ' רנ דרש ט"ז)

כפויי טובה - הקדמה לשו"ת עונג יו"ט

בני כפויי טובה – [צ"ע אם מדובר על אדם הראשון הרי היה יחיד וצ"ל "כפוי טובה"? אלא כולל בזה בני דור המבול] - בן יהוידע

כפויי טובה - תורה תמימה, בראשית ג, יא (ס"ק ז)

מי יתן והיה זה להם, היה להם לומר תן אתה – [צ"ע הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? וצ"ל מדובר רק לעשות הכנה בלבד] – אגדות ד' 31

היה להם לומר "תן אתה" – [צ"ע הרי הכל בידי שמים חוץ מן יראת שמים? "מכל מקום פשיטא דביד הקב"ה להטות לב בני אדם לטובה, דכמה כתובים מורים על זה"] – מהרש"א (נ"ל המלקט: מעיקרא אין כאן קושיא, שהרי אם הם מבקשים ממנו ית' "תן אתה" הרי יש כאן התעוררות מצדם וזה לא נקרא שהקב"ה קבע להם יראת שמים)

דף ה ע"ב

משה לא רמזה עד מ' שנה – [משה היה מצפה שכבר יבינו] - אגדות ד' 31

עד מ' שנה – [כי ארבעים לבינה] – עיון יעקב

לא קאים איניש אדעתיה דרביה עד מ' שנה – [תירוץ אחר לקושיית התוספות על דברי רש"י] בניהו

"אם בחוקותי" – [לשון של בקשה] - אגדות ד' 31

"אם בחוקותי" - נצי"ב, העמק דבר, ויקרא כו, ג

זורעי על כל מים - גר"א על משלי יד, ד

בזמן שהם עוסקים בתורה ובגמ"ח – [כי שניהם נקראו "טוב"] – אגדות ד' 32; נתיבות עולם, נתיב כח היצר 122 פרק א

אשריכם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמ"ח וכו' זורעי על כל מים וכו' ואין זריעה אלא צדקה וכו' וקצרו לפי חסד – [זריעה היא עצם העברת הממון לצדקה, וקצירה היא הטורח של הנותן ההולך לביתו של העני כדי לתת לו] – מהרש"א

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה – [שור הוא כח הנפש, וחמור הוא הגוף] - נתיב ב' 122 (כח היצר, א); דרשה על התורה, בתחילתו, 11; [שור הוא מוכן לע"ז, חמור מול יצר לערוה] - אגדות ד' 32

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה - בינה לעתים, עת משפט, דרוש א ליום ב' של ר"ה

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה - גר"א (משלי יד, ד)

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה - רי"א חבר, אור תורה, ס"ק ס"ד

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה – [שור לעול לימוד העיון והסברא; וחמור למשוי לימוד הגירסא. ולמה לא המשיל לפרד, שיש לו יותר כח לשאתמשא? אלא מפני שבא מהכלאים (סוס וחמור) והלימוד צריך להיות נקי בלי פנייה של כוונה זרה] - בן יהוידע; [אפילו הוא עשיר ויכול ללמוד במקומו, יטריח עצמו לגלות למקום תורה] – בניהו

כשור לעול, וחמור למשא – [נגד לימוד בגירסא, דומה לחרישה של שור, הכנה כדי לזרוע בקרקע אח"כ. ונגד העיון והסברא השווה למשא החמור, נושא תבואה שהיא מושלמת על גבו] - בניהו

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה - חפץ חיים, "שם עולם", פ"י

כשור לעול וחמור למשאוי על דברי תורה - ר' יחיאל הליר, "עוטה אור" לשיר השירים, פ"א פסוק י', נאוו לחייך בתורים

צדיק תמים - תורה תמימה, בראשית ו, ט (ס"ק יב)

דף ז
וכולן (פירש רש"י: גזלנים ועמי הארץ) שחזרו אין מקבלים אותם עולמית, דברי ר' מאיר – [צ"ע הרי בקידושין (לו.) דרש ר' מאיר לשבח ישראל, אפילו לית בהם הימנותא או פלחי ע"ז, נקראו בנים. וכאן דרש להיפך? אלא שם מדובר על כלל ישראל, וכאן על יחידים פרטיים] - בניהו
שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל וכו'

ר' יהושע אומר: יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו

אימתי תפלה לעני וכו' בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו - הנצי"ב, העמק דבר, בראשית יח, כג הרחב דבר

לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל וכו' מנה לן? ממשה רבינו דכתיב "אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וכו' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (דברים ג, כד) – [משה היה מתאוה ליכנס לא"י כדי להוסיף שם בשבחו של הקב"ה מעין ברכותיו, והקדים לשבח "את החילות" (בעבר) "אעברה נא ואראה" כדי שאוכלעוד להוסיף בשבחיך בנסים שתעשה נגד ל"א מלכים. והשיב לו ה' "רב לך" כי "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?" (ברכות לג ע"ב) די לך ב"הגדול הגיבור והנורא"] – מהרש"א

דף ח

אחור וקדם צרתני – [מדוע הפסוק וגם חז"ל הזכירו קודם את המאוחר, ואח"כ הזכירו המוקדם יותר] – מהרש"א

אדם הראשון, ראה היום שמתמעט והולך – [כי יש יותר מעלה לעולם כאשר יש כאן בחינה של הפסד, ואעפ"כ איננו נפסד] - אגדות ד' 32 ד"ה וכאשר התחילו

אדם הראשון, ראה היום שמתמעט והולך – מהרש"א

וישב ח' ימים בתענית – [ענין ח' ימים] – אגדות ד' 33

אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חושך בעדי וכו' כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו –
שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת היתה לו במצחו – עיין מפרשים חולין דף ס ע"ב

קרן א' במצחו – [להורות על אחדות הבורא] – אגדות ד' 34; מהרש"א על חולין דף ס ע"ב ד"ה וקרניו קודמות לפרסותיו

שור שהקריב אדם הראשון, קרן א' במצחו – [להורות על האחדות] - רבנו בחיי (בראשית ג, ו)

קרן א' במצחו – [להורות על הפסד העולם ועל חידושו] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פרקים נט, עב

קרן א' במצחו – [להורות שהראש חשוב יותר מן הפרסות] - אגדות א' 10(שבת כח); אגדות ד' 33 ע"ז דף ח; גור אריה, שמות כה, ה; דרוש לשבת הגדול, עמ' ריד

קרן א' במצחו – [להורות על אחדות הבורא] – אגדות ד' 34; מהרש"א על חולין דף ס ע"ב ד"ה וקרניו קודמות לפרסותיו

קרן א' במצחו – [להורות על אחדות הבורא] – מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 214; אגדות ד' 34; מהרש"א על חולין דף ס ע"ב ד"ה וקרניו קודמות לפרסותיו

קרן א' במצחו – תורת חיים על ע"ז דף ח

קרן א' במצחו - כלי יקר (ויקרא א, ב)

קרן א' במצחו – [ללמד לאדם שיחזיק בדרך הממוצע] – בן יהוידע

שור שהקריב אדם הראשון, קרן א' במצחו - לב אריה, על חולין דף ס

שור שהקריב אדם הראשון, קרן א' במצחו - דברי שאול

ישראל שבחו"ל כעובדי ע"ז - תורה תמימה, שמות לד, טו (ס"ק יט)

ישראל שבחו"ל כעובדי ע"ז - עיין רמב"ם, פירוש המשניות, ע"ז א, ד

ישראל שבחו"ל כעובדי ע"ז – ר' משה דוד וואלי, משנה למלך על דברים כח, לו. דף שסח
שלושים ושנים קרבות בין יוונים ורומים - אגדות ד' 34

שלושים ושנים קרבות בין יוונים ורומים – [דברים אלו תלוים בזכויותיהם של ישראל או חסרונם] - מהרש"א ד"ה ל"ב קרבי עבדי רומאי (ביאור באריכות)

מרגלית ואבן טבא – [יוונים הם המרגלית, ורומי אבן טבא, וישראל הבסיס לשניהם] – אגדות ד' 34

כ"ו שנים – [מול גימטריא של שם יהו"ה] – אגדות ד' 34 ד"ה מרגלית

ואלכה לנגדך - תורה תמימה, בראשית לג, יב (ס"ק ח)

דף ט

שית אלפי שנין - מהרש"א סנהדרין צז ע"א ע"ע ראש השנה דף לא

שית אלפי שנין - מהרש"א על סנהדרין צז ע"א

שית אלפי שנין - שו"ת רשב"א א, ט

שית אלפי שנין - ספר התרומה, הל' עכו"ם, סי' קל"ה

שית אלפי שנין - אגדות ג' 208-210; גבורות השם 32, 38, 224 (ה, ו, נב)

שית אלפי שנין - של"ה עמ' כג-כד (בית דוד)

שית אלפי שנין - נצי"ב, על שאילתות קמה ס"ק כד, וכן בהרחב דבר, בראשית יא, ה

שית אלפי שנין – תורה תמימה, בראשית יב, ה (ס"ק י)

שית אלפי שנין - תורת חיים

שית אלפי שנין - מורה נבוכים ח"ב, כט

שית אלפי שנין - עיקרים ח"ב יח (כמה ביאורים)

שית אלפי שנין - עקדת יצחק, שער ד'

שית אלפי שנין - תורת חיים ד"ה ב' אלפים תוהו

שית אלפי שנין - צדקת הצדיק, קט

שית אלפי שנין - הנצי"ב, העמק דבר, בראשית א, ב

שית אלפי שנין - תוספת ברכה, בראשית א, א

שית אלפי שנין - מרגליות הים, פסקאות טז-כ

ב' אלפים תוהו - גבורות השם 224 (נב); נצח 218 (נט)

ב' אלפים תוהו - הנצי"ב, העמק דבר, במדבר כג, יט

ב' אלפים ימות המשיח - תורת חיים

וחד חרב - מורה נבוכים, ח"ב פכ"ז

אברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתין –מהרש"א בחידושי הלכות

אחר ת' שנה - ר"ש דביר (מאז נסתיימו אלף שנה, אם תעירו ואם תעוררו, עד ש"תחפץ", האותיות: תאו חת פא צדי הן בגימ' 1000 מאז שמנשה שם בהיכל שקוץ שומם, מאז מצפים לגאולה ואין לבזבז כסף על רכישת שום בית בחו"ל (כן כתב רש"י) אלא יש לדור בשכירות. החורבן היה בשנת 3828, ואחרי 400 משנה הוא 4228, כלומר 468 למנין הכללי, ובזה נסתיימו תוקף של ג' השבועות (כתובות קיא.) ולכן כל הפוסקים לא הביאו דין זה)

דף י

כשדים, לא כתב ולא לשון - גור אריה, דברים לב, כא; אור חדש 63 תחילת הספר, ר' יהונתן פתח

כשדים, לא כתב ולא לשון - גליון ר"י עמדין

אנטונינוס ורבי וכו' - אגדות ד' 34-35

עקר חד פוגלא – [והרי כמה מיני ירקות היו גינה שלו, ולמה דוקא צנון ("פוגלא" בארמית, עיין ערוך)? אלא דרכו להיות ראשו טמון בקרקע והעלים (אות ע' מנוקדת קמץ) שלו מגולים. כך חשובי רומי שהיו מצערים אותו, חשבו עצות רעות בראשם הטמון בקרקע, כלומר בסתר. אותם יש לעקור] - בן יהוידע

דף י ע"ב

הוה ליה ההוא נקירתא דהוה אתימביתיה – [אין הכוונה מן רומי שבחו"ל. אלא חשובי רומי היו באים לעיר קיסריה כמה חדשים בשנה. והיה מזמין את רבי (שישב בטבריה) להיות אורח שלו בקיסריה, ונתן לו בית לגור שם. ומביתו ועד לביתרבי היתה מנהרה ושם היה בא לביתו בסתר] - בן יהוידע ד"ה ההיא נקורתא

חד קטליה אבבא וכו' – [וצ"ע כיצד מותר להרוג אותו? והרי נצטוו הגוים על שפיכת דמים? אלא היה בורר לכתחילה עבד שהוא מין ואפיקורוס, מהמורידים ולא מעלים] – תוספות, ד"ה חד קטיל אבבא. [ומהר"ל תירץ שלא מדובר אלא במיתה עליונה (נלע"ד מצב של עלפון וחוסר הכרה בלבד), אגדות ד' 35

חד קטליה אבבא וכו' – [וצ"ע כיצד מותר להרוג אותו? והרי נצטוו הגוים על שפיכת דמים? אלא אנטונינוס היה מביא אסירים מבית הסוהר, אותם אשר נתחייבו מיתה ע"פ דין המלכות, והם שימשו לו כעבדים. אותם הוא היה הורג] – בן יהוידע

חד קטליה אבבא וכו' – [כיצד היה סדר הריגתם. השאיר אחד על פתח בית אטנטונינוס ולא הרג אותו אלא אמר לו לשבת שם, והמשיך בדרכו עם השני. ואח"כ בכניסה לבית רבי הרג את השני. וכשחזר לביתו הרג את הראשון. (הכל כדי שלא יגלו לאחרים שהיתה לו ידידות עם היהודים). כי אם לא כן, כיצד לא חשש להרוג את האחד בנוכחותו של השומר השני? הרי יעצו רבי נגד זה "קטול חד חד מינייהו ולא תתגרה בהו בכולהו"] – מהרש"א

"כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכריה ב, י) – [דרשו אות כ' ולא כתוב בב' "בארבע רוחות". כי אי אפשר לכלות את ישראל, כי הם כל העולם. ועוד יש לפרש "רוח": נשימה שהאדם נושם] - אגדות ד' 35-36; נצח 205

"כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכריה ב, י) – [גם לפי פשוטו של מקרא הוא ענה למלך. "רוח" הוא כיוון וזוית מסוימת של העולם. היהודים מפוזרים בכל מקום בעולם, בכל צד, ואין אפשרות לכלות אותם] – מהרש"א

"כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכריה ב, י) – [בלי רוח המקררת, אין העולם מתקיים מפני רוב חמימות שבו (רש"י, מסכת תענית ג ע"ב) וישוב העולם לתוהו ובוהו. כך בלי שישראל מפרסמים בכל מקום בעולם את האמונה בה', אין העולם מתקיים] – מהרש"א

קטיעא בר שלום – [לא נהרג על העצה שנתן, אלא על שהיה מתוכח עם המלך] - אגדות ד' 35

קטיעא בר שלום – [מדוע כפלו לשונם "מימר שפיר קאמרת"? אשתשר אלא הודו לו על צדק בדבריו מהפסוק מארבע הרוחות, וגם הצדיקו אותו על סברא שהביאשייקראו "מלכות קטיעא"] - בן יהוידע (ד"ה מימר שפיר קאמרת)

קטיעא בר שלום – [ה' נתן בדעת הוריו לתת לו שם זה, על שם העצה שנתן אח"כ למלך "קרו לך מלכות קטיעה" (ע"ז י:)] – בניהו [אמר המלקט: וכן מצאנו בשם יהושפט (עיין סנהדרין ו ע"ב "לא לאדם תשפטו כי לה'" ורש"י שם. הרי זה נרמז בשמו שהוריו נתנו לו. וכן רבי מאיר היה דורש בשם (יומא פג ע"ב). וענין שה' שם בדעת ההורים איזה שם יקראו לוולד, נמצא ב"שער מאמרי רז"ל", לאריז"ל, בסוף הספר. וזה אפילו אצל גוי, כמו אצל רות]

קטיעא בר שלום – [ה' נתן בדעת הוריו לתת לו שם זה, על שם העתיד, שיהיה קוטע ערלתו בשיניו. וג"כ הוא נקטע ונעקר מן אילן הסט"א] – בן יהוידע

וי לאלפא דאזלא בלי מכסא - אגדות ד' 36

וי לאלפא דאזלא בלי מכסא - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

כל נכסאי לרבי עקיבא וחבריו – [בזה שהוא תומך בממונו בלומדי תורה, יש לו שותפות עמהם כמו יששכר וזבולון. וגם עליו יכריזו "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"] - בן יהוידע

כי קא שדו ליה אמר כל נכסי לרבי עקיבא וחבריו – [לא אמר זאת בשעה שנודע לו גזר הדין, כי בשעה ההיא כל נכסי הרוגי מלכות הם למלך ולא יועיל. אבל הגוים נהגו כי בקשת המומת בעת מיתתו ממש היו מקיימים. ולכן אמר זאת אז כדי שיתקיימו דבריו] - בניהו

מזומן לחיי עוה"ב – [כלומר בלי שיצטרך לעבור תחילה במדת הדין] – מהר"ל, גור אריה, במדבר כ, כ (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא יז; [ויש לפרש כי "חלק" הוא מסוים בלבד, אבל "מזומן" הוא שיש לו עיקרר בעוה"ב] – אגדות ח"ג 161 על כתובות קג ע"ב

בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת – [הוא בכה על מי שהפסיד וקנה עולמו רק בשעה אחת, כי אם היה קונה ביגיעה של כמה שנים היתה מדריגתו גדולה יותר] – מהרש"א

בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת – [עיין הערתי על ביטוי זה, להלן דף יז ע"א]

יש קונה עולמו בשעה אחת - מראית העין

יש קונה עולמו בשעה אחת – [עיקר קניית עולמו היה במה שנתן ממונו לרבי עקיבא וחבריו, ובזה נשלם חלקו בתלמוד, שהוא גדול מן המעשים] – בן יהוידע

יש קונה עולמו בשעה אחת – [כי זדונותיו נהפכים לזכויות] - פרי צדיק (חלק חמישי 155 נצבים, ז')

בכה רבי, יש קונה עולמו בשעה א' – צדקת הצדיק, קכז

דף יא

נתפרדה החבילה - אגדות ד' 36

ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא וכו' – [מנה כאן ד' סוגי מלכות, לרמוז על בבל, מדי, יון אדום ששיעבדו בישראל] – בן יהוידע; בניהו

אונקלוס - אגדות ד' 36

מלך יושב בפנים - נתיב א' 125 (עבודה, טו); אגדות ד' 36 ד"ה הקב"ה נקט נורא

שני גוים בבטנך - נצח 49 (ז); אגדות ד' 36

שני גוים בבטנך - תוספת ברכה, רות א, ב ד"ה ושם שני בניו

לא חסרו צנון וחזרת - רבנו בחיי, בראשית כה, כב

לא חסרו צנון וחזרת – [שהיה מאכל שלהם בחשיבות, לא דרך פחיתות. כי כל ישראל הם בני מלכים ונוהגים עצמם בחשיבות יתרה] – אגדות ד' 36; גור אריה, בראשית כה, כג

אחת לשבעים שנה - נצח 89 (טז); [כי יעקב נקרא "אדם" כי יש לו הצלם האלוהי] - אגדות ד' 37

אחת לשבעים שנה - תורת חיים על חולין דף קכג

אחת לשבעים שנה - אמת ליעקב (בדרך דרוש)

לובשים אותו קרקפילו של ישמעאל כהן גדול – [שהוא מקבל את האור האלוהי. ובדורו של שמד גזלו מישראל. וכאילו לרומי יש הדרת פנים עם החשיבות. אבל כבוד זה יש להם במקרה, ולא בעצם] – אגדות ד' 38

אדם שלם על אדם חגר - אגדות ד' 39

אחוהי דמרנא זייפנא – [רש"י פירש שהרומים מספרים גנאי על יעקב אחיו של עשו, אבל מהרש"א מפרש שהם מודים בגנאי של עשו]

פתיא אוכמא – [כלי שחור וכו' כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה וכו' דרכם של ת"ח שמצטערים על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם"] – רש"י על ע"ז טז ע"ב

פתיא אוכמא – [לשון סגי נהור, מחמת יופיו וכדי לבטל עין הרע] - בן יהוידע

נכנסו תלמידיו [של ר' אליעזר] לנחמו – [הצטער ר"א שניצול ע"י טעות במחשבה של ההגמון שחשב שר"א מודה לו. ניחמו רע"ק שמא המעשה בא לידו כי פעם ר"א חטא בלבו לשבח דבר מאוס של תורת שקר] – בניהו (אמר המלקט: כי אסור ליהנות מדברי חידוד של שקר במקראות קודש, הנקרא בזמננו "ווארט" בלועזית)

דף יז

למקום הטינופת ישובו – [ביאור הרעיון בזה, מדוע ערבו לו דבריו על הפסוק] - בן יהוידע

והנאני הדבר – [נענש על המחשבה אע"פ שלא דיבר] - מראית העין

הרחק מעליה דרכך - אגדות ד' 39

זונה הנשכרת, לבסוף שוכרת – [כי טבע הזנות שאי אפשר להפרד ממנה, כי היא ההסרה מן הש"י לגמרי] - אגדות ד' 39

זונה הנשכרת, לבסוף שוכרת - בית הלוי, סוף פ' בראשית
ופליגא דר' פדת וכו' לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד. עולא וכו' מנשק לה לאחתיה – עיין שבת יג ע"א

עולא וכו' מנשק לה לאחתיה ופליגא דידיה אדידיה – [עיין תשובת התוספות כאן, וכן מהרש"א, כיצד אמר ככה ולא כן נהג בעצמו. וכן עיין ריטב"א על קידושין פב ע"א "הכל לשם שמים" כיצד (בכתובות יז ע"א) לקח הכלה על כתפיו]

לעלוקה ב' בנות – [ב' פעמים נגד אפיקורסות והרשות, כי שניהם אומרים "אין אלהים". לכן ראוים הם לגיהנם, שהוא החסרון הגמור] - אגדות ד' 39

והרשות - [חסרון של השלטון, שמבקש להשתרר על כולם ושיהיו תחתיו. ובזה ממעט מעצמו עול שמים] – אגדות ד' 39

כל הפורש ממינות, מיית –

כל באיה לא ישובון – [טעם הדבר כי כבר נהפך לאדם אחר, ולא יכול לשוב להיות האדם הקודם. ועוד יש טעם שאינו יכול לחזור בתשובה כי האדוק במינות וערוה דבק בהם לגמרי. אבל תשובה היא להגדיל נקודת הטוב שעדיין נשארה אצלו, והיא לא נמצאת אצל האדוק במינות או בעריות] - נתיב ב' 168 (תשובה, תחילת ח); אגדות ד' 39

כל באיה לא ישובון – [אין פירושו שאי אפשר לו לשוב, אלא שזה לא קל לחזור בתשובה, כי קרוב הוא לשוב לאיולתו ולחזור לסורו] – מהרש"א ד"ה ה"ק ואם ישובון לא ישיגו

כל באיה לא ישובון – [יש בכל זאת אפשרות להפרד מהחטא ולא למות] - ר"ח שמואלביץ (ח"ב לט)

זונה, ר"א בן דורדיא – [דורדיא הוא לשון שמרים] - אגדות ד' 40

בשעת הרגל עבירה - יערות דבש (ח"א עמ' כה, סוף דרש א')

שמים וארץ בקשו עלי רחמים - ריטב"א

הרים וגבעות, שמים וארץ בקשו עלי רחמים – אגדות ד' 41

שמים וארץ בקשו עלי רחמים - יערות דבש (ח"ב עמ' קעו דרש י')

שמים וארץ בקשו עלי רחמים - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד, פכ"ט

אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו – [לא שהם השיבו לו כך שהרי דוממים הם, אלא כך היה ראוי להם להשיב לו; או שר של הרים ענה כן] – תוספות (וכתירוץ הראשון כתב מהר"ל, תפארת ישראל, 72 פרק כד לענין ויכוח משה והמלאכים)

נבקש על עצמנו שנאמר "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיה נד, י) – [ר"א ידע כי יזכה לעולם הבא, רק דאג מפני מה שהואצריך למות בעולם הזה, ובקש מהם שיבקשו עליו שיחיה בעוה"ז. וענו לו כי עוה"ז הוא עולם החילוף וההפסד, ושגם הם עצמם יופסדו כעבור זמן] – מהרש"א

מזומן לחיי עוה"ב – [כלומר בלי שיצטרך לעבור תחילה במדת הדין] – מהר"ל, גור אריה, במדבר כ, כ (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא יז; [ויש לפרש כי "חלק" הוא מסוים בלבד, אבל "מזומן" הוא שיש לו עיקרר בעוה"ב] – אגדות ח"ג 161 על כתובות קג ע"ב

בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת – [הוא בכה על מי שהפסיד וקנה עולמו רק בשעה אחת, כי אם היה קונה ביגיעה של כמה שנים היתה מדריגתו גדולה יותר] – מהרש"א, דף י ע"ב (לענין קטיעא)

בכה רבי יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת – [גירסא זו הפוכה ממה שאמר רבי אותו הביטוי לעיל דף י ע"ב לענין קטיעא, וכן הפוך לביטויו להלן בדף יח ע"א לענין מיתת הקלצטונירי. והמעיין בגירסאות "דקדוקי סופרים" כאן ימצא כי ט"ס כאן וצ"ל כמו שם "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים", כלומר הצטער על מי שלא זכה לכך אלא כעבור כמה שנים. ויש לצרף לכך מאמר הזוהר על בעלי תשובה: "זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגע חדא קריבין לגבי קוב"ה" (זהר ח"א דף קכט.). כי הצדיק עמל לפי סדר זמנים, והוא בספירת היסוד. אבל בעל תשובה זוכה להארת ספירת "בינה" שהיא למעלה מהזמן, וללא סדר זמנים. רבי היה ידוע כמסתגף ובלב נשבר (נדרים נ ע"ב "יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא"). ודאג שמא לא יזכה להיות "קריבין לגבי קוב"ה". אבל בעל תשובה זוכה לזה, ובכה רבי על עצמו שהיה בספק אם יזכה. ופירוש זה דלא כפירוש מהרש"א לעיל] – נ"ל המלקט

יש קונה עולמו בשעה אחת – [וענין קטיעא] - מראית העין

יש קונה עולמו בשעה אחת – [כי זדונותיו נהפכים לזכויות] - פרי צדיק (חלק חמישי 155 נצבים, ז')

בכה רבי, יש קונה עולמו בשעה א' – צדקת הצדיק, קכז

דף יז ע"ב

פצי אפיתחא דזונות - בינה לעתים, עת לספוד, דרוש ב' להספד (תצה)

פצי אפיתחא דזונות - מראית העין

פצי אפיתחא דזונות, ונקבל אגרא – [צ"ע הרי אמרו "אל תהיו כעבדים הנמשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" (אבות, א)? אלא "שכר מצוה, מצוה". בקשו שזה יגרור אחריו עוד מצוה נוספת] - בן יהוידע ד"ה נכפייה ליצרא ונקבל אגרא

פצי אפיתחא דזונות - הנצי"ב, דברים ט, ד

נכפייה ליצרין ונקבל אגרא – [כיצד מותר לעשות מצוה לשם שכר?] – בניהו. אמר המלקט: עיין דברי בן יהוידע, על ברכות כח ע"א, כאשר ר' זירא חלש, ישב לו ליד פתח בית המדרש כדי לקום לפני חכמים העוברים "ואקבל אגרא". כלום זה משובח? אלא שכר הקימה היא השגת חכמה ("שער המצוות" לאריז"ל, פרשת קדושים). שכר כזה מותר לבקש.

א"ל מנא לך הא? – [למה לא שאל אותו לפני שהלכו שם?] – בן יהוידע

מזימה תשמור עליך – [מן זימה שהיא זנות תשמור עליך, כמ"ש בסיפא דקרא "תבונה תנצרכה", כך פירש רש"י. וחז"ל (כדלהלן: אמרו ליה רבנן לרבא) שינו כאן מהניקוד בדרשה של "אל תקרי". כי בפסוק מלת "מזימה" מ' ראשונה מנוקדת שבא, ענין מחשבה כמו תהלים (כא, יב) משלי (א, ד) איוב (מב, ב). ולפי פירוש רש"י (ע"פ חז"ל להלן) נקדו כאן חירק תחת מ' ראשונה בהבנה של "מן זימה"] – נ"ל המלקט

מזימה תשמור עליך – [צ"ע הרי בסוכה נב ע"א חשש אביי מפני יצר של זנות, אע"פ שהיה מלא תורה? ושם אמרו "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". הישוב לזה כי תורה מגינה רק בזמן שעוסקים בה, ולא בזמן שאין עוסקים. (אמר המלקט: תירוץ זה צ"ע כי בסוטה כב ע"א אמרו כי תורה מגני ומצלי, בין בעידנא דעסיק בה ובין שלא בעידנא דעסיק). ועוד תירוץ, אביי מדבר על זמן שבן תורה נכשל באיסור יחוד עם הערוה שלא כדין. (ובזה מגרה יצר הרע בעצמו)] – מהרש"א

מזימה תשמור עליך, תבונה תנצרכה – [הזימה, כלומר העוסקים בזנות, הם עצמם ישמרוך] -בניהו

תורה (מזימה) תנצרכה, ב' פתחים – [כי התורה היא הדבקות בה' ית"ש] - אגדות ד' 42

אשריך שנתפסת על דבר אחד. אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים – [הם: א': מאי טעמא גנבת, ב': מאי טעמא תנית, ג' מאי טעמא קרו לך רבי (כי גזרו על הסמיכה, סנהדרין יד.), ד': מאי טעמא לא אתית לבי אבידן, ה': מא טעמא קא שבקת עבדך לחירות] – מהרש"א

תורה וגמ"ח - נתיב א' 7, 31, 152 (תורה, פרקים א, ז: גמ"ח, פרק ב); [כי יש הפרש בין גמ"ח לצדקה] - אגדות ד' 42 ד' פסקאות

תורה וגמ"ח - נפש החיים, שער ד', פרק ל

כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה – [מדוע נקטו כאן דוקא שם "אלוה"? כי שם זה הוא מציל מצרה. ומי שאינו עוסק בחסד לאחרים, גם ה' אינו עושה חסד אתו] – מהרש"א
העוסק בתורה בלבד – [עונש של ת"ח בזה כי לא נידון כמתרשל מעצלות, אלא כפורק עול] - המאירי

העוסק בתורה בלבד - רבנו בחיי, על ויקרא יט, ד

העוסק בתורה בלבד – [כי התורה היא השכלה לבד. רק המצוה בפועל היא לעול על האדם] - אגדות ד' 42; נתיב א' 152 (גמ"ח, ב)

העוסק בתורה בלבד - מראית העין

אל יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליו ת"ח כר' חנינא בן תרדיון –

מאי טעמא תנית? מ"ט גנבת? - של"ה דף רמב. (הל' תשובה, תוכחות מוסר)

מאי טעמא תנית? מ"ט גנבת? – מהר"ל, דרשות, תחילת דרשה על המצוות 51

מאי טעמא תנית? מ"ט גנבת? - תורת חיים

מאי טעמא תנית, ומאי טעמא גנבת? – [מדוע עירבו ב' הטענות יחד? אלא מאת ה' היתה זאת שעירבו בטענתם דבר שקר, שכאילו גנב. [ודחה, אי ספרא לא סייפא]. אז ניצול גם משאר טענותיהם נגדו למרות שהיה בהם אמת] - בן יהוידע

אי סייפא לא ספרא – ערוך, ערך: סייף

אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא – [הגנב המקצועי בא ואוחז בחרב המאיים להרוג בעל הממון, כדי שלא יתנגד לו. וכך דרכו של גנב העוסק בזה כל הזמן, ואין לו זמן לעסוק בחיפוש החכמה. וכן להיפך, בעל החכמה אין לו פנאי לעסוק במעשי שוד. אי ספרא לא סייפא וכן להיפך] – מהרש"א

אי סייפא לא ספרא – [הסייף בא לקצר חייו של אדם, והתורה באה להאריך ימיו של אדם; ולא יבואו יחידיו] – עיון יעקב

אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא – [הוא דבר לשלטון הנכרי אבל התכוון לאביו שבשמים (עמו נחמיה שדיבר למלך וכיוון להקב"ה, נחמיה ב, ד-ה) שלימדו חז"ל (ויקרא רבה ל"ה) שהספר והסייף ירדו מכורכין מן שמים והעוסק בזה, ניצול מזה. ואמר ר' אלעזר בן פרטא הרי עסקתי בספר, וצריך אני להיות ניצול מהחרב. וכוונתו לבקש מה' אף שדבריו נשמעו לאזני השופט הנכרי] – עץ יוסף

אתא אליהו פתקיה ארבע מאה פרסי – [זו לשון מליצית לומר שאליהו גרם איזה סיבה לכך להרחיק אותו] - אגדות ד' 42

ר' חנינא בן תרדיון - אגדות ד' 42-44

ר' חנינא בן תרדיון - הנצי"ב שיר השירים (ה, א) וכן (ה, ג)

גזרו עליו לשרפה – [כי החוטא בדבר שהוא קדוש, כך דינו] - אגדות ד' 43

דף יח

דקדקה בפסיעותיה - רבנו בחיי (דברים ז, יב)

דקדקה בפסיעותיה – [נענשה על שכיוונה לא לשמה אלא ליהנות מהכבוד] - מסילת ישרים, פרק טז

דקדקה בפסיעותיה – [נראה ודאי שלא היתה כוונתה לעורר בהם יצר הרע, אלא רצתה שישבחו את עם ישראל ושמא ע"י זה תוסיף לישראל כבוד בעולם. אבל נענשה עלשלא חששה שתדליק בהם יצר הרע] - בן יהוידע

גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן ג' מקראות – [מה מחדש כל פסוק ופסוק] - אגדות ד' 43

גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן ג' מקראות – [כיצד כל פסוק בנפרד שייך לחטא של הרב, של האשה, ושל הבת] – מהרש"א

גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן ג' מקראות – [מה מחדש כל פסוק ופסוק] - בניהו

כשחלה ר"י בן קיסמא - תפארת ישראל, 18 (ה); אגדות ד' 43

אומה זו מן השמים המליכוה – [וכך יש לפרש בנבואות של דניאל ז, כה)] – מהרש"א

ר' חנינא בן תרדיון – [היה חפץ למות על קידוש השם] - ספר חסידים, תתקנ"ה

מה אני לעוה"ב? – [היה בספק אם יש לו כי עסק רק בתורה ולא עסק מספיק בגמילות חסדים, כמ"ש לפני זה "כל העוסק בתורה בלבד" וכו'. ולכן שאל אותו "כלום מעשה בא לידך?"] – מהרש"א

מה אני לעוה"ב? – [תמוהה שאלה זו, כיצד ידע ר' יוסי בזה? אלא כיון שר' חנינא מסכן בנפשו, וגם גורם סכנה לשריפת ספר תורה, שמא מה שהוא סומך על הנס הוא עושה שלא כראוי? שאל אותו ר' יוסי מה מעשיו. כיון שראה שנוהג בחסידות, ענה לו כי אין עליו חטא במה שסומך על הנס] - בן יהוידע (תוספת דברי המלקט: נותרה קושיא על פירוש הנ"ל, כי רואים שלא נעשה לו נס? ונ"ל לשנות מן תירוצו של הרב. כיון שמדובר במניעת מצות עשה, כתב הר"ן (ומובא ב"כסף משנה", הל' יסודי התורה, תחילת פרק חמישי) שאין עליו למסור את נפשו. אדרבה עליו להמלט על נפשו ולא להיות מאבד עצמו לדעת. אבל אח"כ בהלכה ד' כתב "כסף משנה" וכן הביא ההש"ך (שו"ע יו"ד סי' קנז סוף ס"ק ב') מהראשונים ש"אם הוא אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה". לכן כאן ששמע התנהגותו לענין מעות של פורים, התיר לו למסור נפש, ובודאי יש לו חלק לעולם הבא]

אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר מן השמים ירחמו? – [אף אם תצפה שיעשו לך נס ומן השמים ירחמו, אבל הרי מנכים לך מזכויותיך (תענית כ ע"ב)] – מהרש"א

מעות של פורים נתחלפו לי – [יש ב' אופנים להבין מה נתחלף. וצ"ע כלום זו היא זכות יתרה ממה שלימד תורה ברבים?] - אגדות ד' 43 ג' פסקאות

מעות של פורים נתחלפו לי - דברי שאול

אמרה לו בתו אבא אראך בכך? – [יש ארבע מיתות בית דין, והיו קוברים בנפרד אותם הרוגי בית שנסקלו ושנשרפו כי הן מיתות חמורות, ובנפרד את הנהרגים בסייף והנחנקים, שהן מיתות קלות (סנהדרין מו ע"א). וכאן הצטערה שהרגו את אביה במיתה חמורה (ולפי רשב"י בסנהדרין מ: היא החמורה שבכל הארבע). וענה לה כי מה ששרפו אותו הוא בגלל ספר התורה שהרומים בקשו לכלות לגמרי ח"ו, ואגב הספר נשרף גם הוא. ולכן מי שיתבע עלבונה, יתבע עלבונו] – מהרש"א

מי שיבקש עלבונה של תורה, הוא יבקש עלבוני – אגדות ד' 44

גוילין נשרפין ואותיות פורחות - אגדות ד' 44

גוילין נשרפין ואותיות פורחות – [הרעיון הוא שאותיות התורה יתקיימו במקום אחר, אבל אי אפשר להכחיד את התורה מהעולם] - אור הישר, ד"ה תוד"ה מה אתה רואה

פתח פיך ויכנס בך האש – [כי ע"י שתצטרף יחד עם שריפת האותיות, תגיע למדריגה העליונה] – אגדות ד' 44

ואל יחבל עצמו – [כדי להנצל מלעבור על דת, מותר] - עיין תוספות, וכן שו"ת רקנאטי סי' ס"ט

ואל יחבל עצמו – [צ"ע כי התוספות בגיטין (נז ע"ב ד"ה קפצו) פסקו כי כאשר יראים מיסורין, מותר לו לאדם לחבל בעצמו כדי שימות מהר. וצ"ל שר' חנינא נהג כאן מדת חסידות] – עיון יעקב

אשתבע לי – [אין הדבר כפשוטו שנשבע לו, אלא כי כך דין המציל הצדיק מן הצער] – אגדות ד' 44 ד"ה וענין זה

ההוא קוסטינר מזומן לעוה"ב - עיקרים ח"ג כט

בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת – [הוא בכה על מי שהפסיד וקנה עולמו רק בשעה אחת, כי אם היה קונה ביגיעה של כמה שנים היתה מדריגתו גדולה יותר] – מהרש"א על ע"ז דף י ע"ב

בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים – [הצטער על מי שלא זכה לכך אלא כעבור כמה שנים. ויש לצרף לכך מאמר הזוהר על בעלי תשובה: "זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגע חדא קריבין לגבי קוב"ה" (זהר ח"א דף קכט.). כי הצדיק עמל לפי סדר זמנים, והוא בספירת היסוד. אבל בעל תשובה זוכה להארת ספירת "בינה" שהיא למעלה מהזמן, וללא סדר זמנים. רבי היה ידוע כמסתגף ובלב נשבר (נדרים נ ע"ב "יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא"). ודאג שמא לא יזכה להיות "קריבין לגבי קוב"ה". אבל בעל תשובה זוכה לזה, ובכה רבי על עצמו שהיה בספק אם יזכה. ופירוש זה דלא כפירוש מהרש"א לעיל] – נ"ל המלקט

יש קונה עולמו בשעה אחת - מראית העין, על ע"ז דף י ע"ב

בכה רבי, יש קונה עולמו בשעה א' – צדקת הצדיק, קכז

יש קונה עולמו בשעה אחת – [כי זדונותיו נהפכים לזכויות] - פרי צדיק (חלק חמישי 155 נצבים, ז')

ע"ע ע"ז יז.

אחות ברוריה וכו' פלגא פלח – [אחרי שיפדה הנערה בכסף, ואין כאן שחרור שלא כדין, יחול הנס של ההצלה] - אגדות ד' 44

אחות ברוריה וכו' פלגא פלח וכו' וכי שלמי מאי איעבד? אמר ליה, אמור אלהא דמאיר ענני – [לא לימד אותו בתחילה את הסגולה כדי להנצל מיד, כי מה שאפשר לעשות למען הצלה בדרך הטבע, זאת צריכים להקדים בתחילה. ועוד תירוץ בזה ע"י משל של הכלבים] – מהרש"א

אלהא דמאיר ענני – [כח סגולה זו כי גם מי שאיננו יודע לכוון, נסמך על כוונותיו של רבי מאיר] – י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק כו

אלהא דמאיר ענני – [אין פירושו ר' מאיר, אלא מי שהוא מאיר לארץ ולדרים עליה (הקב"ה)] – מהרש"א

דף יח ע"ב

אתא אליהו אדמי ליה כזונה – [דוקא הצלה בצורה כזו, כי הציל את הבת ההיא מהזנות] - בן יהוידע

אתא אליהו אדמי ליה כזונה – [לא אירע המעשה כפשוטו, אלא הוא משל לדבר אחר] – מהר"ל, אגדות ד' 45

ההולך לאצטינין ולכרקום וראה שם את הנחשים וכו' הרי זה מושב לצים -
בוקיון = מימיקה (=תנועת הגוף)
מוקיון = פרצופים מצחיקים
מוליון = מושך פיו (ונטרילוקויסט, מדבר מהבטן, עיין שו"ת רשב"א ח"א סי' תקמח)
גלרין = דברן
סגלרין = מושך חוטים ומפעיל בובות
כרכם = קרקס

אשרי האיש, סופו לישב – [כי האדם מבקש לנוח מן עמלו] - אגדות ד' 45

אשרי האיש אשר לא הלך [א] לטרטיאות ולקרקסאות, ובדרך חטאים לא עמד [ב] זה שלא עמד בקניגייון, ובמושב לצים לא ישב, [ג] שלא ישב בתחבולות – [הליצנות היא על ג' אופנים. הצגות על הבמה, התגוששות וקרב בין המתמודדים, ומיני משחקים (אמר המלקט כמו משחק שח] – אגדות ד' 47 ב' פסקאות

אשרי האיש, סופו לישב - תורת חיים

אשרי האיש, סופו לישב - חפץ חיים, פ"א פסקא א, בשם של"ה

ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר "אם חכמת, חכמת לך. ולצת לבדך תשא" (משלי ט, יב) – [יש טועים החושבים שיש בדברי ליצנות (הצגות וחידות) ג"כ איזו חכמה, מלמדנו הפסוק שהיא חכמת סרק, ורק בעיניך היא חכמה, ולבדך תשא] – מהרש"א

כי אם בתורת ה' חפצו – [כי לא נברא האדם שיהיה טבעי, רק שיהיה שכלי] – אגדות ד' 47
המתלוצץ, יסורין באים עליו – [פגם גדול של הליצנות] - נתיב ב' 219 (ליצנות, ב); אגדות ד' 46

המתלוצץ, יסורין באים עליו, מזונותיו מתמעטים – [המציג את עצמו בליצנות כמו מסכן, סוף שבאמת יהיה מסכן] – מהרש"א

בעינא מינייכו דלא תתלוצצו - מראית העין

מזונותיו מתמעטין –

נופל בגיהנם – [זה נאמר גם על המתלוצץ וגם על המתיהר, כי שניהם ענינם קרובים זה לזה, שהמתיהר מתלוצץ מאחרים] – מהרש"א

כל המתלוצץ גורם כליה "לעולם" – [כלומר גם לאותו ציבור שהם רק שומעים דברי הליצנות] – מהרש"א

אשרי האיש שלא הלך לטרטיאות - נתיב ב' 219-220 (ליצנות, ב); אגדות ד' 47

אשרי האיש שלא הלך לטרטיאות – [הוא השחוק שעושים בפלטין של מלך [תיאטרון]; קרקסאות שעושים בבתי משתאות, כפירוש הערוך; קניגין היא צידת חיות ע"י כלבים ביערות; תחבולות הם תחבולות חכמה (נ"ל המלקט: התמודדות בין שני משחקים, בו מפעילים ידע מלומד כמו משחק שחמט] – מהרש"א

ובמושב לצים לא ישב, אלך ואתגרה בשינה - אגדות ד' 45 ,47; נתיב ב' 66 (לשון, א)

ובמושב לצים לא ישב, אלך "ואתגרה" בשינה – [לא מדובר שהשינה נופלת עליו, אלא הוא עושה מאמצים להביא על עצמו השינה] - בן יהוידע

המתיהר, נופל בגיהנם - אגדות ד' 46; נתיב ב' 9 (ענוה, ג)

לא הלך בעצת רשעים, זה אברהם שלא הלך בעצת דור הפלגה – [עיין דף יט]

דף יט

אשרי האיש אשר לא הלך, זה אברהם - [טעם שייחדו פסוק זה עליו] – אגדות ד' 47; נתיב ב' 219-220 (ליצנות, ב)

אשר לא הלך, זה אברהם - מראית העין

רשעים, חוטאים, לצים – [ההבדל בין ג' הכינוים] – אגדות ד' 48

רשעים, חוטאים, לצים – [ההבדל בין ג' הכינוים] – גר"א, אדרת אליהו, בלק, מהד' רביעאה, כג, כא (מהד' שנת תשמ"ח עמ' 446); גר"א על אגדות, תחילת בבא קמא; ועל משלי ט, ז

עושה תשובה כשהוא איש [צעיר] – [ראוי לפרוש מהגוף בעודו צעיר לימים. אבל בזיקנותו של האדם, כבר בטבעו אין הגופניות שולטת עליו, ואין זה מוכיח כי פרש ברצונו מהגופניות] - אגדות ד' 48

עושה תשובה כשהוא איש [צעיר] – [בספר "אורחות צדיקים", תחילת שער התשובה, הביא שבע סיבות משום מה ראוי לו לאדם לשוב בתשובה כשהוא עדיין צעיר בשנים] – מהרש"א

עושה תשובה כשהוא איש [צעיר] - בינה לעתים, עת קץ, דרוש לשבת ר"ח אלול; דרוש ג' לאלול פ' תצא (עמ' ד, שסא, שעז)

עושה תשובה כשהוא איש [צעיר], ר' יהושע בן לוי אומר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש – [דיעה שניה היא אף שמדובר באדם כבר זקן, אינו מתעכב מחמת כובד הטבע, לא יעצרנו גשם ושלג קור וחום, אלא רץ כצבי לקיים המצוות] - בן יהוידע

במצוותיו, ולא בשכר מצוותיו - עקידת יצחק, שער מד

במצוותיו ולא בשכר מצוותיו, כדתנן "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" – ר' יצחק אברבנאל, נחלת אבות, על אבות פרק א' ד"ה אל תהיו כעבדים

במצוותיו, ולא בשכר מצוותיו - נתיב ב' 48 (אהבת ה', ב); דרך חיים 31 (פ"א, אנטיגונוס)

במצוותיו ולא בשכר מצוותיו, כדתנן "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" – מהרש"א ד"ה אל תהיו כעבדים

במצוותיו חפץ "מאד", ולא בשכר מצוותיו – [למדו זאת מהמלה "מאד"] - בניהו


"אמר רבי [י"ג תניא] אין אדם לומד תורה אלא 'ממקום' שלבו חפץ" – [אחרי מאמר זה של תנאים, בא מעשה של רבי שלימד לר' שמעון בנו ולוי, ושם רבי דרש מאמר זה מהפסוק השני של תהלים. והגירסא כאן "ממקום". אחרי המעשה בא מאמר של ר' אבדימי בר חמא. ואח"כ בא מאמר של רבא (האמורא) "לעולם ילמוד אדם תורה 'במקום' שלבו חפץ'. עד כאן. ולמה לעיל כתוב "ממקום" וכאן "במקום"? אלא המאמר הראשון נוגע לענין איזה מסכת ללמוד, והמאמר השני נוגע אצל איזה רב ללמוד. ולכן גרס שם "ילקוט שמעוני" "אין אדם לומד תורה אלא אצל מי שלבו חפץ"] – מהרש"א

שלים ספרא. לוי אמר לייתי משלי, ר' שמעון אמר לייתי תהלים – [לומדים מכאן כי מיד שמסיימים ספר אחד יש להתחיל בספר אחר, בלי הפסקה גדולה כדי שהשטן לא יקטרג, כמו שאנו נוהגים בגמר קריאת ספר דברים (ב"שמחת תורה") מתחילים מיד ספר בראשית] – מהרש"א

כפיוהו ללוי – [לא נתבאר כיצד הצליח ר' שמעון לכוף ללוי? אלא כיון שכך הוא סדרם של כתובים, משלי בא תיכף ומיד אחרי תהלים, ולא איוב. ועוד תירוץ נוסף] – מהרש"א

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – [ובילקוט שמעוני, תהלים, רמז תרי"ד: "לעולם ילמד אדם תורה ממי שהוא חפץ"] – עיין כאן מהרש"א

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – ["לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו, שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו"] – רש"י

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – [זה נאמר רק בתחילת לימודו כדי שיתחיל, אבל אח"כ עליו ללמוד גם במה שאין לבו חפץ בו] - המאירי

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – דרשות הר"ן, דרוש חמישי

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – [כי התורה יש לה יחס אל המקבל, ולכן צריכה להיות לו השתוקקות כדי שתתקשר התורה בליבו] - אגדות ד' 48; נתיבות עולם ח"א 56, תורה פרק יד; דרך חיים, 161 תחילת פרק ד "איזהו חכם" וז"ל: "אם לא למד תורה מכל אדם כי אם מרב אחד שהוא חכם גדול, הרי חכמתו תלויה ברב שהוא מבחוץ ולא מצד עצמו וכו' וכאשר משתוקק אל החכמה, בענין זה מתעצם הנושא שהוא אדם, עם החכמה שמקבל" (הערת המעתיק: "מתעצם" שנהיו לעצם אחד)

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – [כי מתוך חפצו במה ללמוד, יש לו רמז לשם מה הוא נתגלגל לתקן בלימודו] – משנת חסידים, ר' עמנואל חי ריקי, דור ד' לאריז"ל, מסכת תלמוד תורה, פרק ג משנה ה. ומקורו ב"ספר הגלגולים" לאריז"ל, פרק ד (דף ז); וכן כתב "דרכי נועם" (דף צו:) למקובל ר' שמואל, ספר שכתב עליו הגר"א הסכמה לדבריו. [ומפורש במדרש ויקרא רבה, פ' טו: "תורה שניתנה מלמעלה לא ניתנה אלא במדה. יש שזוכה למקרא, ויש למשנה, ויש להגדה, ויש שזוכה לכולן" [ומשמע שהיא תכונה מסודרת בהשגחה מהקב"ה. וע"ע תקוני זהר חדש, מהד' הגר"א דף 50].

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ – [ב' פעמים זה מוזכר בסוגיא, א' לרב וא' לתלמיד] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

אמר רבי אבדימי בר חמא כל העוסק בתורה, הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר "כי אם בתורת ה' חפצו" (תהלים א, ב) – [דרשו הפסוק כך: "כי אם בתורת ה', ה' עושה לו חפצו"] – רש"י

אמר רבי אבדימי בר חמא כל העוסק בתורה, הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר "כי אם בתורת ה' חפצו" (תהלים א, ב) – [להלן (יט ע"ב) כתוב "כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו" (הגר"א הגיה שם שצ"ל "דרכיו מצליחים לו") דכתיב "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון" (דברים כט, ח). מה ההבדל בין ב' הפסוקים? אלא שם מדובר רק אם כבר למד תורה; וכאן בא ללמד שאפילו אם רק חפצו ורצונו ללמוד, כבר ה' יצליח נכסיו] – מהרש"א (ולפי הגהת הגר"א הנ"ל, אין כפילות בין ב' הפסוקים)

בתחילה תורת ה', ואח"כ תורתו – מהר"ל, דרך חיים 314 (פ"ו, ר' יוסי בן קסמא); אגדות ד' 48

בתחילה תורת ה', ואח"כ תורתו – [בתחילה האדם לומד ושוכח ואז עדיין אינה "תורתו" אלא תורת ה'. רק כשחוזר כראוי על לימודו וזוכר לימודו, אז היא "תורתו". וכן כאשר לומד אצל רבו והלימוד שגור בפיו אבל טרם קיים "יהגה בו" (להבין עניניו) עדיין איננה "תורתו" כי אם "תורת ה'". וכאשר יעין בלימודו, תורה ניתנת לו במתנה] – מהרש"א

בתחילה תורת ה', ואח"כ תורתו – צדקת הצדיק, קפד

בתחילה תורת ה', ואח"כ תורתו – [שמחדש חדשות ע"פ הגיונו] - הנצי"ב, העמק דבר, במדבר כא, כ הרח"ד

בתחילה תורת ה', ואח"כ תורתו – [התורה שלו ללמדה למי שירצה, אבל אינה שלו שיאבד מהעולם מה שכתב בה, לכובשה תחת ידו ולאסור על הדפסתה] - שו"ת משיב דבר ח"א, כד
נקרא ע"ש הקב"ה ולבסוף נקראת על שם שלו - אגדות ד' 48

ה' עושה לו חפציו – [לקיים "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות, ב)] - אגדות ד' 48; דרך חיים 179 (פ"ד, המקיים את התורה מעוני)

ילמד ואח"כ יהגה – ["לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניותוברייתות הרבה, כי מיהן יתגלה הסוד? אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת" וכו'] - רש"י על סנהדרין מב ע"א ד"ה מלחמתה של תורה

ילמד ואח"כ יהגה – [כי אין המדה שילמד תורה ויעיין באותו מקצת מה שלמד, רק ילמד תורה עד ששגורה לו בפה ואח"כ יעיין. כי אינו קונה העיון והחכמה בה כאשר איננו בעל תורה, כלומר להתחבר בה ע"י הדיבור בה] - אגדות ד' 48 ד"ה לעולם ילמד; וד"ה ליגרס אינש

ילמד ואח"כ יהגה - גר"א, אבן שלמה, פ"ח, ב

ילמד ואח"כ יהגה – [מדובר בתורה שבכתב. על האדם ללמוד את הניקוד הנכון והטעמים. רק אח"כ יעסוק בהבנת הענינים. שאם לא ידייק בדקדוק, יטעה גם בהבנה] – בניהו, ב' פסקאות
אע"ג דמשכח - פתח עינים

אע"ג דלא ידע מאי קאמר – [סוף סוף הוא מתחבר לתורה] - אגדות ד' 48

ליגרוס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר – [כלומר "שלומד הרבה בלי עיון, רק שתהיה שגורה בפיו, ואף שרבו יודע לפרש לו כל צורך הענין". וענין גירסא למדו מהמלים "גרסה נפשי" ולא כתוב "טחנה"] – מהרש"א

אע"ג דמשכח – [כיצד דרשו זאת מהפסוק "בכל עת"] – מהרש"א

אע"ג דלא ידע מאי קאמר - מראית העין

אע"ג דלא ידע מאי קאמר – [הענין שקשה לו ממה שכתוב במקום אחר, אבל ודאי הוא מבין את פשט הדברים ממה שקורא] – גר"א, מובא ב"עץ יוסף"

ליגרוס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר – [זה נאמר רק באדם שאינו מסוגל לזכור או להבין. אבל אם מסוגל לאחד מהם, ומזניח וקורא "סתם", אינו יוצא ידי חובתו. והוא הדין הלומד משנה, ומסוגל ללמוד ברטנורא וכו' ומעדיף לגרוס סתם, אינו יוצא ידי חובתו] - בניהו

על גפי מרומי קרת – [בתחילת לימודו הוא "על גפי" וכאשר מעיין והוגה בה נעשה מלך, על כסא. כי כאשר קונה שכל הנבדל, הוא נעשה כללי] - אגדות ד' 49

על גפי מרומי קרת – [בתחילת לימודו התורה היא "על גפי" כלומר על חומה גבוהה וקשה להגיע לשם. ואח"כ "על כסא" שהתורה קרובה לו ויכול להבין בה] – מהרש"א

על גפי מרומי קרת - פתח עינים

על גפי מרומי קרת, וכתיב על כסא? – [בתחילה לומד רק מקרא ומשנה, והם ב' צדדים כמו ב' גפיים. אח"כ לומד גם תלמוד, והוא שלישי כמו לכסא יש ג' רגליים, והוא שלם באמיתות התורה] - בן יהוידע

בתחילה בראש מרומים, ולבסוף עלי דרך – [בתחילה אין האדם מבין יפה בלימודו ולא יוכל להורות לרבים. תועלת לימודו הוא רק במרומים, כלפי שמייא. אבל אח"כ כאשר יגדל בחכמה יוכל להורות לרבים, יועיל גם למטה "עלי דרך"] – בן יהוידע

תורתו חבילות, מהבל ימעט – [דרשו חילופי אותיות ה-ח, ממלת הבל] – מהרש"א; מקור חיים, ח"א עמ' 250

תורתו חבילות, מהבל ימעט – [כי כל דבר צריך נושא, והוא הגירסא הראשונה כמה וכמה פעמים עד שהאדם קונה בה זכירת הדבר שלומד] – נתיבות עולם ח"א 23-24 (תורה, תחילת פרק ה)

אמר רבא ידעי רבנן להאי מילתא ועברי עלה – [צ"ע אם יודעים, מדוע אינם מקיימים? אלא האי מילתא שאין לעשות מהתורה "חבילות" אלא יש להמתין ולשהות במקום אחד עד יבין היטב, הוא סותר הנהגות דלעיל ללמוד אע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר. ורבנן קיימו דוקא ההנהגות ההן] – מהרש"א

לא יחרוך רמיה צידו וכו' לא יחיה ולא יאריך ימים – [כי הלומד לשמה מאריך ימים, כדכתיב "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל, כ). אבל הלומד למען להתפאר שיודע הרבה, עונשו בהיפך שיקצר ימים] – מהרש"א

ואנא מסתפינא דשבקיתו לי – [אם כן למה אמר להם? אלא שחובת המלמד למסור לתלמידו כל מה שנאמר בתורה, אע"פ שהוא אישית יפסיד מזה] - בניהו

לומד מרב אחד, אינו רואה סימן ברכה – [כי רב אחד אין לו השגה כוללת. רק ילמוד מכמה ואז ישיג התלמיד השגה כוללת] - אגדות ד' 49

דף יט ע"ב

ושילשתם – מהר"ל, תפארת ישראל, 170 (נו); אגדות ב' 134 (ב' פסקאות) על קידושין ל ע"א; אגדות ד' 49 ד"ה ישלש (על ע"ז יט ע"ב)

ושילשתם - תורה תמימה, דברים ו, ז (ס"ק כט)

ושילשתם - קורא באמת, קידושין, פסקא א'

ישלש שנותיו – [ישלש רגעיו: כלומר, גם אם לומד רק מעט, יראה לשלש] – המאירי

ישלש שנותיו – "חכמה" היא מול מקרא. "דעת" מול משנה. תלמוד מול עיקר ההשכלה, "בינה". וביאור איך "בינה" לגמרי הוא בגיל ארבעים] - אגדות ד' 49

ישלש שנותיו – [טעם לדרשת חז"ל כי פשט של "ושננתם" הוא לשון חידוד, וקשה לדעת תורה בחידוד אא"כ מבוססת על מקורה במקרא, במשנה ובתלמוד. ואז יבין על בוריה] - מקור ברוך, ר' ברוך אפשטיין, (ח"א דף 567)
ע"ע קידושין ל'

פריו יתן בעיתו – [ללמד לאחרים] - אגדות ד' 49

פריו יתן בעיתו, ועלהו לא יבול – [לימוד תורה שהוא בשיעור מועט הוא כמו "עלה". ואם קובע האדם לזה זמן מסויים בכל יום ויום ["יתן בעיתו", עיין פירוש רש"י], אמרו חז"ל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" (כתובות טו.). ולכן אפילו "עלהו" (שיעור קטן) לא יבול, אינו בטל במיעוטו] - בניהו

פריו יתן בעיתו – [אמר המלקט: לפי רצף המאמרים בסוגיא, ייעצו חז"ל לשלש היום, שליש למקרא, שליש למשנה, שליש לתלמוד. ועל זה אמרו "פריו יתן בעיתו"]

תלמיד שלא הגיע להוראה - נתיב א' 36 (תורה, ח); אגדות ד' 49

תלמיד שלא הגיע להוראה - דברי שאול (2 פסקאות)

אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד – [כמו שלמדנו הלכה מפני שיחת חולין של רב (חולין קיא ע"ב) לענין דגים שעלו בקערה] - בן יהוידע

נכסיו מצליחים לו – מהר"ל, דרך חיים 179 (פ"ד, המקיים את התורה מעוני); דרשה על התורה 21

מאן בעי חיי - עקידת יצחק, שער ס"ב

מאן בעי חיי - נתיב ב' 66 (לשון, א); אגדות ד' 50

מאן בעי חיי – כלי יקר, ויקרא יד, ד

מאן בעי חיי - מראית העין

מאן בעי חיי - ר"ח שמואלביץ (ח"א, סוף לב)

דף כ

מעשה ברבן שמעון בן גמליאל וכו' וראה גויה נאה ביותר –


לא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה - ספר חסידים, ט"ז

דף כ ע"ב

לא יסתכל וכו' לא בחמור ולא בחמורתה וכו' בשעה שנזקקין זה לזה – [צ"ע מדוע אמרו מלת "לא" בכל אחד בנפרד, ולא כללו אותם יחד "ולא בחמור וחמורה"? כי אם כן היינו טועים לחשוב שהאיסור הוא רק להסתכל במקום חיבורם כמכחול בשפופרת. ובא ללמד שאפילו להסתכל במקום אחר בגופם, גם כן אסור] - בן יהוידע

מלאך המות מלא עינים - רס"ג, אמונות ודעות, שער ו, פסקא ז

מלאך המות מלא עינים – [כי העין יש בה כח האש ויכולה להזיק] - נתיב ב' 214 (עין טוב, א); [ועוד על עניני מלאך המות] - אגדות ד' 50-51

לא יהרהר ביום - נתיב ב' 3, 116 (ענוה, א : פרישות, ב); אגדות ד' 51
זריזות מביאה וכו' – [חמש מעלות גופניות וחמש מעלות שכליות] - רבנו בחיי (דברים כג, י)

זריזות מביאה וכו' – סמ"ק, מצוה ד'

זהירות מביאה לידי זריזות וכו' – [שלא תחשוב שאפשר לקפוץ ממעלה אל מעלה אחרת, אלא הכל צריך להיות בהדרגה] - מהרש"א כאן, וכן מהרש"א על סוכה מט ע"ב ד"ה שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ (וכן כתב בהקדמת "מסילת ישרים" "לפי ההדרגה המצטרכת בהם", כלומר שאין להקדים מדה מאוחרת למדה הקודמת לה. עיין במהד' פלדהיים, עמ' יא הערה 66 להרב משה חיים שלנגר)

זריזות מביאה וכו' – [בירור הגירסאות. וביאור מהות הזריזות (והיא זהירות יתרה)] - אגדות ד' 52

זריזות מביאה וכו' – שו"ת מהרשד"ם, או"ח סי' יז

זריזות מביאה וכו' – שו"ת בנימין זאב, סי' רנז

זריזות מביאה וכו' – ספר הברית א, א

לידי נקיות - רבנו בחיי, כד הקמח, ערך: טהרת הלב

לידי נקיות – [נקיות הגוף ונטילת ידים] – מהרש"א (עיי"ש פרטים)

לידי נקיות – [נקיות הגוף ומלבושיו מן הלכלוך וכו'. והוא דבר שכלי לנהוג בנקיות, אדם חכם שלא ידמה לבהמה] - גליון ר"י עמדין

נקיות מביאה לידי פרישות – ["פרישות" ענינה תפלה, כמו שאמרו "אשה פרושה, בתולה צליינית" (סוטה כב.) כי המתפלל הוא פרוש מכל עסקיו.. כלומר נטילת ידיים וכן שהאדם נפנה לפני שמתפלל, גורמים שהתפילה רצויה לפני ה', כמ"ש "כל הנפנה ונוטל ידיו וכו' ומתפלל כאילו בנה מזבח והקריב" (ברכות טו.)] – מהרש"א

פרישות מביאה לידי טהרה – ["טהרה" נחוצה ללימוד התורה, כמ"ש "יראת ה' טהורה, אימתי? זה הנושא אשה ואח"כ לומד תורה" (יומא עב ע"ב) להיות טהור ממקרה לילה (אמר המלקט: וכן ענין טהרה זו טהרת הלב ממחשבות רעות, כמ"ש רמב"ם בסוף הל' איסורי ביאה: "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה")] – מהרש"א

טהרה מביאה לידי קדושה – [היא הסעודה שצריך האדם לקדש באכילתו, כמ"ש בברכות (נג ע"ב) "והתקדשתם והייתם קדושים" לעניני סכודה; וכן אמרו על כך "קדש עצמך במותר לך"] – מהרש"א

קדושה מביאה לידי ענוה – [שיהא אדם נוח לבריות בעת שיעסוק עמהם בדרך ארץ, כי ע"י האכילה אפשר שיתגאה האדם כמ"ש "פן תשבע וכו' ורם לבבך" (דברים ח, יב-יד)] – מהרש"א

ענוה מביאה לידי יראתחטא – [כי בכל עניניו במשא ומתן עם חבריו, ינהג ביראת חטא. יגיע לזה ע"י שיקדים ענוה וכניעה לפני בוראו, ובזה יהיה ירא לחטוא] – מהרש"א

יראת חטא מביאה לידי חסידות – [היא העליונה שבמעלות, כי ממנה מגיע לרוח הקודש. וחסידות היא שאחרי כל מעשיו יהיה מחשב עם נפשו בלילות על מה שעשה במשך היום, הן לזכות והן לחובה; ויהיה מוחל וסולח לכל מי שפשע נגדו, ומקבל עליו עול מלכות שמים ע"י קריאת שמע, כמ"ש על פסוק (תהלים קמט, ו) "יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" זוהי קריאת שמע (ברכות ה ע"א)] – מהרש"א

ענוה מביאה לידי יראת חטא - נתיב ב' 1 (ענוה, א); אגדות ד' 52

ענוה מביאה לידי יראת חטא – [על חילופי הגירסאות, ומה בין שיטת הבבלי לירושלמי] - ר' צדוק, ישראל קדושים 4, 6, 7, 55, 62 וכן דובר צדק 50

חסידות גדולה מכולן – חובות הלבבות, חשבון הנפש ד"ה והאחד ועשרים

חסידות גדולה מכולן – דרשות הר"ן, דרוש חמישי

ענוה וחסידות – [ביאור ענינן] – מהר"ל, אגדות ד' 52-53; דרך חיים, 77-78 פרק ב', ולא עם הארץ חסיד

חסידות גדולה מכולן – [לא החשיב בדבריו כאן לרוח הקודש ותחיית המתים שברשימה, כי הם בידיו של הקב"ה והוא דן לפי מעשיו של האדם] - אור הישר

דף כב

חביבה להם בהמתם של ישראל - פרי צדיק (ח"ב 53 בא, י"ב)

בא נחש על חוה – [כי יש לאדם חכמה, ולנחש יש ערמה, ובזה הם משתתפים] - אגדות ד' 53

וישרנה הפרות – [דרשו המלה כי היה צ"א ותלכנה הפרות. וחילוקי הדיעות כאן על איזה ענין שרו שירה] - אגדות ד' 53-54

וישרנה הפרות - מראית העין

וישרנה הפרות – [צ"ע מדוע לא מנו נס זה יחד עם י' דברים שנבראו בין השמשות (אבות, ה)? והישובים לזה] - בן יהוידע

רני רני השיטה - דברי שאול

דף כד

לשנה הבאה נולדה לו פרה אדומה וכו' אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי. עכשיו אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא – [גוי שעושה דבר טוב מקבל שכר בעוה"ז ולא לעוה"ב. וחסיד זה מאומות העולם רצה לשמור שכרו עבור עולם הבא] – מהרש"א

"וישרנה הפרות" (שמו"א ו, יב) – [כיון שמלה זו היא אנדרוגינוס, יש בה לשון זכר ולשון נקבה, דרשו חז"ל על הוולדות] – מהרש"א

ומה שירה אמרו? אז ישיר משה (שמות טו, א) – [שם הוזכר "כי גאה גאה" לשלוח יד בפלשתים] – רש"י (מציין מהרש"א: במדרש ילקוט שמעוני דרשו שירת הים אמרו, כי כאן כתוב "הלוך וגעה" (שמו"א ו, יב. "וגעו" כתיב) ובשירה יש "כי גאה גאה", בחילופי אותיות אחה"ע שבגרון)

ומה שירה אמרו? אז ישיר משה (שמות טו, א) – [שם הוזכר "חיל אחז יושבי פלשת"] – מהרש"א

ר' יוחנן דידיה אמר: "ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו" (ישעיה יב, ד) – [עיקר הענין הוא סיפא דקרא: "הודיעו בעמים עלילותיו"] – מהרש"א

ריש לקיש אמר וכו' "מזמור שירו לה' שיר חדש, כי נפלאות עשה" וכו' (תהלים צח, א) - [עיקר הענין הוא סיפא דקרא: "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו". כלומר אחרי שנפלו ישראל במלחמה מול הפלשתים, נפלאות עשה ה' להוציא הארון מידי הפלשתים ובזה הודיע ה' ישועתו לעיני הגוים] – מהרש"א (זאת אומרת ללא המפלה הקודמת, לא היה בולטהעניןהישועה האלוקית הנפלאה)

רני רני השיטה – [כי הארון היה עשוי עצי שטים, וכאן הזהב בטל מול עצי שטים] – מהרש"א
קרו פרסאי לנדה דשתנא, מהכא "כי דרך נשים לי" (בראשית לא, לה) – [לא כפשוטו שהארמים למדו נוטריקון זה מהתורה, אלא כמו שהצדיקות כמו רחל אינן אומרות מלת גנאי זו של "נדה" אלא בדרך עקיפה, כך גם אצל הפרסיים שהם צנועים בדבר אחר (ברכות ח ע"ב) אין להם מלה מיוחדת ל"נדה" אלא אומרים בדרך נוטריקון] - מהרש"א