אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף י
פרט לנגעי רוחות - ר' ידעיה הפניני, אוצר הפירושים למסכת הוריות, עמ' י"ג)

כי הא דרבן גמליאל ורבי יהושע הוה קא אזלי בספינתא – [יש כאן משל ומליצה שירדו לדון בצרותיהם של ישראל בגלות, הנמשלת לים, שעליהם להתווכח עם מינים וכופרים. רבן גמליאל היה עמו לחם, כלומר חכמת התורה. אבל לא הועיל בזה בויכוחיו עם הכופרים. ור' יהושע היה עמו סולת, כלומר חכמות נוספות בעניני העולם, כמו תכונה ותשבורת. ויש כוכב (האיש ששמו צדוק) המטעה את הדור. וניסו חכמים בימי ר' יוחנן בן זכאי להציל את ירושלים בימי טיטוס, ולא עלה בידם. ועוד פרטים במשל זה] – מהרש"א

כוכב יש שעולה ומתעה - אגדות ד' 58

כוכב יש שעולה ומתעה - בן יהוידע

שיודעים לשער כמה טיפין יש בים – [הוא לשון גוזמא, אלא הכוונה לכלי גדול או מקוה גדול] - בניהו

עבדות אני נותן לכם – [כל אחד שבציבור הוא משועבד לאחרים שבציבור, וגם המלך משועבד. רק המצורע הוא "חפשי"] - אגדות ד' 58

עבדות אני נותן לכם - הנצי"ב על שיר השירים ה, ג; מרומי שדה

אשר נשיא יחטא - אגדות ד' 58; גור אריה, ויקרא ד, כב

אשר נשיא יחטא - המלבי"ם ("אוצר הפירושים" למסכת הוריות, דף רט"ו)

אשרי צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים – [כי לצדיקים ראוי רק עוה"ב ולא עוה"ז (ואצל הרשעים להיפך). ולכן צדיק מסויים שקיבל גם עוה"ז נוסף על עוה"ב, אשריו] - אגדות ד' 58

אשרי צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים – [דרשו כך חז"ל כי כתוב במקרא: "ישׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים. אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל" (קהלת ח, יד). אצל צדיק כתובה מלת "אשר" לשון "אושר", ואצל הרשעים כתוב "ויש" ואי אפשר לדרוש בו אושר. ואפשר לדרוש בה "וי יש"] – מהרש"א

אוקמיתון מסכתא, איעתריתו פורתא – [מה הקשר בין ענינים אלו זה לזה] – בן יהוידע

קטינא דארעא – [דוקא חלקה קטנה, כדי שלא יאבד זמן רב מהעסק בלימודו] – מהרש"א; בן יהוידע

לוט ושתי בנותיו. הן שנתכוונו לשם מצוה, הוא שנתכוין לשם עבירה – [לכן הנקבות של עמון ומואב מותרות לבוא בקהל, ומצדו הזכרים של עמון ומואב אסורים] – מהרש"א

כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר – [דרשו כל מלה בפסוק זה כי לכאורה הפסוק כמיותר כי מה הענין להאריך שנשא עיניו וכו'] – מהרש"א

למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה, לומר בקומה ידע – [צ"ע הרי מפורש במקרא "ולא ידע"? והישוב לזה] – גור אריה, בראשית יט, לג (מהד' מכון ירושלים, פסקא מג)

למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה, לומר בקומה ידע – מהרש"א
לתאוה יבקש נפרד, זה לוט –

שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות – [בבתי כנסיות כשקוראים בציבור בתורה שבכתב; ובבתי מדרשות כשלומדים שם תורה שבעל פה] – מהרש"א

תמר זנתה וזמרי זינה, תמר זנתה יצאו ממנה מלכים ונביאים – [כי כיוונה לשם שמים] מהרש"א

גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וכו' "תבורך מנשים יעל" מאן נינהו נשים? שרה רבקה רחל לאה – [ממצוה שלא לשמה של אימהות שהיו נהנות מן הביאה, ויעל לא היתה נהנית מן הביאה, דטובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים] – יבמות קג ע"א, תוספות ד"ה והא קא מתהניא מעבירה

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה -

יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות – [צ"ע כיצד שייך לזקוף מעשה רות לבלק, ולקרוא לכך כאילו בלק עצמו בא לעשות לשמה? עונה מדרש "מאור האפלה" (בתרגום הגר"י קאפח) כי גם בלק כיון בקרבנותיו לשמה, כלומר קרא לה' מתוך צרתו "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו", וזכה לשכר גדול כזה. ולא היה במעשיו "לא לשמה" אלא קרבנו עלה לרצון. ולכן אמרו שיעשה אדם שאר מעשיו אפילו לא לשמה, כי בהמשך עניניו יש סיכוי שפעם אחת יעשה לשמה] – מאור האפילה

שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות – [צ"ע הרי התוספות חילקו שאם לומד לא לשמה כדי לקנתר לאחרים, לא יבא מזה ללמוד לשמה. וכאן הרי כיון בלק לקלל לישראל? אלא שלא רצה בעצם להזיק להם אלא היה ירא שמא הם יזיקו לו] – מהרש"א ד"ה שמתוך שלא לשמה בא לשמה

ז' בעילות בעל אותו רשע –

אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים –

רות בת בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב –

מניין שאין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה –

דף יא
שמן משחה, כמה נסים נעשו בו – [כל דבר שהוא קדוש, ראוי לו הנס] - אגדות ד' 58

עד היום קיים - ר' ידעיה הפניני (מובא ב"אוצר הפירושים" למסכת הוריות, עמ' י"ג)

עד היום קיים – [שמן המשחה הוא רמז לכלל ישראל] - רמ"א, תורת העולה ח"ב פל"ג עמ' קיח

דף יב

משנגנז הארון נגנז שמן המשחה וכו' ומיגנזו? יאשיהו מלך יהודה גנזו. שראה שכתוב בתורה "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת" (דברים כח, לו) – [ודאי כי ידע על פסוק זה עוד הרבה זמן לפני זה כי הרי קוראים בתורה בכל שבת. אלא כאשר מצאו ספר התורה זה (מל"ב כב, ח-יג) תחת הנדבך בבית המקדש, שהטמינו אותו שם כששרף אחז את התורה (רש"י שם) ומצאו את הספר נגלל דוקא אל הפסוק הזה (מצודות, שם; מהרש"א כאן) אז הוא נבהל. ודרשו כאן דרשה זו כי כתוב שציוה "ויאמר ללויים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל. אין לכם משא בכתף וכו' (דהי"ב לה, ג) ולא כתוב "השיבו" או "החזירו" אלא "תנו" למקום שלא היה שם הספר מעולם] – מהרש"א

בתחילה יוצקין שמן על ראשו - עי' פי' הבונה (על עין יעקב)

ב' טיפות שמן – [רמז לחכמתו של אהרן, וכן למעשים טובים שלו] - רמ"א, תורת העולה ח"ב פל"ג, עמ' קיז

ב' טיפות שמן – [כאשר השמן עומד במקומו, סימן הוא לדבקות אל המקבל] - אגדות ד' 59

ב' טיפות שמן וכו' ועל דבר זה היה דואג משה – [דרשה ארוכה בענין זה כיצד המעלות הגדולות שהיו אצל אהרן נשתמרו לשני בניו, ומשה דאג שאצלו לא נשתמרו מעלותיו לבניו, ועוד פרטים במשל ומליצה זו] – מהרש"א

ב' טיפות שמן - דברי שאול

ב' טיפות שמן, כשהוא "מספר" עולות ויושבות בעיקר זקנו – [רש"י פירש "מספר": "כשהיה מדבר עם אחרים". הרא"ש (על הדף) פירש לענין גלוח הזקן. ו"בן יהוידע" מפרש שהוא ענין תשמיש המטה. (עיין נדרים כ ע"ב "אינו מספר עמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה")] - בן יהוידע ד"ה ועוד נ"ל בס"ד מספר

הנה מה טוב ומה נעים – [טוב" לענין המדות; "נעים" לענין המושכלות] – מהרש"א
(סימנא מילתא) מושחים מלכים על המעיין – [מדוע אין בזה משום חשש ניחוש, וכן בשאר השאלות כאן] - אגדות ד' 59

האי מאן דבעי למידע אי מסיק ליה שתא – [המאכלים הם רמזים לזכות אבות] - אגדות ד' 60 ב' פסקאות

האי מאן דבעי למידע אי מסיק ליה שתא – [בירור מפני מה אין כאן לחשוש מאיסור ניחוש, כי אמרו רק הצד הטוב והחיובי ולא הצד השלילי והרע] – מהרש"א

ליתלי שרגא בהדי עשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכפורי – [כי בימים אלו נגזר על האדם מי יחיה ומי ימות וכו', והנר הוא סימן לנשמת האדם] – מהרש"א

ליתלי שרגא בהדי עשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכפורי – [הנשמה קרויה נר (משלי כ, כז) לכן עושים הסימן בנר] - בן יהוידע

מאן דבעי למידע אי מצלח עיסקיה –

האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי חזר ואתי לביתיה וכו' אי חזי בבואה דבבואה – [הצל הזה הוא סימן למלאכים המלווים לו לאדם] – מהרש"א

השתא דאמרת סימנא מילתא – [אין כאן ניחוש אלא סימן טוב בעלמא, והיא המותרת (עיין רמב"ם, הל' ע"ז פרק יא הלכה ה)] – מהרש"א

יהא רגיל לאכול בריש שתא – [עיקר הכל איננו אכילת הסימנים, אלא התפילה הסמוכה לאכילתם] - מאירי על סוגייתנו, וכן חיבור על התשובה 265 ח"ב, ב

יהא רגיל לאכול בריש שתא – [אין בזה חשש ניחוש] - באר הגולה 33 (באר ב)

יהא "רגיל" איניש לאכול בריש שתא – [מלת "רגיל" שיעשה כך בשתי לילות ראש השנה, וכן בימים, ובזה עבר יותר משלש פעמים והוא רגיל] - בן יהוידע

כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו - ר' ידעיה הפניני ("אוצר הפירושים" למסכת הוריות, דף י"ד)

כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו גרסו מתניתא ועלו לקמי רבייכו – [כשאתם רוצים ללמוד גמרא מרבכם שהוא הפלפול והוויותדאביי ורבא, גרסו מתניתין מקודם. דעיקר הגמרא הוא ליישב המשניות בכל דבר שיש להסתפק בה. ועל כן [ת]גרסו המתניתין מקודם כדי שתהיו בקיאים בה] – מהרש"א

כי יתביתו קמיה רבכון - ע"ע כריתות ו'

כי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון - שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי (תעב)
כי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון – [שהדיבור של אדם משתנה ומשתמע לפעמים לתרי אפי. אבל מתוך עקימת שפתיים וקריצת עיניים שבאדם, לפעמים יש להבין כוונתו של המדבר] - מהרש"א כאן, וכן מהרש"א על עירובין יג: ד"ה מחדדנא טפי

כי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון – [אמרו בירושלמי (שבת פ"א ה"ב; שקלים סוף פרק ב) שלא היו חוששים לדברי תורה שר' ששת מסר ממה ששמע, כי היה עיור ולא ראה את פניו של זה שהוא אומר דברי תורה בשמו. כי הרואה בעיניו מבין יותר לתכונות נפשו של המדבר ומדייק יותר בהבנת הענין. ולכן התאונן רבי ששמע דברי תורה מר' מאיר, אבל לא ראה את פניו בשעה שדיבר (עירובין יג ע"ב). ובזה מובן מדוע רב יהודה כעס על ר' יצחק בנו שלא הלך בעצמו אל עולא אלא שלח שליח במקומו (פסחים קד ע"ב). והבן חשב כי אביו רק רוצה לדעת מה היא ההלכה למעשה, ובזה הרי די לו אם יעיד לו השליח. אבל אביו רצה שיבין כל דיוקי הענין והפרטים בנידון, ולזה הוא צריך לראות בעיניו ממש. ובזה גם מובן מדוע התורה ציותה לעניני עדות "מפיהם ולא מפי כתבם" (יבמות לא ע"ב). ובזה מוסבר מדוע העיור הוא פסול להעיד (עיין לשון הרמב"ם הל' עדות סוף פרק ט) - אור הישר, על כריתות דף ו', ד"ה והנה בירושלמי

כי גרסיתו, גרסו על נהרא דמיא, כי היכי דמשכן מיא, משכן שמעתתייכו – [אמרו חז"ל מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה (תענית ז ע"א) גם כאן ינהג האדם הלומד בשפלות הדעת, וכאן במחסיא הוא אקיקלי (אשפות) ולא על אפדני (טירות)] – מהרש"א

אקיקלי דמתא מחסיא – מאירי

אקיקלי דמתא מחסיא - ר' ידעיה הפניני ("אוצר הפירושים" למסכת הוריות, דף י"ד)

אקיקלי דמתא מחסיא – [כי במתא מחסיא בני העיר היו בעלי דרך ארץ ומכבדים לרבנים. מה שאין כן בפומבדיתא] – רש"י; בן יהוידע; עיון יעקב

אקיקלי דמתא מחסיא ולא אפדני דפומבדיתא – [יש כאן גנאי לבני פומבדיתא] – עיין מהרש"א

אקיקלי דמתא מחסיא ולא אפדני דפומבדיתא – [כי בעיר מחסיא היו מקפידים על נקיות בבתיהם וברחובותיהם. אבל בפומבדיתא לא היו מקפידים על נקיות כלל. וללמדנו שהנקיות הוא צורך גדול] – בניהו (אמר המלקט: עיין גליון ר"י עמדין על ע"ז דף כ ע"ב "נקיות מביאה לידי פרישות" שמסביר בענין נקיון הגוף. וכן בספר השל"ה, שער האותיות, ערך: דרך ארץ, וסוף ערך: קדושה)

טב גילדנא סריא – [טוב דג קטן סרוח בעיר מחסיא שהוא בזול, מכותחא בעיר מחסיא לפי שהוא ביוקר והרגיל לאוכלו ינקש נושה לכל אשר לו] – הכותב (מלקט "עין יעקב")

טב גילדנא סריא מכותחא דרמי כיפי – [טוב מאכל שפל של תלמידי חכמים ממאכלי תענוג של עשירים] – מהרש"א

טב גילדנא סריא – עין אליהו (מובא בחידושי הגאונים)

רמה קרני ולא רמה פכי – [יש כאן רמז למלכותו של משיח שתמשך בגדולה, כי היא באה ממלכותם של דוד ושלמה, ולא מן שאול ויהוא] – מהרש"א

דף יג

ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ – [כי מעלת כהן גדול איננה מפני שכל שבו] - אגדות ד' 60; נתיב א' 49 (תורה, יא); דרך חיים 189 (פ"ד, שלשה כתרים הם)

מלך קודם לכהן – מהר"ל, דרך חיים 189 (פ"ד, שלשה כתרים הם)

כהן גדול עדיף מנביא – [עומק הענין כיצד למדו זאת מהכתובים] - בן יהוידע, ד"ה שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא

"יקרה היא מפנינים" (משלי ג, טו) מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים – [חז"ל דרשו פסוק זה כי הוא כמיותר, שהרי בסיפא דקרא כתוב "וכל חפציך לא ישוו בה", אם כן מה בא הרישא ללמד?] – מהרש"א

מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא [שפחה] משוחררת? זו היתה בחזקתשימור (מעריות) וזו לא היתה בחזקת שימור – [כיון שהתגיירה, סימןהדבר שמושג זה עלה בדעתה עוד זמן מסוים לפני שהתגיירה, ובודאי שמרה על עצמה] – מהרש"א

כלב מכיר את קונו – [מלת "כלב" ענינו: "כולו לב". ולכן הכלבים הם עזי נפש. חתול היא חומרית ואין בה דעת. וזה מפני שאוכלת שרצים, כמו עכברים] – אגדות ד' 60

כלב מכיר את קונו – [פירש רמ"ה שאינו מוסב על הקב"ה, אלא הכלב מכיר בן אדם בעליו. והאריך "בן יהוידע" בספורים על זה] - בן יהוידע

האוכל ממה שאכל עכבר - אגדות ד' 60

עכבר - אגדות ד' 61 ד"ה אפילו קופינא

הכל מושלים בעכברים – [עד שאין העכבר נחשב למציאות] - אגדות ד' 60

מפני שסורן רע – [לשון "שאור" (כלומר תסיסה פנימית)] – ערוך, ערך: סר

מפני שסורן רע – [לשון "שר" שלהם, כלומר יצר הרע שלהם] – רש"י

אפילו גלימי גייצי, אפילו שופתא מרא גייצי – [צ"ע מה הוסיף "שופתא" על "גלימי"? שניהם אין לעכבר הנאה. אלא בגלימי נדבר לפעמים ריח פירות וזה מטעה את העכבר] – בניהו

וי"א אף המניח כליו [בגדיו] תחת מראשותיו – [כי יינזק מריח הזיעה] - בניהו
הרגיל בזיתים - רבנו בחיי (בראשית לד, א)

הרגיל בזיתים – [שמן שממנו האור הוא סימן לשכל. אבל הזית הוא הנושא שלו, והוא חומרי] - אגדות ד' 61

הרגיל בזיתים - מור וקמיעה (ר"י עמדין) או"ח ק"ע

הרגיל בזיתים – [מדובר ביותר מן ג' זיתים. ומביא כוונה סודית שיש לחשוב והיא תציל את האדם מהנזק] - בן יהוידע ד"ה והנה ידוע (וכן הביא כוונה זו "כף החיים", או"ח סי' קנז, ס"ק כז)

שמן זית משיב לימוד – [היא שבח ארץ ישראל, ולכן בשבעת המינים נאמר "זית שמן ודבש" (דברים ח, ח) ולא הפרי עצמו, זית] – מהרש"א

יפים לתלמוד – [סגולות לזכרון] - תפארת ישראל, 77 (כה); באר הגולה 30 (באר ב); אגדות ד' 61

האוכל לב בהמה – [זה משכח, כי הלב הוא חומרי והוא רק נושא אל החכמה, ונבדל ממנה] – אגדות ד' 61

חמרא וריחני – דרך חיים 205, 207 (פ"ד, קנאה, תאוה וכבוד)

חמרא וריחני - פרי צדיק (ח"ד 113 שלח, ט"ו)

ר' מאיר חכם, ר' נתן אב"ד - ר' צדוק, תקנת השבין, 57

רשב"ג נשיא, ר"מ חכם – [חלוקת התפקידים ומה השפעתם] - בניהו

בעינא דלהוי היכרא בין דילי לדילהון – מאירי

בעינא דלהוי היכרא בין דילי לדילהון - באר שבע

בעינא דלהוי היכרא בין דילי לדילהון - קרן אורה (ר' יצחק מקארלין) ("אוצר הפירושים" למסכת הוריות, דף ר"ו)]

"מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" (תהלים קו, ב) למי נאה למלל גבורות ה'? מי שיכול להשמיע כל תהלתו" – [דרשו כך כי בסיפא דקרא כתוב "כל תהלתו" וברישא לא כתוב "כל גבורתו". מכאן שיש לדרוש מלת "כל"] – מהרש"א

דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין – [אין כוונתם שהחלומות שקר, כי ראינו בחז"ל שחלק מהם אמיתיים. אלא כוונתם שאין אנו בקיאים כיצד לפתור אותם. כי יש חלום שפשוטו רע, ואפשר לפתור אותו לטובה] - בן יהוידע, על סנהדרין דף ל ע"א

אסיקו לרבי מאיר [בשם] "אחרים", ולר' נתן "יש אומרים" – [קבעו בלשו ןרבים, כיאם היה יחיד היו התלמידים שואלים מי הוא, כי רצונם להביא גאולה לעולם. אבל עכשיו שזה נאמר בשם רבים, לא ישאלו] – מהרש"א

דף יד

"גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה" (קהלת ט, ו) אמר ליה "האויב תמו חרבות" אמר ליה הני מילי היכא דאהנו מעשיו – [ביאור המשא ומתן ביניהם] – מהרש"א

סיני ועוקר הרים – מאירי

סיני ועוקר הרים - שו"ת מהרי"ק קסז (קסט) דף צג:

סיני ועוקר הרים - ["סיני" הוא כינוי לסומך על שמועתו ששמע מרבו. הרי על סיני נמסרו כל השמועות כולם וכל קבלות התורה. אבל "עוקר הרים" הוא הסומך על פלפולו, והוא דומה להר תבור וכרמל שנעקרו ממקומם וסמכו על מעלתם שיתנו עליהם התורה תמורת הר סיני. בעל הפלפול בלבד ואין המשניות סדורות לו, הוא "עוקר הרים" בלבד. סיכום הגמרא כאן כי סיני עדיף, דומה למאמרם "לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני" (סוטה ה ע"א)] - מהרש"א ד"ה חד אמר סיני עדיף

סיני ועוקר הרים - זרע אברהם ("אוצר הפירושים" למסכת הוריות, דף קפט)

סיני ועוקר הרים - [צ"ע למה לא מוזכר בשבת דף לא. אלא "פלפלת בחכמה" ולא מעלת "סיני"] - חק נתן (שם, דף קיא)

סיני ועוקר הרים - זרע של אברהם, ר' אברהם חג'אג' (שם, דף רכו)

סיני ועוקר הרים - הג"ר שלמה קלוגר, הגהות על פמ"ג או"ח קל"ו [בזמן הזה שיש ספרים לרוב, כבר אין כ"כ מעלה של "סיני". אבל דבריו נדחו ע"י שו"ת יביע אומר (פתיחה לח"א, דף 19)]

סיני ועוקר הרים - מרומי שדה

הכל צריכים למרי חטיא – מהרש"א

אפילו אומן לביתיה לא חליף - באר שבע

אפילו אומן לביתיה לא חליף – [רבה הגינה זכות ענוותנותיה עליו ועל אנשי ביתו שלא חלה אחד מהם כל השנים אשר מלך רבה, ואפילו אומנא להקיז דם לא הוצרך לקרות לביתו] – הכותב (מלקט "עין יעקב")

אפילו אומן לביתיה לא חליף – [נהג בענוה ולכן היה גופו בריא וחזק, מתוך חוסר התפעלות] - קרן אורה

חריף ומקשה – [באיזה סוג קושיות מדובר כאן] - בניהו

מתון מסיק -