אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף יז
היוצאת למלחמת הרשות - ע"ע רמב"ם הל' מלכים ו, יב, כתב הרדב"ז שם "אפילו מתו מיתת עצמם, כיון שהם טרודים"

וכי לוקין על לאו שב'אל'? - ביטוי 'אל' הוא חלש מן 'לא' - "הכתב והקבלה" ויקרא יט, ד ע"ע שמו"א כ, כג ולכן נענש עלי הכהן, ע"ע ספר חסידים, כת"י פרמא, אלף תת"מ

וכי לוקין על לאו שב'אל'? - משך חכמה, שמות יב, ט

וכי לוקין על לאו שב'אל'? - מרגליות הים, לסנהדרין ס"ה ע"א פסקא ד'

דף יח
דו פרצופים - מהרש"א על כתובות ח' ע"א ד"ה מר סבר חדא יצירה

דו פרצופים - אור החיים (בראשית ב, יח)

דו פרצופים - תורת חיים

דו פרצופים – [ביאור ע"פ סוד, לימוד גדול בענין בחירה חופשית שהלבישו חז"ל במשל שאמרו] – גר"א, ליקוטי הגר"א (ורשא, תרמ"ט, עמ' 26)

דו פרצופים – [חקירה בענין הנולד עם ב' ראשים] – בניהו ד"ה בשלמא למאן דאמר פרצוף

אחור למעשה בראשית, וקדם לפורענות –

אוי לי מיצרי, אוי לי מיוצרי –

בתחילה עלה במחשבה לברוא שנים - שו"ת רשב"א ח"א סי' ס

מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון –

מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבניין אוצר –

דף יח ע"ב

מלמד שהקב"ה עשה שושבינות לאדם הראשון –

לא יהלך אדם אחורי אשתו בדרך – עיין מהרש"א ברכות סא ע"א ד"ה ואפילו היא אשתו

מנוח עם הארץ היה –

אחרי ארי ולא אחרי אשה – עיין ברכות סא ע"א

הוליד רוחין ושדין ולילין – [כלומר בני אדם המזיקים] – מורה נבוכים א, ז

הוליד רוחין ושדין ולילין - רד"ק (לבראשית ה, ג)

הוליד רוחין ושדין ולילין – [כלומר תאוה וכעס נקימה ודמיונות כוזבים] - משך חכמה (בראשית יב, ז)

הוליד רוחין ושדין ולילין - תורה תמימה בראשית ה, ג ס"ק ח

מאה ושלשים שנה – [טעם שזה הוזכר ג' פעמים] - בניהו ד"ה ישב בתענית; [ג' מיני צער: התענית, פרישה מאשתו; וצער גופו מפני זרזי תאנים על בשרו] - בן יהוידע

אדם הראשון חסיד גדול היה – [צ"ע מן סנהדרין לח: שהיה צדוקי וכופר בעיקר] - אור הישר (ונ"ל המעתיק כי שם היה לפני החטא וכאן מדובר אחרי העונש)

העלה זרזי תאנים – [כיון בזה לתקן חטא אכילה מעץ הדעת, למען דאמר תאנה היתה (ברכות מ ע"א)] - בן יהוידע

מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו - נתיב ב' 191 (תוכחה פ"א)

עלה זית - מהרש"א על סנהדרין קח ע"ב ד"ה יהיו מזונותי

עלה זית - דורש לציון, דרוש י"א

מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך - בן יהוידע

עלה זית – [פשוט הוא שהיונה לא דיברה, אלא לומדים מן התנהגותה] - אמת ליעקב

אמרה יונה - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד פכ"ט

אמרה יונה – [כוונתם לשר הממונה על העופות, כמו שכתב אריז"ל לענין "פרקי שירה". ויש מפרשים שחז"ל גנזו דבר מוסר והשכלה כאילו היונה אמרה] – בניהו ד"ה אמרה יונה

כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה –

ולא אמר איה אלוהי עושי – [עיין פירוש רש"י. וריטב"א הקשה עליו. וביאר הענין רמ"ע מפאנו, ספר שברי הלוחות, ב"תשלום עשרה מאמרות" , מהד' שנת תשנ"ז, עמ' תעו. עוד עיין ביאור "בניהו"]

הנותן זמירות בלילה – [צ"ע הרי דוד נענש על שקרא לדברי תורה "זמירות"? (סוטה לה ע"א) אלא כאן כוונתם שמשמיע לימודו בקול רם כזמירות] – מהרש"א

מיום שחרב בית המקדש די בב' אותיות (י"ה) - רבנו בחיי (שמות ג, טו)

מיום שחרב בית המקדש די בב' אותיות (י"ה) - נתיב ב' 28, (יראת ה', ג)

מיום שחרב בית המקדש די בב' אותיות (י"ה) - תורת חיים

מיום שחרב בית המקדש די בב' אותיות (י"ה) – [מה מסמלת כל אות מהשם "יהוה", ולמה דוקא ב' אותיות אלו?] - בניהו

מיום שחרב בית המקדש די בב' אותיות (י"ה) - מאור ישראל

נתקללה בבל נתקללו שכניה, נתקללה שומרון נתברכו שכניה - מהרש"א על ברכות נח ע"א

דף יט

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – [כי אצל בשר ודם אין המלך יכול להפרע ממנו אחרי מותו, אבל אצל הקב"ה יש לו לאדם לפחד מהדין שאחר המות] – מהרש"א

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – [צ"ע והרי ההבדל שחז"ל הביאו הוא בין הנידונים, שהנידון ע"י שופט בשר ודם מגדף שופטיו, והנידון ע"י ה' שותק בדומיה. אבל אין כאן תיאור של מדתו של ה', והרי על זה באו לבאר "מדתו של הקב"ה"? וי"ל אצל עונש הבא ע"י הקב"ה יודע הנידון שעונשו בצדק, ולכן אינו מגדף. לכן החילוק תלוי במדתו של הקב"ה] – נ"ל המלקט (ועיין תשובה אחרת, של ספר "תאוה לעיניים" מובא ב"לקוטי בתר לקוטי")

אדם מתחייב הריגה למקום ושותק, משבח ואומר תהלה, כאילו הקריב קרבן – [המביא קרבן צריך לדמות בעצמו שהוא עצמו היה ראוי להשרף על המזבח אלא שהתורה חסה עליו להביא בהמה תחתיו] - מהרש"א

ולא עוד אלא דומה לו כאילו הקריב קרבן – [כי הנענש ע"י שופט בשר ודם אין זאת כדי לטהר אותו או לתקן אותו, אלא להציל את הברואים מאנשים רעים כאלו. ולכן אין הנענש מרגיש "תיקון" לעצמו. אבל הנענש ע"י ה' יודע שהעונש היא לטובתו עצמו, וזהו "קרבן"] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

עמק הבכא, שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין, יפה דנת יפה זכית – [ולכן הדמעות שהאדם שופך בבכיו, הרי הם כנסכים על המזבח. והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים "ברוך דיין האמת"] – מהרש"א

מורידים דמעות - נצח 37 (ה)

מורידים דמעות - תורת חיים

מורידים דמעות, יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת – [צ"ע כפל המלים] - בן יהוידע ד"ה יפה דנת

רשעים על פתחו של גיהנם – [כונת חז"ל שעד יום מותם אינם חוזרים בתשובה] - מאירי

רשעים על פתחו של גיהנם – [כי כתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים", יוצאים מהגיהנם אל הפתח] – מהרש"א

רשעים על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה – [מדובר בפושעי אוה"ע, כמו שמפורש בגמרא] - פרי צדיק (ח"ד 162 בלק, ב')

רשעים על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה – [במסכת ראש השנה (יז ע"א) אמרו פסוק זה על פושעי ישראל הגמורים שאין להם חלק לעוה"ב כמו המינים והמוסרים וכו' (הערת המעתיק: ואין כאן קושיא, כי כיון שהם פושעים גמורים, דינם כגויים כמו שכתב רמב"ם בהל' עדות, סוף פרק יא)] – מהרש"א

פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם וכו' שהם מלאים מצות כרימון – כמו במזבח ציפוי הזהב כעובי דינר הגין על העץ שתחתיו שלא ינזק באש, כך מצוותיהם של הפושעים מגינים עליהם] - מהרש"א על חגיגה כז ע"א ד"ה כעובי דינר

פושעי ישראל – דרך חיים 324 (סוף ו', רצה לזכות את ישראל)

אין אור של גיהנם שולטת בהן – [הכל יורדין לגיהנם. קצתם לביעתותא בעלמא, וקצתם נכוין (ואינם כלים, כי יתוקנו לעתיד] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק טו; וחלק ה פרק א

אין אור של גיהנם שולטת בהן – [אין בכלל זה אותם המתכוונים להכעיס, הפורשים מדרכי ציבור, או המסיתים. אלא אם כן חזרו בתשובה] – רמ"ע מפאנו, חקור דין, חלק ה פרק ד

פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן – [אלו שקיימו המצוות, אלא התעצלו בהן] – מרגליות הים, סנהדרין דף קיא ע"א פסקא ג (בשם "מקום שמואל")

אל תקרי רקתך אלא ריקתך, ריקנים שבך מלאים מצוות - קורא באמת (עירובין, פסקא א')

ריקנין מלאים מצוות כרימון - הנצי"ב, שה"ש ד, יג

ריקנין מלאים מצוות כרימון – [צ"ע אם מלאים, כיצד הם ריקים? אלא מלאים מצוות במחשבה לעשותן, אבל ריקים בפועל] - בניהו, סוף חגיגה

ריקנין שבך מלאים מצות כרימון – [למה דוקא רקת וטבריא] - הגאון ר' דוד בן שמעון, שער החצר, סי' רפ"א

דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו - תורת חיים

בר מישראל שבא על בת עכו"ם – [כי מצטער על עצמו שנימול ושהוא יהודי] - פתח עינים

ג' פתחים לגיהנם – [האחד נגד הכופרים בהשגחת ה', וא' נגד הכופרים בזה שכל שבעולם תלוי ברצונו של הקב"ה, וא' נגד הכופרים בתורה ובנבואה] - גבורות השם 181 (מז)

ג' פתחים לגיהנם - אמת ליעקב

ג' פתחים לגיהנם – [האחד נגד חטאי הדיבור, ועוד א' על חטאי תאוה, ועוד א' על גאוה] - בניהו

ג' פתחים לגיהנם – לקוטי בתר לקוטי

ב' תמרות יש בגי בן הנם, ועולה עשן מביניהם – [יש כאן רמז שהגיהנם עבור אלו ההולכים אחרי מתיקות ותענוגי עוה"ז כדובשה של ב' תמרות] – מהרש"א

ז' שמות לגיהנם - נתיב ב' 124 (כח היצר, סוף פרק ב)

ז' שמות לגיהנם – [הם לפי התכונות של שבעת ימי בראשית, או לפי המזלות של שצ"ם חנכ"ל. ולכן כתוב "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאותיכם" (ויקרא כו, יח)] – מהרש"א

ז' שמות לגיהנם - רוח חיים

שאול, גיהנם, באר שחת, בור שאון, טיט היון, צלמות, ארץ תחתית – [כל מדור בגיהנם הוא מול יצר הרע שונה] – איי הים

גיהנם, שהכל יורד לה על עסקי הנם – [ענינו שנכשלים בעריות] – רש"י (מהרש"א וכן גליון הש"ס לרבי עקיבא איגר הביאו סימוכין לזה מהגמרא ביומא (עה.)

גיהנם, שהכל יורד לה על עסקי הנם – [יש להקשות על פירושו של רש"י הנ"ל, שהרי חז"ל אמרו "רוב בגזל, מיעוט בעריות, וכולם ב(אבק) לשון הרע" (בבא בתרא קסה ע"א) וכיצד כאן נפרש שכל היורדים לגיהנם הוא בחטא עריות? אלא שמא פירוש המלה "הנם" הוא הדיבור, כמו "נמתי לו" (חולין ע ע"ב) כלומר יורדים לגיהנם מפני דיבורים אסורים כמו לשון הרע. ואות ה' של "הנם" היא ה"א הידיעה] – איי הים

גיהנם, שהכל יורד לה על עסקי הנם (עין יעקב: הגירסא "חנם") – [דרשו חילופי אתיות ה-ח] – מקור ברוך, ח"א עמ' 251

ערוך מאתמול תפתה, המתפתה ביצרו - מהרש"א על נדרים לט ע"ב

אם בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו –

דף כא

רחבה מצותך מאד - גור אריה, שמות לד, כז

רחבה מצותך מאד – [דוד לא ראה אלא את אורכה, איוב הוסיף לראות את רוחבה, יחזקאל ראה אותה פנים ואחור. כי יש בתורה ד' פנים: פשט, דרוש, שכל (מעשה בראשית), וסוד (מעשה מרכבה)] – מהרש"א וע"ע מהרש"א על נדה דף סט ע"ב י"ב שאלות ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע

קינים והגה והי – [כיצד אלו מוסבים על שכר ועונש] - בניהו ד"ה קינים, ב' פסקאות

מגילה עפה - של"ה דף קפו: (שבועות)

א' מג' אלפים ומאתים בתורה - לשם שבו ואחלמה, הקדמות ושערים, שער הפונה קדים, פ"א
שני דודאי תאנים –

דף כא ע"ב

שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים, אלו ואלו עתידין שיתנו ריח – [כלומר הבנתם בדברי תורה] - בניהו

הדודאים נתנו ריח - מהר"ל, תחילת דרשה לשבת הגדול 194

הדודאים נתנו ריח - בניה ד"ה שמא תאמר

הדודאים נתנו ריח - פרי צדיק (ח"א 162 חנוכה י"ד, ח"א 173 חנוכה כ"א)

הדודאים נתנו ריח - תוספת ברכה, קהלת ט, ד

בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא - נתיב ב' 128, כח היצר, ג

בנות ישראל שמגידות פתחיהן –

חדשים גם ישנים - באר 18 (א)

חדשים גם ישנים – מהרש"א

חדשים גם ישנים - קול אליהו ס"ק קצט

חדשים גם ישנים – [קלות הם הישנים, ז' מצוות בני נח. חמורות הם החדשים, שאר תרי"ג מצוות] - בניהו ד"ה אלו מצוות קלות

הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה - גבורות השם 201 (מח); דרשה על המצוות 62; באר הגולה 17 (באר א); נר מצוה 32

כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה – [זה נאמר רק בגזירות דרבנן כסייג לעבירה מהתורה שיש בה מיתה. אבל סייג לדבר שהוא רק עשה או לא תעשה, אין כאן עונש מיתה] – מהרש"א
עשות ספרים הרבה אין קץ -

המלעיג על דברי חכמים, נידון בצואה - ["צואה" הוא כינוי לסכלות] - רמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה, זרעים, מהד' הרב קאפח, עמ' כא

המלעיג על דברי חכמים, נידון בצואה - באר 23 (ב)

המלעיג על דברי חכמים – [דרשו מהפסוק "ולהג הרבה יגיעת בשר" (קהלת יב, יב) כי בקובץ אותיות אחה"ע אות ה' מתחלפת באות ע'] – מהרש"א על גיטין נז ד"ה כל המלעיג על דברי חכמים

המלעיג על דברי חכמים, נידון בצואה - [הרשע סבור שדברי חז"ל מיותרים, לכן גם הוא נידון כמיותר] - לקוטי מוהר"ן ברסלב, סא, א

המלעיג על דברי חכמים, נידון בצואה - [כי מאס ושקץ דבריהם] - בן יהוידע

טועם טעם בשר – [כי המדקדק בדבר היטב נקרא "אכילת בשר", כמ"ש בבא קמא (עב ע"א) "לא אכלי בישרא דתורא" ומפרש רש"י: "לא דקדקתי טעמו של דבר"] – מהרש"א (אמר המלקט: שמא כך היתה כוונת תלמידי רבא שאמרו לתלמידי אביי: "אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלי בישרא שמינה בי רבא" (בבא בתרא כב ע"א עיי"ש רש"י)

כל ההוגה בהן טועם טעם בשר – [פירש רש"י: "בכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה מוצא בהם טעם". אפשר להוסיף על כך כי בזה מובן רישא דקרא "עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעות בשר" (קהלת יב, יב) כלומר אין קץ לספרים שאפשר לחבר מחידושי התורה, שהרי בכל מה שלומדים מבינים טעמים נוספים] – ילקוט הגרשוני

טועם טעם בשר - תורה תמימה קהלת יב, יב ס"ק צא

טועם טעם בשר – [כי ע"פ פסחים מט: אסור לעם הארץ לאכול בשר] - בן יהוידע

טועם טעם בשר – [לכן בבבא קמא (עב.) רב נחמן התאונן לרבא "דלא אכלי בישרא דתורא" כלומר שלא הגה מספיק בלימודו למצוא טעם בשר] - אור הישר

רבי עקיבא היה חבוש בבית האסורין (סיכן בעצמו) - גליון מהר"ץ חיות

רבי עקיבא (סיכן בעצמו) - ר"י עמדין, "לחם שמים" על ברכות, סוף פרק א, וכן בתחילת ספרו 'מגדל עוז', פרק אבן בוחן

ואל אעבור על דעת חברי – [צ"ע הרי גם היוצאים למלחמה פטורים מנטילת ידים (עירובין יז ע"א) וכל שכן הוא, אלא שהיה מחמיר על עצמו] – מהרש"א

רבי עקיבא (סיכן בעצמו) – [על לשון "ומה בבית האסורים", ב' פעמים קל וחומר] - בן יהוידע

בשעה שתיקן שלמה - מהרש"א על שבת יד ע"ב

בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה "בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני" (משלי כג, טו) ואומר "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" (משלי כז, יא) – [הקשו התוספות, והרי הוא ג"כ תיקן איסורי שניות? עיי"ש מה שתירצו. אבל הגאון ר' מתתיהו שטרשון (בנו של הרש"ש) תירץ כי שתי תקנות אלו היו כדי להקל על הבריות. תיקון עירוב בא להועיל לבני אדם שיוכלו לטלטל בחצר המשותף בשבת ותיקון נטילת ידיים באה שמי שנטמאו ידיו אינו זקוק דוקא לטבול כל גופו, אלא די בנטילה. וכיון שהיו כאלו שהיו מחרפים לחכמים "מאי אהני לן רבנן?" (סנהדרין ק.) ולכן אמרה בת קול "ואשיבה חורפי דבר"] – ר' מתתיה שטרשון, מובא ע"י הרב שמעון פדרבוש (תלמידו של מהרש"ם ברזון), "המוסר והמשפט בישראל", מוסד הרב קוק, עמ' 176

בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה "בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני" (משלי כג, טו) ואומר "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" (משלי כז, יא) – [צ"ע מה ענין מלת "בני" כאן? ולפי פשוטו כתב שלמה דבר זה על הבן שלו. אלא ידוע שבני דורו לעזו על שלמה שחטא על שנשא נשים נכריות. אמנם הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ג הי"ד) מלמד שגייר אותם אבל היו שמפקפקים אם כיוונו נשים אלו לשם שמים בגירותן. ומה יוכיח? אלא הרי הזהירו חז"ל שהבועל בת אל נכר לא ישאיר אחריו בן שהוא ת"ח (סנהדרין פב ע"א). ועל זה אמר שלמה אל הבן שלו: "בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני" כי היא הוכחה לצדקותי, כי הנושא גויה לא יהיה בנה ת"ח. ועוד אפשר לפרש שהקב"ה קרא לשלמה עצמו "בני". כי היו מהרהרים הא כיצד הקב"ה המליך על כסא דוד אדם הנושא נשים נכריות? אבל אם הוא חכם לתקן אזניים לתורה, תקנות וסייגים, אומר ה': "ישמח לבי גם אני"] – ילקוט הגרשוני על יבמות דף כ"א, בשם ספר "כתנות אור"

נצא השדה, עוסקים בתורה - תוספת ברכה, שה"ש ז, יב

אל תקרי בכפרים אלא בכופרים - קורא באמת, עירובין, פסקא ב'

אל תקרי בכפרים אלא בכופרים - פרי צדיק (ח"ב 47, בא, ו')

גזל ועריות – [ב' הפכים, עניים ועשירים] - בן יהוידע

ג' אלפים משל - תוספת ברכה, ויקרא יא, יט

אלף וחמשה טעמים – [כלומר טעמי נגינה, לפי התנועות, כמ"ש בנדרים לז ע"א. ואפילו בלימוד תורה שבעל פה היו להם טעמי נגינה. וע"י שינויי טעמי נגינה הבינו יותר טוב במקרא להסביר בדדמי ליה] – מהרש"א, ד"ה על כל דבר ודבר, וד"ה לימד דעת

היתה תורה דומה לכפיפה – [ודלא כרבי מאיר שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו] - מראית העין

היתה תורה דומה לכפיפה - תוספת ברכה, קהלת יב, ט ד"ה איזן וחקר

היתה דומה תורה לכפיפה שאין לה אזנים – אגדות א' 129

אסברה בדדמי ליה - תורה תמימה קהלת יב, ט ס"ק סז-סח; תוספת ברכה, קהלת יב, ט ד"ה ויותר

לדרוש על כל קוץ תילי תלים של הלכות – [נוסף על תילי תלים של סודות, גם למדו תילי תלים של הלכות] – מהרש"א

לדרוש על כל קוץ תילי תלים של הלכות - תפארת ישראל, 192 (סד)

דף כב
משכים ומעריב - נתיב א' 14 (תורה, ג)

משכים ומעריב - דרכי נועם דף קטו

משים עצמו אכזרי כעורב - מהרש"א על כתובות מט ע"ב ד"ה עורבא בעי בני

קורמי באגמא – [והוא נאכל ע"י תיקון ובישול] - בן יהוידע

ומשלם לשונאיו אל פניו – [שהמשא הזה הוא נגד חפצו (של ה') להשליכו מאתו, כאשר הרשעים ראויים שיהיו מסולקים מאתו, ואז אין אצל ה' דבר חוץ מהסדר הראוי. וזאת כיון ששכרם של הרשעים הוא ג"כ חוץ מהסדר הראוי] - מהר"ל, תפארת ישראל, 183 סוף פרק ס'

ומשלם לשונאיו אל פניו – [נ"ל חז"ל דרשו זאת כי "שונאיו" הוא לשון רבים, והיה צ"ל "אל פניהם"? אלא כאן "פניו" מוסב על הקב"ה עצמו כביכול, שזה משא כבד עבורו]- נ"ל המלקט
ומשלם לשונאיו אל פניו – [דרשו מלת "אל" כמו "על", ואז "פניו" אינו מוסב על הרשע כי אם על הקב"ה] – מהרש"א

ומשלם לשונאיו אל פניו - תורה תמימה דברים ז, י ס"ק יז

היום לעשותם - רבנו בחיי (דברים ז, יא)

היום לעשותם - מהרש"א על ע"ז דף ג' ע"א ד"ה ומי מצית אמרת

היום לעשותם - תורה תמימה דברים ז, יא ס"ק יח

"ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם" (דברים ז, יא) היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם – [דרשו כך כי בפסוק זה שתי המלים "היום לעשותם" הם כמיותרות, כי הפסוק מובן מבלעדיהן. אלא באו לשם הדרשה] – אשי משה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ארך אפים - אגדות א' 116

ארך אפים לצדיקים – [ביאור באריכות] - מהרש"א על סנהדרין קיא סוף ע"א ד"ה וכותב ארך אפים

ארך אפים לצדיקים - תוספת ברכה, שמות לד, ו

דף כד
לית דין בר נש; כגון דא בר נש – הנצי"ב, העמק דבר, בראשית א, כו

דף כו
חלה חזקיה והושיב ישעיה ישיבה על פתחו – [צ"ע כי בברכות (י.) מובא שישעיה אמר "כבר נגזרה גזירה" (שימות חזקיה), ובכן מה תועלת בישיבה על פתחו? הישוב לזה, אחרי שחזקיה דחה דבריו ואמר "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים" קבל דבריו ישעיה] - בן יהוידע

חלה חזקיה והושיב ישיבה על פתחו. ולאו מילתא היא – [מניין להם לחז"ל להכריע נגד מעשה רב של ישעיה? אלא מצאנו כי גם דוד היה בסכנת מיתה בשבת, ולא פסק מפיו מגירסא כדי למנוע ביאת מלאך המות. אבל לכאורה אי אפשר ללמוד כל רגע ורגע, כי צריכים לאכול ולשתות בשבת ואסור להתענות. ומדוע לא קבע שחבורת ת"ח ילמדו על פתחו, וכאשר מפסיק זה מלימודו, ימשיך השני? אלא "לאו מילתא היא" ואדרבה יכול להזיק "דילמא אתי לאיגרויי בהו". ומזה למדו חז"ל לשלול מעשה של ישעיה] - אור הישר

דילמא אתי לאיגרויי בהו – ["דכי חזי דמינצי בהדי הדדי, מיגרי בהו"] – רש"י (כלומר כאשר נוהגים זה בזה בחוסר כבוד, זה מעורר עליהם קטרוג מלמעלה ויכולים להסתכן)