מקורות לפרק

דף נג

מערת המכפלה – [ביאור באריכות על ענין ב' בתים] – מהרש"א

מערת המכפלה - המלבי"ם על בראשית כג, טו, תורה אור

קרית ארבע – [שם איש או על שם ארבע זוגות?] – מהרש"א

אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד? – [מניין לחז"ל לדרוש שהוא אותו האיש?] – מהרש"א

ויקם מלך חדש - רבנו בחיי (שמות א, ח)

ויקם מלך חדש - מהרש"א על סוטה יא ע"א ד"ה חד אמר חדש ממש

ויקם מלך חדש – [ביאור ב' הדיעות] - גור אריה, על שמות א, ח (מהד' מכון ירושלים, פסקא ו)

ויקם מלך חדש – [צ"ע מה חידש זה על מה שכתוב בפסוק? אלא כשיש מלך בן מלך, אין המלוכה נחשבת בעיניו כחדשה, כי כיורש עצר צפה זאת תמיד. אבל כשעולה זר למלוך, היא חדשה בעיניו] - בן יהוידע

נתחדשו גזירותיו – [מאן דאמר מלך חדש ממש, כי קשה להבין היאך נתהפך מאוהב גמור לשונא גמור, אא"כ היה איש אחר. ומאן דאמר "נתחדשו הגזירות" והוא היה אותו מלך, כי גם בתחילה חשב לרעתם. אלא התנהג בטוב כדי שיתבוללו בין המצריים, וכשזה לא נעשה ניסה להצר להם, והוא אותו רשע אלא נתחדשו אופן הגזירות] – נטע שורק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ולא למדתי אלא דבר אחד - פתח עינים

י"ח ימים גידלתי ביניהם ולמדתי לב כל אחד ואחד, וחכמת כל אחד ואחד – ["לב" זהו חידוד וחריפות, "חכמה" הן הידיעות] – ע"פ רש"י

י"ח ימים גידלתי ביניהם ולמדתי לב כל אחד ואחד, וחכמת כל אחד ואחד – [צ"ע אם כדברי רש"י היה צ"ל סדר הפוך, "חכמה" לפני "לב" כמו שאמרו "ליגמר אינש והדר ליסבר" (שבת סג.). אלא עדיף לפרש "לב" סוג של מדות טובות (כמו "לב טוב" ושאר תכונות תלמידי רבי יוחנן בן זכאי, אבות, ב) כי "דרך ארץ קדמה לתורה"] – איי הים

ליבם של ראשונים – מהר"ל, באר הגולה 9, 10 (הקדמה לספר); דרשה על התורה 35
אם הראשונים כמלאכים - [הסבור שהם כמלאכים, הוא כבן אדם. והסבור שהם רק בני אדם, הוא כחמור] – ר' עקיבא איגר (מובא בשמו ע"י נינו, בספר) "חוט המשולש", בהערה שבדף קעז; וכן כתב "אמת ליעקב"; וכן כתב "משמרת איתמר" (ורשה, תרכ"ט) פרשת אמור

אם הראשונים כמלאכים - דברי שאול, על חגיגה י"ד

ואנו כמלוא נקב מחט סדקית – [כי בדורנו הגוף גובר על השכל, והשכל נצטמצם עד נקב שבמחט] – מהר"ל, באר הגולה, הקדמה, דף י'

ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא – [המושכלות והחכמות שהן עמוקות אי אפשר להשיג אותן כי אם מרבו, ומה שאנו מקבלים ממנו הוא רק המעט ולא עיקר הדבר] - מהר"ל, באר הגולה, הקדמה, דף י'

ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא – [למה דוקא אביי ורבא] - פתח עינים

ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא – [המושכלות שהאדם חוקר ומוצא בכוחות עצמו, אינה סברא ברורה כי האדם יכול להטות לכל צד אחר שירצה, כמו שהשעוה רכה] - מהר"ל, באר הגולה, הקדמה, דף י'

ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא – [רש"י פירש שהשעוה היא קשה, וצ"ע שזה לכאורה נגד המציאות. אלא אולי פירושו כמו שהאצבע מתהפכת בשעוה לכל כיוון מחמת רכותה, כך כל סברא שאנו אומרים אפשר להפוך אותה בקלות] – עיני יצחק (וכדברי מהר"ל לעיל)

אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה – [כמו שהאצבע אינה דבקה בקירות הבור, כי הן רחבות ורחוקות ממנה לאין שיעור, כך מה שאנו לומדים נשכח ממנו בקלות] - מהר"ל, באר הגולה, הקדמה, דף י'

בני יהודה הקפידו על לשונם – דרך חיים 299 (פ"ו, מ"ח דברים, עושה סייג לדבריו)

גלו מסכת – ["כשהיו דורשים ברבים, מודיעים מקודם באיזה ענין ובאיזו מסכתא הם דורשים, כדי שירגישו השומעים ויעיינו בדבר עד שידעו להשיב, ומתוך כך הענין יוצא לאמתו והרב מודה בדרך זה שנוח לו להיות תלמידיו משיבין לו כדי שיבוא הענין לידי בירור... שאול בכל אשר יפנה ירשיע, שהיה מעמידם בחזקת רשעים ועמי הארץ] - המאירי

גלו מסכת - גליון ר"י עמדין

גלו מסכת - הנצי"ב, דברים לג, יא. הרח"ד

דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו – [כי חכם שאינו מכוין לאמת בהלכותיו, נאלצים שאר החכמים לקום ולסתור דבריו למען לא ייכשלו אחרים. גם הוא מתבייש וגם הם מצטערים שהוכרחו לסתור דבריו ולגרום לו עגמת נפש] - בן יהוידע

שאול בכל אשר יפנה ירשיע – [שלא הצליח להסיק שמעתתא אליבא דהלכתא] – מהרש"א
שאול בכל אשר יפנה ירשיע – [אין הלכה כמותו כי תורתו נבעה מתוך קנאתו בדוד, לכן לא זכה לאמתות התורה] - יערות דבש, ח"ב מח, דרש ג'

דף נג ע"ב

מחל לו הקב"ה - מהרש"א על ברכות יב ע"א ד"ה דאחילי ליה

מחל לו הקב"ה - פתח עינים

אמר למאן, אמר למאן – [ביאור הלשון הכפולה] – מהרש"א

אמהתא דבי רבי, לשון חכמה – [כל התלמידים הבינו רמז שדיברה, אלא לא רצתה לדבר בגלוי שילכו לבתיהם, או שיתעכבו עוד לשתות מחבית אחרת] – מהרש"א
אמהתא דבי רבי, לשון חכמה - פתח עינים

גבר פום דין – [דבר בלשון רמז כי אין מהנימוס לשאול בשלום אשת בעל אכסניא] – מהרש"א
אהרונית, אחרונית – [סדר טהרות, שעיקרו לשבט כהונה. והוא אחרון לששה סדרי משנה] – מהרש"א

אהרונית אחרונית (לימוד מסכת) - פתח עינים

אהרונית אחרונית (לימוד מסכת) – [יש בלימוד תורה ג' פנים: סוד, פשט, פלפול. הסוד הוא במדת החסד, ולכן נקרא אהרונית. אחרונית רמז לפשט. עירנית רמז לפילוספיא [נ"ל המעתיק זה ט"ס וצ"ל פלפול] שהוא עמוק ומעורר לומדיהו] - בן יהוידע

לא נצחני אדם חוץ מתינוק – [בא ללמד אותנו פרק בענוה. הרי זהו ר' יהושע שהיה מנצח את המינים בתשובותיו (חגיגה ה ע"ב; ברכות נו ע"א; חולין נט ע"ב וכן שם ס ע"א; בכורות ח ע"ב ועוד). וכאן אפילו בריות קלי דעת כמו אשה ותינוקת, נצחוהו] - פתח עינים

גלילי שוטה – [מפני מה כינתה אותו "גלילי"? אלא זה לימוד זכות עליו כי אנשי גליל לא היו מדייקים בלשונם כמ"ש כאן לעיל בדף זה (נג ע"ב) ולכן לא נזהר בלשונו] - פתח עינים

אל תרבה שיחה עם האשה – [כתוב "שיחה" ולא "דיבור"] - מאירי על אבות א', משנת יוסי בן יועזר

אל תרבה שיחה עם האשה – [כי זה מוביל האדם לחומריות] - מהר"ל, אבות פרק א' "אל תרבה שיחה" 35

אל תרבה שיחה עם האשה – [כינוי "האשה" בה' הידיעה, לומר אפילו שהיא חכמנית ומוחזקת בכשרות] - בן יהוידע ד"ה היה לך לומר באיזו ללוד

דף נד

ערוכה בכל ושמורה – [דרשו חז"ל כי מדובר בלימוד תורה, כי לפני זה כתוב "כי ברית עולם שם לי" (שמו"ב כג, ה)] – מהרש"א

פתח פומיך - ספר חסידים, סוף י"ז

פתח פומיך - נתיב ח"א 23 (תורה, ה); נתיב ב' 94 (לשון, י)

פתח פומיך - בינה לעתים, עת לדרוש, דרוש ראשון, ויניציא (דף ריג)

פתח פומיך קרי, תני – [לקרוא מקרא, ולשנות משנה] - בן יהוידע
נתחייב שריפה למקום – [מדובר באותו התלמיד ששנה בלחש ונתחייב שרפה מחמת השכחת התורה] - מהרש"א

נתחייב שריפה למקום – [לא הגינה עליו זכות רבו, מחמת השכחת התורה] - בן יהוידע

הניחו לו, אדם גדול שימש – [(מדובר באותו תלמיד ששכח לימודו) כי הלימוד עלול להשתכח, מה שאין כן רושם חזק כשרואים קיום ההלכה בפועל] – מהרש"א על עירובין נד ע"א ד"ה שריפה למקום

א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים בך (תורתך) ותוריך חיי – [צ"ע משום מה דרש "תתקיים בך" (תורתך) כאשר הפסוק רק מבטיח "חיים הם למוצאיהם" ולא תוספת חכמה? ועוד, מדוע מזרז אותו ללמוד לא לשמה לשם אריכות ימים? אלא כיון שזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם (סוף מסכת קנים) כלומר מצליחים יותר בחכמה, הרי זו לשם שמים. כלומר מבקשים אריכות ימים כדי להגיע לתוספת הבנה בתורה, זה כלול בברכת המקרא] – לחמי תודה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני – [מדוע הוסיף כינוי "שיננא"? ומדוע חז"ל הוסיפו מלה זו בגמרא? אלא דרכו של החריף ומעיין שאינו מבטא בשפתיים כי שקוע הוא בעיונו. לכן הזהיר אותו להתגבר על חסרון זה] – עיני יצחק

"כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא" (משלי ד, כב) – [רש"י כתב כי מדובר ב"מציאה" ע"כ. באיזו מציאה מדובר? כתב רבנו יונה: בלימוד תורה, כמ"ש "יגעת ומצאת תאמין" (מגילה ו ע"ב) שאין אדם משיג בתורה עד שיעמול ויטרח בה, ויזהר מן העצלות] – רבנו יונה (אמר המלקט: ומזה אנו מבינים טוב טעם ודעת בדרשת חז"ל בגמרא כאן שיש להקפיד לבטא הלימוד בשפתיים. כי כתבו חז"ל (דברים רבה, ח) על שבעה דברים שנאמרו על העצל. והזהיר משה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו" (דברים ל, יד) "הוצא דבר מתוך פיך!". והאריך בזה "אורחות צדיקים" (שער העצלות). ואזהרה זאת קשורה לדברי רבנו יונה הנ"ל, להתייגע בלימוד גם ע"י ביטוי שפתיים)] – נ"ל המלקט

מוצאיהם, אל תקרי אלא מוציאיהם בפה – דרך חיים 307 (פ"ו, גדולה תורה) קורא באמת, עירובין, פסקא ג'

"כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא" (משלי ד, כב) – [מניין לחז"ל לדרוש המלה כאילו מדובר "מוציאיהם בפה"? אלא מלה זו היא בלשון רבים, והמשך הפסוק "ולכל בשרו מרפא" הוא בלשון יחיד. ולכן דרשו כוונה שניה] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מוצאיהם, אל תקרי אלא מוציאיהם בפה – [דרשו כך כי בלי זה באיזה מציאה מדובר?] - מקור ברוך (ח"א דף 548)

חטוף ואכול חטוף ואשתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמיא – [כיון שהעולם הוא חולף מהר, כמו הנמצא בסעודת נישואין שתוך שעות ספורות הכל נגמר, חטוף את מאכלך מהר ואל תבזבז זמן על עניני החומר, ותעסוק בעיקר בדברים שיבנו את עולם הנצח שלך] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

חטוף ואכול חטוף ושתה - המאירי (שמדובר בעניני לימוד תורה, ודלא כרש"י)

חטוף ואכול חטוף ושתה - דברי שאול

אם יש לך, היטב לך - אמת ליעקב

אם יש לך היטיב לך, שאין בשאול תענוג, ואין למות התמהמה. ואם תאמר אניח לבני חוק? בשאול מי יגיד לך? בני אדם דומים לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נובלין – [הגמרא מזהירה שאדם שיש לו ממון ("אם יש לך") תתמוך לעניים ובזה "תיטיב לעצמך". כי כאשר תגיע לשאול (שם נרדף לקבר) אין שם תענוג מה שתוכל לקיים מצוות עם הכסף שכבר אינו בידך לעשות טוב עם הממון). ואם תאמר שיש לך זמן לפניך עד שתמות כי צעיר אתה, לא כן, אין למלאך המוות דחייה ופעמים אינו מתמהמה ולוקח גם צעירים. ואם תאמר שתשאיר ירושה ("חוק") לבניך? מי יבשר לך בקבר אם קבלו הכסף ונהנו ממנו או לא? כי לכל אדם יש מזל שונה לענין עשירות או עוני (כן כתב הגר"א באגרתו לבני ביתו, בדרכו לא"י). כי אף שהאב הוא בעל נכסים, לפעמים צאצאיו הם עניים גדולים, או להיפך (כן הוא בשבת קנא ע"ב "גלגל הוא שחוזר בעולם"). לכן תשתמש בממונך לטובת נפשך] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בני אדם דומין לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נובלין – [מי יגיד לך שהירושה תשאר בידי
בניך? כי הללו נובלים לאבד ירושתם (הערת המלקט: וכן כתב הגר"א באגרתו לבני ביתו, בדרכו לא"י)] – מהרש"א (אבל רש"י פירש שאינך צריך לדאוג לבניך, כי פרנסתם גדלה עמהם)

המהלך בדרך ואין לו לויה, יעסוק בתורה – [כי הוא פורש מהיישוב ונמצא אז במצב סכנה] - נתיב א' 4 (תורה, א); דרך חיים 311 (פ"ו, ר' יוסי בן קיסמא); תפארת ישראל, 187 (סב)

המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה - אור תורה, רי"א חבר, פסקא נ"ג

המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה – [שלא יטעה לחשוש מקללת חז"ל "חרב על הבדים וכו' ולא עוד אלא שחוטאים". אלא גם אז ילמד תורה] – אישי משה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

חש בראשו - בינה לעתים, עת דודים, דרוש ב' לשבועות (רעז)

חש בראשו וכו' - נתיב א' 5 (תורה, א); תפארת ישראל 49, 197 (טו, סב); גור אריה, על שמות כ, טו

חש בראשו, חש בגרונו, חש בבני מיעיו וכו' – [אלו הם סוגי בעיות שיש בהשגת חכמה. והתורה מתקנת כל החסרונות] - בינה לעתים, עת דודים, דרוש ב' לשבועות (רעז)

חש בראשו וכו' – [צ"ע הרי אסור להתרפאות בדברי תורה? (שבועות טו ע"ב) אלא שם מדובר שאומר הפסוק רק לשם הרפואה. אבל אם בלאו הכי לומד הפסוק בדרך לימודו, מותר. עוד יש לתרץ כי עדיין לא נהיה חולה בראשו, אלא זה רק מיחוש בעלמא ולומד לשם הגנה, כמו שהתירו שם במסכת שבועות. וראיה לכך, כי הרי הדיבור קשה לחולי הראש (נדרים מא ע"א) וכאן התירו? אלא ודאי טרם נעשה חולה] – נ"ל המלקט

חש בראשו וכו' – [צ"ע הרי אסור להתרפאות בדברי תורה? (שבועות טו ע"ב) אלא שהיסוד הוא שמפני מחלת הנפש, באות מחלות הגוף. וברפואת הנפש, יתרפא הגוף. וכאן שהוא לומד תורה, ולומד לתקן מדותיו ומעשיו, יש לתלות שיתרפא ממחלות הגוף] – מהרש"א על שבת דף סז ע"א ד"ה ולימא וירא מלאך ה'

חש בראשו וכו' – [פרט ל"כל גופו" להלן, כל הדברים האלו לא מועיל כל כך ביקור חולים ע"י בן גילו] – מהרש"א

חש בראשו - נצי"ב בראשית מד, יח הרח"ד

חש בראשו - תוספת ברכה, דברים יז, יט

חש בגרונו –

חש במעיו –

יעסוק בתורה – [צ"ע מדוע לא אמרו "יעסוק בדברי תורה" כמו נוסח ברכת התורה? אלא כי כבר אמרו בנדרים (מא ע"א) שהדיבור קשה לכאב עיניים ולמיחוש הראש. ולכן אמר שאפילו אם אי אפשר לו לעסוק "בדברי תורה" בדיבור ממש, לכל הפחות יעסוק במחשבתו, או במעשה הנוגע לתורה, ותהיה לו רפואת הנפש] – מהרש"א על שבת דף סז ע"א ד"ה ולימא וירא מלאך ה'

אדם נותן סם לחברו, לזה יפה ולזה קשה -

יכונו על שפתיך – [לפי ריחוק התורה מן האדם, אין נחשבת שהתורה היא עמו רק אם היא על שפתיו. אבל מי שלמד בעיון [מחשבה ללא ביטוי שפתים] אין השכל עם האדם שהוא גשמי] - נתיב א' 22 (תורה, ד)

שמחה לאיש במענה פיו – [שמחה לבעלי גירסא, כשיכולים להשיב לשואלים] – רש"י על משלי טו, כג (מובא כאן במהרש"א)

אימתי תאות לבו נתת לו? בשעה שארשת שפתיו בל מנעת סלה – [כאשר התורה היא עמו, האדם קרוב אל ה' ואז בקשתו נעשית. כדכתיב "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וכו' בכל קראנו אליו", דברים ד, ז] – מהר"ל, נתיבות עולם ח"א 22 תורה סוף פ"ד

תאות לבו נתת לו – [הלומד והוא בקי בלימודו, תפילתו נענית עוד בטרם יבטא בפיו] – מהרש"א

זכה, תאות לבו נתת לו. לא זכה, וארשת שפתיו בל מנעת סלה – [אם יש לו לאדם לב טהור, יתנו לו לפי תאות לבו מה שמבקש. אבל אם לא זכה ולבו אינו טהור, יתנו רק לפי ארשת שפתיו] - נצי"ב בראשית ד, ד הרח"ד

בזמן שדבר בעיתו – [כאשר עונה לשואל, הלכות פסח בפסח, הלכות חג בחג וכו'] – מהרש"א
בפיך ובלבבך לעשותו – [כי גדול תלמוד "שמביא" לידי מעשה, כי שלימות התורה שהיא תביא את הדבר להיות בפועל גמור. "ודבר זה רואים בעינינו שמיום שבטל דבר זה (להיות בקיאים היטב במה שלמדנו) לא נמצאו בעלי מעשה" (כלומר זהו כח סגולי)] – מהר"ל, נתיבות עולם, תורה 22 סוף פרק ד (וחזר על כך בדף כה טור ימין, פרק ה: "עד שדבר זה גורם קלקול הדור מכל וכל")

בפיך ובלבבך לעשותו – [אם לא תדע היטב דין התורה, לא תוכל לקיים למעשה] – מהרש"א

נצח סלה ועד – [מניין לנו שזהו "לעולם"?] – מהרש"א

משים עצמו כענק על צואר - נתיב א' 21 (תורה, ד)

משים עצמו כענק שרף על צואר – [רף הוא לשון נח, כי ת"ח שבא"י מנעימים זה לזה, ואינם חובלים] - בניהו

נראה ואינו נראה – [כמו שאמר רבא לתלמידיו שלא יתראו לפניו בחדשי ניסן ותשרי, כדי שיתפרנסו] – בניהו, ד"ה כענק זה, מביא בשם בנו ר' יעקב

אם משים אדם עצמו כבושם - נתיב א' 11 (תורה, ב)

אם משים אדם עצמו כבושם - תורה תמימה, שיר השירים ה, יג ס"ק נג

כערוגה, שהכל מתבשמים בה – [כלומר הוא דורש תורה ברבים, וכולם נהנים ממנו, ואעפ"כ מחזיק עצמו בענוה ואינו מתגאה מחמת הערצתם אותו] - בן יהוידע

אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה – [ינהג בענוה ובריחוק מהכבוד (ערוגה) אבל אם גם מבטל הכבוד המגיע לאחרים, אין זה טוב. אלא ינהג כבוד באחרים שיתבשמו ממנו] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לחייו כאבן שאינה נמחית - נתיב א' 11 (תורה, ב); אגדות ד' 136 (על ערכין ט"ו) ד"ה וז"ש במסכת עירובין

אלמלי נשתברו הלוחות, לא נשתכחה תורה מישראל - דרשה על התורה 39

אלמלי נשתברו הלוחות - תורה תמימה, שמות לב, טז ס"ק ל-לא

אלמלי נשתברו הלוחות - ר' צדוק, דברי סופרים ל"ב

אלמלי נשתברו הלוחות - משך חכמה (במדבר כג, כא)

אל תקרי חרות אלא חירות – [דרשו המלה הזאת כי כי כיון שהכתב שקוע היה צ"ל "מכתב אלהים חקוק בלוחות" ולא "חקוק על הלוחות"] – מהרש"א

אל תקרי חרות אלא חירות - קורא באמת, עירובין, פסקא ד'

אין כל אומה שולטת בהם –

אם משים אדם עצמו כמדבר הזה – [כי ערוגה בשדה פרטית, מקפיד הבעל לבל ידרכו שם כולם לבל יפסידוה. אבל במדבר לא איכפת לו. כך הדורש ברבים צריך ללמד בחינם לכל מי שרוצה ללמוד] – בן יהוידע

תלמודו מתקיים בידו - ע"ע מורה נבוכים ח"א פס"ב וכן פל"ד

תלמודו מתקיים בידו – [יהיה נאה דורש ונאה מקיים בפועל, וגם לא יצטרך לסיוע בלימודו מזולתו] – בן יהוידע, על ברכות ה ע"א ד"ה ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו

תלמודו מתקיים בידו – [לעת הצורך כשיש לו בבעיה הלכתית, מיד הוא נזכר במה שלמד פעם, תורה הנוגעת לענינו עכשיו] – מו"ר ר"ש דביר

ר' יוסף – [המעשה מפורש בנדרים נה ע"א] - בן יהוידע ד"ה הויא ליה מילתא, וכן ד"ה עד דמפרשת לי (וכן בביאורו למכות ג ע"ב)

וממדבר מתנה - נתיב א' 11 (תורה, ב); דרשה על התורה 17

וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל – [דרשו המלה כי היה צ"ל הנחל, ולא נחליאל] - מהרש"א על נדרים נה ע"ב ד"ה אם משים אדם, וכן ד"ה והנה לפי פירוש

וממדבר מתנה - מראית העין

כל גיא ינשא – [אודות מלת "כל", שאפילו מי שה' הגביהו ונקרא "במות", אם מגביה עצמו ה' ישפילו להיות "גיא". ואם חוזר בו שוב ה' ינשא אותו לעתיד בבוא הגאולה] - מהרש"א על נדרים נה ע"ב ד"ה כל גיא ינשא; פתח עינים (כאן בעירובין)

כחיה זו הדורסת - ע"ע מורה נבוכים ח"ב פ"מ

כחיה זו הדורסת - נתיב א' 12; דרשה על התורה 16

כחיה זו הדורסת - נצי"ב בראשית מט, יד

כחיה זו הדורסת – [מנהג בני אדם כשמביאים להם מנת בשר, בוחרים ברך וטעים, ומזניחים חלקי הבשר שאינם טעימים או אינם נוחים ללעיסה. אבל החיה אוכלת את הכל, בלי להתחשב מה נוח ומה אינו נוח לה. כך בלימוד תורה יש חלקי תורה שבעל פה הנראים מוזרים, או קשים להבנה. ויש בני אדם המדלגים על לימוד הפרקים ההם. ולכן אמר אם משים אדם עצמו על לימודו כמו חיה זו האוכלת את הכל ובלי לדלג, יזכה לתורה. כמו שהבטיח "תכין בטובתך לעני אלהים". שבעולם הנשמות ילמדו אותו ויבין "עני" זה מה היה גנוז בחלקי תורה אלו שלא מאס בהם] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כחיה זו שמסרחת – [רש"י הביא ב' פירושים, מפני קושיא ששאל. ומהרש"א ענה על הקושיא]
הקב"ה עושה לו סעודה בעצמו – [ב' פירושים למלה "בעצמו"] – מהרש"א

דף נד ע"ב

למה נמשלו דברי תורה לתאנה -

תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה – [שונה התאנה משאר עצים, כי בישול כל פירותיה אינה כאחת, ולכן בעלהאילן ממשמש בה בכל יום ויום לבדוק אם ראויים הם] – מהרש"א

דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם – [כל דבר שהאדם מורגל בו, אינו מתארוה לו ולפעמים נמאס עליו. מה שאין כן בלימוד תורה ("אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש", חגיגה ג.)] – מהרש"א

ויעלת חן, שמעלת חן על לומדיה – [לפעמים הם טרודים בלימודם ואינם מקפידים (על סדר נאות) במאכלם ובמלבושם, ואעפ"כ הם מוצאים חן בעיני הבריות] – מהרש"א

ויעלת חן - הנצי"ב, הקדמה ג' לשאלתות, פסקא ד' (26)

ויעלת חן – [כאן כתב רש"י: בעיני הבריות. אבל בכתובות דף עז: למדו מהפסוק הזה שמצילה ממחלות וממזיקים] - אור הישר

מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש - רוח חיים, פרק ה', הפך בה והפך בה

מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש – [מה הדמיון לדד? אלא אין הדד כמו כד של חלב שניכר מבחוץ שיש בו נוזלים. אלא ככל שהתינוק יונק, נוצר בו חלב. ע"י מציצה שלו מתעוררות בלוטות המפרישות המיץ. כך בדברי תורה מאמר של חז"ל נראה פשוט ע"פ חיצוניותו. אבל ככל שהאדם הוגה בהם הוא מוצא טעם וחידוש נוסף, מה שלא העלה על דעתו בתחילה] – איי הים

מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש - דברי שאול

מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש – [בסיפורי חולין ככל שהאדם כבר קרא ויודע התוכן, אינו מושך אותו לקרוא הסיפור שוב. אבל בדברי תורה ככל שהאדם קורא שוב, מוצא בהם טעם נוסף. "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג.)] – עיני יצחק

מה אילה זו רחמה צר - [התורה היא חתומה וצריכים לטרוח ולהתייגע בה כדי להבין אותה]

באהבתה תשגה תמיד – [אם מדובר ששוגה ומפסיד עניניו ע"י זה, אין זו מעלה לתורה. אלא אע"פ שוגה, ה' מצליחו בעניניו] – מהרש"א

יושבי על מדין - מהרש"א על בבא בתרא ח' ע"ב

רוכבי אתונות, אלו ת"ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. צחורות שעושין אותה כצהרים [הערת המעתיק: דרשו אות ח' של צחורות כמו אות ה'] – [שע"י שהולכים מעיר לעיר ללמוד מהרבה רבנים יודעים להסביר יותר, כמ"ש בע"ז יט ע"א) הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה] – מהרש"א

יושבי על מדין, שדנים דין אמת – ["יושבי" שהם שוהים ומתונים בדין] – מהרש"א

יושבי על מדין, שדנים דין אמת – [כדי לשפוט דין אמת, צריך הדין הנפסק להיות מתאים לתורה של מעלה (הניתן בסיני) ולכן מ' של "מדין" הוא "מן דין"] – איי הים

הולכים, אלו בעלי מקרא – [לפי שת"ח ההולכים מעיר לעיר דורשים לפני העם בדברי מקרא] – עיון יעקב

על דרך, אלו בעלי משנה – [שלומדים משנה בעל פה. וההולך בדרך ואין עמו לויה, יעסוק בדברי תורה (בעל פה). וגם אם הם שנים "אל תתעסקו בדבר הלכה" שלא יבואו לרגוז זה בזה, "אל תרגזו בדרך" (תענית י ע"ב)] – עיון יעקב

שיחו, אלו בעלי תלמוד – "אלו בעלי תלמוד שכל שיחתם צריכה לימוד" (סוכה כא ע"ב)] – מהרש"א

שיחה של ת"ח צריכה לימוד - נתיב ב' 195 (תוכחה, ג); תפארת ישראל, 180 (נט)

שיחה של ת"ח תריכה לימוד - עקידה, שער סז על "ישן תחת המטה בסוכה"

שיחה של ת"ח צריכה לימוד - צדקת הצדיק, קפג

צייד הרמאי – עיין ע"ז דף יט ע"א

תורתו חבילות, "הון מהבל ימעט, וקובץ על יד ירבה" (משלי יג, יא) – [דרשו חילופי אותיות ה-ח, ממלת הבל] – מקור חיים, ח"א עמ' 250

תורתו חבילות, מהבל ימעט – [כי כל דבר צריך נושא, והוא הגירסא הראשונה כמה וכמה פעמים עד שהאדם קונה בה זכירת אותו הדבר שלומד] – נתיבות עולם ח"א 23-24 (תורה, תחילת פרק ה)

כיצד סדר משנה – דרך חיים 19 (פ"א, משה קבל תורה)

כיצד סדר משנה – [חז"ל למדו סדר האישים המוזכרים כאן מהפסוק (שמות כד, ט)] – מהרש"א

ומשה מפי הגבורה ארבעה (פעמים) – [מבואר במדרש שמות רבה (מ, א) כיה' לימד למשה ד' פעמים] – מהרש"א, ד"ה ונמצא ביד אהרן ד' פעמים; [אבל משמע שרבי עקיבא אינו נותן לדבר שיעור, אלא יחזור הרב על הלימוד אפילו ק' פעמים עד שהתלמיד יקלוט את החומר הנלמד] - ד"ה רבי עקיבא אומר

חייב לשנות לתלמידו ד' פעמים -

ללמד תלמיד עד שתהא משנתו סדורה בפיו - רש"י (שמות כא, א ד"ה אשר תשים לפניהם) והוא במכלתא

ללמד תלמיד עד שתהא משנתו סדורה בפיו – [כאילו הדבר הלמד מונח בפה בלי שיצטרך שיזכרנו מתוך הספר] – מהרש"א ד"ה ר' עקיבא אומר

ללמד תלמיד עד שתהא משנתו סדורה בפיו - תוספת ברכה, דברים כד, א (ס"ק ה'); וכן לא, יט ד"ה ולמדה

ומניין שחייב להראות לו פנים? אשר תשים לפניהם (כשולחן ערוך) – [דרשו "לפניהם" להראות לו פנים (טעמים ונימוקים)] – גור אריה, שמות כא, א (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא ד, עמ' קכז)

ומניין שחייב להראות לו פנים? אשר תשים לפניהם – [שידע טעם הדבר להבין דבר מתוך דבר, שהוא מעלה עליונה (ופירש רש"י מתוך שלא כתב המקרא "אשר תלמדם")] - מהרש"א ד"ה ר' עקיבא אומר

ר' פרידא, תנא ליה ד' מאה זימני – [טעם מספר זה] – מהרש"א

ר' פרידא, ת' שנים - ספר חסידים, תתקמ"ו

ר' פרידא, ניחא דליספו על חייך ת' שנים – [ומדוע לו קבל שכר זה על מה שלימד אותו בעבר ת' פעמים כל יום ויום? אלא כאן היה לו לכעוס עליו שטרח עבורו חינם. ולכן בעבור אותו הלימוד הנוסף, זכה] - בן יהוידע ד"ה ניחא לך

ר' פרידא, ת' שנים - ר"ח שמואלביץ (ח"ג סוף יד, וכן כט)

אין התורה נקנית אלא בסימנים – דרך חיים 139 (פ"ג, מסורת סיג לתורה)

אין התורה נקנית אלא בסימנים - הכתב והקבלה, מבוא דף XV

אין התורה נקנית אלא בסימנים - קורא באמת, עירובין, פסקא ה' (שימה בפיהם)

אין התורה נקנית אלא בסימנים - תורה תמימה, בראשית ב, טז ס"ק לט; מקור ברוך (ח"א דף 572, כי "שימה" היא לדבר מוחשי, ולא לרעיון מופשט. וכן י"ל בסנהדרין ו: "תשים לפניהם", דרשו אלו כלי הדיינים)

אין התורה נקנית אלא בסימנים – [יש לשים לב שחז"ל יוכלו לקצר ולומר "תורה נקנית בסימנים". אבל האריכו לשון ("אין", "אלא") כדי להדגיש כי זהו עיקר גדול, והמחסר הרגל זה יפסיד מתורתו וישכח]

אל תקרי "שימה" אלא "סימנה" – [כיצד דרשו מלה זו] – מהרש"א

אתון מהתם מתניתו לה – [דרשו "שימה" כמו "סימנה", לפי חילופי אותיות ש' ס'] - בניהו ד"ה אתון; מקור ברוך, ח"א עמ' 254

אנן מהכא מתנינן, "הציבי לך ציונים" – [מדוע העדיף פסוק בירמיה ממה שהביא ר' חסדא מהתורה] – מהרש"א

ומודע לבינה תקרא, עשה מועדים לתורה – [ע"י קביעת עתים תתקיים לך התורה] – מהרש"א

ומודע לבינה תקרא - אור תורה, רי"א חבר, פסקא ח'

דף נה

לא בסחרנים ולא בתגרים - נתיב א' 12 (תורה, ב); נתיב ב' 18 (ענוה, ח)

לא בשמים היא ולא מעבר לים – [זה משל, לומר שהאדם מונע את עצמו מלימוד התורה מפני עומק המושג ("בשמים") ומפני קוצר המשיג ("מעבר לים") שאין אתה יכול לעבור אליה. לכן מזהיר ומזרז: "כיקרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך" (אמר המעתיק: נ"ל כוונתם "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה", אבות, ב')] – מהרש"א

לא בשמים היא - הנצי"ב, שאלתות י"ט, וכן העמק דבר על דברים ל, יב

לא בשמים היא, שאם בשמים אתה צריך לעלות אחריה – [הא כיצד נעלה עלדעתנו לעלות לשמים עבור תורה? אלא מדובר לדרוש בנבואה וברוח הקודש. וכבר הדריכו חז"ל "לא בשמים היא" שאין לנו לסמוך על חלומות או חזיונות, כשבאים לברר ההלכה] – אמרי אמת, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא בשמים היא - תורה תמימה, דברים ל, יב ס"ק י, יד –טו

לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה (שאינו רוצה לקבל מרב) ולא במי שמרחיב דעתו עליה כים (שסבור כי די לו במה שקיבל עד עכשיו ואינו מחזר לשמוע נוספות) ולא תמצא בסחרנים (ששוהים הרבה זמן בדרכים מחוץ לביתם) – מהרש"א

רבא אמר לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים וכו' ר' יוחנן אמר לא תימצא בגסי הרוח – [צ"ע מה ההבדל ביניהם? אלא "מגביה דעתו" הוא החוקר בנושאים אלוהיים דברים שאין מבוא לשכל האנושי לחקור בהם] – תאוה לעינים

רבא אמר לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים וכו' ר' יוחנן אמר לא תימצא בגסי הרוח – [צ"ע מה ההבדל ביניהם? אלא רבא מזהיר נגד המתגאה מפני שיש בו הרבה דברי תורה ("עליה") ור' יוחנן בא להוסיף אפילו אם מתגאה מחמת יפיו או עושרו, גם לא יצליח בתורה] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא בסחרנים – דרך חיים 181 ,78 (פ"ב, לא כל המרבה בסחורה : פ"ד, הוי ממעט בעסק)

דף נו
עיר שיש בה מעלות ומורדות – [פירט בי בירי ובי נרש, לומר שאפילו המרחק בין ב' הערים אינו הרבה, ההליכה שם מביאה זיקנה לפני הזמן] - ע"פ רש"י שם

דף נח

ועל בנותיהם הוא אומר "ארור שוכב עם כל בהמה" – מהרש"א (חולק על פירוש רש"י)