אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף נ

אור יקרות – [הוא כינוי לתורה] – מהרש"א (ע"פ הערוך)

קפוין הם לעוה"ב - במד"ר יט, ו ("דברים שהם מכוסים מכם בעוה"ז עתידים להיות צופים לעוה"ב")

קפוין הם לעוה"ב - פרי צדיק (ויצא ז' 101)

עולם הפוך ראיתי, עולם ברור ראית – עיין בבא בתרא י ע"ב

כל "מצילות" שתולים לו לסוס בין עיניו – [לסוס שמשתמשים בו במלחמה תולים מיני בד משני צדדי ראשו להכין צל, כדי שאור השמש לא יסנוור אותו] – מהרש"א

והיה הסירות בבית ה' – מהרש"א

לא כעוה"ז עוה"ב - נתיב ב' 128 (כח היצר, ג)

לא כעוה"ז עוה"ב – מהרש"א ד"ה לעוה"ב כולו הטוב והמטיב

יהיה ה' אחד ושמו אחד - כלי יקר (שמות יח, סוף א)

אטו האידנא לאו אחד הוא? אלא בעוה"ז על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת ולעוה"ב מברך הטוב והמטיב – [כי בעוה"ז סובר האדם שזה מדת הדין, אבל לעוה"ב יראה למפרע שהכל היה לטובתו ולכן היה לו לברך הטוב והמטיב] – צל"ח

זה שמי לעולם - אגדות ב' 150 (קידושין עא); תפארת ישראל 50 (טו); נצח 173 (מב)

זה שמי לעולם – עיין מהרש"א, קידושין דף עא ע"א ד"ה שם בן ד' חכמים מוסרין אותו, וד"ה כתיב זה שמי

זה שמי לעולם - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 128 י"א

זה שמי לעולם - הנצי"ב, שמות ג (יד –טו) והרח"ד

נקרא באלף דלת - גר"א (אסתר א, ד)

נקרא באלף דלת - משך חכמה (ויקרא כו, ד)

דף נ ע"ב

אל ישנה אדם מפני המחלוקת –

אל ישנה אדם מפני המחלוקת - שו"ת ריב"ש רנ"ו

אל ישנה אדם מפני המחלוקת - שו"ת אגרות משה (פיינשטיין) או"ח ח"ב סי' כ"ג וסי' ק"ד, ומבואר במשנה ברורה סוף סי' ל"א, וכן קלא ס"ק ו' שגם בביכ"נ אחד יש איסור לא תתגודדו

יש זריז ונשכר וכו' דלא עביד במעלי שבתא – [לא רק משעת המנחה ולמעלה, אלא כל היום] – מהרש"א

עולם הפוך ראיתי - נתיב ב' 179 (יסורין, ג); תפארת ישראל, 171 (נו); נצח 87 (טו)

עולם הפוך ראיתי - מהרש"א על בבא בתרא י' ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו בתיקוני זהר, תיקון י', כל תורה ותפילה שהיא בלי יראת ה' ואהבתו אינה פורחת למעלה. ולכן אשרי מי שזכה לכך שתורתו תעלה אתו] – בוצינא דנהורא, ר' ברוך ממזיבוז' (נכד הבעש"ט), מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו חז"ל שהלומד לא לשמה תורתו נשארת רק מתחת לשמים, כלומר מזכה אותו רק בשכר של עולם הזה. והלומד לשמה תורתו מעל לשמים, כלומר שכר שלו בעולם הנצח. ולכן אשרי הלומד לשמה ותורתו תעלה עמו לשם] – נועם מגדים, הרב אליעזר יקותיאל מאדלס זינגר, לבוב, תרכ"ב, מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא חוזר פעמים רבות על לימודו כדי שלא ישכח מה שלמד] – יין הרקח, מבעל "ישמח משה", אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, שתלמודו מבוצע "בידו" ממש] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כותב לימודו ויכול להראות אותו "בידו"] - מהרש"א על בבא בתרא י ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – מהר"ל, דרשה על התורה 45; אגדות ח"ג 65

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מראית העין (זוכה למלאך המזכירו מה ששכח. ע"ע "שער המצוות" לאריז"ל, תחילת פ' ואתחנן.

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [מקיים תלמודו "בידו", ולא רק גורס] – בן יהוידע
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [חמשה פירושים. [א] אף שלא זכה ללימודו מחמת חינוך הוריו, אלא הוא עצמו יגע וטרח נגד יצרו, ובכח ידו הגיע לדרגתו הרוממה [ב] שהוא יכול לפלפל לכל כיוון, לטהר או לטמא, לאסור או להתיר, והוא בכל זאת מחפש רק את האמת התורנית, וזהו שליטה "בידו" [ג] שהוא מקיים מה שלומד, לא רק גורס אלא תורתו מתגלה במעשה ידיו שהם לאמיתה של תורה [ד] שהוא מחדש בתורה נוספות על מה ששמע, וזה בכח ידו [ה] שהוא מחדש דברי צתורה וכותבים, ויכול להביא "בידו" ספר ממה שחידש בתורתו] – בן יהוידע, בבא בתרא דף י ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מאור ישראל

ע"ע בבא בתרא י:

הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו – דרך חיים 304 (פ"ו, בסוף מ"ח דברים); דרשה על התורה 45; אגדות ח"ג 64-65

על השמים – מאירי

על השמים - י' מאמרות, חקו"ד א, יד

על השמים – [גם העושים לא לשמה, עתידים לקבל שכר לעוה"ב "עד שחקים" כלומר רקיע שלישי] – מהרש"א

על השמים - גר"א, משלי ג, טז (על השמים, הנהגת עוה"ב)

על השמים - נפש החיים, ד, יח

על השמים – הנצי"ב, העמק דבר, בראשית כז, י הרח"ד

על השמים - מאור ישראל

יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות – [צ"ע כיצד שייך לזקוף מעשה רות לבלק, ולקרוא לכך כאילו בלק עצמו בא לעשות לשמה? עונה מדרש "מאור האפלה" (בתרגום הגר"י קאפח) כי גם בלק כיון בקרבנותיו לשמה, כלומר קרא לה' מתוך צרתו "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו", וזכה לשכר גדול כזה. ולא היה במעשיו "לא לשמה" אלא קרבנו עלה לרצון. ולכן אמרו שיעשה אדם שאר מעשיו אפילו לא לשמה, כי בהמשך עניניו יש סיכוי שפעם אחת יעשה לשמה] – מאור האפילה

יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה – [מדוע צרפו חז"ל כאן "תורה" ל"מצוות"? לכאורה היה די להזכיר "מצוות" בלבד? אלא אם לא ילמד אדם תורה מניין ידע שיש לכוון לשמה?] – עוללות אפרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – דרך חיים 173-174 (פ"ד, אל תעשם עטרה) לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה - גר"א (משלי ג, יז)

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – [אם יתחיל אדם ללמוד תורה לשמה, יתגרה בו יצר הרע כדי לבטל ממנו ולמנוע אותו. אבל אם יתחיל "לא לשמה" יצר הרע לא יקטרג, ומתוך לימודו יבין כמה חשוב הוא ללמוד לשמה ויתקן את עצמו] – תולדות יעקב יוסף (פולנאה), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי

"לעולם" יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – [כי אי אפשר להתחיל מיד לשמה] - נפש החיים, פרקים אחרי שער ג', פרק ג' (אמר המלקט: אפשר להביא ראיה מדברי רב ששת, "מעיקרא כי עביד איניש אדעתיה דנפשיה קא עביד" (פסחים סח ע"ב)

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה - רוח חיים (ר' חיים ולוז'ין), פ"א נגד שמא, וכן בפ"ב, משנה א

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – [כתב הקדמון מהר"ח אור זרוע, סוף סי' קסג, כל שלא לשמה עבירה היא, אך הותרה עבירה כדי שבסוף יגיע אל לשמה. לכן לאו היתר גמור הוא ועובר על לאו מדברי סופרים "אל תעשם עטרה להתגדל בה" וכו' (ומביא עוד ראיות)] - ר' צדוק, תקנת השבין, פסקא י' 81-82 ד"ה וגם מצוה שלא לשמה; צדקת הצדיק, קסו –קסז (אמר המלקט: עיין דברי הגר"א (משלי לא, ל) ד"ה והבל היופי)

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה - הנצי"ב, שמות ג, א (יזכה לזרע והם יעשו לשמה)

משתכר בקנים - נתיב ב' 215 (עין טובה, א)

דתווהו בהו אינשי - חזון איש, חו"מ דף רנה.

כ"ד תעניות – [טעם מספר כ"ד] – מהרש"א

בני בישן, אבהתנא אפשר לון - מאירי על שבת נו

בני בישן, אבהתנא אפשר לון - יחוה דעת (הראשל"צ ר' עובדיה יוסף) ח"א סי' יב]

דף נג

מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם – [ביאור באריכות] - מהרש"א ד"ה מה ראו

אימתי משארת מצויה אצל התנור – [חז"ל דרשו מפני שמכל כלי הבית, פירט המקרא תנור ומשארת] – מהרש"א, ד"ה מצויות אצל תנור

אימתי משארת מצויה אצל התנור – [חז"ל דרשו מפני שהפסוק "ובתנוריך ובמשארותיך" (שמות ז, כח) מקדים "תנור" לפני "משארת". והרי בתחילה לשים את הבצק ומשארת, ורק אח"כ משימים אותה בתנור? אלא בא ללמד שהצפרדעים נכנסו גם לתנור החם, עוד בטרם הניחו שם את הבצק] – זהב שיבה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

חנניה מישאל ועזריה נשאו ק"ו מן הצפרדעים - יערות דבש (ח"א עמ' סג, דרש ג')

חנניה מישאל ועזריה נשאו ק"ו מן הצפרדעים - פתח עינים

חנניה מישאל ועזריה נשאו ק"ו מן הצפרדעים - אמת ליעקב

חנניה מישאל ועזריה נשאו ק"ו מן הצפרדעים - ר"ח שמואלביץ (ח"ב יח)

ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם – [צ"ע הרי כן נצטוו שכתוב "ועלו ובאו בביתך וכו' ובתנוריך ובמשארותיך"? אלא כמו שבמכות שהביא ה' על מצרים, אמנם ה' הודיע מראש "גוי היה זרעך בארץ לא להם" אבל ה' לא אמר מראש מי מבין הגוים יהיה המבצע עינוי זה. ולכן בצדק נענש מי שהתנדב לזה (כן פירש רמב"ם, בשמונה פרקים, פרק ח). כך כאן ה' הביא על המצריים המון צפרדעים אבל לא ציוה מי מהם ייכנס לתנור, כי יכול כל אחד מהם ללכת למקומות אחרים שבבית. ולכן המתנדבים לכך הם שזכו במצוות קידוש השם] – לוית חן, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

מטיל מלאי לכיס של ת"ח - תורה תמימה, קהלת ז, יב ס"ק נב–נג

מטיל מלאי לכיס של ת"ח - הנצי"ב, במדבר כא, כ הרח"ד

מטיל מלאי לכיס של ת"ח – [צ"ע כי כאן הגדירו חז"ל שכר שלו שיושב בישיבה של מעלה (בלבד) אבל בכתובות (קיא ע"ב) אמרו שהעושה פרקמטיא לת"ח הוא דבק בשכינה, והיא מדריגה גבוהה יותר? אלא כאן מדובר שנותן לו סחורה לעסוק בה במשא ומתן, ות"ח צריך לטרוח, ולכן שכרו של התומך מועט. ושם בכתובות מדובר שהעושה פרקמטיא הוא עצמו ההולך ובא וטורח, ונותן רווחים לת"ח, ולכן שכרו יותר גדול] – עין אליהו

בצל החכמה - חיד"א, יוסף תהילות, פרק כ"ט (יזכו תומכי תורה וילמדו אותם לעוה"ב תורה, כדי שלא ישיגו בושה ובזיון)

"בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז, יב) – [אפשר לקרוא פסוק זה בשני אופנים. או שבעל הכסף יושב בצלו של בעל החכמה והוא פחות ממנו, או שבצלו של בעל הכסף יושב בעל החכמה, והוא פחות ממנו. הא כיצד? אם החכם לומד לשמה, והתומך נותן לשם התפארות, הוא נמוך מבעל החכמה. אבל אם להיפך בעל החכמה לומד לשם תמיכת כסף שהוא מקבל, והתורם כסף הוא הנותן מכיסו לשם שמים, בעולם האמת בעל החכמה יושב בצילו של בעל הממון] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"
ועמך כולם צדיקים וכו' שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד – [כלומר אע"פ שיש נדנוד חשש עבירה בכל אופן שעושים, אבל מפני כוונתם לשם שמים הרי הם צדיקים] – מהרש"א

עולא הוה רכיב חמרא ואזיל – [מדתו של הנבון כשישמע מרעהו דבר מוטעה, אם זה יהיה בנוכחותם של אחרים אינו קופץ מיד לביישו בפניהם אלא מרמז לו מתוך תנועה או בהבטה מיוחדת שאיננו מסכים אתו] - הבונה

מים עמוקים עצה בפי איש, ואיש תבונה ידלנה (משלי כ, ה) – [דרש מהפסוק שמוזכר ב' פעמים מלת "איש" ומדובר על שני אנשים שונים] – מהרש"א

דף נד

עשרה דברים נבראו בבין השמשות – [ללמד שאע"פ שהם נראים כנס בשינוי הטבע, בכל זאת הם חלק מהטבע] - רמ"א, תורת העולה, ח"ב פי"ח , ח"ג פמ"ז

עשרה דברים נבראו בבין השמשות – דרך חיים 236-239 (פרק ה', בין השמשות); באר הגולה 37

עשרה דברים נבראו בבין השמשות – [ביאור כמה מהשינויים מכאן לפרקי אבות, ועוד מופתים שלא הוזכרו כאן] - מהרש"א

עשרה דברים נבראו בבין השמשות - עקידה שערים כא, קא

עשרה דברים נבראו בבין השמשות - ר"ן מובא ב"עין יעקב"

עשרה דברים נבראו בבין השמשות - הנצי"ב, דברים ט, ט

באר, מן, קשת - ר' צדוק, קומץ המנחה (ס"ק צו); לקוטי מאמרים (דף ק ד"ה וכל כלי קיבול)

שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם – [יש בכך מענה לפקפוקים של מינים על חידוש העולם] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג פרקים מא-מז

שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם - תפארת ישראל, 147; אגדות ח"ב 13-15; גבורות השם 321 (ע)

שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם – מהרש"א על נדרים לט ע"ב

גיהנם לפני בריאת העולם (אבל אש של גיהנם ביום ב') - פרי צדיק (בראשית דף 13 פסקא ט"ו)

גיהנם לפני בריאת העולם - לשם שבו ואחלמה, דרושי עולם התוהו, ח"ב דרוש ב' ענף ב' אות ג'

כסא הכבוד - מורה נבוכים ח"א פרק ט

אור שברא הקב"ה בשני בשבת (אש של גיהנם) אין לו כבייה לעולם - [כוונתם בימי עוה"ז אבל לע"ל נתקן, וכן אמרו בע"ז ג. "אין גיהנם לעתיד לבוא"] - י' מאמרות, חקור דין, חלק ה פרק ה

אור שברא הקב"ה בשני בשבת (אש של גיהנם) אין לו כבייה לעולם וכו' כי תולעתם לא תמות – [רשעים רגילים מסתיים עונשם אחרי י"ב חודש, בין בדין הקבר ובין בעולם הנשמות. אבל הפושעים הגדולים שהוזכרו בראש השנה יז ע"א, עונש הנשמה הוא לעולם, וכן עונש הקבר, תולעתם לא תמות, למרות שטבע התולעת לא להאריך ימים יותר משנה כי אין לה עצם (חולין נח ע"א)] – מהרש"א

חללה [של גיהנם] הוא דנברא קודם בריאת העולם, ואור דידיה בערב שבת וכו' ואור דידן וכו' לא נברא עד מוצאי שבת – [אדם הראשון נהנה מן האור ל"ו שעות, כי בימי בראשית לא כתוב "ויהי ערב ויהי בקר, יום השביעי" והשמש שקעה רק בסוף יום השבת, כלומר י"ב שעות של יום הששי, י"ב שעות של ליל שביעי, וי"ב שעות של יום השביעי. מובא במדרש (בראשית רבה, יא) כי המוצאי שבת התחיל החושך לממשמש ובא ונבהל אדם הראשון עד שנתן בו ה' דעת והקיש ב' רעפים זה זה ויצר זיק אש. אבל אור של גיהנם נברא מיד שחטא אדם הראשון בעץ הדעת (וכדברי ר' צדוק הכהן בשם המדרש, מן האש של חימום היצר נברא עצם הגיהנם, פרי צדיק, בראשית, אות יא)] – עיני יצחק

בא צבעון על אמו - מהרש"א על שמעתתא, בבא בתרא קטו ע"ב

הביא פסול לעולם [כלומר: פרד] – [מדוע נקרא פסול. וצ"ע כבר בימי יצחק אבינו היו פרדות? והישוב לזה] – מהרש"א

ז' דברים מכוסים מבני אדם - נתיב א' 187 (דין, א); נצח 98 (יח); דרך חיים 284 (פ"ו, נהנין ממנו עצה)

יום המיתה – [זה מכוסה מהאדם כדי שבכל יום יחזור בתשובה] – מהרש"א

ז' דברים מכוסים מבני אדם, יום הנחמה – [פירש רש"י: "יום הישועה של האדם העומד בצרה". וביאורו שאם ישכיל לדעת מתי יסתיים צערו, הוקל הסבל. ובזה גרע כוח העונש מלכפר על עונותיו. ואם מדובר על גאולת כלל ישראל, והיום הוא רחוק, יכבד עליו צערו פי עשר] - בן יהוידע

ז' דברים מכוסים מבני אדם – [יש טעם טוב לכל אחד מאלו מדוע הסתיר את ידיעתם מבני אדם. אין אדם יודע מתי ימות, כי אילו ידע היה מפסיק לטפל בצרכי עולם הזה, מלנטוע אילנות וכו'. ואם היה יודע מתי יום הנחמה, ושיארך זמנו, היה מתייאש מהגאולה. ואילו ידע עומק הדין, היה נחרד מהעונש הצפוי ולא היה חוטא כלל, ובכך נמנעת ממנו מלחמת היצר, שזו היא מטרת עולם הזה, ההתמודדות הפנימית בהשתדלות האדם (מסילת ישרים, פרק א)] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יום הנחמה – [כלומר יום הישועה של כלל ישראל, כדי שישראל לא ידחו את תשובתם, אלא יעסקו בזה בכל יום כמ"ש היום, אם בקולו תשמעו (וזה לא כפירוש רש"י הנ"ל שפירש לענין היחידים)] – מהרש"א

יום הנחמה – [פירוש המלה הוא "שינוי דעת", כמו "וינחם ה' כי עשה את האדם" (בראשית ו, ו). כן בימי הגלות היה מסתתר כבוד ה'. כשיתגלה זרוע קדשו אז תמלא הארץ כבוד ה', והוא כמו "נחמה" על מה שעבר. וכך הפירוש של מלת "נחמתא" הנאמרת בסוף "קדיש". וכן נאמר במקרא "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו" (ישעיה סו, ג עיי"ש רד"ק)]

ועומק הדין – ["אפילו אברהם יצחק ויעקב אינם יכולים לעמוד מפני התוכחה"] - ערכין יז.

ועומק הדין – [מדובר בדיני תורה, כדי שיהיה האדם מתון בעיונו] – מהרש"א

ומה שבלבו של חברו – [כי אם היה כל אחד יודע, היה מבין מחשבות לבו של חברו ויכול לרדת לחייו ולבטל עצותיו] – מהרש"א

ומלכות בית דוד – [אין זה "יום הנחמה": דלעיל. ושמא דלעיל הוא ביאת משיח בן יוסף] – מהרש"א

עלו במחשבה ליבראות: על המת שיסריח – [שאם לא כן היה הקרובים מצניעים אותו ויראו את צערם לפניהם תמיד] – רש"י

ועל המת שישתכח מן הלב –

ועל התבואה שתרקב – [נגד אוצרי תבואה, וע"י זה הם מפקיעי שערים] – רש"י

על המטבע שיצא -


דף נו


ששה דברים עשה חזקיה – עיין ברכות י ע"ב מהרש"א ד"ה גנז ספר רפואות, וד"ה וכתת נחש הנחשת, וד"ה סתם מי גיחון

גירר עצמות אביו - אגדת אליהו, ירוש' שביעית פ"ט פסקא ב'

גנז ספר רפואות - רמב"ם, פיהמ"ש, פסחים סוף פרק ד'

גנז ספר רפואות - נצח 142 (ל)

גנז ספר רפואות - חזון איש, אמונה ובטחון, מאמר ה פסקא ה

גנז ספר רפואות - עינים למשפט (לברכות י.)

קיצץ דלתות ההיכל - עינים למשפט (לברכות י.)

קיצץ דלתות ההיכל - מאור ישראל

קיצץ דלתות ההיכל, סתם מימי גיחון - [הערה נפלאה מדוע הקדימו חז"ל ב' אלו לפני "עיבר ניסן" שהיה בתחילת מלכותו. שבאלו החזיק חזקיה בדעתו אף נגד החכמים המערערים, כי חייבים לעשות השתדלות טבעית בנוסף לבטחון בה'] - בן יהוידע, ד"ה עיבר ניסן בניסן [וע"ע דברי המלבי"ם הבאנו לעיל על ברכות ג ע"ב "ועצת אחיתופל"]

סתם מימי גיחון ולא הודו לו – [צ"ע כי ג"כ אמרו חז"ל (אבות דר' נתן, פ"ב) כי הסכימה דעתו לדעת המקום. וכן עיין פרקי דר' אליעזר ט' והגהת רד"ל ס"ק ל', ומהרש"א על ברכות י ע"ב. ומציע הרב חנוך הכהן ארנטרוי, ראב"ד מינכן (נפטר שנת תרפ"ז) כי צ"ל מדובר שבחו על כלל המעיינות ולא הגיחון. איסור סתימת מעיין מדין בל תשחית. אבל בעת מלחמה, זה מותר. אבל היה אסור לו לסתום מתוך חשש לימים יבואו אם עתיד אויב לבוא שוב לעיר, וזו היא השתדלות מופרזת. כך נבין מהעיון בדברי הימים (דהי"ב לב, ג-ד) "ויוועץ עם שריו וגיבוריו לסתום את מימי העיינות וכו' למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים?" וזה היה מעשה משובח כי היה קרוב לזמן התקפת סנחריב על ירושלים. אבל אחרי שכבר נפל צבא סנחריב מחוץ לירושלים (פסוקים כא-כג) מסופר שאח"כ סתם מימי הגיחון (פסוק כט. ועד לפסוק זה אין "גיחון" מוזכר כלל). ועל מעשה מאוחר זה יצאה ביקורתם של חכמי דורו "ולא הודו לו", כי כבר חלפה שעת הסכנה] – עיונים בדברי חז"ל ובלשונם, הרב חנוך ארנטרוי, מוסד הרב קוק, עמ' מב-מד

בקש יעקב לגלות הקץ - נתיב א' 98 (עבודה, ז); נתיב ב' 118 (פרישות, ג);נצח 178 (מד); דרך חיים 225 (י' נסים לאבותינו)

בקש יעקב לגלות הקץ – [חז"ל דרשו כך מפני הלשונות הכפולים: האספו ואגידה לכם, הקבצו ושמעו] – מהרש"א

בקש יעקב לגלות הקץ - צל"ח

בקש יעקב לגלות הקץ - נצי"ב בראשית מט, א

בקש יעקב לגלות הקץ - אמת ליעקב

בקש יעקב לגלות הקץ - תורה תמימה, בראשית מט, א ס"ק א'
כשם שאין בלבך אלא אחד – [יעקב שהוא קדוש ונבדל, בו סמל לעיקר האחדות] – גור אריה, בראשית כח, יא (מהד' מכון ירושלים, פסקא יז, עמ' ס)

יעקב אמר ברוך שם כבוד, אחרי שמע ישראל – [כי מלכותו היא אחדותו] – מהר"ל, גור אריה, שמות יז, טו (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא יג, עמ' שנ)

יעקב אמר ברוך שם כבוד, אחרי שמע ישראל – [כמ"ש במסכת יומא (לז ע"א) כאשר כהן גדול אמר שם ה', היו העם אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כך כששמע יעקב שאמרו השבטים "שמע ישראל ה' אלוקינו". אבל משה רבינו לא אמר בתורה "ברוך שם כבוד מלכותו", כי לא אמר הפסוק בדרך קבלת עול מלכות שמים, אלא בדרך לימוד. ונחשב הדבר גנאי לאומרו בקול רם אם משה לא אמר. אבל הצדוקים היו חושדים אותנו כאילו אנו מודים לטעותם, ולכן אמר ר' אבהו שחזרו התקינו לומר בקול רם. אבל אנו נוהגים היום כבני נהרדעא לומר בחשאי] – מהרש"א

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי - יערות דבש (ח"א עמ' רצד דרש ט"ו)

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי - רוח חיים פ"ג משנה ב

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי - נפש החיים ג, יא הגהה אחרונה; נפש החיים ג, יד הגהה

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי - נצי"ב על מכלתא דף קסז, יתרו א', וכן העמק דבר דברים ו, ד הרח"ד

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי - רסיסי לילה, מ

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי – [יישוב הסתירה שבמדרש (תנחומא, קדושים, ו) אמרו טעם אחר למה אומרים בלחש? ויישוב לזה] - בן יהוידע ד"ה והנה הרב יד יוסף צרפתי

יעקב אמר ברוך שם כבוד, בחשאי - פרי צדיק (ח"ב 59 פדיון הבן, ג')

ציקי קדרה - סידור ר"י עמדין (ק"ש של שחרית, דף סב)

ציקי קדרה - פרי צדיק (ח"א שבת 33, קטע ו')

דף נז

אוי לי מבית בייתוס וכו' אוי לי מבית חנין וכו' – [יש כאן ד' קבוצות, נגד ד' כיתות שאינם מקבלים פני שכינה, חנפים, שקרנים, מספרי לשון הרע ולצים (ע"פ סוטה מב ע"א) ועוד פירוש מעשי כל כת] – מהרש"א

אוי לי מאלתן (אלו מקלות של בעלי המשרה); אוי לי מלחישתם (אלו המחלקים מישרות ותפקידים לעושי רצונם); אוי לי מקולמוסן (אלו החוקקים חקקי און); אוי לי מאגרופן (אלו הבריונים שהפליאו מכות במסרבים לשולחיהם) – מו"ר ר"ש דביר

צאו מכאן בני עלי, שטימאו היכל ה' [עיין יומא ט ע"א, לא חרבה שילה אלא מפני גלוי עריות ובזיון קדשים] – מהרש"א

יוחנן בן נרבאי – [בירור אם היה כשר או לא, כי לא הוזכר יחד עם הכהנים הכשרים (יומא ט ע"א)] – מהרש"א

יוחנן בן נרבאי - סידור ר"י עמדין דף 123 (ברכת המזון, כוס של ברכה)

ארבעה צווחות צוחה עזרה – [או ששמעו בת קול, או כוונתם לא במוחש אלא ראוי היה שתישמע צוחה] – בן יהוידע

גדיא נאה, אימרא נאה – [דרשה ע"פ מוסר, אם טוב שידבר אדם לשון קושי או לשון רכה] – בן יהוידע

מאן מוכח? כהן גדול [למה שאלו ממנו ולא מהשרים והעשירים, הרגילים בבשר] – בן יהוידע

שמע מלכא ופסקיה לימיניה – [צ"ע אם חטא ביד ימין, שעושים עבודה במקדש רק בה, מדוע נענש גם בשמאל? ומדוע יצאה בת קול ופירטה שמו ושם מקומו?] – בן יהוידע