מקורות לפרק

דף עג
אורים ותומים (ברוח הקודש) - מו"נ ח"ב פמ"ה

מאירים דבריהם - תורה תמימה, במדבר כז, כא ס"ק לח

לא כתיב צד"י – [צ"ע מדוע שאלו על אות צ' לפני ט', היפך סדר אלף-בית] - אור הישר (נ"ל המלקט שהגמרא סידרה לפי סדר הכתוב בחושן, ושם מלת "יצחק" לפני מלת "שבטי ישורון")

שבטי ישורון – [ולמה לא נאמר "שבטי ישראל"? אלא "ישורון" הוא שם פרטי ליעקב אבינו, ושבחו לישראל כאן שהם זרע שלו] - בניהו; [מדוע התרצן שאמר "אברהם יצחק ויעקב" לא הוסיף מיד את המלים "שבטי ישורון"?] - בן יהוידע

דף עד
חמשה עינוים ביוה"כ – מהר"ל, דרשה על תשובה 81

טוב מראה עינים באשה - תוספת ברכה, קהלת ו, ט

כל הנותן עיניו בכוסו, עריות כולן דומות עליו כמישור –

דף עה

דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה (משלי יב, כה) – [יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה] - רש"י שם במשלי

דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה (משלי יב, כה) – [דאגה בלב איש ומטרידו מלימוד התורה, יסיחנה מדעתו כדי שיהא דעתו צלולה וע"י כן דבר תורה שהיא התורה ישמחנו מדאגתו. ולמאן דאמר ישיחנה לאחרים, כדי שיתנו לו עצה על דאגתו] – מהרש"א על סוטה מב ע"ב

ישיחנה לאחרים – [כל דבר שאצור בלבו של אדם, כחו רב ומעיק. אבל כשמשתף בזה אחרים, זה מפיג כח הדאגה והלחץ] – נ"ל המלקט

דאגה בלב איש - בינה לעתים, עת צרה, דרוש ג' לשבת איכה (עמ' תצב)

דאגה בלב איש – [מאן דאמר "יסיחנה מדעתו" כי יש דברים שאי אפשר לשוחח לאחרים, כי הם דברי סוד] - בן יהוידע

ונחש עפר לחמו, אפילו אוכל כל מעדני עולם, טועם בהם טעם עפר –

אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר -

ועפר תאכל – [כח תאוה] - פרי צדיק (ח"ג 99 שמיני, ט')

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – [אצל ה' יש יכולת לעשות דבר והיפוכו. בכל קללותיו יש כבר גם כן צד אחד לטובה. גם אצל הנחש, גם אצל העבד, גם אצל האשה, גם אצל האדמה] – דברי שאול, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – [הקב"ה גם כשמקלל רוצה שיהיה טוב, ובסוף יתוקן המקולקל. כי גם הנחש עתיד להיתקן] - בן יהוידע ד"ה אבל הקב"ה אינו כן

קלל את הנחש - אמת ליעקב, ד"ה פרק יום הכפורים

קלל את הנחש – [כי היו עוד אפשרויות להענישו מדה כנגד מדה, אבל רצה ה' גם להיטיב אתו] – בן יהוידע

קלל את כנען, אוכל ממה שרבו אוכל –

קלל את האשה, הכל רצין אחריה –

קלל את האשה – [כיון ששפכה דם, נענשה בדם. והיה יכול ה' לסדר שיצא לה דם מהאף וכיו"ב. אבל רצה שע"י הדם היא תהיה טמאה, ואז תתרחק מבעלה, ושוב תחזור להיות אהובה לו ככלה חדשה (נדה לא:)] - בן יהוידע

קלל את האדמה, הכל ניזונין הימנה -

זכרנו את הדגה –

"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" (במדבר יא, י) על ענין עריות – [צ"ע שמא פירושו כפשוטו שלא בכו איש איש באהלו ובצינעא, אלא בפרסום ומשפחות שלימות? אלא א"כ היה צ"ל "והנה העם ומשפחותיו בוכים". מדוע הפסיקה תורה במלת "בוכה" לפני "משפחותיו"? אלא על ענין משפחותיו] – איי הים

בשלמא למאן דאמר עריות, היינו דכתיב "חנם" – [כי בנישואין של רחוקות צריכים להרבות מוהר ומתן, מה שאין כן בנישואי קרובות אפשר שיתרצו ההורים חינם] – מהרש"א

חנם, עריות – [דרשו כך כי אם 'דגים' כפשוטו, מה יתלוננו? הרי טעמו כל טעם שבקשו במן] - דברי שאול

חנם, עריות – תורה תמימה, במדבר יא, ה סוף ס"ק ג

בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהם – [כי למדונו חז"ל כי אכילת דגים קטנים מפרים ומרבים גופו של אדם (ברכות נז ע"ב)] - מהרש"א על סוטה יא ע"ב

דגים – [כי אמרו "נאכל" ובמים יש רק שתיה] - בן יהוידע

למאן דאמר עריות, היינו דכתיב "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" (במדבר יא, י) – [צ"ע משום מה התעוררו לבכות על איסור עריות דוקא עכשיו? והישוב לזה] – מהרש"א ד"ה שנאסרו להם

את הקשואים ואת האבטיחים –

עגול כגידא ולבן כמרגלית –

מגיד להם לישראל אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון -

המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין – [מדוע הקדים חורין לסדקים? כי גזל וקטטה כיון דרווח רווח (סנה' ז.) כמו סדק שהוא יותר מן חור] - בניהו

עבדי גנבת, אתה מכרתו לי - תורה תמימה, שמות טז, לא ס"ק נא

איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר היא סרחה עלי וכו' –

צדיקים ירד מן על פתח בתיהם - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ו'

צדיקים ירד מן על פתח בתיהם - תורה תמימה, שמות טז, ד ס"ק ז'

כתיב לחם וכתיב עוגות, צדיקים לחם, בינונים עוגות, רשעים טחנו בריחיים –

ירד להם עם המן תכשיטי נשים –

ציקי קדרה –

אבנים טובות ומרגליות -

והנשיאים הביאו - כלי יקר (שמות לה, כז)

מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן –

בערב תאכלו בשר –

בשר ששאלו שלא כהוגן, ניתן להם שלא כהוגן – מהרש"א מפרש לא כמו רש"י

בשר ששאלו שלא כהוגן, ניתן להם שלא כהוגן – תורה תמימה, שמות טז, ח ס"ק יד

דף עה ע"ב

לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה -

בתחילה היו ישראל דומים לתרנגולים שמנקרין באשפה -

הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת -

אל תקרי וישטחו אלא וישחטו - קורא באמת, יומא, פסקא ג'

וזבחת כאשר ציויתיך –

ירד להם משטיחין משטיחין -

לחם, שמן, דבש – [מזה לומדים אנו כי מה שאמרו לעיל שטעמו במן כל הטעמים, אינו מדובר באדם אחד. אלא כל גיל ומצב טעם בו טעם אחר לפי ענינו] – מהרש"א

לחם, שמן, דבש - תורה תמימה, שמות טז, ד ס"ק ה'

רשעים אוכלים ודומה להם כסילוין - מהרש"א על חולין יז ע"א

רב יהודה משכח ליה בי דני, רב חסדא משכח ליה בי ציבי –

טל מלמעלה וטל מלמטה, ודומה כמו שמונח בקופסא –

מחוספס, דבר שנימוח על פיסת היד – [למדו זאת ממה שהמקרא כותב ב' פעמים "דק"] – גור אריה, שמות טז, טו (מהד' מכור ירושלים, פסקא טו, עמ' שכח-שכט)

דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים - קורא באמת, יומא, פסקא ד'

לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו – [אין הכוונה "לחם" ממש, אלא דבר רוחני שיש להם על ידו קיום] – גור אריה, בראשית א, כא (מהד' מכון ירושלים, פסקא נב, עמ' לג); וכן כתב מהרש"א ד"ה לחם שמלאכי השרת (וכן משמע בחגיגה יב ע"ב שברקיע שחקים שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבוא; מהרש"א ד"ה ועתה נפשנו יבשה)

ויתד תהיה לך על אזניך, בדברים שתגרי אומות העולם מוכרים להם; [או לאחר שסרחו] –
עכשיו אני מטריח אותם ג' פרסאות -

נפנין לאחוריהם - רבנו בחיי, דברים כג, יד

נפנין לאחוריהם – [צ"ע כיון שנפנים מחוץ למחנה ישראל, הרי אותם הקרובים לקצה אינם מתרחקים הרבה? ואיזה עונש הוא זה? והיישוב לזה] – בן יהוידע

מכניס ואינו מוציא - תורה תמימה, במדבר יא, ו ס"ק ו'

לחם אבירים אכל איש, זהו יהושע - תורה תמימה, במדבר כז, יח ס"ק ל"א

דף עו

מפני מה לא ניתן להם לישראל מן פעם בשנה - רבנו בחיי (שמות, הקדמה לפרשת בשלח)

מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים –

שהיו אוכלים אותו כשהוא חם – [הצדיקים אוכלים מן כמו שהוא, במצב שנפל ויש בו חום טבעי. אבל הרשעים עסקו בטחינה ואפיה, והוחם באופן חיצוני ע"י תנור] – מהרש"א
מפני משאוי הדרך –

מן היה גבוה ששים אמה –

איזו מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות? – ע"ע סוטה יא ע"א; סנהדרין ק ע"ב

מדה טובה מרובה ממדת הפורענות – [עיין גליון הש"ס (לר"ע אייגר). אבל בשום גמרא לא מדדו בכמה מדה טובה היא מרובה? אלא עונה על כך רש"י (שמות כ, ו)] - מרגליות הים, דף ק ע"ב פסקא א (אמר המלקט: ע"ע סוטה יא ע"א תוספות ד"ה מרים המתינה) [וכאן לענין המן,מדה טובה מרובה רק ד' פעמים (ס' אמה מול ט"ו אמה של מי המבול); מהרש"א ד"ה וכי איזה מדה מרובה. אמר המלקט: התשובה לתמיהת המהרש"א היא בהמשך דברי הסוגיא: "הא לא דמיא, התם (במבול) מ' יום והכא חדא שעתה; התם לכולי עלמא, הכא לישראל לחודיה" ואם כן קבלו ישראל הטבה כפלי כפלים יותר מפי ארבע פעמים. וכן משמע מחשבון פירוש הרא"ש ועוד עיין חשבון מורכב ב"עטרת ראש", שניהם נדפסו על הדף ב"עין יעקב השלם" ומוזכר במקצת במהרש"א ד"ה הכא לישראל לחודיה. (נ"ל המלקט)

וארובות השמים נפתחו – [יש לפרש שהקב"ה נטל שני כוכבים ממערכת כימה, ומהפתח ההוא הוריד לישראל מן, והם הם הארובות] – מהרש"א סוף ד"ה וכי איזו מדה מרובה

מתגבר ועולה עד שרואים אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר "תערוך לפני שולחן נגד צוררי" (תהלים כג, ה) (צוררי הם כל מלכי העולם) – [במדרש תהלים, מזמור כג, ביאר כל מזמור זה על דור המדבר] – מהרש"א

כסא דדוד לעלמא דאתי רכ"א לוגין מחזיק –

דף עו ע"ב

תירוש, חמרא הוא – [שאלת הגמרא, נקרא תירוש כשעדיין תוסס, ונקרא יין בגמר בישולו. ולמה בפסוק נהפך הסדר ""זנות ויין ותירוש יקח לב"?] - הרי"ף לעין יעקב

יין שמביא יללה לעולם –

כל המתגרה בו נעשה רש –

זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש –

כתיב ישמח, וקרינן ישמח – [הקרי עם ש' שמאלית, אבל הכתיב היה אפשר לקרוא בש' ימנית] – ע"פ רש"י

זכה ישמח, לא זכה משממו – [בסוגיא המקבילה בסנהדרין ע ע"א, הגירסא משממהו, כי יש חילופי אותיות ח-ה של אחה"ע] – מהרש"א לסנהדרין ע ע"א ד"ה כתיב תירש

זכה ישמח, לא זכה משממו - מראית העין

חמרא וריחני – דרך חיים 205, 207 (פ"ד, קנאה, תאוה וכבוד)

חמרא וריחני - פרי צדיק (ח"ד 113 שלח, ט"ו)

חמרא וריחני פקחין – עיין הוריות יג ע"ב

דף עז

בין הכרובים, אפי רביא - [סוכה דף ה', נער קטן (רביא). ובזה ילמד עליהם זכות] - בניהו ד"ה ומלוא חפנך

מיכאל, סרחה אומתך – [טעם שדיבר ה' אתו ובכל זאת קרא לו בשמו: מיכאל] - בניה

מיכאל, סרחה אומתך – [בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אין עליהם שום שר כי אם הקב"ה בעצמו. וכאשר אין עושים רצונו, אז מיכאל הוא השר שלהם] – בן יהוידע

ויאמר לאיש לבוש בדים [גבריאל] וכו' אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש – [כלומר תחת כסא הכבוד יתעורר זכות ישראל מחמת אבות האומה, ולא ישרף כי אם בית המקדש ויהיו ישראל ניצולים] – בן יהוידע

אלמלא לא נצטננו גחלים מידו של מיכאל לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט – [לשון "צינון" הוא משל שה' שפך חמתו על עצים ועל אבנים ולא פגע בישראל] – מהרש"א

באותה שעה אפקוה לגבריאל מאחרי הפרגוד ומחיוה שתין פולסי דנורא – [טעם למספר ששים, כי כמו בבית דין של מטה מלקים במספר ל"ט שהוא ג' פעמים שלש עשרה גיל החיוב במצוות, כך בבית דין של מעלה מענישים לפי גיל שמתחייב בעונש, ג' פעם עשרים] – מהרש"א על בבא מציעא פה ע"ב ד"ה מחיוה ס' פולסי

שוא לכם משכימי קום - ריטב"א

אלו נשותיהם של ת"ח שמנדדות שינה [מעיניהן] בעולם הזה – [ת"ח הוא שקוע בלימודו "משכים ומעריב לבית המדרש ואי אפשר לו לקיים עונה בזמנה. והנשים מנדדות שינה מעיניהן עד בוא בעליהם מבית המדרש כדי לקיים עונה"] – מהרש"א, כתובות סב ע"א סוף ד"ה מאי דכתיב שוא לכם (אמר המלקט: ושם בד"ה עונה של ת"ח, כתב מהרש"א: "כי אם בתורת ה' חפצו וכו' ואין עת לעונת לילה כל ימי החול, כיון שצריך להגות בתורה יומם ולילה. אבל בליל שבת שאז ת"ח כעץ שתול על פלגי מים, שהוא ליל תענוג ושביתה, אין בה ביטול תורה כל כך שאסור לקרוא לאור הנר, אז פריו יתן בעיתו"]

אלו נשותיהם של ת"ח שמנדדות שינה [מעיניהן] בעולם הזה – [מפליא הדבר כי כאשר יצא הקטרוג על ישראל, ומפני החטא נגזר לחייב גם רבנן בתשלום כרגא לגויים, לימד גבריאל המלאך זכות "שוא לכם משכימי קום" (תהלים קכז, ב). פירשו חז"ל שלא מדובר על זכות של ת"ח עצמם, אלא זכותן של נשותיהם הממתינות להם! ויש לצרף לזה מאמר אחר של חז"ל "גדולה הבטחה שהבטיח ה' לנשים יותר מן האנשים" (ברכות יז.) כלומר זכותן גדולה יותר. נ"ל מפני שאותם הלומדים בתורה מרגישים מתיקותה. אבל אשה השולחת את בעלה ללמוד עושה זאת מפני ציווי התורה, ולא מפני הרגשת מתיקות הלימוד. ולכן גם אמרו לענין נתינת צדקה לעניים "גדול המעשה יותר מן העושה" (בבא בתרא ט ע"א) כי הנותן כסף מכיסו מרגיש סיפוק והנאה ממעשה ההטבה והחסד. לא כן זה שרק שכנע אותו וזירז אותו. לכן שכרו רב יותר] – נ"ל המלקט

ודניאל איש חמודות בכף שניה –

אשכחיה לדוביאל, בלעה –

והנה שר יון בא, עוי עוי – [אמנם הועילה מלחמתו נגד שר פרס, אבל לא נגד שר יון] – מהרש"א

מנעי רגלך מיחף – [אין דבר פחות ושפל כמו הרגל (הדורכים על לכלוך ברחובות). המנעלים מצילים את האדם שלא יתלכלכו רגליו. בעל חטא הוא בעל פחיתות] - נתיב ב' 101 (שתיקה, א)

מנעי רגלך מיחף – ["רגל" הוא כינוי לגלוי עריות. ובשכר השמירה ממנה לא ייענשו ללכת יחף] – מהרש"א

מנעי רגלך מיחף – [אם חוטאים, ימותו כמה. ויצטרכו האבלים ללכת יחף] – בן יהוידע

מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה (ירמיה ב, כה), מנעי עצמך מן החטא שלא יבא רגלך לידי יחוף; מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבוא גרונך לידי צמאה – [צ"ע מדוע להוציא המקרא מפשוטו, שמלמד שיקפיד האדם לקנות נעלים לרגליו, ולהשיג מים לשתות? אלא הלשון "מנעי" הוא שיש לסדר את המונע, כלומר להמנע מעבירות] – נ"ל המלקט (ע"ע תשובה אחרת ב"איי הים"

מנעי גרונך מצמאה – [מי שמניח את התורה ומדבר דברים בטלים, מחסיר מעצמו חיים, כמו
הצמא למים ומחוסר מים] - נתיב ב' 101 (שתיקה, א)

נחל אשר לא אוכל לעבור – ["והוא שלא יהיו המים רודפים, דא"כ אף בחול אסור מפני הסכנה, אפילו אינם מגיעים עד מתנים" (שו"ע או"ח תרי"ג סעיף ה'). ע"פ זה ביאר מו"ר ר"ש דביר שאפילו למד אדם לשחות במים, אסור לו לשחות בים מחמת חשש פקוח נפש. ופלא על הנוהגים בדורנו להכנס בשפת ים למים העמוקים מן המתנים, למרות ששמעו על טובעים. לכאורה עוברים הם על הנאמר בגמרא, כי הים נחשב למים הרודפים]

דף עח:
האי דבעי למיטעם טעמא דמותא (יישן עם נעליים לרגליו) – [נ"ל המעתיק: כלומר יישן שינה עמוקה. לכן אמרה נעמי לרות "וגלית מרגלותיו" (רות ג, ד) כדי שיתעורר בועז לקול כל תנועה סביבו]

דף פ

אין נביא ראוי לחדש - שו"ת חוות יאיר קצ"ב

אין נביא ראוי לחדש - שו"ת חתם סופר או"ח קפ"א

אין נביא ראוי לחדש – נצי"ב, קדמת העמק, לשאילתות דר' אחאי, תחילת אות ו'

דף פא:

תניא ועניתם - מהרש"א על פסחים סח ע"ב

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - מאירי, הקדמה למסכת ברכות, דף טז; חיבור התשובה, משיב נפש פרק ב' סעיף ט 439

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - רבנו יונה, שערי תשובה ח"ד ח

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - אגדות א' 94

כל האוכל ושותה בתשעה וכו' מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי – [ודאי כי אינם דומים זה לזה, כי כאן עונג וכאן עינוי. אלא מבטיחנו הכתוב שגדולה מצות העונג כאילו היה בעינוי] – מהרש"א על פסחים סח ע"ב ד"ה כל האוכל

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - צל"ח (לברכות ח:)

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - פרי צדיק (חלק חמישי 210-212 ערב יו"כ ס"ק א'; וכן שם עמ' 215 ערב יו"כ ס"ק ד')

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי – ערוך לנר (על ראש השנה ח)

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - ערוך השולחן או"ח סי' תרד

אוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - תוספת ברכה, ויקרא טז, לא

דף פב

לחושו לה באזנה - גר"א, קול אליהו, רה

שבתאי עצר פירי – [רשע זה הוא מן תתקע"ד דורות] - ספר חסידים, תתשל"ז

שבתאי עצר פירי – [צ"ע הרי אין יצר הרע שולט באדם לפני שנולד?] - גור אריה, בראשית ח, כא]

דף פג ע"ב

וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה – [כי לרפואות טבעיות צריכים לשלם כסף עבור תרופות. אבל ע"י חכמה הוא אינו צריך גם לתרופות] - מהרש"א על חולין נט ע"א

ר' מאיר דייק בשמא – ["הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים" - בראשית כז, לו] ע"ע ברכות ז: שם שמות בארץ, ברכות לט: שמך שלמן

ר' מאיר דייק בשמא – אריז"ל, שער מאמרי רז"ל, דף פ"ח

ר' מאיר דייק בשמא – קול התור, לרב הלל שקלאוור, בשם הגר"א, פ"ג פסקא י'

ר' מאיר דייק בשמא – באר יצחק, לרי"א חבר, תחילת אדרת אליהו לספר במדבר, סוף דף 185

ר' מאיר דייק בשמא – [הוצרכו להזכיר את שמו, כי באותיות שמו יש צינורות שפע שלו] - בן יהוידע, לתענית יא ע"א "מניחין ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור, אל יראה בנחמת ציבור", ד"ה ואומרים פלוני. וכן בן יהוידע ליומא לח: ד"ה רקבובית תעלה בשמותם, ובן יהוידע על ע"ז דף י' ע"ה ד"ה קטיעא בר שלום [שאפילו שמו של נכרי, הקב"ה שם בפי הוריו איזה שם יקראו לו, כי הרי קטע ערלתו בשיניו]
ע"ע ברכות ז: "מנא לן דשמא גרים? אשר שם שמות בארץ"

חלמא דבי שמשי בלי ממשא - פרי צדיק (ויצא א' 92)

ה' דברים נאמרו בכלב שוטה - דרכי נועם דף טו:

ה' דברים נאמרו בכלב שוטה – [כל זה משל על בעלי לשון הרע, כמ"ש שהמדבר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים (פסחים קיח.). [א] פיו פתוח, כלומר הוא מדבר רע על כל אדם [ב] רירו נוטף, כלומר הכל נובע מתוך קנאה שבלבבו [ג] אזניו סרוחות, כלומר הוא מטה אוזן לשמוע כל דיבורי שאר בני אדם כדי לקלוט איזה דבר גנאי על מישהו שיכול לפרסמו עוד יותר [ד] זנבו בין ירכותיו, כלומר הוא מסתיר נגעי עצמו כדי שלא ידברו עליו אחרים ("מה ירך בסתר", סוכה מט ע"ב) [ה] ומהלך בצידי דרכים, מדבר בסתר, לבל ידע על כך מי שדיבר עליו [ו] אין קולו נשמע, כלומר גם כשאומר דברי אמת לא מאמינים לו] – עיני יצחק

דף פד

וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה – [כי לרפואות טבעיות צריכים לשלם כסף עבור תרופות. אבל ע"י חכמה הוא אינו צריך גם לתרופות] - מהרש"א על חולין נט ע"א

ר' יוחנן חש בצפידנא - תורת האדם לרמב"ן, שער הסכנה

ר' יוחנן חש בצפידנא – [ר' יוחנן נהג בערמה ועל גבול חילול השם, כדי להציל נפשות של בני ישראל מהחולי. ופקוח נפש דוחה חילול השם] – נ"ל המלקט

והזריז הרי זה משובח – ["והשואל הרי זה מגונה"] - ירושלמי יומא פ"ח ה"ה (עיין פירושו במשנה ברורה סי' שכח ס"ק ו')

דף פה
מהיכן הוולד נוצר -

כל מידי ממציעתיה מיתצר - ע"ע יומא נד: מציון מכלל יופי, עולם מאמצעיתו נברא

וחי בהם, ולא שימות בהם -

לכולהו אית פירכא - תבואת שור, קונטרס בכור שור

טבא חדא פלפלתא – שו"ת חתם סופר, או"ח פ"ה

טבא חדא פלפלתא – בן יהוידע, לברכות לו. ד"ה ובזה יובן בס"ד

טבא חדא פלפלתא – תוספת ברכה, דברים ו, ה ד"ה ואהבת

טבא חדא פלפלתא – מאור ישראל (למגילה ז.)
ע"ע מגילה ז'

האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה – [צ"ע אם אין העבירה כל כך חמורה, מדוע אין מספיקין בידו? אבל מי שבזמן עשיית עבירה יודע שישוב בתשובה אין יצרו מוטבע בגנות כל כך עד שלא יוכל לכובשו במעט השתדלות. ובזה הגדיל המרד. אם כן שכר התשובה יוצא בהפסדה, בהיותה מחטיאה את האדם כי נשען עליה. כי אם לא הבטחון בה, לא היה חוטא. ולכן דין הוא שלא יספיקו לו לשוב (אבל אם התעורר בחוזקה לשוב, תועיל לו תשובתו)] – מאירי,חיבור התשובה 66-69, משיב נפש, מאמר א פרק ג (והזכיר זאת בקצרה ספר "תניא" (ק ע"ב) אגרת התשובה, פרק יא)

האומר אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר – [אינו דומה לאין מספיקין לענין פרעה וסיחון, כדברי רמב"ם בפ"ח של שמונה פרקים, אלא כאן מדובר שאין ה' נותן לו סיוע מלמעלה. אבל אם יתעורר האדם מעצמו, בודאי יספיק לשוב בתשובה] – רמ"ע, י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק כ

האומר אחטא ואשוב – מהר"ל, נתיב ב' 169 (תשובה, ח)

האומר אחטא ואשוב - גר"א (אסתר א, ה ע"ד רמז)

האומר אחטא ואשוב - דברי שאול
ע"ע דף פז

עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר – מהר"ל, דרשה על תשובה 84 (בסופו)

עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל), [רק] עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר – [ר' אלעזר בן עזריה דורש את המלים "לפני השם" כשייכות לרישא, כי רק בחלק זה של עבירות יום הכפורים מכפר, אבל בחטאים בין אדם לחברו מעכב פיוס לחברו. אבל רבי עקיבא משייך את המלים "לפני השם" אל סיפא דקרא "תטהרו": "אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים? ומי מטהר אתכם?" כלומר השי"ת הוא עצמו המטהר אתכם. כי יצר הרע הוא המטמא לאדם, וכמו שאמר דוד "לב טהור ברא לי אלהים"] – מהרש"א
(מכאן ואילך דברי התלמיד המלקט: תמוה הדבר שרבי המסדר את המשנה, הכניס דברי אגדה לתוך המשנה, והוא דבר נדיר. אלא הרי רבי אוחז בשיטה שעיצומו של יום מכפר. זו לשונו: "על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום כפורים מכפר חוץ מפורק עול, [והשאילתות דרבי אחאי גורס כאן במקום הנ"ל: מהלועג על חברו], ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר" (יומא פה ע"ב). רבי למד אצל רשב"י, ורשב"י למד אצל רבי עקיבא. וזו עצמה היא שיטת רבי עקיבא כי המקוה מטהר לאדם בין כיון להטהר ובין לא כיון. ונלע"ד לכן הכליל רבי דברי רבי עקיבא במשנה זו לומר שחולק על דעת ר' אלעזר בן עזריה ויום כפור מכפר גם על עבירות בין אדם לחברו, בכח גזר דין של מעלה. ואמנם חכמים שבדור רבי לא הסכימו אתו בזה) - נ"ל המלקט

כל העבירות יוה"כ מכפר, חוץ מפורק עול, ומגלה פנים בתורה והמיפר ברית – [כי יש החוטא מבחינת הקב"ה שהוא העילה (פורק עול) ויש החוטא מצד האדם שהוא העלול (מיפר ברית) ויש החוטא באמצעי שביניהם (מגלה פנים בתורה)] – מהר"ל, דרשה לשבת תשובה 68

זה המפר ברית - אגדות ד' 13

חוץ מהפורק עול - מהרש"א על סנהדרין צט. ד"ה האומר אין תורה
מקוה ישראל ה' – ["המקוה נקרא בשם זה מפני שנקוים ונאספים המים לתוכו. והוא ית"ש נקוים אליו כל המציאות, ולכך הוא מטהר את כל אשר נקוה ונאסף אליו"] – מהר"ל, נצח 207 פרק נו

מה מקוה מטהר את הטמאים – [כלומר הקב"ה יורד לגיהנם ומוציא משם פושעי ישראל] - רמ"ע, י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק יג

לפני מי אתם מיטהרים, ומי מטהר אתכם – [ביאור הביטוי הכפול. הראשון מצד ישראל עצמם, שיש בהם דביקות בה' כדכתיב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם" (דברים ד, ד) כי ביום כפורים יש בהם עינוי נפש והסתלקות הגופניות; והוסיף לומר שמלבד זאת גם הקב"ה מצידו עוסק לטהר אתכם] - מהר"ל, דרשה על תשובה (בסופו, דף פד)

ומי מטהר אתכם – [כמו שהנופל לתוך מי מקוה הוא נטהר אף שלא כיוון לטבול (רמב"ם הל' מקוואות פרק א), כן הישיבה בבתי כנסיות ביום כפור מכפרת גם ללא כוונת ישראל] - פתח עינים (לברכות טז. ד"ה מה נחלים מעלין)

לפני מי אתם מיטהרים, ומי מטהר אתכם – [ביאור הביטוי הכפול, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר וכו', לרמוז על ב' אופנים, טבילה וט' קבין, שהאדם מעצמו מתעורר; או שה' מעוררו ע"י יסורין] - דברי שאול

ומי מטהר אתכם - משך חכמה (ויקרא ח, ז)

ומי מטהר אתכם - תוספת ברכה, ויקרא טז, ל

שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם" (יחזקאל לו, כה)" ואומר "מקוה ישראל ה'" (ירמיה יז, יג) – [מדוע הביא ב' פסוקים? אלא הראשון מדובר על הזאה, כלומר מי מעיין לטהר מטומאת מת, ובזה אפילו נפלה רק טיפה על ראש אצבעו או על ראש שפתו בלבד כבר נטהר (רמב"ם, הל' פרה אדומה פי"ב ה"א). ופסוק השני מדובר על הנטהר במי מקוה של ארבעים סאה אבל הוא צריך שכל גופו יטבול במים. כך הנמשל, אפילו אם אין האדם מתקן כל חטאיו אלא אבר אחד בלבד, ועל עון אחד בלבד, אין תשובתו נמאסת והיא מתקבלת. לכן גם המוכיח את העם, אם אינו יכול להחזיר בתשובה על כל מעשיהם, יטפל לכל הפחות בדבר אחד] – נתיבות שמואל (בשם הגאון ר' צבי רבינוביץ' מקובנה), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף פו

ונקה לא ינקה - אגדות א' 117; נתיב התשובה 164 פרק ו

ונקה לא ינקה - תוספת ברכה (שמות לד, ז)

ונקה לא ינקה - תורה תמימה, שמות לד, ז ס"ק טו; תוספת ברכה, שמות לד, ז

מנקה לשבים ולא לבלתי שבים - אגדות א' 117

מנקה לשבים ולא לבלתי שבים - יערות דבש (ח"א עמ' רטו דרש י"א)

מנקה לשבים ולא לבלתי שבים - תוספת ברכה שמות לד, ז

ארבע חילוקי כפרה –

ד' חלוקי כפרה - נתיב ב' 155 (תשובה, ג)

יסורין ממרקין – דרך חיים 183 (פ"ד, העושה מצוה אחת)

חילול השם, עד תמותון - משך חכמה (הפטרה לפ' וילך, פסקא ראשונה)

היכי דמי חילול ה' – מהר"ל, דרך חיים 167 פרק ד (כל המחלל שם שמים)

היכי דמי חילול ה' - י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרקים כב, כג

אמר רב: כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא, ולאלתר לא יהיבנא דמי – [ודאי רב כיון לשלם תוך זמן קצר (כצ"ל), אבל הטבח יבוא לחשוד בו] – מהרש"א

אמר רב: כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא, ולאלתר לא יהיבנא דמי – [למה דוקא "כגון אנא"? אלא רב לא אכל בשר שנתעלם מן העין. והיה טורח גדול לטבח לשמור על המנה המיועדת לביתו של רב, שלכל הפחות יהיו "צייר וחתום". ואם גם הוא לא משלם לאלתר, יתרעם הטבח על טירחא יתירה שהיתה לו] - אור הישר (ומבאר מדוע פירושו של רש"י כאן אינו נוח לו)

ר' יוחנן אמר: כגון אנא דאזילנא ד' אמות בלא תפילין – [ודאי רק מפני מיחוש הראש לא הניח ר' יוחנן תפילין (ירושלמי, ברכות פ"ב) אבל בכל זאת יש לחשוש מפני הרואים] – מהרש"א (תוספת המלקט: אבל צ"ע בירושלמי מובא שלא הניח, ומה יעשה בענין חלול השם? ואפשר שמחוץ לביתו הניח, וכאשר היה שאר שעות היום לבד בביתו לא הניח. וזה נרמז בלשונו "לא אזילנא ד' אמות" כלומר מבחוץ)

אין מקיפין בחילול השם – דרך חיים 168 (ד' המחלל שם שמים)

אין מקיפין בחילול השם - תוספת ברכה, דברים כה, יח

שם שמים מתאהב על ידך - רמב"ם, יסודי התורה פרק ה הלכה יא

שם שמים מתאהב על ידך - נתיב ב' 33, 46 (יראת ה', פ"ד : אהבת ה', פ"ב); דרך חיים 321 (פ"ו, לא ברא אלא לכבודו)

שיהא שם שמים מתאהב על ידך – [דרשו כאן מלת "את" מן "ואהבת את ה' אלוהיך" – [מהרש"א]

שיהא שם שמים מתאהב על ידך – [צ"ע הרי מלת "ואהבת" היא פעל קל, וכאן חז"ל שינו את הניקוד (פתח תחת א', צירי תחת אות ה'). ולא היה כאן מלה נוספת שידרשו ממנה תוספת לפשוטו? אלא כל אהבה שאין בה "יוצא לפועל" כמו להיטיב עם הנאהב, לנשקו לחבקו, להאכילו וכו', איך ניכרת האהבה? כך באהבת ה' אין עצה להוכיח האהבה אא"כ משפיע על אחרים שגם הם יאהבו את ה'] – איי הים

אשרי אביו שלימדו תורה; אוי לאביו שלימדו תורה – [כי מתוך מעשיו של הבן ניכר שהאב לימד לשם שמים, או להיפך שלא לימד לשם שמים] – מהרש"א

באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל לו, כ) – [מה החילול השם בדבר? שאפילו בארץ של הקב"ה כביכול לא היה יכול להציל את עמו מפורענות] – מהרש"א

תשובה מביאה רפואה לעולם - בינה לעתים, תשובת השנה, תחילת דרוש א' לשבת תשובה וסוף הדרוש (נט, סד)

תשובה מביאה רפואה לעולם – [החוטא נרפא מתכונותיו הרעות] - אמת ליעקב

תשובה מביאה רפואה לעולם שנאמר "שובו בנים שובבים ארפא משבותיכם" (ירמיה ג, כב) – [כי ברישא דקרא כבר הוזכר שהשובבים חוזרים בתשובה. ובכן מה צורך שוב לרפאות אותם ממחלתם הרוחנית? אלא כנראה עדיין קצת פגומים הם, כי חזרו בתשובה רק מתוך היראה ולא מפני אהבה] – איי הים

תשובה מאהבה, תשובה מיראה – [ע"י היראה משתנה מצב האדם. מפני שמתחרט דנים שאם בשעת החטא היה לו אותו שכל של עכשיו, לא היה עושה. ולכן נהפך המעשה לשגגה בלי דעת. אבל אינו נמחק לגמרי] - עיקרים ח"ד פרק כה

תשובה מאהבה, תשובה מיראה - י' מאמרות, חקור דין, ח"א, יב

תשובה מאהבה, תשובה מיראה – [לשבים מיראה ה' מסיר מהם את הצד המכביד אשם, שהוא הידיעה והרצון והחפץ, ונשארו הפעולות בלבד, כאילו לא במתכוין] - בינה לעתים, דרוש י' עת משפט, תחילת דרוש ג' ליום א של ר"ה (ח"א דף עז); וכן שם דרוש יא, עת תשובה, עמ' צו;

תשובה מאהבה, תשובה מיראה - [השב מפני יראה, מכיון שנשארו החטאים בבחינת שגגות, עוד יגררו לו עונות נוספים כמ"ש "עבירה גוררת עבירה"] – בינה לעתים, דרוש י', עת תשובת השנה, דרוש ד' לשבת תשובה (סג)

תשובה מאהבה, זדונותיו נהפכות לזכיות – [כי ע"י תשובה מיראה רק מתחרט ממה שעשה, אבל אינו מתחרט על שלא קיים אז איזו מצוה. אבל הגר"א ביאר (שנות אליהו, סוף ברכות) "דין וחשבון", "דין" על מה שעשה, "חשבון" שבאותו הזמן היה יכול לקיים מצוות, ומפני שעסק בחטא לא נעשו המצוות. לכן אם חוזר אדם בתשובה מפני אהבה, הוא גם מצטער על שבאותו עת שחטא לא עסק במצוה למעשה. ומחשבה טובה מצרפה הקב"ה למעשה ונחשב כאילו עשה בפועל] – ייטב לב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

תשובה מיראה, תשובה מאהבה – [במלחמה יש ב' אופנים להלחם באויב. או שהורגים את חייליו; או שמשתמשים בעורמה עד שמקיפים אותם שלא יוכלו להתגונן על עצמם ומוכרחים להכנע למנצח. ברור שאופן השני עדיף, כי בכך יהיו עבדים למנצח ומועילים לו. כך במלחמת היצר, השב בתשובה מיראה צריך להיות גיבור להרוג את יצרו, כי אם לא כך יתעורר שוב נגדו. אבל החוזר מאהבה ומהכרת הבורא, אינו צריך להרוג את יצרו אלא הוא יכול להשתמש בכל נטיותיו הנפשיות גם למטרות שהן טובות. וזה עדיף] – עיני יצחק

כאן מאהבה כאן מיראה כאן מיסורין –

על ידי יסורין - פרי צדיק (דברים עמ' 200 ראש השנה י"ג)

גדולה תשובה - נתיב ב' 152-155 (תשובה, ב-ג); פרי צדיק (דברים 201, ראש השנה י"ד - שבעה מאמרים בתלמוד בסגנון "גדולה תשובה" הם נגד ז' מדות)

זדונות כזכיות - רסיסי לילה, מא

זדונות כזכיות - אמת ליעקב

עד כסא הכבוד – בעל תשובה מעולה בשקידתו עד מקום שיש שכלו מגעת, זה נקרא "כסא הכבוד" (נ"ל המלקט: מקורו ברמב"ם, פירוש המשנה, חגיגה פ"ב מ"א "כל שלא חס על כבוד קונו", שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד השם")] - המאירי, חיבור התשובה ח"א פרק ב' 41, 43

עד כסא הכבוד – [כי לכל תפילה של האדם יש מלאכים מקטרגים שלא ישמע ה' לתפילתו, ויש מלאכיל מסהגרים עבורו. אבל בתפילתו של בעל תשובה מדלגים על פני כל המלאכים ואמצעיים ומגיעים ישר לפני הקב"ה] – מהרש"א

עד כסא הכבוד - י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק כ

עד כסא הכבוד - צל"ח

עד כסא הכבוד – [פירושו שה' ישכין שכינתו עליו] - אמת ליעקב

עד כסא הכבוד - פרי צדיק (דברים 32 ואתחנן י"ב תשובה מתקנת אף קלקולים שהגיעו עד כסא הכבוד): פרי צדיק (חלק חמישי 191, 197, 199 וילך, ד', י"א, י"ב); פרי צדיק (ראש השנה 202 מדובר בפגם הברית)

דף פו ע"ב

גדולה תשובה, דוחה לא תעשה - תבואת שור, קונטרס בכור שור

גדולה תשובה, דוחה לא תעשה, הן ישלח איש את אשתו וכו' לא קשיא, הא ביחיד הא בציבור – [כאשר הציבור חוזר בתשובה אינם צריכים לאמצעי, ועם ישראל חוזר לה' כמו אשה לבעלה. ולכן בתחילה (דברים ל, ב) כתוב "עד ה' אלוהיך" כלומר ע"י מלאכים ואמצעיים, ולכן "עד ולא עד בכלל" (נוסח עין יעקב); ואח"כ כתוב "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל, י) וכבר אינם זקוקים למלאכים ואמצעיים] – מהרש"א (בתוספת שיפור לשון של המלקט, כי מהרש"א סותר את עצמו מרישא לסיפא בהבנת הביטוים "עד, אל")

גדולה תשובה, דוחה לא תעשה - צל"ח

שמקרבת את הגאולה –

שזדונות נעשות לו כזכיות –

מארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר "והרשע כי ישוב מכל חטאותיו אשר עשה וכו' חיה יחיה לא ימות" (יחזקאל יח, כא) – [דרשו חז"ל אריכות ימים כי נכפל "חיה יחיה"] – איי הים

גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם – [צ"ע מפני מה לא השתמשו חז"ל באותו מטבע לשון שרגילים בו: "כל המאריך בתפילה" שכרו כך וכך; "כל המאריך באמן" שכרו כך וכך? מתי נקטו הנושא ולא האדם? אלא יש כאן כוונה שניה, שכל כך יקר ערך ענין התשובה שהקב"ה עוד מאריך ימיו ושנותיו של אדם כדי שיספיק לשוב בתשובה] – בינה לעתים, דרוש ג' ליום ב' של ר"ה; דרוש נו, עת קץ, דרוש לשבת ר"ח אלול (ח"ב שסד)

גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם – [כוונתו שמוסיפים עוד שנים נוספות לחיי האדם, יותר ממה שנקצב לו בתחילה (ע"פ יבמות מט ע"ב) - בינה לעתים, דרוש ו', עת משפט, תחילת דרוש א' ליום ב' של ר"ה (ח"א עמ' מז)

תשובה מארכת ימיו ושנותיו - צל"ח

גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם – ["רשעים בחייהם קרויים מתים" (ברכות יח ע"ב) ואם שהוא שב כמה שעות לפני מותו, לא נחשב לו שהוא חי אלא אותן השעות המועטות. אבל במדת טובו של הקב"ה אם אותו החוטא מתחרט באמת וחושק שהיה עוסק במצוות, מחשיב לו הקב"ה כל ימות חייו כאילו בפועל עסק בהם במצוות. בזה הוא מאריך ימיו ושנותיו להיחשב "חי"] – אהל יעקב, המגיד מדובנא, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

המקניט את חברו – ע"ע פירושים בדף פז ע"א

קחו עמכם דברים - נתיב ב' 154 (תשובה, ג)

קחו עמכם דברים – [עבירה שבסתר, שאין עונשו ע"י בית דין מפורש בתורה, הקב"ה מתפייס בדברים] – מהרש"א

גדולה תשובה שבשביל יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו – [אמרו חז"ל שהאדם יראה את העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב (קידושין מ ע"ב) עשה מצוה אחת, הכריע כל העולם לכף זכות. וכאן בעניננו כיון שזדונותיו נהפכים לזכיות, בזה עצמו מכריע את שאר העולם לכף זכות ומוחלים להם] – מהרש"א

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם – [מוחלין לציבור אך ורק ערבותם על אותו החטא של היחיד] - י' מאמרות, חקור דין, ח"א יד

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם - בינה לעתים, עת משפט, דרוש ג' ליום ב' של ר"ה (דף נ)

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם - צדקת הצדיק, קנט

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם – [מוחלין לו על שלא הוכיח לאחרים] - אמת ליעקב

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם - בית הלוי, דרוש ט"ו, וכן בסוף פ' נח

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם – [ע"פ מאמר חז"ל (קידושין מ ע"ב) "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי" וכן כל העולם חצי זכאי וחצי חייב (פירש רש"י: כאילו "כל העולם שקול, כמחצה צדיקים וחסידים, ומחצה רשעים. עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין [כף המאזניים] ונמצא [הוא עצמו] צדיק ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים" עכ"ל. ולכן כאשר אדם חוזר בתשובה, הוא גורם מחילה לכל העולם, כלומר כבר אינם נענשים] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

היכי דמי בעל תשובה – [שאלתו היתה כיצד אדם יכול להגיע לכסא הכבוד ע"י תשובתו? (כמוזכר יומא פו ע"א). וענו אם ייבחן באותו פרק וכו'] – מאירי, חבור התשובה, 41 משיב נפש, מאמר א פרק ב

כגון שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה – [כוונתם שניצול מיצרו הרע] – מהרש"א (אמר המלקט: צ"ע כי לשון נקבה "הימנה" משמע מהעבירה עצמה. אבל "יצרו" הוא לשון זכר)

באותו פרק, באותו זמן – [מה ההבדל ביניהם? אלא "באותו פרק" כלומר שאינו חלש בטבעו והוא בכוחותיו, באותו זמן שלא הגיע לימי זקנה ("אשרי איש ירא את ה'", בזמן שהוא איש", ע"ז דף יט., ויצרו שבלב טורדו, ואין זה אותו ענין של "אותו פרק")] – מאירי, חיבור התשובה, 40 משיב נפש מאמר א פרק ב

באותו מקום – [כי המקום ההוא נפגם בטומאה מחמת חטאו, וע"י שחוזר לאותו המצב ואינו חוטא, סילק את הטומאה מהמקום ההוא. ואין כוונת חז"ל לשוב לאותו מקום ולנסות את כוחו, אלא שהקב"ה בעל הסיבות מזמין הדבר] – עיני יצחק

באותו מקום – [אין פירושו שטח החומרי שעומדים שם, אלא לפי אותן נסיבות קיימות, אותו המצב בו חטא] – נ"ל המלקט

אותה אשה, אותו מקום - עיקרים ח"ד כז

אותה אשה, אותו מקום – [יש בזה רמז לגוף, נפש וצלם] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק יד

אותה אשה, אותו מקום - יערות דבש (ח"א עמ' ז דרש א')

אותה אשה, אותו מקום – [צ"ע מה ששאל "היכי דמי" הרי גם בתשובה גרועה מתכפר לו? אלא כאן שאל כיצד יקרא "בעל" תשובה, שליט ומנהיג. וזה כאשר מוליד זכויות, כמו חוזר בתשובה מאהבה] - בן יהוידע ד"ה היכי דמי בעל תשובה

נשוי פשע כסוי חטאה –

פעם א' וב' מוחלין לו – [יש בזה שלשה תנאים] - י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרקים ד, ה, ו, ז, ח, י

פעם א' מוחלין לו, ב' מוחלין לו, ג' מוחלין לו, ד' אין מוחלין לו – [צ"ע אריכות הלשון. היה צ"ל עד ג' פעמים מוחלין לו, ולא פעם ד'. אלא כאשר מחלו לו על פעם ראשונה, ושוב חזר על אותו החטא, לכאורה היה צריך להתעורר אשמה ראשונה ויבטלו את המחילה של פעם א'. ולא כן הוא אלא "מוחלין לו". וכן אם חטא פעם ג', אין החטאים הראשונים מתעוררים לקטרג, ומחילתו נשארת מחילה. (ומלת "מוחלין לו" מוסבת על הפעמים הקודמות, שמחילתו עדיין קיימת). אבל בפעם הרביעית, מתעוררות עבירות ראשונות והוא נענש על כל ארבע הפעמים. ולכן גם כן אמרו "עבירות שהתוודה עליהם יום כפורים שעבר, חוזר ומתוודה עליהם", אם זו היא לו הפעם הרביעית] - בינה לעתים, עת תשובת השנה, סוף דרוש יב, עת תשובת השנה (ח"א, קז)

רביעית אין מוחלין לו – [על ג' פעמים הראשונות מוחלין בזכות ג' אבות אברהם, יצחק ויעקב. אבל בפעם הרביעית וצריכים שוב לזכות, אין זכות שבטי יה מועילה מפני שמכרו את יוסף. וזה מפורש במקרא "ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים" (עמוס ב, ו)] – ילקוט הגרשוני, בשם מנוחת אשר

עבירות שהתוודה עליהן יום הכפורים זה –

עבירה שהתודה עליה יוה"כ שעבר - רבנו יונה, שערי תשובה, ח"ד כא

עבירה שהתודה עליה יוה"כ שעבר - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש ה' לשבת תשובה (קז)

עבירה שהתודה עליה יוה"כ שעבר - אגדת אליהו, ירוש' יומא פ"ז פסקא א'

כאילו הקים מזבח והקריב עליו קרבן – [כאן יש מעלה יתרה. (א) שמקים מזבח (ב) בקרבן הכהן הוא המקריב, וכאן הוא עצמו המקריב)] - בן יהוידע

ואם לא שנה בהם וחזר והתודה עליהן, עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו -

כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק יד

כיון שעבר עבירה נעשית לו כהיתר - יערות דבש (ח"ב עמ' קסז דרש י')
ע"ע קידושין מ'

עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר – [מדוע דוקא ב' פעמים] – מהר"ל, אגדות ד' 143 (על ערכין ל ע"ב)

מכסה פשעיו לא יצליח - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש ב' לשבת תשובה (סז)

מכסה פשעיו לא יצליח – [בחטא מפורסם קורא לכך "פשע" כי הוא כמו מרד; אבל בחטא בלתי מפורסם נקרא חטא, "כסוי חטאה"] – מהרש"א

מכסה פשעיו לא יצליח - בית הלוי, דרוש י"ג

הא בחטא מפורסם - קדושה וברכה (על ברכות לד:, בנדפס דף רמה)

הא בחטא מפורסם - נודע ביהודה קמא או"ח ל"ה

הא בחטא מפורסם -

ב' פרנסים טובים – [מדוע נקראו "טובים"?] – עיון יעקב

ב' פרנסים טובים – [מדוע נקראו "פרנסים"? אלא שניהם חשבו ללמד לישראל דרך בעבודת ה'. משה לא דרש כבוד עצמו אלא שיקחו ישראל מוסר שאפילו על חטא קל נענשים. ודוד באמת לא חטא, כמאמר חז"ל, אלא עשה כדי שילמדו ישראל תשובה אפילו במלך. וחשב שאם יכתב סורחנו ע"י הקב"ה יתגלה לאחרים שאין החטא כה נורא כמו שחשבו (כי היתה מגורשת וכו')] - בן יהוידע

מפרסמים את החנפים - עיין רש"י, ומקורו במדרש תהלים (פרשה נב ס"ק ג') שכך ה' מפרסם. וכן בכלה רבתי ג' "מפרסמים בשבת" (כלומר, מעכבים קריאת ספר התורה כדי להתלונן עליו ברבים. ובשו"ע או"ח סי' נד הביא רמ"א מנהג לעכב בין ישתבח ליוצר, כדי לקבול שיעשו לו דין)

מפרסמים את החנפים – [על ת"ח הלקוים במדות רעות מפרסמים ברבים, כדי שלא תצא לתורה שם רע, וגם לא יבואו ללמוד ממעשיהם] - ר"ש דביר

מפרסמים את החנפים – [מפרסמים ברבים גם על חיבוריהם של אותם ריקים המדפיסים דברי תורתם] - ר"י עמדין (סידור, מהד' אשכול, ח"ב עמ' תרמ"ז)

תשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות – [רש"י פירש שהם רשעים גמורים. אבל "עיני יצחק" מפרש שהם רשעים אשר גם בעת שמתחרטים על עוונותיהם ומתודים עליהם, עדיין מחליטים שימשיכו לחטוא בעתיד, או מפני פרנסתם או מפני שקשה לשנות ההרגל. ובכלזאת ה' מרחם עליהם ומעכב את הפורענות] – עיין "לקוטי בתר לקוטי"

שלוות רשעים סופה תקלה –

דף פז

בצבו נפשיה לקטלא נפיק, וצבו ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה אזיל, ולואי שתהא ביאה כיציאה -

כל המקניט - מהרש"א על בבא בתרא קעג ע"ב סוף ד"ה לקח בגדו

כל המקניט – [הפסוק שהביאו: "אם ערבת לרעך, נוקשת באמרי פיך", מה קשר בין זה לזה? אלא בל יטען אדם הרי דיבור הוא דבר של מהנ בכך, ואינו כמו נזק בממון, ולכן הזכיר "ערבות על חוב" שגם הוא רק דיבור וכחו רב] - בן יהוידע

כל המקניט – [מלה זו אותיותיה "מקטין", כלומר משפיל ערכו של חברו] – נ"ל המלקט

אם ערבת לרעך וכו' הרבה עליו ריעים – עיין מהרש"א לבבא בתרא דף קעג ע"ב

אם יעלה לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד –

"שאת פני רשע לא טוב, להטות צדיק במשפט" (משלי יח, ה) לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעוה"ז – [מה שה' לא הביא פורענות על אחאב בחייו, הטעה אותו להמשיך בקלקולו וגרם שהפסיד עוה"ב] – מהרש"א

"שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט" (משלי יח, ה) טוב להם לצדיקים שאין נושאים להם פנים בעוה"ז – [חז"ל דרשו סיפא דקרא כאילו מלת "טוב" אינה רק מצורפת לרישא של הפסוק (כדלעיל), אלא היא נקראת גם עם הסיפא של הפסוק כך: "טוב להטות צדיק במשפט" לחייב אותו עונש בעוה"ז, למען יירש עוה"ב בשלימות] – מהרש"א

אשריהם לצדיקים, לא דיין שהם זוכים אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות –

טוב לו למשה שלא נשאו לו פנים בעוה"ז –

צדיקים, לא דיין שהן זוכים לעצמם אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות –
כל המזכה את הרבים – דרך חיים 263 (פ"ה, כל המזכה את הרבים)

כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו, שלא יאמרו הרב בגיהנם ותלמידו בגן עדן – [זה נאמר אם הרשיע אחרי שלימד לאחרים. אבל אם היה רשע עוד בטרם לימד לאחרים, בודאי הוא נענש בגיהנם. וראיה לזה מן אלישע אחר שנידון בגיהנם אע"פ שלימד לר' מאיר, כי בנעוריו זמר יווני לא פסק מפיו וספרי מינים נושרים מחיקו] – מהרש"א על יבמות דף קט ע"ב ד"ה אית ליה אגרא לדידיה

כמה בנים היו לאהרן שראוים לישרף וכו' אלא שזכות אבותם עמדה להם – [אודות מדרשים חלוקים בענין זה] – מהרש"א

אוי להם לרשעים, לא דיין שמחייבים עצמם אלא שמחייבים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות – [לא מדובר בעונש, כי זה מוגבל והוא רק כד ד' דורות. אלא מדובר לענין ייחוס] – מהרש"א

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו שלא יהיה הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידיך (קרי "חסידך") לראות שחת" (תהלים טז, י) – [הפסוק מתחיל בלשון יחיד, והסיום לפי הכתיב (ולא הקרי) הוא בלשון רבים. אמר דוד על עצמו שהוא כיחיד לא יפול בשאול, כי תלמידיו ("חסידיך") לא יראו שחת, ועי"ז יזכו גם אותו] – מהרש"א

כל המחטיא את הרבים, כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה שנאמר "אדם עשוק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו" (משלי כח, יז) – ["אל יתמכו בו" אלא יתנו לו ליפול בבור, וכן כתב רש"י שם במשלי] – מהרש"א; וכן כתב המאירי, חיבור התשובה 77 משיב נפש, מאמר א פרק ד

כל המחטיא את הרבים – [פירש: אין מסייעין בידו לקיים מצוות] - גר"א על משלי כח, יז
המחטיא את הרבים כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה –

וצריך לפייסו בשלשה – [ג' פעמים. ולמה לא יביא ט' בני אדם בבת אחת? אלא יותר יתפייס האדם בשלשה פעמים מאשר בפעם אחת, אפילו מול ט' אנשים] – מהרש"א

וצריך לפייסו בשלשה – [ג' פעמים. ולמה לא יביא ט' בני אדם בבת אחת? אלא כדי לעשות
פרסום לדבר] – בן יהוידע

וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי" איוב לג, כז) – [מובא בפתחי תשובה לאו"ח סי' תר"ו שיש לפייס בג' מיני פיוס שונים ע"כ. וזה נרמז כאן בפסוק זה בג' הלשונות: חטאתי, וישר העויתי, ולא שוה לי] – עיני יצחק

אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים, דכתיב אנא נא שא נא פשע אחיך ועתה שא נא – [פירש רש"י כי "אין נא אלא לשון בקשה". וצ"ע כי יש "נא" שהוא לשון "עתה" (רד"ק על מלכים ב פרק ד, ט; וכן שם ה, יח). והישוב לזה] – מהרש"א

אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים – [כי עיקר חטא האדם הוא כלפי הקב"ה שברא את האדם. ואם האיש הנפגע איננו הגון ואינו מתפייס, שוב אין המבקש מחילה אחראי עליו] – נ"ל המלקט

האומר אחטא ואשוב - מאירי, חיבור התשובה, ח"א פרק ג עמ' 67-68; נתיב ב' 169 (תשובה, ח)

האומר אחטא ואשוב - גר"א (אסתר א, ה ע"ד רמז)

האומר אחטא ואשוב - דברי שאול

כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק יד

כיון שעבר עבירה נעשית לו כהיתר - יערות דבש (ח"ב עמ' קסז דרש י')
ע"ע קידושין מ'

עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר – [מדוע דוקא ב' פעמים] – מהר"ל, אגדות ד' 143 (על ערכין ל ע"ב)
ע"ע מפרשים בדף פה

עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר –

כל המקניט את חברו, צריך לפייסו -

וצריך לפייסו בג' בני אדם - בן יהוידע

ואל יבקש יותר משלוש פעמים - בן יהוידע

ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו – [ואם חירפו לאחר מיתה, אינו צריך ללכת על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו] – משנה ברורה, סי' תרו ס"ק יד

ר' ירמיה וכו' מטי זרזיפי דמיא ארישא. אמר עשאוני אשפה. קרא אנפשיה "מאשפות ירים אביון" (תהלים קיג, ז) – [פירוש המלה "אנפשיה" כי הרי שמנו "ירמיה" וענינו "ירים יה"] – מהרש"א

שמע ר' אבא ונפיק לאפיה, אמר ליה השתא צריכנא למיפק אדעתך – [עד עכשיו באת לפייס אותי על מה שפגעת בי. אבל עכשיו שהשפחה שלי זלזלה בך, חייב גם אני לפייס אותך על הפגיעה בך] – מהרש"א.

שמע ר' אבא ונפיק לאפיה - [זכה ר' ירמיה לרוממות זו, כי קרא בקול ובהתפעלות "מאשפות ירים אביון". ושמע זאת ר' אבא, שישב אז בתוך ביתו, ועי"ז נודע לו מה שאירע. אבל אם ר' ירמיה היה רק חושב ענוה ולא קורא בפיו, לא היה נודע לר' אבא הענין] - נ"ל המלקט
אזל אבא למקטל גברא – [אמר כן בלבו, כי אם בדיבור לא היה אומר שמו, כי זה חוסר כבוד] - בן יהוידע

רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי –

דף פז ע"ב

רב שאני – [מדוע כתב רש"י "מחמיר על עצמו היה" ולא ניממק מפני ההלכה הידועה "הכל לפי המבייש והמתבייש" (כתובות מ ע"א)] - אור הישר

ר' חנינא חלמא חזא - תורה תמימה, בראשית כ, יז ס"ק יא

דף פח

הרואה קרי ביום הכפורים – [הוא סימן רע, כאילו הוא עבד המוזג כוס לרבו והאדון שפך הכוס על פניו מתוך זעמו עליו (לפי סוכה כט ע"א) שאינו רוצה בשירות שלו. כך בחמשה עינויים שלו, אין ה' מרוצה ממנו וזה מבשר לו רעות לשנה הזאת. אבל אם עלתה לו שנה, אדרבה סימן יפה הוא לו, שיש לו זכויות. כי כל העולם רעב (מתשמיש), וה' בחר להשביע אותו] – מהרש"א

הרואה קרי ביום הכפורים - שפת אמת