מקורות לפרק

דף מב
יוסף דעת יוסף מכאוב, קטן שאין בו דעת - נצח 37 (ה)

קטן האוכל כזית דגן, מרחיקין מצואתו - גר"א על אסתר א, ב ע"ד רמז

קטן שיכול לדבר - גור אריה, דברים יא, יט

קטן שיכול לדבר – [צ"ע כי לפי סדר זמן התפתחות הילד, זה היה צ"ל לפני האחרים? ולמה נקט לולב לפני ציצית? והיישוב לזה] - בן יהוידע

קטן שיכול לדבר - תורה תמימה, דברים לג, ד ס"ק יג; תוספות ברכה, דברים לג, ד ד"ה במס' סוכה

דף מג
ערבות גבוהות י"א אמה - פרי צדיק (חלק חמישי 257 הושענא רבה, כ"ט)

דף מד
יסוד נביאים, מנהג נביאים - תשובות הגאונים, שערי תשובה, סי' ש"ז

יסוד נביאים, מנהג נביאים - כל ספרי מהר"ץ חיות, ח"א מאמר דברי נביאים דברי קבלה, פ"ט (וענין ערבה חסר שם)]

קרייתא אית לי – מדוע בכל פרט ופרט מרכושו הוסיף ביטוי "אית לי" ולא כללם כולם ביחד?] - בן יהוידע

אל יהלך יותר מג' פרסאות - ילקוט יוסף (מהרב יצחק יוסף, בנו של מחבר שו"ת יביע אומר) שבת סי' רמ"ט, דגם בזמן הזה כשנוסע ברכב יש ליזהר בזה מחמת תקלות ועיכבים בדרכים)

דף מד ע"ב

כדו הויתי דיירי בארעא הדא מ' שנין ולא חמיתי בר איניש מהלך בארחן דתקנן כדין – [מה ראה להתפלא כל כך? והרי יש הרבה אנשים המקיימים דברי הרב הפוסק להם. אלא איש זה לא שהה אפילו רגע, אלא הלך תיכף ומיד להפריש את פועליו ממעשה איסור, כי חשש לעבירה. ורק אח"כ חזר לשאול מה עליו לעשות] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף מה

אני והו הושיעה נא – [צ"ע מדוע לא לא קראו זה ולא פסוק כמו שכתוב "אנא ה' הושיעה נא"? ועוד שהשם הזה מגן נגד אויבים] – מהרש"א

כל הנוטל לולב באגדו והדס בעבותו וכו' מעלה עליו הכתוב כאילו וכו'– [משום מה שבחו דוקא הלוקח הדס "בעבותו"? כי הרי עדיין ההדס כשר כל עוד נותרו לו שלשה עלים בקן אחד. אבל איש זה מהדר שיהיו כולו שלם עם עליו, בעבותו] - פתח עינים

דף מה ע"ב

כל העושה איסור לחג – [עושה לעצמו גדר שלא יאכל יותר מדאי ולא ישתה יותר מדאי, כי אז יוכח שזה לא לשם שמים. אותו מותר שלא אכל ושתה נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו המותר לקרבן] – מהרש"א

כל העושה איסור לחג - תוספת ברכה, שמות לא, יד ד"ה וטעם דמיון למזבח

כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה – [שאיננו אוכל להנאת כריסו, אלא קושר האכילה לקדושת החג] - בן יהוידע

עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתם –

שמעמידים את ציפויים – מהרש"א

שמא תאמר אבד סברם - דברי שאול (ע"פ עקדת יצחק פ' תרומה ופ' צו, כי ע"י לימוד הכוונות, עדיין המקדש עומד)

שעומדים לעד ולעולמי עולמים –

יכול אני לפטור כל העולם כולו מן הדין - ספר חסידים, תרי"א

יכול אני לפטור כל העולם כולו מן הדין - [בזכות היסורין שהוא ובנו סבלו במערה] – מהרש"א

יכול אני לפטור כל העולם כולו מן הדין - [צ"ע כי זכות צדיק יכולה להועיל לענין עולם הזה, אבל לא להציל אדם אחר מעונש אחרי המות. וכיצד יציל דורות שעברו? אלא כיון שטענו חז"ל (סנהדרין צא ע"ב) שהגוף והנפש, כל אחד מהם מטיל את האחריות על השני ממה שחטא. אלא שהקב"ה מרכיב שניהם זה על זה ומענישם. זוהי דעת חכמים. אבל ר"ש סבור "שנים שעשו דבר אחד, וזה אינו יכול לבדו וזה אינו יכול לבדו, שניהם פטורים" (שבת צב ע"ב). וע"י סברא זו יהיו פטורים מהדין] - בן יהוידע ד"ה והנה עדיין יש להקשות

יכול אני לפטור כל העולם כולו מן הדין - ר"ח שמואלביץ (ח"ב יב, ח"ב יד)

ואלמלי אלעזר בני עמי – [כוונתו היא להיפך מהפשט הפשוט, שלא יהא בנו עמו, כי הוא מדת הדין, שתהיה פעולתו של רשב"י חסד בלבד] – רמ"ע מפאנו, מאמר הגלגולים, מובא ב"פניני הרמ"ע", שנת תשס"ד, עמ' תצב

ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם ועד סופו – [צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים] – רש"י (העיר מו"ר ר"ש דביר, רואים כח רב שיש לענוים)

ראיתי בני עלייה - ספר חסידים, תר"ב

ראיתי בני עלייה – [כלומר בני דרגת שמים] – מהרש"א

ראיתי בני עלייה - פתח עינים, שמחת הרגל

אם שנים הם, אני ובני מהם - עקדת יצחק, שער מ"ו

אם שנים הם, אני ובני מהם - תורת חיים (על סנהדרין צז:)
ע"ע סנהדרין צז:

י"ח אלף דרי קמי קוב"ה, שנאמר "סביב שמונה עשר אלף" (יחזקאל מח, לה) – [כי סיפא דקרא "ושם העיר מיום ה' שמה"] – מהרש"א

י"ח אלף דרי קמי קוב"ה – [י"ח הוא מספר מופלג בחכמה] – מהר"ל, תפארת ישראל, 190 (סג)

אם שנים הם אני ובני מהם וכו' הא דמסתכלי באספקלריא המאירה – [צ"ע הרי ביבמות מט ע"ב אמרו כי כל הנביאים לא זכו לזה, רק משה רבינו? וכיצד רשב"י ובנו זכו? אלא ביבמות מדובר על נביאים, וכאן על צדיקים וחכמים שגם הם זוכים] – מהרש"א

אם שנים הם אני ובני מהם וכו' הא דמסתכלי באספקלריא המאירה – [קושית מהרש"א ליתא, כי ביבמות מדובר לראות שכינה מחיים, וכאן מדובר לאחר מיתה] – עיון יעקב

מסתכלים באספקלריא המאירה - פתח עינים, שמחת הרגל (על סתירה לכאן מן יבמות מט:)
ל"ו צדיקים - נצח 57 (ט)

ל"ו צדיקים – [צ"ע כי בחולין (צב.) הזכירו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם? ויש לחלק ששם מדובר בצדיקים במעשים בעלמא, וכן בחכמים בעיון מושכלים] – מהרש"א (אמר המלקט: נ"ל עוד חילוק. כאן "דמקבלי אפי שכינה" ושם שבזכותם "קיום העולם", והם שני דברים נפרדים)

אשרי כל חוכי לו, לו בגימטריא שלשים וששה – [דרשו חז"ל מלת "לו" כי היה צ"ל "אשרי כל חוכיו"] – מהרש"א

דעיילי בבר – [עיין רש"י. אבל הערוך תרגם "בן", שיהיה בנו כמוהו כמו רשב"י ור"א בנו, וכאלו נמצאים רק מועטים] – מהרש"א

דעיילי בבר – [עיין רש"י. אבל הערוך תרגם "בן". כלומר יש צדיק שמגיע לדרגא גבוהה בעולם הנשמות רק מפני מעשיהם של בניו, וזכותם עומדת לו. אבל צדיקים שהם עוד יותר גדולים עולים בלי "בר", בכוחות עצמם וגם בלי זכות הבנים] – לקוטי חבר בן חיים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם –

מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים -

דף מו

רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה, בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו – עיין ברכות מ ע"א (ומהרש"א שם)

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק – עיין ברכות מ ע"א

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק – [החוקרים חילקו עניני ההישגים בעולם ל"טוב, ערב, מועיל". תכונת "ערב" הוא כך רק עד שישיג האדם חפצו. אחרי שהשיג אותם כבר אין לו הנאה ועונג במה שהשיג. וזה נקרא "ריקן, מחזיק. מלא אינו מחזיק". אבל במדותיו של הקב"ה, אדם הנהנה מלימוד התורה ומצוותיה, הן עריבות לו לפני שהשיג, וגם עריבות לו בהמשך הדרך אחרי שהשיג. כלומר: "מלא מחזיק" עוד] – דברי שאול

מדת הקב"ה, מלא מחזיק – [אם יש לו לאדם אוצר מלא גירסא, יחזיק ויצליח גם בעיון. אך אם הוא ריק מהגירסא, כיצד יהיה לו עיון?] - בן יהוידע

מדת הקב"ה, כלי מלא מחזיק – [כי דבר גשמי נמצא בשטח של מקום, ולכן מלא לא יחזיק. אבל דבר רוחני לא שייך אצלו גדר של מקום. ולא גם מלא מחזיק] – מהרש"א

כלי מלא מחזיק – [כוונתם כלי הנפש שהוא מלא יראת ה', תחזיק חכמה. ואם ריק הוא מיראה, גם אין בו חכמה] - בן יהוידע

אם שמוע תשמע, אם תשמע בישן, תשמע בחדש. ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע - גור אריה, דברים יא, יג
עיין ברכות מ ע"א

לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליהב, משום דאתי לאגמורי שיקרא –

דף מח

שיתין מששת ימי בראשית – דרך חיים 61 (סוף פרק א)

שיתין מששת ימי בראשית - פתח עינים, שמחת הרגל

אל תקרי בראשית אלא ברא שית - קורא באמת, סוכה, פסקא ד'

אל תקרי בראשית אלא ברא שית – [דרשו כך כי היה צ"ל מלת "בראשונה"]- מקור ברוך (ח"א דף 518)

דף מח ע"ב

הנהו תרי מינים, חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה – [כן דרכם של מינים לפרש הפסוקים על עצמם. וכן מצאנו בסנהדרין נג ע"א (בגמרא בלתי מצונזר). וכאן לעגו להם] – מהרש"א

ששון ושמחה - גר"א על אסתר ח, טז

ששון ושמחה – [ששון ע"י כבישה ויראה, שמחה ע"י אהבה] - ר' מנחם מנדל שקלוב, מים אדירים, מהד' ורשא (תרמ"ו) דף סב ע"א, ז' דאקרו עיני ה'

ששון ושמחה – [שמחה ע"י טורח, ששון בלי טורח. שמחה לעולם הבא, ששון לימות המשיח] - רי"א חבר, פתחי שערים, נתיב פרצוף אריך, פסקא כד, בית נתיבות, הערה לב, דף קד

ששון ושמחה – [ששון ביסוד ("ששון זו מילה", מגילה יז:) ושמחה במלכות, "נתת שמחה בלבי", והם מ"ד ומ"ן, הרב יצחק כהנא, תלמיד רי"א חבר, תולדות יצחק, ח"ג עמ' קעב-קעג [עיין מהד' הספר, מכון הגר"א, שנת תשס"ג, ח"ב עמ' יג-יז]

ששון ושמחה - ערוך לנר

ששון ושמחה - דברי שאול

ששון ושמחה - ר"ש דביר פירש כי יש ששון כאשר פסוקי התורה יתקיימו, שמחה כאשר אגדות חז"ל יהיו מובנות לנו. ונ"ל תלמידו שדבריו אלו תואמים לדברי המלבי"ם על ישעיה (לה, א "ביאור מלים"), ששון בפעולות חיצוניות, שמחה בלב.]

מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו –

דף מט

שיתין מששת ימי בראשית נבראו – [אין כאן מחלוקת אמוראים, שמא דוד כרה אותם (כדברי התוספות ד"ה אל תקרי בראשית) אלא זה סוג אחר של שיתין] – מהרש"א

דף מט ע"ב

[הסך נסך] שכר (במדבר כח, ז), לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות – [אם גמיעה היא לשון מועט, או לגימות גסות] - מהרש"א

כי שבע אינש, מגרוניה שבע - ע"ע חולין קג ע"ב אי אזלינן בתר הנאת גרונו או בתר הנאת מעיו, ע"ע מנחת חינוך, תחילת מצוה שי"ג

מה יפו פעמיך בנעלים, בשעה שעולין ישראל לרגל, בתו של אברהם אבינו – [הוא הוזכר כאן, כי הוא הראשון בין העולים להר בית ה' בהר המוריה] – מהרש"א

מה יפו פעמיך בנעלים – [הדימוי לאברהם כי הוא יצר מלאכים ע"י פעילותו במצוות, כך בהליכת ישראל לעלייה לרגל הם יוצרים מלאכים] - פתח עינים; שמחת הרגל

מה יפו פעמיך בנעלים, בשעה שעולין ישראל לרגל, בתו של אברהם אבינו – [הוא הוזכר כאן, כי הוא כיתת רגליו ללכת מארצו לארץ הקודש. כן העולה לרגל נודד מביתו ומקומו] – איי הים

בת נדיב, אברהם תחילה לגרים – [מהרש"א פירש שאברהם היה תחילה בין העולים לרגל, שהביא את יצחק להר המוריה בענין עקידתו. אבל צ"ע הרי הגמרא אמרה "תחילה לגרים" ולא "לעלייה לרגל"? ובתוספות (חגיגה ג ע"א) אמרו שהוא תחילה למילה, שבזה נעשה גירות. ויש להקשות גם על דברי תוספות הללו] - אור הישר

נמשלו דברי תורה לירך - נתיב ב' 103 (צניעות, א)

מה ירך בסתר - פתח עינים, שמחת הרגל

מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש י'

דברים שדרכם בפרהסיא, אמרה תורה והצנע לכת – [העושה בפרהסיא אפשר שעושה לשם יוהרא ואינו לשמה] – מהרש"א (ע"ע מהרש"א, מכות דף כד ע"א, ד"ה והצנע לכת, שבזה שעושה למען כבוד עצמו, הוא כמשתף דבר אחר עם עבודת ה')

דברים שדרכם בפרהסיא, אמרה תורה והצנע לכת – [יש רבים הבאים לחופה לא למען מצוה של ז' ברכות, אלא להראות עצמם לאבי החתן או לאבי הכלה, למען יחזיקו להם טובה על שבאו לחתונה. אבל הצנועים עומדים מן הצד ואינם מפגינים שבאו, כי די להם ההשתתפות במצוה. וכן לענין אבלות יש הבאים לשם כדי להיראות לפני האבלים למען יחזיקו להם טובה, ויש הבאים כדי להיזכר מיום המיתה ולשוב בתשובה, ואלו מצניעים עצמם ואינם מבליטים את בואם] - בניהו

גדולה צדקה מכל הקרבנות – [תשלום המצוה כאילו השקיע כספים בעיסקא, וגם כספי הרווחים הוא מסר לצדקה, ובזה גדול כוחו מהקרבנות] - ספר חסידים, שכ"א

גדולה צדקה מכל הקרבנות – [צ"ע כי בפסוק הוזכרו שנים, "עושה צדקה ומשפט" (משלי כא, ג), ולמה דרש רק צדקה כשלעצמה?] – מהרש"א (תירץ בעל "תאוה לעינים" התשובה: בהמשך הפסוק כתוב "נבחר לה' מזבח" לשון יחיד, ולא "נבחרו")

גדולה צדקה מכל הקרבנות - משך חכמה (דברים כו, טו)

גדולה גמ"ח מן הצדקה - נתיב א' 154 (גמ"ח, ב)

גדולה גמ"ח מן הצדקה – [צדקה נדמית לזריעה, בקל תתבטל המצוה כי עבירה מכבה מצוה; אבל גמ"ח נקרא קצירה, ואין זכותה מתבטלת] – מהרש"א

גדולה גמ"ח מן הצדקה - גר"א (דברים א, יב)

[הנמשל של צדקה) אדם זורע, ספק אוכל ספק אינו אוכל – [צ"ע למה רק ספק? וכי כך היא צדקה? אלא שמא נכשל לתת לאנשים שאינם מהוגנים, וזה מקפח שכרו. אבל גמ"ח שעושים בגוף לאדם שני, היא ודאי מצוה בפועל] – תאוה לעינים

צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה – [שכר המצוה אינו לפי סכום הממון, אלא לפי התועלת שהשיג העני. יש הנותן סכום קטן ובזה החיה נפשו של העני שהיה במצוקה גדולה] - בניהו

עושה צדקה ומשפט, כאילו מילא כל העולם חסד – [לשון "משפט" שהנותן שופט את עצמו, ויודע כי ה' הפקיד אצלו את הכסף רק כדי שיתן לאחרים (ע"ע דברי ר"מ אלשיך על שמות כה, ב "ויקחו לי תרומה") ויתן לעני אע"פ שלא תבעו ממנו] - בניהו

שמא תאמר כל הבא לקפוץ, קופץ? – ["ומספיקין לו אנשים מהוגנים לכך? תלמוד לומר מה יקר וכו' צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה, לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים"] – רש"י

שמא תאמר כל הבא לקפוץ, קופץ? – [זה שייך לסולם המעלות שהוזכר בע"ז (דף כ:) זהירות מביאה לידי זריזות וכו' ולבסוף מגיעים לידי חסידות. ושמא יאמר אדם כי ידלג על חלק מהמדריגות ההן ובכל זאת יגיע למעלת החסידות? תלמוד לומר "מה יקר" וכו' אבל אם הוא כבר ירא ה', יכול להגיע לידי חסידות, כי אין מעלה אחרת מפרידה ביניהן] – מהרש"א כאן, וכן מהרש"א על עבודה זרה דף כ ע"ב ד"ה ונשמרת מכל דבר רע

מה יקר חסדך - פרי צדיק (ח"ד 68, נשא, ח)

יכול אף ירא שמים כן? ת"ל "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו" (תהלים קג, יז) – [קודם הביאו הפסוק "מה יקר חסדך אלהים" ופירש רש"י שקשה למצוא עניים מהוגנים, אלא צריכים לטרוח ולרדוף אחרי מצוה זו. אח"כ שאל כלום ירא שמים גם הוא צריך לטרוח? ת"ל "וחסד ה' וכו' על יראיו" שהקב"ה ימציא להם עניים הגונים גם בלי טרחא] – תאוה לעינים

כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים -

פיה פתחה בחכמה – [מדוע הפסוק מסוגנן לעניננו בלשון נקבה, כי תלמיד חכם צריך להיות מקבל מאחרים, להמשיך ללמוד מאחרים] – פתח עינים

תורה לשמה, זו תורה של חסד - נתיב א' 30 (תורה, ז)

תורה לשמה, זו תורה של חסד - גר"א (משלי ג, ג)

תורה ללמדה, זו תורה של חסד – [מבוסס על הפסוק "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא, כו). כל הלומד מאחרים הוא שומע. אבל המלמד לאחרים מוכרח להשתמש בלשונו] – מהרש"א

דף נ'

מסננת יש בה משום גילוי - ע"ע רמב"ם, הל' שמירת הנפש פרק יא הלכה יד, יש ארס הצף למעלה, ויש באמצע, ויש השוקע למטה

דף נ ע"ב

ושאבתם מים בששון – [אמרו בירושלמי שמשם שואבים רוח הקודש. כי השכינה אינה שורה אלא מתוך שמחה] – מהרש"א