אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

המאור לאגדה

ביאור קצר על כל אגדות הש"ס ע"פ הרמב"ם והמאירי
מאת הר' שלמה ב"ר שלום ב"ר יעקב צדוק הי"ו


מסכת ביצה

נשמה יתירה נתן הקב"ה באדם בע"ש ובמוצ"ש נוטלין אותה הימנו שנ' שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש. (טז)


מה נעמו דברי רש"י שפי', רוחב לב למנוחה ולשמחה ולב פתוח לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה, כי מצב הרוח הוא מקור לכל השראה לשמחת הנפש ולתענוג הגוף, וטעות לומר שיש שינוי מיוחד הבא מלמעלה ע"פ השפעת המזלות לחדש כח בתולדות ובנשמות. והמאירי פי', נשמה יתירה על כוחות הנפש השכלית השולטים בשבת וכופה אף למתאוה (לעסוק בשבת במושכלות) ובמוצ"ש חוזרת ושולטת המתאוה. ועל כן ווי שאבדה נפש. ועוד כתב המאירי וז"ל רמז על שלש הכחות, (שכל אחת מהן נקרא נפש) הצומחת, והמתאוה, והשכלית. הצומחת לא תסור כחה עד הגיעה לתכלית הגידול, והמתאוה, ישתמש בה תמיד לצרכי העולם. והשכלית, ישתמש בהם לפעמים רק עראי, והשבת, כל עיקרה אינו אלא להשתמש בשכליות, ויכול המתאוה לבל תפנה למה שרגילה להתעסק בו (בחול אלא) תשוב נאותה לשכלית לבל תתערב בלימודה שום ערבוב, עכ"ל, ועי' בהקדמתו לנדרים שהרחיב והאריך לבאר נפש יתירה, ליתור וריכוז כל הכוחות הנפשיים בשבת לנפש המשכלת, והזכיר שם עוד מי שפירש יתירה, יתרון מעלה, כאילו אמר (שבשבת) יש נשמה פנויה ומרווחת להתבודד על דרך נכון, עכ"ל (כלומר יתרון ומעלה יש לנפש בעיונה בשבת מחמת הפנאי ואי הטרדה)

הרוצה שיתקימו נכסיו יטע בהם אדר שנ' אדיר במרום ה' (טו)

פירש"י שיטע בהם נטיעות אדירות וחשובות שיש להם פרסומת. ועי"ז יזכר תמיד ויתפרסם הרבה בעולם שהם נכסיו ולא ישתקע שמו וזכותו עליהם. והמאירי פירש יטע בלבו שם אדר. שמתוך זכירת שם אדר יעלה על לבו שאדיר ה' ויתעסק בנכסיו כהוגן וכראוי בזריזות וביושר (הדר). כי הערובה והבטחון לקיום נכסים, היושר וההדר. ועל זה אמרו כל שדה שיש בה אדר, אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרים עכ"ל. וזה דומה למאמרם הרוצה שיתעשר יעסוק באמונה (במשאו ומתנו עם הבריות) שזה דבר המעמיד והמקיים, אי נמי אדר כשמיה. כדאמרי אינשי. דקיימא לדרי דרי היינו, שיתעסק באשר קיים ועומד לעולם, והיינו האמונה (שהיא הנכס הקיים לעולם).

לדעת וכו' אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם (דאפע"פ, דעבידא לאיגלוי) מתן שכרה לא עביד לאיגלויי וכו' (טז)

כוונתם בזה שערכה הפנימי ומטרתה ומעלתה הרוחנית של השבת אינו גלוי וידוע לכל. שהרוב מקיימים את השבת מבחינה חיצונית והקב"ה אמר למשה שילך ויודיע וילמד לישראל את מעלותיה ומתן שכרה. דהינו התועלת הרוחנית שיכולים להפיק ממתנה זו שהיא לא רק למנוחה, אלא לקדושה. ודבר זה צריך לימוד וידיעה.

הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו מאי עביד ליה שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא דחישינן לכשפים שייף ליה מאותו המין (טז)

הצורך להודיע לאמו הוא כדי שתדע מה ומי היטיב עמו ואם אין עסקים ופתויים רעים. ואם אוכל, מה אכל. אולי יזיק לו. והאידנא דחישינן לכשפים דהינו לנוכלים שמרעילים ומרמים את התינוק. אין עוד לסמוך על סימן. וצריך להודיע דבר ברור וזהו שאמרו "לשוף לו מאותו המין".

חצובא, מקטע רגליהון דרשיעיא. נטיעה, מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות. תורמוס, דפושעי ישראל (כה)

פרש"י מקטע ביום הדין. אך אין הכרח לפרש לע"ל, אלא כוונתם שעשוי להתגלות קלונם של משיגי גבול אף אם כרתוהו, כי יצמח או כשיחטטו בעומק אחרי שרשיו, ואז יכרתו רגלי טענותיהם, וכן יש מדיני ערלה של נטיעה תוכחת מוסר מגולה, לאותם קצבים שאינם אוזרים חיל להתאפק ולהמתין עד בדיקת כל חשש טרפיות, ודומה לזה בועלי נדות שאינם ממתינים עד שימלאו ימי טהרה.

וכן יש להווכח משליקת התורמוס המר, אשר סוף סוף הוא מתמתק. והפושעים, עם כל התוכחות והמוסרים, לא משתנים ולא מיתקנים.

כל המצפה לשולחן חבירו עולם חשך בעדו. ג' חייהם אינם חיים המצפה לשלחן חבירו. ומי שאשתו מושלת עליו. ומי שיסורין מושלים בגופו. וי"א אף מי שאין לו אלא חלוק אחד. (לב)

התלות והצפייה לדעתו ולרצונו של הזולת, מחשיכה עיני שכלו של אדם. כי בצפייתו עיניו תלויות ולבו בל עמו. וכן מי שנשלט ע"י אשתו ותלוי ברצונה ודעתה, וכמוהו מי שכאבים מטרידים את מנוחתו. וי"א הוסיפו, אף מי שחלוק אחד לו ומוטרד ע"י הכינים. וגם כי יכבסו, עליו להמתין לו ערום עד שיתיבש.