אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף יח

גזרה מלכות - מהרש"א על ראש השנה יט ע"א ד"ה שלא יעסקו בתורה

נבוכדנצר מלך הגון היה – [קראו לו כך, כי היה משבח את הקב"ה] - בן יהוידע

הרבה דובים, הרבה אריות – [דובים כנגד מלכות פרס, אריות כנגד גלות בבל (נבוכדנצר נקרא "עלה אריה מסובכו" (ירמיה ד, ז)] - בן יהוידע

דף יט
אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי – [מחלוקת בין הבבלי והירושלמי] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק ט

דף כ
הודע שיש לך אוהבים בעולמך – [למה דוקא אמר זה אחרי גשם הראשון? אלא אורח הבא לבית, ודאי שמאכילים אותו, כמנהג העולם. אבל כאשר יוסיפו לו מנה, אזי נודע כי הוא גם אהוב. כך גשם ראשון הוא בזכות התפילה. אבל כאשר ידייק באיכות הגשם, בזה נודע שהוא אהוב] - בניהו

הודע שיש לך אוהבים בעולמך – [צ"ע הרי זה כבר נודע מהנס הראשון שירדו גשמים? אלא מהראשון אין סימן אהבה, אלא היה מוכרח להיות כדי שנקדימון לא יפסיד ממונו] - בן יהוידע

נקדה להם חמה - רבנו בחיי, דברים ב, כה

נקדה להם חמה - מהרש"א על ע"ז דף כה ע"א ד"ה וידום השמש

נקדה להם חמה - מאור ישראל

יהושע העמיד את השמש - כלי יקר (דברים ב, כה)

נעתרות נשיקות שונא - תורה תמימה, במדבר כד, ו ס"ק יב-יד
ע"ע סנהדרין קה:

טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל וכו' "כאשר ינוד הקנה במים" (מל"א יד, טו), [א] מה קנה זה עומד במקום מים [ב] וגזעו מחליף [ג] ושרשיו מרובין [ד] ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהם [ה] דממו הרוחות, עומד הקנה במקומו – [ביאור הנמשל שבכל פרט מהנ"ל, וכן ביאור הנמשל של הפרטים שבברכת בלעם "כארזים עלי מים" (במדבר כד, ו) וכו'] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

רך כקנה – [ת"ח כאשר עלה למעלת התורה, עליו להיות רך כקנה. כי הקנה כאשר עולה [ל]מעלה, כל עוד שעלה כופף ראשו, וזה בשביל שהוא רך] - נתיב ב' 16 (ענוה, ז)

דף כ ע"ב

מצא אדם מכוער ביותר – [כי זה האדם שנזדמן לו היה אליהו ז"ל, וכדי להציל את ר"א מן החטא (שלא היה נזהר ונשמר מאד מן הגאוה), עשה לו דבר זה שידע שחטא] - נתיב ב' 16 (ענוה, ז)

מצא אדם מכוער ביותר – [אין הכוונה כאן במראהו, אלא בהנהגתו ודרך ארץ שלו] – בן יהוידע

מצא אדם מכוער ביותר – [הכוונה לאדם המכוער במעשים] - ר' צדוק, פוקד עיקרים, פסקא ו' 47; פרי צדיק (ח"ג 156 קדושים י"ב)

עד שתלך לאומן שעשאני – [מדוע הוסיף ב' מלים "עד שתלך"? היה די "תאמר לאומן". אלא כאשר האדם היפה נקבר בקבר, נשחת מראהו. באותו מצב היפה והמכוער שניהם שווים, כי הגוף נרקב. ואמר לו אותו האיש "תלך לאומן", כלומר אם תמות לפני, באותו מצב שתהיה בקבר אז לא תוכל להגיד לאומן שאני מכוער] - בן יהוידע

לעולם יהיה אדם רך כקנה – [דימוי לקנה שהוא נד עם כל רוח הפוגע בו. כך על האדם לנוע יחד עם רוחו של כל אדם עמו נפגש, ואל יהיה קשוח. (אמר המלקט: עיין רש"י על במדבר כז, יח, "שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד")] – בן יהוידע

אל יעמוד אדם במקום הסכנה, מנכין לו מזכויותיו – [מדובר שעשה כך מדעתו. אבל אם לא ידע מראש שיש שם סכנה, אין מנכין לו מזכויותיו] - בן יהוידע

מנכין לו מזכויותיו - אגדות א' 19

במה הארכת ימים – [כי בבבל יש לב רגז, וזה מקצר חיים. לכן שאלוהו כיצד האריך ימים] - בן יהוידע

ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני בחכמה – [למרות שאני גדול ממנו בזיקנה] – בן יהוידע

ולא הרהרתי במבואות המטונפות – [ודאי להרהר הוא חטא, ואין זאת חסידות! אלא נזהרתי אע"פ שכעת שעברתי שם לא ניכר בו טינוף, אבל אם רגיל להיות שם, גם כן נזהרתי ונמנעתי] – בן יהוידע

לא ישנתי בבית המדרש – [בלילות שהמשיך לשבת שם, ולא חזר לביתו כי גר במרחקים]
- בן יהוידע

לא ששתי בתקלת חברי – [ודאי זה מעשה איסור ואינה חסידות! אלא אפילו אם חידשתי דבר נכון, וטבעי הדבר שהאדם שמח בזה, אבל אם קודם לזה נכשל חברי בעיון באותו הדבר, נמנעתי מלשמוח לבל יחשבו שאני שמח בכשלונו] – בן יהוידע

לא קראתי לחברי בחכינתו – [אפילו שאינה של גנאי, אלא שם משפחה לבד, כמו שקרא שאול לדוד "בן ישי" (שמו"א כ, כז)] - בן יהוידע

במה הארכת ימים - מאור ישראל

לא שינת קבע ולא שינת ארעי - בן יהוידע

ר' נחמן בגוהרקא דדהבא – [נסע ברוב פאר כדי להפחיד בעלי בתים אלימים שלא יפריעו מלהפיל את חורבותיהם] - בן יהודע

הוה משדר שלוחא – [ולא הלך בעצמו, כי חשש להערמה אם ידעו שהוא עצמורגיל לקנות מה שנשאר] - בן יהוידע

מאכל אדם אין מאכילין לבהמה – ["מגן אברהם" (סי' קעא) פסק לאסור לעשות כך, אבל שאר הפוסקים לא הזכירואיסור זה. ושמא מפני שדייקו לשון הגמרא "קסבר מאכל אדם איןמאכילין" וזו היאלשון הוה אמינא או דעתו שליחיד שהגמרא דוחה כי לא הסכימו לו] – פתח עינים (אמר המלקט: וכן כתב "פתח עינים" לברכות סג ע"ב. וזה מפורש ברש"י בבא מציעא קט ע"ב. וראיה לדבריו מברכות לו ע"א "שיננא כוותך מסתברא" ואעפ"כ הלכה כשמואל ולא כרב יהודה)

מאכל אדם אין מאכילין לבהמה - מאור ישראל

דף כא

אילפא – דרך חיים 291 (פ"ו, כך היא דרכה של תורה)
על גדולתו של אילפא, עיין תענית כד.

(אילפא) תלה נפשיה באסקריא דספינתא. אמר אי אית דשאיל לי במתנתיא דר"ח ור"א ולא פשטינא ליה ממתניתין, נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא – [בא להפגין במעשה כי עולםהזה דומה ליםזועף והגלים טורדים. ואם האדם מוצא שם עץ חיים של תורה ונתלה בו, ינצל מהגלים וחי] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אתא ההוא סבא - ע"פ תוספות בחולין (ו.) זהו אליהו הנביא, ובא להפיס דעתו של אילפא

נחום איש גם זו - נתיב ב' 233 (בטחון, א)

נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גידם משתי ידיו וכו' – [ולמה השתהה מלתת מזון לאותו עני תיכף ומיד? אלא אותו עני נכשל בלשונו ואמר "פרנסני" ולא אמר "תן לי מזון". כי לשון "פרנסה" היא כלל צרכי האדם, ולאו דוקא מאכל (רש"י על בבא בתרא קלט ע"ב; גיטין יב ע"ב; כתובות סח ע"ב). ולמה נענש נחום? כי אם היה מביט בפניו של העני היה מבחין שציקי רעב אחזו בו] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

נחום איש גם זו - מאור ישראל

נחום איש גם זו - ר"ח שמואלביץ (ח"ב ט)

מנה בן פרס - תורה תמימה, שמות יט, יג ס"ק כט

מנה בן פרס - ניצוצי אור (הקשה היאך מותר לבזות את אביו? אבל ענה על כך גליון ר"י עמדין, הנמצא בסוף המסכת)

הא מילתא זוטרא הוא לרב - הגהת מהר"ץ חיות על שבת דף נה ע"א

הא מילתא זוטרא הוא לרב - אמת ליעקב, ד"ה בסורא הוה דברתא

הא מילתא זוטרא הוא לרב – [ולמה לא לתלות כי גם בזכות ההוא גברא וגם בזכות רב ניצולו? אלא שהיה מוכיח לבני עירו, ולכן לא היו אוהבים אותו בליבם (כתובות קה:). ויש ראיה לזה מחורבן ביהמ"ק: מפני שביזו בה ת"ח, ולא מפני החטאים החמורים (שבת קיט:). ולכן לא הגן עליהם זכותו של רב] – בניהו

הא מילתא זוטרא הוא לרב – [צ"ע הרי סוף כל סוף גם רב היה שם, ובכלל מאתים מנה, ולמה לא להציל בזכותו? אלא כיון שזכותו של רב גדולה, אילו היה בא דבר היה מכלה את כל השכונה ורק מדלג על ביתו של רב בלבד, כי תקיף כחו. אבל אם לא היה שם רב, כי אם אותו האיש בכל גמ"ח, לא היתה זכותו מספקת להציל אותו אם כל השכונה היתה לוקה. לכן ה' חסך והציל את כל השכונה כולה, למען להציל אותו. ולכן עדיף לתלות ההצלה בזכות אותו האיש] – בן יהוידע, על סנהדרין דף לז ע"א ד"ה ברם איכא למידק (אחרי ד"ה השתא מאן לבעי רחמי עלן?]

הא מילתא זוטרא הוא לרב – [צ"ע הרי סוף כל סוף גם רב היה שם, ובכלל מאתים מנה, ולמה לא להציל בזכותו? – איי הים; וכן ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, פרשת בלק, פסוק "הן עם לבדד ישכון" (דף עד)

הא מילתא זוטרא הוא לרב - מאור ישראל

לאבא ממעלי שבתא למעלי שבתא – [כלומר, ראו בו שינוי מעלה ומדרגה מדי יום ביומו] - דברי שאול

לאבא ממעלי שבתא למעלי שבתא - ההבדל בין אביי ורבא, ע"ע ר"ה (יח,א) אביי עסק בתורה וגם בגמ"ח. וכן ע"ע בברכות (מח,א) אביי הצביע לרקיע ורבא לשמי טללא בלבד. עיין "שער המצוות" לאריז"ל, סוף פ' ואתחנן, שיש סגולה ליראת שמים להסתכל בתכלת שברקיע, הדומה לכסא הכבוד (חולין פט,א). ולמדו זאת מנבוכדנצר (דניאל ד, לא). וזה ההבדל מה בין אביי לרבא

נחום איש גם זו – [צ"ע אם הכיר נחום שהניחו עפר בקופסא, היאך הלך אל המלך וסמך על הנס? אלא החליט לדבר על לב המלך שאם מתנהגים בהכנעה ובאורך רוח משיגים יותר שלטון על בני המדינה. ובאמת כך נהג המלך עם המדינות שמרדו בו והשיג הכנעתם לפניו. ואמרו לו יועציו כי כך נהג אברהם אבינו, והשיג שכל האומות נכנעו לפניו באומרם "נשיא אלהים אתה בתוכנו"] – ר' חיים, אחיו של מהר"ל, בספרו "ספר החיים" (גאולה וישועה, חלק ה' פרק ב), מובא במרגליות הים, דף קט ע"א ס"ק ב

לצפרא כרכינהו ושקלינהו - מאור ישראל

דף כב

בן עוה"ב - [לשון "מובטח" הוא שלא יעשה עון שבגללו יפסיד עוה"ב] - פרי צדיק ח"ג (178 ל"ג בעמר ג'; 179 ל"ג בעמר ד'; 185 ל"ג בעמר סוף ח')

בן עוה"ב - ר"ש דביר פי' כי מצוה שאין בה כבוד מהבריות, ויש גם בזיון מסוים, היא המצוה האמיתית, ע"ע מהר"ל, נתיבות עולם, השלום, פ"ב. (וע"ע מכתב מאליהו (דסלר) ח"ד דף 62)
אינשי בדיחי וכו' – [זכו לעוה"ב כי זהו השפלה כך לבזות את עצמם כדי להביא שלום, וזכו מפני גודל הזריזות והדביקות במצוה] - נתיב א' 221 (שלום ב')

אינשי בדיחי - יערות דבש (ח"א קא דרש ד')

וחרב לא תעבור בארצכם - מאור ישראל

והריקותי לכם ברכה עד שיבלו שפתותיכם מלומר די – [אין הברכה אלא בדבר הסמוי מן העין. לשון "הריקותי" הוא להריק לכלי שתכולתו סמויה מן העין ואין יכולת לאנשים למדוד מה בפנים, ואז לא יאמרו "די"] - מהרש"א על מכות כג ע"ב ד"ה עד שיבלו


דף כג

שירדו להם גשמים בלילי רביעיות - מאור ישראל

שירדו להם גשמים בלילי רביעיות - "שבק רווחא פורתא" (פסחים קיב ע"ב) ובני אדם מסתגרים אז בבתיהם כי אז באה מארה לעולם (רש"י על בראשית א, יד. בשם ירושלמי תענית ד, ג)

שירדו להם גשמים בלילי שבתות – [כי אחרי שהפסוק הבטיח ברכה "והשיג לכם דיש את בציר" (פסוק ה) שיהיה להם שובע, בשביל מה להוסיף ברכה "ונתתי גשמיכם בעיתם"? סוף כל סוף יש כאן שובע? אלא בא לומר ברכה נוספת, שלא ירדו בזמן שיגרום צער לבריות. זהו בשנה רגילה. אבל אם השנה שחונה, ולא די פעם אחת בשבוע, ירדו גם בלילי רביעיות] – גור אריה, ויקרא כו, ד (מהד' מכון ירושלים, פסקא ד)

חוני המעגל, עג עוגה – [ארבע טעמים ע"פ סוד ורמז מדוע דוקא צורת עיגול. ואח"כ טעם ע"פ נגלה (ד"ה והנה חוני המעגל היה יחיד בדורו וצדיק גדול) כי כאשר הצדיק מרוב קדושתו ופרישותו נסתלק במחשבתו מן עוה"ז, כאילו הוא נפטר ממנו ואינויכול לקבל שפע עבור העולם. ולכן כאן כאשר ראה שלא נענה, עשה עיגול בדומה לכדור הארץ ונשבעשאינו זז מן העולם עד יבואו גשמים] – בן יהוידע

חוני המעגל, לא נמצא שם שמים מתחלל - משך חכמה (ויקרא יט, יב)

ואומר לו אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים, ונותן לו – [טעם כל הפרטים במשל זה] – בן יהוידע

כל ימיו של אותו צדיק - ספר המכריע, חידושי ר' ישעיה מטראני לתענית

כל ימיו של אותו צדיק - אמת ליעקב (בדרך דרש)

חוני המעגל ישן ע' שנה – [כל הענין אירע בחלום] - בניה (וכן משמע בביאור ר"א בן הרמב"ם לאגדות, מובא בתחילת "עין יעקב")

חוני המעגל ישן ע' שנה –

דף כג ע"ב

כולה אורחא לא סיים מסאני, כי מטא למיא סיים מסאני –

כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מיקשטא וכו' וכו' אמר להו כדי שלא אתן עיני באשה אחרת – ["גדולי חסידי ישראל מתייראים מן העון וכדי להנצל ממנו מסתייעים הם בכל מיני תחבולות שחיצוניותן מכוערת, אך פנימיותן כניעה לרצון השם וכו'. ואמר כך מפחד יצר הרע ונצחון הדחיפה הטבעית ביום מן הימים"] – ר' אברהם בן הרמב"ם, המספיק לעובדי השם, פרק א, בתרגומו של שמואל מילר (פלדהיים)

כי כריך מר ריפתא לא אמר כרוכו - מאור ישראל

קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא – [כן דרך המתפללים, כל אחד במקום מיוחד כדי שלא יהיה נטרד מחבירו] – גור אריה, הראשית כה, כא (מהד' מכון ירושלים, פסקא כג)

אנא (אבא חלקיה) בעי רחמי דלימותו (הבריונים) – [הוא לא התפלל עבורם שישובו בתשובה כי היו מחטיאים את הרבים ואין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פז.) ולכן כמעט לא תועיל תפילתו. אבל אשתו סברה ד"אין מספיקים" הוא בפני עצמו, אבל אחר יכול להתפלל עבורו] - בן יהוידע ד"ה והא דאיהו סבר

מתחבא בבית הכסא – [אפשר לפרש שבתחילה היה כתוב אותיות "בה"כ", כלומר בית הכנסת שמחוץ לעיר. אבל מעתיקי הש"ס טעו בפיענוח ראשי תיבות וכתבו: בית כסא. ויש הכרח לכך כי למה יברח למקום בו אסור לו בתורה ובתפילה?] – עיון יעקב; בן יהוידע; ניצוצי אור

תא חזי מה בין תקיפי א"י לחסידי בבל – [קראו לרב הונא ורב חסדא "חסידים" כי לא סמכו על זכות עצמם אלא בקשו להיעזר איש ע"י רעהו. אבל ר' יונה היה חזק בדעתו ולא בקש סיוע מאחר, ונקרא "תקיף". ועוד יישוב לקושית "גבורות ארי" בענין אבא חלקיה שגילה לאשתו] – בן יהוידע

תא חזי מה בין תקיפי א"י לחסידי בבל – [בחו"ל זקוקים לתפילת שני צדיקים, ובא"י די בתפילת צדיק אחד] – בן יהוידע

הבו לי גואלקי ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא – [צ"ע היה יכול ללכת למקום סתר להתפלל ובלי להקדים דיבור זה ומעשה זה? אלא מתוך צניעותו לא רצה שיעלו על דעתם שהוא הולך להתפלל במקום סתר. ולקח גואלקי, הוא שק, כדי להלביש על בשרו בעת התפילה] – בן יהוידע

אנקוט כרעייהו דסוסוותייהו – [למה דוקא ברגליהם? כי רמז להם שיכול להפיל אותם מגאוותם ושררותם] - בן יהוידע

תתייפי חנה – [צ"ע למה בעשירים של בית חמו לא שאל שמותם, ובאשתו שאל מה שמה?] - בן יהוידע

תחזור חנה לשחרוריתה – [הקשה "פתח עינים" מדוע לא התפלל שתפסיק להקניט לו, ותשאר ביופיה? וענה "בן יהוידע" כי כיון שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, יהיה צריך בכל יום לבקש עבורה מחדש] - בן יהוידע

הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דר' יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דנחכים טובא. אמר להו "עמי היתה ושלחתיה" – ["דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנים לי. ועכשיו אין תפילתי מקובלת כל כך"] – רש"י

הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דר' יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דנחכים טובא. אמר להו "עמי היתה ושלחתיה" – מהרש"א הקשה על דברי רש"י הנ"ל שאין זה מסתבר שבצעירותו של ת"ח תפילתו תתקבל יותר מאשר בזקנותו. וענה "עיון מנחם" כי בצעירותו של אדם יש לו מלחמת היצר ("אשרי איש ירא את ה'" כשהוא איש ובכל כוחו, ע"ז דף יט.) ולכן תפילתו יותר רצויה] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף כד

תאנה תאנה הוציאי פירותיך – [מדוע לשון כפולה? אלא אחד בחלק עלגבי האדמה, ואחד לעורר השורש מתחת לאדמה] – בן יהוידע

תאנה תאנה הוציאי פירותיך – [צ"ע והרי אין נהנים ממעשה נסים? וצ"ל שאילו היה עץ סרק ומבקש שתוציא פרי, זהו נס גלוי. אבל העץ היה ראוי לתאנים אלא שבקש שתמהר ותוציא פירותיה כבר עכשיו, וזה אינו נס כל כך. עוד יש לתרץ שאסור לאדם עצמו ליהנות מהנס שנעשה לו. אבל לאחרים מותר] – תאוה לעינים

רחמנא לשבעך כי היכי דשבען ברך – [מדוע לא בקשו שהקב"ה ישביע את הבן, כיון שהוא היה המתפלל?] - בן יהוידע

בתי קא מצערת לברייתא - [ולא התפלל שתתכער, כי גם זה הוא שינוי הטבע, כמו שהוא כעס על בנו ששינה את הטבע. אבל לחזור לעפר אינו שינוי הטבע, כי כך סוף דרך של כל הבריות] - בן יהוידע

ר"א איש ברתותא כד חזי ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה וכו' אכלבא מליא חיטי – [צ"ע כיצד לא חשש לתקנת אושא שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש נכסיו? והישוב לזה] – גבורות ארי

ר"א איש ברתותא כד חזי ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה וכו' אכלבא מליא חיטי - [צ"ע כיצד לא חשש לתקנת אושא שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש נכסיו? אלא הוא סבור שזה לכתחילה אבל בדיעבד מי שמבזבז נחשב לו למצוה (וראיה לזה מערכין כח ע"א, ממי שהחרים כל נכסיו) והוא מפני טוב לבו לא יכול היה להתאפק. ומזה נמצא מקור לפסק הרמב"ם שהמחרים כל נכסיו, נכסיו מוחרמים. וראיה לזה ממה שהגבאים החביאו את עצמם. כי אם המעשה לא חל, מדוע יתחבאו? הרי יש בידיהם לא לקבל ממנו כלל?] - אור הישר

אמר להן, העבודה שהן קודמין לבתי – [הקשה מהרש"א צ"ע כי בדיני צדקה, בני ביתך קודמים לאחרים, וכיצד הקדים יתום ויתומה לפני בתו? ועונה "דרך אבות" ע"פ בבא בתרא (טז.) "ולב אלמנה ארנין" איוב היה מפרסם שהוא קרוב משפחה של אלמנה שבמצוקה, וכך באו לה הצעות לנישואין. כך היה סמוך ובטוח כי מפני חשיבותו בעיני הציבור, בתו לא תשאר גלמודה] – דרך אבות, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ר"א איש ברתותא כד חזי ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה וכו' אכלבא מליא חיטי - מאור ישראל ד"ה כל אימת דחזו ליה, וד"ה העבודה, הרי הן הקדש

ר"א איש ברתותא כד חזי ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה – [זה הוא ר"א איש ברתותא שלימד "תן לו משלך, שאתה ושלו" (אבות, ג)] – נ"ל המלקט

העבודה, הרי הן הקדש עליך – [פירש רש"י שלא רצה ליהנות ממעשה נסים. וצ"ע כיצד נהנה אליהו ממעשה נסים של הקמח וצפחת השמן (מל"א יז, טז). והישוב לזה] – בן איש חי, חלק הדרושים, פרשת תבוא; ובן יהוידע (כאן);

אלא כאחד מעניי ישראל - פירש"י: אין נהנין ממעשה נסים (עיי"ש נימוקו). [צ"ע אם אין ליהנות, מדוע אמר לאשתו ליהנות כאחד מעניי ישראל?] - בן יהוידע, ד"ה ואין להקשות. ועוד כתב "בן יהוידע" שעל חולין (צא ע"ב ד"ה אי נמי נ"ל בס"ד) דזה אומרים רק במידי דאכילה ושתיה, עיי"ש נימוקו. אבל הרב דסלר הקשה כיצד אמר ר"ח בן דוסא "מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ" (תענית כה.) הא אין נהנין ממעשה נסים? וענה כי מי שכל תהלוכותיו הם בהכרת נוכחות ה', אין אצלו מהלך שגור של טבע כי הכל אצלו נסים, ממילא מותר לו ליהנות.

כלה שעיניה יפות - המאירי, חיבור על התשובה, דף 449, ח"ב תחילת פ"י

כלה שעיניה יפות – [אין כוונתם יופי גופני, אלא היא טובת עין לאחרים, כמו רבקה אצל עבד אברהם] - כלי יקר (בראשית כד, יד); עוללות אפרים

כלה שעיניה יפות - גר"א על בבא קמא נב:, בנדפס דף 100

כלה שעיניה יפות – [צ"ע הרי אפשר שעיניה יפות וגופה מלא מונים? אלא שהיא מעיינת כדי לתקן המומים, ע"י יפוי ופרכוס וקישוט] – בן יהוידע

כלה שעיניה יפות - ר' צדוק, מחשבות חרוץ 136

דיירנא בקיסא דחיקא - מאור ישראל

מקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כעשירי - בן יהוידע

שדיוה מגודא לארעא – [צ"ע כלום הוא ישב אגודא? והיה יכול לומר מהעלייה לארץ? אלא עצירת גשמים מחמת עונות דומה למחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים, לכן צועקים ואינם נענים. ולזה התכוון] – בן יהוידע

דף כד ע"ב

מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי – [צ"ע כלום רבא ביקש גשמים לטובת עצמו? והרי בא להציל ישראל מן קפידא של המלך. אלא רבא ביקש על ריבוי גשמים, כדי לפרסם הנס ביותר, היה די במעט גשמים] - בן יהוידע

לא יעדי שולטן מבית יהודה, ואל יהיו ישראל צריכים להתפרנס זה מזה – [קשר של ב' בקשות אלו, כי מצאנו אצל דוד המלך (ברכות ג ע"ב) כשבאו לבקש פרנסה, ציוה "צאו ופשטו ידיכם בגדוד". וכן לדורות] - בן יהוידע

בת קול מהר חורב – דרך חיים 286 (פ"ו, ר' יהושע בן לוי)

בת קול מהר חורב – [בת קול זה בכל דור ודור] - פרי צדיק (ח"ג 83 פסח, נ')

בשביל חנינא בני – [לשון "שביל" ונתיב] - תולדות יעקב יוסף (פולנאה), פ' ויקרא

בשביל חנינא בני – גר"א (יונה ד, א)

בשביל חנינא בני – [לשון שביל ונתיב] - חיד"א, מראית העין (לחולין פו.)

בשביל חנינא בני – תורת חיים על חולין דף פו ע"ב

בשביל חנינא בני – לב אליהו (לופיאן) ח"ג רסו

די לו בקב חרובין - בית אלהים (תפלה, י"ד)

די לו בקב חרובין - גליון ש"ס לרע"ק איגר

די לו בקב חרובין – [אין כוונתם לומר שלא היתה ברשותו כמות יותר מזה, אלא אפילו היתה אבל מסתפק ודי לו בכמות מועטת] - בניהו

די לו בקב חרובין - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, יב)

די לו בקב חרובין - מאור ישראל

דף כה

פתורא דתלת כרעי - שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קטז

נתחלף לי כלי חומץ בכלי שמן – [שמן הוא משל על צדיק, וחומץ משל על רשע] - תורת העולה ב, יט

נתחלף לי כלי חומץ בכלי שמן - נפש החיים ג, יב

מי שאמר לשמן וידלק - פרי צדיק (ח"א 163, חנוכה י"ד, ח"ג 66, פסח, ל"ב)
ע"ע לעיל דף כד ד"ה כאחד מעניי ישראל

הוו ליה הנך עיזי - מאור ישראל

לימטו כשוריך – [צ"ע הרי אין נהנים ממעשי נסים?] - בניהו ד"ה ודע דאין לתמוה

ר"א בן פדת דחיקא ליה שעתא, י"ג נהרא דאפרסמונא דכיא – [משמעות מספר י"ג] - נתיב ב' 234 (בטחון, א)

ר"א בן פדת דחיקא ליה שעתא - אמת ליעקב

ר"א בן פדת דחיקא ליה שעתא, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא? אפשר דמתילד בשעתא דמזוני – שו"ת רשב"א ח"א סי' תט; ובמיוחסות סי' רפז

ר"א בן פדת דחיקא ליה שעתא - מאור ישראל, ד"ה מגברא דלית ליה

ואנא מגברא דלית ליה קא בעינא? – [הצדיקים עובדים לה' בלבב שלם, לא למען פרס. וה' נותן שכר בדרך מתנה. וכיון שזה נמדד לפי הנותן והוא בלי גבול, גם השכר הוא ללא גבול] – ר' אברהם בן הגר"א (מהספר "מגנזי הגר"א ובית מדרשו", הוצ' הרב קלמן רעדיש, לייקווד (ארה"ב), תשנ"ט, עמ' קכו)

ומחיין באסקטלא אפותאי – [צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם (ברכות יז.) ולא על ראשיהם. כי לפי עמלם ויגיעתם בתורה בא שכר, וזהו "אפותאי". "אסקטלא" הוא אחורי האצבע, כי הם משיגים מהאחור, מבינים מהמאוחר אל הקודם] - ר' אברהם בן הגר"א (מהספר "מגנזי הגר"א ובית מדרשו", הוצ' הרב קלמן רעדיש, לייקווד, תשנ"ט, עמ' קכו)
אמר, רקיע כסי פניך - רבנו בחיי (במדבר טז, כב, במהדורת מוסד הרב קוק: הערה 21, גרס לא איכסיף)

רצונכם שיבוא מטר בשבילנו – [צ"ע למה שאל? ודאי כי רוצים גשם. אבלחילוק יש. אם הגשם מחמת שחזרו בתשובה, הם גשמי רצון. ואם בא גשם מחמת גזירת צדיק בלבד, אינם גשמי רצון] - בן יהוידע

צדיק כתמר יפרח - מהרש"א על בבא בתרא פ' ע"ב

דף כה ע"ב

צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב, יג) וכו' אילו נאמר תמר ולא ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז (כי הארז גזעו מחליף) – [צ"ע כי בתענית דף כ' ע"א אמרו בברכת בלעם שקללם שיהיו כארז שאין גזעו מחליף? וצ"ל שלא כל הארזים דומים. וכאן מדובר בארז שבלבנון שגזעו מחליף] – תאוה לעינים

לא שזה גדול מזה – [כיצד אמרו שרבי עקיבא המעביר על מדותיו איננו גדול מר"א שאינו מעביר על מדותיו? והרי ידוע שמעלה גדולה היא להתגבר על עצמו? אלא רבי עקיבא היה בעל תשובה והיה צריך להלחם עם עצמו כדי לא לענות או גם לא להרגיש קפידא בלבו נגד מי שציער אותו. אבל ר' אליעזר נולד בטבע טוב ולא היה זקוק לשום מלחמה פנימית. וכבר רמב"ם (שמונה פרקים, פרק ששי) כתב על ההבדל בין חסיד בטבע, למי שצריך לכבוש את יצרו. ושתי המדות חביבות ולכל אחת מעלה שלה, לכן אמרו "לא שזה גדול מזה"] – תאוה לעינים

לא שזה גדול מזה – [זה כמו ההבדל בין שיטת שמאי ושיטת הלל. מה ששמאי הקפיד על אחרים איננו מפני נגיעות אישיות אלא כדי שאחרים ינהגו כבוד בתורה ומצוותיה. הוא פעל לפי שיטה תורנית. ואם התורה היתה מורה לו להיפך, היה יכול בקלות להפוך את מדתו. ולמה זה נענה ולזה לא נענה? כי לעורר רחמים על ישראל למרות שהם חוטאים ואינם ראוים, צריכים אתעוררותא דלתתא ע"י אדם שגם הוא עובר על מדותיו. ויעשה כן גם הקב"ה] - אור ישראל, ר' יצחק בלזר בשם ר' ישראל סלנטר, סוף פרק כ"ח

זה מעביר על מדותיו - בית אלהים (תשובה, סוף ד')

זה מעביר על מדותיו – [חז"ל גם השתמשו במטבע לשון זו על מי שאינו מתרעם עלמה שהקציבו לו מן שמים. כי זבולון היה מתרעם על מדותיו, על מה שגזרו עליו בנחלת א"י (מגילה ו ע"א, "עם חרף נפשו"). כך רבי אליעזר היה מתרעם על היסורין שפגעו בו, בעת מיתתו התלונן "חמה עזה יש בעולם" (סנהדרין קא.) עד שאמר לו תלמידו רבי עקיבא "חביבין יסורין" (שם). וכך היתה מדתו תמיד. ואמרו "כל השמח ביסורין הבאים עליו, מביא ישועה לעולם" (תענית ח ע"א) ולכן ר' עקיבא שמעביר על מדותיו ואיננו מתלונן, תפילותיו נענות] – תאוה לעינים

זה מעביר על מדותיו - פרי צדיק (חלק חמישי 125 תצא, ט"ו)

האי רדיא דמיא לעגלא – [דומה לשור, כי הגשמים יורדים במדת גבורה, הנמשלת לשור] - בניהו

האי רדיא דמיא לעגלא – [טעם דימוי המלאך לעגל, כי אילולא חטא העגל היה ה' מושיע להם ללא שליח ומלאך. והמינוי כאן הוא לומר "חשור ואבע". אבל מעשה נתינתהגשם אינו ע"י שליח אלא ע"י הקב"ה עצמו (תענית ב.)] - בן יהוידע

האי רדיא דמיא לעגלא – [רדיא הוא שור לחרישה (ב"ק לג:) יש במרכבה עליונה שור, צד שמאל משם הפרנסה. ולכן כשנעלם משה רבנו נכשלו לעשות עגל, "ורב תבואות בכח שור" (משלי יד, ד) והם ידעו על יוסף שהיה משביר מזון במצרים כי "בכור שורו הדר לו" (דברים לג, יז) וגם כאן הוא מלאך הממונה על הגשמים] - נ"ל המעתיק

גזרו תענית וירדו גשמים לפני נץ חמה - דרכי נועם, דף נג

גזרו תענית וירדו גשמים לפני נץ חמה – [לא אמר במעשה השני "לא שבחו של ציבור" ולא במעשה הראשון] - בניהו ד"ה א"ל שמואל

ולשמואל, שבחו של ציבור - המאיר לעולם, דרוש ג'

ולשמואל, שבחו של ציבור - מאור ישראל

דף כו

ה' דברים בי"ז בתמוז - נצח 51 (ח)

ה' דברים ארעו בט' אב - נצח 51 (ח)

ויבכו העם בלילה ההוא - תשובות ר"ד אופנהיים, נדפס בסוף שו"ת חוות יאיר

בכיה לדורות - נצח 53 (ח)

בכיה לדורות - מהרש"א על סוטה לה ע"א ד"ה אותו היום

שריפת ההיכל בז' באב - נצח 53 (ח)

דף כו ע"ב

ט"ו באב ויום הכיפורים – [אע"פ שעל השכל אין ראוי לעסוק בזה ביום כפור, אבל לא ביטלו חכמים מנהג זה מפני חיבוב מצות הנישואין, ולהודיע כמה גדולה ויקרה היא, שאפילו ביום קדוש כזה פונים לדבר זה להתעסק בו] - בן יהוידע

ט"ו באב ויום הכיפורים - ר' צדוק, דובר צדק 170

ט"ו באב ויום הכיפורים - דברי שאול

ט"ו באב ויום הכיפורים – [טעם סדר זה שהם מנויים, כי השנה מתחילה מחודש ניסן] – נ"ל המלקט

שבהן בנות ירושלים יוצאות – [למה דוקא בשילה ובירושלים] - פרי צדיק (חלק חמישי 47 ט"ו באב, ד')

וחולות בכרמים – [על דרך "אשתך כגפן פוריה" (תהלים קכח, ג) ואמרו חז"ל שאינו מקבל הרכבה הרכבה מנטיעה זרה, כך בנות ישראל]- בן יהוידע

וחולות בכרמים – [התרגום על איכה (א, ד) מונה את המחולות בין הענינים הקדושים שבטלו בחורבן הבית. כי ביום הכפורים היתה שמחה מפני מחילת עונות והרגישו טהרה, ובכח זה יצאו לערוך שידוכים לשם שמים. כי אצלם קדושת השידוכים וקדושת יום כפור, שוות הן. ויצאו לשם, כי אסור לקדש אשה עד שיראינה (קידושין מב.)] - ר"א דסלר ח"ד 180-181

בחור שא נא עיניך – [הוא עין השכל, שיעשה לשם שמים ולא לשם עונג גופני. וכן שישאו עיניהם לראות יחוס אבות ואימהות של הבנות] - בן יהוידע

ביום חתונתו (שיר השירים ג, יא) זה מתן תורה – [יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות] – רש"י (אמר המלקט: ומפני "חתונת" עם ישראל ביום כיפור, נהגו בנות ישראל אף הן לחפש בן זוג ביום כיפור)

יום חתונתו ויום שמחת לבו – [סמך לזה במדרש רבה תחילת פרשת תרומה, שעל ידי התורה זכינו לבית המקדש] - בן יהוידע

וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו – ["תפארת ישראל" על המשנה העיר מפני מה הוסיפו כאן חז"ל בלשון המשנה הברכה הנ"ל? עיי"ש דבריו. והוסיף על דבריו "לקוטי בתר לקוטי" כי המשכן היה רק ארעי. וגם בית מקדש ראשון וגם השני נחרבו לבסוף. ולכן אין השמחה שלימה. אבל הבית השלישי שיעמוד לנצח הוא באמת "שמחת לבו" ויבנה במהרה בימינו] – לקוטי בתר לקוטי, בליקוטיו על תענית, עמ' רנט