אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף כו

ה' דברים בי"ז בתמוז - נצח 51 (ח)

ה' דברים ארעו בט' אב - נצח 51 (ח)

ויבכו העם בלילה ההוא - תשובות ר"ד אופנהיים, נדפס בסוף שו"ת חוות יאיר

בכיה לדורות - נצח 53 (ח)

בכיה לדורות - מהרש"א על סוטה לה ע"א ד"ה אותו היום

שריפת ההיכל בז' באב - נצח 53 (ח)

דף כו ע"ב

ט"ו באב ויום הכיפורים – [אע"פ שעל השכל אין ראוי לעסוק בזה ביום כפור, אבל לא ביטלו חכמים מנהג זה מפני חיבוב מצות הנישואין, ולהודיע כמה גדולה ויקרה היא, שאפילו ביום קדוש כזה פונים לדבר זה להתעסק בו] - בן יהוידע

ט"ו באב ויום הכיפורים - ר' צדוק, דובר צדק 170

ט"ו באב ויום הכיפורים - דברי שאול

ט"ו באב ויום הכיפורים – [טעם סדר זה שהם מנויים, כי השנה מתחילה מחודש ניסן] – נ"ל המלקט

שבהן בנות ירושלים יוצאות – [למה דוקא בשילה ובירושלים] - פרי צדיק (חלק חמישי 47 ט"ו באב, ד')

וחולות בכרמים – [על דרך "אשתך כגפן פוריה" (תהלים קכח, ג) ואמרו חז"ל שאינו מקבל הרכבה הרכבה מנטיעה זרה, כך בנות ישראל]- בן יהוידע

וחולות בכרמים – [התרגום על איכה (א, ד) מונה את המחולות בין הענינים הקדושים שבטלו בחורבן הבית. כי ביום הכפורים היתה שמחה מפני מחילת עונות והרגישו טהרה, ובכח זה יצאו לערוך שידוכים לשם שמים. כי אצלם קדושת השידוכים וקדושת יום כפור, שוות הן. ויצאו לשם, כי אסור לקדש אשה עד שיראינה (קידושין מב.)] - ר"א דסלר ח"ד 180-181

בחור שא נא עיניך – [הוא עין השכל, שיעשה לשם שמים ולא לשם עונג גופני. וכן שישאו עיניהם לראות יחוס אבות ואימהות של הבנות] - בן יהוידע

ביום חתונתו (שיר השירים ג, יא) זה מתן תורה – [יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות] – רש"י (אמר המלקט: ומפני "חתונת" עם ישראל ביום כיפור, נהגו בנות ישראל אף הן לחפש בן זוג ביום כיפור)

יום חתונתו ויום שמחת לבו – [סמך לזה במדרש רבה תחילת פרשת תרומה, שעל ידי התורה זכינו לבית המקדש] - בן יהוידע

וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו – ["תפארת ישראל" על המשנה העיר מפני מה הוסיפו כאן חז"ל בלשון המשנה הברכה הנ"ל? עיי"ש דבריו. והוסיף על דבריו "לקוטי בתר לקוטי" כי המשכן היה רק ארעי. וגם בית מקדש ראשון וגם השני נחרבו לבסוף. ולכן אין השמחה שלימה. אבל הבית השלישי שיעמוד לנצח הוא באמת "שמחת לבו" ויבנה במהרה בימינו] – לקוטי בתר לקוטי, בליקוטיו על תענית, עמ' רנט

דף כז

אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה – [הקשה גליון מהר"ץ חיות, והרי הקב"ה כבר נשבע שלא יביא עוד מבול לעולם? ותירץ, שמא לא יביא מבול של מים אלא של אש. וספר ילקוט הגרשוני תירץ שה' נשבע שלא יביא על כל העולם כולו. אבל שמא על אומה אחת יביא ח"ו] – ילקוט הגרשוני

מעמדות – דרך חיים 27 (פ"א, תורה עבודה וגמ"ח); גבורות השם 45, 47, 319 (ח, סט)

מעמדות - בית הלוי, סוף פ' לך לך

מעמדות - מאור ישראל

באחד בשבת מאי טעמא (לא צמו אנשי מעמד). מפני הנוצרים – [שמא הכוונה לבבלים, שהרי גם בימי מקדש ראשון לא צמו אז] - מאירי

מאי טעמא לא? אמר רבי יוחנן מפני הנוצרים. רבי שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה. ריש לקיש אמר מפני נשמה יתירה, דאמר ריש לקיש נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש

דף כח

פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדיאות על הדרכים וכו' – [משום מה גזרו דוקא על ב' דברים אלו?] – מהרש"א

פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדיאות על הדרכים וכו' – [משום מה גזרו דוקא על ב' דברים אלו?] – [להלן (לא ע"א) בארו חז"ל שעשו ישראל יום טוב ט"ו באב כי מאז פוסקים לכרות עצים למערכה. ולמה פוסקים? כי תשש כוחה של חמה ליבש העצים מן התולעים. אבל למדנו בסוכה (כט ע"א) שאומות העולם משולים לחמה. ואפשר שכאשר היא תשה, זו סימן רע לאומות העולם. וכיון שהמלכות ראתה שמחתנו בזה, גזרו לא להביא עצים כלל. וכן בכורים באו ללמד אותנו כי כל טוב עוה"ז קבלנו מהקב"ה (כן כותב "ספר החינוך"). האומות רצו לבטל מאתנו הכרה זו] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בני גונבי עלי – [על הביטוי יראי חטא וכשרים] - בניהו ד"ה מה עשו יראי חטא

דף כט

בכיה לדורות - דברי שאול

אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות –

מגלגלין זכות ליום זכאי - מהרש"א על ערכין יא ע"ב

בעל החוטם מתבקש - [הוא כינוי ברומית NASUS (=חוטם) דומה למלת "נשיא"] - ניצוצי אור

בעל החוטם מתבקש - יש מפרשים שהכוונה לפנות בתחנונים לה' במדת "ארך אפים" (זהר ח"ג קל:) ותפילתם תתקבל

בעל החוטם מתבקש – [לרמוז כי כמו שהנכנס לבית, החוטם שלו נכנס לפני שאר אברים (נזיר מג.), כך הריגת רבן גמליאל היא רק התחלה, והצוררים יהרגו עוד מחכמי ישראל] - בן יהוידע

אדון זה מזומן לחיי עוה"ב – [כלומר בלי שיצטרך לעבור תחילה במדת הדין] – מהר"ל, גור אריה, במדבר כ, כ (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא יז; [ויש לפרש כי "חלק" הוא מסוים בלבד, אבל "מזומן" הוא שיש לו עיקרר בעוה"ב] – אגדות ח"ג 161 על כתובות קג ע"ב

משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה וכו' הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו המפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה. ויצתה פיסת יד וקיבלה מהם – [צ"ע משום מה למסור המפתחות לשמים? אלא יש גם בית מקדש ברקיע. ואמנם אין לנו מקום קיבול תפילות בבית מקדש של מטה, אבל מקדש של מעלה עדיין קיים. ויצאה יד מלמעלה לאות הסכמה על כך] - עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", סוף המסכת, עמ' רסא

והם קפצו ונפלו לתוך האור, ועליהם קונן ישעיה וכו ' – [צ"ע כיצד היה מותר להם לאבד עצמם לדעת?

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – [אע"פ שאין מזל לישראל, אבל בחדשים אדר ואב יש] - ריטב"א

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – גר"א על אסתר (ט, כב ע"ד פשט)

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – פרי צדיק (ח"ד 235 ר"ח אב, סוף א')

משנכנס אב ממעטען בשמחה – [צ"ע הרי אקדומי פורענותו לא מקדימינן, ודי לצרה בשעתה. מספיק אם נתאבל ביום ט' באב עצמו ומדוע להקדים לראש חודש? אלא לענין המבול כתוב "ויהי לשבעת הימים" (בראשית ז, י) ואמרו חז"ל ששבעת ימים אלו היה מתאבל ה' על עולמו שעתיד להחריבו (בראשית רבה לב, ז). ולכן גם מתחילת חודש אב התאבל הקב"ה כביכול ואנו מצטערים בצערו] – מעשה רוקח, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

משנכנס אדר מרבים בשמחה – [תוכן השמחה הוא שגם בגלותנו לא עזב אותנו אלוקינו והוא משגיח עלינו להצילנו מאויבינו] – מכתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מאן דאית ליה דינא בהדי נכרי - שו"ת חתם סופר או"ח ק"ס

דאית ליה דינא בהדי נכרי - מאור ישראל

דאית ליה דינא בהדי נכרי - מאור ישראל

אלו דקלים וכלי פשתן – [בשביל מה הזכיר דוקא שנים אלו?] - בן יהוידע


דף ל:

המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה - בית אלהים (תפלה י"ז)

המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה - פרי צדיק (ח"ב 136 ר"ח אדר, ט; חלק חמישי 17-18 דברים ט"ז; ושם 158 נצבים, י')

המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה – [אמר המעתיק: צ"ע כי בפסוק שחז"ל הביאו מנוסח "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", וכבר כתב המלבי"ם כי "שמחה בלב, ששון בפעולות" (מחייאת כפים וריקוד וכדומה). ולמה חז"ל החליפו הלשון לשמחה? אלא דרשו רישא דקרא "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיה סו, י). לגבי ירושלים עצמה לא השתמש המקרא בפעלים "גילה וששון" כי אם "שמחה". כי כמובן לא רואים בעולם המוחשי שום שינוי, אלא "ירושלים" הרוחנית ושמיימית, שמחה באופן פנימי. ולכן אמרו "בשמחתה"]

כל האוכל בשר - מאור ישראל (ב' קטעים)

ותהי עונותם על עצמותם – [כמו שאמרו שהשותה יין ניכר הדבר בעצמותיו (נדה כד:) כן בעוון הזה] - בן יהוידע

זה הדבר לא יהיה אלא בדור זה - פרי צדיק (ח"ד 233, סוף מסעי; חלק חמישי 45 ט"ו באב, ג')

זה הדבר לא יהיה אלא בדור זה – המלבי"ם, ארץ חמדה, פ' פנחס (ד"ה ובזה יבואר)

ט"ו באב (לא נכרת שבט בנימין) - עקידה, שער ל"א

ט"ו באב (לא נכרת שבט בנימין) - הגהת מהר"ץ חיות

לא היה דיבור ה' עם משה – מורה נבוכים ח"ב לו

לא היה דיבור ה' עם משה - בן יהוידע

כדרך שהושיב ירבעם בן נבט - בן יהוידע

דף לא

פסקו לכרות עצים למערכה - מאור ישראל

תקבריה אימיה – [צ"ע מה הקשר לאימו? אלא על אשה צדיקה אמרו "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה" (משלי לא, טו) כלומר היא חרוצה ומכינה כל צרכי הבית עוד לפני עליית השמש. ובן זה ראה חריצותה ולא למד ממנה לקום אף הוא ללמוד תורה, ולכן יקבר על ידה] - בן יהוידע (נ"ל המלקט, אין הכוונה "על ידה" מעשה הקבורה ממש, אלא כיון שראה מעשיה ולא למד ממנה, זו תשמש סיבה להענשת הבן)

תקבריה אימיה - תוספת ברכה, בראשית (כז, יג) דף 212
ע"ע ב"ב קכא:

ט"ו באב ויום הכפורים, שבהן בנות ישראל יוצאות – עיין לקט מפרשים לעיל בדף כו ע"ב

יפהפיות שבהן - גר"א (אסתר ב, ג)

יפהפיות שבהן מה היו אומרות וכו' – [(המחולות האלו היו גם ביום הכפורים, ומוכרח להיות בהם ענין מצוה לשם שמים). ידוע שאחת ממטרות הנישואין היא שהאדם ינצל מהרהור עבירה, כמאמרם "דיינו שמצילות אותנו מן החטא" (יבמות סג.). לכן היפהפיות המליצו על עצמן כי על ידיהן לא יתאוה הבעל לאשה זרה. חתן המכוון לשם כך, זו היא סגולה להציל אותו מהחטא אחרי הנישואין. כן המיוחסות אמרו שיתן עיניו במשפחה, כי זכות אבות תועיל שצאצאי הזוג לא יפלו במכמורת החטא. [ועל פי הגירסא בעין יעקב, עשירות שבהן אמרו 'תנו עיניכם בבעלי ממון'. כלומר ע"י נידוניא נדיבה יוכל הבעל לעסוק בתורה בלי טרדות פרנסה. ולימוד התורה בהתמדה תציל אותו מהרהור]. עניות שבהן, מאלו שלא היו יפות ואינן בעלי יוחסין (כי אלו כבר נכללו בקבוצות הקודמות) אמרו "עשה מקחך לשם שמים". כי אם ישא אדם אשה שהיא אינה יפה, ולא מיוחסת וגם עניה, ודאי כי כוונתו לשם שמים. כוונה זו תועיל לו להציל אותו מהרהור בשנים יבואו] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", עמ' רס

מכוערות, ובלבד שתעטרוני בזהובים - גר"א על אסתר ב, ג ע"ד פשט

מכוערות, ובלבד שתעטרוני בזהובים – [דברי רש"י דחוקים. אלא אם היתה עניה ויפה, יאמרו החושדים שבחר ביופי. ואם היתה עשירה ומכוערת, יאמרו החושדים שבחר בה משום ממון. אבל אם היא גם עניה וגם מכוערת, ניכר הדבר שלקח לשם שמים. אבל עדיין יש בעלי לזות שפתיים ויאמרו כי לקח אותה כי הוא קמצן ואינו רוצה להוציא הוצאות על תכשיטים עבורה. לכן היא אמרה "ובלבד שתעטרוני בזהובים" ואז יהיה ניכר לכל כי לקח לשם שמים] - בן יהוידע

מחול לצדיקים - רבנו בחיי, שמות (כה, לא) דף רפג, וכן ויקרא (כו, ט)

מחול לצדיקים – [כי כאשר הנפש גוברת, יש שמחה. וכאשר הגוף גובר, יש תוגה. והצדיקים כשיהיו בגן עדן יהיו מסולקים מן החומר העכור, ואז יהיו בשלימות, וזאת היא שמחה הניכר במחול. ובעוה"ז לא השיגו זאת כי הגוף מכביד. ועוד זהו ענין הריקוד, שמתעלים למעלה ומגביהים עצמם מן כבידות החומר. ועוד, למה אמרו "מחול" ולא "ריקוד"? אלא מחול הוא בעיגול, ויש לו נקודה אמצעית, שאינה זזה לימין או שמאל, פנים ואחור. וזהו משל על הקב"ה היושב ביניהם. והצדיקים שבמחול יהיו מתחברים אל הנקודה האמצעית (הקב"ה). ולא תאמר שיש לכל צדיק רק מעלה המיוחדת לו בלבד, אלא כיון שכל העיגול מחובר, כיון שזכה צדיק בשלימות אחת, הוא מחובר לכל השלמויות של כל הצדיקים כולם] – מהר"ל, באר הגולה, באר ד, עמ' עה-עז (ומובא בקצרה ב"מכתב מאליהו" ח"ד עמ' 149-150)

מחול לצדיקים – [העיגול אין לו סוף, כך עונג של הצדיקים אין לו סוף] - תורת העולה ח"א פרק כ

מחול לצדיקים - יערות דבש (ח"א קב דרש ד')

מחול לצדיקים – אדמו"ר ר' יהושע השיל (אפט), "אוהב ישראל", סוף דרוש על שבועות

מחול לצדיקים – ר' צדוק, רסיסי לילה, י

מחול לצדיקים - מאור ישראל

וכל אחד מראה באצבעו – [כלומר יבינו טעמי תורה בגילוי גמור, כמו שאדם מצביע על כך באצבע] – כפתור ופרח, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

וכל אחד מראה באצבעו שנאמר "ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו קוינו לו ויושיענו, זה יהו"ה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיה כה, ט) – [יבינו אז כי כל הצרות שעברו עליהם בימי חייהם עלי אדמת עולם הזה, היו כולם לטובה להם. ולכן מה שנראה היה כ"אלוהינו", מדת הדין, היה באמת יהו"ה מדת הרחמים. ויצביעו על כך באצבע כי יבינו איך מכל דבר רע יצאה תוצאה הדבר כפלי כפליים ממה שהיה הרע ההוא] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"