תיקון החוק לאיסור מגע עם סוכן זר

יט בתמוז תשכ"ה, 19 ביולי 1965



מנחם בגין (גוש תנועת החירות - המפלגה הליברלית):
גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק, כפי שהובאה על ידי שר המשפטים, באה ללמדנו כיצד ממשלה, על אף טענותיה השיגרתיות כי היא יודעת הכל, ובייחוד היא יודעת לדאוג לבטחון האומה, טועה טעות מוחלטת. ואילו האופוזיציה יש והיא מציעה לבית-הנבחרים הצעה הגיונית. כעבור מספר שנים ניכר, אין לממשלה ברירה אלא - בשינוי קטן ביותר של הניסוח - לאמץ לה את הצעת האופוזיציה. ואת התיזה הזאת אני בא להוכיח.

גברתי היושבת-ראש. בהצעת החוק לתיקון דיני עונשין (בטחון המדינה) דנה הכנסת בשנת 1956 בקריאה ראשונה, וביולי 1957 בקריאה שניה ושלישית. הממשלה הציעה לכתוב לאמור: "קיים אדם מגע עם סוכן זר, ואין לו הסבר סביר לכך - רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית מבלי להיות מוסמך לכך".

בשם סיעת תנועת החירות היה לי אז הכבוד להציע, בניגוד להצעת הממשלה, לכתוב בחוק את הסעיף הבא: "בא אדם בדברים עם סוכן זר, בידעו כי הנהו סוכן זר, ואין לו הסבר סביר לכך - דינו" וגומר.

עלה על הבמה דובר הממשלה, שנתמכה על ידי רוב גדול בכנסת, ובבקשו לדחות את הצעת התיקון שלי, אמר את הדברים המזעזעים הבאים: "אם נקבל את התוספת "בידעו" - תצטרך הקטיגוריה להוכיח רק דבר אחד: שהמרגל ידע שהוא סוכן, ובהכבדה זו אנו למעשה נכשיל את היכולת של בתי-המשפט לענוש את המרגל. אנשי החוק והעוסקים בכך אומרים שלפי נוסח זה לעולם לא יוכלו להוכיח זאת, וברוב המשפטים הם ייכשלו". באמת, כפי שאמרתי, דברים מזעזעים.

דובר הממשלה, ושר המשפטים שעלה אחריו על הבמה וסמך ידו על טיעון זה, הטילו אימים על הבית הזה לאמור, שאם תתקבל הצעתנו - כל המרגלים ייצאו לחופשי. חובת ההוכחה תהיה על הקטיגוריה, היא תצטרך להוכיח שהאיש הנאשם בריגול ידע שהוא מקיים מגע עם סוכן זר. לעולם לא תוכל להוכיח זאת. ובכן, מה יועיל המשפט? המרגל ירגל; בית-המשפט יהיה נאלץ לזכותו; ואולי הוא יוסיף לרגל. כתוצאה מהטלת פחדים זו, דחתה הכנסת את הצעתנו ואימצה את ההצעה המקורית של הממשלה.

עברו מספר שנים. היו משפטים שונים. והגיע היום ושופט בית-המשפט העליון הבחין בין ידיעה סודית לבין ידיעה. לשני המושגים האלה יש הגדרה מפורטת בסעיף הראשון לחוק. ההבדלה ביניהם מפורשת. בא שופט בית-המשפט העליון, כבוד השופט לנדוי, והוכיח בפסק-הדין שלו שאם כתוב בחוק "קיים אדם מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך", רואים אותו, את האדם ההוא, כאילו מסר ידיעה סודית - לא סתם ידיעה. אפילו נתברר במהלך המשפט שהידיעה שנמסרה לא היתה סודית, היא היתה ידיעה שיכולה להביא את האדם לדין על ריגול, ובכל זאת לא היתה ידיעה סודית - וההגדרות מוכיחות שההבדל רציני מאד, בעיקר מבחינת בטחון האומה - אזי, אפילו נתברר לבית-המשפט שהידיעה לא היתה סודית, על פי נוסח סעיף 24, אין לו ברירה אלא לדון אותו על מסירת ידיעה סודית.

אתה, שר המשפטים, מנסה להכחיש את אשר אמרתי ברגע זה?

שר המשפטים ד. יוסף:
רואים אותו כאילו...

מנחם בגין (גוש תנועת החירות - המפלגה הליברלית):
זהו בדיוק מה שאמר השופט לנדוי.

שר המשפטים ד. יוסף:
זה לא בדיוק.

מנחם בגין (גוש תנועת החירות - המפלגה הליברלית):
עד עכשיו חשבתי שאצל יהודים, כשהם עושים תנועת ראש כזאת, פירושה לאו. שמעתי שאצל אחרים פירושה של תנועה זאת - הן. אתה רוצה לטעון שאצלך, כאשר אתה עושה תנועת ראש כזאת, פירוש הדבר שאתה מאשר דברי? ניחא. חשבתי שאתה מנסה להכחיש אותם.

זה יכול היה להיות עיוות-דין כלפי הנאשם. אנו טעננו שזהו מעיקרו עיוות-דין כלפי השופט, ומבחינת המצפון דבר זה חמור ביותר, משום שאם השופט משתכנע במהלך המשפט שמשהו לא התרחש, והוא חייב לדון את הנאשם כאילו הדבר שלא התרחש קרה במציאות, הרי זה מעוות את פסק-דינו. אנו רצינו לשחרר את השופט מן הכבלים האלה שהוטלו על ידיו, על הכרתו, על מימצאיו, על מצפונו, בשל אותו ניסוח אומלל.

הגשנו פעם, פעמיים ואפילו שלוש פעמים הצעת חוק לתיקון המעוות הזה. בהצעת החוק שלי, אשר היה לי הכבוד להגישה - אני חושב - שלוש פעמים, ושר המשפטים דחה אותה בכל תוקף ובתקיפות האופיינית לו - תבוא ברכה עליו, לא עליה, אני ביקשתי לומר במלים פשוטות: שוכנע בית המשפט שלא נמסרה ידיעה סודית, לא יורשע האדם לפי אותה פיסקה (א), לאמור, שרואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית. אני סובר שהתיקון הזה, לו היה מתקבל לפני מספר שנים, היה פותר לנו את הבעיה, אך גם תיקון זה נדחה.

חלפו מאז שבע שנים תמימות. צאו וראו, רבותי חברי הכנסת, לאחר שבע שנים מציעה הממשלה במקום סעיף 24 (א) לכתוב את המלים הבאות: "קיים אדם ביודעין מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך, דינו...". מה הצעתי אני לפני שבע שנים? "קיים אדם מגע עם סוכן זר ביודעו כי הנהו סוכן זר, ואין לו הסבר סביר לכך, דינו...". ואז אמרו: אם תתקבל ההצעה, הרי הקטיגוריה לעולם לא תוכיח שהמרגל ריגל.

שר המשפטים ד. יוסף:
מי אמר זאת?

מנחם בגין (גוש תנועת החירות - המפלגה הליברלית):
לא רציתי להזכיר זאת משום שהאדם איננו עוד בחיים, אבל היה זה דובר הקואליציה. הדברים רשומים ב"דברי הכנסת". אתה רוצה לומר שאחריו עלה שר המשפטים דאז ואישר את הפרטים - ייבדל שר המשפטים לשעבר לחיים ארוכים, הלא הוא מר פנחס רוזן. באת על סיפוקך, שר המשפטים?

לאחר שבע שנים, לאחר הצעות התיקונים ולאחר דחיה מתמדת בלתי-פוסקת של הצעות אלו על ידי הממשלה, היא חוזרת עתה להצעה המקורית הראשונה של האופוזיציה. איך כל כך שגיתם? למה כל כך התעקשתם? למה בלבלתם את מוחות הציבור וקודם כל את הכנסת בנסותכם להטל עלינו אימים, שאם אותה סוגיה שאתה מוצא לה עכשיו פתרון בנוסח שלך תמצא פתרונה בנוסח הקודם - ואין שום הבדל מהותי בין שני הנוסחים - לא יהיה עוד בטחון לאומה? בדיעבד אתם מציעים את אותו התוכן, את אותה המהות. נזקקתם לשבע שנים כדי להגיע לאותו דבר פשוט.

מאחר שהצענו מלכתחילה הצעה ביחס לסוגיה הזאת, תוך שמירת בטחון האומה מצד אחד ותוך שמירת זכויות האדם מצד שני, למען לא ייעשה לו עוול אפילו נאשם בעבירה החמורה ביותר, ותוך הבטחת חופש ההכרעה על פי מימצאיו של שופט - לא נשנה בדיעבד דעתנו כלפיה. איננו יכולים להתנגד להעברת הצעת החוק, כפי שהוגשה על ידי שר המשפטים, לוועדה. בוועדה, על סמך הנסיון, נתבונן שמא צריך לתקן גם הצעה זו. יש מקום ללמוד מן הנסיון, גם לממשלה וגם לאופוזיציה. תולדות סעיף 24(א) מאז נתקבל ועד היום, בשעה שהממשלה מציעה לתקנו בהתאם להצעות האופוזיציה מלפני שבע שנים - מוכיחות שהממשלה צריכה ללמוד הרבה מאד.

היו"ר ט. סנהדראי:
המשך הדיון - באחת הישיבות הבאות.