|
|
5. מנוחת ישראל בשבת
(נח)
|
תוכן העניינים:
1. פתיחה 2. דיון א. תיאור המנוחה בשבת (כיצד נחים בשבת) ב. דיון בשאלה: מדוע נחים בשבת ג. שיחה: האם גם ילדים נחים בשבת? ד. דיון בחובות הילדים כלפי הוריהם הנחים בשבת ה. תיאור הרחוב (הסביבה) בשבת 3. שירה 4. הוראת פתגם 5. חומר ספרותי שבת מנוחה / מאת: חנה וובר חומר ספרותי נוסף 6. פעילויות משחקי תנועה ציור |
"באה שבת - באה מנוחה" (רש"י מגילה ט) |
|
אחרי שהתקיים הדיון על מנוחת ה' בשבת, ידובר בנושא שלפנינו על המנוחה במישור האנושי. בנושא "מנוחת השבת" יודגש בעיקר האספקט הפיסי הפשוט, בלי להתייחס (באופן מכוון) לעניינים כמו איסורי מלאכה וכיו"ב. בניגוד לנושא הקודם ניתן כאן לשתף את הילדים בפיתוח הנושא במידה רבה מאוד. |
הצעה לפיתוח הנושא
|
1. פתיחה |
|
א. הצגת שתי התמונות המובאות לעיל זו לעומת זו ומדרשן. התמונות הן בעלות רקע שווה, אולם אחת מתארת מנוחה בשבת, ואילו השנייה פעילות, עבודה וחולין. ב. הצעה אלטרנטיבית: אפשר להשתמש בחלק אחד בלבד של התמונה המתאר מנוחה בשבת. 2. דיון א. תיאור המנוחה בשבת (כיצד נחים בשבת) ב. דיון בשאלה: מדוע נחים בשבת 2) ה' ציווה עלינו לנוח בשבת. ה' אוהב אותנו ומרחם עלינו. ה' רוצה שיהיה לנו טוב ושנהיה בריאים ומאושרים. לכן ציווה ה' על כולנו - האב, האם, הבן והבת - לנוח בשבת. ה' גם ציווה עלינו שנדאג לכך, שהעבדים, השפחות והגרים ינוחו בשבת, כי הם עובדים קשה מאוד במשך כל השבוע, ועלינו לדאוג להם, לאהוב אותם ולרחם עליהם. קריאה: |
"לא תעשה כל מלאכה... למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (דברים ה, פס' יד).
|
|
ג. שיחה: האם גם ילדים נחים בשבת? ד. דיון בחובות הילדים כלפי הוריהם הנחים בשבת כאשר השבת באה, ההורים שלנו עייפים מאוד, ועלינו לעשות הכל כדי לאפשר להם לנוח בשבת. גם אם איננו אוהבים לנוח, עלינו לעשות הכול כדי שהורינו ינוחו היטב בשבת. - מה נוכל לעשות כדי שהורינו ינוחו היטב בשבת? - נשתדל לא להרעיש, נשחק בשקט, נשמור על האחים הקטנים שלא יפריעו וכו' וכו' וכו'. ה. תיאור הרחוב (הסביבה) בשבת - גם הרחוב כאילו נח בשבת. החנויות סגורות, אוטובוסים, אופנועים אינם צופרים, אנשים אינם נחפזים, ילדים אינם מתרוצצים. האנשים הולכים ברחוב לאט, במתינות ובשקט, לבושים בגדי שבת. חלק מן האנשים נראים עטופים בטליתות הולכים לבית הכנסת או חוזרים ממנו. הרחוב הרבה יותר שקט. שומעים את ציוץ הציפורים, את רשרוש העלים ואת שחוק הילדים. ברחוב מורגשת שלווה ומנוחה. (התיאור מתייחס בחלקו לשכונות בעלות אופי דתי.) 3. שירה - "מנוחה ושמחה אור ליהודים" - "מעין עולם הבא" - "דרור יקרא לבן עם הבת" הערה: אם נושא זה נלמד בשבת פרשת נח, אפשר "לקשר" בין הנושא שבת - מנוחה ופרשת השבוע על ידי הזכרת האגדה, שהיונה אשר שלח נח מצאה מנוח לכף רגלה בשבת. ביום השבת גם היונה מצאה מנוחה. בקשר לאגדה זו אפשר להוסיף לזמירות הנלמדות גם את "יום שבתון אין לשכוח זכרו כריח הניחוח". שירים אחרים: - "אם עמלתם הבן הבת" - שרה לוי - "יום שבת יום מנוחה בארץ הברוכה" - מתתיהו שלם - "הסדנא ריקה אין איש - י"ד קמזון - "חיש חולפים שישה ימים" - ל' גולדברג כדאי להרבות בשירים הקשורים לנושא, כי האפקט המוסיקלי יכול להוות איזון טוב לנושא מעין זה. בגלל ריבוי השירים על נושא שבת מנוחה כדאי להשמיע את השירים על גבי סרט פעמים מספר במשך היום, כדי שייקלטו ביתר קלות. 4. הוראת פתגם באה שבת - באה מנוחה הפתגם הזה יכול להילמד באמצעים משחקיים שונים. למשל: ילד אחד קורא בשמות ימי השבוע לפי הסדר ובקצב קבוע: יום ראשון, יום שני, יום שלישי... יום שישי, ואחר כך כל הילדים אומרים יחד: "באה שבת באה מנוחה". אחריו ילד שני ממשיך ומונה את ימי השבוע, ושוב מקהלת הילדים מכריזה יחד "באה שבת באה מנוחה" וכן הלאה... או: הילדים מחולקים לשתי קבוצות. כאשר הגננת נותנת סימן לקבוצה אחת, הקבוצה אומרת: "באה שבת", ועל השנייה לענות מיד: "באה מנוחה". על הילדים לחכות לאות מן הגננת, כדי שידעו, על מי להתחיל בפתגם ומי צריך להמשיך. או: הגננת יכולה להתאים מנגינה לפתגם ולשיר אותו עם הילדים בהזדמנויות שונות. 5. חומר ספרותי |
|
שבת מנוחה / מאת: חנה וובר 
בנג! נפתחה דלת הבית. גילה בת החמש ורוני בן הארבע חזרו מן הגן.
"אימא!" קראה גילה "ראי איזה ספר יפה הבאתי מהספרייה שבגן! ספרי לי את הסיפור, אימא!" "אימא! היום סיפרה לנו הגננת ספור יפה מאוד! הקשיבי, אני רוצה לספר לך!" קרא רוני. "אבל ילדים" אמרה אימא "אין לי פנאי עתה. הרי יום שישי בצהרים כעת, ועליי לסיים את ההכנות לשבת!" "רק תראי את הספר, אימא". וגילה רצתה להניח את ספרה על שולחן המטבח. "היזהרי, גילה!" קראה אימא בבהלה "השולחן מלא קמח! הגננת תצטער אם תלכלכי את ספר הספרייה!" "אז רק תסתכלי, אימא!" אימא הוסיפה לבחוש בסיר שעמד על האש. "אינני יכולה להסתכל עכשיו, גילה. האוכל יישרף, אם אפסיק לבחוש בו". "אימא!" עתה נכנס רוני למטבח. "את רוצה לשמוע סיפור יפה? פעם אחת..." "זששש..." השמיע קולו הבצל שבמחבת. "התרחק, רוני! שלא יותז עליך השמן הרותח!" רוני צעד צעדים אחדים לאחור ופגע בקצה השולחן. טרח! התהפכה צנצנת הריבה, והכל נשפך על השולחן, על הכיסא ואפילו על הרצפה. עכשיו כעסה אימא: "צאו מן המטבח, ילדים! אינכם רואים שאני עסוקה? ראו מה עוללתם כאן!" גילה ורוני יצאו מן המטבח. הם היו קצת עצובים. מתי, מתי תשמע אימא את הסיפור שסיפרה הגננת לרוני? מתי תקרא לפניהם בספר שהביאה גילה? בחדר הילדים היה משעמם. לגילה ולרוני לא היה מה לעשות. הם הקשיבו לקול דפיקת המכסים ולקשקוש הכפות, לקול המים הזורמים ולרשרוש הכלים שאימא שטפה. מרחוק הציצו וראו את אימא מנגבת את השולחן שמה כל דבר במקומו, מרימה את הכיסאות ומתכוננת לשטוף את הרצפה. באמת, אימא עסוקה מאוד. אז אולי יפנו אל אבא? אבל גם אבא היה עסוק. "לא עכשיו, ילדים" אמר. "עלי למהר לחנות לקנות יין לקידוש". וכשחזר אבא מן החנות הייתה עדיין עבודה רבה: לצחצח את נעלי כולם, להכין את נרות השבת של אימא, לפרוש מפה לבנה על השולחן... לאף אחד אין זמן ביום שישי אחר הצהרים! פתאום אמרה גילה: "...רוני, בוא נסדר גם אנחנו יפה את החדר לכבוד שבת!" התחילו גילה ורוני לעבוד. הם סידרו את הספרים ואת הצעצועים, ניגבו את האבק מהכיסאות, וגילה אפילו פרסה על השולחן את המפית שרקמה בגן בשנה שעברה. עכשיו לא היה להם משעמם. גם הם עבדו, גם הם התכוננו לשבת. על המיטה כבר הכינה אימא את בגדי השבת של הילדים, וכשהכל היה מסודר, אמרה גילה: "... אתה יודע מה, רוני? בוא נעשה הפתעה לאימא, ונתלבש בעצמנו מהר מהר. הרי יש לה המון עבודה, ואין לה זמן להלביש אותנו!" התלבשו הילדים מהר מהר. רוני סגר לגילה את הרוכסן שבגב, וגילה עזרה לרוני לרכוס את הכפתור העליון של החולצה ולקשור את הנעליים. סוף סוף הגיעה שעת הדלקת הנרות. אימא סיימה את ההכנות האחרונות וניגבה את ידיה. "כל כך מאוחר, ועדיין לא הלבשתי את הילדים!" קראה. והנה - מה רואות עיניה? ילדיה לבושים ומוכנים לשבת! "אילו ילדים טובים יש לי!" אמרה אימא בשמחה, והלכה להתלבש אף היא. כשחזרה לחדר הגיש לה אבא את קופסת הגפרורים, והיא הדליקה את הנרות, כיסתה פניה בידיה ובירכה בקול רם. "אמן!" ענו אבא, גילה ורוני. אחר אמר אבא "שבת שלום", ויצא אל בית הכנסת, ואימא הושיטה יד אחת לגילה ויד אחת לרוני ואמרה: "עכשיו ניקח את הספר היפה של גילה מחדר הילדים". ביחד נכנסו כולם לחדר. "איזו הפתעה יפה! כמה יפה ומסודר החדר! ממש חדר של שבת!" קראה אימא, ונשקה לשני ילדיה. אימא לקחה את הספר, התיישבה על הספה, והושיבה את רוני לצידה האחד ואת גילה לצדה השני. שקט היה בבית. שקט ושלווה. כל דבר במקומו. הכל נקי, הכל מבריק, הכול מוכן לשבת. אימא קראה לפני הילדים את הכתוב בספר הספרייה של גילה, והם הסתכלו ביחד בתמונות. אחר כך סיפר רוני את הסיפור הנחמד שהגננת סיפרה בגן. אימא לא קמה, לא מיהרה, לא הפסיקה אותו; אימא שמעה את הסיפור עד הסוף, ואז שרו כולם ביחד שירי שבת. "עכשיו יש לך זמן" אמר רוני בשמחה. "סוף סוף אין לך עבודה! כמה טוב לנו בשבת!" "וכמה טוב לי" הוסיפה אמו. "כל השבוע עבדתי קשה, ועכשיו יש לי יום שלם של מנוחה מעכשיו ועד מוצאי שבת. "כן" אמרה גילה, "זה כמו הפתגם שלמדנו השבוע בגן: "באה שבת - באה מנוחה". |
|
חומר ספרותי נוסף 6. פעילויות משחקי תנועה במקום "להשמיע" את ימות השבוע אפשר להשתמש בסימן מוסיקלי, מוסכם. (למשל: כשמתופפים, סימן הוא לימות החול, כששרים סימן לשבת.) רצוי לשתף את המורה לריתמיקה בתכנון פעילות מסוג זה. ציור |
