בית אולפנא רבתא דקוברין

שלמה הד

מוסדות תורה באירופה בבניינם וחורבנם
בעריכת שמואל ק. מירסקי


תקציר:
תולדותיה של ישיבת קוברין בליטא ראשי הישיבה שעמדו לה ועד חורבה ע"י הנאצים.

מילות מפתח:
קרן האווקין, סדר הישיבה.


העיר קוברין שעל-יד בריסק דליטא הייתה מבורכת במוסד תורני חשוב, ישיבה שמשכה אליה תלמידים מכל קצווי פולין וליטא ואשר ממנה יצאו רבנים, מורים ותלמידי חכמים ידועים.


הישיבה נוסדה בשנת תרפ"ג על ידי רבה של קוברין הגאון ר' פסח פרוסקין ז"ל, מי שהיה מקודם רב ור"מ בעיר אמציסלאוו, ולפני כן ראש ישיבת שקלאוו.

ר' פסה למד בנעוריו בראדין, בקלם והיה גם מתלמידיו של ר' חיים מבריסק, מר' חיים למד את שיטת ההבנה וההסבר, ואותה נטע בלב תלמידיו. ר' פסח היה ידוע כגדול בתורה, בקי בכל חדרי ההלכה, שקדן נפלא ובעל מרץ ויוזמה.

הבית-אולפנא נעשה בעיקר אכסניה לבחורים צעירים, אשר ברצונם היה ללמוד בישיבה, שמספר תלמידיה מועט, ועל ידי כך יהיו קרובים לרבם, ליהנות מתורתו ומהדרכתו האישית, בישיבת קוברין הקפידו מאוד על הסדר ואהבו את ההתמדה. תלמידי ישיבת קוברין היו ידועים כמסתפקים במועט, שקדנים מסודרים ובעלי הגיון. לישיבה, שמספר תלמידיה היו כמאה בערך, נתקבלו בחורים שבכוחם היה ללמוד גפ"ת והייתה להם ההבנה במפרשים. רוב הבחורים היו נשארים בישיבה בקוברין שנים מספר ומלאו כריסם בתורה. יש ואחדים מהם היו נוסעים, להשתלמות נוספת, לישיבות יותר מפורסמות, כמו מיר, ראדין ואחרות.

יחס ר' פסח אל תלמידיו היה לבבי ביותר. תלמיד שנזקק לראותו יכול היה לבוא אליו כל אימת שרצה. ר' פסח דאג לכל תלמיד ותלמיד, התעניין בלימודיו ובצרכיו. בני עדת קוברין העריצו את רבם שהיה גם דרשן נלהב ועסקן בצורכי ציבור. הם באו לעזרתו בהספקת הישיבה ואף בנו בית כנסת מיוחד, בו קבעה הישיבה את מקומה.

כמו רוב הישיבות נתמכה ישיבת קוברין על ידי ועד הישיבות, קרן האווקין, ומתרומות שונות, הירידה הכלכלית של יהודי פולין גרמה להרעת מצב הישיבות, ובשנת תר"ץ נאלץ ר' פסח לנסוע בשליחות הישיבה לארצות הברית. ה"סנטרל רליף", תלמידי ר' פסח ומוקיריו, עזרו אז להוציא את הישיבה למרחב.

סדר ישיבת קוברין היה כמו בשאר ישיבות ליטא: תפילה בבוקר בשעה מוקדמת, הסדר הראשון היה מתחיל בשעה התשיעית והיה נמשך עד שעה שתים משתים עד ארבע ארוחות צהרים (הבחורים היו מתאכסנים בבתים שונים שבעיר והישיבה הייתה משלמת בעד החזקתם), מארבע עד תשע היה נמשך הסדר השני. אח"כ חצי שעה מוסר ותפילת מעריב שהייתה נגמרת בערך בשעה עשר. מאז היו הבחורים חופשים לעצמם. רבים היו נשארים עוד לעסוק בתורה עד שעה מאוחרת בלילה.

פעמים בשבוע היה ר' פסח משמיע שיעור לפני התלמידים, השיעור היה נמשך כשעה בערך והיה מקיף סוגיה מהמסכת שאותה למדו בישיבה באותו הזמן. ר' פסח היה מעת לעת בוחן את הבחורים ועומד על הידיעות שרכשו בישיבתו. על יד הישיבה הייתה קיימת מכינה לישיבה. במכינה היו ד' מחלקות ולמדו בה כששים נערים.

בשנת תרצ"ט חלה ר' פסח מחלה שממנה לא נתרפא. הוא נפטר בח' חשוון שנת ת"ש, כשעדיין היה שלטון הרוסים בקוברין.


המנהל של הישיבה היה שנים מספר הרב הצדיק ר' יוסף לייב נענעדיק ז"ל, חניך קלם שהתפרסם בישיבות בהרצאותיו המסודרות והבנויות יפה בחכמת המוסר. הוא שהעמיד את ישיבת קוברין על רמתה הרוחנית. ר' יוסף לייב נספה בקלצק בידי הקלגסים הגרמנים יחד עם רבים מבחורי ישיבת קלצק, מקום ששימש מנהל רוחני משנת תרצ"ו. במקומו של ר' יוסף לייב נתמנה כמנהל רוחני הרב ר' אברהם פרוסקין, המשמש כעת רב בברוקלין ור"מ במתיבתא ר' חיים ברלין.

ראש ישיבה משנה היה בישיבת קוברין הרב ר' שלמה מטות, חתנו של הגאון ר' פסח ז"ל. הוא היה מבחירי ישיבות ראדין ומיר. ר' שלמה התמסר בכל לבו לעליית המוסד ולשכלולו. הוא היה מרצה שיעוריו לפני התלמידים פעמים בשבוע. בשנים האחרונות היה גם המנהל הרוחני של ישיבת קוברין. ר' שלמה נספה בידי הנאצים שר"י יחד עם שאר יהודי קוברין. ראש ישיבה משנה היה גם הרב ר' נתן נטע פרוסקין, תלמיד חכם גדול ובעל מידות תרומיות אשר מת מות קדושים.

כשנכנסו הנאצים לקוברין בא הקץ לקהילה היהודית, הישיבה נחרבה. בחורי הישיבה נתפזרו לכל עבר, ורק מעטים נצלו.