פרק שלישי: ניסיון לגיבושה של עמדה חינוכית
הכורכת מחויבות לערכים עם הימנעות מאינדוקטרינציה

- המשך -



סיכום


ההצעה שהוצעה בפרקו הראשון של חיבור זה להבחנה בין חינוך לאינדוקטרינציה, וניתוחן, בפרק השני, של גישות אופייניות אחדות בהגות החינוכית בישראל - הוליכו להתווייתה של עמדה חינוכית שתוארה בפרק השלישי.

עמדה זו מתבססת על יסודות שבמורשת ישראל ומאופיינת בטיפוחה של חשיבה רב-צדדית, המבקשת לפרוש לפני המחנך והחניך כאחד את מירב האלטרנטיבות, ולמצוא את האיזון ההולם ביניהן. עמדה חינוכית זו מאמצת את החינוך הערכי, ומבקשת עם זאת להימנע מסגירות ומקנאות. היא נשענת על ארבעה יסודות:

1. היסוד הפדגוגי - הכשרת האדם לחינוכו העצמי: המאמץ החינוכי חייב להיות מכוון יותר אל תביעת האדם מעצמו מאשר אל תביעתו מזולתו. ראוי לפיכך שנקודת האיזון האמורה תהא קרובה יותר אל תחושת הרתיעה מן האינדוקטרינציה מאשר אל תודעת "המסירה".

2. היסוד הפסיכולוגי והפילוספי: מציאת האיזון הפסיכולוגי ההולם בין שיגרת המעשה - המגבילה את חירותו של האדם - לבין רעננות העיון, המתנה חירות זו; וכן מציאת האיזון הפילוסופי בין חשיבה הפורשת כנפים לבין נוקשותה של המסגרת המעמידה אותה.

3. היסוד המוסרי: ראיית אחריותו של אדם כלפי עצמו וכלפי העולם - בכל כובד משקלה - ומציאת האיזון ההולם בין ראייה אידיאלית זו לבין שפיטה מוסרית, החייבת להתחשב במציאותן של מיגבלות אישיות שהן.

4. היסוד היצירתי: המתח הכפול שבין האוטונומיה המוסרית של האדם לבין עמידתו לפני הא-ל מצד אחד, ולבין כפיפותו למסגרת ההלכתית מצד שני. מתח זה מפרנס את היצירה הרוחנית היהודית בתחום ההלכתי-המוסרי, ומעמיד אתגר מיוחד בפני המחנך המבקש להשתלב במורשת הדורות ולשלב בה את חניכיו.

דומה, שהעמדה החינוכית שתוארה בחיבור זה אכן עשויה לסייע למחנך במציאת האיזון הולם בכל אחד מן התחומים האמורים, ובחתירתו לטיפוחה של אישיות יהודית ראויה.