החסידות - סקירה כללית

ד"ר יצחק אלפסי

- המשך המאמר -



החסידות בליטא

את החדירה לליטא ביצעו שנים מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש - רבי אהרן מקרלין ורבי מנדלי מויטבסק שישב תחילה במינסק והיה עוד מתלמידיו הצעירים של הבעש"ט1. המלאכה בליטא היתה הקשה ביותר, כי ועד הקהלות הראשיות - הוראדנא, בריסק, פינסק, וילנא, סלוצק, פעל עד לשנת תקכ"א. היו אלה קהלות מאורגנות שסבלו רק מעט מההיידמקים והיו בהם תלמידי חכמים. גם התנועות המשיחיות הצליחו מעט בחבל ארץ זה.

רבי אהרן מקרלין, הנקרא רבי אהרן הגדול, נולד בשנת תצ"ו. בהשפעת דודו רבי מנלי, נסע למזריטש והיה לאחד מבחירי החבורה. בחיי רבו יסד את המרכז החסידי בקרלין הליטאית - פולסית והשפעתו נתרבתה. בשנת תק"ל אנו מוצאים קבוצות מאורגנות של חסידים בוילנא ובמינסק. רבי אהרן, על אף צעירותו, היה אישיות מופלאת. בכתבי הפלסתר הרבים נגד החסידים, הם נקראים לא אחת, ה"קרלינים" - עדות להשפעת רבי אהרן.

רבי אהרן נפטר עוד לפני פטירת ה"מגיד" ממזריטש, בעצם הסערה והפולמוס נגד החסידים, אולם הזרע שזרע בליטא - צמח ונתן פירות. תלמידו - רבי שלמה ביסס את החסידות בקרלין, תלמידו רבי חיים חייקל נטע אהלו בהמדורא, ומהם נסתעפו שושלות חשובות בסטולין, לעכאוויטש, קוברין, קוידנוב, שרשוב ואחרות.

לא קלה היתה דרכם של תלמידי רבי אהרן. החרמות שנבעו מוילנא, פגעו בראש וראשונה, בהם. לאחר חרם תקמ"א - נאלץ רבי שלמה לברוח מקרלין ללודמיר שבוואהלין, מרכז החסידות. עתה רוכזה כל המלחמה נגד רבי חיים חייקה מהמדורא, שממנו לא חשכו כל גידוף, ונגד רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שכיהן אז כרבה של פינסק. נגדו, כנראה, כוון המכתב החריף של פרנסי ווילנא בחתימת הגר"א מווילנא ורבי שמואל ב"ר אביגדור אל "מנהלי עדת ישורון דק"ק פינסק יע"א" - בו הם דורשים להלחם נגד כת "החשודים המתחסדים" ולהוריד את הכתר מרבם, אב בית הדין של הקהלה. המכתב שנכתב בו' תמוז תקמ"ד, כנראה פעל את פעולתו, כי בשנת תקמ"ה עזב רבי לוי יצחק את פינסק ועבר לברדיטשוב. במקומו נתקבל כרב, הלוחם הגדול של המתנגדים, רבי אביגדור ב"ר חיים מפינסק.

אכן, בריחתם של רבי שלמה ורבי לוי יצחק לא השתיקה את הגל של החסידות בליטא. במקום העמיקו יתד תלמידיהם, ואם כי גם הם ידעו את ידם הקשה של המתנגדים ואף ישבו - רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלעכוויץ - בבית הסוהר, לא רפתה ידם והחסידות יצאה מנצחת גם בליטא, אם כי נשארה מצומצמת במספר מאמיניה, בשל השפעת הגר"א מוילנא.

בד בבד עם התפשטות החסידות בארצות נוספות, היא נתבססה יותר ויותר בארצות יסודה, - פודוליה, אוקראינה וואהלין, בהן הנהיגו עדות חסידים - הצדיקים: רבי יהודה ליב מפולנאה, רבי פנחס מקוריץ, רבי ברוך ממז'בוז' ואחיו רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, רבי זאב וולף מטשרני - אוסטרהא, רבי יעקב שמשון משפיטובקה, רבי נחום מטשרנובל, רבי אריה לייב משפולה, רבי אהרן ורבי זאב מזיטומיר. רבי יעקב יוסף, - רב ייב"י, - מאוסטרהא, רבי זושא מהאניפולי, רבי שמעון שלמה מסאווראן, רבי גדליהו מליניץ ולאחר מכן גם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי מרדכי מטשרנובל, רבי נחמן מברסלב. הם, חבריהם וצאצאיהם.

הערות:



1. עדת צדיקים י"ג.




החסידות ברייסן (רוסיה הלבנה)

העול העקרי של כיבוש רייסין הוטל על רבי שניאור שלמן מלאדי, מצעירי חבורתו של ה"מגיד" ומהבולטים שבהם, לאחר שרבו, מותיקי החבורה המזריצ'אית, רבי מנדלי מויטבסק נסע לארץ ישראל, בעצם ימי הריב והפולמוס עם המתנגדים.

רבי שניאור זלמן מלאדי, הנקרא בשם "הרבי", נולד בשנת תק"ה בלאזני LOZNA . בעוברו, לאחר נשואיו, לויטבסק נתפס לחסידות ונסע למזריטש אל ה"מגיד". אחרי פטירת ה"מגיד", המסתופף בצילו של רבי מנדלי מויטבסק ועם נסיעתו, כנזכר, לארץ ישראל מילא את מקומו והוא אז בן שלשים שנה בלבד. נתקיימה נבואת ה"מגיד" ממזריטש, שאמר פעם בהתפעלות: רבונו של עולם, יהודי צעיר זה - וכיון ידו על רבי שניאור זלמן - יהיה רבי על כל מדינות רייסן1?

רבי שניאור זלמן שהיה גאון עולם ואישיות מזהירה הצליח להרחיב את שורות החסידים ברוסיה הלבנה, שנקרעה מעל פולין וצורפה לרוסיה, באלפים רבים. הוא גם העמיק את תורת החסידות, ביססה וייסד את החסידות העמקנית המתקרית חב"ד (חכמה, בינה, דעת). מרכזו היה בעיר הולדתו לאזני.


הצלחותיו הגדולות של רבי שניאור זלמן הפנו אליו את החצים המורעלים ביותר של המתנגדים. רבי שניאור זלמן עצמו רדף את השלום ועוד בהיות רבי מנדלי בויטבסק, נסע יחד אתו לוילנא, כדי לשכנע את הגר"א בצדקת החסידות אולם הגר"א סירב לקבלם2. גם נסיונותיו להתווכח עם המתנגדים בשקלוב, עלו בתוהו.

מלבד החרם בתקמ"א, שעליו מתלונן רבי שניאור זלמן, שנעשו בעקבותיו "מעשים אשר לא יעשו", יצאו חכמי שקלוב לקיים את החרם בשנת תקמ"ז וקיום החרם כוון בעיקר לרבי שניאור זלמן, ובעקבותיו גאתה סאת היסורים של חסידי חב"ד.

הופעת ספרו של רבי שניאור זלמן, ה"תניא" - ספרן של בינונים, שנדפס בשנת תקנ"ז בסלאוויטה הקפיצה את המתנגדים מעורם. אגרת מיוחדת בשמו של הגאון מוילנא, שהיה כבר ישיש מופלג, נשלחה לקהלות ובה פקודה "להודפם ולרודפם בכל מיני רדיפות עד מקום שיד ישראל מגעת". שגרירים מיוחדים - רבי חיים ורבי סעדיה - יצאו להפיץ את תוכן
האגרת.

עם פטירת הגר"א בשנת תקנ"ח, קיבלו הרדיפות אופי אחר. עתה עברו הרדיפות לא רק ל"יד ישראל", אלא גם לדילטוריות ולרדיפות. בראש הלוחמים עמד ישראל ליבל מגיד במוהילוב ונוברדוק, ששנאתו לחסידות לא ידעה גבול. סופו שאין איש יודע את תולדות חייו ומקום קבורתו. בהשפעתו ובהשפעת חבריו, נשלח כתב שטנה על החסידים, חתום בידי איש וילנאי צבי בן דוד (הירש דוידוביץ). בכתב השטנה מתוארים הרב מלאדי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי חייקל מהמדורא, רבי אשר מסטולין, כפושעים מדיניים המסוכנים לממשלה. בעקבות ההלשנה נאסר רבי שניאור זלמן מלאדי ועוד עשרים ושנים ממנהיגי החסידות שרובם יצאו לחופש, לאחר חקירה קצרה. היה זה בסוף תשרי תקנ"ט. נשארו במאסר רבי שניאור זלמן, רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלחוביץ.

יום שחרורו של רבי שניאור זלמן בי"ט כסלו תקנ"ט היה ליום חג לחסידי חב"ד - ראש השנה לחסידות.

בכך לא תמו צרותיו של הרב. אביגדור בן חיים יורשו של רבי לוי יצחק ברבנות פינסק, מתנגדה הגדול של החסידות, הודח ע"י החסידים מהרבנות בחרפה ובבוז3, והוא ביקש לקחת נקם בכל מחיר. הלשנות שלו לממשלה נדחו מדי פעם בפעם. בסופו של דבר הצליח, לאחר שגילה כי רבי שניאור זלמן אוסף כספים ושולחם לארץ ישראל, אל השלטון התורכי. בד' כסלו תקס"א נאסר רבי שניאור זלמן בפעם השניה והושם במאסר סתר. שבועיים ישב במאסר. לאחר מכן חוייב לגור בפטרבורג - עיר המלוכה ובה שהה חמשה עשר שבועות. רק אחרי מות הקיסר פאול ועלותו של הקיסר אלכסנדר הראשון שוחרר רבי שניאור זלמן לחלוטין4. אף יום זה, כ"ט בכסלו, חג הוא לחסידיו. בשובו העתיק רבי שניאור זלמן את דירתו מלאזני ללאדי. ועל שמה גם שמו - "הרב מלאדי".

מששקטו קצת הרוחות נפגש "הרב" עם כמה מגדולי הדור ושכנעם כי אין בחסידות, חלילה, פגיעה בעקרונות הדת. גם "גדולי המתנגדים באו בברית עם החסידים. אכלו משחיטתם ושתו את יינם וקראו בספריהם ולא היו חוששים לחרם המשולש שיש עליהם כלל וכלל"5.

כך יכלה חסידות חב"ד, בהנהגתו המופלאת, להעמיק שורשים ולהרחיב יריעותיה. כשנפטר רבי שניאור זלמן מלאדי בשבת כ"ד טבת תקע"ג, כבר מנתה חסידות חב"ד אלפי חסידים ולא חששה ממתנגדים וממתנקשים בה.

הערות:



1. "שבחי הרב" ע' י"ח, "שמן הטוב" ע' 75.
2. עיין אגרתו המופלאת של הרב שנדפסה בסוף ספר "מצרף העבודה" ע' ע' קניגסברג תרי"ג וב"בית רבי", עמוד וגם: "הרב מלאדי ומפלגת חב"ד" פ"ו.
3. "הרב מלאדי- ע' ל"ו.
4. כדאי לציין: סופו של ר' אביגדור, כסופו של ישראל ליבל, בלתי ידוע. לפי דברי חסידים ירד מנכסיו וחיזר על הפתחים ומת מיתה משונה. נכדיו - היו חסידים נלהבים.
5. "מצרף העבודה" ע, כ"ז.




החסידות בארץ ישראל

רבי ישראל בעל שם טוב, יוצר החסידות, שאף כל ימיו לעלות לארץ ישראל. "העלוני לארץ ישראל ואבטיחכם עולם הבא" - הבטיח לחסידיו. אף עשה כמה נסיונות לממוש שאיפתו זו אולם ללא הצלחה. אף על פי כן הוא כותב לגיסו: "השם יודע שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל"1. החסיד הראשון שנסע לארץ ישראל היה גיסו של הבעש"ט - רבי אברהם גרשון מקיטוב שהיה בתחילה מתנגדו החריף של הבעש"ט - ולאחר מכן מעריצו הגדול.

אחרי פטירת הבעש"ט עלתה קבוצה מאורגנת של חסידים, לא גדולה במספרה, בראשותם של רבי מנחם מנדל מפרמישלן ורבי נחמן מהורודנקה. העליה שהגיעה לארץ ישראל בשנת תקכ"ה התישבה בטבריה.

אולם עליות אלה לא קבעו ישוב חסידי בארץ. רק תלמידיו של המגיד ממזריטש בראשותו של רבי מנדלי מויטבסק שהיה מהנחשונים הראשונים לכיבוש ליטא לחסידות ולאחר מכן מנהיגה של החסידות ברוסיה הלבנה, הצליחו לכבוש גם את ארץ הקודש כמקום משכן לחסידות.

עליה זו שהגיעה לארץ ישראל בשנת תקל"ז (1777) מנתה שלש מאות נפש והשתתפו בה מלבד רבי מנדלי מויטבסק גם רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפאלאצק. החסידים התישבו בצפת ולאחר מכן בטבריה. "זה היום קוינו לו - כתב רבי ישראל מפאלצק לגולה - נגילה ונשמחה בארץ חמדתנו, חמדת הלבבות, משוש הרעיונות, הקדושה בכל מיני קדושות"2.

לא קלה היתה ההתנחלות. מלבד לחץ קשה של הפחה התורכי, הגיעו גם לכאן הדים מן החרמות של המתנגדים שלמזלם לא נתקבלו על דעתם של הספרדים והיו בעיניהם ל"לעג ולקלס גדול"3. החרם של תקמ"א הסב לחסידים עגמת נפש מרובה כי כבר נמצאו אז בצפת אשכנזים "מתנגדים", בתוכם כאלה שבאו עם עלית החסידים4. רבי מנדלי נאלץ לעבור מצפת לטבריה. חלק מהחסידים התישב בפקיעין. בטבריה בנה רבי מנדלי בנין גדול "תחתיים שניים ושלישיים" והחסידים החלו מתפללים במנין נפרד. רבי מנדלי נפטר בשנת תקמ"ח והנהגת החסידות בארץ עברה לידי רבי אברהם מקאליסק.

מאז לא פסקו עליות חסידים לארץ ישראל. יש להזכיר את עלית חסידי חב"ד שהפכו את חברון לעיר חסידית. בשנת תקצ"ג (1833) כבר היה ישוב חסידי מבוסס בחברון5, ראשון עולי חב"ד היה רבי משה מייזלס, תלמידו של הרב מלאדי.

אחרי הרעש בצפת בשנת תקצ"ז עבר חלק גדול של החסידים לירושלים והקים בה ישוב חסידי. בראשם עמד רבי אהרן משה מברוד, מתלמידיו של ה"חוזה" מלובלין, שהגיע לירושלים בשנת תקצ"ט.

יש לציין כי רבים מגדולי החסידות עלו לארץ ישראל וביססו בכך את החסידות - בהם: רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא - מתלמידיו החשובים של רבי בער ממזריטש, רבי ישכר בער מזלאטשוב, רבי דוד שלמה מסורוקא, רבי חיים מטשרנוביץ, רבי יעקב שמשון משפיטובקה, רבי אברהם דוב מאוורוטש. רבי נחמן מברסלב בא לראות את הארץ וחזר לחו"ל.

הערות:



1. באגרתו המפורסמת אל גיסו רא"ג מקיטוב שנדפסה בסוף ספר "בן פורת יוסף", האגרת נדפסה גם
ב"ספר החסידות" לכהנא, 73-77, ובספרי תולדות החסידות "אגרות ומכתבים" ע' 127.
2. מכתבו נדפס לראשונה ב"ירושלים" של לונץ שנת תרנ"ח ע' 164 .
3. אגרת רבי אברהם מקאליסק מס' תקל"ח - "ירושלים" כרך ה' ע' 172.
4. שם, כרך ה' ע' 266.
5. רבי מנחם מנדל מקמיניץ ב"קורות העתים". ראה גם בס' "מאה שנה" לטריוואקס-שטיינמן ע' 173 ובתולדות הישוב היהודי בא"י לפרופ' קליין ע' 230




החסידות בגליציה

הפצת החסידות בגליציה הוטלה על רבי אלימלך מליז'נסק, אף הוא מתלמידיו של רבי בער ממז'ריטש. הוא שכבש את גליציה לחסידות - כיבוש מלא. קדמו לרבי אלימלך בזריעת זרע החסידות בגליציה, הבעש"ט עצמו שסייר בכמה מעריה וכמה מתלמידיו שהיו גרים בה כרבי נחמן מהורודנקה, רבי נחמן מקוסוב1, רבי מנדלי מפרמישלאן ואחרים.

עשו עם רבי אלימלך במלאכת קודש זו: רבי ישכר בער מזלאטשוב וחתנו רבי אברהם חיים מזלאטשוב, רבי משה מדאלינא, רבי משה מפשבורסק, ורבי פייביש מז'בארז בעל "דרך אמת". הבולט שבין מפיצי החסידות בגליציה, מלבד רבי אלימלך, היה רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב.

רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב מתלמידי הבעש"ט, נולד בברודי. בחרם תקמ"א שרפו את הספר "תולדות יעקב יוסף" ליד ביתו ואותו רדפו קשות. הוא עבר מברודי לזלאטשוב הגליצאית ועשה שם גדולות למען החסידות. בגלל הרדיפות ברח גם מזלאטשוב לארץ המקלט לחסידות - וואהלין. בה כיהן כמגיד מישרים בקלקי וביאמפולה - שם נפטר בכ"ה אלול תקמ"א.

בעזוב רבי יחיאל מיכל את זלאטשוב נשאר עיקר המעמסה על רבי אלימלך מליז'נסק, אולם הוא יכל לה. החסידות כבשה, כאמור, את גליציה כיבוש מלא.


גם בגליציה הביא המצב הסוציאלי לפריחת החסידות, נאסרה על יהודים הישיבה בכפר, שאף שלא הוצאה לפועל, הביאה לפחד ולסבל רב. בערים ישבו היהודים בגיטאות ובעיקר העיק עליהם נטל המסים - מס בשר כשר, מס נרות. גובי המסים השתלטו על הקהלות, שליש מהיהודים חי בדלות נוראה, עד שהממשל שחרר אותם מתשלום מסים ומכאן ההגירה לעבר הונגריה. ראשי החסידות לחמו בגובי המסים ויוסף פרל, המשכיל-המלשין, בכתב הלשנתו מציין ש"כל החרמות על מיסי היהודים ניזומים בבתי המדרש של החסידים".

רבי אלימלך מליז'נסק נולד בשנת תע"ז לאביו רבי אליעזר ליפא. בצעירותו קיבל עליו עול "גלות" וייסר את עצמו ביסורים רבים. בהשפעת אחיו רבי זושא נתפס לחסידות, נסע למזריטש והיה שם לאחד מראשי החבורה.

אחרי פטירת ה"מגיד", נסע לליז'נסק והחל להפיץ ממנה את אור החסידות בגליציה ובפולין. בהנהגתו קנה לעצמו מקום מרכזי בחסידות עד שהשווהו לבעש"ט2. ספרו "נועם אלימלך" נערץ על האדמו"רים עד כי העידו עליו ש"אין מי שישיגנו כי כולו מדרגות גדולות"3. ורבי מנדלי מרימנוב, גדול אדמו"רי גליציה, אמר: "רק אחרי טובלי במקוה, בערב שבת, מבין אני משהו ב"נועם אלימלך"4. רבי אלימלך נפטר בכ"א אדר תקמ"ו.

גם הנהגתו של רבי אלימלך וכיבושיו לא עברו בנקל, כחבריו ברייסין ובליטא שהחרימום המתנגדים, כן עשו לו ולחסידים. אחרי רדיפות רבות כנגדו, עליו הוא מעיד בעצמו: "הנני נרדף מגדולי הדור תפארת ישראל", התכנס בית הדין בקרקא, בראשותו של רב הגליל רבי יצחק הלוי והכריז: כי "חדשים מקרוב באו, ובים התלמוד עקבותם לא נודעו, אנשים צעירים לימים, רכים בשנים, מלאו את לבם לבנות במה לעצמם, לשנות נוסחאות שנים, לעשות אגודות אגודות להתפלל, והמה יביעו עתק, יעשו תנועות שונות, מהם ראשם יעקשו ומהם ישפיקו כפימו, ויפרשו ויכו כף על כף, יעשו להם כנפים ככנפי החסידה, לכוף כאגמון ראשם במעשי התפלה והעבודה"5.

אבל גם בגליציה לא הועיל החרם רבות. לאחר החרם שיצא לאור בתקמ"ו, היא השנה שנסתלק בה רבי אלימלך מליז'נסק, נתמלאה גליציה באדמו"רים וחסידים מלאו את כל גליציה. תחילה היו אלה אדמו"רים שיצאו מ"ביתו" של רבי אלימלך מליז'נסק ולאחר מכן גם אדמו"רים מ"בתים" אחרים.

מבין האדמו"רים הגליצאים שלאחר שנת תקמ"ו, יש לציין את רבי משה ליב מסאסוב, טיפוס מופלא של "אוהב ישראל". רבי משה ליב נולד בברודי תק"ה. תלמידו המובהק של רבי שמלקה מניקלשבורג ולאחר מכן קיבל את מרותו של רבי אלימלך מליז'נסק. שימש כאדמו"ר באפטא ובסאסוב. נפטר בד' שבט תקס"ז.

עלה עליו בהשפעה על יהדות גליציה חברו רבי מנדל מרימנוב. רבי מנדלי נתפס לחסידות עוד בימי נעוריו. כרבי משה ליב, התחנך בניקלשבורג ובריז'נסק, אחרי פטירת רבי אלימלך, התישב בפריסטיק ממנה עבר לרימנוב ועל שמה מפורסם. נפטר בי"ט אייר תקע"ה. גם רבי מנדלי סבל מהמתנגדים ולפי אגדה אחת, הוזמן למשפט ברישא, יחד עם ה"חוזה" והרב מאפטא, לאחר שהלשינו עליהם. הם שוחררו לאחר חקירה קצרה כשרבי מנדלי מדבר עם השופטים קשות6.

תלמידיהם של רבי מנדלי ורבי משה ליב כבר פשטו בכל גליציה - המזרחית והמערבית
- וכבשוה לחלוטין מבלי כל התנגדות. מהם יש לציין: רבי צבי הירש בזידיטשוב, רבי קלונימוס ה"מאור ושמש", בקראקא, רבי נפתלי צבי ברופשיץ. הם קבלו תורה עוד בליז'נסק. וכן רבי צבי אלימלך בדינוב, רבי צבי הירש ברימנוב, רבי שלום בבלז, רבי שמעון ביערוסלב, רבי אברהם דוד בבוטשאטש.

יש לציין כמה מצדיקי דינסטיות אחרות שהתישבו בגליציה: רבי מאירל תלמידו של רבי מרדכי מקרעמניץ בפרמישלאן, רבי אורי תלמידו של רבי שלמה מקרלין בסטרליסק, רבי צבי הירש בנדבורנא ורבי שלמה מלוצק, תלמידו של המגיד ממזריטש, בסקאהל.

הערות:



1. רבי נחמן מקוסוב היה מבחירי חבורתו של הבעש"ט, ראה: א"י השל: "ר' נחמן מקוסוב חברו של הבעש"ט. - בספר היובל ליצחק וולפסון, ירושלים תשכ"ה, עמודים קט"ו-קמ"א, פרופ' תשבי ב"ציון" שנה ל"ב, חוברות א'-ב' ע' 7. דובנוב ב"תולדות החסידות" ע' 102. צדיקי החסידות, מרבים להזכירו, למשל: תולדות יעקב יוסף 22 פעמים, "עמוד העבודה" קס"ב ע"ב, תשואות חן, ירושלים תשכ"ה, ע' מ"ה ועוד.
2. רבי קלונימוס מקראקא: "מאור ושמש": "העולם היה שומם עד שבאו המאורות הגדולים לעולם הבעש"ט ואדמו"ר רבינו הרב אלימלך נבג"מ". על שנת הוצאת הספר "מאור ושמש" ראה רפאל: "חסידות וארץ ישראל להלכה ולמעשה", סיני, חוברת י"א ע' תמ"ט.
3. "דרך אמונה ומעשה רב" ע' 71.
4. "אהל אלימלך" ע' 10 אות קצ"ב.
5. נוסח החרם פורסם ב"לוחות זכרון" ע' 40 ראה: "רבי שמחה בונים מפשיסחא" ע' 3.
6. הרב גוטמן: "רבי מנדלי מרימנוב" ע' 23.




החסידות בפולין הקונגרסית


את הפצת החסידות בפולין הקונגרסית, קיבלו על עצמם שלשה ממובחרי תלמידיו של רבי אלימלך מליז'נסק - רבי יעקב יצחק ה"חוזה" מלובלין, רבי ישראל מקוז'ניץ ורבי אברהם יהושע השל מאפטא.

עליהם ועל רבי מנדלי מרימנוב מצביעים החסידים, כיורשים העיקרים של רבי אלימלך מליז'נסק, להם הוריש את ירושתו הרוחנית. ל"חוזה" את כח העינים לחזות מרחקים, למגיד מקוזניץ את כח הלב, לרימנובי את הנשמה ולאפטאי את כח הפה1.

פולין ה"קונגרסית" היא פולין המרכזית שהוכרזה, בקונגרס וינה, כמדינה עצמאית, תחת ממשלת רוסיה. נקראה גם בפי יהודי גליציה בשם "פולין הרוסית". בשנת תקפ"ז היו בה 388.000 יהודים ובשנת תר"ג כבר ישבו 523.000.

קדם להם בהבאת החסידות לפולין - מורם רבי שמלקה מניקלשבורג שכיהן כרבה של ריטשוואהל, ומשם משך אברכים מובחרים למזריטש ושם נעשו לחסידים. על רבי שמלקה ואחיו רבי פנחס אמר המגיד ממזריטש: "מצאתי בית שכולו נרות, אלא שלא היו דולקים. הטלתי בהם ניצוץ אחד, נדלקו כולם והעלו אור גדול"2.

בתקופה זו הביאו את החסידות לפולין - גם תלמידים אחרים של ה"מגיד" ממזריטש: רבי לוי יצחק מברדיטשוב שכיהן כרב בזעליחוב ורבי עוזיאל מייזלש רבם של ריטשוואהל, אוסטרובצה ונובידבור. ברם, כל אלה זרעו את זרע החסידות בפולין, זעיר פה, זעיר שם - אולם לא כבשו אותה. מהם - רבי שמלקה ורבי לוי יצחק עזבו את פולין לאחר שנים מעטות. רבי עוזיאל לא הצליח ליצור מרכז לחסידות.

אחרי פטירת רבי אלימלך בשנת תקמ"ו, באה הסתערות על פולין. ראשוני המסתערים היו רבי משה ליב מסאסוב שישב באפטא ורבי ישראל מקוז'ניץ. המגיד מקוז'ניץ נולד בשנת תצ"ז בפולין. בהשפעתו של רבי שמלקה מניקלשבורג נסע למזריטש, שם נתקבל ע"י המגיד בברכה וניבא לו שיכבוש את פולין לחסידות. "עם בואך - אמר לו המגיד - יתחילו להתפלל "כתר" גם בוורשא"3. אחרי פטירת רבותיו אלה, דבק בחום ברבי אלימלך מליז'נסק והיה לאחד מגדולי תלמידיו. ה"מגיד" מקוז'ניץ היה מפורסם גם כגדול בתורה.

ברם, בראש מפיצי החסידות בפולין, עמד ה"חוזה" מלובלין. ה"חוזה" נולד בשנת תק"ה. כ"מגיד" מקוז'ניץ הסתופף בצילם של המגיד ממזריטש, רבי שמלקה מניקלשבורג ורבי אלימלך מליז'נסק - שם נחשב כראש החבורה עד כי רבו מצוה עליו לנהוג באדמו"רות עוד בחייו4. הוא התישב תחילה בלאנצהוט הגליצאית ממנה עבר לרוזבדוב וממנה לווינאבה, פרבר לובליני ומשם ללובלין גופא.

לא בכדי העיד עליו המגיד ממזריטש: "נשמה כזו לא היתה בעולם מזמן הנביאים"5. כל גדולי החסידות בפולין, כתרוהו בכתר המנהיג המרומם. עוד רבו, רבי אלימלך מליז'נסק אמר: "הוא גדול כמוני"6. ואחריו - חבריו של ה"חוזה": "הוא עובד עבודת המלך, מלכו של עולם, בשקידה היותר עצומה", - רבי מנדלי מרימנוב7. "הוא ממש כאבנים הטובות שבאורים ובתומים" - המגיד מקוז'ניץ8. "אפילו את עפעפי עיניו אינו מגביה בלי יחוד כל שכן דיבור ומכל שכן מעשה" - הרב מאפטא9. הדור הבא השאיר לו את הכתר לדורות. "קוראים לו "הרבי מלובלין" משום שהוא רבי עד לימות המשיח" - אמר הרי"מ מגור10.

אכן, השפעתו של ה"חוזה" היתה עצומה. עשרות רבנים מפורסמים נהרו אליו וקבלו את מרותו וכמעט כל האדמו"רים שבפולין ובגליציה, בדור אחריו, הם מתלמידיו.

עשה גדולות להפצת החסידות בפולין גם הצעיר שבחבורה רבי אברהם יהושע השל מאפטא, שהיה לאחר מכן כובשה של מולדביה, לחסידות. רבי אברהם יהושע השל המפורסם בשם "הרב מאפטא" וגם בשם ה"אוהב ישראל" נולד בשנת תקט"ו. קיבל מרבי יחיאל מיכל מזלאטשוב ומרבי אלימלך מליז'נסק. שימש כרב בקולבסוף, אפטא - ממנה עבר ליאסי ולמז'בוז'. נפטר בה' ניסן תקפ"ה. ספרו "אוהב ישראל" עה"ת הוא מספרי היסוד של החסידים.

גם דרכם של כובשי פולין לא היתה קלה. המתנגדים התקיפום קשות והשמיצום. שונא החסידות ר' דוד ממקוב, בספרו "זמיר עריצים" כילה את חמתו ב"מגיד" מקוז'ניץ שהשתדל שלא ידפיסו את ספרו11. "איך יכול להיות שתורתו אומנותו - שואל דוד ממקוב
- הלא צריך ליתן ריוח בין הדבקים ובין הפרקים, לרפאות החולים ולברך הנשים... וליתן תשובות באנשי און ועליות נשמה... בוודאי אין לו פנאי ללמוד שעה אחת בחודש"12. לפי אגדה אחת נאלץ ה"מגיד" לברוח מקוז'ניץ ולהחבא בבית רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שהיה רב בזעליחוב ורק בהשפעת רבי לוי יצחק הוחזר למשרתו בקוז'ניץ13.

גם ה"חוזה" מלובלין סבל קשות מרב העיר רבי עזריאל הורביץ שהיה מפורסם בשם "ראש הברזל". רבי עזריאל הפעיל את כח תורתו וגם את כח השפעתו, בהיותו חתנו של רבי בנימין באשקה שעמד בראש ועד ארבע ארצות, נגד החסידות, המתנגדים הפיצו שמועות שה"חוזה" "לא היה תלמיד חכם ולעולם לא יהיה... אילן סרק מעצי היער"14.

כל זה היה ללא הועיל. פולין נכבשה כולה. עם פטירת ה"חוזה" ורעיו בשנת תקע"ה וקודם לכן מלאו ערי פולין בצדיקי חסידות. יצוינו: רבי דוד בלעלוב, רבי מאיר באפטא, רבי ישכר בער בראדושיץ, רבי ישעיה בפשעדבורז', רבי יהודה ליב בזקילקוב, רבי יצחק אייזיק בלענטשנה, רבי אברהם מרדכי בפינטשוב, רבי פישל בסטריקוב, רבי שמעון דייטש בזעליחוב, רבי יוסף ביאריטשוב ועוד.

מן הראוי לציין, כי פולין שנתמלאה בחסידים, עד כי נתרבו בהרבה על המתנגדים, "הרשתה" לעצמה גם פילוג בחסידות. אחד מתלמידיו של ה"חוזה" מלובלין - רבי יעקב יצחק מפשיסחה15, בהיותו מעמיק ולמדן חריף, יסד את שיטת העמקות בחסידות הפולנית, למורת רוחם של רבים מתלמידי ה"חוזה" שרדפוהו קשות. סופו של ה"יהודי הקדוש" שיצא כמנצח. ה"יהודי הקדוש" נפטר עוד לפני ה"חוזה", אולם תלמידו רבי שמחה בונים העמיק את שיטת רבו, הרחיבה וביססה, חרף כל ההתנגדויות עליו ואיומי חרם. שיטת פשיסחא כבשה כמעט את כל פולין ותלמידי שיטה זו התבססו בערים רבות. ייזכרו: רבי מנדלי מקוצק, רבי יצחק מוורקא, רבי יעקב אריה מרדזימין, רבי יחזקאל מקוזמיר, רבי מרדכי יוסף מאיזביצא, רבי יצחק מאיר מגור, רבי חנוך מאלכסנדר, רבי שרגא פייבל מגריצא אבי שושלת אלכסנדר ורבים אחרים.

גם תקופת ההמשך עוד סבלה מהתנגדויות חריפות. בתקופתו של רבי שמחה בונים מפשיסחא פנו השלטונות לקהלת ורשה לברר את מהות החסידות ואם אמנם מזיקה היא לדת ישראל והשכלת ההמונים. אחד מפקידי הממשלה הגבוהים, נפגש עם רבי מאירל מאפטא והרבי ר' בונים - תלמידי ה"חוזה" מלובלין. הוא השתכנע מתשובותיהם ורצונה של הועדה המחוזית בפלאצק לבטל את התפילה ב"שטיבלך" - בוטל. אעפ"כ לא רפו ידי המתנגדים לחסידות.

בשנת תקצ"ד, כ-7 שנים אחרי פטירת הפשיסחאי עוד פנו ראשי הקהלה בוורשה בתזכיר תלונה לשלטונות על התפשטותה של החסידות בפולין ועל "יהודים הנותנים לעצמם תארים שונים, וסוחטים כספים מקלי אמונה". התזכיר טוען כי "זה מחמשים שנה רצה האסון שבאמונת ישראל נוצרה כת נפרדת בשם חסידים. אחדים, קוראים לעצמם שמות, על שם עיר קוצק מקום מגורו של רב שבחרו להם".

על התזכיר חתמו, בין היתר, גם רבי שלמה איגר וגם ר' זלמן פוזנר.

גם תזכיר זה היה ללא הועיל. החסידות המשיכה להתפשט ומדי פעם כבשה לבות נוספים, גם של בניהם וחתניהם של המתנגדים לחסידות.

הערות:



1. "אהל אלימלך" ע' 70 אות קפ"ו, "שיח שרפי קודש" ח"ב ע' 30 אות פ"ה, "נפלאות הרבי" ע' 24, "אם לבינה" ע' 28 "רבי מנדלי מרימנוב- ע' 11, "הרבי מגור" ע' 11.
2. "סדר הדורות החדש" ע' 93 ועיין "שבחי הבעש"ט" דף י"ד ע"ב.
3. "שפתי קודש" ע' 9.
4. "תפארת שלמה" עה"ת דברים, פ' נצבים והשוה: -תפארת היהודי" ע' ע"ט.
5. 'נפלאות הרבי" אות קצ"ה.
6. "נפלאות הרבי" אות קצ"ה.
7. "אם לבינה" ע' 60.
8. רבי צבי מרימנוב: "בארת המים" דף כ"ט.
9. רבי יצחק אייזיק מקומרנא: "זוהר חי" על בראשית דף קס"ח ע"ב.
10. אלטר: "מאיר עיני הגולה" ח"א אות נ"ד, "זכרון זאת", הוצאת פרנוולד, ע' קס"ב. על ה"חוזה" מלובלין חייו ותורתו, ראה ספרי "החוזה מלובלין" - ירושלים תשכ"ט.
11. ח. ליברמן: "לתולדות הדפוס בוורשה" בספר היובל לפרופ' אלכסנדר מרכס ע' 20. על הספר "זמיר עריצים" ומיהו מחברו, ספרות פולמוסית רבה. ראה: בן יעקב ב"אוצר הספרים" שלו בערך "זמיר עריצים", דובנוב ב"תולדות החסידות" תוספות ג' ע' 421. א. רובינשטין "ארשת", ספר ג'. (תשכ"א). ושוב: מרדכי וילנסקי ב"חסידים ומתנגדים" ח"ב ע' 20 ואילך ושם מקורות נוספים ותגובת א. רובינשטק ב"קרית ספר" - כרך מ"ז, חוברת ג' (תשל"ב) ע' 361, הסותר את הוכחות וילנסקי. ראה גם: צינברג
"תולדות ספרות ישראל" ע, 255 ובהערות א"מ הברמן ע' 326. נכדו של ר דוד ממאקוב היה "חסיד בלב ובנפש" - פנקס מלאווה ע' 300.
12. זמיר עריצים ע' י"ב. אצל וילנסקי, ח"ב ע' 207.
13. כ"י לוינשטין ב"עשר אורות" ע' 72. "ברכת אברהם" ע' 127-129, "שיחות חיים" ע' 17.
14. זמיר עריצים ע' י"א. אצל וילנסקי ח"ב ע' 208.
15. עליו ועל שיטתו ראה ספרו המצוין של צמ"ר - "רבי יעקב יצחק מפשיסחא" פיטריקוב תרצ"ב.




החסידות ברומניה הגדולה

א. מולדביה ובוקובינה
הראשון שהביא את החסידות למולדביה, היה אף הוא מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש ורבי שמלקה מניקלשבורג, והוא רבי חיים טיראר בעל "באר מים חיים" המפורסם יותר בשמו רבי חיים מטשרנוביץ. רבי חיים שימש ברבנות של מוהילוב-בוטושאן שבמולדביה. זכותו של רבי חיים היא שהיה מן הראשונים להביא את החסידות גם לבוקובינה, בשמשו כרב טשרנוביץ. שהעריצה אותו מאד ולא בחרה אחריו רב שנים רבות וכן בכהנו כרב בקישינוב הבסרבאית, שהיתה העיר הראשונה שנתפסה לחסידות בבסרביה.

רבי חיים מטשרנוביץ בן רבי שלמה נולד בשנת תק"ו בערך. בנעוריו למד יחד עם רבי אברהם דוד מבוטשאטש. עיקר תורתו בחסידות קיבל מרבי יחיאל מיכל מזלאטשוב2.

ספרו "באר מים חיים" מהחשובים בספרות החסידית. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל ובה נסתלק בכ"ז כסלו תקע"ח.

במולדביה עשה רבות להפצת החסידות, גם השריד האחרון לחסידי ליז'נסק, שהיה רבן של החסידים בדורו, רבי אברהם יהושע השל מאפטא שכיהן ברבנותה של יאסי המולדבית. בשנים אלה כיהן כרב בבוטשאן ופלטישאן, רבי יצחק מראדוויל - בנו של רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב. יש לציין גם את רבי יוסף מיאסי בנו של רבי אריה ליב מוולטשיסק, ואת רבי יצחק משה מיאסי, תלמידו של רבי שניאור זלמן מלאדי, שעמד בראש חוג חסידי חב"ד.

לאחר מכן עמדה מולדביה וחלקה הקרוב לגליציה-בוקובינה, תחת השפעת רבי ישראל מריז'ין, שהתישב בסדיגורה הסמוכה לטשרנוביץ הבוקובינאית. בניו של הריז'יני כבר התישבו בתוככי בוקובינה. רבי ישראל ישב זמן קצר גם בקישינוב וביאסי, בבריחתו מריז'ין. מצאצאי רבי ישראל, רבה היתה השפעתם של רבי אברהם יעקב מסדיגורא, רבי יצחק מבוהוש, רבי אברהם מתתיהו משטעפינטש. צאצאיו של הריז'יני פשטו בכל רומניה, גם זו הפנימית3.


ב. בסרביה
בולט ביותר בין הצדיקים שכבשו את בסרביה לחסידות היה רבי דוד שלמה אייבשיץ ששימש כרב בסורוקא הבסרבאית. רבי דוד שלמה אייבשיץ היה גאון נודע ודרשן מפורסם. ספרו ההלכתי "לבושי שרד" על שולחן ערוך הוא רב ערך ללומדים, וספרו "ערבי נחל" הוא מספרי הדרוש המצוינים ביותר. תשובותיו נדפסו בספר "נאות דשא". כן חיבר ספרי הלכה נוספים. רבי דוד שלמה אייבשיץ היה תלמידו של רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא. בהשפעת רבי מאיר מרגליות נלקח לחתן לבת רבי יחיאל מיכל מלשקוביץ. רב בביז'אנז ממנה נתקבל לסורוקא, בתקס"ט עלה לארץ ישראל ובה נסתלק בכ"ב חשון תקע"ד4.

יש לציין כי קישינוב קדמה להתפס לחסידות מסורוקא. קישינוב שהיתה לאחר מכן, הבירה של בסרביה, כיהנו בה רבנים חסידים, מאז יסודה כעיר. רבה הראשון רבי זלמן שורוגורדסקי, היה תלמידו של הבעש"ט וכן הבאים אחריו - רבי ישכר מקישינוב ורבי פאליק מטשיטשילניק היו תלמידי הבעש"ט. כבר הוזכר רבה, רבי חיים מטשרנוביץ. בקישינוב כיהן ברבנות גם תלמידו המפורסם של ה"חוזה" מלובלין - רבי אריה ליה מחבר "חומת אריאל" ולאחריו רבי משה צבי מסאוורן.

בין צדיקי החסידות הראשונים שבאו לבסרביה יש לציין את רבי שבתי מרשקוב ובנו רבי יוסלה מראשקוב, רבי זאב מבלטא, תלמידו של רבי פנחס מקוריץ, ואת רבי אריה לייב מבענדר, בנו של רבי שמעון שלמה מסאוורן.


ג. טרנסלבניה
ל"רומניה הגדולה" שייכת גם טרנסלבניה. ראשון הכובשים לחסידות היה תלמידו המובהק של רבי מנדלי מרימנוב וסופרו רבי יחזקאל פאנעט, רבה של קארלסבורג וזיבנבירגן, היא טרנסלבניה כולה.

רבי יחזקאל פאנעט נולד בש' תקמ"ג בעיר ביעליץ שבשלזיה. תלמידם של רבי אלעזר פלקליס ובעל ה"ברוך טעם". בעוברו, אחרי נשואיו, ללינסק דבק בחסידות והיה תלמידו הנאמן של הרימנובי. שימש ברבנות באיסטריק, טערצאל ההונגרית ובתקפ"ג עבר לקרלסבורג. "עשה בטרנסלוניה גדולות, פזר את ענני החושך ונתן נתיבות לא נודעו שם". נפטר בשנת תר"ה5 לאחר מכן שלטו בטרנסלבניה צאצאיו של רבי משה טיטלבוים מאוהל ורבים מצאצאיו של רבי מרדכי מנדבורנא ישבו בה. כן ישבו בה צאצאים של בתי צדיקים אחרים ואף הוקמו בה שושלות עצמאיות.

את מרמרוש, שהשתייכה אף היא ל"רומניה הגדולה", כבש רבי מנחם מנדל הגר, ממקום מושבו קוסוב, שבהרי הקרפטים הנשקפים אל מרמרוש. אגדה מספרת כי עוד הבעש"ט הבטיח לתלמידו, רבי יעקב קופיל מקולומייא, אביו של רבי מנדלי מקוסוב, כי חבל מרמרוש "שייך" לו ולזרעו. לאחר מכן התישבו אדמו"רים רבים במרמרוש גופא, ביניהם בולט רבי מרדכי מנדבורנא שישב בבושטינא.

רבי מנחם מנדל מקוסוב נולד בשנת תקכ"ח. תלמיד רבי זאב וואלף מטשרני-אוסטרהא. רבי פייבוש מזבארז ורבי צבי הירש מנאדבורנא. משנתמנה אדמו"ר נהרו אליו אלפי חסידים. מחבר ספר "אהבת שלום". נפטר בי"ז חשון תקפ"ו.

הערות:



1. צוינו כאן מולדוביה, בסרביה ובוקובינה על אף שארצות אלה, בתקופת האירועים המסופרים, לא השתייכו לרומניה אלא בתקופה מאוחרת יותר אולם הדבר נעשה מתוך רצון לרכז.
2. עובדא מענינת לציון: בעוד תלמידיו של רבי אלימלך כבשו את גליציה, עברו תלמידיו של רבי יחיאל
מיכל לאיזורים אחרים - רבי חיים למולדבה, בוקובינה, בסרביה, רבי דוד שלמה אייבשיץ לבסרביה. כך השפיע גם רבי מנדלי מקוסוב שלא היה מבית ליז'נסק - על מרמרוש.
3. מפי מ. מ. בית דוד (דוידוון) היסטוריונה של יהדות בסרביה. עיין גם מאמרו: ב"גשרים" קובץ בסרביה
- א"י, תרצ"ח בשולי ע' 16 בהערה. כל-ההסטוריונים האחרים קובעים את שנת פטירתו של רדש"א כתק"ע - השוה: יצחק רפאל: ספר החסידות ע' ר"א, "שערי ירושלים", לונץ ב"לוח ירושלים" תרמ"ב ע' 261, יש המקדימים לתקס"ט - א. דרויאנוב: "הבדיחה והחידוד" ח"ג דף תכ"ז. והשוה הערתו של יצחק ריבקינד בספר תולדות חכמי ירושלים ח"ג, ירושלים תרס"ט עמוד 77.
4. ראה עליו: רבי יקותיאל יהודה גרינוולד: "קורות קהלת ישראל קרלסבורג", תדפיס מתוך "אוצר החיים" ע' 127-154.




החסידות בהונגריה

הראשון שהביא את החסידות להונגריה היה רבי יצחק אייזיק, רבה של קאלוב וחבל סאבלאטש שבהונגריה המזרחית דרומית. נולד בשנת תקי"א בערך. לפי האגדה נתגלה על ידי רבי ליב שרה'ס והובא על ידו לרבי שמלקה מניקלשבורג ושם היה לאחד מתלמידיו המובהקים1. רבי אייזיק הסתופף גם בצילו של רבי אלימלך מליז'נסק. רבי יצחק אייזיק נפטר בז' אדר תקפ"א. אגדה חסידית אומרת כי הבעש"ט בעצמו ביקר בשנת תק"ו בהונגריה2.

ביקרו בהונגריה גם רבי לוי יצחק מברדיטשוב שישב בקראלי ורבי אהרן מז'יטומיר3 שעשה בהונגריה שלש שנים רצופות בשליחותו של רבי לוי יצחק. הופעת החסידות בהונגריה לא נתקלה כנראה בהתנגדות חריפה והיא פילסה דרכה אט-אט.

חיזק את החסידות ההונגרית וביססה, רבי משה טיטלבוים שבא אליה מגליציה ושימש ברבנותה של איהל שבהונגריה המזרחית-צפונית. רבי משה טיטלבוים נולד בש' תקכ"ט בפשעמישל. שימש כרב בשיניווה. בהשפעת חתנו רבי אריה ליב מווישניצא בעל "ארי דבי עילאי" נתפס לחסידות, לאחר שהיה ממתנגדיה, והיה אחד מתלמידיו הגדולים של ה"חוזה" מלובלין. בתקס"ט עבר לאיהל ושם נהרו אליו אלפי חסידים. נפטר בכ"ט תמוז תר"א. ספרו "ישמח משה" מספרי היסוד בחסידות. יש לציין כי לפניו ביקר באיהל גם רבי אלכסנדר מקומרנא, שנפטר בתקע"ח.

להונגריה הצפונית זינק רבי צבי אלימלך מדינוב, בקבלו את רבנותה של מונקאטש, שהיתה אח"כ מרכז לחסידות זו.

רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב היה מתלמידיו של ה"חוזה" מלובלין ורבי מנדלי מרימנוב. שימש ברבנותן של רובטיטש, סטריז'וב, האלישיץ, דינוב וכאמור מונקאטש. עשה רבות להפצת הקבלה ונלחם בחריפות נגד המשכילים. חיבר עשרות ספרים רבים וחשובים. נפטר בי"ח טבת תר"א.

רבי משה טיטלבוים, סבל מהתנגדות חריפה, הפעם בגלל קמיעות שנתן. אחד מדייני העיר, רבי דוד פריזנהויזן, כותב על רבי משה, בהעלמת שמו: "איש אשר אין לו שום יתרון על רבים מבני גילו יצא להתל ולהתעות רוב בני המדינה בדברי שוא ועמל ולאמור כל מיני חלאים אני מרפא". ענין הקמיעות הגיע לשלטונות. נערך חיפוש בביתו וצפוי היה לעונש חמור. הקהלה אסרה אז עליו לתת קמיעות4.

אולם, גם השפעתו גברה ונהרו אליו אלפי חסידים.

לאחר מכן עוד כבשה החסידות מקומות נוספים לתורתה - תורת ה' השלמה, אבל כיבושים אלה היו בדרך טבעית ולא בדרך של מלחמה. נתקיימו דברי המגיד הקדוש ממזריטש: במלחמה שבין המתנגדים לחסידים - ינצחו החסידים.

נצחון החסידים היה שלם!


הערות:



1. רא"י ברומברג - אדמו"ר מאוהל ע' י'. - פרטים רבים באגדה זו אינם מדוייקים, אולם אין בהם לפסול את הקשר עם רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג.
2. שם ע' ט'
3. הרב גוטמן: תפארת בית לוי ע' 7.
4. הרב א.י. ברומברג - "האדמו"ר מאוהל" ע' נ"ג.