עיתון של היהודים בהונגריה

27 ביולי 1944

באופן גלוי וכן!
נדבר גלויות ובכנות, כי אין שום סיבה שנשתוק לגבי תופעות מסוימות ומצערות. מה הן? תופעות עצובות של תקופתנו: מכתבים ללא חתימה או בחתימות מדומות, דיבורי סרק משוללי אחריות, שאינם משרתים בשום פנים ואופן את מלאכת הבנייה, את העזרה הציבורית, או תומכים במאבקים, אלא גורמים הכשלות, המעטה ממלאכת האישים הניצבים בראש, השמצת התוצאות שהושגו, מפזרים גרעיני אי-אמון ופירוד בתוך שורותינו.

ולעומת כל אלה מה מציעים המכשילים? האם את עבודתם, האם מעלים רעיונות בריאים וברי ביצוע, האם משיאים הם עצות נבונות? הו לא! הם רק מבקרים! עצם עובדת הביקורת כמובן אינה פסולה. הרי הביקורת בעלת הרצון הטוב, המבקשת רק לסייע, היא יעילה, מתאימה למטרה ורצויה. רק כסיל ימצא בה פגם. אבל המבקרים העלומים, הפטפטנים, המתעטפים באפלולית האנונימיות, פוגעים רק בכבוד הציבור והפרט, ומטילים האשמות ללא יסוד.

היינו רוצים להזמין את כולם - לו היה הדבר אפשרי - לדיון בארבע עיניים ולהשיב למכשילים, כי אין זה לצערנו מתאים למסור בפומבי דין וחשבון על מה שעושים הניצבים בראש היהדות זה חודשים ארוכים. בשפע של עניינים, יום אחר יום, ולפעמים גם בלילות, ניסו לעשות כל מה שניתן בענייניה הדואבים של היהדות, כדי להשיג תוצאה כלשהי. ואם גם במקרים רבים לא הצליחו? זה לא היה תלוי בהם, כי אם בגורל האכזר, שלא יכלו לשנותו חרף ההשתדלות והמאמץ הגדולים ביותר. אבל היו להם גם הישגים, אולם פירוטם בשום פנים ואופן לא היה משרת את האינטרס האמיתי של היהדות.

דבר אחד חייב להיות ברור. למן הרגע הראשון הדגישו בהחלטיות הגדולה ביותר, הן המועצה היהודית והן הוועד הפועל הזמני שבא במקומה, שהם אינם רשות, ואין בידיהם אמצעים של רשות, הם רק כלי מבצע של השלטונות, ובתור שכאלה מן הדין כי ימלאו אחר הנחיות השלטונות הנוגעים בדבר. לייחס ייזום הנחיות מסוימות למועצה או לוועד הפועל, תהיה זאת הצגת דברים מרושעת. האמת היא כי במקום שניתן היה, במקום שבו זה היה ביכולתם, עשו הכל כדי לפחות להקל במצבים הכאובים.

מי אינו יודע מה עשו, דרך משל, במישור הזנת הכלואים במחנות המעצר? מדי יום ביומו מזינים אלפים ואלפים, לעתים בפרברים מרוחקים. כן גויסו כספים וחומר למשימה זו, תוך ניצול כל הנכסים כמעט של הקהילות והמוסדות.

המותר להפחית מהעבודה האדירה שעשו בביצוע השלב של ריכוז המגורים? האם בעיה מכאיבה כזאת יכלו לפתור תוך סיפוק מאה אחוזים מתביעות הנוגעים בדבר? לצערנו, זה דבר טבעי וגם חשוב, כי תוך הביצוע היה צורך ואפשרי לחלץ את הציבור כולו מן הצרות הגדולות יותר.

האפשר לזלזל בהשפעת המאמץ, המבקש להפיק תועלת מכוח החיים של הגברים והנשים היהודיים הכשרים לעבודה במקומות העבודה בפנים הארץ - ובכך לשרת את האינטרס של הארץ והיהדות?

יכולנו להרבות בדיבור על כל אלה לו היינו חיים היום בעידן הדיבור ולא בעידן העמל. אישים היודעים את כובד האחריות יושבים במקומות האחראים, אין הם יכולים להגיב כלפי הפטפטנות קלת הדעת, הם יוכלו להתייצב בראש מורם לפני כס המשפט של ההיסטוריה, כי עשו הכל שהיה בכוחם האנושי, ועשו הכל שניתן במידת האפשר והיכולת.

דרך העמל ושיתוף הפעולה פתוחה בפני כל אדם ישר ובעל כוונות טובות. אולם, לא באמצעות מכתבים אנונימיים המטילים האשמות, או אפילו מכוח שיקוצים מגיעים לדרך של המטרות האמיתיות שבטובת הכלל.