חנה סנש


תוכן הפרק:
מבוא
גב' סנש על פגישתה עם חנה
ניסיונות להיפגש עם קסטנר
פגישה עם קסטנר בירושלים
מדוע הפקיר קסטנר את חנה סנש?
עמדת בנימין הלוי
עמדתו של השופט אגרנט
עמדתו של השופט זילברג
דיון


מבוא
חנה סנש הייתה אחת משלושה צנחנים שנשלחו להונגריה. היא עברה ראשונה את הגבול להונגריה ב- 9.6.44, ונתפסה מיד בגבול. נחקרה בעינויים בעיירת הגבול סימבטהני, ומשם הועברה למרכז הריגול הנגדי בבודפסט.
ביום 17.6 נעצרה אמה, והופגשה עם חנה, כלחץ להביא את חנה לגילוי סודותיה הצבאיים, ובייחוד את המפתח הסודי של המשדר שהביאה אתה. המפתח היה נחוץ לגרמנים כדי לשדר שידורים מטעים ולשבש את מסלולי האווירונים.
האם שוחררה בו ביום על ידי הריגול הנגדי ההונגרי, אך כעבור שעות מעטות נעצרה בידי הגסטאפו. חוקריה של חנה איימו להרוג את אמה אם לא תגלה את המפתח של המשדר, והיא עמדה בכל העינויים. ב- 11.9 הועברה חנה לבית הסוהר הצבאי ההונגרי, ואילו אימה הועברה ב- 13.9 למחנה עצורים קיסטרצ'ה, ושוחררה ביום הכיפורים, 27.9.44. בתאריך 15.10 השליטו הנאצים את ממשלת צלב-החץ של סאלאשי, והתחיל משטר אימים בבודפסט. ב- 28.10 הועמדה חנה בפני בית דין צבאי הונגרי, הואשמה בריגול, וללא פסק דין הוצאה להורג ביום 7.11.44.


קברה של חנה סנש בבודפסט

אנדרטה לזכר חנה סנש
הצנחנים היו קצינים בריטיים, והשגרירות השוויצרית הייתה זו שייצגה את הבריטים בהונגריה. הדרישה לתת לחנה מעמד של שבוית מלחמה הייתה צריכה לבוא מהשגרירות השוויצרית.

בבית המשפט נדונה הטענה כי קסטנר לא עשה מה שביכולתו כדי להציל את חנה סנש ממוות. התקופה בה אפשר היה להצילה היו החודשים יולי - אמצע אוקטובר. בחודשים אלה נחלש מעמדם של הנאצים בהונגריה, והוראטי אף הורה להפסיק את המשלוחים לאושוויץ. לאחר מהפכת צלב החץ, אפסו הסיכויים להציל את חנה.

גב' סנש על פגישתה עם חנה
חנה נפגשה עם אמה בראשון או בשני לאוקטובר. חנה אמרה שאן לה עורך דין, ושהיא חושבת שבקרוב יהיה משפט, והיא בקשה מאמה להתייעץ עם ידיד משפחתי ולמנות לה עו"ד טוב.

העידה גב' סנש:
אמרו לי לפנות לציונים כי יש להם קשרים והם יכולים לעזור לי. הגעתי לאדם בשם גרוסמן... הוא אמר: את לא צריכה לספר לנו, אנו יודעים את הכל טוב מאוד, שהם בבית הסוהר. אבל התברר שהוא לא ידע איפה חנה נמצאת.. אז אמרתי: אני חושבת שעליך להתקשר עם עו"ד הזה שהבחורים מסרו לו את המשפט שלהם, והוא יודע פרטים, וראשית אני מבקשת לשלוח לכולם חבילות. אני שוחררתי עכשיו ויודעת מה זה להיות בבית הסוהר. אין להם מה לאכול, וזה אפשרי. זה לא אסור. אז הוא אמר: נעשה כל מה שאפשר.
גב' סנש ביקרה אצל חנה, ואחרי הביקור חזרה אל גרוסמן:
אמרתי שהייתי אצל חנה, והיא מבקשת עו"ד. הוא אמר לי: מדוע לך עו"ד? אין צורך, אצלנו הכל בדרך. היא תהיה משוחררת אולי מחר אולי מחרתיים, אולי כבר היום. תלכי הביתה ואני חושב שכבר היא תהיה בבית. רצתי הביתה, והיא לא הייתה. (פסק דין הלוי 171).
ניסיונות להיפגש עם קסטנר
גב' סנש ממשיכה לספר בעדותה שהיא הלכה יום יום לגרוסמן, והוא דחה אותה. היא מבקשת לשוחח עם קסטנר, אבל תמיד היה עסוק. היא בקשה למסור לקסטנר פתקה ובה שתי מילים עבריות שחנה הבריחה מבית הסוהר. גרוסמן אמר לה: לא צריך עו"ד. הכל כבר מסודר. צריך 15,000 פנגו כדי לשחרר. יש לך הכסף? וגב' קסטנר ענתה: עכשיו אין לי כלום... תגיד לי רק מתי עלי להביא את הכסף. בקשתי להעביר חבילה לחנה. אקח עו"ד, הוא ייקח לה את החבילה. ועל כך ענה גרוסמן: בגלל זה את לוקחת עו"ד? לד"ר קסטנר יש רשות להיכנס לבית הסוהר, הוא ייקח. לבקשה לקבל את כתבתו של קסטנר נענתה שהדבר בלתי אפשרי. לבסוף קבלה גב' סנש את הכתובת, וכאשר הלכה לביתו, נתברר שהוא גר בביתה של גב' ברנד. זו לא רצתה לתת לה להיכנס, אבל לאחר הפצרות הסכימה להכניסה, ושמעה את סיפורה. גב' סנש העידה כי גב' ברנד אמרה לה:
"אנו יודעים על המקרה, ובאמת הוא מתכוון לבקר בבית הסוהר. אני חושבת שבדיוק מחר הוא רוצה ללכת עלייך להכין את החבילה, אני אתן לך את הכתובת של המשרד שלו, תפני למזכירה שלו, לנקה אונגר, והיא תסדר לך את העניין."
גב' ברנד אמרה בעדותה כי אינה זוכרת שפגשה אי פעם את אמה של חנה סנש. בעלה של גב' ברנד, יואל ברנד, כותב בספרו "אשתי איננה זוכרת שום פגישה כזאת. אינני יודע אם גברת סנש התדפקה על דלת הדירה הנכונה" (השטן והנפש, 164). השופט הלוי אינו מאמין לגרסתה של גב' ברנד (עמוד 173).

גב' סנש הלכה שלוש פעמים באותו יום למשרדו של קסטנר. מזכירתו אמרה שהיום לא יהיה קסטנר פנוי בשום אופן, ושתיקח את החבילה ותשוב עמה מחר. 3-4 ימים הלכה גב' סנש כדי לדבר עם קסטנר ולבקש שיבקר אצל חנה. ליהודים היה רשות להיות ברחוב שעתיים ביום, וגב' סנש לא יכלה לחכות זמן רב. בביקורה האחרון, ב- 12.10 נתברר לה שקומולי, יו"ר ועד ההצלה, נמצא בבניין. זה הכיר את חנה, וכששמע שהיא בין השליחים, אמר: "אני שומע זאת בפעם הראשונה. אני מבטיח לך שנעשה כל מה שבאפשרותנו, אבל קחי עו"ד עוד היום תכף ומיד".

באותו יום מינתה גב' סנש עו"ד, שביקר אצל חנה ב- 14.10. באותו יום קיימו קסטנר ונציג הצלב האדום בבודפסט פגישה עם נציגי משרד הביטחון ההונגרי, וקבלו הבטחה לשחרר את שלושת הצנחנים היהודים כעבור ימים אחדים. למחרת הייתה מהפכת צלב החץ, ויותר לא הייתה אפשרות לעזור לחנה ולצנחנים.


השיר "אשרי הגפרור" שחיברה חנה סנש ביוגוסלביה - בכתב ידה

פגישה עם קסטנר בירושלים
גב' סנש שאלה את קסטנר בשנת 1951, כאשר עבד בירושלים:
איך זה יכול להיות, שבזמנים גורליים כאלה, הייתה לך מזכירה כל כך בלתי אחראית, שאפילו לא מסרה [שחיפשתי אותך]?
ואז הוא ענה: תאמיני לי שלאיש לא כואב מה שקרה כמו שכואב לי.
אמרתי: אני מאמינה לך שעכשיו כואב לך הדבר. אבל אז, כשהיה צריך לעשות דבר מה, ואפשר היה לעשות דבר מה, לא יכולתי למצוא אותך.
אז הוא אמר, לא כך, אנחנו עשינו...
אז אמרתי: אני יודעת שזה לא כך. ואני גם לא אומרת, שהיית יכול להציל את חנה ב- %100 . אבל שאתה לא ניסית, זה עוד יותר קשה לי לדעת שלא עשו כלום...
עוד אמרתי לו: לפחות הייתי מרגישה דבר מה, לפחות פעם הייתה נשלחת חבילה, זה אפשר היה לעשות. ולא רק מבחינה זאת שלא היה מה לאכול, אבל איך חנה חכתה לקבל איזה סימן שמתחשבים בה.
הוא אמר: באמת אני לא מבין מה קרה שאף אחת מהחבילות שלי לא הגיעה. אני אמרתי: באמת קשה להבין שהחבילות מהשחקנית הגיעו, וזה לא הגיע.
במשפט עלו עוד עדויות של משה קראוס, ששאל את קסטנר אם הוא יכול לעשות דבר מה בעניינה של חנה, וקיבל תשובה שלא יתערב, כי קסטנר מטפל בעניין.
מסקנתו של בנימין הלוי הייתה כי קסטנר, ביודעין, מנע אפשרות להציל את חנה.

מדוע הפקיר קסטנר את חנה סנש?

עמדת בנימין הלוי
שיטתו של קסטנר בעניין חנה סנש:
א) שלא לנקוף אצבע לטובתה.
ב) להעמיד פנים כאילו הוא מטפל בעניינה.
ג) למנוע אחרים (את אמה, קומולי, קראוס, ועורך דין כלשהו) מלטפל בשחרורה.
קסטנר לא ניסה להציל את חנה סנש, אלא הפקיר אותה ביודעין, ואף הכשיל ניסיונות של אחרים, ובכללם אמה, להצילה.

וכל כך למה? מפני ששחרורה של בחורה אמיצה זאת, בעלת האופי החזק והמרדני, בבודפשט הנאצית, היה מזיק לאינטרסים של קסטנר ונוגד את שיתוף פעולתו עם הנאצים. חנה סנש מעולם לא נכנעה ללחץ של אחרים ולא ויתרה על משימתה. היא נפרדה מפלגי וגולדשטיין וחצתה את הגבול על דעת עצמה, מאחר שנפשה קצה בעצת חבריה הזהירים ממנה. בבית הסוהר עמדה חנה בכל עינוייה ואף בעינוי הקשה ביותר - באיומים להוציא להורג את אמה האהובה עליה, אם לא תגלה את סודותיה הצבאיים (מוצג ל"ה, 197-8). מכל העדויות האחרים, הן של אמה הן של פלגי ואחרים, מצטיירת דמותה של לוחמת לבלי חת, לא הייתה נשמעת בשום פנים ל"עצותיו" של ראש ועדת ההצלה להתפשר בצורה זו או אחרת עם המשטר הנאצי, לא הייתה נלכדת בתחבולותיו של קסטנר להביאה לשיתוף פעולה אתו (ודרכו עם הנאצים) ואף לא הייתה נכנעת לכפייתו המצפונית הכבדה ביותר.
קסטנר, שהודיע על בואם של שני הצנחנים הראשונים לקלגס ומסר אותם בידי השלטונות, לא היה האיש שישחרר את הצנחנית השלישית. אילו היה קסטנר מאפשר לחנה סנש להשתחרר ממאסרה כל עוד הנאצים שולטים בבודפשט, היה מטפח אויב בפועל למשטר הנאצי ויריב בכוח לעצמו. קסטנר לא היה מעונין בשחרורה של צעירה זאת, שהייתה עשויה להוקיע את שיתוף פעולתו הנמשך והולך עם המשטר הנאצי, ולפגוע בקשריו עם אייכמן, קלגס, בכר ויתר ראשי הס"ס. האינטרס האישי של קסטנר הזדהה גם פה עם אינטרס הביטחון של המשטר הנאצי.
מסיבות אלה לא פעל קסטנר למען שחרורה של חנה סנש ואף מנע אחרים מלטפל בשחרורה. שיתוף פעולתו עם האויב הביא את קסטנר גם בפרשה זו לידי הפרת נאמנותו כלפי הסוכנות היהודית, ה"הגנה" והצנחנית האסירה.

עמדתו של השופט אגרנט
השופט אגרנט מניח כי קסטנר ידע על מאסרה של חנה רק באמצע חודש אוגוסט. מכאן שהיו לו רק חודשיים לטפל בעניינה. הוא הצליח לקבוע פגישה בין נציג הצלב האדום ומנהל לשכת הביטחון ההונגרי, וזה לקח זמן. אמנם, קסטנר ריכז את פעולת ההצלה בידיו, ולכן אפשר רק לומר "שקסטנר לא ניצל את כל האפשרויות שיכול היה לנצלן ולמתוח עליו ביקורת בשל כך, אך מרחיק לכת הוא למצוא, מסיבה זו, שלא היה מעוניין שחנה סנש תשתחרר" (עמוד 2187)

והשופט אגרנט מסכם:
לא התעלמתי מהעובדה, כי הטיפול בעניינה של חנה סנש היה מלווה גם בהזנחה גדולה מטעם קסטנר וחברי הוועדה: לא ביקרו אותה אפילו פעם אחת בבית הסוהר, לא שלחו לה חבילות מזון או אות של עידוד, ולא מינו לה עורך דין. להגנתו של קסטנר אפשר אולי לומר כי בספטמבר עמד על הפרק גירושם של יהודי סלובקיה, וכאשר התחיל משטר האימים של סאלאשי באמצע אוקטובר - גירושם של יהודי בודפסט. ראינו לעיל את פעילותו של קסטנר לשם מניעתן של שתי סכנות חריפות אלה בימים ההם. אף על פי כן אין למצוא בכך צידוק מלא לעניין ההזנחה האמורה. עם זאת גם ברי - נוכח המאמץ הפוזיטיבי שעשה קסטנר לשם שחרור שלושת הצנחנים - שאין לגלות באותו עניין יסוד יסוד של "שיתוף פעולה" מצדו.
עמדתו של השופט זילברג
גם כאן לא דיבר קסטנר אמת בשיחתו עם אמה של חנה בירושלים. ולמעשה הוא כמעט לא נקף אצבע להצלת בתה. הוא לא שלח לה אף חבילת מזון אחת, לא שכר לה עורך דין, ולא עשה למענה כלום, חוץ מן הפעולה האבורטיבית ערב יום ההפיכה של סאלאשי. המניע לשקריו הייתה בושתו העמוקה והמובנת מהתנהגותו זו. אבל אנו כאן לא ברמת מוסריותו הכללית של קסטנר אנו דנים, אלא באשמתו המיוחדת של שיתוף הפעולה עם הנאצים.
והאם שיתוף פעולה זה הוא ההסבר האפשרי היחידי להתנהגותו זו? ושמא הייתה זאת מעילה באימון "רגילה", מתוך מורך לב ופחד... וכיצד לא חשש קסטנר, שמא תישבר צנחנית אלמונית זו תחת לחץ העינויים, ותגלה לגסטאפו כי הוא הוא האיש אשר אליו נשלחה מארץ האויב? דומה כי האינטרס החיוני שלו עצמו, חייב היה להניע את קסטנר הכל-יכול ... להדריך אותה, אם יהא צורך בכך, בהטעיית החוקרים, והוא גם את זה לא עשה.. (פסק דין עליון עמוד .(2261

דיון
- חנה סנש נתפסה בידי ההונגרים ביום עברה את הגבול. המשדר שנשאה גילה שהיא הייתה במשימת ריגול. היא סירבה למסור את הצופן של המשדר, למרות חקירות עינויים שעברה. האם אפשר היה לעזור לה? יואל ברנד כותב: "אילו התדפקה יהודיה על שערי בית הסוהר ואמרה כי היא מביאה חבילה בשביל קצינה אנגלית, היו הפשיסטים עוצרים יהודיה כזו ומענים אותה, עד שהייתה מוסרת מה טיב קשריה עם אותה קצינה. רעייתי צריכה הייתה להיות אם נפשעת כלפי שני ילדיה הקטנים ואשת ציבור גרועה ביותר אילו הייתה ממלאה בקשה זו. רק גב' סנש עצמה יכלה לבוא לבית הסוהר ולומר הבאתי לבתי משהו לאכול" (השטן והנפש 164). האם טענה זו מתקבלת?

- היא הייתה במעמד של קצינה בריטית, ואפשר היה לטעון לה למעמד של שבוית מלחמה. במקרה כזה - היה הטיפול צריך להיות באמצעות הקונסוליה השוויצרית, שמשה קראוס עמד אתם בקשר הדוק ואף הציל יהודים רבים בעזרתם.

- לא הוברר בבית המשפט מתי נודע לקסטנר שחנה שבויה בידי ההונגרים. האם סביר להניח כי יואל פלגי, שראה בקסטנר איש אמונו ונציג ההסתדרות הציונית יסתיר ממנו שחנה אמורה להגיע אליו? והרי הוועדה של קסטנר הכינה לה מסמכים, והייתה צריכה לתת לה מסתור?!

- השופט זילברג מבדיל בין הנושא המשפטי "שיתוף פעולה עם הנאצים" לבין הערכת המעשים של קסטנר. איך ראוי להעריך את מעשיו, לא מנקודת מבט של בית המשפט, אלא מנקודת מבט מוסרית-חברתית?

- השופט זילברג שאל: "וכיצד לא חשש קסטנר, שמא תישבר צנחנית אלמונית זו תחת לחץ העינויים, ותגלה לגסטאפו כי הוא הוא האיש אשר אליו נשלחה מארץ האויב? דומה כי האינטרס החיוני שלו עצמו, חייב היה להניע את קסטנר הכל-יכול ... להדריך אותה, אם יהא צורך בכך, בהטעיית החוקרים, והוא גם את זה לא עשה..". כיצד אפשר להסביר תמיהה זו?

לפרטים נוספים על אישיותה ושירה של חנה סנש - לחץ כאן

משפט הדיבה של חנה סנש
ב- 7 בנובמבר 1994, ביום השנה החמישים לרציחתה של חנה סנש בידי הגסטאפו, החלה הטלויזיה להציג דרמה בת שלושה פרקים בשם "משפט קסטנר" מאת מוטי לרנר. במחזה מופיעה אימה של חנה סנש, הגב' קתרינה סנש. היא מעידה במשפט הפלילי של גרינוולד. היא נחקרת באולם בית המשפט על ידי עורך הדין ש' תמיר. קסטנר יושב באולם המשפטים ומתערב במהלך החקירה. באחת מהתפרצויותיו הוא מתריס כנגד קתרינה סנש:
איך את מעזה לבוא אלי בטענות? מי בכלל ביקש מן הבת שלך לבוא לבודפשט? מה היא חשבה לעשות? הרי בגלל הפזיזות שלה והיהירות של מי ששלח אותה, היא חצתה את הגבול כמו טירונית, ונתפסה כעבור חמש דקות.
ואני אגיד לך מי גילה למשטרה ההונגרית שפלגי וגולדשטיין עומדים להגיע אלי. היא! הבת שלך. חנה סנש הגיבורה!
היא נשברה בחקירה שלה וגילתה הכל. אני מתאר לעצמי איזה עינויים היא עברה. אף אחד לא היה עומד בעינויים כאלה. אבל לא בגללי נעצרו פלגי וגולדשטיין. אלא בגללה!"
קתרינה סנש משיבה על כך "לא נכון".
בתגובה לקטע זה במחזה, הגישו בני משפחתה של חנה סנש ואחרים בג"ץ נגד הטלוויזיה והמחזאי, בתביעה למחוק מן המחזה את המשפט המאשים את חנה סנש בהסגרת הצנחנים. פסק הדין של רוב השופטים, השופט ברק והשופט מצא, היה כי יש להשאיר את המשפט ולא למחקו. השופט חשין, בדעת מיעוט, טען כי חופש הדיבור אינו חופש לשקר.

לקריאת פסק הדין - לחץ כאן