דברי מהר"ם מרוטנבורג בשנות מעצרו

יונה עמנואל

המעיין, ניסן תשנ"ג


תוכן המאמר:

דברי מהר"ם ותלמידיו
    חופש בחירה
    סוף זמן קריאת שמע למי שעבר ואיחר
    קריאת "כוהנים" לפני נשיאת כפיים
    מדורה שגוי עשה בשבת
    אין לקבוע מתכת בחגורה לנוי בשבת
    בעניין עיגון היבמה
    בעניין גט על תנאי
    שכר מלמד שחלה
    על דיני בר מצרא
    בהלכות שותפין
    על משכון בידי עכו"ם
נספח א

    על התפיסה
נספח ב

    מהרש"ל על מעצרו של מהר"ם מרוטנבורג
נספח ג

    חסיד בכל מעשיו
    סדר ליל פסח של מהר"ם
    הווה זהיר בכבוד אשתך
    הערות

תקציר: מתולדותיו דברי הלכה שפסק המהר"ם מרוטנבורג בשבתו בבית הסוהר.

מילות מפתח:
העני, יושב חושך וצלמוות, פדיון שבויים, תקנה, אינזיסהיים.

"ובתפיסתי - את בוראי לא שכחתי ובתורתו ויראתו דבקתי" (שו"ת מהר"ם, לבוב, שנת כת"ר, סי' קנא).
מלים אלו מעידות על חיי רבי מאיר מרוטנבורג בשנות חייו האחרונות - כלוא במעצר על עוון ניסיון בריחה מארץ הדמים.

ידוע לנו מעט על תקופת מעצרו של רבי מאיר מרוטנבורג. סיבת מעצרו: מהר"ם התכוון לעזוב את גרמניה, הוא וכל בני ביתו. בגבול הדרומי, בארץ לומברדיה, המתין ליהודים אחרים שרצו להצטרף אליו. משומד הכיר את מהר"ם והלשין עליו. מהר"ם נעצר ביום ד' תמוז שנת מ"ו לאלף החמישי 1286 באשמת בריחה מגרמניה וארגון בריחה המונית.

כשבע שנים נשאר מהר"ם במעצר. נעשו מאמצים רבים לשחרר את מהר"ם והקהילות היהודיות היו מוכנות לשלם ממון רב עבור שחרור רבם הגדול. מהר"ם לא הסכים שישלמו עבורו סכומים גבוהים
("אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן", גיטין מה, א).
מהר"ם מרוטנבורג ישב בבית המעצר בעיר אנזיסהיים ובעיר ווסרבורג על ידי מעצר-בית מנעו ראשי השלטון ממהר"ם לעזוב את גרמניה וענשו אותו על ניסיון הבריחה, אך מאידך נתנו לו אפשרות מוגבלת לשמור קשר עם היהודים בגרמניה וכך קוו ראשי השלטון למנוע בריחה המונית של יהודים.

ההנהגה היהודית בהנהגתו של תלמיד מהר"ם, רבינו אשר, הרא"ש, המשיכה במשא ומתן עם ראשי השלטון על תנאיי השחרור וגובה דמי הפדיון, אך באמצע המשא ומתן נפטר מהר"ם, ביום י"ט אייר ה' אלפים נ"ג [1293],בדיוק לפני שבע מאות שנה.


רק אחרי שבע שנים הגיע מהר"ם מרוטנבורג לקבורה בבית הקברות העתיק בקהילה וורמייזה. ר' אלכסנדר זיסקינד ווימפן מפפד"מ שילם סכום גדול עבור הבאת מהר"ם לקבורה וזכה להיקבר על יד מהר"ם. הקברים והמצבות של מהר"ם מרוטנבורג ור' אלכסנדר זיסקינד נשארו שלמים עד היום הזה.

על מצבתו של מהר"ם חרוט:
ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף השישי ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש ולא נתן לקבורה עד ארבעה ימים לירח אדר שנת שישים לאלף השישי.

כל שנות המעצר המשיך מהר"ם בלימוד, כתב חידושי תורה וענה לשאלות שהופנו אליו. אחד מתלמידיו פנה אליו בדיני ממונות ובקש לנמק את הדין על כל צדדיו
"לכן התחל תשובתך מעבר פסק דין ובאר צדדים וצדי צדדים, וצורנו יוציאך מכלאך, שלומך יאריך לעד... ועליך אין לפקפק ולהרהר כי כל מה שתפסוק פסוק וחתום ותו לא מידי".

תלמיד אחר פנה אל מהר"ם ובקש גם הוא,
"לכן תכתוב לי דעתך הנקיי' עם ראיות ברורות"

וסיים בברכה
"ופני שונאיך יהפכו כשולי קדרות וימצאו רעות רבות וצרות" (שו"ת מהר"ם, מהדורת קרימונה, שנת שי"ז, סי' ג).

רבנו מאיר מרוטנבורג המשיך בבית המעצר בכתיבת פירושו לסדר טהרות. בסוף פרק "מגדל שהוא עומד באוויר" (אהלות, פרק רביעי) מציין מהר"ם שפירושו הוא המשך לדברים שכתב בביתו ואחר כך ב"מגדל העומד באוויר", רמז לבית המעצר והמלים בראש הפרק הנ"ל1. פירושי מהר"ם מצאו את דרכם לתלמידיו וז"ל המעתיק פירוש מהר"ם מרוטנבורג, אהלות, ריש פרק ב:
"בעזרת יוצר מעלה, אחקוק ואוציא לאור מן האפלה, חידושי נגעים ואהלות ממהר"ם זכר צדיק לברכה ולתהילה, שחיבר בעניו בבית הספר2 בתוך הכלא במגדל אנזיסהיים".

כאמור אין פרטים רבים על חיי מהר"ם בשנות המעצר. מהר"ם הורשה לקבל ביקור, אבל כנראה לא הורשה תלמידו הרא"ש לבקר את רבו בבית המעצר. לא היו למהר"ם קשיים בשמירת השבת בבית המעצר, והובא מעשה שגוי הוסיף בשבת עצים למדורה בבית המעצר ומהר"ם ותלמידיו שמחו על זה.
האם תמיד היו אצלו תלמידים?
האם הייתה למהר"ם אפשרות להתפלל לפעמים במנין?
איך עברו החגים?
איך תקע בשופר ואיך ישב בליל הסדר?

מדובר בתקופה ארוכה של שבע שנים. בהעדר ספרים התקשה מהר"ם לענות על שאלות, סבל והרגיש בדידות קשה
"יושב חושך צלמוות"
וחתם
"העני הנשכח מכל טוב, אסקופה הנדרסת" (תשובות מיימוניות, הל' אישות, סי' ל).

ולמרות הכל המשיך מהר"ם, למד והשיב, סידר חידושיו וחתם על תקנות. כל מה שידוע לנו מקורו בדברי מהר"ם עצמו שכתב בתקופה זו ופסקי הלכה שקבלו תלמידיו ממנו מבית המעצר. מקור חשוב לדברי מהר"ם שחידש ופסק בשנות המעצר נמצא ב"הגהות מיימוניות" ו"תשובות מיימוניות" שחיבר תלמידו הרב מאיר הכהן. יש להסיק מכאן שהרב מאיר הכהן ביקר את רבו פעמים אחדות בבית המעצר.כנראה ביקר גם רבי שמשון ב"ר צדוק את רבו בבית המעצר וכך נדפס בשער ספר תשב"ץ [לא שו"ת תשב"ץ!], דפוס לבוב תרי"ח:
"חמש מאות מנהגים ופסקים ודינים של רבו הגאון מאור ישראל מהר"ם מרוטנבורג זלה"ה רבן של המרדכי והרא"ש אשר מת בבית הסוהר על דבר עלילת שווא. ואת הספר הזה כתב תלמידו הנ"ל מפיו בהיותו עמו במגדל הסוהר למזכרת דור אחרון".

בדפוס ראשון של פסקי תשב"ץ, קרימונה שט"ז, צוין רק שמדובר ב"פסקי הלכות שקבל מרבו הר"מ מרוטנבורג והנהגותיו" (בית עקד ספרים, אות ת' סי' 2060) ואילו הידיעה שהדברים נאמרו בבית הסוהר מקורה בתוספת בכתב יד בסוף הספר בטופס שהיה בידי המבי"ט, כמובא בשו"ת המבי"ט, ח"א סי' רצ ומשם לס' שם הגדולים, ח"א אות ש', אות שמשון ב"ר צדוק. מהרש"ל מביא בים של שלמה, יבמות פרק ד, סי' יח תקנה ותיקה של קהילות שו"ם וציין שמהר"ם חיזק את תקנת הקדמונים וחתם עליה בבית המעצר. מהרש"ל העתיק את התקנה עם החתימה הנוספת של מהר"ם בבית המעצר והוסיף וז"ל
"תוכן התקנה מצאתי בס' ישן וברור לנו כל היכא שחתם בסיגנון זה 'הנשכח מכל טובה' היה בתפיסה במגדל אנסיזהיים לסוף ימיו וקבל שלא יצא ממנה".

להלן ליקוט מפירושיו, תשובותיו ודברי תלמידיו, שיש בהם רמז לתקופת מעצרו. לא הבאנו תשובות ופירושים שאין וודאות שהם נכתבו בתקופת המעצר, כמו בקשת מהר"ם מהרא"ש שיתפלל עבורו בהיותו חולה, וז"ל
"ותעתיר בעדי, מובטחני בתפילתך זכה שתעשה פירות ופירי פירות" (שו"ת מהר"ם, מהדורת ברלין, תרנ"א, סי' קעד),

שהרי יתכן שבקשה זו לא נכתבה בתקופת המעצר. גם לא ברור אם תשובתו של מהר"ם בעניין היתר השמעת קול שאינה של שיר בשבת (הגהות מיימוניות, הל' שבת, פרק כג, הל' ד) נכתבה בתקופת המעצר. מהר"ם חתם "העני מאיר ב"ר ברוך זלה"ה" ובמלה "עני" יש קצת רמז לתקופת המעצר. וכן בתשובות מהר"ם, מהדורת י"ז כהנא, ח"א סי' צא, צג.

אין כוונת הליקוט לפרט את הדברים הנידונים ועל המעיין לעיין במקורות.שמות בתי המעצר מובאים להלן בצורה אחידה.

דברי מהר"ם ותלמידיו
ופי' זרעים וטהרות שלי לכשאצא לשלום אטרח ברצון שיהיו מועתקים לך. ובתפיסתי את בוראי לא שכחתי ובתורתו ויראתו דבקתי, והמתנדבים יחזו את ה' בנועם וכתם פז לא יועם תושקט אתה וביתך בכל פעם, כנפש סר למשמעתך העני הנשכח מכל טובה אסקופה הנדרסת הנקרא בשכבר מאיר ב"ר ברוך זלה"ה. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, מהדורת לבוב, סי' קנא.
אלו הדברים סבבתי והוספתי בפרק מגדל העומד באוויר במגדל אינזיסהיים בהיותי תפוס שמה, מלבד מה שכתבתי עליו בהיותי בביתי, שבח והלל לאלוהי תהילתי אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי, ובמחשכים היה לי דברו נר לרגלי ואור לנתיבתי, ולא עזבני ואל יטשני כל ימי היותי, ואף כי אחרי מותי.מהר"ם מרוטנבורג: אהלות, סוף פרק ד
ברוך גומל חסדים טובים, מאיר לעבדו וסייעני במגדל אינזיסהיים לפרש פרק כוורת. מהר"ם מרוטנבורג: אהלות, סוף פרק טעד כאן הוספתי במס' אהלות כשהייתי תפוש במגדל אינזיסהיים. ומכאן ואילך חידושי מסכת נגעים ומה שלא ביארתי יפה כל הצורך תמצא מבואר כאן.מהר"ם מרוטנבורג: אהלות פרק טו, סוף משנה א

חופש בחירה
כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם או חכם או סכל וכו' (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ה, הלכה ב).
תימה דבפירוש אמר פ' כל היד שמלאך הממונה על הריון לילה שמו נוטל את הטיפה כו' עד גיבור או חלש או טיפש או חכם כו', הרי בפירוש משמע שגם דבר זה בידי שמים... ובמגדל אינזיסהיים תירץ לי רבינו דפירוש לאחוז בחכמה או בסכלות ומה שבפ' כל היד היינו לעשות לו לב חכם או טיפש, ע"כ.הגהות מיימוניות, הל' תשובה, פרק ה, הל' ב

סוף זמן קריאת שמע למי שעבר ואיחר
...וכן הסכים מורי לכל דברים אלה במגדל אינזיסהיים.הגהות מיימוניות, הל' קריאת שמע, פרק א, הל' יא

קריאת "כוהנים" לפני נשיאת כפיים
ר"ת היה קורא תגר על המנהג הזה שש"ץ קורא כהנים... במגדל אינזיסהיים הודה מורי רבנו לדברי ואמר לי שחזר בו מן המנהג ההוא וכן כתב ר"פ שכתב רבנו טעם שאין לאומרו.
הגהות מיימוניות, הלכות תפילה, פרק יד, הל' ח

מדורה שגוי עשה בשבת
וזכורני כשהייתי אצל מורי במגדל ווסרבורג שבע"ש עשינו מדורה להתחמם כנגדה בלילה וכשישבנו עד כמעט הייתה כלה באו העבדים ועשאוה גדולה ואמרו בפירוש שעשאוה לנו לנחת רוח וישבנו מורינו3 ואנחנו אצלה ושמחנו בדבר.הגהות מיימוניות, הלכות שבת, פרק ו, סי' ו
[וראה להלן: נספח ב]

אין לקבוע מתכת בחגורה לנוי בשבת
תשובת מהר"ם:
...ודאי דאסור כדפרישית ואע"פ ששמעתי שיש בני אדם נוהגים בדבר היתר לא נודע לי מאין הרגלם... ע"כ. ושוב קבע תשובה זו במגדל אינזיסהיים בחידושיו.
הגהות מיימוניות, הלכות שבת, פרק יט, סי' ד

בעניין עיגון היבמה
הנה תקנה של מהר"מ נתפשטה בגליל אשכנז ואגפיה, אף שכתב מתחילה שאינו יודע מה תקנת הקהילות מ"מ לא היה חולק על תקנתם ולסוף ימיו ידע בטיב התקנות וחתם עליה הוא בשמו וז"ל בתמוז בתתקפ"ג נועדו רבים הח"מ וז"ל תקנת'
וגם ציונו לשמור תקנת' שיבם אינו יכול לעגן היבמה יותר מג' חדשים ונכסי מלוג אין להם לפחות לה והנכסים שבאו לה מחמת בעלה קרקעות וספרים נחלת אבותיו יסדרו ביניהם ולא תסוב נחלה לבית אב אחר.....
[ובסיום]: כתב זה לא נשתנה כל עיקר מכתבם ולשונם שחתמו בו עמודי עולם כי כן תקנת קדמונינו נוחי נפש ואין לפקפק על דברים ולמוכיחים ינעם,נאם העני הנשכח מכל טובה אסקופה הנדרסת הנקרא בשכבר מאיר בר ברוך ז"ל.ים של שלמה, יבמות, פרק ד, סי' יח

בעניין גט על תנאי
תשובת מורי רבינו למה"ר אשר ממגדל אינזיסהיים וקבעה מורי רבנו בחידושיו בכתב ידו.
[בסוף התשובה]: טופסי גיטין אין בידי ולא ספרי הפוסקים בארץ הנגב וסבבתי כל אלה הדברים כאשר הראוני מן השמים ואם ימצא שהתוס' וספרי הפוסקים חולקים עלי בשום דבר דעתי מבוטלת להם כי מה לעני יודע שיושב חושך צלמות ולא סדרים זה ג' שנים ומחצה, העני הנשכח מכל טובה, אסקופה הנדרסת הנקרא בשכבר מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
תשובות מיימוניות, הלכות אישות, סי' ל

שכר מלמד שחלה
...שוב חזר בו מהר"ם זצ"ל במקצת וז"ל אשר כתב במגדל אינזיסהיים אהא דפרק האומנין דפריך תלמודא... אבל הכא עדיין לא נתן לו בעה"ב שכר הלכך אם נתן לא ייטול ואם לא נתן לא ייתן אלא שכר פעולותיו מפ"י בעל החלו"ם במגדל אינזיסהיים וכן נראה לי הלכה למעשה במלמד שחלה וכל פועלים ואע"פ שלא קבלתי מרבותיי שקבלו מרבותיהם חילוק בין הקדים לו שכרו ללא הקדים וכן דנים בכל צרפת וכן דנתי עד עכשיו כדברי רבותיי חוזרני כי נראה לי הלכה למעשה כמו שהוכחתי מפי בעל החלום עכ"ל אשר כתב בחידושיו בפרק האומנין במגדל איזיסהיים.
תשובות מיימוניות, ספר קנין, סי' לא

על דיני בר מצרא
[לשון השואל] את זה הרצנו אליך מורינו ורבנו הר"מ על עסק פסק זה נ"ל שטעו והראיתי לרבינו יצחק בר פריגורם פסק דינך שפסקת על המצרנות... והודיעוני מה אתה דן בה ואין מצווה גדולה מזו להעמיד את העולם על הדין ועל האמת, לכן התחל תשובתך מעבר פסק דין ובאר לנו צדדים וצדי צדדים וצורנו יוציאך מכלאך, שלומך יאריך לעד...
ועליך אין לפקפק ולהרהר כי כל מה שתפסוק פסוק וחתום ותו לא מידי, היום רפה לערוב ויום השם הגדול והנורא קרוב על כן דבריי מעטים מרוב ובאתי בקצרה למרבה המשרה.
תשובות מיימוניות, ספר קנין, סי' לב

בהלכות שותפין
[בסיום] ...מאוד הטרחתי בשאלות ואתה ותורתך וכל ביתך וילדך שלום לעולם כנפשך סר למשמעתך העני הנשכח מכל טוב אסקופה הנדרסת בשכבר נקרא מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
תשובות מיימוניות, ספר קנין, סי' מ

על משכון בידי עכו"ם
תשובת מורי רבינו למה"ר אשר ממגדל אינזיסהיים וקבעה בחידושיו.
[ובסיום]: העני הנשכח מכל טוב אסקופה הנדרסת הנקרא בשכבר מאיר ב"ר ברוך זצ"ל.תשובות מיימוניות, סדר משפטים, סי' ס


נספח א

על התפיסה
מורינו הרב ר' מאיר מרוטנבור"ג בר ברוך זצ"ל שם לדרך פעמיו לעבור הים וביתו ובנותיו וחתנו וכל אשר לו, ויבוא עד העיר אחת יושבת מן ההרים הרמים שקורין למברדי"ש גיבורג"א בל"א, ורצה ליישב שמה עד אשר יאספו אצלו כל העוברים עמו, והנה פתאום בא השודד ההגמון הרשע יש"ו מבזיל"א רכב מרומי דרך אותו העיר, ועמו משומד אחד שמו קניפפ"א יש"ו, וראה והכיר במורינו והגיד להגמון וגרם שהפחה מיינהר"ט מגייר"ץ שר של אותו העיר, תפסוהו ד' ימים בתמוז שנת מ"ו לאלף השישי, ומסרוהו למלך רודולף, ונפטר בתפיסה בעו"ה י"ט אייר שנת נ"ג לאלף השישי, וקבורה לא הייתה לו עד שנת ס"ג לאלף הנ"ל ד' באייר לפ"ק, ואז עברה רוח נדיבה אחד בק"ק וראנקבורט, והיה שם הנדיב זיסקינד וויט"ק, ופיזר הון עתיק עד שהביאו לקבורה בקבר אבותיו בק"ק וורמשייא, ואותו נדיב נפטר אחריו וקנה שביתתו אצלו, נשמתם תצב"ה עם שאר צדיקי' וצדקניות בגע"א.לויזון, ס' נפשות צדיקים, עמ' 36,הועתק מתוך כ"י בס' מנהגותוורמייזא לרבי יודא ליווא קירכוס, עמ' רנב, הערה ג


נספח ב

מהרש"ל על מעצרו של מהר"ם מרוטנבורג
שמעתי על מהר"ם מרוטנבור"ק ז"ל שהיה תפוס במגדל אינזיסהיים כמה שנים והשר תבע מן הקהילות סך גדול והקהילות היו רוצים לפדותו ולא הניח להם כי אמר אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם. ותמה אני מאחר שהיה ת"ח מופלג ולא היה כמותו בדורו בתורה ובחסידות ושרי לפדותו בכל ממון שבעולם ואם מרוב ענותנותו לא רצה להחזיק עצמו כת"ח מופלג, מ"מ היה לו לחוש על ביטול תורה כאשר כתב בעצמו שהוא היה יושב בחושך וצלמות בלי תורה ואורה והי' מקונן שלא היו אצלו ספרי הפוסקים והתוס' ואיך לא היה חש לעוון ביטול התורה מאחר שרבים צריכם לו. ובודאי דעתו היה שאם יפדו אותו, א"כ יש למיחש שלא יעשו כן כל השרים לת"ח המופלג שבדור בעבור רב ממון עד שלא יספיק ממון הגולה לפדותם ותשתכח התורה מישראל.

ומ"ה אמר החסיד מוטב שתאבד מעט חכמ' היתרת מישראל ממה שתאבד חכמת התורה עיקר וזה האות שאז פסקה אותו הדבר והשמד לתפוס חכמי הגולה ותו שנינו אין מבריחין את השבויים מפני תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת השבויין ומסיק מאי בינייהו איכא בינייהו דליכא אלא חד שבוי, ת"ק חייש לתיקון העול' כולו שמא יקצפו על השבויין העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצי' ור"ש לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו על השבויים לייסרן בייסורים.ים של שלמה, גיטין, פרק ד, סי' סו


נספח ג

חסיד בכל מעשיו
"חסידותו [של מהר"ם מרוטנבורג] הייתה מוגזמת, רבני צרפת התירו לחמם בחורף את החדרים ע"י נוצרים, אבל מאיר מרוטנבורג העדיף לשבת בקור ולא רצה שתחולל השבת אפילו בצורה עקיפה. הוא נעל את פתח התנור בביתו4, כדי למנוע משרתת אדיבה, שהסיקה פעמים רבות את התנור, להסיק את התנור בלי שבקשו זאת ממנה". כך כתב

[תורגם מגרמנית] ד"ר היינריך גרץ בספרו כרך שביעי (לייפציג 1863), עמ' .184 ד"ר גרץ הסתמך (שם הערה 3) על שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, סי' צד, שו"ת רבי חיים אור זרוע, סי' 199 והגהות מיימוניות, שבת פרק ו.

הדברים לא נכתבו בצורה מכובדת ובחלקם אינם נכונים.

מה הן העובדות? מהר"ם נשאל (שו"ת מהר"ם, מהדורת קרימונה, סי' ג) על
"בתי החורף המחממות גויות בלא ציווי, אך מדעתם, אם יש מכשול ועוון בזה, או אם יש לשתוק ולהניחם לעשות רצונם מפני תענוג שבת, וכדומה לא שאמרת לי לשתוק הואיל והגויות עושות לצורך עצמן, ואיני יכול לסמוך על זה כי שמא שגיתי ולא הבנתי ממך על היושר".

בתשובתו כתב מהר"ם:
"וששאלתם על הגויות המחממות, בצרפת נוהגים היתר כבית מו' ז"ל ואמר שרבי' יעקב מאור"לינש זצ"ל התיר אפילו לומר לגוי לתקן האש משום חולה שאין בו סכנה, ואומר לגוי ועושה והכל חולים אצל האש לישב בקרירו', אמנם נ"ל לאסור במלכותינו משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור שנהגו משום חומרא ופרישות שלא ליישב בבית החורף שהוחם בשבת אי אתה רשאי להתירו בפניהם ואני הייתי מוחה בשפחתי והרגשתי שהייתה מחממת בצנעה ועשיתי לו מסגרת".

בשו"ת מהר"ם, דפוס פראג, סי' צב מובאה אותה תשובה, ושם תוספת קטנה וז"ל
"וגם מחיתי לשפחתי פעמים ושלש שלא להחם והרגשתי שהייתה מתחממת בצנעה ועשיתי לי' מסגרת בכל ע"ש אני סוגרו ואניחנו סגור עד מוצאי שבת".

מהר"ם כתב במפורש שרבו וגדולי ישראל בצרפת התירו חימום ע"י גוי בשבת מפני שכולנו חולים לגבי צינה ולכן מותר לומר לגוי לחמם, שהרי אמירה לנכרי מותרת לגבי חולה שאין בו סכנה, וכל שכן שאין למחות אם הגוי מחמם עבור יהודי בלי שביקשו זאת ממנו. מאידך נהגו בקהילות אשכנז איסור בדבר, כלשון מהר"ם "משום חומרא ופרישות", ולא ישבו בחדר שהוחם ע"י גוי בשבת. ולכן לא ראה מהר"ם אפשרות להתיר והחמיר גם בביתו וסגר את התנור בערב שבת, כדי שהשפחה לא תוסיף עצים לתנור בשבת.

ד"ר גרץ מסתמך על שו"ת רבי חיים אור זרוע, בנו של רבי יצחק מוינא, בעל אור זרוע, סי' קצט (עמ' 65). זה תמוה! רבי חיים אור זרוע מביא שם דעה שמותר לחמם תנור ע"י גוי בשבת, אך מציין:
"רבותינו הקדמונים נהגו איסור לחמם בית החורף בשבת ומעשה היה שחוממו בית החורף בשבת ולא רצה רבנו אבא מארי זצוק"ל לאכול בה ואכל בחוץ וכן עשה מורי הרב ר' אביגדור כוהן צדק".

לפי עדות זו מובנת היטב הקפדתו של מהר"ם לא לתת לגויה לחמם את הבית בשבת. מהר"ם כתב במפורש שמעיקר הדין הדבר מותר, אבל לא רצה שבביתו יעשה מעשה בניגוד לנוהג המקובל. לכן לא רצה מהר"ם להקל והחמיר גם בביתו, ע"פ הכלל:
"דבר המותר ואחרים נהגו בו איסור, אין אתה רשאי להתיר לפניהם".

אגב יצוין, השואל פנה אל מהר"ם וציין שכמדומה שמע ממהר"ם שאין למחות נגד הגויות המחממות את בית היהודי
"הואיל והגויות עושות לצורך עצמן",
אך מאידך חשש
"שמא שגיתי ולא הבנתי על היושר".
ספקו של השואל מובן, וכנראה אמר לו מהר"ם שמעיקר הדין הדבר מותר, אבל יש סיבה, "חומרא ופרישות" של יהודי אשכנז המחמירים בדבר ולכן אין מקום להתיר.

ב"הגהות מיימוניות", הלכות שבת, מובאת תמצית התשובה הנ"ל, ורבי מאיר הכהן מוסיף:
"וזכורני כשהייתי אצל מורי במגדל ווסרבורג שבע"ש עשינו מדורה להתחמם כנגדה בלילה וכשישבנו עד כמעט הייתה כלה, באו העבדים ועשאו גדולה ואמרו בפירוש שעשאוה לנו לנחת רוח וישבנו מורינו ואנחנו אצלם ושמחנו בדבר"5.

לפי העובדות הנ"ל אין הצדקה להערה העוקצנית של גרץ על מהר"ם ש"חסידותו הייתה מוגזמת". בתיאור אישיותו של מהר"ם מרוטנבורג לא הצטיין גרץ באהדה למהר"ם. הוא מזלזל בגדלותו וכותב שאין להשוות את מהר"ם לרשב"א!6 התנהגותו הנפלאה של מהר"ם בשנות מעצרו, חיבור פירושים למשנה ולגמרא בבית המעצר, השלמת פירוש לסדר טהרות וכן כתיבת תשובות הלכה למעשה, בהיותו מנותק מהעולם, "נשכח מכל טובה, אסקופה הנדרסת" - כל זה לא בא לביטוי אצל גרץ. גם סירובו של מהר"ם להשתחרר תמורת תשלום גבוה נזכר אצל גרץ רק בלשון כמו שמספרים" (שם, עמ' 204).

חסידותו של מהר"ם מרוטנבורג לא הצטמצמה במצוות בין אדם לקונו ובמצוות בין אדם לחברו. גם כלפי הגויים דרש מהר"ם התנהגות נאותה ויושר, וזה בתקופה של פוגרומים, רדיפות ורציחות. לא רק רצחו יהודים, אלא אף שרפו אותם חיים. בין הגויים היו משפחות נוצריות שהשתבחו בכך ששורפים יהודים וקרו לעצמם בגאווה - צולי יהודים!7 ובכל זאת:
מעשה בראובן שלווה כסף מגוי והחליט לברוח. שמעון מסר על כך למלווה הגוי וזה הצליח לקבל את כספו מראובן. ראובן התלונן לפני מהר"ם על שמעון שגרם לו נזק. מהר"ם ענה ש"לא עשה לו שום הפסד שהרי ראובן שלווה מן הגויים חייב לשלם להם ואפילו אם מתו הגויים יש לו לשלם ליורשים" (שו"ת מהר"ם, מהדורת קרימונה, סי' לה).

חסיד היה רבנו מאיר מרוטנבורג בכל מעשיו ובכל הוראותיו8.
ליקט וסידר: י. ע.

סדר ליל פסח של מהר"ם
ב"הגהות מיימוניות" סוף הלכות פסח מובא "יסוד סדר מ"ו מהר"ם זצ"ל", סדר ליל פסח שחיבר מהר"ם מרוטנבורג, כדוגמת "קדש ורחץ, כרפס" וכו' הנדפס היום ברוב ההגדות. בעל הגהות מיימוניות כתב הסברים אחרים ל"יסוד סדר" של רבו ואף ציין (הערה ה') שלמעשה לא נטל מהר"ם ידים עם ברכה לפני הטיבול הראשון, בניגוד לדבריו כאן1.המעיין ימצא הבדלים אחדים בין מנהגי מהר"ם בליל הסדר והמנהגים הנוהגים היום ברוב תפוצות ישראל.
זה "יסוד סדר מ"ו מהר"ם זצ"ל":
על הגפן קידוש בזמנה
במוצאי שבת יקנה"ז סימנה
ואחר כך מעין שלוש טעונה
וידיו ירחץ ויברך כתיקונה
אדמה בטבול ברכה הגונה
וביצע שניה למשמרת נתונה
וירים קערה וירון ברנה
הא לחמא דאכלו אבהתנא
ומוזגין שנית במה נשתנה
ברכת היין ולסוף אינה
נוטל ובוצע על הראשונה
וכורך השניה שהיא תחתונה
וכזית מרור בחרוסת ישקענה
ומצוות ומרורים כזית רעננה
לא יהיה להם זיכרון עם שיהיה לאחרונה

הווה זהיר בכבוד אשתך
כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, 'בעולת בעל' כתיב, בעלייתו ולא בירידתו, לחיים נתנה ולא לצער ומספר הכתובה נלמד 'אנא אפלח ואוקיר ואיזון'
[אני אעבוד ואכבד ואפרנס אותך], והמכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חברו דבחברו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב בכבודה ודרך הגויים בכך, אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי ואף לקוץ את ידו אם רגיל בכך...
(שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג, סי' פא)


הערות:



1. יש חוקרים הסוברים שבהתחלה ישב מהר"ם בבית המעצר בווסרבורג ואחר כל באנזיסהיים, ואחרים סוברים שמהר"ם ישב בהתחלה באנזיסהיים וכן משמע מלשון הנ"ל: "כל אלה הדברים סבבתי והוספתי בפרק מגדל העומד באוויר במגדל אנזיסהיים בהיותי תפוש שמה". משפט זה כתב מהר"ם כנראה אחרי שעזב את אנזיסהיים ועבר למקום אחר.
2. הלשון "בית הספר" אינו מובן. חנוך אלבק בספרו "מבוא למשנה", עמ' 247,מציע לקרוא "בית הסוהר", אבל זה אינו מתאים להמשך. אין טעם למשפט "בבית הסוהר בתוך בית הכלא".
3. עפ"י כת"י ששון, ראה ר' מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג, תשובות פסקים ומנהגים, מהדורת י"ז כהנא, מוסד הרב קוק, ח"א עמ' רטו סי' רלח, הערה .5 כעין זה נוסח הט"ז, או"ח סי' רע"ו ס"ק ב. בהגהות מיימוניות, הל' שבת פ"ו, הל' ו הלשון קצת מגומגם, גם במהדורת ר' שבתי פרנקל.
4. בלשון מזלזל כותב גרץ: קשה לתרגם את הצליל הפוגע במשפט זה. המובן: הוא אפילו נעל וסתם באופן בלתי מקצועי את פתח התנור.
5. כעין זה בבית יוסף, או"ח סי' רעו, ד"ה כתוב בהגהות מרדכי.
6. מיד אחרי משפט זה הוסיף גרץ: "ובכל זאת היה נחשב לסמכות בגרמניה ובצפון-צרפת". במלת "ובכל זאת" - המשיך גרץ בזלזול.
7. ראה גרץ בספר הנ"ל, עמ' .160
8. מול הזלזול של גרץ יש לציין את התיאור של פרופ' י"י אורבך על אישיותו של מהר"ם מרוטנבורג, ראה ס' בעלי התוספות, עמ' 521 ואילך וע"פ מפתח השמות. פרופ' אורבך מעמיד לפנינו דמות מיוחדת של אחד מגדולי ישראל בתקופת החשכה של תקופת הביניים, גדול ישראל שהנהיג את עמו בתקופה איומה, שמר על גחלת ישראל, על שמירת מצוות התורה ומנהגי ישראל ויותר ממה שמהר"ם דרש מאחרים, הוא דרש מעצמו. אין פלא שמשך כל הדורות ראו במהר"ם דמות של מסירות נפש וקידוש השם. ה' יקום דמו.*גם תלמידי מהר"ם אחרים דנו בסתירה זו, ראה תשב"ץ סי' צט שאמנם נהגו לברך "זה היה בארץ ישראל לפי ששם נזהרים מטומאות וטהרות וכל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים... סוף דבר אין מברכין בשום נטילה בלילי פסח חוץ מאותה שנוטל קודם ברכת המוציא". וראה תשובות מהר"ם, מהדורת י"ז כהנא, ח"א, סי' תמג ושם בהערות.

למאמר המשך: על דברי מהר"ם מרוטנבורג במעצרו