בתי כנסת בימי הביניים

אפרים צורף

מחניים, צ"ה ער"ה תשכ"ה



נסיבות חייהם של היהודים בגלויות, בגטאות בתפוצות הגולה, הלך-רוחם, כיסופיהם המשיחיים, והמסתוריים, גלי הרדיפות ונחלי הבליעל שעברו עליהם בחשכת חייהם המרודים והמושפלים וכן סגנונות הבנייה הרומאניים-הגותיים שבתקופתם, השפיעו גם על האדריכלות בבתי הכנסת מבית ומבחוץ. בבתי כנסת אלה ניכרת ההתלבטות היהודית בחיפוש אחר מקוריות עצמית, של בנייה בתוך ססגוניות הנכרית האופפת אותם, אלא שבדוחק ומתוך מאבק, הגיעו לבסוף, אל מקוריות ארכיטקטונית באיטליה ובפולין במאות הט"ז והי"ז. המאבק הזה אינו אלא תולדת ציור עולמי הדתי הרוחני תוך לבטים ופרפורים של היהדות בימי הביניים - בארצות אירופה בכלל.


בית הכנסת של רש"י בוורמייזא ששוקם לאחרונה

הקהילות היהודיות דאז, שקטנות היו ונתונות באימה מתמדת ובדיכאון היו מגבילות בהכרח את ממדי בנין ביהכ"נ ועם זאת מבליטות עקרונות חלליים ויסודות בנייה ראשוניים באדריכלות. לא זו בלבד שלא יכלו להרים את בנין ביהכ"נ מעל כל בנייני העיר, כדין, אלא ככל האפשר אף העמיקו אותו מתחת למפלס הקרקע והסתירוהו מעיניהם של הרשעים בחוץ. (גם מטעם "ממעמקים" שבתהילים קל, א) אלא שהחלו לפאר ביותר את בית הכנסת מבפנים. יוצאים מכלל בתי כנסת אלה הם "אלט-ניישול" בפראג וכן בתי הכנסת בגרמניה מן הי"ג לספירה - לפי שהיהדות דהתם זכתה אז לתקופת בטחון ושלווה יחסית. מכאן, הרווחה והמעוף גם באדריכלות של בתהכ"נ. לפיכך מהות החלל הארכיטקטונית הזאת הותנתה, בדרך כלל, בימי הביניים החשכים, במבנה של ארון קודש והבימה, שהיו שוני צורה בקהילות שונות, משום מנהגי התפילות ונוסחן, כגון ההבדלים הקיימים בין יהדות אשכנז וספרד; באשכנז, ארון הקודש הייתה תיבה מיטלטלת, כמו בא"י, ואילו המושג "תיבה" שבמשמעות התלמודית שהש"ץ עובר לפניה, הוחלפה אצל האשכנזים בשם עמוד התפילה; בעוד שהשם "תיבה" בפי יהודי ספרד, משמע הבימה לקריאת התורה. יהודי ספרד שמרו בידם על מסורתה של גלות בבל, שארון הקודש שנקרא בפיהם "היכל" היתנה את עיצוב חללו של ביהכ"נ, כגון בבית הכנסת של אבועלפיה בטולידו ("אל טראנזיטו") ובבתי כנסיות ספרדיים בתפוצות אחרות (וראה להלן), כך שבקהילות ספרדיות באיטליה נעשה "ההיכל" ליחידה חללית ארכיטקטונית בפני עצמה. בחלל ביהכ"נ השקיעו לרוב מלאכת מחשבת להפליא, למשל ארונות הקודש שהגיעו לארץ מקהילות איטליה עתיקות ונקבעו בבתי כנסת שונים.

מכאן, שהיו בונים אפסיס קטנה או גומחה בקיר המזרחי של ביהכ"נ ששם קבעו את ה"היכל" - ארון-הקודש.

המגמה בבניית בית הכנסת של ימי הביניים הייתה מכוונת בעיקר כלפי המרכז, הואיל והבימה המרכזית מחייבת עיקר המנהגים והתכנים של שעת התפילה, כגון: קריאת התורה, הדרשה, שירת החזן לפעמים, או עוזריו והכרזות הגבאים והשמשים. עד היום בעיית החלל עם בניית בתי הכנסת הנתונים בין שתי נקודות מוקד: מקום "ההיכל" ומקום הבימה - קובעת ומתנה את הבנייה. ואמנם הקהילות באיטליה השיגו אחדות מסוימת בפתרון הבעיות החלליות האלה, שמקנה מקוריות יהודית לעומת בניית הכנסיות הנכריות ובתקופת הרנסאנס המאוחר והבארוק - לבשו ארונות-הקודש סגנון חדש. ואילו בפולין ובגרמניה מאבנת היהדות את הצורות האדריכליות העתיקות של ימי הביניים בבתי הכנסת, אפילו בשיאה ובמקום-פריחתה של תקפת הרנסאנס.


בית הכנסת "על תנאי" - "אלטנוי שול" בפראג

מלבד ארון הקודש והבימה ברור, שגם עזרת הנשים חייבה את התיכנון והסגנון של בניית בית הכנסת בכללו. עזרת הנשים, אף היא לבשה צורות שונות, אם ביציע, מעל למפלס האולם הגדול, אם בחדר צדדי נבדל "מעזרת ישראל". בבתהכ"נ בוורמיזא ובאביניון (מן המאה הט"ז) הייתה עזרת הנשים מתחת למפלס של האולם התפילה הראשי. ובדומה לזו - בבתי הכנסת בפרובאנס (ממאות הי"ד והי"ח). עזרות הנשים המתוכננות מראש שהן למופת אדריכלות היו בבית הכנסת המפוארים בוונציה, בפארובה ובבית הכנסת של רבי יצחק בקראקא (פולין).

בית הכנסת בוורמיזא
הוקם ושוכלל במאות הי"א והי"ב ונחרב על ידי הנאצים (1938). כאן יש לציין את החלל הפנימי והמבנה שבאו כהשפעה מובהקת מתוך הארכיטקטורה הרומאנית. מכאן, הסגנון הדו-ספינתי של בתי-הכנסת של ימי הביניים באירופה המרכזית. אופייניים להם הם העמודים הרומאניים בעלי כותרות המעוטרות, התומכים בששה שדות קימור. קישוטי העמודים וכן הנברשות נעשו בידי אמן יהודי, כפי שמעידה הכתובת שנשתמרה כאן. העזרה הדו-ספינתית, הבימה במרכז בין שני עמודים. עזרת הנשים הגדולה צמודה לקיר הצפוני של האולם העיקרי. באותו מפלס נבנתה ושוכללה, - כ- 90 שנה לאחר מכן, - התחלת בנייתו העיקרית: העזה מכוסה בארבעה קמרונות המובדלים בארבע קשתות הנתמכות בזיזי הקיר ונפגשות בראש העמוד המרכזי, שהוחלף במאה הט"ז לקישוט טוסקאני. אחדות-החלל והעזרה, דו-הספינתית, בעלת שני שדות בכל ספינה (4 קמרונות) - נתגלה גם בביהכ"נ בעיר איינר, שבקמרונו היה כוכב גותי, מן המאה הי"ד שנחרב ב- 1856.

ביהכ"נ בוורמיזא שימש דוגמת-אב לבתי הכנסת הגותיים בשאר ערי אשכנז. שעל אחד מהם, כגון ביהכ"נ בראגאנשטרוג מהמאה הט"ז, הנציח הצייר אלטדורפר בתחריט אומנותי ביותר. (נחרב ב- 1519).

בית הכנסת "על-תנאי"
בית כנסת עתיק אחד המסוגנן מבחינה ארכיטקטונית ממרכז אירופה הוא בית הכנסת "אלטניי-שול" בפראג ובכינויו: "על-תנאי". אולי רמז כאן לארעיות וחוסר בטחון שבחיי הגולה. חלונותיו צרים מכאן האפלולית שבו ואווירת המסתורין והאגדה המרחפת בחללו. תהליך בנייתו חל בסוף המאה הי"ג ובראשית המאה הי"ד. נבדל ומצטיין ביהכ"נ זה מאחרים שבימי הביניים, ביופיו האדריכלי, המכוון גם כלפי חוץ. הבלט זה ללא התחשבות עם עין נכריה עויינת, מסבירים בכך, שהבניין קיים בתוך תוכו של רובע יהודי מאוכלס. תכניתו של ביכ"נ זה בצורת מלבן דו-ספינתי בגימ"ל שדות, הנתמך בשני עמודים מרכזיים, ועם שהוא מזדהה בדרך כלל עם מבנה ביהכ"נ בוורמיזא, אעפי"כ חותם גותי טבוע בסגנונו, פרט להשמטת כמה פרטים שבקישוט, מטעמים יהודיים. גם כאן הקמרונות מחודדים עם קשת מצולעת לכל קמרון. הכניסה היא דרך פתח בעל קשת חדה בקיר הדרומי. אז לא הייתה קיימת עדיין בעיית איתורו של פתח הכניסה על פי שולחן הערוך. עם כל הסטיות מן הלכה, בכמה בתי כנסת, אפילו במאה ה- 16 ועוד, הרי שנקבעה לבסוף המנהג שהפתח הראשי יהא מכוון כלפי ארון הקודש. רצפת ביהכ"נ ב"אלטניישול" בפראג קבועה כיום למטה ממפלס הרחוב כדי 10 מעלות. עזרת הנשים ומבנים אחרים נוספו לאחר ששוכלל בנין בית הכנסת הראשי והם נמוכים מהבניין העיקרי. כאן יש לציין שפיתוחי האבן שבעמודים ושבקירות הם בעלי רמה אומנותית גבוהה. כן אומנותי ביותר הוא קישוט התבליטים במשולשים העליונים של הגמלונים שמעל לארון הקודש שגולפו בהם שורגים של גפן.


הכניסה לבית הכנסת של הרמ"א בקראקא

בית כנסת של קוזמארק (קאז'ימירז') שבקראקא
ביכ"נ זה נבנה בשכונת היהודים בקראקא (גליציה) בסוף המאה הי"ד. ויש סבורים שנבנה ב- 1364, היא שנת הקמת האוניברסיטה היאגלונית דהתם. אף בית כנסת זה הוא דו-ספינתי ובתוכו שני עמודי תווך. תכנית של הבניין דומה לבתהכ"נ של וורמיזא ופראג במבנהו הגותי ובקימורים המצולעים לכל שדה. במאה הט"ז חלו בו שיפוצים: הכותרות הוחלפו באלה הדומות לטוסקאניות. במרכזו מתגבהה ביופייה בימת הברזל מהמאה הט"ז, בעלת סגנון תמנוני ואפיריון. בימה הדורה זו שימשה אב-טיפוס לבימות הרבה בבתי כנסיות בערים אחרות. גם ביהכ"נ בחלם היה דו-ספינתי ועמודים בפנים היו עשויים ברוח הסגנון הנ"ל, אלא ששיטת הקימור הייתה פשוטה ופרימיטיבית.


הבימה בבית הכנסת של קוזמארק בקראקא מהמאה הי"ד

בתי כנסת של עץ
החל מאמצע המאה הי"ז התפתחה האמנות האדריכלית של בתי הכנסת בנויים עץ, ביותר בפולין. האמנות הארכיטקטונית הזאת, שיהודית הייתה בעיקרה, מוכיחה על מקוריות וטעם מעודן, סגנון נאה וחידוש גמור. תופעה אומנותית זו אין להקבילה לשום תופעות-בנייה מעץ אחרות בפולין. כ- 1800 בתי כנסיות בנויים עץ עמדו בפולין במאה י"ז. אך בימי המאורעות של ת"ח ות"ט נשרפו כולם לדאבון לבנו! עוד בראשית המאה הזאת עמדו כ- 100 בתי כנסת כאלה בפולין. כיום לא נשתייר מהם אפילו אחד! מעניין לציין שבתכ"נ אלה הוקמו לפי הדין, והיו מורמים ונשקפים על פני הנוף שבסביבתם. הגבהה זו נקבעה בתיכנון הכללי של הבנייה, המכילה גם מוטיבים ארכיטקטונים שאולים מן המזרח הרחוק (צורה שמזכירה את הפגודות היפניות). יש ורואים בתיאור הבניין היהודי באיפוס הפולני "פאן תאדיאוש" למיצקביץ', דמיון לבית כנסת יהודי של עץ מאותו הדור.

הקוו השווה והמכליל לרוב בתי הכנסיות הנידונים בפרק זה הוא, שסיפוני התקרות והקירות היו מעוטרים בציורים ובפסוקים באותיות סת"ם. אלא שגם חיטובי עץ אומנותיים ביותר נתגלו בין הציורים הססגוניים. האולם הראשי היה בעל 5X15 מטר בערך. והיה קיים חדר מיוחד מטויח שהיה מוסק בחדשי החורף.

בתי כנסת בעלי כיפות-עץ
העתיקים שבבתי הכנסת של עץ היה קיים בחודורוב שעל יד לבוב (גליציה) - משנת 1651. במרכז החלל התנשא קימרון חבית. שפע של ציורים היו בו שנעשו בידי הציירים ישראל בן מרדכי ויצחק בן יהודה לייב, אלה שציירו גם את בית הכנסת בגבוזדז'יץ, שכיפת עץ שבו הייתה תמנונית מתגבהת מעל מרכז החלל. מעין מפרשים משולשים בארבע הזוויות, שימשו מעבר מריבוע לתמנון. לסוג בתהכ"נ של עץ העתיקים נשתייכו בתהכ"נ בוולפא, ביאבלונוב, בזאבלודובה ורבים רבים דומים אחרים שנבנו בסוף המאה הי"ז ובראשית המאה הי"ח.

בתי הכנסת בספרד
בהשפעת ימי הביניים וגולת יהודי ספרד בתפוצות שונות, נוצרה מעין אחדות בין שתי נקודות המוקד שבחלל, בין ה"היכל" (ארון הקודש) ובין התיבה (הבימה). יש רואים את הצורות העיקריות שבכאן כשאולות מהאמנות המוסלמית העתיקה. גם הקישוטים מורכבים ממוטיבים ערביים וגותיים. בעיטורים עשו שימוש גם בפסוקי תנ"ך באותיות סת"ם מפוארות ביותר.


קטע מהסורג המקשט את הבימה בבית הכנסת בברודי

הטיפוסיים שבבתי כנסת הספרדיים הם, אלה שבטולידו (אחד מהמאה הי"ב ואחד מהמאה הט"ו), זה האחרון הוחרם ונהפך לכנסיה, שהחליפה ביהכ"נ היהודי ל-"כנסיית סנטה מרייה לה-בלאנקה". פנימו של בניין זה מפואר והדור ביותר: ארבע ארקאדות נושאות את התקרה השטוחה המחלקות את החלל לדל"ת ספינות. חיטוב אומנותי ביותר בכותרות העמודים. הבסיסית של העמודים שבשני הסטוים מצופים באריחי חרס מזוגגים.


המגדל עם ה"מגן דוד" בראשו על רקע ה"אלטנוי"
בקהילת פראג שבצ'כוסלובקיה

דברי סיכום
בכל הדורות בהם הוקמו בתי כנסיות בא"י ובגולה, עיקר תכליתם הייתה, שישמשו "מקדשי מעט" (יחזקאל, י"א, ט"ז); שיהיו שניים במעלה לבית המקדש בירושלים (תרגום יונתן), לכאן יתכנסו יהודים לשם התייחדות עם הקדושה ועם האלוקות, שיתעוררו לבבות נוקשים ודוויים וייפתחו לרוך ולזוך ולטוהר ולאהבה ואחווה; כאן ישוחרר היהודי מנטל החולין המעיק עליו ובמקום ריקנותו יתמלא תוך ודבקות בטוב ובנעלה, וכשיתפלל הציבור אעפ"י שלבו עוד קר וקופא ותפילתו יתומה, תתחבר זו ותתעלה יחד עם תפילה עזה של נסתרים נלהבים וכואבים - מתוך כוונה גדולה. כלום היכן ישפוך אדם שיחו בהתעטף עליו נפשו בימים נוראים (במרכאות ובלי) היכן יקרא במר נפשו:
"ה'... אל תסתר פניך ממני, ביום צר לי הטה אלי אזנך, ביום אקרא מהר ענני" (תהילים ק"ב).
לפיכך קישטו ועיטרו בהדר ובתפארת ארונות הקודש, את הבימות הכתלים והתקרות, שכן נוי מביא לכלל עידון רגשות וזיכוך נשמות. ודקדקו בכל לשון שתשלוט דממת קודש בבית הכנסת ואסרו על כל דיבור של חולין בו כדי לקיים: "בבית אלוקים נהלך ברגש".